לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 16-05-2007, 10:34
  עמי60 עמי60 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.09.05
הודעות: 1,470
מעט זכרונות אישיים ממלחמת ששת הימים

בימים אלו או ליתר דיוק ב 19-05-67 גוייסה החטיבה שלי (חטיבת מילואים של חי"ר ) הצטיידנו
בימ"ח ששכן במפקדת חסן סלמה ליד רמלה ויצאנו למחרת באוטובוסים לאזור קציעות ניצנה
הציוד הפלוגתי ,המזון והתחמושת הועמסו על משאיות אזרחיות מגוייסות .
המח"ט היה יקוטיאל אדם ז"ל ומחלקת החה"ן שאליה השתייכתי צורפה לגדודו
של מג"ד גדוד 76 יוסקה קסטל .
בקציעות התמקמנו ליד הכביש המוליך לניצנה והעברנו את שבועיים ההמתנה בתירגולים
של כיבוש יעד מבוצר ,מלחמה בזבובים ושמיעת חדשות . אם אינני טועה קול ישראל החל
לשדר אז חדשות כל שעה במקום 3 פעמים ביום...
מתקופת ההמתנה זכורה לי במיוחד ההטעיה שעשו למצרים בעזרת טרקטורים קטנים
שגוייסו כנראה ממשקי הדרום ונסעו בשיירות ארוכות בלילה כשפנסיהם דלוקים , ממש תרגיל
קלאסי של הטעיה מתוחכמת .
כמו כן זכורים לי עלונים שחולקו לנו כדי להרים המורל ובהם תמונות של גנרלים מצריים
מבוגרים מאד עם כרס בולטת ,כמה חבל שלא שמרתי עלון כזה למזכרת .

קצת הפסקה לריענון הזכרון..
_____________________________________
האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 16-05-2007, 11:55
  עמי60 עמי60 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.09.05
הודעות: 1,470
לא יודע איך נראו כבישי הדרום מכיוון שלא זזנו מקציעות במשך כל התקופה ,גם לא זכורים
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי g.l.s.h שמתחילה ב "הטריק עם הטרקטורים והאורות הוא ממורשת תש"ח כנראה..."

לי ביקורים של משפחות . צריך לחזור אחורה בזמן כדי להבין את התקופה , לרוב אזרחי ישראל
עדיין לא היו טלפונים בבתים ובודאי שלא מכוניות , הקשר היחידי עם הבית היה עם גלויות דואר
וטוב שכך גם מהבחינה הצבאית וגם מהבחינה ההיסטורית של שמירת תיעוד . אם זה מעניין מישהו
אזי הייתי סורק חלק ממכתבים שקיבלתי מהבית ובהם אפשר להבין את רגשות האזרחים שבעורף .
כשאני כותב "הבית" אני מתכוון להורי שכן הייתי אז רווק צעיר משוחרר רק 3 שנים מהסדיר .
_____________________________________
האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 19-05-2007, 09:07
  עמי60 עמי60 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.09.05
הודעות: 1,470
05-06-67 פריצת המלחמה .
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי עמי60 שמתחילה ב "מעט זכרונות אישיים ממלחמת ששת הימים"

בבוקר החמישי ביוני אנו נמצאים בואדי סמוך לגבול באזור ניצנה ולפתע בשעה 0800 בערך
זוג או רביעיה של מטוסי אורוגן עוברים מעל ראשינו נמוך נמוך וטסים בהתאם לפיתולי הואדי
לעבר סיני הבנו שמשהו קורה ,כנראה מלחמה .
חולקו לנו מזרקי אטרופין אוטומטים המופעלים בלחיצה על הירך למקרה של התקפה כימית
של המצרים וכן הצטיידנו בתחמושת נוספת וזוג רימוני יד . פלוגת החה"ן שלי פוזרה
בין מחלקות החי"ר של גדוד 76 בפיקודו של יוסקה קסטל ,כל מחלקת חי"ר קיבלה 2 אנשי חה"ן
שנשאו על גבם 2 שקיות TNT של 5 ק"ג כל אחת מוכנות להפעלה ( פתיל בטחון ,נפץ ומאיץ )
ונאמר לנו שאנו יוצאים לכבוש את מוצבי אום כתף .
בטרנזיסטורים הקטנים שמענו את נאומו של משה דיין שבו הוא מודיע שצהל נכנס למלחמה על מנת
להגן--בלה בלה בלה-- ומטרתנו אינה לכבוש שטחים אלה להחזירם בהסכמי שלום בעתיד .

שכחתי לציין שחטיבת החי"ר של קוטי ז"ל הייתה מורכבת ב3 גדודי מילאים אבל לכיבוש
אום כתף נגרעו מהחטיבה שני גדודים מילואים ובמקומם צורפו שני גדודי סדיר של הנחל .
( גדוד 112 נשלח לאזור כונתילה וגדוד 113 -לא זוכר ) .

בשעות הצהרים חולקה לנו ארוחה חמה ממטבחי שדה ניידים ואח"כ עלינו על האוטובוסים,
ונסענו על הכביש המוליך לניצנה חצינו את הגבול עד כמה שהאוטובוסים יכלו להתקדם
בגלל הכביש המשובש.
ירדנו מהאוטובוסים וכל הגדוד החל לצעוד רגלית בשני טורים לעומק סיני ,זכורני שלפתע
ג'יפ עם אריק שרון האוגדונר נסע בין הטורים מולנו כשהו מנפנף לנו בידיו .
עברנו את המוצב הקידמי של המצרים ,טרת אום בסיס ,שהשריון כבש אותו בבוקר
ושם ראיתי לראשונה את גוויות החיילים המצרים שנהרגו ע"י השריון ,השריונרים
שעמדו ליד הטנקים (שרמנים) סימנו לנו בחיוך את האות V בידיהם ואנחנו החזרנו
בתנועת אגודל זקור כלפי מעלה .
צעדנו עוד כמה קילומטרים והתמקמנו לצד הכביש עד לשעות הערב ואז החלה
הפגזה כבדה של כוחותינו על מוצבי המצרים ,נאמר לנו שזאת לא ההפגזה האמיתית
כי אם רק טיווח , האמיתית תהיה בלילה...
עם רדת הלילה החל מסע האיגוף הגדול שמטרתו הייתה להגיע אל היעד מכיוון צפון
המסע היה קשה ביותר עלינו וירדנו על דיונות חול טובעני עם מטען כבד על הגב
ממעל מתעופפים להם פגזים מצריים חלקם תאורה וחלק מתפוצצים או סתם שוקעים בחול .
האיגוף בדיונות היה בערך 8-10 ק"מ והיו לא מעט מילואימניקים מבוגרים שלא יכלו להמשיך
ונפלו אפוסי כוחות על הדיונות .שמעתי במו אוזני כאלה שאמרו שלא איכפת
להם להשאר ושיהרגו אות המצריים אבל הם לא מסוגלים להמשיך . מה הפלא ? אתה לוקח
אדם בן 35-40 מעמיס עליו חגור עם 6-8 מחסניות ,2 מימיות, רובה FN קסדה על הראש
ומנשא עם ג'ריקאן של 20 ליטר מים על הגב ורוצה שהוא יטפס על דיונות כ 8 ק"מ
כשפגזים מתעופפים סביבו ואולי בסוף יהרג ,המולדת ממש לא מענינת באותה סיטואציה.....

המשך אח"כ ( האישה מבלבלת את המוח נאלץ להפסיק )
_____________________________________
האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 19-05-2007, 11:33
  עמי60 עמי60 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.09.05
הודעות: 1,470
המשך
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי עמי60 שמתחילה ב "מעט זכרונות אישיים ממלחמת ששת הימים"

בשעה 2200 בערך הסתיים האיגוף המתיש בדיונות והגעתו בערך לפאתי היעד ואז החלה
הפגזה כבדה על המוצבים המצריים נאמר לנו לאחר מכן שזאת הייתה ההפגזה הכבדה ביותר
שצהל ביצע מימיו ,הורידו 20 טון פגזים ב20 דקות ,כל ההרים מסביב רעדו והיו מוארים
רעש מחריש אזניים ועננים של עשן וריח של אבק שריפה .
בתום ההפגזה החלה פריצה של הגדודים לתעלות שני גדודי הנחל הסתערו על שתי
התעלות הראשונות שהיו יותר מבוצרות ,ביצורי בטון, ומאוישות ואילו גדוד המילואים שלנו
כבש את התעלה השלישית שהייתה ברובה ריקה מחיילים מצרים וגם לא הייתה מבוטנת .
לקראת הבוקר האירה השמש הכל השתתק וחשבנו שהרוב מאחורינו, לפתע החלה הפגזה מצרית עלינו
ונשמעו מעבר למוצב הכבוש , מנועי טנקים ורעש זחליליהם המתקרבים אלינו
כנראה שטנקים שלנו שקודמו לעומתם עצרו אותם ,לאחד השרמנים שלנו נדלקה רשת ההסוואה
הטנקיסטים יצאו החוצה והטנק בער לו לאיטו כ 100 מטר מאיתנו והוא לא היה המדורה היחידה
באזור . לכיוון מערב היו הרבה מדורות נוספות של כלי רכב ,טנקים ונגמשים מצריים .
יריות שנורו עלינו מקצה המוצב הבהירו לנו העניין עוד לא גמור בתוך מחפורות המכוסות בעפר
היו חיילים מצרים שסירבו לצאת ולהיכנע ופתחו באש לעברנו כשניסינו להיכנס למחפורת
לא נעים לכתוב אבל זאת הייתה הזדמנות פז להיפטר ממטעני ה TNT שסחבנו על הגב
ולהרים את המחפורות על יושביהם .
מקרה נוסף החרוט בזכרוני הוא של חייל מצרי כ-300 250 מטר מאיתנו בורח במקביל אלינו
כשהוא גורר איתו את הקיטבג שלו כל הפלוגה החלה לירות עליו ( רק מי שה FN שלו לא סתום מחול...)
ולקח כדקה או שתיים עד שפגעו בו והוא נהרג , מיד רצנו לעבר הקיטבג במחשבה שהרגנו את
השלם החטיבתי של המצרים אך בקיטבג היו רק כמה בגדים מלוכלכים ומסטינג שבור...

המשך בפעם אחרת .
מצורפים תרשימים מחוברת החטיבה


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 19-05-2007, 20:32
  עמי60 עמי60 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.09.05
הודעות: 1,470
אל -עריש
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי עמי60 שמתחילה ב "מעט זכרונות אישיים ממלחמת ששת הימים"

ביום המחרת ה 06-06-67 נשארנו עדיין במתחמי אום כתף וניצלנו למנוחה והתארגנותו
למחרת ב 07-06-67 עלינו על משאיות שלל רוסיות מסוג זיל ונסענו לכיוון אל עריש
לעסוק בטיהור העיר . מהנסיעה הזאת זכורים לי עד היום סרחון אדי הדלק וגזי
הפליטה של הזילים בדרך חלפנו ליד הרבה הרבה גוויות של חיילי אויב וכן טנקים וכלי רכב
פגועים או שרופים ביחוד בצומת ביר לחפן מחזות ממש לא נעימים למרות שאתה מתחיל היות
אדיש כלפיהם .
באל עריש עזרנו בטיהור העיר בד"כ מחיילים מצרים בודדים שנתקו או ברחו מיחידותיהם
התחבאו בבתים וירו/צלפו משם על כוחותינו גם שם ספגנו אבידות , ולאור היום יותר קשה לך
לראות את הרוגי הצבא שלך . באל עריש ראיתי לראשונה את טנקי הפאטון של צהל
הם למעשה כבשו את העיר ומיד המשיכו מערבה לתעלה .
לאחר כשבוע או יותר באל עריש שוחררה החטיבה למשך חודש ואז גוייסנו מחדש
לחודש מילואים באזור התעלה ,קנטרה ,איסמעיליה ,אזור גשר הפירדן ועד ראס סודר .
יש לי עוד הרבה חוויות אבל אני מקליד באצבע אחת ונמאס לי לכתוב אומר רק שהמראות
שראיתי ביחוד באל עריש הביאוני למחשבה שרק פסיכי שלא ראה מלחמה ירצה בה וזאת
למרות שמילואימניק מבוגר אמר לי בתקופת ההמתנה : שני תנאים צריכים להתקיים כדי
שתיהיה גבר אמיתי ,האחד -לשכב עם אישה והשני - להישתתף במלחמה .........

מצטער על כל האי דיוקים במה שכתבתי בכל זאת הרי עברו 40 שנים מאז.

עמי
_____________________________________
האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 21-05-2007, 22:54
  לבני לבני אינו מחובר  
תחמושת בע"מ
 
חבר מתאריך: 09.03.04
הודעות: 27,743
מעניין ביותר !...
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי עמי60 שמתחילה ב "אל -עריש"

אני תמיד טוען שדווקא הסיפורים האלה אשר לא נכתבים על ידי חוקרים או הסטוריונים אלא החייל שהיה בשטח הם המעניינים ביותר !

שתי שאלות לי (אולי קצת מטומטמות אבל בכל זאת)...


1 - מה זאת אומרת ..."באל עריש עזרנו בטיהור העיר בד"כ מחיילים מצרים בודדים שנתקו או ברחו מיחידותיהם התחבאו בבתים וירו/צלפו משם על כוחותינו גם שם ספגנו אבידות"...

איך זה מתבצע בפועל?
אתם מגיעים כקבוצה , מרכזים אותכם ואומרים לכם "עכשיו מה שקורה זה ככה..... המטרה שלנו היא...... ולשם כך זה מה שהולך להיות....." ???.......


נשמע טפשי אני יודע אך מעניין אותי דווקא הפרטים ה"טכניים" הללו...

2 - אולי קצת לא קשור אבל מסקרן אותי לדעת - איזה רימונים חילקו לכם/היו בשימושכם במלחמת ששת הימים?
היה זה כבר רימון ה 26 או שדגם אחר?


בתודה ...

לבני.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 22-05-2007, 08:43
  עמי60 עמי60 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.09.05
הודעות: 1,470
תשובות
בתגובה להודעה מספר 12 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "מעניין ביותר !..."

לא זוכר אם היו פקודות ברורות בקשר לטיהור ,זוכר שהמחלקה/פלוגה צעדה בשני טורים
ברחובות אם ירו עליך ניסית לאתר את מקום הירי ולהשיב אש . במלחמה כידוע יש ברדק
אחד גדול , רעש היריות , הסירחון והעשן מרכב בוער וגוויות חיילי המפוזרות פה ושם
תורמים לבילבול ולבלגן והדבר היחידי שחשוב לך זה לצאת מהעסק חי .
זכור לי מקרה אישי שבו אני וחבר טוב שלי מהמחלקה גררנו פצוע לפינת רחוב כדי
שיחלצו אותו לתא"גד ,היינו חשופים בפינת רחוב ללא מיסתור כלשהו ,רגלו של הפצוע
הייתה שמוטה בזווית משונה מכיוון שקיבל כדור בברך והוא לא פסק מלמלמל :
"יהודים הצילו ! הדם זורם " הוא חזר על ארבעת המילים הללו ללא הרף ,אם זה לא היה
עצוב כל כך זה היה יכול להצחיק .עד שהגיע החילוץ יצאה לי הנשמה מהפחד היות ואינני גיבור .

אירוע שני הזכור לי אתה יכול לקרוא בשני הקישורים המצורפים . מה שלא כתוב שם זה :
א. הוצאנו (בעידוד של הנשק ) כומר מכנסיה סמוכה למקום האירוע כדי שיחלץ את פצועינו
מהחצר ,הכומר היה שמן ומלוכלך עם צלב על הגלימה המטונפת שלו ,צרור ארוך מתוך
החצר הבריח גם אותו בחזרה החוצה .
ב. את המשך האירוע וניהול הענינים ניהל הרופא הגדודי.....

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=46059

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=45495


באמת שאיני זוכר/יודע איזה רימונים היו לנו מיהרתי להיפטר מהם בהזדמנות הראשונה.


עמי
_____________________________________
האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 22-05-2007, 14:01
  g.l.s.h g.l.s.h אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
בתגובה להודעה מספר 12 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "מעניין ביותר !..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי לבני
1 - מה זאת אומרת ..."באל עריש עזרנו בטיהור העיר בד"כ מחיילים מצרים בודדים שנתקו או ברחו מיחידותיהם התחבאו בבתים וירו/צלפו משם על כוחותינו גם שם ספגנו אבידות"...

.


האמת היא שאלה סוג השאלות שגם אותי מעניינות תמיד... ובמקרה של "חיילים מנותקים וצלפים" זו שאלה מעניינית מאוד, מה עוד שמנסיוני דווקא אלה שלחמו מולם לרוב לא שאלו את עצמם על העניין...

השאלה היא די פשוטה: פסיכולוגית די ברור שחייל "מנותק" או במנוסה, ועוד חייל מצרי פשוט שיחידתו התפוררה תחת מתקפת פתע די מוחצת (מבחינתו כמובן: סביר להניח שחיל האוויר והארטילריה פגעו קשות במערכים הגדולים), הדבר האחרון שירצה לעשות זה להתחבא על איזה גג ולצלוץ על כוחות חי"ר שנכנסים לעיר - זה פשוט נוגד לחלוטין את הדינמיקה ההתנהגותית של "חפ"ש במנוסה". אני מעריך שחייל כזה לרוב יפטר מהנשק האישי ואפילו מהמדים שהופכים אותו למטרה מיידית לנחיל של חיילים שאת רובם הוא לא יכול לראות. מעטים הם הטיפוסים שיכולים להיות לוחמים עזי נפש כאשר הם מנותקים - פסיכולוגית אתה לא חייל באותו רגע אלא פליט.

החיילים שבאמת יושבים בעמדה, מנותקים ומכותרים וללא ערוץ שדרכו מקבלים פקודות, הם "חיילים אחרים" לדעתי. מעניין לדעת הם היו אלה אנשים שקיבלו פקודות כאלה, חיילים "מנותקים" ש"הגדילו ראש" או שבכלל מה שנחשב לאש צלפים, היא אש אקראית מחייל המשיב אש לאלה שיורים עליו.

אפשרות אחרת היא שבעצם כמו בחזית המזרחית במלחמת העולם השניה, גם כאן היו מצרים שפשוט לחמו עד הסוף ובמצב שבו לא הייתה שום תועלת צבאית ללחימתם, משום שהרגישו שזו חובתם או ששנאו את האוייב אישית.

ושוב: לי אישית פשוט קשה מאוד להכנס לנעליו של חייל שלאחר שיחידתו והחזית חדלו להתקיים, הוא בוחר להלחם באופן עצמאי וספוראדי. לצערי כל האנשים ששאלתי את השאלה הזאת (בעיקר לגבי הדינאמיקה של נפילה בשבי, התנהגות מייד לאחר הנפילה בשבי, סיכון אפשרי מצד השבויים וכו') אמרו בכנות שהם לא התעמקו בה אז או מייד לאחר הלחימה והיום מאוחר מדי מכדי להסיק מסקנות.
_____________________________________
.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #24  
ישן 15-06-2007, 16:29
צלמית המשתמש של zragon13
  zragon13 zragon13 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.09.05
הודעות: 1,280
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי עמי60 שמתחילה ב "מעט זכרונות אישיים ממלחמת ששת הימים"

עמי60,
Thank you very much for sharing your experiences from the war.

It's funny but some of the things you described, like the long marches in the sand reminded me of last summer's walks in the north. It makes me think that maybe confusion and soldiers not knowing what is happening, are common traits of all wars

ציטוט:

האיגוף בדיונות היה בערך 8-10 ק"מ והיו לא מעט מילואימניקים מבוגרים שלא יכלו להמשיך
ונפלו אפוסי כוחות על הדיונות .שמעתי במו אוזני כאלה שאמרו שלא איכפת
להם להשאר ושיהרגו אות המצריים אבל הם לא מסוגלים להמשיך . מה הפלא ? אתה לוקח
אדם בן 35-40 מעמיס עליו חגור עם 6-8 מחסניות ,2 מימיות, רובה FN קסדה על הראש
ומנשא עם ג'ריקאן של 20 ליטר מים על הגב ורוצה שהוא יטפס על דיונות כ 8 ק"מ

I was wondering if you could tell something about where the manpower of your reserve infanty unit, Hativa 99 HaNegev came from

Were the soldiers mostly ex-infantry soldiers from the sadir infantry brigades (Golani, Givati, Nachal?), veterns from 1948?

I see that you were armed with the FN FAL rifles, did your unit already use the MAG? in the 67 war
_____________________________________
Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school
אבל אפשר לענות לי בעברית

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #25  
ישן 16-06-2007, 06:57
  עמי60 עמי60 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.09.05
הודעות: 1,470
תשובה :
בתגובה להודעה מספר 24 שנכתבה על ידי zragon13 שמתחילה ב "[left]עמי60, Thank you very..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי zragon13
עמי60,


Thank you very much for sharing your experiences from the war.

It's funny but some of the things you described, like the long marches in the sand reminded me of last summer's walks in the north. It makes me think that maybe confusion and soldiers not knowing what is happening, are common traits of all wars











I was wondering if you could tell something about where the manpower of your reserve infanty unit, Hativa 99 HaNegev came from



Were the soldiers mostly ex-infantry soldiers from the sadir infantry brigades (Golani, Givati, Nachal?), veterns from 1948?

I see that you were armed with the FN FAL rifles, did your unit already use the MAG? in the 67 war






רוב החיילים שאני הכרתי היו יוצאי גולני והשאר נחלאים לשעבר ,בפלוגת ההנדסה שאני הייתי
חלק ממנה הקצינים והמש"קים בלבד היו חיילי הנדסה בסדיר .
מערך הסדיר של החי"ר בתקופה ההיא היה מורכב למיטב זכרוני מ:
חט' גולני ,חט' צנחנים וחט' נחל . גבעתי סדיר לא היה קיים בזמני .
MAG לא היה לנו , חושב שעדיין לא נכנס לצבא , היו בראונינג 0.3 ו 0.5 ומקלעוני FN .
_____________________________________
האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #28  
ישן 16-06-2007, 09:13
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,666
המלצה גם אני מצרף קצת...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי עמי60 שמתחילה ב "מעט זכרונות אישיים ממלחמת ששת הימים"

קבלתי צו 8 ביום חמישי בלילה 17.5.67 (הייתי בירח דבש) להתייצב בתחנת רכבת דרום (רח' הרכבת) ולהגיע לבאר שבע. הייתי יחידי שבאתי עם הבגדים במזוודה. (זוכרים ירח דבש)
החברים שגם הם גוייסו צחקו ממני "מה פתאם לתרגיל גיוס אני מביא מזוודה..."
לאחר המתנה של מספר שעות בב"ש הגיעו משאיות והתחלנו לנסוע צפונה. שוב פעם החברים אמרו "אתה רואה אנו חוזרים כבר הביתה, הרי יום שישי היום"
בצומת משמר הנגב המשאית פנתה שמאלה (כוון מערב) דפקו לנהג בגג ואמרו לו "טעית הדרך לת"א צפונה, ואתה נוסע מערבה. הנהג אמר: אתם לא חוזרים לת"א אלא נוסעים למקום אחר...
הגענו לבסיס חדש של היחידה (מודיעין) צינור המים אשר נמשך מהישוב השכן לא היה מכוסה וכך שאפשר היה לשתות ולהתרחץ רק עד שעה 08:00 א"כ היו המים רותחים.
להתקשר הביתה זאת היתה משימה בלתי אפשרית. הצבא פיזר בכל הנגב אוטובוסים ישנים ומכשירי הטלפון בתוכם. ראתי חיילים עומדים שעות ומחייגים "0" (על מנת לקבל קו חוץ ) ולא עלה בידם.
אני מצאתי פטנט איך להתקשר הביתה. הייתי מחייג למרכזנית ומבקש שיחת גוביינא להתקשר.
מייד היה נוצר הקשר ואישתי (הטריה מאוד) הסכימה לקבל את השיחה ולשלם בעדה. את הסוד הזה אני מספר לכם כאן בפעם הראשונה, בתקווה שלא אצטרך עוד שרותי מרכזיה בעתיד.
אמשיך מאוחר יותר עם עוד כמה סיפורים מצחיקים מתקופת ההמתנה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #29  
ישן 16-06-2007, 14:40
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,666
המלצה חלק ב'
בתגובה להודעה מספר 28 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב "גם אני מצרף קצת..."

הגענו לבסיס חדש, רק צריף אחד היה והיתר אוהלים.
האוכל היה בשפע... ארוחת בוקר 2 פרוסות לחם יבשות+חצי ביצה+בצל...
פשוט לא הייתה אספקה ואנו נמצאים באמצע המדבר ממש שכחו אותנו.
אך לא נורא הסתדרנו. היינו כמה עשרות חברה, עבדנו כמו שדים במשימות שלנו.
לאחר שבוע של דיאטה חריפה מפקד מרחב רס"ן שמחה נעלם והביא איתו בג'יפ שלו אוכל טרי , ירקות ופירות. ואמר הגיע אספקה ואנו צריכים להסתדר כמה זמן עד הפעם הבאה....

לאחר כמה ימים באה הפקידה שלו ואמרה שהמפקד קנה כנראה בכספו הוא את האוכל מישוב הקרוב, היות ואישתו התקשרה אליה ואמרה:"שמחה עדיין לא הביא לי את המשכורת ואמר שטרם קיבל...הפקידה אמרה לנו שהיא בעצמה נתנה לו מזומנים ובזה הוא קנה לנו..."

מה תגידו על זה חברים? איזה מפקדים יש בצהל... באנו לשמחה ושאלנו האם זה נכון שבמשכורת שלו הוא קנה אוכל לכל היחידה?
בחוסר רצון הודה בזה ואנו אספנו כסף מכ"א עד שהשלמנו לו את המשכורת.

בפרוץ הקרבות נודע לנו שאחד הכלים שלנו הושאר בשטח עם כל הציוד הסודי אשר הצוות לא הספיק להשמיד אותו. שמחה לקח את עוזר שלו והלך לחפש במדבר הגדול איזה זחל"ם אחד נטוש על ציודו הסודי...
לא היה איתו קשר כל היום ואנו המשכנו במלחמה.
פתאם באמצע הלילה אחד השומרים הודיע כי כמה כלי רכב לא מזוהים מתקרבים למקום שלנו
(כמובן הייתה האפלה מלאה, אך היה קצת ירח)
בדרך הגישה לבסיס שלנו הקמנו מחסומים ורק מי שידע איך לנסוע היה מצליח לעקוף אותם.
במשקפת זוהו כלי רכב כמצריים ומסביב נשמע שקשוק של דריכת רובים.
להפתעתנו שלשת כלי הרכב עקפו את כל המלכודות ונכנסו ל"מגרש חניה"
נשמעה פקודה "לא לירות עדיין" לחכות לפקודה. לפתע נפתחה הדלת מהרכב המצרי
ניצנצה לאור הירח הקרחת של רס"ן שמחה....
כולם צעקו: זה שמחה, לא לירות!!!
מסביב אפשר היה לשמוע את סגירת הניצרות. שמחה הביא איתו 3 כלי רכב מצריים שלל של המודיעין מצרי. היו בו מפות של ישראל 1:100,000 מתורגמות לערבית (מדן ועד אילת אם אתם זוכרים)
הזחל"ם לא נמצא, אלא רק לאחר כמה ימים ע"י צנחנים אשר התבקשו לשמור עליו ונאסרה עליהם כניסה אליו.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #32  
ישן 06-06-2007, 13:43
  עמי60 עמי60 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.09.05
הודעות: 1,470
כחודש לאחר המלחמה גויסה המחלקה שלי לחודש כאשר המשימה הייתה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי עמי60 שמתחילה ב "מעט זכרונות אישיים ממלחמת ששת הימים"

לאבטח ציוד הנדסי ( 2 מפלסות וטרקטור) שהכין מנחתים למטוסים קלים לאורך התעלה
מקנטרה בצפון ועד לרס-סודר בדרום . המנחתים ענינו אותי כקליפת השום והשתדלתי לנצל
את הזמן לטיולים וצילומים ברחבי סיני . באזור קנטרה והמיתלה ישבה חטיבה 7 שהיקשתה
מעט על התנועה ,מחסומים של החטיבה לאורך הצירים הראשיים בדקו כל רכב צבאי
ובאם לא היה ברכב גלגל רזבי ,מפתח גלגלים ,מגבהה, ג'ריקן דלק רזרבי וג'ריקן מים
הם לא נתנו לעבור .... אבל המדבר היה גדול ותמיד אפשר היה לעשות עיקוף .
איכות הצילומים גרועה אבל זה מה שהפיקה הזורקי שלי .

אום כתף


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 15:20

הדף נוצר ב 0.07 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר