פשוט לקרוא ולא להאמין... אלוהים יודע על מה אנשים גדלים כאן ומה מכניסים להם לראש... התשובה לשאלה הראשית של הדיון, אני חושב, נמצאת בגוף הפוסט של עין טרמית - חברה שיש בה באטמוספירה של שנאה עצמית, של ניכור לערכים שעליהם הוקמה המדינה שבה היא חיה, של בוז למסורת ולהסטוריה שלה, של מזוכיזם, של הערצה של האויבים שלה לא יכולה לחגוג שום דבר, ולא יכולה לכבד שום דבר, ולא משנה מה האופנה הנוכחית מחייבת אותה לתת לו מס שפתיים.
יש לציין, שהחברה שלנו אף פעם לא התאפיינה ב"מיליטנטיות". מתאפיינים במיליטנטיות אלה שמנסים לתאר אותה ככזו. למעשה, מדינה שמכבדת את עצמה, שמאמינה בזכותה להתקיים, שמחזיקה בערכים של שיתוף, הקרבה, סולידריות חברתית, שמחנכת את אזרחיה לתת כבוד ראוי לאלה המגינים עליה ולהתכונן להלחם על חירותה ועצמאותה היא לא חברה מיליטנטית, היא חברה בריאה. כזו הייתה המדינה שלנו. אך היא אף פעם לא הייתה "מיליטנטית" - היא לא שאפה לפתוח במלחמות, היא לא הייתה תוקפנית כלפי שכניה. בדיוק להפך.
ועוד הערה: בכלל, רק מלחמה שהיו בה קורבנות רבים ראויה לציון. ויותר מזאת, אני חושב שהגיעה כבר העת להגיד בגלוי את מה שרבים מרגישים: אלה שמנסים לשכנע אותנו שלא צריך לחגוג, ולא צריך לציין, לא צריך לשמוח בנצחונותינו ובמפלות אויבנו בטענה שהדברים האלה היו מעורבים בקורבנות, ובטענה שמדובר רק בגילוים חיצוניים מיותרים, לא ממש דואגים לחיילינו הנופלים. פשוט כואב להם לראות אותנו שמחים במשהו שהם לא שלמים איתו. הם מרגישים רע משום שהם רעים. הם מרגישים, אפילו בצורה לא מודעת, חוסר נוחות עם הדבר הזה, הם מרגישים שמשהו מעוות - משום שהם מעוותים.
אני לא יודע אם כבר לא מאוחר מדי, אבל אני, לפחות, אעשה הכל כדי לא לתת להם לנצח, ואני מקווה שיהיו עוד אנשים שיסכימו איתי. ולהם אני רוצה לקדיש את מילותיו של שיר שכתב בוריס אורלוב, משורר שלחם במלחמת העולם השניה וכתב את השורות האלה על הנצחון הרוסי במלחמת העולם השניה:
"העיר שלנו שמחה וצוהלת,
מטילה היא גשמים של זהב,
וכנראה שהיכן שהוא
מישהו לא ישן טוב כשהוא יודע מזאת,
הוא רוטן בשקט... וטוב שכך!"
נערך לאחרונה ע"י Polk בתאריך 15-05-2007 בשעה 18:55.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
