|
ואני רוצה לספר סיפור, משל...ולצידו נמשל. קצת חשיבה מחוץ לקופסה
אני מקווה, בשעת בוקר מוקדמת זו.
בעולם דמיוני רחוק מכאן, היו יצורים שנקרא להם למען הנוחות טרמיטים. הם נטו לחיות תחת שלטונה המוחלט והדיקטטורי של מלכה, בקן ענק. היתה להם ממלכה של קינים שנשלטה על ידי מלכה אחת. המלכה יכולה היתה לצוות על מלחמה ושלום, ושלטה למעשה בחייהם של נתיניה באופן מוחלט.
הטרמיטים היו אויביהם המושבעים של היונים.
היונים חיו במה שכונה בלעג על ידי האליטה הטרמיטית "דמוקרטיות רקובות": הן חיו בתוך שטח מצומצם, במדינת היונים. הן היו חופשיות יחסית, היתה להן ממשלה מבולגנת, חסרת יכולת להחליט, וכל יונה או יון עשה פחות או יותר מה שבא לו.
משחר הקמתה של מדינת היונים היו מלחמות רבות בין הטרמיטים ליונים, ובד"כ - בדרך פלא - היונים ידן היתה על העליונה.
חשוב לציין שהיונים נהנו מתמיכה בינלאומית של מיני חיות ומושבות רבות בעולם, כולל מעצמת העל של הסופר יונים המכונה "אמריקה", שתמכה בהם במשאבים רבים, שפע מזון, כלי נשק מתוחכמים, ותמיכה פוליטית. זה עזר להם לנצח במלחמות בד"כ, ולשגשג כלכלית.
הנשק המתקדם של היונים הקנה להם עליונות אווירית על פני הטרמיטים, והם היו מסוגלים לשוטט מעל ממלכת הטרמיטים בצורה חופשית, פחות או יותר, תוך שהם שמים ללעג את הקוצים שירו אליהן הקיפודים שעימם כרתה המלכה ברית ואשר הופקדו על ההגנה האווירית של הטרמיטים.
לעיתים קרובות, אחרי תקיפה של ציי הקרב של היונים (שכונה בקיצור: ציונים), היו מוטלות גופותיהם המרוסקות של קיפודים רבים פשוטות איברים, אחרי שנפגעו ממטענים קטלנים שהטילו לעברם היונים.
גם הנשרים שהיו אמורים על פי חוזה הגנה עם המלכה לספק הגנה אווירית מול היונים החצופות כשלו במשימתם וחוסלו בהמוניהם על ידי הציונים באמצעות נחשים מעופפים אכזריים במיוחד שכונו "פיתונים". נשר שנורה עליו פיתון כזה - היה חשוב כמת.
גם הטרמיטים נהנו מתמיכה דומה של מדינות רבות, בדרך כלל דיקטטורות או מלכויות כמותם.
כלכלת היונים שגשגה, לעומת כלכלת הטרמיטים הריכוזית והמקרטעת שהיתה משועבדת כולה לרצון המלכה האחת והיחידה. אבל למרות זאת, הטרמיטים הפגינו נאמנות מוחלטת למלכתם, ואף היו מוכנים למות למענה בכל רגע. ססמת הקרב שלהם היתה "המלכה היא גדולה ! שמונה רגלים טוב! 2 כנפים רעעעעעעעעעע!", ולעיתים קראו "לטבוח ביונים!" (זה נשמע בשפת הטרמיטים כמו: "איטבח אל יאהוד!").
במלחמת הקיץ האחרונה, נחלו היונים תבוסה משפילה במספר קרבות מול הטרמיטים שהפעילו נגדם נשק מתקדם, וניטרלו את העליונות האווירית שלהם.
אולם כל זה עמד להשתנות...
"ועוד איך להשתנות! " חשבה המלכה לעצמה בעודה מצחקקת לעצמה צחוק מרושע באמת.
לאחרונה איבחנו שירותי המודיעין של היונים שנהגו לעופף דרך קבע מעל מושבות הטרמיטים תכונה רבה בקרב הטרמיטים.
בכל רחבי ממלכת הטרמיטים נראו חפירות עמוקות רבות, של מאורות מבוצרות היטב.
בתוך המאורות הוטמן הנשק החדש והקטלני ביותר שהגה מוחה של מלכת הטרמיטים: הסופר-טרמיט המכונה בשם הקוד "טיל-סקאד" או "טיל-שיאהב" (תלוי בדגם). היו אלו מטענים מעופפים קטלנים ביותר, שיכלו לזרוע מוות והרס רב בממלכת היונים ובקרב הצייים שלהם (להלן: הציונים)
המלכה הורתה לייצר אלפי כלי נשק כאלו מסוג סופר-טרמיט, ולהטמינם במאורות עמוקות ומוסוות ככל האפשר בכל רחבי הממלכה. מאורות אלו היו בנויות כך שהיו חסינות מפגיעה על ידי כל כלי הנשק המוכרים שהיו בידי הציונים.
"כעת תהיה מפלתם!" חשבה המלכה בסיפוק. "נגד המאורות האלו אין להם מה לעשות...ועד שיספיקו להגיב ...הסופר-טרמיטים שלי כבר יזרעו מוות בעריהם המדושנות... והם ייכנעו לי. הם לא יעזו לתקוף אותי יותר...כן.........כך אוכל להתיש אותם ולעקוץ אותם מבלי שהם יעזו להגיב...באמצעות שליחיי עד שימאסו בחייהם ויעזבו את קיניהם! ואם רק יתחשק לי - אוכל להשמיד אותם במתקפת פתע מתוכננת היטב מבלי שהם יוכלו להתגונן".
המלכה אמנם היתה מודעת לכך שחלק מהסופר-טרמיטים שלה לא יגיעו ליעדם היות ויושמדו באוויר על ידי החיצים המתקדמים של הציונים, וחלק יושמדו בעודם מתכוננים לשיגור, אבל זה כלל וכלל לא הפריע לה: היא הביאה הכל בחשבון. החיצים המתקדמים של הציונים עלו להם הון....וכמותם היתה מוגבלת מאד. ואילו לה היו אלפי סופר-טרמיטים זולים קטלנים ויעילים...שלא לדבר על הטרמיטים שלה שהיו כולם מוכנים למות למענה...היא הלא השריצה אותם, חינכה אותם, והם לא הכירו עולם אחר.
התכנית במוחה של המלכה היתה מוכנה. הכל היה מוכן לשעת הש'.
המלכה היתה מרוצה מאד מהעובדה שאף אחד לא ידע מכלום. כוונותיה היו נסתרות. רק היא יכולה היתה לתת את הפקודה להפעיל את צי הסופר-טרמיטים האדיר שלה. "האויב לא ידע מכלום ממש עד שינחתו עליו הסופר-טרמיטים שלי!".
יום אחד, העירו הסריסים את המלכה משרעפיה בבהילות, ואמרו לה ששירותי המודיעין שלה מדווחים על תכונה מיוחדת אצל היונים, ושהציונים נצפו מתכוננים לקרב. כמה מסוכני החרש הבכירים מאד שלה, שהיו שתולים עמוק מאד בקרב היונים (שם הקוד הסודי שלהם אגב היה "עזמי" , "בישארה", "סרסור" ו"טיבי" בהתאמה) התריעו במסרים נרגשים שהיונים עומדים לפתוח במתקפת מנע ענקית בניסיון נואש לחסל את מאורות הסופר-טרמיטים המאיימים עליהם.
המלכה לא היססה. היא נתנה מיד את הפקודה שכולם חיכו לה: לשגר הכל!
מאותו רגע והלאה, החלה מהומת אלוהים מתחת לאדמה במושבות הטרמיטים: אלפי טרמיטים פועלים הכינו את הסופר-טרמיטים למשימתם, תדלקו אותם, חימשו אותם, ובתוך דקות ספורות היו מוכנים לשיגור.
תוך כדי כך, דיווחו למלכה הקיפודים והנשרים על מבנים רבים של ציונים חמושים במגמת תקיפה
המתקדמים במהירות רבה לעבר הממלכה.
המלכה לא היתה מודאגת. היא חייכה ב-3 מתוך 8 הפיות שלה, בעודה לועסת חרק טעים.
"ציונים?! וכי מה הם יכולים לעשות נגד המאורות המבוצרות שלי? כלום!"| גורלם נגזרררררר!!!" רעמה המלכה בעודה נהנית בסתר ליבה ממחיאות הכפיים החנפניות של סריסיה.
היא עצמה הובהלה באפיריון משוריין למאורה הראשית שכונתה "הבור" -מאורה עוד יותר מבוצרת מכל היתר, עמוק מאד מתחת לאדמה. שום נשק לא יכול היה לפגוע בה, היא ידעה. היא תשרוד. היא תראה במפלת היונים.
זה היה קרב לחיים ולמוות.
המלכה פקדה להמשיך בתכנית השיגור כרגיל.
עוד כאשר היו הציונים מרוחקים מאד מיעדיהם, הם שיגרו את כלי הנשק המתקדמים שלהם והשמידו למעשה את ההגנה האווירית של הטרמיטים. הקיפודים האומללים לא הספיקו להעיף ולו קוץ יחיד : הם שכבו כעת רובם בוערים, מרוסקים, מייללים.
הנשרים לעומתם, כמעט ולא המריאו מקיניהם. ואלו שהמריאו - הופלו חיש קל על ידי ניצים ששיגרו לעברם פיתונים ונשק אחר ממרחק רב.
המלכה לא התרגשה גם מזה, ופקדה להמשיך בתכנית השיגור כרגיל. היא צפתה את זה. בזמנו היא לעגה ליועציה שביקשו ממנה להשקיע יותר ב"הגנה האווירית שלנו". "טיפשים! הגנה אווירית זה פאסה! סופר-טרמיטים זולים. אלפים כאלו...זה העתיד!".
בשלב זה, הגיעו ראשוני הציונים אל מעל לכמה מאורות, שהיו הגדולות והעמוקות ביותר, ושיגרו לעברם מטענים. אלא שפה הוכו קציני צבא הטרמיטים בהלם: המטענים שהשליכו הציונים כלל וכלל לא התפוצצו, ולא ניסו לחדור ולהרוס את המאורות המבוצרות! אכן מוזר.
מכמה מקומות הגיעו דיווחים מקוטעים כי מטענים אלו, כאשר נגעו בקרקע בפתח המאורה, לא התפוצצו כלל. תחת זאת, המטענים פיזרו חומר דביק דליק וחריף מאד, לא מזוהה.
המפעילים של ראשוני הסופר-טרמיטים שניסו לגרור אותם על גבי המשאיות המיוחדות ממאורותיהם ולשגרם לעבר מושבות היונים - הסתבכו בחומר הדביק, נדבקו למקומם, חלקי מתכות ופלסטיק נמסו. ואחרי מספר שניות - החומר התפוצץ בעוצמה אדירה שמחתה את הסופר-טרמיטים ואת מפעיליהם ההמומים מעל פני האדמה.
אבל זה היה גרוע יותר: מיד כאשר התפוצץ מטען כזה בפתחה של מאורה, דאגו הציונים שריחפו מעל לשגר מטען נוסף, קטלני לא פחות, לפתחה של אותה מאורה.
זו היתה זוועה! אי אפשר היה להוציא את האף מהמאורה. מי שרק העז לצאת - נדבק, והתפוצץ.
משהתבררה התמונה, זעם אדיר הציף את המלכה. לפי הדיווחים שקיבלה משדה הקרב, עד כה שוגרו סופר-טרמיטים אחדים, והם יורטו ככל הנראה על ידי החיצים המתקדמים של היונים, ולא פגעו במטרותיהם.
אבל מה שהטריד אותה יותר הוא שלפתע פתאום, אחרי כשעה בהמולת הקרב, הפסיקו מאורות סופר-טרמיטים רבים לדווח על מצבם. הם כאילו נעלמו ולא הצליחו ליצור איתם קשר, גם לא דרך מערכות הגיבוי המתוחכמות שלה.
ריח התבוסה עלה באפה של המלכה, ובעוד היא מהרהרת בעצבנות מה לעשות, קיבלה דיווח עדכני משומרי ראשה: יונה אמיצה אחת הטילה מטען בלתי מזוהה מעל פתח המאורה שלה עצמה. יש לעזוב את המקום מיד...דרך המנהרה הסודית שהותקנה במיוחד לצורך זה.
המלכה ננערה. היא אספה את עצמה, התיזה מספר קללות איומות, ומיהרה עם שומרי ראשה אל המנהרה. פתח המנהרה היה אמור להוציא אותה הרחק מפתח המאורה...
הדיווח בקשר היה קצר, ושומרי הראש שלה החווירו: "יונה זעירה נראתה מרחפת בשמים מעל המאורה, ולא ברור אם היא צופה עלינו או לא !"
המלכה החליטה להסתכן: יוצאים!
וזו היתה הפקודה האחרונה שהיא נתנה -בגלגול הזה לפחות.
פיצוץ אדיר נראה ונשמע. המלכה ופמלייתה נהרגו במקום.
סוף המשל...
בכוונה הארכתי והעמקתי בפרטים, בתוך מגמה ליצור תמונה "מציאותית" ככל האפשר.
מטרתי היתה להראות שיש דרכים אחרות לנטרל מאורות/בונקרים. לא חייבים להשמיד אותם ולהרוס אותם כליל בשביל למנוע מהם למלא את ייעודם.
הרעיון שעידו העלה פה, של פיצוח באמצעות פצצות מדויקות מהירות וחודרות יכול להיות שיהיה מעשי, אבל כפי שהוסבר פה - הוא קשה מאד למימוש, ורגיש מאד לסוג וטיב המיגון של הבונקרים.
לפיכך, יש לחפש דרכים עוקפות. הגישה העקיפה...
וכמו במשל הטרמיטים, למה לחסל את המאורה - פעולה הכרוכה בהשקעת מאמץ ואנרגיה אדירה, אם אפשר פשוט לסתום את המאורה. זה יחסל אותם וינטרל את פגיעתם לא פחות טוב מהשמדת המאורה שלהם כולה.
האם מישהו יכול לחשוב על פצצה שתביא טונה או שתיים חומר כימי דביק ו/או נפיץ מאד, או למשל חומר כימי עמיד שמכלה בקורוזיה מהירה לכל מה שבא עימו במגע? כזה עם מנגנון ייזום חשמלי שמתפוצץ כאשר מתחככים בו למשל?
מטען כזה או שניים, לפתחו של בונקר מבוצר כזה, יסתום את הגולל - תרתי משמע- על הבונקר ועל תוכנו. הטילים יהיו קטלנים מאד...אבל יישמרו באריזתם, ומי שרק יעז להוציא את האף מהבונקר - יתפוצץ ו/או ינוטול מיד על ידי חומר דביק/קורוזי.
אשמח לשמוע דעתכם...השקעתי!
נערך לאחרונה ע"י שטורס בתאריך 08-05-2007 בשעה 04:34.
סיבה: תיקון שגיאות
|
ראשי
צ'אט
06-05-2007, 12:54
מצב כלאיים
