לספר למשפחות החטופים בלבנון שגורל יקיריהם יהייה כגורל הווט השבוי רון ארד זה מעשה זוועה שלא יעשה? או דווקא מעשה הומני מאין כמותו?

מכיוון שעוד לא עברו 20 שנה מאז שנחטפו, עוד אי אפשר להגיד שגורלם יהיה כגורלו של רון ארד, ולכן לדעתי עוד לא צריך לאבד תקווה (עדיין לא), ולכן זהו אמנם לא מעשה זוועה שלא יעשה, אבל מעשה שלא יעשה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gyous.djsgoa.co.il/forum/sign/gal.php?start_date=12%2F03%2F2007&end_date=11%2F03%2F2010&-=.jpg]

"מי שלא עושה לא טועה, ומי שלא טועה אינו יודע דבר".

להמתין בעינויים יום יום שעה שעה חודש בחודשו שנה אחר שנה בתקוות שווא להתאכזב כל פעם מחדש או להבין שהסיכוי לראות אותו בחיים שווה לאפס להשלים ולהמשיך הלאה בחיים.

האפשרות השניה נשמעת מצויין.
ככה לא תתאכזב כל פעם מחדש, ולא תטפח תקוות שווא, אלא פשוט תשלים עם כך שהם לא יחזרו לעולם.
אם ובמקרה של החזרת הבנים הביתה - מה טוב. גם הופתעת, גם קיבלת את בן משפחתך בחזרה וגם לא ישבת כל יום יום בסבל נורא ובמחשבות מדכאות בנוגע לגורלם וקיווית שאולי הם בחיים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gyous.djsgoa.co.il/forum/sign/gal.php?start_date=12%2F03%2F2007&end_date=11%2F03%2F2010&-=.jpg]

"מי שלא עושה לא טועה, ומי שלא טועה אינו יודע דבר".

מדובר כאן באירגון טירור רצחני מנוהל עיי חלאות המין האנושי.
הרגילו אותנו לצערי לחשוב ולראות באירגוני הטירור האלו כאילו והם לגיטימיים.
הרגילו אותנו לראות ולחשוב שמותר ומוסרי לשחרר אלפי רוצחים בעבור שבוי אחד שיחזרו לרצוח כפי שכבר קרה בעבר.

כידוע לך, הם (ארגוני הטרור) מתבססים חלקית על הטענה של יחס מספרי - כלומר שאצלהם יש "סה"כ" 3 חיילים אזרחי ישראל שנשבו בצורה אגרסיבית וברברית, ואצלינו יש באיזור ה-10,000 אסירים בטחוניים.

אני לא אומר שהם בסדר - חס ושלום, אבל לצערי אני חייב להודות שבאמת כואב לי הלב על החיילים שנמצאים בשבי, ואני יכול להבין את המחשבה של לשחרר מספר לא מבוטל וענק של רוצחים בתמורה לחייל אחד שלנו, בעיקר לאור העובדה שאין להם ערך לחיים של אדם ולא ישנה להם לרצוח חייל צה"ל אשר נשבה על ידיהם במקרה שלא נשחרר בשבילם אסירים.
שחרור אסירים רוצחים מבחינתי לא מהווה שום עילה לרצח נוסף מכיוון שלצערי יש כבר מחבלים שבכוונתם לרצוח יהודים - מליונים על מליונים - אז למי יזיזו עוד אלף או פחות אלף?
העילה היחידה שזה לדעתי נותן היא עילה לחטוף עוד חיילים מהמטרה שישראל תשחרר עוד אסירים.

אני חושב גם, מהנקודת מבט שלי שהדברים האלה מראים לנו שאנחנו ברמה יותר גבוהה מהם, שלנו יש ערך לחיים של בני אדם, ושאנחנו לא רוצחים שפלים וקרים כפי שהם מראים אותנו, אלא אנשים מוסריים - אם לא מוסריים מדי, ולצערי פראירים שנותנים לפלסטינים לחיות בתוכנו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gyous.djsgoa.co.il/forum/sign/gal.php?start_date=12%2F03%2F2007&end_date=11%2F03%2F2010&-=.jpg]

"מי שלא עושה לא טועה, ומי שלא טועה אינו יודע דבר".

אני לא חושב שגורלם יהיה כגורל רון ארד.

מה עם השוטר שנרצח?
מה עם המשפחות שיודעות שהצדק מפסיד והשחור מנצח?
מה עם משפחות הנרצחים ? איך ניתן בכלל לשחרר את הרוצח ולהתעלם מכאב המשפחות והדם השפוך לשווא?
שלא לדבר על המסר שאנו שולחים לאירגוני הטירור.
מותר לרצוח יהודים כי ממילא הרוצחים שנתפסו יום אחד ישוחררו.
ומה עם המוטיבציה לחטוף עוד חיילים או אזרחים?
למה צריך להגביר אצל אירגוני הטירור הרצחניים את המוטיבציה?

אתה בוחר את אלה שקובעים את המדיניות.

אני די מחובר למשפחת אברהם שבנה בני נחטף ע"י החיזבאללה וגופתו הוחזרה.
ליוויתי את המשפחה וראיתי את כאבה.
כאב שבלתי ניתן לתאור. כאב שהוא כל כך עמוק בפנים שרק יוצר בך את הצורך לצרוח. הנשמה כואבת ולזאת אין ריפוי ומזור.
ובכל זאת, צריך לחשוב בצורה אחרת. משפחות החטופים תמיד ובצדק ידרשו את היקר להם חזרה ובכלל לא חשוב המחיר. כך גם אני הייתי נוהג ואהייה שקרן באם אומר אחרת. כי אנו הציבור פועלים רוב הזמן על פי הרגשות שלנו.
הנהגה צריכה לנטרל רגשות ולפעול בהגיון !!! זה קשה , אבל בדיוק לשם כך נבחרו - על מנת להפעיל את ההגיון ואת טובת הכלל אפילו במחיר פגיעה בפרט. כפי שציינתי, זה לא קל.

במקרה הנוכחי, צריך מנהיג לעשות חשבון שהוא לא פשוט, אבל חייב להיות קר. האם שיחרורו של סמיר קונטר הבן כלבה עלול לגרום לכך שבעתיד נשלם כפל כפליים בגלל תקדים שחרורו או שלא.
ההחלטה קשה, לי אין את כל הכלים להחליט וטוב שכך. אבל תחושת הבטן שלי אומרת שאת סמיר קונטר שישב 25 שנה בכלא אפשר לשחרר תמורת החטופים, שיחרורו לא יהווה תקדים שכן החיזבאללה הבין כי גם אנו יודעים להתנהג לפעמים ככלבים משוגעים. אינני מאמין שינסו לחזור על חטיפה בטווח הקרוב.

אבל כפי שציינתי - לי אין את כל הכלים.

ההשוואה לסוגיית רון ארד איננה מדוייקת שכן במקרה שלנו יודעים בדיוק היכן הם מוחזקים (מיהו הארגון ) ומי המנהיג האחראי לגורלם.

למשפחות אין צורך במתן עצות. אי אפשר לומר להם שמחר ישוחררו החטופים ואסור לומר להם שישכחו וימשיכו בשגרת היום יום. הם יודעים זאת לבד.

על רצח עם דם על הידיים.
מוסרית זה לא תקין ואזרחית זה פוגע בחוק ובעמידותו של החוק מול החברה.

אבל כמו שציינתי - תלוי מאוד היכן הינך נמצא.
אני בטוח כי אם החטופים היו קרובים אזי תשובתך היתה שונה - כמו שבי החלו להתעורר ספקות כאשר ראיתי את כאבם של הורי שלושת חטופי הר דב.
ממרחק של חצי מטר מהכאב - דעות לפעמים משתנות.

גם אם הבן שלי חס ושלום היה נשבה בידי הטירוריסטים הייתי מצליח לעשות את ההפרדה בין הכאב הפרטי שלי לבין האינטרס הציבורי.
עם כל הכבוד לא הייתי מתבזה כפי שהורי השבויים מתבזים.
בכל מקרה דעתנו הפרטית אינה חשובה אלא רק העיקרון שלקובעי המדיניות אסור להכנע לאינטרס הפרטי על חשבון האינטרס הציבורי.
מנהיג שעושה כך הוא פושע מלחמה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שאבז גם אם הבן שלי חס ושלום היה נשבה בידי הטירוריסטים הייתי מצליח לעשות את ההפרדה בין הכאב הפרטי שלי לבין האינטרס הציבורי. עם כל הכבוד לא הייתי מתבזה כפי שהורי השבויים מתבזים. בכל מקרה דעתנו הפרטית אינה חשובה אלא רק העיקרון שלקובעי המדיניות אסור להכנע לאינטרס הפרטי על חשבון האינטרס הציבורי. מנהיג שעושה כך הוא פושע מלחמה.

לא היית בסיטואציה כזו ואני גם מאחל לך לא להיות , לכן במקרה כזה אסור לך להצהיר הצהרות שספק יעמדו במבחן המציאות.

בסוגיה זו אמרה גאולה כהןף במידה ובני היה נופל בשבוי הייתי דורשת מהממשלה לשלם כל מחיר על מנת לשחררו, אבל באותה הנשימה אני אומר - ועל תקשיבו לי. אני חושב שאמירה זו מתמצתת הכל.