למזלי הרב יוצא לי כמעט מדי יום לנוע על כביש מספר 38 אשר למי שאינו יודע הוא הכביש אשר נע מאיזור הכניסה המערבית (מכוון השפלה) של שער הגיא דרך בית שמש ועד לסיומו שבצומת בית גוברין.
אם נוסעים על כביש מספר 1 מת"א לכוון ירושליים כקילומטר (ואולי קצת פחות) לפני הכניסה לשער הגיא כבר מופיע השילוט ימינה לכוון בית שמש כששם יש לפנות.

רצ"ב מפה למי שעדיין לא הבין:




למה דווקא כביש 38?...

ובכן לכך יש מספר סיבות כדלקמן:

1 - מדובר בדרך קדומה שלארכה מספר גדול מאוד של אתרים הסטוריים בעלי חשיבות (למעשה ההסטוריה של המקום מתחילה כבר בתקופת התנ"ך - ראה סיפורי שמשון הגבור) אך אני אישית מתעניין יותר בהסטוריה ה"קרובה" יותר בואו נאמר ה 100 שנה האחרונות עם דגש גדול על ההסטוריה הצבאית.

2 - נוף - הנוף בצידי הכביש פשוט מקסים ובעיקר בתקופת החורף/אביב בה הכל עדיין כל כך ירוק ופורח - תאווה לעיניים !

3 - אוכל - לאורך הכביש מספר מסעדות ואתרים הקשורים למזון.... כל מילה מיותרת... .

לפני שנתחיל חשוב לציין כי עקב הכמות הכל כך גדולה של אתרים אשר לאורך הכביש החלטתי לתחם את תא השטח שאותו אסקור לאיזור של הפנייה מכביש מס' 1 ימינה לכביש 38 ועד לתחנת משטרת הרטוב (ערטוף) ההסטורית בלבד (כ 7 קילומטר) וכן המיקוד הוא בעיקר באתרים הנמצאים לא יותר מכ 100 מטר מהכביש עצמו (למעט מספר חריגים)...

מתחילים:

ראשית חפשו (ולא כל כך קשה למצא) את הפנייה ימינה מכביש מס' 1 שנראית כך:






אחרי הפנייה יש להתחיל ולהאט ולהצמד לימין, עד שלאחר כ 500 מטר (ואולי אפילו פחות מכך) יש פנייה ימינה לדרך עפר (קיים שילוט אך יש לחפש טוב טוב כי הוא לא גדול) המשולטת כך:




דרך עפר זו עולה במעלה גבעה לעבר אתר הזכרון לחללי הגדוד החמישי של הפלמ"ח שלחם באיזור במלחמת הקוממיות ולפניה, מדובר למעשה בנקודת תצפית מרהיבה החולשת על כל הכניסה לשער הגיא והסביבה מלמעלה כשבמקום שילוט מפורט המצביע על כל האתרים החשובים שבסביבה וכן שילוט המסביר בפירוט על כל המהלכים הצבאיים שהתרחשו כאן !
מעניין ביותר.

להלן מספר תמונות של האתר עצמו והשילוט המפורט שבו:








וכך לדוגמא ניראית הכניסה לשער הגיא מלמעלה (במציאות וביום כשבו הראות טובה המראה הוא מרהיב) ! :




חשוב לציין כי אתר ההנצחה הנו למעשה "משותף" הן ללוחמי הגדוד החמישי והן למתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) אשר התנדבו להלחם ונפלו במלחמת השחרור כשבמקום אנדרטא גדולה לזכרם עליה מופיעים כל שמותיהם ומילות הסבר על פועלם:





לאחר הביקור במקום (שעשוי להערך כחצי שעה כד למיצויו) נרד שוב באותה דרך עפר ונשתלב (בזהירות) חזרה לכביש 38 לאחר מרחק נסיעה קצרצר נבחין בשילוט בולט המכווין שמאלה לאתר בו חניון פיקניקים ושילוט הממוקם למעשה בדיוק במקום בו עברה דרך בורמה אשר חצתה את תוואי הכביש לרחבו מכוון השפלה לעבר ירושליים:




ממשיכים בנסיעה כשמצד ימין חולפים את תחנת הדלק פז (יש בה חנות "יילו" שם ניתן להפטר מכמה עיזים ושירותים) ואת הכניסה למושב מסילת ציון , ממשיכים עם הכביש לכוון המושב אשתאול (שבכניסה אליו נערכות בימים אלה חפירות הצלה ארכאולוגיות עקב שינוי תוואי הכביש) ואז יש שתי אופציות כדלקמן:

1 - בצומת אשתאול ניתן לפנות שמאלה לכביש המוביל לצובה ולאחר כ 50 מטר לפנות שוב שמאלה לדרך עפר שבכניסה אליה מופיע השלט הבא:




דרך עפר זו מובילה אל המבנה המקסים הזה:




המבנה היפה הנ"ל מאכלס בתוכו שני אתרים מעניינים הקשורים ל... קולינריה ושוחרי הבריאות !
חציו של המבנה משמש כיקב בוטיק (יקב "פלאם") - מדובר ביקב פרטי "צעיר" יחסית שלמרות "צעירותו" תפס מקום של כבוד בקרב שוחרי היין בארץ, היין שלהם פשוט מצויין !
אם אינני טועה היקב פתוח בשבתות למבקרים וניתן כמובן לטעום ולרכוש מתוצרתו המשובחת.
חציו השני של המבנה מהווה עולם בפני עצמו....
מדובר בקומפלקס הנקרא "תבלין" ומשמש הן כבית קפה - מסעדה (חלבית) והן כחנות תבלינים
מ ד ה י מ ה !!!
המקום נפתח בסביבות השעה 09:00 וניתן לשבת בכיף לקפה של בוקר וסיבוב בחנות (העובדות בחנות ישמחו לסייע ולייעץ בכל הקשור לתבלינים וצמחי מרפא) או לחליפין לבא מאוחר יותר ולאכול ארוחת צהריים (פסטות, דגים ושאר ירקות)....
קחו בחשבון שלקראת הצהריים המקום מתחיל להתמלא.......

אגב - לאוהבי החלבה מומלץ ביותר לנסות את החלבה בטעם שוקו עם פולי הקקאו הכתושים.... מדובר במעדן אמיתי (במיוחד כשהיא חתוכה לריבועים קטנים בלווי כוס אספרסו לא ממותק), שווה ביותר !

חנות התבלינים - חבל שאת הריח הנפלא שבמקום אי אפשר לצלם:




האופצייה השנייה היא להמשיך על כביש 38 לכוון צומת שמשון לחצות אותה (נוסעים ישר ולא פונים ימינה)
ולהמשיך בנסיעה של כ 2 קילומטר +/- עד שבצד ימין מופיע השלט הבא:





יש לפנות ימינה אל דרך העפר שבתמונה ולהחנות את הרכב לאחר כ 30 מטר.
המקום הנו "איזור התעשייה" של המושבה הרטוב אשר שכנה בסמוך (מעבר לכביש היכן שממוקם כיום המושב נחם).
למושבה הרטוב סיפור מעניין בפני עצמו השוזר בתוכו סיפורי התיישבות חלוצית ומלחמה אך היא ננטשה טרום הקמת המדינה ולא הוקמה שוב.
אני אחסוך כאן בהסברים ואתן לתמונות לדבר בעד עצמן כשמה שיש לקחת בחשבון הוא שהמקום בהחלט יכל גם הוא לשמש לעצירה קלה ומנוחה בצל הצמחייה השופעת שבו (יש אפילו פלג מים מקסים - אמנם מים מלוכלכים כנהוג במחוזותינו אך תמיד אפשר לדמיין איך זה היה נראה אילו)...
עובדה חשובה נוספת הקשורה למקום היא שכאן ממש צעדו ל"ה הלוחמים (+ שניים נוספים ששבו לנק' המוצא עקב פציעה של אחד מהם) אשר יצאו לעזרת גוש עציון הנצור תוך כוונה לבצע עיקוף ולא לנוע בסמוך לתחנת המשטרה הבריטית הסמוכה אשר על גג אחד ממגדליה היה ממוקם זרקאור שהאיר את הסביבה:








לאחר סיום הביקור באתר נצא חזרה לכביש ונתכונן לפנות ימינה להשתלבות בתנועה אך לפני זה שוב יש לשקול שתי אופציות:

1 - לאחר מספר מטרים לפנות בצומת שמאלה לכוון המושב נחם.
2 - להמשיך ישר ובפנייה הראשונה (מול תחנת המשטרה) לפנות ימינה לכוון איזור התעשייה החדש של הרטוב.

אם הוחלט לפנות קודם לכוון נחם יש לעלות לעבר המושב (יש לזכור כי מדובר במושב דתי ולהשתדל שלא לנוע בתוכו עם רכב היות והאתרים בהם כדאי לבקר נמצאים ממש בכניסה למושב ובטווח הליכה קצרה) !
ממש לפני הכניסה למושב בצד ימין נמצאת חרשת עצי אורן כשבה שילוט מפורט המסביר על "מבצע ההר" ועל סיפור הל"ה כשהשלטים מוצבים ממש במקום ממנו יצאו הלוחמים לדרכם האחרונה:




לאחר מכן ניתן להמשיך ברגל לכוון שער המושב (מרחק של כ 50 מטר) ולחפש בצד שמאל מיד לאחר הכניסה את המבנה היפה הזה:





חלק מהמבנה הנ"ל משמש כמוזיאון המוקדש להסטורייה של המקום והאיזור אך לצערי לי אישית לא יצא עדיין לבקר בו היות וכנראה יש צורך לתאם את הביקור רק שלא ידוע לי בדיוק עם מי....
לא מצאתי עד כה שילוט ובו מס' טלפון או פרטים כל שהם ורק נמסר לי על ידי אחד מתושבי המקום ש"צריך לתאם את הביקור"......
בכל מקרה לא נראה לי שבשבת מישהו יימצא שם.

בכל אופן ניתן להתרשם מהמבנה היפה ולתפוס קצת שלווה במרפסת/פינת הישיבה המקורה שסמוך לחלקו הצפוני (ליד הכניסה למוזיאון המדובר):






האופצייה השנייה .....
ראשית - אני חייב להתנצל מראש אך להסביר איך להגיע לאתר הבא זה מאוד קשה !
לי עצמי לקח לא מעט עד שהצלחתי להגיע ליעד !

ראשית הסיפור.......

באחת הפעמים בה נסעתי בכביש 38 הבחנתי בסמוך למתקן של חברת החשמל הממוקם על גבעה ליד איזור התעשייה הרטוב בקבוצת עצי ברוש גדולים שמאוד בולטים על פני השטח (למעשה הם העצים היחידים ששם) ונראה שלא במקרה הם נמצאים במקום העניין הוא שלא ממש הצלחתי למצא כיצד אני מגיע אליהם עם הרכב (המרחק מהכביש הוא כ 400 מטר לכוון מערב).
לאחר מספר נסיונות הצלחתי !

יש לפנות ימנה ממש מול תחנת המשטרה לכוון איזור התעשייה החדש של הרטוב ולנסוע במעלה הכביש עד שמגיעים לככר אותה יש לחלוף ולהמשיך ישר עם הכביש עד שהוא מתחיל להתעקל, לאחר העיקול מצד שמאל (מרחק נסיעה של כ 2 ק"מ מהכניסה לאיזור התעשייה החדש) אמורים לראות את העצים כפי שהם מופיעים בצילום:





הייתי חייב להעלות בהזדמנות זו תמונה של שדה הכלניות המדהים שבסמוך (שבמציאות נראה פשוט מדהים):




בשלב זה ניתן פשוט להחנות את הרכב ולהתחיל ללכת לכוון קבוצת העצים עד שתגלו את השער הזה:





בית העלמין הישן של המושבה הרטוב !

קשה למצא את המקום, קשה להגיע אליו ונראה ששנים רבות איש לא ממש טרח לפקוד אותו...
בין השיחים והצמחיה קבריהם של מתיישבי הרטוב שחיו במושבה ומתו בה חלקם ממחלות וזקנה וחלקם מידי הפורעים הערביים שפעלו בסביבה...
מדובר בבית קברות קטנטן (להערכתי יש בו כ 30 קברים בלבד).
צילמתי מספר מציבות שחשבתי שיעניין לקרא את הכתוב עליהן, שימו לב לשפה ולסגנון הכתיבה "של פעם"...
מעניין אם יש לאנשים שקבורים כאן בכלל קרובי משפחה או מי שזוכר.........





משטרת הרטוב (היום תחנת משטרת בית שמש):

מול הכניסה לאיזור התעשייה החדש ממוקמת תחנת משטרת בית שמש:




תחנת משטרה זו הנה אחת מתחנות המשטרה שנבנו על ידי הבריטים בשנות השלושים של המאה הקודמת (מבנה טיגרט) תחנת המשטרה נקראה באותה התקופה "משטרת ערטוף" והיא נכבשה לאחר קרב מידי הערבים שהשתלטו עליה מיד לאחר עזיבת הבריטים את הארץ, אינני יודע אם ניתן להכנס למתחם (בכל אופן יש להזדהות בשער הכניסה) אך על הקיר החיצוני שניצב בסמוך לכניסה למבנה נמצא השלט הבא:





במלחמת ששת הימים שימשה התחנה ורחבת החנייה שסמוך אליה כשטח כינוס והערכות לחלק מן הכוחות שעלו לירושליים וכיום בחלקה האחורי נמצאת אנדרטת הזכרון לזכר נופלי מערך החבלה של המשטרה.

פרט שולי /קוריוז הקשור למבנה - בשטח התחנה ניצבים שני עצי האקליפטוס הגדולים ביותר בארץ.....



זהו - עד כאן.

שוב אזכיר שכל האתרים אשר תוארו כאן ממוקמים בסה"כ לאורך ציר נסיער קצרצר בן קילומטרים ספורים בלבד ואני יודע שיש לפחות עוד כמה שלא נסקרו כאן !
שווה בהחלט לנצל את מזג האויר המצויין והעונה כדי להרוויח עדיין את הירוק והפריחה ....

כל המסלול והאתרים המצויינים כאן ניתנים לביקור של כ 5 שעות לערך.

תהנו ותבלו.

לבני.

יפה ומעניין מאד

יפהפה!

אהלן

לבני מפתיע כתמיד . לטעמי לפחות, עדיף לקרוא אשכול כזה מפורט ואשר יכול להביא תועלת למטיילים ולא לעסוק בחידונים אשר באים כדי להפגין ידע כזה או אחר . אבל כל אחד וטעמו הוא וזה בהחלט בסדר גמור .
לבני, אני חיב להודות שלמרות נסיעותי הרבות בכביש הזה לא ידעתי על מספר אתרים שדיברת עליהם .

בתחום הקולינארי שכחת להוסיף את "קלע דוד" . אתר שאני בטוח שביקרת בו לא אחת .

ולסיום , אישית, הייתי שמח מאד לראות כאן יותר כתבות כאלה מאשר חידונים .


בברכת חג שמח ומטוייל

illi

חן חן ותודה על הפרגון שלך ושל כולם ! העונג הוא באמת שלי.

ובעניין "קלע דוד" - מזה שנתיים המסעדה לא פעלה ואילו ממש לאחרונה היא החליפה בעלים ונפתחה מחדש כשההתמחות היא.... מאכלי קדירה !
מקום מצויין ואוכל מעולה (נסה את ההמבורגר)...
השם של המסעדה החדשה הוא "הפעמון" ואולי יישמע קצת מפתיע אך בעליה הם אותם הבעלים של........"תבלין" אשר מופיעה בסקירה שלי !

חג שמח.

לבני.

קודם כל- יישר כח ללבני על ההשקעה!

לגבי הקברים: הקבר הזוגי של משפחת גירון. האשה יפה גירון נפטרה בתשל"ד (1974), ז"א שבית העלמין היה פעיל אחרי קום המדינה ולכן מישהו צריך לקחת עליו אחריות (אני מניח שהרבנות המקומית
של המועצה האזורית).
לגבי קברו של מנחם בן ניסים: לפי הכיתוב כנראה מדובר בחלל של המאורעות. באתר "יזכור" של משהב"ט לא מצאתי כלום. אולי מישהו מכיר?

אם הבנתי נכון שמו מנחם כהן ושם אביו ניסים (משום מה על המצבה לא צויין שם המשפחה )

הוא היה יליד הר טוב אבל עזב את המושבה ועבר לגור אצל אחותו בראשל"צ במהלך מאורעות הדמים תרצ"ו- תרצ"ט כשהיה בדרכו לבקר את ארוסתו טעה בדרך ובמקום להכנס לנווה שאנן נכנס ליפו ומרצחים ערבים ארורים ימ"ש רצחו אותו והשליכו את גופתו בשק לים , הגופה נפלטה למחרת לחוף והוא הועבר לקבורה במושב הר טוב

ובגלל שהיה מאורס אז על המצבה כתוב שבמקום חופה הוצא לקבורה

למרות שהכוונה היא לעצם גילוי הפרטים....

אז אסתפק ב"תודה רבה" !

כמה מעניין ומרתק לסגור ככה קצוות לא פתורים.

תודה.

לבני.

אם אתם רוצים לראות תחנת משטרה בריטית הרבה יותר יפה ניתן לנסות להגיע לשרידי המשטרה הבריטית של בית ג'וברין המקום השתמר בצורה טובה עד כדי כך שאפילו האורוות של הסוסים עדיין קיימות במקום ואפילו האווזמים לקשירת הסוסים עדיין מקובעים על הקירות

שימו לב המקום משמש את הצבא לאימונים אבל הוא נטוש לכן יש לברר לפני שמבקרים במקום
אם אפשר להיכנס אפשר לשאול בבסיס מג"ב הסמוך

המקום נמצא על כביש 35 (לבאים מכיוון בית שמש ניתן לפנות מערבה האתר נמצא ממש אחרי בית ג'וברין)

האתר נמצא במפת טיולים וסימון שבילים מספר 9 הנ"צ הוא 1392/1126

"האדם הוא הפלדה "
"האדם שבטנק ינצח"
"השריון עשה הסטוריה"
"במקום שבו יעצרו הזחלים שם יקבע הגבול"
"השריונאי רואה מבין ראשון פועל ראשון ומנצח"
" נוע נוע סוף"

תחנת משטרה כמעט מושלמת מאותה התקופה נמצאת בפאתיו המערביים של הכפר אבו גוש, בתחנה הזו התמקמה מפקדת ה"הגנה"/פלמ"ח מיד עם עזיבת הבריטים את הארץ לאחר שערביי הכפר דווחו על נטישת המבנה לאנשי ה"הגנה" (ערביי אבו גוש לא נמנו עם הפורעים וחברי הכנופיות).
במקום שכן עד לפני מספר שנים בסיס צבאי אשר ננטש וכיום הוא עומד נטוש ופרוץ.
לפני כשנתיים "התפלחתי" פנימה והמבנה פשוט נותר כמעט מושלם מבחינת אביזרים השייכים לתקופת הבריטים החל מהאסלות (מיכל ההדחה מותקן קרוב לתקרה ויש למשוך בשרשרת מתכת לשם הפעלתו ועד לידיות התריסים והחלונות עשויות הפליז שאיפיינו מבנים בריטיים !
אין לי ספק שיד הבוזזים כבר הגיעה לשם.....

משטרת בית גוברין היא היחידה שיש לה 3 קירות. הקיר הרביעי נפל כשגבעתי Pצ'יץ' פיקד אז) תקפו את הבנין. סולל בונה גנבו את כל הברזל ומטען קטן שהופעל על הקיר הביא לקריסתו
אם אינני טועה, משטרת בית גוברין שימשה את יצחק שדה כשבא לתכנן את ההתקפה על מצודת יואב.
היום המקום נטוש ולידו יש מחנה קטן של מג"ב

http://www.shimur.co.il/show_item.a...6913&template=2

http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/27605.htm

תודה רבה על הקישורים והמידע .
עכשיו מעניין יהיה למצא את הבית עלמין הישן יותר (חירבת מרמיטה)...
אני אבדוק את הנושא בקרוב.

בספרו המועיל של רן אהרנסון, לכו ונלכה,סיורים במושבות העלייה הראשונה, כתוב כי ניתן לתאם ביקור במוזאון הר טוב עי פניה למר בן בסט בטל 054212947 ,או דרך מחלקת התחזוקה של המועצה האזורית ב029900888. המהדורה שבידי הינה משנת 2005 ,כך שייתכן והמידע כבר לא מעודכן ,למספר של בן בסט נוספה כנראה ספרה כפי שקרה לכולנו אך אפשר לברר.בהצלחה.

אגב - אתה יודע אולי היכן ניתן למצא את הספר הזה היום (אם בכלל)?...

אני בהחלט מתכוון לנסות את מספרי הטלפון הללו בעתיד הקרוב ולעדכן בהתאם.

לבני.

מול מסילת ציון יש אנדרטה קטנה להרוגים שנפלו בשיירה שהגיעה להרטוב בראשית 48
יהודה בן בסט, יו"ר עמותת בני הרטוב, הוציא לאחרונה ספר חדש, בהוצאה עצמית, על הרטוב
התחזוקה של בית הקברות של הרטוב נעשית ע"י עובדי חברת חשמל מהסניף המקומי, בראשות אילן ארז
בית קברות נוסף של המושבה יש בתוך מושב נחם, בבית האחרון בראש הגבעה.
בתוך נחם יש שריד די גדול של בית המסיון וכמו כן שרדו שני בתים של מתישבי הרטוב בחצר האחורית של מתחם המועצה האזורית
לא רחוק מבית הקברות של הרטוב יש סלע שנקרא מזבח מנוח

למרות שאני מסתובב לא מעט בסביבת מסילת ציון אני מודה שלא שמתי לב לאנדרטה המדוברת.
לגבי שאר האתרים שבנחם/הרטוב - אני בהחלט מתכוון לבקר בהם לאחר שארכז אותם באופן מסודר .

בעניין בית הקברות שעובדי ח"ח אמונים על נקיונו - לפחות בזמן שבו ביקרתי שם המקום היה מוזנח לחלוטין (אני מאמין שזה די נראה בתמונות).


ו... ברוך הבא !

חוות גולדברג ובאר גולדברג הם חלק חשוב מאתרי הרטוב. הבאר נמצאת קרוב לצומת הכניסה לביח"ר מלט נשר - שמשון, מעט מצפון וממערב לצומת
לא לשכוח את כיבשני הסיד ובית קברות ארץ החיים - לדעתי וילנאי קבור שם
יש גם סיפור מענין על שדרני רדיו רמאללה, אזרחים זרים, שגרו במפעל ונסעו לשדר ברדיו בין 48 ו 67. צריך לברר את הסיפור הזה, אבל יש לי קצה חוט בענין.

המחצבה הארורה הזו מוכרת לי כבר שנים אך אני לא מצליח להתמקד במיקום המדוייק !
יש לא רחוק מהכניסה לאתר החציבה מספר מבנים ישנים אך הם לא נראים לי כמבני באר...

אגב - ליד הכניסה למחצבה יש גם את המעיין העמוק של מי התהום בו נהגו להשתכשך בני האיזור שהכירוהו עד שנסגר לכניסה.....

כשנוסעים מצומת שמשון למשטרת בית שמש, לפני הפניה שמאלה למפעל מלט נשר - שמשון וצמוד לה, בצד ימין של הכביש יש שטח קטן מגודר. הבאר בתוך הגידור.

אין, עכשיו אני חייב יהיה למצא את זה !

תודה !

מתוך ספרו של רן אהרונסון לכו ונלכה עמ' 159:בכניסה לחניון בצמוד לדרך העפרהקצרה משמאל ישנם שרידי מתקן בטון נמוך ששימש מאוחר לתקופתנו לגריסת חצץ. באתר עצמו מיד מימין - צפון בהמשך שרידי המקוה עם חור לא גדול שדרכו ניתן להציץ למרתף המבנה הקטן ובו עדיין נקווים לעיתים מים. סביר כי הוקם בסוף המאה התשע עשרה במקביל כריית באר סמוכה. מקור המים לבאר ולמקוה היה נחל כיסלון הסמוך...
על שרידי באר המושבה רומזים גל אבנים ופס בודד ריילס [לבני - לא לקחת לסלון, הוא כבר מלא באדני רכבת!] הנמצאים כשלושים מטר לשמאלנו מדרום מזרח למיכל מתכת גדול. מי הבאר שנצלה את מפלס מי התהום הגבוה - היו דלילים ולעיתים התיבשה לגמרי. מבעיה דומה סבלה גם הבאר השניה שנחצבה בכספי גולדברג ב1910 כ100 מ' הלאה במורד נחל כסלון והנקראת על שמו ובארות מאוחרות יותר.

כלומר - בשטח לפחות שתי בארות!!

לפני הירידה לשטח בהחלט כדאי לך להצטייד בספרו המצויין של אהרנסון. שם בעמודים 154-164 תמצא סיכום מסודר, תמונות מכוונות וצילום אויר. מופיעה שם תמונה נאה עם שרידים מתחנת הרכבת.

חשבתי לעצמי שהגיע הזמן לנסות את המצלמה הדיגיטלית שרכשנו לפני חודשיים ושסיימה עשורים של פילם. אם לבני וארדיכל יכולים - אין סיבה שאני לא. העמסתי את השתיים המטפסות לתוך המכונית ויצאתי לנחם. שמו של המושב נחם נובע מצרוף המילים "נה" ו"חם" ואכן היה חם והשרידים לא משהו. התמונות המפוקפקות יושבות על הפיקסה והייתי שמח להראות לכם אותן אבל החצי הבוגר הלכו לצופים וקונטרול+C קונטרול+V פשוט לא עובד וכשאני מעלה כקובץ עובר זמן רב ומאומה לא קורה. או כדברי המורה לעברית זצ"ל של עין חרוד: "הושיעו!"

וראשית - 'מושבת המסיון' שהוקמה כבר ב1882 ע"י גויים לונדונים {?] בגבעה המשקיפה על הרטוב המוכרת ואכלסה 24 משפחות יהודיות ש21 מתוכן נותרו כשרות ויהודיות. המושבה בהנהלת המסיון הוקעה ע"י הישוב ולא נכללה במנין המושבות.
בספרו של אהרנסון נראית תמונה 'משומרת יותר' של קיר החזית המשובץ כיום בגדר המשק הראשון מימין לשער נחם [כאמור נה+חם]




ותמונה של אותו בנין [לדעתי] מתוך אתר גוש עציון:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://clickit3.ort.org.il/InAttach/f1de447e-4646-448c-ae80-dcf8cf6c9d4a/4afdb471-6cae-4c6f-8d8b-8de676e40cf1.jpg]


ומבט לאורך מה שהיה רחוב מושבת המסיון:




ומשמאלו מה שמתואר כ'בית החלוצים' בכתבה של שוויקי מהמועצה לשימור אתרים http://www.02net.co.il/Site/Templat...D=39&docID=8003 [צילום זה מכתבתו של שוויקי - לא צילמתי בעצמי כי סברתי שמבנה זה אינו אלא מבנה מושב שגרתי]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.02net.co.il/data/Images/hrtov2.JPG]


ומשם ירדנו למטה ופתחנו במבט מנחל כיסלון כלפי שרידי איזור התעשיה [?] של מושבת הרטוב היהודית [האם זהו שטחה של חוות גולדברג]:



פתח איזור התעשיה [?] של המושבה היהודית ובו שרידי מגרסת חצץ מאוחרת יותר:


המקוה שלבני כבר צילם רק הפעם ב'הטל קיץ' ואזעקת 'נחש צפע':


ושרידי בניה עצובים בין הקוצים:

אני רואה שבזמן בו ביליתי עם המישפוייח'ה בבריכה קרו כאן דברים !!!....

איך היה הטיול?..
לפחות עצרתם לשתות קפה ב"תבלין"?...

ממתין לתמונות ואשתדל להביא גם משלי במהלך השבוע (שהולך להיות קשה מבחינת עבודה)....

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2951318,00.html


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/ws.gif]
[בצילום של גילי סופר]

מפעל יחידי במינו בעולם שיצא שמן זעתר לצרפת. לידו פעל מפעל ליבוש פרחי בר ליצוא לאירופה ועוד. באזור התעשיה היה הבית של בכר, שבין השאר ניהל את הקנטינה בתחנת המשטרה הבריטית

חיפשתי לשוא מספר או חריטה כלשהם בחלק הגלוי של 'הדוד של משפחת לוי' אך לשווא. אודה כי הדמיון לקטר קיטור מרשים מאוד. אעלה תמונות שלו ושל כבשן הסיד [של משפחת לוי?] מיד כשאדע איך עושים זאת...

לא הצלחתי לאתר את שרידי התחנה הישנה - האם תוכל לכוון אותנו?
לגבי מיקום הבאר - האם כוונתך למקום בו קיים גשרון מתכת לצד גשר ובסמוך לו מרכז כלשהו לכלי רכב ומגרש חניה גדול?

וזה הסיפור שסיפרו לי: גבריאל לוי (האבא שלהם) גמר את מקווה שהצטיינות. במקוןם סטיפנדיה לצרפת, ביקש את דוד הקיטור הישן של מווקה, וקיבל. הוא ניצל את הקיטור למיצוי שמן הזעתר. מים הוא הביא מבאר אישווה, ע"י יצירת ואקום בצינור שירד מאישווה למטה.
חיו הציל את איתן בפינוי של הרטוב במאי 48 אבל זה סיפור אחר

לפני חודש הוציא יהודה בן בסט ספר על הרטוב, עליו הוא שוקד מזה מספר שנים.

האם הקשר שלך למקום הוא רק כאיש מקצוע וחוקר או שמא אתה צאצא למשפחות המושבה?
האם ידועה לך הסיבה בגינה לא הוקמה המושבה מחדש ויוסד בסמוך מושב אחר?

אוטומאטית אני מחפש את כיתובי הייצרן !
לפעמים הכיתוב מופיע כתבליט ולפעמים ע"ג לוחיות פליז /אלומניום יפהיפיות...

במקרה הנ"ל - נאדה ! גורנישט.

כמה חבל שתחנת הרכבת הישנה של בית שמש גולחה לה תוך יום אחד בטרם הספקתי לבקר בה....

העלו טרטורים על מגדל המים של רכבת הקיטור, שהדוד עוד עמד עליה עם צינור המילוי; העלו טרקטורים על המבנים הטורכים שבנתה החברה הצרפתית ואחריה הבריטים. למה? סתם, כי אין לרכבת ישראל רגישות לעברה וגם בגלל שהירוקים לא ניהלו מעקב אחרי תהליכי ההרס שנגרמים לנחל שורק וסביבותיו במהלך שיקום הרכבת. הם כל כך שמחו שעושים רכבת לירושלים שהיו מוכנים שיהרסו את ערוץ הנחל ואת כל מה שסביבו.

תחנת הרטוב בתמונה שצילם חיים ברגר http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3549551,00.html:



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1496168/13_Berger_085_ot.jpg]


וגם תחנת נחל שורק והדרך לביתר



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1496190/18_Berger_091_ot.jpg]




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1496176/19_Berger_118_ot.jpg]

תאור של המאורע לקוח מספרו של מאיר אביזוהר, "מוריה בירושלים בתש"ח, גדוד החי"ש הראשון בקרבות ירושלים". שם,בעמוד 22 מופיע הפרק:"בדרך להר-טוב".
האירוע אירע ב 26 דצמבר (1947) ובמהלכו הותקפו אוטובוס לא משוריין וטנדר נוטרים שנסעו לכיוון הר-טוב. השיירונת נתקלה במחסום (באזור האנדרטה דהיום) על הכביש והטנדר נתקע בנסיון הפריצה של המחסום. (בעבר היה שם גשרון שחלק מהממותקפים מצאו מקלט מתחתיו ) חילוץ הלכודים נעשה לאחר 4 שעות ע"י כוחות בריטים ונוטרים.
3 הרוגים נמנו לאחר הארוע. שמואל תשבי, אלדד קישוני ודב שיינבלום כולם אנשי מוריה..

יש שני אתרים אותם אני מתכוון לבקר בימים הקרובים :

1 - האנדרטה.
2-הבאר עליה כתב משה פרנק (שממש מוצי א אותי מדעתי שאינני מצליח להבין היכן היא נמצאת)....

האנדרטה נמצאת מול תחנת האוטובוס הצפונית של מסילת ציון. לא ליד הכניסה למושב, אלא מצפון לה. יש שם כביש שנכנס מזרחה. תחנה בתחנת האוטובוס וצחתה את הכביש מזרחה
הבאר: נוסעים על הכביש לכיוון בית שמש. עוברים את אזור התעשיה של הרטוב (החניון של קק"ל שמימין לכביש, דרך העפר שצילמת). עכשיו נוסעים לאט ורואים שלט גדול של אזור תעשיה הרטוב ב, מי מנהל אותו, מי מקים אותו וכו'. הבאר נמצאת בדיוק מאחורי השלט.
אם תפספס, החנה את הרכב בתחנת האוטובוס מול המשטרה, לך חזרה ואז תראה משמאלך קבוצת עצים, ברובם אקליפטוסים. הם נמצאים מול הפניה מזרחה לנחם ולמפעל המלט. מעט אחרי העצים תראה גדר קטנה. הבאר בתוכה.
אל תתאכזב, זאת באר כמו שחפרו מעט אחרי מלחמת העולם הראשונה.

ואנצל את הידע הרב שלך לשאול שאלה בדבר עוד דבר מה מעניין הנמצא באיזור:

בין העלייה ל"ארץ החיים" ועד אל מול מה שהיה פעם בית ספר והיום ניצב נטוש על מורד הגבעה עליה ממוקם נחם מצויים שני מבני אבן גדולים (הם מרוחקים זה מזה כמה מאות מטרים) שנראים כאילו היו צריחים או ממש חלק מחומה....
הם ממוקמים כחלק מהמדרון ואין לי מושג מה היו ולמה שימשו וחשוב יותר... מהיכן היתה בכלל הכניסה אליהם???..

להערכתי מדובר היה במבנים ששימשו כהגנה על הדרך (שהיום הנה כביש 38 אך ראשיתה בעת העתיקה) משהו בסגנון של המיצדיות שעמדו סמוך לדרך לירושלים ואחת מהן משמשת כמוסך ליד ת.דלק סיירים או בכניסה לשער הגיא....

האם אתה יודע למה אני מתכוון?..

בתודה.

לבני.

אופס.. הצלחתי!
כבשן הסיד הקרוב יותר למושבה. עפ"י רן אהרנסון ניתן להבין כי זהו כבשנה של משפחת לוי.
משה פרנק, האומנם?

ישראלה, תסתכל באשכול של ביצורי המאורעות 4. הסברתי שם, בזמנו, בצרוף איורים איך עושים את זה.

בחיים לא הייתי מצליח לנחש זאת !

תודה רבה !

אני מצרף מספר תמונות מהאוסף הפרטי שלי הדוד בתמונות שימש כנראה בבית החרושת ללבני סיליקט בנחלת יהודה והוא מזכיר בצורתו את הדוד למיצוי שמן בהרטוב.

אם יורשה לי לייעץ :

1. סריקה ב-DPI יותר גבוה (זה אלמנט מתכוונן בכל סורק...) "תייצר" תמונה טובה וגדולה יותר .
2. "ניקוי" משולי-התמונה החוצה לאחר הסריקה (תיחום ולאחריו crop selection) כדי להציג
את התמונה הנסרקת בלבד ולא את כל גודל מסך הסריקה/הדף הלבן ובשוליו את התמונה...

אתן דוגמא

זו התמונה המקורית (בכוונה ליד הסיגריות כדי להדגים את גודלה...) :


סריקה ב- 75 DPI :


סריקה ב- 150 DPI :


סריקה ב- 300 DPI (וכדי להציג 100% בגודל כבר נאלצתי "לחתוך") :


זו לא "השקעה כבדה" של זמן ו/או עבודה - אבל בהחלט שיפור איכות...

A friend in need - is a friend indeed

נו באמת... אחרי הסבר שכזה לא למצא זה כבר יכל היה להיות ממש מעליב...


אתמול גנבתי לי כחצי שעה ויצאתי מהעבודה לתור אחר הנקודות אליהן הכוונתי ואכן מצאתי !

ראשית כל - האנדרטה !
שלבושתי הגדולה ממש סמוך לה ערכנו עצירת בוקר באחד מטיולי השבת לפני כחצי שנה....
בתמונה העליונה היא נראית מכוון תחנת האוטובוס שבצידו השני של הכביש ובתמונה השנייה... מקרוב יותר:






כבשני הסיד - התמקדתי בצפוני מבין השניים זה שבסמוך לעלייה לבית העלמין (שממנו יש תצפית נהדרת על כל האיזור) !
צילמתי אותו מלפנים ומחלקו הפנימי לצורך ההתרשמות:





משם המשכתי לכוון הבאר ואציין שמצאתי שם שתיים האחת ליד השנייה, לבאר הראשונה שסמוכה לכביש לא ניתן הה להתקרב עקב הצמחייה הגבוהה שסביבה אז היא צולמה מרחוק תוך התמקדות במה שנראה כעמוד תמיכה לצינור שהיה מונח עליו פעם:




ואילו הבאר השנייה שממוקמת כעשרים מטר צפונית מערבית לה צילמתי מקרוב (ולעומק)... היא מכילה מי תהום ירקרקים בתחתיתה העמוקה:




ואז פגשתי את הגברת המבוהלת הזו שלא ממש הבינה מה עושה איש מוזר עם אוטו גדול באמצע השדה שלה..... ממש חצוף !




תודה משה על ההכוונה...

לבני.

על בית העלמין "ארץ החיים" כותבת סאקרה בפורום טיולים בארץ בתפוז:

מסתבר שבית הקברות הזה הוא "התחנה הציונית" האחרונה, של יהודים שבאו למות או אפילו רק להקבר באדמת ארץ ישראל. כאמור:
והקבור בארץ ישראל כאילו הוא קבור תחת המזבח.
קדושת הקבורה בארץ מתחילה ביעקב,נמשכת ביוסף ולא פוסקת עד ימינו.
בית הקברות מחולק לגושים לפי מוצא הקהילות (בעיקר קנדה ארה"ב וצרפת)
ובתוך ארצות המוצא יש חלוקה לפי ארגונים,מוסדות וישיבות.

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=683&MessageId=109578302

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=683&msgid=109133908

זאב וילנאי ביקש להקבר בבית קברות זה בגלל אהבתו את האזור ומפני שכאן גם נמצא סלע החורבן

[IMG]https://2009-uploaded.fresh.co.il/2009/07/23/32919997.jpg[/IMG

הצילומים של סאקרה

הסלע הזה נמצא בתחום בית העלמין "ארץ החיים"


הצילום צשל סאקרה מפורום טיולים בארץ בתפוז

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.e-mago.co.il/images4/rock_of_destruction.jpg]


או של 'כהנא ממשרד הדתות'?
http://www.e-mago.co.il/Editor/chapters-2068.htm

http://www.aplaton.co.il/story?id=2...7-03%2013:13:20
מיסיונר ממוצא יהודי

כמה מלים על הנאואר עצמו בטרם נתפנה לעיין בסיפור פולקלוריסטי אופייני שהביא. הוא נולד ביפו ב-‏21 בנובמבר 1850 להורים שפעלו כמיסיונרים פרוטסטנטיים בארץ ישראל. אביו, משה בן מיכאל הלוי האנויער, נולד בבוואריה בשנת 1810, למד תורה וקיבל סמיכה להיות שוחט עופות כשהיה בן 18. לאחר מכן נדד לגרמניה, למאלטהלטורקיה ולבסוף השתקע בירושלים. ב-‏1842 המיר את דתו אצל הבישוף האנגליקני אלכסנדר, שהיה בעצמו יהודי מומר. הוא שלט בשפות רבות, ביניהן עברית, אנגלית, טורקית, יוונית וארמנית. בזכות כישוריו אלה התמנה כסופר וכמתורגמן של סגן הבישוף הארמני. לימים נשא לאישה עלמה אנגלייה ששימשה כמורה בביתו של הקונסות האנגלי בירושלים, ג'יימס פין. ג'יימס אדוארד היה אחד משני הבנים שנולדו להם.

ג'יימס אדוארד הנאואר רכש את השכלתו בבית הספר של המיסיון ליהודים. לאחר מכן המשיך בלימודיו בבית הספר של הבישוף גובאט ואחר כך בקולג' הפרוטסטנטי במאלטה. כשחזר ארצה שימש כמורה בבית הספר של המיסיון ליהודים בירושלים ועשה בתפקיד זה 15 שנה (1867-1882). כמו כן כיהן שנים רבות ככומר בקתדרלת סנט ג'יימס בירושלים.

הנאואר סייר בתכיפות רבה בארץ ישראל ובסוריה, מה שבא לידי ביטוי ב-‏61 מאמרים שפרסם ברבעון הקרן לחקירת ארץ ישראל בשנים 1881-1910 ובספרו מורה דרך לירושלים. גם סוכנות הנסיעות המפורסמת של תומאס קוק פנתה אליו כדי שיכין עבורה מהדורה חדשה ומתוקנת של המדריך שלה לארץ ישראל ולסוריה. כנער סייע לארכיאולוג צ'ארלס וורן בחפירותיו בירושלים ובמסעו לגלעד. ככל הנראה ירש מאביו את כישרונו לשפות: הוא ידע אנגלית, ערבית, עברית ולדינו. כל אלה סייעו לו באיסוף פיסות הפולקלור מפי תושבי הארץ באותה תקופה.

הנאואר היה איש רעים להתרועע. בקיאותו הרבה בפולקלור של ארץ הקודש ושליטתו בשפות רבות הפכו אותו לבן לווייה מבוקש לכל אורח זר. הוא ניחן בפשטות, כנות, אדיבות, שנינות והומור. את ביתו בנה ברחוב הנביאים ושם גידל את שלושת בניו ושתי בנותיו. ביתו התגוררה בבית זה עד יום מותה ב-‏1979.

בשנת 1883 נשלח הנאואר לעמוד בראש המושבה ערסוף שנרכשה על ידי המיסיון כדי לקלוט בה פליטים יהודים מארוסיה ולהמיר את דתם לנצרות. הניסיון נכשל ויהודים יוצאי בולגריה רכשו את הקרקע וב-‏1895 ייסדו בה את המושבה הרטוב. בשנת 1885 חזר למיסיון הפרוטסטנטי וניהל שם את בית הספר למלאכה שהעניק הכשרה תעסוקתית ליהודים נזקקים וניסה לנצרם. ב-‏1887 הוסמך ככומר ושימש בתפקידי כמורה ביפו ובירושלים. ב-‏1908 נשלח לדמשק ושם כיהן ככומר בריטי עד 1920. באותה שנה שב לירושלים ושם התמסר מרבית הזמן עבודה בבית החולים של המיסיון. ב-‏15 ביוני 1938 הלך לעולמו. הוא נקבר בבית העלמין הפרוטסטנטי בהר ציון.

ועוד...
הידעתם כי יצחק שדה נשלח ע"י יעקב פת לפקד על הגנת הרטוב בטרם הקים את הנודדת?
http://209.85.135.104/search?q=cache_mifBNugaYJ:www.ymarkel.com/yssak_sade.htm+%22%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%91%D 7%94+%D7%94%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%91%22&hl=iw&ct=clnk&cd=22&gl=il

וככל הנראה ניתן להציץ בתמונות ישנות של הרטוב בספר צילומיו של רודי ויסנשטיין http://www.text.org.il/index.php?book=0713062

'פנים מול פנים' לאבא קובנר:
ב -15.5.48 היתה אמורה להתחיל הפלישה של צבאות ערב הסדירים. הלגיון הקדים ביומיים וכבר ב- 13.5.47 כבש את ארבעת יישובי גוש עציון. בהנהגה היהודית נפלה החלטה: לפנות כמה ישובים מבודדים באיזור ירושלים כיוון שאין אפשרות צבאית להגן עליהם מפני התקפת הלגיון. בין הישובים - בית הערבה שפונה על סירות לסדום, עטרות ונווה יעקב מצפון לירושלים וכן המושבה הרטוב שליד בית שמש של ימינו.
סיפורנו מתחיל בתל אביב - צביק - בחור בן 20 מפונק ,שלא יודע לגזור לבד את צפורני יד ימין, שכב במיטה חולה בשפעת - אמא הביאה לו כוס תה למיטה. הנה דפיקה בדלת - עליך לגשת למפקדת ההגנה! עלה על חקי דהוי והתייצב.
מפקדו אמר:עליך לפנות את המושבה הרטוב.
צביק: היכן כלי הרכב ?
המפקד: אין - קח שניים מטובי אנשיך ופנה את אנשי הרטוב ברגל לכפר אוריה. וכך חומקים השלושה כשצביק בראשם בין הכפרים הערבים צורעה ואשתאול. הכלבים נובחים ובכל זאת מגיעים למושבה. תדהימה: אין גדר, אין שומר, ארגזי תפוזים זרוקים ליד בית העם ובפנים צעקות של אסיפת תושבים. "למכור - לא למכור" חבל יש יבול שיא השנה. לא ניתן למנוולים" - "אבל יש סכנת חיים, כדאי להסתפק בחצי" צביק ניכנס עם שני בחוריו. מאובקים ועייפים. דממה - ניגש המא"ז (מפקד המקום):
מי אתם ? -
צביק: באנו מתל אביב לפנות אתכם.
המא"ז: לא שמענו רכב.
צביק: באנו לפנות אתכם ברגל !
המא"ז יהודי כבן 60 שנה, ידיו המיובלות חרשו את שדות המקום כבר 50 שנה. הוא פתח ואמר: מה פתאום: הבטיחו אספקה, הבטיחו מכשיר קשר, הבטיחו לפחות רדיו אחד וכלום. ועכשיו לפנות ברגל - יש כאן חולים ופצועים, נשים הרות ותינוקות - כל העדה הזו ובלילה בין כפרים ערביים - שמע חביבי המפקדים שלך בתל אביב השתגעו.
צביק נרתע לאחור - הוא לא ידע על פצועים, על תינוקות אבל פקודה יש לבצע. מהויכוח ששמע ולפי ארגזי התפוזים הבין שלמושבה יש קשר עם השכנים הערבים. ארגזי התפוזים הם מן הסתם שלל השיירות שהערבים מכרו לאנשי הרטוב.
ואז הוא פתח ואמר: הן לא תיקח על עצמך סכנה שכל האנשים ישחטו על ידי הלגיון הירדני. אמור לאנשים לארוז צרור קטן ולהתייצב כאן בשעה 12 בלילה. ועכשיו שלח את אנשי הקשר שלך לכפר הערבי הסמוך וסגור את עסקת הקציר כדי שהם לא יחשדו בכלום.
המא"ז הסתכל בפליאה: איך הצוציק הזה כבר יודע כל מה שהולך פה. הוא הבין שאין ברירה. בשעה 12 בלילה יצאה שיירה משונה. איש איש ארז צרור ענק עם אלבומי תמונות - מנורת חנוכה מבית סבא ושתי פרוסות לדרך. צביק בראש התור ופתאום על יד צורעה הערבית תינוק התחיל לבכות. כל התור לחש להשתיק, להשתיק. צביק קפץ לאחור וראה אישה, כמעט ילדה עם צרור ענק ותינוק. הוא לקח מידה את הצרור ולחש: הניקי אותו. התינוק השתתק מיד. אנשי השיירה הסתכלו על הצעיר בהערצה והמשיכו לצעוד. לקראת בוקר הגיעו לגבעה הצופה אל כפר אוריה - הקהל ישב לנוח. צביק שאלם: אתם יודעים שאתמול קמה מדינת ישראל ? - מסתבר שלא ידעו כי לא היה קשר ורדיו. הושלך הס. ופתאום פרצו כולם בבכי: מדינה יש להם אך ביתם עלה הלילה בלהבות.
אנשי הרטוב לא חזרו למושבה עם תום מלחמת השחרור ובמקום המושבה הוקם מושב נוחם.

...והאם 'גונדר עוזי' מפקד מחוז ת"א של האצ"ל ומחללי מלחמת השחרור היה מבני משפחת לוי שהוזכרו באשכול? http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=88561

...ומסתבר כי 'בן ציון גירון' מאיכרי המושבה שנאלצו לנוטשה - לא נכנע והמשיך להגיע מן המרכז ולעבד את את אדמותיו עד מותו בשנות השמונים http://www.fixtravel.co.il/article_details.asp?id=2051

פרח זה אינו צומח במושבה הר טוב אך בכל זאת ניתן לקושרו אליה [לא שיניתי את שם הקובץ אך נסו לפתור קודם מבלי להציץ]:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tiuli.com/flowers/irus_tuvia.jpg]

כמה הסטוריה בקטע כביש אחד של כ 5 קילומטר ! זה לא ייאמן...

מעניין מה יקרה שאתחיל למפות את הכביש ממסילת הרכבת לכוון בית ג'מאל?....

לגבי הפרח - אינני נמנה על מומחי הצומח אבל הייתי מנחש שמדובר בסוג של אירוס?...

אגב - מה עם התמונות שלך?...

באשר לתמונות - הצלחתי להעלות אותן לאחר דיאטה קפדנית וירידה במשקל ל25%
הן משובצות באמצעות עריכה מאוחרת בהודעה המקורית ול'דוד' המפורסם יוחדה תגובה נפרדת שופעת תמונות המכונה בעולם הדוגמנות 'בוק'.

מחללי הל"ה, שעל שמו נקרא האיריס (לא הצצתי. האמת - איך מציצים?)

טוביה קושניר כמובן. חוקר טבע מבריק ותלמידו המובהק של אבי מחקר הבוטניקה הארץ ישראלית פרופ' זהרי.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.etzion-bloc.org.il/Portals/0/Gallery/Album/23/%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%9d%20%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%9d%20%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%9d.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.boker.org.il/meida/negev/desert_biking/cross_negev/pics/tovia/10students_s.jpg]

טוביה קושניר במסע סטודנטים לנגב ועימו בתמונה עוזי נרקיס.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.boker.org.il/meida/negev/desert_biking/cross_negev/pics/tovia/tovia1_s.jpg]


http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=88759

http://www.sviva.gov.il/bin/en.jsp?...ne=stav_flowers


http://www.tiuli.com/flower_info.asp?flower_id=785

סיפור התינוק הבוכה אחר לגמרי! דרמה שכמותה לא מספרים היום! בחיי!
צביק = צ'יץ. לתינוק רואים איתן, הוא היום בן 60 וקצת. מי שהציל אותו הוא חיו לוי
תושבי הרטוב ניסו לחזור למושבה אבל בגלל פוליטיקה מלוכלכת, הם נאלצו לעזוב אותה ולמצוא מקומות אחרים לגור בהם

בתוכנית "חיים שכאלו" שהגיש יגאל לוסין לזאב וילנאי, נתן האחרון את "אגדת אבן החורבן" למה שהיה סוד גלוי לכל: מה שזאב לא ידע, הוא המציא!

יש חיה כזו. איני יודע מה מצבה כיום - אבל בשנת 1996 הכנתי חלק גדול מן התערוכה (הדפסות ענק).

עריכה: http://www.fixtravel.co.il/article_details.asp?id=2051

לגבי תקופה עתיקה יותר - באזור אשתאול (המושב ולא אתר הנטיעות), באזור הרחבת הכביש, מתבצעת בימים אלה חשיפה של אתר ארכיאולוגי.

איני יודע מה טיבו של האתר, אך נראה שמדובר במבנה כלשהו. הקרדיט לתגלית ינתן מן הסתם לראש עיריית ירושלים שבחנוכת גשר המיתרים שימח אותי בנסיעה אל עיר הקודש בכביש העובר דרך רמת רזיאל (מומלץ ביותר!!!) - כביש 38 פניה שמאלה ליד השלט המורה אל עבר גלעד ח"א.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

להערכתי - היפה בכבישי א"י, או לפחות בחמישיה הפותחת. גם אני התגלגלתי אליו בנסיבות דומות (פקק במחלף הראל) ומאז, כל אימת שיש לי זמן פנוי, אני נוסע דרכו.
נסה אותו אחה"צ המאוחרים, עם מוסיקת ג'אז של 88 FM. חוויה מרגשת.

מה לעשות - אני מעדיף אותו עם פינק פלויד (הלוואי שהיית כאן או הצד האפל של הירח) ברקע...

התמזל מזלי לנסוע בו בשעות אחה"צ, ולפגוש לא מעט שועלים בדרך (3)!!!

בדרך יש אתרים נוספים כמו שתי אנדרטאות למטוס אחד (הר הטייסים וגבעת יערים) - אבל זה כבר כביש וסיפור אחר.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

כביש מדהים ביופיו (בעיקר בימי חורף סגריריים) !
כל הזדמנות שיש לי לנסוע מהעבודה לירושלים (ולשמחתי יש לא מעט כאלה) אני בוחר לעשות דרך הכביש הזה (מתחיל עם כוס אספרסו ב"תבלין" ומסיים בא. בוקר בעין כרם) !

מקסים.

הכביש נסלל ע"י חיל הנדסה במהלך קרבות תש"ח, כנראה בחודש אוגוסט 48. יצא לי לקרוא מכתב של קצין שעלה עליו לירושלים ומתאר נסיעה בכביש שכולו אבנים, מצידו האחד צהום ומעברו השני צוק.
אני מאד מקווה שלא ירחיבו אותו.
גם לאורך כביש זה (עד 50 מ' לכל צד) אתרים נהדרים כמו מעינות, עתיקות ועוד.

חדש עומד לצאת בקרוב על המושבה וסביבותיה - המחבר הוא נצר לאנשי הרטוב, פרופ' יוסי בן ארצי מאוני' חיפה. בהתאם לספרחם אחרים שלו נראה שזה הולך להית ספר יסודי ומעמיק ביותר על הנושא שיכיל את מירב המקורות על הנושא: האנשים, הסיפור, המקום ואחריתו.

עוד אתרים מענינים כמו למשל:
איזור מנזר דיר ראפאת, ולידו גבעת שמש( כיום רטורנו) פניה ימינה בכביש מול תחנת הדלק לכיוון צרעה.

בהמשך כמובן תל בית שמש על שלל משכיותיו.

לאחר מכן גן האקליפטוס ובהמשך בצד שמאל של הדרך חורבה עתיקה עם באר (מוסתרת בין השיחים) במקום זה הנקרא "עינות דקלים" נקע אחד מהל"ה את רגלו ומכאן שבו עימו 2 מהלוחמים חזרה להר טוב. קו המיים שמוביל אליה מתחבר בהמשך לבאר גדולה השוכנת בתוך מבנה בן שתי קומות הנראה הייטב מהכביש. במבנה קיים שריד למכונת שאיבה ששאבה מיים מהבאר (מעניין עד מתי)
מאחורי המבנה קיים סכר מעניין עם שרידי בריכה מבטון,

......
ראה - כשהתחלתי את הסקירה הצבתי לעצמי שאתמקד בקטע הכביש שמתחיל בפניה מכביש מס' 1 ועד לאיזור מסילת הרכבת שחוצה אותו, לגבי השוליים, עד כ 50 מטר פחות או יותר...
הרי כל האיזור הזה מלא באתרים הסטוריים מרתקים לא?..
בסופו של דבר, אם לא הייתי מגביל את עצמי הרי לא הייתי יוצא מזה...
עם זאת - הנה קישור לאשכול שלדעתי יעניין אותך ....

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%E2%27%EE%E0%EC

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

כל הכבוד על ההשקעה הענקית!!!

מילותיו של אדם שיכור הן מחשבותיו של אדם פיקח.

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

ככה אנחנו נראים...

A friend in need - is a friend indeed

אבל יודע מה?..
תן לי כמה ימים ואצלם משהו לא פחות מרתיח מזה לא רחוק משם.....

אבל אני חולק עליך בדבר אחד - לא !..לא כולנו נראים ככה!

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

החניון שבמעלה הנחל, מזרחה מאנדרטת מח"ל הונגש לנכים וברובו לא עבר ונדליזם.
בקצה הצפוני של החניון יש שרידים של צינור השילוח שחצה פה את הרכס והתחבר לקו המים ראש העין - ירושלים. פה, בעצם, נגמר צינור השילוח שראשיתו בנען ורחובות
וסתם שתדעו, הסכמתי לקחת על עצמי את ניהול מוזיאון הרטוב בהתנדבות. סתם כי אף אחד לא רצה לעשות את זה.

נתחיל במוזיאון קו השילוח, נמשיך להרטוב קצת פריחה בכרמילה ולסיום - ארוחה לכולללםםם ב'תבלין' [לבני מזמין, ori מנכ"ל פרש ומייסד פורום היסטוריה ישלם ]



ואפרופו הצינור הנמצא ממש מעל הירידה החדה והסרפנטינות - היכן נקודת חיבורו לקו ירושלים המקורי ובכח אילו משאבות הועלו מימיו לעיר?

הצינור החלוד והישן בהחלט ראוי לכבוד הזה, מימיו בחו"ל, דרך איכסונו בנען ועד גניבתו בדרך לסין.
ואני מוכן להוביל את טיול הפורום במסלול שער הגיא - בית שמש.

סיפקו את חומרי הבנייה לבניית ת"א. כאשר הצטברו החובות של העיריה פנו בני המושבה לדיזנגוף שישלם את החוב. הוא טען שאין לו כסף אך אמר להם: קחו את השטח בו אנו נמצאים ותיחם אותו. המוכתר לקח חופן אדמה, מולל אותו וקרא שא"א לשתול בכזאת אדמה כלום, וסירב להצעה. היום המקום הזה הוא כיכר המדינה בת"א. צחוק של ההיסטוריה.

ראשית, אכן אי אפשר לשתול באדמה זו כלום ועובדה כי שוממה ככר המדינה עד ימינו ואפילו גן ציבורי אמיתי לרפואה לא הצליחו לנטוע בה

שנית, אילו קיבלו על עצמם את עול הישיבה בככר המדינה והיו ממתינים בה להתרי בניה ופרסלציה עד ימינו והימים שאחרינו היה קופץ עליהם בודאי הצמאון והיו נזקקים לכוס מים. ומן הידועות הוא שאם היו קונים ולו כוס מים אחת בככר זו הרי שלא היו מספיקים כל אוצרות מושבתם ומאה שנות יבול בכדי לשלם בעד הכוס והיו הופכים פושטי רגל ויד [והכוונה היא כמובן למים בלבד ולא לכוס שהיא בתמחור אחר לחלוטין]

גולדברג שלנו רכש לעומת זאת אדמות גם במה שיהיה מספר שכונות ברמת גן, גם בהרטוב, גם בהר הצופים, גם במרכז הכרמל וגם את המגרש של הבימה - ואם איני טועה הרי שאת הכל תרם... וחוץ מהחיפאים אף אחד לא קרא על שמו רחוב

רחוב גולדברג נמצא מזרחית לרח' יהודה הלוי וחוצה את הרחובות: מזא"ה, נחמני וטיומקין ומגיע כמעט עד רח' הרכבת. באתאר העיר ת"א יש פרוט על כל רחובות העיר שכתב וערך יחיעם פדן:

איזו אנקדוטה נפלאה! מחליפה, באוצר האנקדוטות שלי, את זו של הנעבעך שבתחילת המאה העשרים רצה לרכוש אדמה לבנו, והתלבט בין החולות השוממים מצפון ליפו, לבין נחלה ביסוד המעלה, עם עצי פרי....

אגב, הדוד של חנניה גיבשטיין באמת התלבט, ובסוף קנה גם אדמות ליד באר טוביה הירוקה והמוצלחת, וגם אדמות ליד נחל המוסררה, מצפון ליפו. חנניה, יורשו, די תקוע עם האדמות בקרית מלאכי, אבל חוגג על האדמות בין רח' ארלוזרוב לפנקס בתל אביב, ליד נתיבי איילון.

שימותו הקנאים.