אני זוכר סיפור מלפני קצת פחות משנתיים שקרה בגולני אם אני לא טועה , מ"כ , במהלך הרצאה על RPG מול כיתה יזם את הטיל... הינה קטע מצולם , דומה , לא יודע מה המקור... :


http://www.break.com/index/rocket_launcher_explodes_during_demonstration.html

_

אני הלוחם של היום והלויס ליין של המחר

הסמל לימד בשבוע פק"לים על הRPG, כולם היו עפוצים אז הוא החליט ללמד עם תחמושת חיה. כנראה שגם הוא היה עפוץ ובשנייה אחת של טעות הוא לחץ על ההדק וירה את הטיל על החיילים שישבו מולו.

אאל"ט הוא חשב שהנצרה על הפצצה לא תגרום להפעלת הפצצה.
2 מחדלים יש כאן :הדרכתי - לא ידע שהנצרה הזו לא באמת נוצרת.
ובטיחותי -הרצאה עם נפיצים במקום כחולים.

איך אפשר להגיע למצב של הדרכה (לא במיטווח) עם תחמושת אמיתית.

כל הגדוד (אם לא החטיבה) המדובר מן הסתם היה לקוי מבחינת משמעת.

אני מוכן להמר שהייתה שם משמעות חפיף, ללא גמויות בנעליים, ללא תספורת
תקנית, ללא כפתורים בחולצה וכן הלאה, זהב לא צבא, זאת מליציה.

ליכוד אחד גדול מול מוטרפי השמאל

מה היו התוצאות של אסון זה?

אני כמעט בטוח שמישהו כאן פירסם כתבה מהעיתון על אותו סמ"ח .

במחנה האימונים "אל פורן" (או איך שרושמים את זה)

גבעתי, טירונות גדוד צבר נוב' 93, הדרכת מקל"ר בתוך אוהל -
חייל שנקרא לתפעל ושואל את המ"מ "מה אומר ירוק על הרימון?"
המ"מ עונה בלי להסתכל "זה לא ירוק, זה כחול"
החייל מתעקש "המפקד המ"מ, זה נראה ירוק"
המ"מ ניגש למקל"ר ואומר "אוקיי... כולם לצאת מהאוהל".

מעניין כמה "כמעט אסונות" נוספים כאלו לא מדווחים ולא מתוחקרים בכלל.

הבסיסית ואחת מהחשובות ביותר (כולן חשובות): לעולם לא לכוון נשק אל מטרה
שאינך רוצה לפגוע בה עדיין לא היו נפגעים.

פליטות שגורמות לנפגעים (לא בזמן פעילות מבצעית או תרגילים באש חיה) הן
תמיד עקב משמעת לקויה (כלומר הפרה של כמה הוראות בטיחות בו זמנית
או אחת אחרי השניה).

ליכוד אחד גדול מול מוטרפי השמאל

יש משהו בדבריך.

אבל ירי של נפיץ בחלל סגור יגרום נזק ( כמעט בוודאות ) גם אם לא יכוון על מישהו.
ובנוסף לrpg יש גם מגבלת בטיחות של רשף לאחור.

נראה לי שכבר סיפרתי את זה בעבר.

המקרה הזה היה בסופשבוע כשאני הייתי במחזורית, בידיוק הגיע גדוד אחר להחליף אותנו בקו תותחים, ואחרי שהם הוסמכו קיבלנו הוראה לקפל את הכלים כדי שנוכל לצאת הביתה.

אני הייתי במפי"ק עם עוד חייל אחד, המפקד שלי בידיוק ארגן ארגזים בחדר שלו שהיה צמוד למפיק, במקרה הנגמ"ש היה דולק, כי בעיקרון כבר ירדנו מכוננות. ופתאום שמעתי מישהי פורצת באחד הקשרים ומדווחת על פיצוץ של תנור חימום ושיש פצועים והרוגים. אני לא שמעתי בידיוק את הדיווח ובהתחלה סברתי שמדובר בעוד אחד מהתרגילים של הסופשבוע, אבל הקול של הבחורה נשמע לחוץ מידי, אז הודעתי למפקד שלי. המסו"ל קפץ מיד עם החובש והם בעצם היו הצוות הראשון עם ידע רפואי שהגיע למקום והראשונים שטיפלו בפצועים.

רק יותר מאוחר הסתבר שהפיצוץ היה מrpg ולא תנור סולר שהתפוצץ.

הגלריה שלי בפליקר

רקטה הוכנסה לפני דריכה ונצירה, התרגיל מתחיל המפק"צ קדימה מבקש רפג' למטרה,
הרפג'יסט דורך האצבע מחליקה בום באם על המפק"צ ז"ל.

סיפור אמיתי
בגדוד של אחי (גד 52) בתחילת שנות ה90 לאחר תרג"ד או תר"חט אחד מהתומכי לחימה אסף נפל של ררנ"ט .
את הנפל הוא שמר במגורים בחדר שלו (פריקסט) .
עברו כמה שבועות .... באחת השבתות בשעות הצוהרים קול נפץ רם החריד את הגדוד.
כשהגיעו החיילים למקום הפיצוץ הם נחרדו הפיצוץ פירק את הפיקסט העיף את הגג והקירות .
במקום פצוע קשה מאד ועוד מס' פצועים
לאחר תחקיר התברר שמה שקרה הוא שנפל הררנ"ט היה מונח על מדף גבוה על ריצפת הפריקסט שכב חייל וקרא עיתון (שבת בצוהרים אחרי האוכל) החייל שכב ברגלים מפוסקות והררנ"ט נפל בניהם .

אני זוכר מקרה משנות ה- 80 במוצב בלבנון, החבר'ה גרו בפריקסטים והיו אחרי מארב - האפודים הונחו ליבוש ליד התנור, באפוד היה רימון, הפריקסט התפוצץ ועלה כולו באש.

! This is Sparta

מישהו מכיר פרטים על דו"צ של חטיבת גבעתי בלבנון , בדרך ממארב או למארב נוצר נתק בין הכוח , הסמל של הצוות למיטב זכרוני של אחת מפלוגות "החסע"ק" התחיל בנוהל "נתק" , משום מה זוהה כמחבל ע"י הקצין שלו זה פתח עליו באש והרג אותו ועוד כמה אחרים נפצעו .

בהנחה ואנחנו מדברים על אותו דבר אז למיטב זכרוני מדובר בפלוגת החו"ד של גדוד 51, יצאו למארב בלבנון.
לאחר זמן מסוים הקצין שביצע את הניווט הגיע למסקנה שהם טעו בדרך והחל לחזור אחורה, הכוח נע ברווחים גדולים ולכן ראש הכוח לא היה בקשר עין רציף עם סוף הכוח.
בשלב מסוים זיהה הקשר של הקצין (לא זכור אם זה היה מ"מ או מ"פ) תנועה חשודה, והוא ועוד מספר חיילים פתחו באש לעבר הדמות החשודה, שהתברר לאחר זמן קצר שמדובר בקצה הטור.
בתקרית לפי מה שאני זוכר נהרג הסמל ועוד חייל נפצע קשה.

או שהוא היה מעורב בתקרית אחרת שהתפרסמה קודם לכן, או שהוא היה בן של אישיות מוכרת.
מישהו זוכר?

לעולם אשא דגלך בגאווה

בנו של "משחרר האסירים" חירות לפיד ז"ל. הרבה מילים רעות נכתבו על מה שהיה שם: היחסים של ירון עם סגל המחלקה שלו היו עכורים ורוויי-מריבות. המג"ד שלו היה אמור להעביר אותו בכלל לתפריד הדרכה או משהו כזה, ומשום מה זה התעכב.

ואם כבר עלה האירוע הזה, הנה תוצאת-לוואי שלא ממש קשורה אבל מאוד מעניינת:
במהלך תחקיר האירוע התלוננו כמה מהחיילים שהעכברים (PVS-7) לא עבדו כמו שצריך, ושטווח הראיה היה קטן מדי. אותם עכברים נשלחו לבדיקה ולמרבה הפלא התברר שהשפופרת - ליבת המכשיר המבצעת בפועל את המרת התמונה - היתה דגם נחות מתוצרת רוסית(!). כתוצאה מכך נפתחה חקירה פלילית נגד מפעל אורליל שהרכיב את העכברים, והחקירה העלתה שמספר אנשי מפתח במפעל מכרו את השפופרות האיכותיות שהתקבלו מארה"ב במסגרת הסיוע הצבאי (זהו ציוד מסווג שנמכר תחת מגבלות קפדניות) לגורם זר, וקנו שפופרות רוסיות נחותות שהותקנו בעכברים. חלק מאותם בכירים גמרו בכלא.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

חילופי משמרות.

החייל שעולה להחליף - מגיע מאחורי השומר, וצועק לו "נתקלת מאחור"...

...מד"א פינה אותו במצב קשה בסיוע מנוף של כיבוי.

אם איני טועה - זה נגמר בלוויה...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

התחקיר דיבר על זה שסמל הצוות שנהרג , הוא זה שאשם ,מכיוון שבמארב בפיקוד קצין , מי שמבצע "נוהל נתק" זה הקצין בלבד ולא אף אחד אחר.. גבעתי כמעט בוודאות.

נראה לי שכוונתך אם אני מבין נכון היא למנגנון הדנטטורי בפצצה (נוקר רץ ) אז לידיעתך המנגנון הזה הוא לא משהו... אני מכיר מקרה של סמג"ד צנחנים בשם אלון מדנס שירה בחומת מגן בסמטאות שכם לטווחים של פחות מ10 מטר אם המטול של הקשר שלו כמובן מאחורי זיג כמובן כל הנפיצים התפוצצו..

התכוונת להודעה שלי ?
לא התכוונתי למנגנון הזה ( מה גם שהוא לא מבטל את שיגור הפצצה ) אלא לכיסוי המסכן שיש על החיישן מקדימה ..
מצאתי שיחה על האירוע
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=19611
לפי טענת החייל הוא מיקצועי והוא רצה להדגים "נוקר מול מגרעת" .

תיקון טעות : גביש(פיזיואלקטרי) ולא חיישן.

"כיוון מטול חי לעבר החיילים"
החל משפטו של סמ''ר יובל חסון הנאשם שירה במהלך הדרכה על מטול RPG ופצע 3 חיילים קשה
למרות ניסיונות ומאמצים רבים, לא הצליחו הפרקליטות הצבאית וסנגוריו של סמ"ר יובל חסון, הנאשם בשימוש בלתי חוקי בנשק, להגיע להסכמה על העונש שיוטל עליו.
בבית הדין הצבאי בחיפה החל היום משפטו של סמ''ר חסון, ששירת כסמל מחלקה בגדוד ברק של גולני.
לפני הדיון נעשה ניסיון להגיע לפשרה שתביא לסיומו של התיק, ותחסוך מהפצועים את ההגעה לביה"ד. בשעה 12:00 התכנסו הצדדים והודיעו לשלושת השופטים כי לא הצליחו להגיע להסכמה.
בפגישה ראשונה בין חסון ומשפחתו לבין הפצועים ובני משפחותיהם, שני הצדדים לא שוחחו ביניהם, מלבד שיחה קצרה שהתנהלה בין אמו של חסון לאמו של אחד הפצועים.
חסון, שהשתחרר לפני כשנה משירותו הצבאי, התייצב בבית הדין וביקש למסור איחולי החלמה לפצועים.
הוא סיפר כי במשך תקופה ארוכה ניסה להשיג את החיילים ומשפחותיהם, ולהתעניין בשלומם.
בכתב האישום שהוגש נגדו עולה כי בחודש פברואר 2003, הפעיל חסון את נשקו ללא סמכות וללא נקיטת אמצעי זהירות נאותים. במהלך שיעור תיאורטי בנושא שימוש במטול RPG שהעביר כסמל מחלקת טירונים בצפון, הדגים הנאשם את צורת השימוש במטול.
במהלך השיעור הניח הסמל את המטול, כך שהקנה היה מכוון לעבר החיילים שניצבו מולו, במרחק של כמה מטרים בודדים.
בהמשך השיעור הרכיב הנאשם את המטול עם הפצצה עצמה, ואמר לטירונים: "עכשיו כל מה שנשאר הוא לנקור".
בשלב זה לחץ חסון על הדק המטול, בעודו מכוון לחיילים. כתוצאה מכך נורתה הפצצה, שפגעה בחיילים שעמדו מולו. מהירי נפצעו 19 חיילים, מתוכם 3 באורח אנוש.
בכתב האישום הדגישה התובעת, רב סרן סיגל לוי, את הוראות הבטיחות הקובעות שאין להדגים פעולת ירי או הפעלה בתחמושת חיה, במהלך שיעור שאינו בשטח אש.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/844/845.html

שנה מאסר לסמל שפצע חיילים סמ"ר יובל חסון ירצה שנת מאסר ויורד לדרגת טוראי, לאחר שהורשע היום בשימוש בלתי חוקי בנשק ופציעת 19 טירונים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
בית הדין הצבאי של פיקוד צפון בחיפה גזר היום שנה מאסר בפועל, חצי שנה על תנאי והורדה לדרגת טוראי על סמ"ר יובל חסון מגולני, שהורשע בשימוש בלתי חוקי בנשק מסוג מטול RPG, באמצעותו פצע 19 מחייליו בעת שיעור שימוש בנשק.
שופטי בית הדין קבעו כי מדובר במקרה שאירע בעקבות שורה של הפרות מצטברות של הוראות בטיחות ופציעתם של חיילי המחלקה היתה מיותרת, לדבריהם.
פרקליטו של חסון, עו"ד שלומי ציפורי, אמר בתום מתן גזר הדין: "גזר הדין היה צפוי, בית הדין הלך על העונש המינימלי וחשוב לי לציין כי מהרגע הראשון זה היה העונש שהציע חסון בעצמו. הוא לקח אחריות על הדברים ואני מקווה שזו הזדמנות גם לצה"ל להפיק לקחים. משיחה שלי איתו ישנה אכזבה גדולה מכך שהוא צריך לשלם את המחיר".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/855/272.html

-------------------

"תחתכו אותי עד שיימאס לכם"רקטת אר-פי-ג'י שירה סמ"ר יובל לפני כשנתיים פגעה ב-19 טירונים ו-3 מהם נפצעו קשה. היום הוא ממשיך לשמוע את הזעקות של חייליו ומצפה לקבל את עונשו

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
"חשבתי כמה פעמים לתת לחיילים שפגעתי בהם נשק, סכין, להגיד להם 'תחתכו אותי כמה שבא לכם, כמה שאתם רוצים, עד שלאחרון מביניכם יימאס והוא יגיד די'" - כך אומר סמ"ר יובל, שירה בטעות רקטת אר-פי-ג'י על 19 טירונים ופצע שלושה מהם באורח קשה עד אנוש.

התאונה המחרידה התרחשה ב-13 בפברואר 2003. במהלך שיעור שהעביר לחייליו, מחלקה 2 בפלוגה א' של גדוד ברק בחטיבת גולני, ירה יובל טיל חי. טעות. יובל היה אז סמל המחלקה. מי שדואג לכל מחסורם של החיילים. מסור, קשוב. "אמא אווזה" כינו אותו חייליו, עד לאסון. במסגרת שירות צבאי קשה, הרחק מהבית, הוא היה להם כמו אב. השיעור אמור היה להיות תאורטי, בנושא מטול מסוג אר-פי-ג'י. במהלכו, יובל ירה פצצה. לא במודע, לטענתו, בגלל שהיה רדום. כך אירע הפיצוץ. טוראי ינון כהן איבד את שתי רגליו. גם רגלו של טוראי יאיר שי נקטעה. טוראי עידו כחלון סבל מפציעה רב מערכתית, מפגיעת רסיסים ומהדף. יובל עצמו נפגע קל מרסיסים.
"מה עם הילדים שלי?", צעק תכף אחרי האסון. חירש מההדף, סומא מאש
ומעשן, לא מעכל עדיין את מה שעשה. "אני מרגיש אשם, אשם, אשם. כל מה שיכול לזכות אותי, אני שולל. אני רוצה עונש. אני ארגיש טוב יותר אם איענש", הוא אומר. "אם היו מציעים לי לשבת 20 שנה בכלא, 40 שנה, בלי הגבלה, כל דבר שירפא את הפציעות שלהם, הייתי עושה את זה. אני מוכן לעמוד מולם עירום, והם עם סכינים, ואני אומר: 'אני, יובל, מוכן. לא הולך. לא בורח. אני פה. אני אקבל בהכנעה כל פגיעה שלכם. תפגעו בי עד שתחשבו שזה מספיק'. אם הם רוצים שגם לי לא יהיו רגליים, זה בסדר גמור מבחינתי. אבל זה לא יעזור, אז אין טעם. הלוואי שהייתי במקום אותם פצועים, אבל זה לא בידי. אנשים לא שואלים מה קרה, מה היה שם. סמל ירה טיל חי בשיעור, פצצת אר-פי-ג'י. זה הסיפור. והסמל הזה הוא אני"אני זוכר את הבום הראשון"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
אתה זוכר את הפיצוץ?
"אני זוכר את הבום הראשון. זה הבום שהעיר אותי, היציאה של הפצצה. אני זוכר פלאש כתום כזה, עצבני. זו היציאה ואז יש פיצוץ אחד והכל מתרומם ואני מתעורר לעולם של פצועים ודם. ואני יודע שטכנית, פיצוץ שני חייב לבוא. או מכיוון שהטיל פוגע או כי יש לפצצה מנגנון השמדה עצמית. אני שוכב על הרצפה ומחכה לפיצוץ הנוסף. אני אר-פי-ג'יסט. מכיר את הכלי, צברתי איתו ניסיון. אני סופר בלב שמונה, שבע, שש, חמש, יודע שיהיה פה עוד בום. אני צורח להם: 'לצאת מהחדר, לצאת', ואני ממשיך לספור את השניות. אנשים מסביב מנסים לחלץ את עצמם מאיפה שרק אפשר. חיילים מסכנים, קופצים החוצה, מנסים לצאת מהחלונות, לסגור דלתות. אני מסתובב אחורה, מסתכל לאחור, עוד בום ו. . .".
יובל עוצר ובוכה. "הקיצר, זהו, עוד בום היה שם, ופירק אותם. לא יודע, אולי עשיתי טעות שיצאתי משם בעצמי. אולי אם הייתי נשאר שם, והייתי גם פצוע קשה, או מת, זה היה נראה אחרת. אולי. אבל רצתי החוצה. תפסתי את הסמג"ד שלי. הרבצתי לו. צעקתי: 'יריתי בחיילים שלי, אתה מאמין, אתה מאמין שיריתי בחיילים שלי?!!'".
כמעט שנתיים חלפו, וחייו של יובל עדיין מפרפרים בין סיוט למציאות. צל של עצמו, מעידים עליו בני משפחה. הלום, בעגה של מומחי הנפש. תקופה ארוכה היה בטיפול פסיכולוגי. לפני כמעט שנה, בינואר, השתחרר מצה"ל בתום שירות צבאי מלא. את המשא הנורא הזה לקח איתו. "אני הולך לישון עם הפצועים כל לילה וקם איתם בבוקר", הוא אומר. "המקום הזה שבו אני נמצא, של הפוגע, היורה, הוא מקום חשוך ומבודד. לא משנה כמה אנשים יהיו לידך, תמיד תרגיש לבד. כולם יחייכו ויתמכו, ואתה בשלך. הראש שלך נמצא באותו אירוע. אתה משחזר. כל הזמן. זה רודף אותך. הריח, הדאגה העצומה לחיילים, הרצון להאמין שמה שקרה לא קרה, והאכזבה לגלות שמה שקרה, באמת קרה".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_lr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/408x153/227/853.jpg]


"יריתי בחיילים שלי, אתה מאמין, אתה מאמין שיריתי בחיילים שלי?!"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
מתי אתה חושב על הפצועים קשה?
"בכל מה שאני עושה, בהכל. אני נכנס לאמבטיה וחושב איך ינון מתרחץ, איך הוא נכנס למקלחת, איך הוא מסתדר. כשאני הולך, רץ, עולה במדרגות, אני מפנטז שהלוואי שלא יכולתי ללכת, והייתי במקום שהם נמצאים בו".
מאז האסון סירב יובל להתראיין. זו הפעם הראשונה, וגם עכשיו היה לו קשה. בחוץ הטמפרטורה קפאה, אבל הוא הזיע. כיווץ אגרופים ופתח אותם. בחור רחב, לא גבוה, סגור, חסר ביטחון. אחותו, שגדולה ממנו בעשר שנים, מלווה אותו בכל אשר ילך. אחרי האירוע הוגש נגדו כתב אישום על פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה על פי חוק העונשין. בסופו של דבר הושג הסדר טיעון לפיו יואשם ויודה בסעיף של שימוש בלתי חוקי בנשק. העונש המקסימלי על עבירה כזו הוא שלוש שנות מאסר. הסדר הטיעון כלל טיעון פתוח בכל הנוגע לעונש. ביום שלישי הקרוב ייפתח משפטו וגם יסתיים. אז ייגזר עונשו.
"אני לא רוצה להאשים אף אחד", הוא אומר. "אני רק רוצה להגיד: 'תבינו מה היה רצף האירועים שנתן לדבר כזה לקרות'. אני לא מדבר על אף אחד אחר, חוץ ממני. כולם בצבא הם חבר'ה איכותיים. משקיענים, אנשים נהדרים, עם אחריות שיא. אבל אני מסתכל על החלקה הקטנה שלי. חודשים שברתי את הראש, מנסה להבין איך זה קרה. כולם יושבים בתנאים סטריליים ואני רק מנסה להסביר. כבר קיבלתי עלי את העונש, אבל אני חייב הסבר לעצמי, לפצועים. למה? איך זה יכול להיות, פצצה, מהידיים שלי?".
הוא בן 23. נולד וגדל בירושלים. בן זקונים, עם שתי אחיות. אביו היה בכיר ברשות הדואר. סמוך לאסון יצא לפנסיה ומאז הוא מקדיש כמעט את כל עתותיו לבנו. אמו עובדת בנק הדואר. מאז שהיה צעיר, הוא אומר, היה ברור שיתגייס לקרבי. בסופו של דבר קיבל פרופיל נמוך ויצא לטירונות כלל צה"לית בדצמבר 2000, אבל לא ויתר. נאבק להעלות את הפרופיל, עד שהצליח. השתחרר מצה"ל למשך חודש וחצי, המתין בבית לגיוס הקרבי הבא והחל טירונות קרבית מחדש.
"היה ברור שזה יהיה לגולני", הוא אומר. "הייתי מורעל". עשה את כל המסלול שלו בגדוד "ברק". אז , באותם ימים, חשב עדיין על קריירה צבאית. בטירונות הצמידו לו את האר פי-ג'י. זה היה הפק"ל שלו, מקצועו הצבאי, ולכך הוסמך. במסגרת ההכשרה עוד קיבל חופשה, הוא מספר, צ'ופר על פגיעה מדויקת. נחשב אר-פי-ג'יסט מצטיין, לוחם רציני, ממושמע.
"אין כמו האר-פי-ג'י", הוא אומר. "באופן טבעי, כשאתה מקבל כלי ואתה יודע שאתה היחיד שמופקד עליו, אז אתה מפתח אליו. . . להגיד אהבה? זיקה. אתה הולך איתו במסעות, וזה כלי לא קל, חוטף מכות בראש ובעורף, אבל אתה אוהב אותו. זה כמו דובי כזה שהולכים איתו לישון. ישנתי כמה פעמים בלילה בשק שינה שלי עם האר-פי-ג'י. הוא היה בדם שלי. יריתי במהלך השירות 15 פצצות. זה הכלי שאמור היה להציל אותי ואת החברים שלי בשעת צרה. בסוף הוא גרם לאסון".
אתה כועס עליו?
"לא עליו, אבל על מה שהוא יכול לגרום".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
בתום טירונות ואימון מתקדם הציבו אותו בפלוגה הרובאית. זו נחשבת בעיני הלוחמים לשפיץ של הגדוד. לוחמים מנוסים, בעלי יכולת מבצעית גבוהה. גם שם, במשך תקופה מסוימת היה מפעיל האר-פי-ג'י. אחר כך יצא לקורס מ"כים.
מכיוון שהיה חניך מצטיין, בקיא ובעל כושר הדרכה, ביקשו להשאיר אותו כמדריך בקורס. יובל סירב. "רציתי להילחם, לא להדריך", הוא אומר. הוא נשפט ל-21 יום , ביקש מחילה ונענה. בסופו של דבר חזר להיות מפקד כיתה בפלוגה הרובאית שממנה יצא. "כמפקד, כבר לא היה לי פק"ל", הוא אומר. "אבל עדיין היה לי את הקשר לאר-פי-ג'י. כל מי שהיתה לו שאלה בנושא פנה אלי. היו אומרים 'אר-פי-ג'י, מי יודע עליו? יובל'. זה היה ברור".
לפלוגה א', פלוגת הטירונים שבה אירע בסופו של דבר האסון, הצטרף רק בסוף דצמבר 2002, כחודשיים לפני התאונה. זה היה אחרי שיחה עם מפקד הגדוד, שבמהלכה הוצע לו גם לצאת לקצונה. יובל הרגיש שהוא עדיין לא בשל. ההצעה להיות סמל במחלקת הטירונים, יד ימינו של מפקד המחלקה, קסמה לו יותר. לוחמי הפלוגה היו בני מחזור אוגוסט 2002, כבר בשלב האימון המתקדם. שני סמלים שהיו לפני יובל, כשלו בתפקידם והודחו. המטרה היתה להביא במקומם סמל חזק שידביק את הפערים ויפצה על החסר.
"באתי עם שיא ההשקעה והרצינות", הוא אומר. "ידעתי שאני מופקד על חיי החיילים האלה. הייתי רץ כמו משוגע לחפש להם מזרן לישון בלילה כשהיה חסר, ומדים ושקי שינה. כשהיו 15 הסקות לחלק לחדרים, אנחנו המפקדים ויתרנו ונתנו לילדים, שיהיה להם חם".
"שבועיים של בלגן היסטרי"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
בפברואר עלתה הפלוגה יחד עם כל הגדוד לבסיס אל-פוראן ברמת הגולן. היה קר. "גם ביום האסון", אומר יובל, "בחוץ היה מושלג. מינוס שתי מעלות מרבית הזמן". מדובר היה ב"שבועיים של התארגנות". חיילי הגדוד היו אמורים להשלים במהלך עשרה ימים את כל הציוד החסר, משרוך נעל, דרך דסקית, אוהל, כדור, נשק וכל ציוד אחר. להציג את מוכנותם במסגרת מסדר מח"ט ואז לרדת לקו לפעילות מבצעית. הגדוד כולו נדרש להגיע לרמה מסוימת של מוכנות. הפלוגה שבה שובץ יובל כסמל מחלקה, נזקקה למאמץ יתר כיוון שהיתה צעירה והיו בה חסכים עוד מקודם.
"אלה שבועיים של בלגן היסטרי", הוא מתאר. "זה מרוץ נגד הזמן. אין מצב כזה, לא להספיק. יש הרבה לחץ, פאניקה, צורך חזק לעמוד בדרישות. פה נמדדת גם רמת המחלקה והפלוגה. יש כל הזמן מסדרים לקראת מסדר מח"ט. מנקים נשקים עם מקלות אוזניים. לא משאירים כוס לבד. אלה שבועיים שנדחס בהם הכל ולגדוד יש הזדמנות להגיע לשיאו. ככה אני ראיתי את זה. כל השירות לא מושווה לתקופה האינטנסיבית הזאת".
איך אתה הסתדרת בהם?
"בשבילי זאת היתה הפעם הראשונה. בגלל שהייתי מפקד, הרגשתי שהרבה מהצלחת הפלוגה תלויה בי. אסור שמישהו מהחיילים לא יידע משהו. מגיע מג"ד או מח"ט, שואל את אחד החיילים שאלה על הנשק שלו, והוא לא נותן תשובה. זו בושה וכלימה ואפסות של אותו בן אדם, אם הוא לא יודע. צריך ללמד את החיילים כל דבר. איך להשתמש בכלים, באיזה תחמושת, להכין את הכל, לסדר. אז ניסיתי לא להילחץ, אבל הסביבה הלחיצה. אלה דברים שהשפיעו על ההתנהגות שלי. הרצון להצליח, לא להגיד לא. בקיצור, טרור".
באותם ימים, יובל מספר, הוא כמעט לא ישן בלילה. לפעמיים שעתיים, לפעמים שלוש שעות שינה. "גם כשאתה כבר הולך לישון, ואתה יודע שיש לך שעתיים וחצי-שלוש, אתה לא מיד נרדם", הוא אומר. "פתאום קוראים לך כי יש קצר, ואתה קפוא, ובחוץ רבים על שמירה, והמחשבות רצות, איך מספיקים וכמה ואתה יודע שאין ברירה, אתה חייב לעבור את זה".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
את ה-13 בפברואר מכנה יובל "יום חמישי השחור". החיילים כבר היו תשושים אחרי ימים ארוכים של עבודה ולקראת סוף השבוע. גם הוא היה בתשישות שיא. שני מפקדי כיתות במחלקה שלו, מחלקת הטירונים של פלוגה א', חסרו באותו היום. המטלות שאמורות להתחלק בין חמישה אנשים, התחלקו עכשיו בין שלושה; הדרכות בנושא הכרת פק"לים, ארגון ציוד, אספקה ובדיקת חסרים. בשעות הבוקר פנה ליובל מפקד המחלקה וביקש ממנו שיעביר ללוחמי המחלקה שיעור בנושא מטול מסוג אר-פי-ג'י.
"היו היסוסים מי יעביר את השיעור", אומר יובל, "בעיקר בגלל שלא ידענו איפה לדחוף את זה מבחינת הזמנים. כבר העברתי הרבה שיעורים כאלה בעבר. המ"מ ביקש ממני כמה פעמים באותו יום להעביר את השיעור על הכרת הכלי ותפעולו, אבל אני טענתי שיש לי המון דברים לעשות. זה היה נכון. שאלתי אותו אם אפשר לדחות. הוא אמר שלא. ידעתי שסירוב שלי יתפרש כהתחמקות. לא רציתי. כבר מתתי מעייפות. הייתי קרוע, אפוף. מצב הריכוז של כל המחלקה היה על הפנים. יצא לי כמה פעמים להירדם עם דברים על הידיים. לא רק אני. היינו נשפכים לרגע, וקמים. הירדמויות קצרות, בין לבין".
מפקד המחלקה לחץ. "דחיתי אותו שוב ושוב", אומר יובל, "מה אני אגיד לו, שאני שפוך? זה לא מקובל בגולני, לא אומרים לא. עד שבאמצע ישיבת סמלים נכנסו והודיעו לי שכל המחלקה כבר מחכה במתחם המגורים. שאלתי:'אי אפשר שמישהו אחר יעשה את זה?'. הצעתי גם שאני, יחד עם המ"כ ומפקד המחלקה, נעביר את השיעור יחד, לפי חלוקה לכיתות, לא שיעור מחלקתי. זה יכול היה להציל לפחות שני שליש מהאנשים. אמרתי להם: 'כל אחד ייקח כיתה, נחלק, למה לעשות הדרכה מחלקתית?'. לא רצו. ידעו שאצלי זה קל. אני אבוא, אני מתמצא, אני מכיר".
השעה היתה בערך שלוש בצהריים. יובל עזב את ישיבת הסמלים והלך למתחם המגורים של מחלקה 2 באל-פוראן. מדובר במתחם מקורה פח, רצפתו בטון והוא תחום משלושת כיווניו במכולות וקרוונים, מגורי החיילים. בתוך המתחם בערו שני תנורי סולר גדולים והיו גם ארגזי תחמושת; פצצות חדשות למטול אר-פי-ג' י ותחמושת נוספת. בדרך כלל אמורות פצצות כאלה להיות בבונקר.
מכיוון שהיה צריך להכין אותן למסדר המח"ט, הן היו ברחבה. במקום ובאזורים סמוכים היו מונחים גם כלי הנשק והתחמושת הפלוגתית. החיילים כבר היו מסודרים בחי"ת, והמטול היה מכוון לעבר הצלע העליונה של החי"ת. מיוזמתו, אומר יובל, ביקש ממפקד המחלקה שייתן לו מערך שיעור על המטול לפני שנכנס לשיעור, למקרה שישכח משהו.
"החיילים ישבו וניקרו מולי", הוא אומר. "ינון ועידו, שישבו בראש החי"ת, נרדמו. לקחתי אבן קטנה וזרקתי על אחד מהם. אמרתי לו: 'קום'. אחר כך גם הוריתי להם לעמוד. זה מה שהציל להם את החיים. אם לא, הטיל היה פוגע להם בראש".
יובל התיישב על הרצפה בישיבה מזרחית. לידו, סמל עמרי דביר, המ"כ. ביניהם היה מונח המטול, הצינור ממנו משגרים את הפצצה. עמרי, אומר יובל, לפעמים ישב ולפעמים עמד. סייע לו לשמור על הסדר. יובל העביר את השיעור. "בחוץ קר", הוא אומר, "כולם עטופים במה שרק אפשר, גם מה שאסור, שני התנורים משפיעים גם הם על הערנות, ואני מנסה להחזיק את עצמי, לא לישון. אני יושב עם המטול לשמאלי ומתחיל להסביר. זה שיעור ראשון שלהם על הכלי, אפילו שכבר היו צריכים להכיר אותו. אני מלמד והם שואלים שאלות. אני עונה להם כפי שתורגלתי. זה שיעור מספר 50 שאני מעביר באר-פי-ג'י, אם לא 100.
"פתאום אני רואה בצד החדר ארגז תחמושת, עם פצצות אר-פי-ג'י, עדיין בניילונים. אני אומר לעצמי: 'מה זה, לא ביקשנו מהחיילים לעשות עם זה משהו? לא אמרנו להם להכין אותן למסדר מח"ט?'". כשיובל אומר "להכין", הוא מתכוון לשפצור הפצצה; הסרת הניילון שלה, ויזלון, מספור, התאמת פצצה לזנב. "צעקתי על מישהו: 'מה, עוד לא שפצרו את הפצצות?'", הוא אומר. "קמתי אליהן, אמרתי: 'מהר, תביאו לי סכין', הנחתי שאולי החיילים גם לא יודעים איך בדיוק משפצרים. התחלנו לפרק את הפצצות. לוקח פצצה, זנב, אומר להם: 'צריך לוודא הברגה'. לוקח זנב, לוקח פצצה, מבריג, מסביר על הפצצה, מסביר שלב אחרי שלב. וכל הזמן הזה הראש טרוד בכל המטלות, בלחץ".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
על פי הפרטים הנוספים המצורפים לכתב האישום, חל איסור על הסרת הניילון מפצצה סגורה ופתיחת חנ"ה (חומר נפץ הודף, הזנב בפצצה - ח.ק.ב), כלומר שפצור. הדבר מותר רק כשיש כוונה להשתמש בפצצות. בנוסף, נאמר, אין לכוון נשק לעבר חיילים, כשההתייחסות היא למטול, שהיה מופנה עוד מראשית השיעור לראש החי"ת.
שתי הנקודות האלה מעוררות את זעמו של יובל. "המטול חיכה לי ככה", הוא אומר. "מה פירוש לא לכוון נשק לעבר חיילים? זה לא מטבח בצה"ל, אלה חיילים קרביים שמסתובבים כל היום עם נשק. נוקטים בכל הזהירות, אבל לא פעם יוצא שנשק מכוון אליך, מכל כיוון שהוא. תסתובבי בבסיס של גולני, 15 פעם מכוון אלייך נשק כשאת בדרך לקנות פסק זמן".
מה לעניין השפצור?
"מיום שהתגייסתי לצה"ל נהגנו ככה, אני והחברים שלי. זה מה שהמפקדים שלנו לימדו אותנו. פתאום אומרים לי: 'מה שעשיתם, אתה והחברים שלך, היה עבירה על הוראות הבטיחות'. הוראות הבטיחות האלה אולי נכתבו לג'ובניקים, 'אל תבריג,אל תוציא מניילונים', אבל כשמדובר בחיילים קרביים, שזה הפק"ל שלהם,שהם הולכים לעשות איתו קו בשטחים,זאת מציאות אחרת. אלה דברים שאמרו לי לעשות הרבה קודם".
סמ "ר יובל עושה הפרדה מוחלטת בין השיעור התאורטי שהתכוון להעביר לחייליו על המטול, ובין ההסבר שלו על שפצורן של פצצות. הוא גם דוחה את הטענה שעולה מהפרטים המצורפים לכתב האישום, כאילו החליט להדגים באמצעות פצצות האר-פי-ג'י החיות את השימוש במטול. בשום שלב, אומר יובל, לא התכוון לעשות זאת עם פצצה חיה במקום פצצת דמה. לטענתו, פשוט נרדם.
"נכנסתי לשיעור כשלא היו שום פצצות בראש שלי, רק מטול", הוא אומר. "לא חשבתי להדגים כלום. עובדתית, גם חלק מהפצצות הוכנסו חזרה לניילונים. בשלב מסוים, בסביבות שלוש וחצי, כבר הייתי גמור מעייפות. התיישבתי על הרצפה, עם פצצה ביד שמאל שלי, אני חושב, כי לחיילים היו עדיין שאלות. המטול היה בצד. עכשיו זה מין מצב כזה, שקשה לתאר. זה לבקש לנסות לחוות איתי את אותם רגעים, מה שעבר בראש שלי אז, כשיש לי מטול בצד אחד של הגוף ופצצה בצד השני. כי מה אני יודע לעשות? חיבור. זה מה שלימדו אותי כל השירות.
"למדתי להתנהג עם הכלי הזה בצורה סכמטית, לפי סדר פעולות נדרש. אז אם לוקחים מטול בצד אחד ופצצה ביד שנייה, ובדיוק בחלק שמסבירים על בורג מול מגרעת, יש לך את שניהם, מתוך רצף מחשבות ופעולות אוטומטיות, חוסר שיקול דעת, טיפשות, טמטום, בגלל שהייתי מעורפל, עייף, כל הדברים שגורמים לבן אדם לעשות דברים לא רצוניים, אני עשיתי את החיבור. זה לא מצב שבו אדם אומר'יש סיכון, אבל ניקח אותו', לא היה את הקטע הזה. אותן נורות אדומות שאמורות לדלוק ולהגיד לך'שמע, אתה עושה משהו לא בסדר', לא פעלו. היה לי מטול בצד אחד ופצצה בצד שני ועשיתי את החיבור. החיבור שאסור לעשות".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_lr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/408x153/228/322.jpg]



אתה זוכר איך?
"אני זוכר את המגע האחרון שלי בכלי ואת הבום הראשון. את השניות שקדמו לפיצוץ אני לא זוכר. אני זוכר רק שמרגע שהפצצה בתוך המטול,אני מסובב ומסובב ומסובב את הפצצה", הוא מדגים את הסיבוב גם עכשיו, "אני מבצע פתיחת נצרה, דפיקת פטיש, נקירה, כל מה שלימדו אותי לעשות, רק לא בשיעור. אני בדיאלוג עם הכיתה, אני ממלמל כל מיני דברים לא ברורים, גם לפי כתב האישום, כמו'עכשיו כל מה שנשאר הוא לנקור', וזהו . ואז מכניסים ואחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, ירי, שאותו עצמו אני לא זוכר. חושך בעיניים. אני מתעורר בעצם לפיצוץ. וופפךךך. . . אני זוכר שחשבתי 'מה, זה היה מפה, מתחת ליד שלי? ישבתי וכל הרשף עלי, וריח של דם ושרוף. אחר כך קמתי, צעקתי לאנשים, רצתי החוצה. חשבתי על התנורים שבפנים, התחמושת, פחדתי שכל הבסיס הולך לעוף.
"תפסתי את הפצצה, חמה, הוצאתי אותה החוצה. נכנסתי למרכז החדר והתחלתי לטפל בפצועים. לידי היה מונח עידו כחלון, פצוע אנוש. שוכב עם עיניים פקוחות, גופה לכל דבר, וינון זוחל, בלי רגליים. טיפלתי בעידו, הנשמתי אותו, עד שבאו אנשים אחרים. צעקתי להם, 'זו היתה פצצה אל שבע, אני יריתי, פצצה אחת'". סמ"ר יובל פונה לבית החולים זיו בצפת, כשהוא לא שומע מעוצמת הפיצוץ. הוא היה הלום, רועד, שיניו נקשו. פיזית, סבל רק מפגיעות קלות של רסיסים. איתו פונו לבית החולים זיו מרבית חיילי המחלקה הפצועים. לרמב"ם פונו רק הפצועים באורח בינוני עד קשה.
הוא סירב בשלב ראשון לקבל כדורי הרגעה. להוריו, שהגיעו כמה שעות אחרי האירוע, לא נתן לחבק אותו. נע בין חייליו הפצועים, טרוד, מבוהל, מטפל בבעיות הת"ש שלהם, בסידורי ההגעה של הוריהם. "הרגשתי שכל העולם יושב על הכתפיים שלי", הוא אומר. "כל הזמן רק שאלתי: 'שמו את הרגל של ינון בקרח?'. לא התעכל לי במוח. לא האמנתי. חשבתי שהיתה תקלה, שהפצצה לא היתה בסדר, שהתנורים התפוצצו. בסוף הסתבר שאני יריתי, אני, בידיים שלי".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
רצית להתאבד?
"עברו לי מחשבות של אבדון. שללתי את כולן, כי אני לא כזה. אבל היו מחשבות, כן".
מרבית החיילים נפגעו באורח קל. הם היו עם יובל בבית החולים ומיהרו להביע בו תמיכה. גם הוריהם. ישנו ליד מיטתו, עודדו אותו. ארבעה מהפצועים, בהם הפצועים קשה, מסרבים להיות איתו בקשר עד היום. לראשונה מאז הפיצוץ יראה אותם ביום שלישי בבית המשפט, כאשר יבואו להעיד.
"הם כועסים עלי", הוא אומר, "ואני מקבל את זה בהכנעה. ההורים שלי צלצלו להורים של שלושה מהם. ניסינו לבקש סליחה. לבוא ולנחם ולהשתתף בצער. כרגע הם לא רוצים".
מה תרגיש כשתראה אותם בבית המשפט?
"בשבילי זאת שאיפה, לראות אותם חיים. זאת כבר מתנה שלי, שהם לא במצב שבו אני זוכר אותם. מבחינתי עידו פצוע אנוש, לא זז, בין חיים למוות. המעגל אצלי לא ייסגר עד שאראה אותו חי, מדבר".
שבועיים אחרי האסון חזר יובל לצבא, לחטיבת גולני. הוא שובץ כנשק בפלס"ר החטיבה. היה ניסיון לסייע לטפל בהלם שלו, לתת לו להיות בסביבה של נשקים. במקביל, טופל אצל פסיכולוג. הוצע לו לפנות לוועדות מטעם משרד הביטחון שיכירו בנכות הנפשית שלו, אך הוא סירב. "אני לא מחפש כסף", הוא אומר. "לא רוצה פיצויים".
מאז שוחרר מצה"ל הוא עובד באבטחת מוסדות. חי בבית הוריו. ממעט לצאת, מסרב להכיר אנשים חדשים. "אני חושש שמא יראו אותי עם חצי חיוך על הפה", הוא אומר, "יגידו 'הנה, הסמל שעשה מה שעשה והוא עוד מחייך'. כל התוכניות שלי לחיים, כל התכנונים, שאיפות, הכל נגנז".
אתה חולם לפעמים על מה שקרה?
"כן. היו לי כמה חלומות. חלמתי על הפיצוץ ועל זה שאז אני נפגש עם החבר'ה שנפצעו. בחלום, הם סולחים לי. מחבקים אותי, מנשקים, אומרים 'יובל, אנחנו מבינים, גם לנו זה יכול היה לקרות. אנחנו יודעים שלא התכוונת. אתה לא אשם'".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/841/726.html

---------------------

מילא עברת עבירת בטיחות - איך לעזאזל הגעת לשמורת ההדק של המטול ?