תנובה הקימה את המפעל הגדול בישראל לעיבוד בשר

תנובה השקיעה במפעל החדש לייצור בשר בקר, תחת המותג 'אדום אדום', 100 מיליון שקל. המפעל שהוקם בעמק בית שאן יעסיק 200 עובדים חדשים ויהיה מפעל הבשר הטרי הגדול בישראל
תני גולדשטיין
חברת תנובה השיקה היום (א') מפעל חדש לבשר בקר. זהו מפעל בשר הבקר הטרי הראשון בישראל.

המפעל החדש הוקם באזור התעשייה של עמק בית שאן. תנובה השקיעה בהקמת המפעל כ-100 מיליון שקל - ההשקעה הגדולה ביותר שנעשתה אי פעם במפעל בשר בישראל.

תנובה תייצר במפעל 60 סוגי מוצרי בשר בקר טרי תחת שם המותג "אדום אדום". המוצר יימכר באריזות לשירות עצמי על המדפים ברשתות השיווק, בקצביות ובאטליזים פרטיים. המוצר יושק לחנויות בתחילת שנת 2005.

מפעל הבקר יעסיק 200 עובדים חדשים, רובם תושבי אזור בית שאן. המפעל משתרע על שטח של 40 אלף מ"ר, מתוכם 10,000 מ"ר שטח בנוי. כושר הייצור

הכולל של המפעל יעמוד על 15 אלף טון בשר בקר טרי בשנה, שהם כ-60 אלף עגלים. בשנה הראשונה לקיומו ייצר המפעל כ- 6,000 טון בקר טרי.

"מפעל הבשר הבקר הטרי מהווה קפיצת מדרגה משמעותית בענף הבשר בישראל", אומר מנכ"ל תנובה, אריק רייכמן. "הפעילות החדשה הינה חלק מהאסטרטגיה של תנובה להיות הגורם המוביל בתעשיית המזון. המותג "אדום אדום" יוביל מהפכה צרכנית בתחום הבשר. הצרכן הישראלי יתוודע לראשונה לבשר בקר טרי משובח, כמו זה המוצע זה שנים לצרכנים באירופה, ארה"ב ובמקומות נוספים בעולם".

לצורך הקמת המפעל, רכשה תנובה ציוד טכנולוגי מתקדם מחברת נורמן הצרפתית, שתעניק גם הכשרה לעובדי המפעל בבית שאן. תנובה השקיעה כ- 35 מיליון שקל בציוד מתקדם, טכנולוגיות חדישות ובידע לצורך הקמת המפעל. בנוסף לבקר הטרי, יפעיל המפעל קו ייצור ייחודי לבשר טחון טרי.

זה מה שיקרה באמת באותו מפעל בבית שאן :


עגלים במשחטה, מבט מקרוב

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.anonymous.org.il/pic/ky11.jpg]

לקריאת הכתבה בליווי תמונות קשות לצפייה

קובי ויוסי, פעילי אנונימוס, יצאו לפני מספר חודשים למשחטת יונקים במרכז הארץ, מצוידים במצלמות. קובי מתאר את המתרחש במשחטה ביום של שגרה. לקריאת העדות המתעדת שחיטת כבשים

יממה במכלאה. בתור לשחיטה, לאחר הכבשים, ממתינים למותם העגלים. המשלוח העיקרי מגיע כיממה לפני השחיטה. עין בלתי מיומנת עשויה שלא להבחין בכך שאלה הם עגלים, כי הם גדולים מאוד. רק בני שנה עד 15 חודשים, אך מכיוון שהם נמנים עם זן שעבר עיוות גנטי לייצור בשר, הם ממהרים לגדול ולפתח חזה ענקי ואזור שכמות עצום. העגלים נותרים כלואים במתחם צפוף, ללא מזון ומים. שניים מהעגלים קשורים בשרשרת ברזל סביב ראשם ללא כל יכולת תנועה. כך ממתינים העגלים כשהם מבוססים בשתן ובצואה שלהם ושל העגלים שלפניהם ושל העגלים שלפניהם...

עגלי חלב בקרון.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.anonymous.org.il/pic/ky12.jpg]
למשחטה מגיעים לעתים גם עגלים מעטים בנוסף למשלוח העיקרי. שלושה עגלי חלב שהגיעו מעט לפנינו כלואים בתוך קרון המחובר למכונית. אלו הם עגלים צעירים ועדינים יותר. משום מה, הותירו אותם קשורים לסורגי הקרון בחבל שנכרך סביב ראשם ופיהם. מטונפים. מפוחדים. צמאים למגע אימהי. אחד מהם מלקק את ידינו בלהט. עגל אחר, מציאותי יותר, פוחד ממגע אדם.

הדרך האחרונה. בין המכלאה לבין הכניסה למשחטה מחבר שביל באורך 15-20 מטרים, תחום במעקה ברזל, המבטיח שהעגלים לא יברחו לצדדים. עובדי המשחטה פותחים בגירוש העגלים לשביל באמצעות צעקות. העגלים כל-כך מפוחדים וחסרי אונים. הם לא יודעים מה רוצים מהם, לא מבינים למה נטפלים אליהם.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.anonymous.org.il/pic/ky13.jpg]
כל תנועת אדם מפחידה אותם. גם התנועות שלנו, המביטים בהם עם המצלמות. אנו קופאים במקומנו, שלא להוסיף למועקה שבה הם שרויים. בהתחלה הם מתקדמים בשביל בחשש. אחדים חוזרים פתאום אחורנית בבהלה. לפועלים אין סבלנות: מישהו לוקח מוט ברזל ענקי וחובט בעוצמה בחלק גופו האחורי של אחד העגלים. העגל המוכה שועט קדימה ודוחק את העגלים העומדים לפניו. אבל ככל שמתקרבים לפתח המשחטה, מתחזק רעש המכונות, והעגלים שבים ונרתעים. בשלב זה, מטרים ספורים מהכניסה, חוסם את דרך נסיגתם מוט ברזל, שהונח בזריזות לרוחב המעקה מאחוריהם. אין לעגלים כל אפשרות אלא לנוע קדימה, אל עבר התחנה האחרונה בחייהם. המבט על פניהם אומר הכל. כאב, אימה וחוסר אונים שהם לוקחים איתם אל התחנה האחרונה בחייהם.

המלכודת. בין סוף השביל שבו לכודים העגלים לבין הכניסה למתקן השחיטה, מפרידה דלת ברזל חשמלית. הדלת נפתחת ברעש, בהפתעה, ופוערת בפני העגל הקרוב אליה, העומד עדיין באור השמש, את לועו של חלל סגור, עם קולות וריחות מחרידים. העגל יוצא מגדרו מרוב בהלה, אך פועל הלופת את זנבו בצורה מכאיבה מותיר לו רק ברירה אחת: לעבור בדלת. ברגע שהוא ביצע את הצעד המכריע, נסגרת הדלת מאחורי העגל, והוא מוצא את עצמו לכוד בתוך מתקן מלבני העשוי מִשטחי ברזל, סוגר על גופו עד אפס מקום. כאן מתמהמהים הפועלים, והעגל מנצל את דקת ההפוגה להוריד את ראשו ולרחרח. הוא מרגיש שמשהו רע עומד לקרות.

העקדה. הרגע השקט הסתיים. בין משטח הברזל שעליו עומד העגל לבין המשטח הסוגר עליו מן הצד יש מרווח צר, שדרכו תופס אחד הפועלים את רגליו של העגל וקושר אותן בחבל עבה, המחובר לסרט ברזל נע שעל התקרה. העגל משתגע מבהלה. הוא אינו רואה דבר מלבד משטח מתכת אטום וחש את רגליו הנקשרות בחוזקה. הוא לא מבין מה קורה. הוא מנסה נואשות לברוח. להשתחרר מהקשירה. אך הוא רק מחליק על גבי משטח הברזל ונלחץ עוד יותר. הרע מכל עדיין לפניו. לפתע נשמט משטח הברזל התחתון מתחת לרגליו וגורם לעגל ליפול על צדו ולגלוש אל משטח אחר, הנע על גבי מסילה, מוצף בדמו של העגל הקודם. המשטח סוחב את העגל מספר מטרים ואז נעצר ליד קיר, אשר כולו אדום מדם שניתז מגרונותיהם המשוספים של עגלים אחרים. העגל מנסה להיאבק ולקום מן התנוחה המשונה שבה הוא נתון. תוך כדי המאבק נמתח כלפי מעלה החבל הקשור לרגליו ומותיר את העגל שכוב על הגב במהופך. העגל ממשיך במאבקו חסר הסיכוי.

הרג. האווירה בין האנשים העוסקים בהרג מבודחת. משיחה איתם עולה, שהשוחטים אוהבים מאוד את עבודתם. הם משייפים את סכיניהם מולנו בראוותנות. בגאווה. הפועלים תופסים את ראשו של העגל בעזרת לולאת ברזל המחוברת למוט, ומותחים את פיו לאחור עד שצווארו מתוח וחשוף. התמונה הזאת לא יוצאת לי מהראש: העגל מתוח ברגליו לאחור וכלפי מעלה, ופיו מתוח בחוזקה לכיוון השני. העיניים שלו כמעט יוצאות ממקומן. עד שהשוחט מגיע ומשסף את גרונו. סילונים של דם ניתזים לכל הכיוונים, בכמות אדירה, מוסיפים שכבת דם טרייה לקיר.

מוות. לאחר כמה שניות עוזבים הפועלים את הלולאה הסוגרת על פה העגל. ברגע זה הוא מתחיל להשתולל. כל גופו מתנועע. הוא מנער את עצמו, מנסה לנשום. בעודו נלחם על נשימות אחרונות, מחליפים את החבלים הקשורים לרגליו בשרשראות ברזל, הקשורות אף הן למסילה הנעה מהתקרה. העגל נגרר לאחור וכלפי מעלה, נותר תלוי ברגליו האחוריות. הוא נחבט בעוצמה במשטח, ממשיך לפרפר, לנסות לנשום, להתנגד בכל גופו. הדם ממשיך לזרום דרך הגרון החוצה. הלשון מתמלאת בדם. דם ניגר מתוך הפה. נראה שזה לא ייפסק לעולם. מסילת הברזל מושכת את העגל לאחור במהירות גוברת עד שהוא נתקל בקיר, עדיין בהכרה. מרגע השחיטה ועד שלא ניכרים עוד סימני חיים חולפות שתי דקות. לפעמים קצת יותר. לאחר המוות. תהליך פשיטת העור וביתור הגופות מתחיל שניות ספורות לאחר שנדמה כי העגלים כבר מתים. לא נתקלנו במקרה שבו התעורר עגל (או כבש) במהלך החיתוך, אך העבודה מהירה והכל נראה אפשרי. הפועלים עורפים את ראש העגל ותולים את ראשו על אנקול ברזל ליד הגופה, עדיין מדמם. לאחר העריפה הם חותכים את העור וקורעים אותו מעל הגוף. תוך דקות נחשף הבשר לחלוטין, והעור נשמט בנפרד, חסר צורה. את הגפיים קוצצים ועורמים עם ראשים כרותים. את החלקים המיועדים למאכל אדם מעבירים לאישור וטרינר, ומשם למשאיות הקירור - ולחנויות. ובדרך החוצה - שלושת עגלי החלב עדיין קשורים בקרון, לא יכולים לזוז. אנחנו מתרחקים משם, וריח הדם ספוג בנעליים, בבגדים, בתוך הגוף. המצלמות מונחות בצד. אין מילים. אבל התמונות נשארות ולא עוזבות אותנו.

בגלל שאני קצר בזמן אני אגיב עכשיו רק לחלק, ובהמשך אגיב לשאר ה"טענות" שהועלו כאן, ונתחיל מהדבר הכי חשוב. אנונימוס אכן אנונימיים: מיהם אותם "קובי" ו"יוסי"? למה אין להם שמות משפחה? האם הם בכלל קיימים באמת?
אני לא בטוח....

לא "עיוות גנטי", אלא "שינוי גנטי". "עיוות" היא מילה מכוערת שמטרתה ליצור הרגשה כאילו העגלים הינם מעוותים(בני 5 רגליים ו9 עיניים - מה שלחלוטין לא נכון). לפי ההגדרה של אנונימוס פרדה היא עיוות מטורף של הטבע, ובדיקה של הורים לקביעת סיכוי לטיי-קסש היא התערבות במעשיו של אלוהים...
ממש שיקוץ!

כנ"ל לגבי הנסיון להציג את זה שהם "מבוססים בשתן ובצואה שלהם ושל העגלים שלפניהם ושל העגלים שלפניהם", כאילו מתבצע כאן משהו לא אנושי או לא מוסרי - אבל לידיעת פעילי אנונימוס הבורים - גם בטבע בע"ח מבוססים בשתן ובצואה של עצמם, ובנגוד לבני אדם שפיתחו מושגים כמו צניות או היגיינה - להם לא ממש אכפת...

בדיוק אותו הדבר הולך לשאר הקשקושים שפעילי אנונימוס האנונימיים כותבים, ואני ממש מתנצל שאין לי כרגע הזמן לטפל בשאר השטויות שהם מעזים להעלות על הדף.

המגודלים ע"י בני האדם, בין אם למטרות אוכל, עבודה או מחמד.
הרי כל הרבעה של בעלי חיים אשר לא נעשית בטבע מבטלת למעשה את אלמנט בחירת בן/בת הזוג עפ"י החיה עצמה, והסלקציה מי יתרבה או לא נעשית עפ"י רצון האדם ולא עפ"י עקרונות הטבע (החזק שורד ומתרבה).
ולכן, כלב פודל, לדוגמא, הוא עיוות איום ונורא שנעשה ע"י האדם.

עכשיו נראה את גברת מינימקס אומרת לבעלי כלבים שחיות המחמד שלהם מעוותות גנטית.

אה אופס.
בעצם עגלים אינם בני אדם...
אז מה זה? מסמך עגלי מזעזע?

הנה הצד החיובי:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=1856

מוקפא ועושה את דרכו באוניה ארצה (מה שנותן בשר באיכות לא אופטימלית, בלשון המעטה), או שמדובר בתוצרת מקומית שגם נותנת מקומות עבודה למובטלים וגם התוצאה היא בשר טרי וטעים (אם הפרה מתה, לפחות שיכבדו את מותה בארוחה משובחת).

אלא אם כן הכוונה היא שבשר ירוד יגרום לאנשים לאכול פחות בשר?

עשית לי וואחד תיאבון

"עגל אחר, מצאותי יותר, פוחד ממגע יד אדם."
גם פרות בנות 12 ששוקלות 800 קילו פוחדות ממגע יד אדם, ולא משנה אם נוגעים בהם 3 פעמים ביום (משחררים את הלחץ שיש להם בעטינים). או שלא נוגעים בהן בכלל ומחכים שיגדלו.

"לא נתקלנו במקרה שבו התעורר עגל (או כבש) במהלך החיתוך, אך העבודה מהירה והכל נראה אפשרי. הפועלים עורפים את ראש העגל..."
מעניין אם עגל (או כבש) בלי ראש התעורר פעם?

"הרג. האווירה בין האנשים העוסקים בהרג מבודחת. משיחה איתם עולה, שהשוחטים אוהבים מאוד את עבודתם. הם משייפים את סכיניהם מולנו בראוותנות. בגאווה."
מה את רוצה שהם יסבלו בעבודה שלהם כמוך?
הם מקצועיים וגאים בעבודתם.

וכו' וכו'.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

שבשר = כיבוש ?

אבל ללא ספק, שחיטה כשרה היא הליך מכוער מאוד. בכל זאת זה לא מתקרב לזוועות אחרות שקיימות בתעשיית המזון, כמו עגלי החלב והאווזים נפוחי הכבד. צריך להסכים לרמה מסוימת של זוועה, שהרי אנחנו בכל זאת קרניבורים ולא צמחוניים, אבל עדיין גם לפי היהדות יש לשמור שהחיה תגיע לשחיטה מאושרת ורגועה, והשחיטה תהיה מהירה ונטולת כאב ככל האפשר. לצערי היישום מחטיא את הכוונה.

אם אכתוב שאנחנו המין האנושי והעגלים הם בהמות, חלקם חמודים (במיוחד העגלות שבהן ), יש בזה גזענות?

אני רק שואל, לא כותב את זה.

מה נגמר בסוף עם ווינסטון סמית'?
יום אחד החיות ימרדו.. ואז..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.