מאת: תמרה טראובמן, הארץ

שני סטודנטים למשפטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה הגישו באחרונה עתירה לבג"ץ, בה הם תובעים מהמדינה לסבסד גם את שכר הלימוד של סטודנטים במכללות פרטיות, כשם שהיא מסבסדת את שכר הלימוד של סטודנטים הלומדים באוניברסיטאות ובמכללות ציבוריות. בעקבותיהם, הגישו לפני כשבועיים סטודנטים למשפטים מהמסלול האקדמי במכללה למינהל עתירה דומה. העתירות הן חלק מקמפיין שינהלו הסטודנטים במכללות הפרטיות לסבסוד לימודיהם.

המרכז הבינתחומי בהרצליה הוא בין מוסדות הלימוד האקדמיים היקרים והיוקרתיים ביותר בישראל, ולכאורה, המקום הכי לא צפוי למצוא בו סטודנטים שצריכים עזרה במימון שכר הלימוד. ואולם שני הסטודנטים מהמרכז שהגישו את העתירה, גלעד טפיאס ודודו ג'רבי, לא עונים לסטריאוטיפ של הסטודנט במרכז הבינתחומי - צעיר הממומן בנדיבות בידי הוריו. ג'רבי, בן 32, גדל בשכונה ד' בבאר שבע. "הגיל הממוצע שבו אנשים שלמדו בסביבה שלי יצאו לעבודה הוא 17-16, כדי לעזור בבית". גלעד טפיאס, בן 27, גר מחוץ לבית הוריו מגיל 19. מדי פעם סבא שלו היה עוזר לו בכסף. טפיאס עובד כמלצר ושקוע בהלוואות של 70 אלף שקל בגין לימודיו.

העתירה מוגשת בשם שניהם ובשם אגודת הסטודנטים של המרכז הבינתחומי. אפשר היה לחשוב שבית המשפט ידחה את העתירה על הסף, אך היא קיבלה זכות עמידה בבג"ץ, שקבע שעד ראשית החודש הבא, על שרת החינוך ושר האוצר למסור את תשובתם.
בעתירתם טוענים טפיאס וג'רבי כי אי סבסוד הסטודנטים במכללות הפרטיות "מעמיק עוד יותר את הפער החברתי", בין סטודנטים היכולים לשלם את שכר הלימוד הגבוה הנהוג במוסדות הפרטיים לבין אלה שלא. "אפליה זו פוגעת בעקרון השוויון", הם כותבים בעתירה.

לדבריהם, המציאות הנוכחית מעוותת. "אנחנו נושאים בכל נטל החובות, עושים מילואים, משלמים מסים", אומר ג'רבי, "אבל לא נהנים מכל הזכויות שמעניקה המדינה". הם מציעים להנהיג שיטת "ואוצ'רים" לחינוך. כלומר, שהמדינה תיתן את הכסף ישירות לסטודנטים, ולא למוסדות כפי שנהוג היום. הסטודנט יחליט היכן ברצונו ללמוד ויעביר את הכסף לאותו מוסד. ההצעה אינה חדשה. נשיא המרכז הבינתחומי, הפרופ' אריאל רייכמן, מטיף לה בכל הזדמנות.

בעקבות הסטודנטים מהמרכז הבינתחומי, הגישו לפני כשבועיים סטודנטים למשפטים מהמסלול האקדמי של המכללה למינהל עתירה דומה. העתירות לבג"ץ הן חלק ממערכה כוללת שינהלו הסטודנטים לסבסוד לימודיהם. לדברי יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה למינהל, איתי שונשיין, בתחילת הסמסטר "יתחיל קמפיין. יוקם מטה מאבק שיכלול את ארבע המכללות הלא מתוקצבות הגדולות: המכללה למינהל, המרכז הבינתחומי בהרצליה, מכללת נתניה והקריה האקדמית בקרית אונו". הקמפיין, אומר שונשיין, "יכלול החתמת סטודנטים, פנייה לחברי כנסת ויצירת לובי בממשלה, וגיוס חברי סגל ואקדמיה רבים ככל האפשר לטובת המאבק".

הסטודנטים מדגישים כי העתירות היו יוזמה שלהם, ולא "הוכתבו מלמעלה"; עם זאת, הם מתייעצים ומתאמים את מהלכיהם עם בכירי המכללות שלהם.

לטענת טפיאס וג'רבי, סבסוד התלמידים במוסדות הציבוריים בלבד מהווה פגיעה בחופש העיסוק. מי שלא יוכל לשאת בנטל הכבד של שכר לימוד שנתי המגיע לכמעט 30 אלף שקל בשנה או לצלוח את תנאי הקבלה הגבוהים של הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות, "ייאלץ בעל כורחו לוותר על רכישת השכלה במקצוע בו הוא חפץ. כנגזרת ישירה מכך, ייבצר ממנו לעסוק באותו המקצוע מאוחר יותר בחייו", אומר טפיאס.

במצב הנוכחי, מוסיף ג'רבי, "לא קיימת תחרות בין המוסדות להשכלה גבוהה, כיוון שהבחירה ביניהם איננה מתבססת על שיקולי איכות ומוניטין, אלא על פערים מלאכותיים בשכר הלימודים. אנחנו רוצים שהבחירה של הסטודנט במוסד אקדמי לא תהיה על בסיס כלכלי".
"הטענה משונה", אומר הפרופ' שלמה גרוסמן, יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (הות"ת), האחראית על חלוקת התקציב למוסדות להשכלה גבוהה. "אלה התנאים של מוסד שאינו מתוקצב. סטודנט שהולך לשם צריך להבין שהוא אולי זוכה להטבות מכך שהמוסד לא מתוקצב, אבל מצד שני, גם שכר הלימוד יותר גבוה. כך מקובל בעולם, וכך גם בישראל".

כיצד נולדו המכללות הפרטיות בישראל? מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל היתה במשך שנים ציבורית - כולה נתמכה על ידי המדינה והיתה כפופה למועצה להשכלה גבוהה והות"ת, גופים שתפקידם לשמור על האינטרס הציבורי. ב-1989 התקבל בכנס תיקון לחוק, שיזם חבר הכנסת לשעבר הפרופ' אמנון רובינשטיין, שהיום מכהן כדיקן בית הספר למשפטים של המרכז הבינתחומי. התיקון איפשר לפתוח בתי ספר פרטיים ("לא מתוקצבים", כפי שהם מכונים בחוק) למשפטים. עם הזמן, חלקם הרחיבו את תחומי הלימוד שלהם למקצועות נוספים.
לדברי חגית מסר-ירון, פרופסורית מאוניברסיטת תל אביב, לכל אדם יש זכות לקבל השכלה גבוהה, כשם שלכל אדם יש זכות לבריאות. אבל אם מישהו בוחר ללכת לרופא פרטי, אין זה אומר שהמדינה צריכה לממן אותו. בדומה, אין זה ברור שהמדינה צריכה לממן את הלימודים של סטודנט שבחר ללכת למכללה פרטית. בנוסף, לדבריה, "סבסוד הפרט הוא חלק ממערכת שיקולים רחבה יותר, כיוון שהשכלה גבוהה משרתת גם את צורכי המדינה ולא רק את צורכי הפרט".

ג'רבי וטפיאס מודים שעורך דין מנוסה היה יכול לטעון יותר טוב מהם בבית המשפט, אבל הם חדורי תחושת שליחות. "אנחנו כאן בשביל הדרך", אומר טפיאס, "למדנו המון. ישבנו שעות בדיונים בבית המשפט העליון כדי ללמוד איך עובדים הדברים".