חלום בלהות

אתם מפעילים את המחשב ובאים לשלוח באימייל מסמך שיצרתם ב-WORD אותו אתם צריכים להגיש מחר. מערכת ההפעלה המיקרוסופטית טוענת לפתע (כנראה בגלל תקלה במערכת הקבצים) שהקובץ מוגן בזכויות יוצרים ולכן אין לכם אפשרות להעתיק אותו, אע"פ שאתם יצרתם אותו.

כמו כן, כל ניסיון להשתמש בתוכנה שמנסה לעקוף את מערכת ההפעלה עולה בתוהו בגלל שמערכת ההפעלה מונעת גישה ישירה לחומרה בלכל ולכוננים בפרט.

בצר לכם אתם מכניסים דיסק של LINUX LIVE CD (הפצת לינוקס שאפשר להריץ ישירות ממדיה כמו DVD או CD, כך שלא צריך להתקין אותה על ההרדיסק) כדי לגשת ישירות לכונן ולדלות ממנו את המידע האבוד. המערכת לא עולה. בדיקה קצרה מגלה שרכיבי המחשב, על מנת שיוכלו לעבוד עם מערכת הפעלה המיקרוסופטית, חייבים להכיל רכיב נגד הפרת זוכיות יוצרים, וחמור מכך, הם חייבים לא לפעול עם מערכת הפעלה שאינה מכילה הגנה שכזו.

בגלל שלינוקס היא מערכת חופשית בעלת קוד פתוח, לא ניתן לשלב בה רכיב נגד הפרת זכויות יוצרים מבלי שצורת העבודה של רכיב זה תתגלה והשיטה תיפרץ.

מכאן יוצא, שאם אתה רוצה שהמחשב שלך יריץ מערכת הפעלה של מיקרוסופט, הוא חייב לא לאפשר למערכות חופשיות כמו לינוקס לעבוד, אע"פ שמבחינת התאמת חומרה וביצועים אין שום מניעה לכך.

חזרה למציאות

התרחיש הנ"ל נשמע בדיוני, אולם מה שמתוכנן לנו בתחום הקולנוע הביתי והבידור הביתי לא רחוק מכך.

בדצמבר 2006 נתבשרנו על פריצת ההגנה של HD-DVD.
לרוב האנשים המונח HD-DVD מרמז על כך שמדובר בפורמט סרטים (כי הוא מכיל DVD) והוא כנראה טוב יותר, כי הוא חדש יותר.
רוב האנשים לא יודעים שקיימת עליו הגנה (כמו שרוב האנשים לא יודעים שקיימת הגנה על תקליטורי DVD) ובפרט, לא יודעים עד כמה ההגנה הזאת מיועדת למרר לנו, האזרח הפשוט ושומר החוק את החיים.

חברות הסרטים, למודות מכישלונן להלחם בפיראטיות של סרטיהן החליטו שהפעם הם ילחמו בכל הכוח ויקחו את ההגנה על התוכן המשודר צעד אחד קדימה. צעד אחד יותר מדי, אם תשאלו אותי.

ההצפנה שנכשלה - סיפורו של ה-DVD

ב-DVD המפתח שדרוש לניגון את הסרט הופץ עם הסרט והיה מוצפן בעצמו, אבל הוא הוצפן ע"י מפתח יחיד שחולק לכל הנגנים. ברגע שהצלחת למצוא באחד הנגנים (ובמקרה של ה-DVD היה מדובר בתוכנה לניגון DVD בשם XING) את המפתח, יכולת לפתוח איתו את כל כותרי ה-DVD שיצאו אי פעם בעבר ובעתיד) כי שינוי במפתח ההצפנה היה מונע שימוש של אותם כותרים שבוצע בהם השימוש בכל המכשירים הקיימים.

מה שדחף את פריצת ההגנה ב-DVD היה העדר תוכנות ללינוקס לצפייה בכותרי DVD. בגלל הפצות לינוקס השונות שרצות על פלטפורמות שונות, הדרך היעילה ביותר להפיץ תוכנה בלינוקס היא ע"י הפצת קוד המקור שלה וקימפול הקוד על המחשב עצמו. בגלל שהפצת קוד המקור תחשוף גם את המפתחות בה היא משתמשת, משתמשי לינוקס מצאו את עצמם ללא נגן DVD.

קצת על מנגנון ההצפנה של HD-DVD

חברות הסרטים פיתחו מנגנון הצפנה של הסרטים (דומה למנגנון שהיה ב-DVD) כאשר מפתחות ההצפנה נמצאים בעצמם בצורה מוצפנת על ה-DVD. את המפתחות המוצפנים הן הצפינו בעזרת שימוש בכמות גדולה של מפתחות ואת המפתחות הללו חילקו ליצרני נגני ה-HD-DVD השונים (חומרה או תוכנה).

תהליך הקרנת הסרט הוא פשוט, הנגן משתמש במפתח שיש לו על מנת לפענח את מפתח הסרט, ובעזרת מפתח הסרט הוא מפענח את הסרט המוצפן ומציג אותו.

הצפנת המפתח ע"י מספר רב של מפתחות וחלוקת כל מפתח ליצרן ספציפי, יכולה למנוע מצב זה בHD-DVD כאשר אם ידוע שמפתח מסוים התגלה, אפשר פשוט להוריד אותו מרשימת המפתחות בעתיד, כך שלא יהיה ניתן להשתמש באותם וכתרים לאחר הישנוי על אותו נגן DVD.

אם מדובר בנגן מבוסס תוכנה, אזי אין בעיה. מפתחי התוכנה יקבלו מפתח חדש ויוציאו גרסה חדשה של התוכנה, אולם מה יקרה אם מדובר בנגן חומרה?

תחילת האבסורד, פגיעה בצרכנים

תחשבו על מר כהן. מר כהן רכש במיטב כספו מערכת קולנוע ביתית HD-DVD והקפיד להשתמש אך ורק בכותרים חוקיים שנרכשו כחוק או שהושכרו בספרית הוידאו הקרובה לביתו.

במקום כלשהו אחר בגלובוס, ילד בן 13 עם חוש טכני מפותח פירק נגן מהסוג אותו רכש מר כהן והצליח לדלות מהזכרון שלו את המפתח. המפתח מצא את דרכו לאינטרנט ומתכנת זריז כתב תוכנה שמשתמשת במפתח כדי לפרוץ כותרי HD-DVD.

חברות הסרטים, בתגובה, הפסיקו להשתמש במפתח הנ"ל בכותרים היוצאים לשוק מאותו הרגע ומר כהן מוצא את עצמו עם נגן מפואר שעלה כסף רב שיכול לנגן רק סרטים ישנים.

אפשר לפתור את זה ע"י שדרוג קושחה (תוכנה הצרובה בזכרון המכשיר שבעצם מנהלת אותו), אולם כדי ששדרוג כזה לא ידרוש מעשרות מיליוני בעלי אותו נגן להגיע למעבדה, לרוב מספקים למכשירים מסוג זה אפשרות לעדכון קושחה ע"י תוכנה שמורידים מהאינטרנט. ואם קובץ הקושחה ניתן להורדה, הרי שאפילו לא צריך לפרק את המכשיר כדי לנסות ולדלות ממנו את המפתח.

תאטרון האבסורד ממשיך

אספקט נוסף שאף יותר מעורר זעם הוא נושא ה-HDCP. ישבו וחשבו החכמים בחברות הסרטים והגיעו למסקנה שאין שום ערך להגנה המפוארת שלהם כאשר היציאה המחברת בין הנגן (או כרטיס המסך, במקרה של מחשב) היא דיגיטאלית (משמע, ללא איבוד איכות) וניתן בקלות לחבר אותה לכרטיס לוכד וידאו דיגיטאלי ובכך לקבל העתק באיכות גבוהה של הסרט, ללא כל הגנה.

מה עשו? אינטל פיתחה תקן שנקרא HDPC שמטרתו היא להגן על תוכן דיגיטלי. קבעו שיטת הצפנה, קבעו מפתחות והכריזו על תקן קנייני (כלומר, הוא רכוש של אינטל). אם מכשיר כלשהו מעוניין להשתמש בטכנולוגיה הזאת הוא:

א) צריך לשלם לאינטל.

ב) מתחייב לעמוד בתקן בכל מה שקשור לשמירה על סודיות המפתח שקיבל ועל כך שהמכשיר לא יאפשר הוצאת מדיה דיגיטלית בצורה לא מוצפנת.

ג) מתחייב לעבוד רק עם מכשירים שגם נושאים את התקן.

ד) הפרה של התנאים, פרסום המפתח או הספסיפיקציה של התקן תוביל לתביעה כנגד אותו יצרן והוצאת היצרן מרשימת המכשירים שנושאים את התקן (כלומר, לאף מכשיר אחר שמשתמש בתקן יהיה אסור לעבוד עם אותו מכשיר).


מה קובע התקן? הצפנה בין הנגן ובין מכשיר היעד (מסך, במקרה הרגיל). המידע שעובר בין הנגן למסך יהיה מוצפן והפענוח של ההצפנה יעשה במסך עצמו.

חברות הסרטים, כחלק מהתנאי למסירת מפתח ליצרן נגן ה-HD-DVD, מחייבות אותו להיות בתקן HDPC, כלומר, לעבוד רק עם מסכים מהסוג הנ"ל (או מסך + כרטיס מסך כאשר מדובר במחשב).
אם יש לך כבר מערכת קולנוע ביתי עם מסך HD (שהשמשת בו לצפות ב-HDTV, לדוגמא) והחלטת לרכוש HD-DVD, יש סיכוי שתגלה שאתה לא יכול להשתמש בו במסך (בכלל, או לפחות ברזולוציה גבוהה).

למה?

כי ככה החליט איזה שמוק בחברת הסרטים.

וכך האזרח הקטן מוצא את עצמו נאלץ להפרד ממסך ה-50" שנרכש במיטב כספו רק לפני שנה בכדי לרכוש מסך חדש, עם אותה יכולת בדיוק, שעולה יותר (כי צריך לשלם לאינטל על הזכות המפוקפקת להתשמש בתקן HDCP שלהם), או, לחכות עד שיצאו נגני HD-DVD שלא עומדים בתקן, בהם תוכל לצפות רק בכותרים שנפרצו.

צעד אחד יותר מדי

פריצת ה-HD-DVD, בדומה לפריצת ה-DVD, לא התחילה ע"י בחור תאב בצע שחשב לעשות בצורה זו קופה על חשבון חבורת הסרטים, גם לא ע"י האקר שדיגדג לו באצבעות להראות את כישורנו.

מדובר באדם שרכש כונן HD-DVD, רכש כותר HD-DVD חוקי למהדרין (Full Metal Jacket המצוין) וגילה שהוא לא יכול ליהנות מהסרט באיכות מקסימאלית, לא בגלל שהמערכת שלו לא יכולה להציג זאת, אלא בגלל שתוכנת הצפייה (POWERDVD) סירבה לאפשר לו לעשות זאת כחלק מתקן HDPC אותו היא מיישמת.

לאותו בחור יש מוניטור HD המחובר לכרטיס המסך דרך DVI (יציאה לא מאובטחת, לעומת ה-HDMI שמיישמת את תקן ה-HDPC), וכמו כן כרטיס המסך שלו לא תמך ב-HDPC.

האופציה היחידה שלו הייתה לבטל את אפשרות ה-HD ולצפות בסרט באיכות DVD רגילה. לא מתקבל על הדעת שאזרח שרכש במיטב כספו כונן מתקדם וכותר חוקי לצפיה בואתו כונן לא יוכל ליהנות מהיתרונות אשר עבורם הוא שילם.

זה מה שהניע אותו למצוא דרך לפרוץ את הטכנולוגיה ולאפשר לו ולשאר אזרחי העולם שלא מתחשק להם להחליף את כל ציוד הקולנוע הביתי שלהם כדי להנות מ-HD-DVD כאשר כל מה שצריך זה רק להוסיף נגן (או כונן למחשב).

הפריצה הייתה קלה ממה שחשב. בעצם, הוא לא פרץ, אלא השתמש בהגיון בריא. אם תוכנת הצפייה מפענחת את הוידאו המוצפן, הרי שמפתח הפענוח חייב להיות המקום כלשהו בתוכנה, ויותר מזאת, הוא צריך להיות בזיכרון המחשב בזמן הפעלת התוכנה.

בדרך זו הוא הצליח ללכוד את מפתחות הסרטים וכתב תוכנה קטנה ואלגנטית בג'אווה אשר פורצת את ההגנה מסרט HD-DVD ומאפשרת לך לגובת אותו על הדיסק הקשיח.

כאן בדיוק חבורת הסרטים יורות לעצמן ברגל. לאזרח שומר חוק אין שום אינטרס לפרוץ סרט.
כן יש לו אינטרס כאשר הוא: א) לא יכול לצפות בו באיכות מקסימלית עם הציוד הקיים.

ב) לא יכול לגבות אותו למקרה בו הדיסק ישרט/יאבד/יגנב.

וברגע שאותו אזרח שומר חוק פרץ את הסרט, המרחק משם ועד שיתופו באינטרנט בצורה פרוצה הוא קטן ביותר.