גיבוש צנחנים- נכתב ע"י דון קורליאונה

אתה מגיע בבוקר,נרשם אצל הפקידות\פקידים..

ומחכה קצת...אח"כ מגיע השלב שמחלקים אותכם לקבוצות...מחלקים בצורה אקראית לחלוטין ...אתם מכירים את המפקד שלכם ליום הראשון...בד"כ סדירניקים לפני שחרור...
אתם הולכים לקבל מדים,תדאג למצוא מדים במידה שתתאים לך בול..ולא לשכוח חגורה! אתה תצטרך אותה..
אח"כ...חלק עושים עבודות כמו מטבח,נקיון וכו'...וחלק סתם מסתלבטים...
יש ארוחת צהריים נחמדה בחדר אוכל...
ושוב הולכים לנוח...אחה"צ בערך שהחום הכבד עבר כבר...יש בוחן בראור...ריצת 2000...(אל תפסיק לרוץ!!!! גם אם זה קשה לך!...),שכיבות סמיכה וכפיפות בטן...עובדים בזוגות,סופרים אחד לשני...אין טעם לרמות בקטע הזה...אבל תשתדל לעשות כמה שיותר.כי יותר מאוחר במסדר ערב,כמה חבר'ה לא המשיכו אתנו את הגיבוש בגלל שהם לא עברו את הבר אור...
אז עמדנו במסדר עד הלילה וקצת בלבלו לנו את השכל...במסדר הזה מחלקים אותכם לקבוצות שיהיו בגיבוש עצמו,לא אותם חבר'ה מהאוהל ומהקבוצה הראשונה,אני חושב שפה זה כבר מחולק יותר ע"פ רמה אישית...
בכל אופן במסדר ערב
אתה כבר פוגש את הציוד הקבוצתי שתרגיש אותו בבוקר למחרת...הוא כולל אלונקה כבדה,שני ג'ריקנים גדולים ושני פקלים של שקי חול...בנוסף לכל מגובש יש מימיה אישית...
בכל אופן...הולכים לישון..תשתדל לישון טוב! למרות הצחוקים המטורפים שיהיו באוהל...
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/dcforum/Images/bullets/smile.gif]
...הגיבוש מתחיל בערך ב4 בבוקר...קמים למסדר מסדרים את האוהלים מקפלים אותם את המיטות השמיכות וכיוצא בזה...מנקים שירותים וזהו נראה...ואז מכירים את המגבשים שלכם...בד"כ יש אחד ראשי ועוד כמה נציגים...והגיבוש מתחיל...
תופסים את הציוד הקבוצתי ורצים לשטח הגיבוש...
הגיבוש :
אז בד"כ כולם מתחילים בריצה עם שקי חול,זה חלק קשה מאד,רצים הלוך ושוב עם השק על הכתפיים,בין השאר יש גם תרגיל של לרוץ ולהסתדר בסדר הגעה,או לרוץ והארבע ראשונים שמגיעים רצים עם האלונקה...זה חלק קשה...אבל שוב פעם,אל תתייאש זה ייגמר בסוף..
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/dcforum/Images/bullets/smile.gif]
ולא לעצור!!! לא לעצור!!! לא לעצור!!!
במהלך הגיבוש יש כמה תחנות שכל קבוצה עושה תחנות שונות...
התחנות שיש בנוסף לריצה עם השק הן :
*זחילות
*תרגיל על מתחים
*שוב ריצה עם שק הפעם לעלות גבעה.
*תרגיל קווים...כלומר לרוץ בין קו לקו בכל קו לעשות תרגיל אחר.
*תרגיל חשיבה קבוצתית...לפתור משימה
אולי יש עוד ואני לא זוכר.
בכל אופן מתחנה לתחנה זה מעין מסע כזה...תשתדל לעזור למי שצריך ולהשתתף בצורה הוגנת בסחיבה של הפקלים והאלונקה.תשתדלו להישאר צמודים למגבש אחרת הוא יריץ אותכם עם האלונקה עד שתצא לכם הנשמה!
ואל תדאג שהמגבש יחשוב שאתם צמאים,אתם תשתו עד אז....תבלע רוק או משו..תשתדל לא לחשוב על אוקיינוסים או מפלי הניאגרה..
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/dcforum/Images/bullets/smile.gif]




במהלך הגיבוש תעצרו גם לעשות כל מני דיונים,לגבי מידת ההשתתפות שלך,אני לא אגיד לך להתבלט בכוח!,תקבע אתה.

טיפים :
1.לא לעצור!!!
2.לא לוותר!!!
3.במהלך התרגילים בעיקר של השקים והסדר הגעה,המגבש ישתדל לשבור אותכם גם פסיכולוגית,ויגיד שלוקחים רק את החמש הטובים ביותר וכל זה...אל תקשיב ותמשיך לרוץ!!
4.תביא איתך כמה פירות יבשים,כמו אגוזים ותאנים...תאכל אותם בבוקר לפני היציאה לגיבוש עצמו,זה יתן לך הרבה כוח...
5.לא לעצור!!!

אולי שחכתי לרשום משהו,אז אם יש לך שאלות ספציפיות אני אשמח לענות...
בהצלחה ידידי!!!.........צנחנים אוגוסט 4 כבודדדד
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/dcforum/Images/bullets/smile.gif]

לעולם אשא דגלך בגאווה

גיבוש צנחנים- נכתב ע"י TOLKO

אני עשיתי את הגיבוש בשני ושלישי במאי.
באים למחנה תל השומר בבוקר ומתחיל הבלאגן הרגיל של בירוקרטיה: אחרי שהתייבשנו איזה חצי שעה על האספלט מסתדרים בשני טורים - אלה שבאו לגיבוש ואלה שבאו לראיון (נפלי טיס, מטכ"ל וכו') ונרשמים. לאחר מכן מגיע חייל מהלשכת גיוס שמסביר לנו שבמקרה ואנחנו לא מתקבלים לצנחנים אנחנו יכולים לדרג בדף מצורף שהוא מביא לכל אחד, את הרצון שלנו להשתבץ למיונים של 5 יחידות שונות בצה"ל, מ-1 עד 5 כשאחד זה לא רוצה בכלל וחמש זה הכי רוצה שבעולם (משהו כזה). היחידות הן: יהלו"ם (סיירת יעל ויחס"פ), מורן (יחידה בתותחנים), עוקץ, סט"ילים (נדמה לי) ופלס"ר שריון. עכשיו שימו לב: במידה ואתם נגיד רשמתם 5 לעוקץ ואתם הולכים לגיבוש של עוקץ ולא עוברים, אתם נופלים לגדודי החי"ר היעודי (לביא, שמשון, חרוב, דוכיפת ונחשון) וכנ"ל לגבי כל יחידה אחרת בדף הזה - ככה שאל רק תחשבו איפה הכי אתם רוצים להיות מבין חמשת יחידות אלה אלא גם איפה הכי לא נורא ליפול במקרה שלא מתקבלים אליהן (אני שמתי יהלו"ם ראשון).
חזרה לעניינינו - לאחר שמסיימים לדרג מגיע מפקד הגיבוש - כבוד על(אק) שמסביר לנו שלא הגענו לבית זונות ושלא נעשה שטויות בלה בלה בלה, אה - וגם שכל אחד מאתנו גבר גבר! שיגעון. לאחר מכן מגיע הרופא שאומר שאף אחד לא יעשה את הגיבוש אם הוא חולה, מרגיש לא טוב וכו' ושלא נפחד ללכת הביתה ולעשות את הגיבוש במועד אחר (באמת אל תפחדו).

לאחר מכן נתחלק לקבוצות של כ-20 איש שלכל קבוצה יש מפקד, בד"כ צנחן לפני שחרור מסדיר שרואים על הפנים שלו שהוא מאוד מאוד שמח להיות כאן עם חבורת מלש"בים מזילי ריר על הנעליים האדומות שלו. המפקד שלנו (צוות מיכאל כבוד) היה מאוד חביב ולא כמו שאר המפקדים הוא לא טרטר אותנו ולא שם דגש על התנהגות ובטח שלא הפחיד אנשים ויעני רשם את השם שלהם בפנקס שלו כל פעם שהם הוציאו מילה מהפה.
לאחר שהכרנו אחד את השני נקבל שאלון רפואי מקיף בו נשאל על בעיות רפואיות שלנו בעבר ובהווה, היסטוריה רפואית משפחתית וכו'. לאחר מכן ניכנס לרופא שימדוד דופק וחום ויציץ בפרופיל שלנו לראות שהכל בסדר ואז אתה כשיר לגיבוש.
לאחר כל זה נקבל מדי ב' - מכנסיים, חולצה וחגורה (לא אל תדאגו - אין חגור, קסדה ונשק) ומיד אח"כ שאלון אישי - איך במשפחה, בלימודים, למה אתה חושב שאתה יכול להיות צנף (אופס...) טוב ותן 3 תכונות אופי שיתרמו לך ו-3 שיפריעו לך וכל הזין בשאלונים!
אחרי ששרפנו כמה וכמה תאי מוח נלך לאוהלים (המוקמים מבעוד מועד יש לציין) שלנו ונפתח את המיטות. עכשיו כבר ככה 2 בצהריים ומתחיל הבית זונות - פשוט יושבים ולא עושים כלום עד 4 ככה. ב-4 הולכים לבצע את הבר אור שמורכב ממכסימום שכיבות סמיכה (ירידה עד לגובה אגרוף מתחת לחזה), מכסימום בטן בדקה וחצי (עליה מלאה - מרפקים נוגעים בברכיים וידיים שלובות באופן מלא מאחורי הראש) וריצת 2000 (כן חבר'ה - עם מדים). את הפק"ל כוח עושים קודם ונקבל מספר שייצג אותנו. אז הולכים לפגוש את רפי - בחור צרפתי חביב, מדריך כושר קרבי, מדגים איך עושים סמיכה ובטן כמו שצריך ומבהיר לנו במבטא הצרפתי הכבד שלו ש"מי שמאבדת מספר שלו - לא מעניינת אותי הולך בית שלו!". אל תאבדו את המספר, לא יזרקו אתכם אבל זה יחסוך כאב ראש. טוב עשינו פק"ל כוח כשהמדריכים עוברים מסביב לראות מי מרמה בביצוע ונתנו תוצאות למדריכים (75 סמיכה?! אתה זורק עליי!) ועכשיו נחים איזה חצי שעה עד ל-2000. טוב רצים 2000 עם המדים ושמאוד חם, האתיופים שולטים כמובן וזהו נגמר הקטע הפיזי של היום הראשון. הולכים לאכול ארוחת ערב (תאכלו חבר'ה ובעיקר פחמימות - ספגטי, אורז, תפו"א וכדומה, מאוד חשוב למחר). לאחר מכן מתחלקים לקבוצות חדשות ע"פ תוצאות הבר אור כשכמה חבר'ה מנופים (לא הראו יכולת מינימלית בבר אור) - לא נעים אבל ככה זה, מחלקים שמירות באוהל - כל אחד קם לשמור פעם אחת במהלך הלילה כ-10 דקות והולכים לישון ככה ב-11). 4 בבוקר כולם על הרגליים, מדים עלינו יחד עם ציוד (כולל הבית מימיה והמימיה שקבלנו בערב הקודם) ועומדים ברחבת המסדרים לפי הקבוצות החדשות. מקבלים את פני המדיריכם - מילואימניקים חביבים (או שלא). נקבל מן תה צמחים חם עם פרוסת לחם עם שוקולד. לכל קבוצה יש את המדריך הראשי שהוא מפקד הקבוצה ועוד איזה 4 מדריכים שכל הזמן רושמים. טוב - פק"לים צוותיים עלינו - אלונקות, תד"לים, שקים וג'ריקנים והנה באה הרגשת הכוסעמק. טוב, נתחיל בצעידה זריזה לאזור האלף של הבר אור בחושך מצרים ונעמיס כל אחד על צווארו שק (לא שוקל הרבה) ונתחיל בתחרות ספרינטים בסדרי הגעה כשבאמצע צריך להקיף איזה בזנ"ט או משהו כבר לא זוכר (הרבה אנשים היו זונות והסתובבו כמה מטרים לפני הבזנ"ט כשהמפקד לא יכול לראות - זה פאק באמינות ואני בטוח שהיה מישהו שהסתתר ובדק את זה ורשם הכל). תרגיל לא קל - כשעה הוא מבוצע וכאן כל מי שפרש בקבוצתינו פרש, כ-6 חבר'ה. טוב לאחר מכן נרוקן בפקודה חצי מימיה לפחות ונדון כקבוצה האם נשים צריכות להשתלב במערך הלוחם בצה"ל, ושימו לב: המפקדים כל הזמן רושמים מי פעיל בדיון, למי יש כושר ביטוי ומי משתלט על הדיון אז לא לנצל את זמן הדיון כדי להסדיר את הנשימה שלכם כי זה אלמנט חשוב בגיבוש). לאחר מכן נעשה את אותו מסלול רק הפעם בספרינט בלי שק כשהפרס לארבעת הראשונים - סחיבת אלונקה (היפ היפ הוריי!), אלונקה סוציומטרית למי שלא הבין. כמובן שרצוי מאוד שתגיעו ראשונים כדי שתוכלו לסחוב את האלונקה בזמן שהשאר סתם רצים עוד סיבוב. ככה נעשה לנו בסבבה כ-40 דקות ולאחר מכן נרוקן עוד חצי מימיה. טוב נפתח אלונקה, נשים שקים ונתחיל בצעידה מהירה לעבר נקודת הזחילה - כ-400 מטר. הולכים למלא מימיה (לא שותים או ממלאים מימיה אלא בהוראת המפקד) חוזרים ומתחילים לזחול על אבנים (באסה למי שרגיל לזחול על החול הרך בים כמוני). ככה נזחל לנו איזה 600 מטר, כמובן שזו זחילה בסדרי הגעה והכל נרשם ע"י המפקדים. טוב, נרוקן עוד חצי מימיה ונדבר על האם השירות בצה"ל צריך להיות חובה או רשות. לאחר מכן נעשה תרגיל קבוצתי - המפקד לוחש באוזן של כל אחד מספר, ועלינו להסתדר בשורה בסדר כרונולוגי כשעינינו עצומות ובלי לדבר, יש לנו כ-5 דקות לדעתי. אל תציצו ואל תדברו - זה פאק באמינות והמפקדים רואים ורושמים. טוב, בהצלחה רבה עמדנו במשימה ("אתם כיתה מצ'וקמקת") ונעבור לשוס האמיתי של הגיבוש - מתלה שזיפים. בעיקרון יש שם עמודי מתח וצריך להיתלות עליהם ומי שמצליח להתלות הכי הרבה זמן, ז"א שנופל אחרון - מנצח. פעם אחת נעשה את זה עם עיניים פתוחות ופעם שנייה עם עצומות כשהמפקדים מדי פעם ירקעו עם רגלם באדמה כדי לדמות רעש של מישהו נופל. לאחר זה נעשה מתלה שזיפים סוציומטרי - ספרינט, נוגעים באיזה שער וחוזרים כשהארבעה הראשונים עולים על המתח ולא יורדים עד שכולם משלימים סיבוב נוסף - ללא ספק התרגיל הקשה בגיבוש (אחח הכתפיים...). אחרי זה נעשה עוד וריאציה של מתלה שזיפים - 4 חבר'ה על המתח, כל פעם שמישהו נופל מישהו אחר חייב לקפוץ כדי שלא יהיה מצב שבו יהיה רגע שלא יהיו 4 איש על המתח תלויים. אחרי כל זה נשתה עוד חצי מימיה ונמלאה מחדש ונצא למסע אלונקה. האלונקה לא כבדה בכלל - 3 שקים ולא מלאים עד הסוף לדעתי, אבל הכתפיים שחוקות מהמתלה והשקים אז בכל זאת לא פשוט. המפקד יסביר שהמטרה היא לסחוב כמה שיותר אלונקה ושזה יהיה מסע מאוד ארוך ומאוד קשה ושלמקרה ששכחתם: אתם כיתה מצ'וקמקת ואתם נראים בלאי אז לכם יהיה פי כמה קשה! בחור טוב. טוב, המסע לא ארוך בכלל- לא יותר מ-2 קילומטר לדעתי. יש את החארות שצועקים באוזן שלהם חילוף ופתאום יש להם בעית שמיעה כנראה, ויש את זה שחושב שזה שהוא סחב כל המסע ג'ריקן מסכן שכבר חצי ריק במילא יעזור לו, אבל בסך הכל חבר'ה טובים ועושים חילופים כשצריך. המפקדים כל הזמן רושמים מי מתחת לאלונקה, מי מארגן חילופים, מי לא עושה כלום וכו'. טוב הגענו חזרה לבסיס - יאללה נגמר הקטע הפיזי. עושים קצת שחרור, מחזירים ציוד ועולים על אזרחי. עכשיו מגיע חלק מאוד חשוב ושהרבה אנשים נופלים בו - הראיון. הראיון נעשה עם שני מילואימניקים, הם לא פסיכולוגים אבל הם צנחנים ויודעים מה הם מחפשים. בשלב זה אנשים עייפים, ויש הרגשה של לזרוק זין אבל לא לזלזל בראיון, לא להראות חצי מת בו ולא לענות תשובות של: נראה לי, שיהיה, כן ולא - אנא להשקיע ולהרשים. בראיון שאלו אותי איך אני מדרג את עצמי (לא לפחד להגיד שלא היית הכי טוב בקבוצה), איך היה, האם אני יודע שיהיה לי קשה ככה במשך 3 חודשים ראשונים בשירות שלי והאם אני מוכן לזה, האם אתה מקלל? (חוץ מאת אמא של המפקד כמובן) ועוד כל מיני שאלות וכמובן שאלו אותי אם אני רוצה דובדבן (לא אני לפחות). טוב זהו נגמר, הולכים הביתה ותוך איזה חודש התשובות בדואר (כן התקבלתי).

יש לי שני טיפים עיקריים: אמינות וראבאק.

אמינות - אל תחשבו שלא רואים אתכם ואל תשחקו אותה מישהו אחר ואל תחפפו! אם אמרו לכם להקיף בזנ"ט תקיפו אותו - עדיך להקיף אותו ולהגיע אחרון מאשר לרמות ולהקיף לפני ולהגיע ראשון, הכל הם יודעים. אם תפסו אתכם שותים כשלא אמרו לכם אז תודו ששתיתם ותשתקו ואל תתחילו לתרץ.

ראבאק - כל הזמן מבט של רצח בעיניים, גם אם אתה אחרון תמיד תראה שאתה משקיע הכל ולא ש"נו יאללה במילא אני אחרון למה לרוץ". מאוד מאוד חשוב.

מקווה שעזרתי!

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י AdxMan

אתן את שלי....
אני עשיתי את הגיבוש ב-28 ו-29 לאפריל (יום רביעי וחמישי).
אז ככה, מגיעים לתל-השומר בסביבות השעה שבע וחצי. אפשר לאחר לפחות באיזה חצי שעה כי במילא מחכים למאחרים.
איך שמגיעים הולכים להירשם אצל החברה ממדור סיירות. אחרי שנרשמים מסתובבים בבסיס איזה שעה ומדברים עם אנשים אחרים. לומדים להכיר אנשים ורואים שהאנשים שם באמת רמה. סוסים לא היו חסרים.

אחרי שעה מגיעים שתי נציגים מהבקו"ם ומחלק לנו שאלונים. בשאלונים אתה מדרג מספר יחידות לפי בחירתך. יהלום (הנדסה), עוקץ (חירמ"כ או חי"ר יעודי, מורן ומיתר (תותחנים), פלס"ר שיריון (שיריון) ויכול להיות עוד משהו שכרגע אני לא זוכר.

אני בחרתי שלא למלות את הדף כי לא רציתי שזה ישפיע על מה שבחרתי במנילה.

לאחר מכן מגיע איזה סמל מתלהב כזה ומתחיל לצעוק עלינו. הוא צועק ואומר "שפה זה לא גן ומי שיהיו איתו בעיות מיד הוא זורק אותו". הוא אמר לנו לעמוד בח' ומיד התחיל לדבר איתנו קצת על מה יהיה איתנו. שהוא ביקש מאיתנו להיסתדר בח' הוא אמר לנו להיסתדר כך שמאחורי כל בן אדם יהיו 4 אנשים. באותו היום של הגיבוש לבשתי כובע בצבע צהוב, די בולט, וכנראה שזה משך את העין שלו. מיד הוא היתלבש עלי ושאל אותי כמה אנשים יש מאחורי. ידעתי שיש מאוחרי 4 אנשים אז לא היססתי ועניתי לו בביטחון.
חשוב לזכור שאם אתה לא יודע לא לשקר !!!! (אמינות זה דבר מאוד חשוב בגיבושים....)

מיד לאחר מכן הוא מחלק אותנו לשלושה קבוצות.
כל הקבוצה הייתה צריכה להירשם לאיזה אחראי אחד שהמפקד הטיל עליו את האחריות.
לאחר שנרשמנו הגיע אלינו מפקד חדש (המפקד ניסים !!!). בן אדם ממש נחמד שהינחה אותנו והסביר לנו ברוגע ובשקט מה הולך להיות איתנו.

אחרי 20 דקות המפקד ניסים הביא לנו דפים שבו היינו צריכים לכתוב את כל הרקע הרפואי שלנו. חשוב מאוד גם כן לא לשקר כי אם באמצע הגיבוש תרצו לפרוש על רפואי לא תהיו זכאים לגיבוש נוסף !!!!. זכאים לגיבוש נוסף רק שהרופא פוסל אותך בהתחלה.

מיד אחרי שסיימנו למלא את הטפסים המפקד הכניס אותנו למן איזה אולם קטן כזה. שם בדקו לנו לחץ דם. חשוב מאוד לא להיתרגש ולקחת הכל בפרופורציה.
מגיעים לרופא, הוא מסתכל על הדף הרפואי שמילאת, מברבר לעצמו קצת וחותם לך שאתה כשיר לגיבוש. במידה ואתה לא כשיר הוא מושיב אותה בצד ויקבע תאריך אחר לגיבוש או משהו כזה.

לאחר מכן קיבלנו מדים. עכשיו לי הייתה בעיה קלה. בגלל שאני די גבוה לא מצאתי לי מכנסיים מתאימים. חולצה דווקא הייתה וגם חגורה הייתה.
אם קשה לכם למצוא יהיה שם איזה אחראי אחד שאי אפשר לפספס אותנו. אפשר להגיד שהוא הבן אדם הכי מופרע שראיתי ביומים של הגיבוש.
טיפ קטן, תביאו כובע. אתם לא יודעים כמה שזה עוזר....

אחרי שקיבלנו מדים ישבנו שוב עם המפקד ניסים והוא חילק לנו עוד שאלונים שהפעם היו עם שאלות על מצבנו בבית ספר, בבית, וכו'....
גם בזה לא לשקר כי השאלונים האלה אחרי זה הולכים למילואימיניקים שעושים את הראיון (אני אספר על זה בהמשך ויש מה לספר...).

כעבור 30 דקות מאז שמילאנו את הדפים והכל המפקד לוקח אותנו לאכול. אני חייב להגיד שהיה אוכל מצויין. ספגטי, ביצים, שניצל, סלטים ואם אני לא טועה גם חומוס.

חשוב להגיד שהמפקדים לא מרשים ללכת לשק"ם או לקנות מהמכונה משקאות. לא כדי לנסות לקנות כי הם רואים וחבל כי זה משפיע.

ביום של הגיבוש שלי היה מאוד חם לכן הבר-אור נדחה באיזה שעתיים.
בינתיים יושבים מסתלבטים ולומדים להכיר את החברה מסביב (ואני מדגיש שוב חברה איכותיים). היו כאלה שעשו עבודות רס"ר במטבח (חחח....אני לא עשיתי, לפחות לא בהתחלה).

בסוף המנוחה המפקד לוקח אותנו לאיזו חלקה עם אוהלים. שמה היתחלקנו ל7-8 קבוצות.
באותו היום גם הייתה בעית מים בבסיס מה שהביא לעיקוב נוסף בבר-אור.
בסביבות השעה 4 היתחלו לאסוף אותנו למבדק בר-אור. מחלקים אותנו שוב לקבוצות. הקבוצות מחולקות לפי השמות משפחה (יענו מא' עד....). המפקד קורא בשמות ונותן לכל אחד מספר. המלצה שלי לכתוב את המספר על היד כי מרוב היתרגשות אפשר לשכוח את המספר ואז המפקד ינסה לשבור אותך בזה שהוא ירד עליך.

המפקד אומר לעמוד בשתי שורות כך שנעמוד פנים אחד מול השני. כמו שהבנתם העבודה היא בזוגות.
היתחלנו לעבוד על שכיבות שמיכה (עשיתי 54, לא משהו), ורק שתדעו הוא נותן זמן.
המפקדים עוברים בין החברה לראות מי מרמה או מי לא עושה טוב.
לאחר מכן עשינו קפיפות בטן (עשיתי 56, גם לא משהו), כאן יש זמן של שתי דקות.
אני ממליץ גם פה לכתוב את התוצאות על היד כי שוב מרוב היתרגשות אנשים שוכחים.

אחרי המבחנים האלה חוזרים לאוהלים ואחרי כ-30 דקות יוצאים לריצה. כאן הכובע שתביאו ישחק תפקיד מאוד משמעותי. למי שלא יהיה כובע יהיה לו קשה בטירוף בגלל השמש. גם המדים לא ממש עוזרים. מרגישים כאילו רצים עם עוד איזה 5 קילו על הגוף.
המפקד נותן זמנים ואומר להגיע לנקודה מסויימת. ברגע שמגיעים המפקד נותן איזה 10 דקות להירגע. לאחר מכן הוא מסביר את המסלול.
הוא הזניק אותנו, אנשים התחילו בריצה מטורפת בהתחלה. אני שמרתי על קצב אישי, כי ציפיתי שזה לא יהיה קל מהצפוי. בדרך תעברו על בוץ ועל חול. בקשר לבוץ לרוץ בצדדים ולשים לב לכל צעד שלא להחליק וליפול ובחול יש חלקים שהם יותר קשים ויותר רכים. תנסו לרוץ בחלקים הקשים של החול. בדרך תראו כמה חיילים עומדים ומסתכלים עליכם. הם לא רושמים כלום אבל אני מתאר לעצמי זה רק בשביל ההרתעה. שמגיעים לחצי יש חייל מסמן לכם עם טוש על הגב. מי שלא יסומן יפסל לו הבר-אור.
אז כמו שאמרתי רצתי בקצב אישי והייתי די בסוף. אבל לאט לאט ראיתי שאנשים נשברים ומתחיל להיות להם קשה. בזכות הכוחות ששמרתי היתחלתי להגביר קצב ועקפתי איזה 7 חבר'ה. משהו כמו 200 מטר לפני הסוף דפקתי ספריינט עצבני ועקפתי עוד איזה 8 חבר'ה.
אני חייב להגיד שהאטיופים שלטו בריצה. כל האטיופים שראיתי היו תמיד בין שלושת הראשונים. פשוט סוסים במלאו מובן המילה.

לאחר המבחנים בר-אור אפשר לחזור לאוהלים, לישון, לנוח לאכול (אם הבאתם אוכל מהבית).

לפני שחילקו אותנו לקבוצות הגיע איזה חייל ונידב כמה חבר'ה שיעזרו לו לסדר את הציוד למחר. בציוד היו, שקים, אלונקות (ממש ממש טובות), ג'קריקנים, מימיות (הם יהפכו לאישיות) ומן תיקי גב עם חול כאלה (לא ברור מה זה היה).

נחים איזה 4 שעות ואז בשעות הערב המפקדים מקבצים אותנו ומתחילים להקריא שמות. החברה הראשונים שהם מקריאים הם חברה שלא עשו את מבחן הבר-אור כראוי והם ישלחו הביתה. לפחות איזה 35 איש הלכו הביתה אז אל תזלזלו בבר-אור.

אח"כ המפקד מקריא שמות ומתחיל לסדר אנשים בקבוצות.
אני הייתי בקבוצה מס' 2. דיברתי עם מי שהיה איתי והתוצאות בר-אור שלהם היו יותר טובות משלי ככה שלא נראה לי שמסדרים לי יכולת.
אחראי שמארגנים את כל הקבוצות מגיע מפקד חדש. הפעם קיבלו את המפקד נחום !!!. גם הוא כמו המפקד ניסים בן אדם 10 ואחלה גבר. נחום חילק לנו מספרים אישיים שסמנו כמו טאגים. מעכשיו אין לנו שמות אנחנו רק מספרים.

נותנים לנו תדרוך לקראת מחר, מה עושים, מתי קמים וכבר מהערב דופקים לנו מימיות. הוא מבקש גם שנעשה רשימת תורות בשביל שמירה ושניתן לו עותק אחד. אותו מפקד שתידרך אותנו אמר שהקבוצה שלא תהיה לה שומר, תעוף הביתה.
זה לא היה בעיה לעשות, לקחתי אחריות ועשיתי ככה שכל אחד ישמור 20 דקות. השמירה עוברת ממש מהר.

חשוב לנצל את שעות השינה אפילו שקשה לישון. אם לא לישון אז לפחות לנסות לנמנם ככה. ותאמינו לי שיהיה לכם קל להירדם אחרי היום ראשון.

היינו צריכים לקום בשעה 4 אבל אני קמתי בשעה 3 וחצי כדי לנסות להעיר את עצמי יותר טוב. קמתי בגלל שרציתי לנקות את המימיה. עצה שלי תנקו אתם בצעמכם את המימיה כי חלק מהמימיות מריחות כמו משהו מקולקל.

בשעה 4 בול עמדנו בח' והמילואימנקים התחילו להגיע. כמובן גם היה לנו מפקד חדש. מאותו הרגע, לא מדברים ולא מציצים. כל תזוזה הם רואים וכל דבר הם זוכרים. המפקד החדש אומר לנו שמעכשיו אנחנו לא קוראים אחד לשני בשמות רק מספרים.

עמדנו איזה 30-45 דקות עד שהזיזו אותנו או משהו כזה. אחרי שעמדנו נתנו לנו לאכול. תה חם עם לחם ושוקולד.
עצה שלי אל תאכלו את כל הלחם עם השוקולד. שוקולד ידוע בנתינת אנרגיה. אבל רק לזמן מוגבל לאחר מכן תהיה לכם נפילת סוכר וזה יכול להוביל את הגוף למן משבר. בגלל זה אכלתי חצי לחמניה. תשתו את התה זה עוזר לראש...

לאחר מכן המפקד נותן זמן ואומר לנו לקפל ציוד לרוץ אחריו. אנשים היו כל כך היסטריים ולא ידעו מה הם. לא היצלחנו לעמוד בזמן בגלל שלא ידענו איך לקפל את האלונקה.
המפקד בא להראות לנו ונתן בנו נזיפה.
בגלל ההיסטריה של האנשים לא היה לי ציוד לקחת אז אמרתי לעצמי שבהמשך אנשים יבינו את הקושי וציוד יתחיל לעבור בין אנשים.

המפקד התחיל לרוץ ואנחנו אחריו, המפקד דפק ספרינט ולא ידעתי אם להיצמד למפקד או לנסות לעזור לחברה מאחורה. לאנשים היית גאווה יותר מידי גבוה אז כאילו "לא היה בכבוד שלהם" שאני אעזור להם.
החלטתי להיצמד למפקד ורק אם מישהו ממש יתקשה אני אושיט יד.

היגענו למן שביל חול מגעיל כזה. היו בצד שקי חול והמפקד אמר לנו לקחת את השקים. היתחלנו לרוץ אחרי המפקד עד שהיגענו לשביל יותר צר.
מאותו הרגע המפקד התחיל את הטירטורים. המפקד אמר שאסור שהשקים יגעו בריצפה.
בסביבה היו עוד מפקדים, אפשר להגיד שהם יותר תצפיתנים כאלה. הם אלו שבעיקר עושים את הרישומים.
הטיקטורים התחילו בזה שהמפקד אמר לנו לרוץ עד נקודה מסויימת ולחזור בזמן שהוא נותן לנו (35 שניות). ברור שהזמן הוא לא הגיוני אבל רצים בכל זאת.

רצתי בקצב אישי ולא שמתי על האחרים, הייתי די בשלי.
עצה שלי באמת תישארו בשלכם ואל תשימו על אחרים. בקטע הזה אין עזרה, זה יותר קטע של סינון. חשוב שתתמקדו בעצמכם כי מגיעים למן נקודת שבירה שבעצם היא מכריעה אם תסיימו את הגיבוש או לא. אם תצליחו לעבור את הנקודת שבירה הזו לא תהיה לכם שום בעיה לסיים את הגיבוש מי שלא מצליח נופל כמו זבוב.

כעבור חצי שעה של ריצה המפקד מתחיל להגיד לנו לדפוק ספרינטים ולהיסתדר בבשורה. מי שמגיע ראשון התצפיתנים שואלים את המספר שלו. נותנים את המספר ולא מסתכלים יותר מידי לכיוון שלהם.
כל מי שנפל לו שק לא משנה מאיזו סיבה נרשם. כמעט נפל לי השק אבל במאמץ היצלחתי להחזיר אותו.
אז הספרינטים היו, והיו די הרבה. היצלחתי להגיע כמעט בכל הפעמים ראשון.

אחרי הספרינטים אנשים התחילו לפול ולפרוש. אנשים שממש תפסתי מהם עזבו וויתרו, אנשים שאולי יכולו להיות יותר טובים ממנו.
אנשים שהגיעו אחרונים המפקדים פשוט שיחררו אותם מהגיבוש או שרשמו אותם.

אחרי משהו כמו שעה וחצי של ריצה עם שק על הגב המפקד אומר לנו לעשות את הסיבוב שעשינו 8 פעמיים. כמובן שזה לא הגיוני אחרי שתי סיבובים המפקד קורה לכולנו ואנחנו מסתדרים בח'.

אחרי שעה וחצי סוף סוף הורדנו את השקים מהגב. שתינו מים והייתה לנו מנוחה של 3 דקות לא יותר. אתם תגיעו למצבים שתרגישו טעם ממש רע בפה מרוב צמא. לא משנה מה לא לבקש מהמפקד מים. כמובן גם לא לשתות הרבה מים כדי לא להקיא.

אחרי ה-3 דקות החזרנו את השקים על הגב. הוא נתן לנו הוראה לטפס על איזה חתיכת גבלא' לא נורמלית, כולל עם השקים וחשוב שהשיקים לא יגעו או יפלו על הריצפה. כמעט נפלתי בניסיון לתפוס שק.

אחרי שעלינו מתגלה אלינו גבלא' נחמדה כזו. המטרה הייתה לעלות על הגבלא' עם השק לרדת ממנה לרוץ לאנשהו ולחזור. כמו בקטע הראשון, טירטורים רק עם גבלא'. אני חייב להגיד שבקטע הזה של השקים הייתי חלש מאוד ונירשמתי כמה פעמיים על זה שהיגעתי אחרון.

לאחר עוד כ-45 דקות מורידים את השקים ויורדים בחזרה מאיפה שעלינו.
סה"כ בין שעתיים לשעתיים וחצי של שקים.

לאחר מכן המפקד לקח אותנו למן רחבה כזו מלאה אבנים קטנות. שם הוא העמיד אותנו בח' ונתן לנו נושא לדיון. הנושא היה "במה תורם גיבוש לצנחנים, 5 סיבות בעד הגיבוש ו5 סיבות נגד". אם אין מה להגיד לא להגיד בכוח. אל תנסה להגיד משהו טיפשי שאולי אחרי זה תתחרטו עליו.

לאחר הדיון המפקד רצה שנתחיל לזחול. המפקד שאל מי יודע איך זוחלים ומיד היצבעתי (לא להיתפרץ). ידעתי איך זוחלים בגלל שאני מתאמן בקורס הכנה לצבא.
אני לא יודע אם זה היה טוב או לא טוב אבל אם הוא שאל אז עשיתי כי יש פה קטע של אמינות. לא שיקרתי הוא שאל ואני עניתי.

אחרי שהידגמתי לשאר הצוות זחילה. המפקד אמר לנו לעמוד בשורה ולהתחיל לזחול עד עמדה מסויימת. איך שמגיעים חוזרים בספרינט ונעמדים בשורה. בזה הייתי הכי חלש, אני פשוט שונא זחילות. אני חייב לציין שלא ראיתי שהמפקדים רואים משהו.

אני חייב לציין שאם סיימת שקים וזחילות זהו.....אפשר להגיד שסיימת את הגיבוש מפני שאלו הדברים הכי קשים.

אחרי משהו כמו 5-6 זחילות התחיל המבחן של אלונקה סוציאומטרית. מה שבעצם עושים זה דופקים ספרינט עד נקודה מסויימת. 4 הראשונים שמגיעים לוקחים אלונקה ויוצאים לסיבוב נוסף. מי שלא בין ה-4 הראשונים יוצא לסיבוב רגיל.

לא בדיוק ידעתי איך אנשים מרגישים, מבחינת עייפות, נפשית ועוד...
ולכן החלטתי לוותר על המקצה הראשון ולרוץ רגיל לראות נגד מי אני צריך להשקיע בסיבוב הבא.
המפקד הזניק אותנו ומיד יצאנו, אנשים היו שוב בהיסטריה במטרה להגיע ראשונים. אנשים ממש נכנסו אחד בשני ורצו כאילו ראו שק כסף.
אחרי שראיתי אם מי יש לי עסק החלטתי שסיבוב הבא אני לוקח אלונקה. אז דפקתי ספרינט והיגעתי לאלונקה. שמתי לב גם שהמרחק ביני לבין האחרים הוא די גדול. אז מצאתי לעצמי שיטה.....סיבוב אחד לקחת אלונקה סיבוב אחד לא לקחת אלונה. מתי שאני לא לוקח אלונקה אני בעצם אנוח לי וארוץ לי ברוגע.
אני חייב לציין גם שאם מישהו רוצה להיכנס מתחת לאלונקה לא תהיה לו שום בעיה לרוץ ולהיות ראשון מפני שבהמשך אנשים היו כל כך עייפים שבכלל לא הייתה תחרותיות.
באלונקה סוציאומטרית אני חייב לציין שהייתי חזק.

אחרי האלונקה סוציאומטרית המפקד נתן לנו עוד נושא לדיון הפעם "האם לשלב נשים בתחום הצבאי, 5 סיבות בעד, 5 נגד". זה דווקא היה נושא די קל...

לאחר מכן המפקד חילק אותנו לשתי צוותים ונתן לנו משימה לצייר את מדינת ישראל על החול ולציין מספר מקומות שהוא אומר במפה. לא היה קשה כי היו חברה מכל מקום בארץ ככה שכל אחד הכיר מקום מסיום.

לאחר מכן המפקד נתן לנו משימה שהיא בעצם משחק, מגדלי הנוי למי שמכיר.
יש שלושה עמודים. בעמוד הראשון יש שלושה צמיגים לפי הסדר גדול, בינוני וקטן. המטרה הייתה להעביר את כל הצמיגים מהעמוד הראשון לשלישי כך שרק צמיג אחד יהיה באויר ואסור שצמיג גדול יהיה על צמיג קטן.
המפקד נתן לנו 45 שניות להשלים את המשימה אם לא עומדים צריך לרוץ עד נקודה מסויימת כולל אלונקה ולחזור. ברגע שחוזרים יש לנו 45 שניות להשלים את המשימה.
פעם ראשונה לא היצלחנו והיינו צריכים לרוץ. בגלל האלונקה סוציאומטרית אנשים הבינו שאלונקה זה לא ממש כיף (בעיקר שאתה מבין שהיא שוקלת באיזור ה-120), אז אנשים לא לוקחים אותה. אז לקחתי יוזמה ולקחתי אלונקה וגם צעקתי לכמה חברה שיבוא לעזור. היתחלנו לרוץ ותמיד ניסיתי שיהיה מישהו בסביבה שיוכל להחליף במקרה שמישהו מתעייף.
פעם שניה לא היצלחנו ושוב יצאנו לריצפה.
רק בפעם השלישית היצלחנו וגם זה לא היה הכי מושלם כי הרמנו שני צמיגים.
המפקד ראה את זה אבל ויתר לנו.

לאחר שסיימנו את המשימה המפקד אמר לנו להיסתובב ברחבה ולבחור את השק שאנחנו חושבים שהוא הכי גדול.
היסתובבתי בין השקים ומצאתי לבסוף שק גדול.
המפקד התחיל שוב לטרטר אותנו. עכשיו אנשים היו ממש עייפים אז כולם התחילו ללכת ורק לפני הסוף רצו. ברגע שמגיעים לסוף המפקד דרש מאיתנו להרים את השקים מעל הראש.
ככה רצנו עוד איזה חצי שעה בערך....

לאחר מכן היה לנו מן מסעון קטן כזה שכלל אלונקה וכל הציוד שהיתחלנו איתו את היום השני.
כמו שאמרתי מיקודם אנשים כבר לא כל כך חיבבו את האלונקה לכן הם תפסו ציוד כמו ג'ריקנים וכו' והיתנערו מאחריות להרים לאלונקה. היתחלנו במסע והרמתי אלונקה.
אנשים היו כל כך סוציומטים שהם פשוט לא באו לעזור. האלונקה הייתה כל כך כבדה שהכתפיים שלי פשוט התחילו לכאוב ולשרוף. על האלונקה תמיד היו 4-5 חברה קבועים ומדי פעם היו חברה רגילים שניסו לעזור.

בשלב מסויים שראיתי שאנשים לא עוזרים נכנסתי מתחת לאלונקה ופשוט משכתי אנשים מתחת לאלונקה שיעזרו.

עכשיו אי אפשר היה לחליף אנשים באלונקה מתי שהיה בא לנו. אם האלונקה הייתה רחוקה המפקד היה מרים יד והיינו צריכים לדפוק ספרינט עם האלונקה עד אליו בזמן הספרינט אסור להחליף. המפקד עשה את זה בכוונה מתי שהוא ראה שרצינו לעשות חילוף (מאניק).

אחרי זמן מסויים גם החברה שכל הזמן עבדו עם האלונקה התחילו להיתעייף כולל אני. והיתחלנו לפתוח פער מהמפקד. המפקד עצר את כולם חזר אחורה ואמר "אני רוצה ארבעה חברה שיכנסו מתחת לאלונקה. כל השאר ימשיכו עם התצפיתנים לבסיס והחברה שמתחת לאלונקה יחזרו איתי אחורה לעשות את המסלול מהתחלה וכמו שצריך". אנשים פשוט נבהלו ולא רצו להיכנס מתחת לאלונקה. האמת שגם אני נבהלתי אבל שראיתי שאף אחד לא נכנס, נכנסו 4 החברה שבדר"כ הרימו אלונקה והיתכוננו לנורא מכל. היתחלנו ללכת משהו כמו שני צעדים לכיוון אחורה ואז המפקד אמר לנו להיסתובב ולחזור בחזרה לצוות.
כנראה הוא רצה לראות מי מתנדב ברגעי משבר או משהו כזה.
נשארתי עם האלונקה עד שהיגענו לבסיס, ובסוף החלטתי לסיים את זה יפה, אז נכנסתי מתחת לאלונקה וצעקתי "3,2 ספרינט, תנו ראבק אחרון !!!" והיגענו עד למפקד וסיימנו.

איך שהורדנו את האלונקה הירגשתי כמו מיליון דולר....
ההרגשה הייתה בשמיים והירגשתי שהיה שווה לעבור את כל היום הזה.
המפקד אמר לנו שאולי סיימנו את הקטע הפיזי אבל הגיבוש עוד אל נגמר.
המפקד אמר לנו להוריד את המדים.

חזרנו למקום בו היו התיקים שלנו ומיד לקחתי מגבת וכלי רחצה וחיפשתי מקלחת פנויה. מים חמים לא היו אבל שמסריחים ועייפים גם אמבטיה קרה זה אחלה.

לאחר מכן חזרתי בחזרה לתיק היתלבשתי יפה וניגשתי לשבת. במקום הישיבה היה שוקו ולחמניה. כנראה משהו לאכול אחרי הגיבוש.

אחרי משהו כמו חצי שעה בא מילואימניק וביקש ממנו לבוא איתו (ראיון אישי).
הוא אמר לי לחכות איפשהו עד שהוא יקרא לי ובינתיים דיבר עם מילואימניק אחר. אחרי משהו כמו 10 דקות המילואימניק קרא לי. ישבתי היצגתי את עצמי והראיון התחיל.
עכשיו כזה דבר, המצב המשפחתי שלי הוא שההורים שלי פרודים ושניהם התחילו לשאול אותי שאלות בקשר לזה. נורא היתעצבנתי כי זה נושא רגיש אצלי אבל נשארתי מאופק.
כמוכן היה אצלהם הדפים שמילאתי בקשר למצב משפחתי וכו' ושאלו אותי מזה שאלות.
אני חייב להגיד שהירגשתי שהראיון הלך לי על הפנים אבל אולי זה בכוונה לגרום לי להרגיש רע. אחרי הראיון דיברתי עם אנשים על מה שאמרתי והם אמרו שאין שום דבר רע במה שאמרתי.

אחרי הראיון רציתי ללכת הביתה אבל עצר אותי איזה חייל ונתן לי לעשות עבודות רס"ר. העובודת היו סידור מיטות באיזה חדר וניקו הרחבה איפה שחיקינו לראיון. לקח לי 10 דקות לעשות הכל. החייל לקח את הפרטים שלי. כנראה זה מוסיף.

עכשיו צריך להבין כמה דברים. אם לא נכנסים מתחת לאלונקה אין מצב שעוברים את הגיבוש וחבל. להיכנס כמה שיותר מתחת לאלונקה.
הגיבוש מורכב ככה שבכל דבר מקבלים נקודות, בבר-אור, בגיבוש ובראיון. אם הממוצע עובר את הדרוש מתקבלים.

חודש אחרי,בבוקר מסויים קראתי בעיתון על חייל צנחנים שנהרג. בן-ישי ז"ל שמו, הוא היה קצין בסיירת צנחנים ומפקד הגדוד המסייעה 101. אמא שלי קראה יותר לעומק את הכתבה על בן ישי ז"ל ואמרה שמצב המשפחתי שלו היה כמו שלי והוא עדיין הצליח להיתקבל לצנחנים דבר שנתן לי הרגשה יותר טובה בקשר לראיון וגם הכניס בי איזו אהדה וכבוד כלפי שחר בן-ישי...(יהיה זכרו ברוך).
באותו היום קיבלתי בסביבות הצריים מכתב ממדור סיירות שעברתי את הגיבוש... השימחה הייתה בשמיים.

אם רוצים משהו מאוד אין דבר שיכול לעמוד בפני הרצון. בדר"כ אני די עצלן בקטעים פיזיים אבל בגיבוש עשיתי סוויץ' די רציני. היצלחתי לעשות את הסוויץ' בזה שישבתי כמה ימים לפני הגיבוש ופשוט נרגעתי ולחשבתי על כלום חוץ מהגיבוש.

אם מישהו רוצה לדעת עוד פרטים על הגיבוש מוזמן ליצור איתי קשר באיי סיי קיו 73980013.

צנחנים, יולי 05 !!!!
תנו כבוד !!!!

לעולם אשא דגלך בגאווה

גיבוש צנחנים/דובדבן (3.5.04) /גדי

אוקיי אז בעקבות הצעתו של חברי AshqenaZ , אני כותב לכם מה הלך בגיבוש הצנחנים שלי מס' טיפים שיעזרו לכם.

לפני שאני יצאתי לגיבוש חקרתי ממש כל בנאדם שאני מכיר שעבר את הגיבוש הזה...ואני אומר לכם כבר עכשיו שכל מה שתקראו פה ובמאמרים אחרים, הוא טוב אך ורק בכדי להרגיע אתכם לפני הגיבוש. בגיבוש עצמו לא תזכרו מה אמרו לכם ואתם תתרכזו רק באיך לסיים את הגיבוש בצורה הטובה ביותר...
נקודה חשובה נוספת היא: כול גיבוש שונה זה מזה!!!! כל צוות עושה משהו אחר, כל מחזור עושה גיבוש קצת שונה, ולכול מפק"ץ יש את השגעונות שלו.
יצא לי לראות שהרבה אנשים אומרים שהגיבוש הזה הוא או קל מאוד, או קשה מנשוא...אני לא מסכים עם אף אחת מן האמירות הללו.
בואו נתחיל מזה שאין דבר כזה גיבוש קל, כל גיבוש הוא קשה ונועד להוציא ממך את המקסימום במובן הפיזי ובמובן המנטלי...עם זאת, יש לציין כי גיבוש צנחנים למרות שהוא קשה ולעיתים אף קשה מאוד....הוא אינו סוף העולם וניתן לסיים אותו.
לפני שאתחיל באמת לספר על הגיבוש, אני רוצה רק לציין כי אני מתאמן בכושר קרבי מזה שנתיים, ולכן המושגים שלי וצורת התפיסה שלי את הגיבוש היא לרוב שונה מזו של אחרים...לכן בנוסף להרגשה האישית שלי בגיבוש, אנסה לפרט בצורה אובייקטיבית מההלך שם.

היום הראשון :
אוקיי אז כפי שכולנו יודעים ביום הראשון לא עושים כמעט כלום אז אני אפרט בקצרה...
מגיעים ל"בית הצנחן" ב-8:00 (בניגוד למה שרבים אומרים, תגיעו בזמן!!! זה יתן לכם יותר זמן להתאקלמות ולהתיידד עם החבר'ה).
מתרכזים כולם ברחבה ולאחר הרצאה של מפקד גיבוש, הרצאה של קצין מיונים מהבקו"ם....אתם תעלו על מדים ותתחילו למלא טפסים שוני. ענו על הטפסים הללו בכנות משום שהם חשובים. הטפסים הם- טופס הצהרת בריאות, טופס שמצטרף לשאלון ההעדפות שלכם ובו תציינו לאן תרצו להגיע אם לא תתקבלו (לא חובה למלא טופס זה, אני לא מילאתי), וטופס כללי עליכם ומשפחתכם- בשלב הראיון האישי, המראיין ישב עם טופס זה וישאל שאלות לפיו...אז תנסו לסדר כמה תשובות נבונות בראש.
אוקיי הגענו לשלב המעצבן, שלב הסינג'ורים (עפ"י רוב אלה שמסיימים ראשונים למלא את הטפסים נלקחים לכל מיני עבודות רס"ר...לשיקולכם).... אני ועוד מספר אנשים נלקחנו לעבודות מטבח בהן נדרשנו לפרוק ארגזי פירות וירקות ממשאית (שימו לב שהטבח לא שם עליכם ולא מעניין אותו שיש לכם גיבוש מחר...אז כל דבר לעשות בזהירות ולהפעיל חשיבה, חבל להיפצע עוד לפני שהגיבוש התחיל). צוות נוסף הלך למלא שקי חול וכמובן הצוות האחרון ישב כמה שעות טובות באוהלים.
נ.ב: המפקדים שאיתכם ביום הראשון הם כמה סמרי"ם מהצנחנים...הם שם על תקן בייביסיטר, אז אין צורך לקרוא להם המפקד או להיסחף יותר מידי...אצלנו אפילו באנו ודיברנו איתם באופן חופשי...
עם זאת, אין לזרוק עליהם זין!!! תשמרו דיסטנס מסויים ותנו להם את הכבוד המגיע להם.
בסביבות השעה 16:00 מתרכזים כולם ומקבלים הרצאה ממדריך כושר קרבי על המאמץ הפיזי, לשמור על נוזלים וכו'.
לאחר מכן מגיע שלב הבר-אור (לכאורה דומה מאוד לבגרות הבנים בספורט)- כאן מתחלקים לזוגות ומתחילים בשכיבות שמיכה כאשר אחד מבני הזוג שם אגרוף מתחת לחזה שלך ועלייך לרדת עד שאתה נוגע בו...ואח"כ מתחלפים.
אחרי הידיים מגיע שלב הבטן שוב עם זוגות...
**טיפ** המפקד שלנו המליץ לעשות את הבר-אור בלי חולצה מתחת למדים...צדק ב-100% הריצה תהיה הרבה יותר קלה כך, שלא נדבר שהיה ממש חום כלבים.
עם זאת את הגיבוש עצמו אני ממליץ אישית כן לעשות עם חולצה מתחת, מפני שבבוקר קר ויש אקטים מסויימים שעדיף שתהיה עוד שכבה מתחת.
***טיפ חשוב מאוד!!!*** אמינות אמינות ושוב אמינות!!!! אמינות זה ערך עליון ואין לכם מושג כמה זה חשוב...אני שמעתי לפני הבר-אור הרבה חבר'ה שסגרו עם בן הזוג שלהם לפברק את התוצאה...חד-משמעית לא!! רבותי הכי חשוב שתהיו כנים עם עצמכם ובנוסף לכל סופרים בקול רם, שתוך כדי מסתובבים ביניכם הרבה מעריכים...אם תתפסו זהו סוף הגיבוש עוד לפני שהוא התחיל!!
עכשיו מגיע שלב ריצת ה-2000 (אין צורך לרוץ עם סטופר ולקחת זמן, התוצאה היא לפי מקום)- *שימו לב* ריצה זו היא לא הריצה שאת רגילים מהבית...השטח כולל עליות וירידות, בורות, לעיתים חול עמוק וישנן הרבה פניות כך שלא רואים את הסוף כ"כ מהר.
לא להישבר ולהגרר אחר אלה שהולכים- לנשוך ת'לשון ולהמשיך קדימה...אל תגידו לעצמכם "אני שומר כח לגיבוש מחר", כי זה מיותר יהיה לכם מספיק זמן לנוח...תסיימו את הריצה הזאת עם הלשון בחוץ (תרתי-משמע).
טוב לאחר שנחנו קצת...הסמרי"ם החליטו שהם מתעללים בנו ונתנו לנו לשתות מימייה, למלא ולשתות שוב וחוזר חלילה...מי שבאמת שתה ולא שפך את המימיה...הקיא מים מרוב הכמות, שלא נדבר על זה שאחרי התרגיל הנחמד הזה, כל 10 דק' בילינו בשירותים עד הבוקר שלמחרת.
לאחר כשעה בערך מגיע מילואימניק ומקריא בין 20-30 שמות...מי שנקרא בשמו יסיים את הגיבוש עוד לפני שהתחיל ויחזור הבייתה, בגלל זה אם אתם יודעים שאתם חלשים בריצה...תנו הכל בבר-אור, כי תאמינו לי הרבה חבר'ה שהופרשו ביום הראשון היו עם דמעות בעיניים וזה ממש לא נעים (לאחר שהקריאו להם את השמות והם החלו לצאת בחזרה הבייתה אנחנו עמדנו, כל ה-200 ומשהו חבר'ה שנותרו ומחאנו להם כפיים).
22:00 מקריאים את הצוותים בהם תעברו מחר את הגיבוש וכל אחד מקבל מספר לשים על הכותפת.
מסדרים סדר שמירות למשך הלילה והולכים לישון (על תבהלו עם לא תצליחו להירדם, כמעט אף אחד לא נרדם שם).
בטופס זימון שלכם יצויין, "אין צורך בלהביא שקי שינה"...כמובן שאין צורך כי גם לא תקבלו...
המיטה מאוד לא נוחה, היא חתיכת גומי מתוח שבצידיה יש ברזלים...המיטה מאוד צרה ומי שאוהב להתהפך בלילה יהיה לא קשה...כל מה שתקבלו זה שמיכת סקביאס (אני לקחתי שתיים כי באמת מאוד קר בלילה)...אז כל אחד שיעשה חושבים אם כדאי לו להביא שק שינה (אם אני הייתי עושה היום שוב את הגיבוש, הייתי מביא...).

היום השני :
יופי אז סוף סוף הגיע הרגע....השעה היא 3:45 ואנחנו מתעוררים ומתארגנים.
כולם מתרכזים ברחבה בצוותים שלהם ולפי תור כל אחד מקבל כוס תה וסנדוויץ עם גבינה...בתיאבון!!!
לקראת 4:30 מגיע מפקד הצוות עם 4 מעריכים (אחד המעריכים יהיה מדובדבן, אנחנו זיהינו אותו לפי החולצה).
המפק"ץ נותן נאום קצר על זה שאנחנו בגיבוש ולא בטיול שנתי...בלה בלה בלה...
אוקיי ציוד על הגב ומתחילים
ללכת /ריצה קלה לכיוון האזור בו תעברו את הגיבוש (זהו אותו אזור בו עשיתם את הבר-אור יום לפני).
מגיעים לגבעה לא גדולה מידי והמפקד מורה לנו, "כל אחד שיקח לו שק חול גדול, כבד ושמן מהערימה"...כולם שמים שק על הגב (דרך הסחיבה המומלצת היא על השכמות כאשר צידי השק יבלטו משתי הכתפיים).
30 שניות הקפתם את הנקודה...זוז!! כמובן שאין סיכוי בעולם לעשות את זה ב-30 שניות, וכל פעם הוא מבלבל את השכל על איך הראשונים כבר הגיעו תוך 20 שניות... (מעניין איך הוא יודע אם הוא לא לקח זמן...)...
שימו לב!! ממה שאני שמעתי וממה שהבחנתי תוך כדי הריצה המפקדים לא רושמים כלום בשלב השקי חול, זאת למרות שאם תגיעו ראשונים ישאלו את המספר שלכם, אם תגיעו אחרונים ישאלו את המספר שלכם, ולפעמים לכאורה גם בלי סיבה ישאלו אתכם...(לא להילחץ). מה שכן, גם אם לא רושמים זה לא משנה- תעשו רושם על המפקדים, תהיו זקופים כל הזמן ותגידו לעצמכם שכן רושמים ותנו הכל. גם אם אתם אחרונים, אל תגידו לעצמכם שאתם מעקבים את הצוות ובגלל זה הם רצים שוב, אין לכך שום קשר!! המפקד פועל לפי תוכנית מוכנה מראש ועוד לפני שהגעתם לגיבוש הוא ידע כמה פעמים תרוצו..אז בכל מצב לא להישבר!!
בשלב מסויים המפקד אמר, " אני רואה שהתחלתם לרוץ אז אני אעשה לכם טובה.."- מורידים את השקי חול ועושים אותו דבר רק ב-20 שניות...כמובן ששוב לא הצלחנו והשקים חזרו על הגב...(הקטע בו השקים חוזרים לאחר שהורדתם אותם הוא קשה מאוד מנטלית, עם זאת, לא להישבר, להרים את השק ולהמשיך!!) בפעם השנייה שהרמנו את השקים, אולי עשינו את המסלול 3 פעמים וזה נגמר.
נקודה נוספת- כמעט ואין הפסקה בין אקט לאקט..לפעמים הוא עוצר לדבר כמה שניות וזו ההפסקה ("צוות 7 הגעתם בזמן??"...."לא המפקד!!"...." 30 שניות זוז!!").
השקי חול מסתיימים תוך שעה לערך אפילו קצת פחות (אני לא מבין מאיפה אנשים הביאו את התאור המופרך שהשקים הם כשעתיים...לא היה ולא נברא!!!), לאחר השעה הזאת כחצי מהצוות נשברים, ולאחר מכן כבר אף אחד לא נשבר.
אומרים שהשק הוא סביבות ה-20 קילו, אני שמעתי תיאורים שהשק עצום במימדיו...שטויות!! לא להיבל, נכון השק גדול, נכון הוא יחסית כבד...אבל ממש ממש לא סוף העולם!!!!
(בצוות שלי התחלנו 22 איש ולאחר השקים פרשו סביבות 13 איש...אז כמובן שהורידו לנו חלק מהפקלי"ם כי לא היה מי שיסחוב..).
לאחר הפסקת שתייה מגיע שלב הזחילות...כולם להוריד שרוולים ולהיות מוכנים (אני ממליץ גם להוציא את המימיה בשלב זה, כמובן לאחר קבלת אישור מהמפקד). מסלול הזחילה הוא די קצר, 30 מטר לכל היותר...מגיעים לקו המסומן, מתרוממים ורצים לנקודת ההתחלה, ומסתדרים בסדר הגעה. (אף בנאדם באימוניו האישיים לא מתאמן על זחילות, חוץ מכאלה שמתאמנים בכושר קרבי. לכן הזחילות היו בשבילי האקט הכי קל, (כי הזחילות באימונים היו הרבה יותר קשות)סיימתי אותו כל הזמן ראשון...נקודה למחשבה רבותי- תנסו לשלב גם זחילות באימוניכם כדי לקבל את ההרגשה ובכדי לחשל את האזורים המתחככים בזחילה, זאת עמ"נ למנוע דימומים וחתכים מיותרים.
שוב הפסקת שתייה ועוברים לאקט שבנוי בצורה כזאת- קופצים מעל חבל, עושים 10 שכיבות שמיכה...רצים קופצים מעל חבל נוסף, 10 כפיפות בטן, שוב רצים מדלגים מעל חבל נוסף ונותנים 10 קפיצות גבוהות באוויר...רצים לנקודת ההתחלה ומסתדרים בסדר הגעה....כמובן רישום מספרים. (שימו לב לאחר האקט הראשון של השקי חול, שהיה באמת ארוך יחסית...כל השאר הם די קצרים אז לא להישבר!!).
לאחר מכן, תוך כדי הפסקת שתייה המפקד זורק נושא לדיון...אנחנו קיבלנו נשים בצבא ולמה אין לנו רמטכ"ל ממין נקבה...
כמובן שיש דיון סוער בצוות וכל אחד רוצה להתבלט... בסוף הדיון מגיע המפקד ומבקש את דעת הצוות- "המפקד, הצוות הגיע להחלטה שנשים כן יכולות לשרת בכל התפקידים בצה"ל, עם זאת גם יש כאלה שלא הסכימו". אז המפקד שואל מישהו את דעתו ולאחר מכן דעה נגד של אדם אחר... (אם אין לכם מה להגיד תשתקו). אני תמיד נתתי למישהו לפתוח את הדיון וכל דעה שהוא הציג אני הצגתי דעה נגד, כמובן דעה מנומקת ומשכנעת.
עכשיו עברנו לשלב משחק חשיבה, המשחק הוא "שדה מוקשים" ויש לו כל מיני חוקים מוזרים...קשה להסביר איך המשחק הולך...אבל אם יש לכם ספקות, אני כבר אומר לכם שיש פתרון למשחק הזה...רק עד שתמצאו אותו אתם תתפוצצו הרבה פעמים...
המפקד: "צוות 7, בום התפוצצתם!! אתם יודעים מה לעשות"- רצים ומקיפים איזה ברזל או משהו בסביבה.
אקט זה אינו קשה במובן הפיזי...אז חבר'ה להתבלט, להעלות רעיונות, ואם אין מה להגיד לנעול את הפה.
הפסקת שתייה...ואלונקה סוציומטרית. בשלב הזה רצים מקיפים איזה אובייקט ו-4 ראשונים מרימים את האלונקה ועושים איתה את סיבוב הריצה, תוך כדי שכל הצוות ממשיך לרוץ...וחוזר חלילה. (אנחנו במקצה הזה היינו הצוות היחיד בגיבוש שהצליח לשבור את האלונקה אז היה הרבה יותר "כיף" לרוץ בלי ברזלים...עד שהחליפו לנו את האלונקה).
עברנו הלאה...עוד משחק חשיבה בו תצטרכו להעביר את כל הצוות דרך חורים שיש בחבלים, מבלי לגעת בחבל ומבלי להעביר אדם באותו חור...אנחנו לא הצלחנו לפתור את בעיה זו ורצנו איזה גבעונת כמה פעמים...
**הערה** כל משחקי החשיבה הם על זמן...אז תכנון בהתאם.
לאחר אקט זה, קיבלנו עוד דיון הפעם בנושא סלקציה במועדונים...כנ"ל אותם חוקים לכל הדיונים...
(אני יודע שיש צוותים שקיבלו גם נושא האם הגיבוש זו דרך טובה לבחון...וכד').
ישנם צוותים (הצוות שלי לא מביניהם) שקיבלו נגיד במקום משחקי חשיבה, להתלות ממתח לפרק זמן מסויים...וכל פעם שהמפקד אומר יורדים מהמתח ולאחר מכן ניתלים עליו שוב...
הגענו למקום טופוגרפי מאוד יפה- הכוונה לגבעה שבחלקה חול עמוק ובחלקה חול קשה...ונחשו מה....חחחח מי אמר שנגמר השקי חול... שוב שקי חול על הגב (המפקד באמת מוודא שלקחתם שק חול מלא עד הסוף, אם לא הוא יגיד לכם להחליף)
ומתחילים לתזז את המסלול...אצלנו אף אחד לא האמין שיהיה שוב שקי חול (בגלל זה כפי שציינתי מראש כל גיבוש הוא שונה...ולא לקחת שום דבר כקדוש!!!), כמובן שהפעם האקט היה הרבה יותר קצר אבל בכל זאת...לא נעים.
באחת הפעמים המפקד אמר שעכשיו אנחנו רצים את המסלול 13 דק' ברציפות ולבסוף כל אחד אומר כמה סיבובים הוא עשה...
וכמובן שלא היה 13 דק', אחרי סיבוב אחד הוא חדל אותנו.
אוקיי אנחנו מתקרבים לסוף...עכשיו המפקד שואל, "מי יודע איפה נמצא הבסיס?"- כל אחד מצביע לכיוון שונה, כי האמת היא שאף אחד לא יודע, זאת משום שכל הגיבוש הוא בשדות,ויש הרבה פיתולים וכד'..
כמו שאני תמיד אומר אם אין מה להגיד, לא להגיד...אני לא ידעתי איפה הבסיס אז לא אמרתי כלום, אך כמובן שהמפקד פנה אליי,
"16 איפה הבסיס??" (למי שעוד לא הבין, אני צוות 7, מס' 16) במצב כזה חובה לענות, אני הצבעתי על כיוון שהכי נראה לי...למזלי גם צדקתי.. (אל תקחו את הטיפ הזה לבנק אבל לדעתי אנחנו עשינו סיבוב במעגל ובאנו מהצד השני...)
עכשיו השלב הבא, ה"מסע"... לא להיבהל בכלל, העסק ממש לא נורא. המפקד אומר שהמסע עומד להיות מאוד ארוך...חרטא המסע הוא לא יותר 2-3 ק"מ... המסע ברובו הוא קצב הליכה רגיל של המפקד, אבל בשביל אלה שעם הפקלי"ם זה ידרוש מהם לרוץ. כפי שציינתי הרבה מהצוות שלנו נפל בשלב הראשון של השקים, אז עשינו את המסע עם ג'ריקאן אחד ואלונקה אחת (אומרים שהיא 90 קילו...בכל אופן היא כבדה מאוד, תשפטו בעצמכם). ברוב המסע יהיו חילופים חופשיים באלונקה חוץ משלבים שהוא יגיד, שעד שלא נצמדים אליו אין חילוף... **דגש** אני מציין שוב הכל כולל הכל מתוכנן מראש!!! המסלול, הזמן והמרחק ידועים מראש לכן גם שהמפקד מסתובב וחוזר אחורה בטענה שיש פער, זו לא הסיבה האמיתית...
ישנם שלבים בהם המפקד מרים את היד, וכשהיא מונפת אנחנו סופרים 5,4,3,2,1....אם הגענו יש חילוף, אם לא אז אין...
טוב...מגיעים לשער הכניסה לבסיס, המפקד אומר שהמסע היה ביזיון ולכן אנחנו עושים אותו שוב...אך לפני זה הוא צריך 2 מתנדבים, שיהיו במטבח ויכינו אוכל לכל הצוות...זה לא אומר שהם פורשים הם רק לא עושים שוב את המסע... (ככלל שמבקשים שתתנדבו, היד שלכם צריכה להיות ראשונה באוויר, אך במקרה הזה אני לפחות לא התנדבתי), המפקדים רשמו את המספרים של שני המתנדבים שהצביעו...כמובן שאמרו להם לחזור למקום...ועכשיו אחד הרגעים היותר מאושרים...הכניסה לבסיס...חוזרים כגיבורים!!!
כל שנותר עכשיו הוא להתקלח/להתרענן אם רוצים ולהמתין בכייף לראיון האישי...
לנו אמרו שאלה שגרים רחוק יעבור את הראיון ראשונים...לא יודע, אבל מה שכן אני תוך שעה נכנסתי לראיון ולאחר מכן הייתי צריך להמתין עוד כמעט שעתיים עד שחבר שלי יעשה את הראיון.
הראיון עצמו הוא מאוד נינוח, משהו בסגנון של שיחה על חברים (אין מדובר בפסיכולוגים, אלא במילואימיניקים צעירים ובאמת חביבים)...השאלות הן שונות מאחד לאחד, כפי שאמרתי חלק מן השאלות יתבססו על מה שמילאתם בטפסים..
תהיו עצמכם!!! שאלה שחוזרת היא לגבי רצונך לשרת בדובדבן בפרט ובצנחנים בכלל (טענו חופשי לפי צו מצפונכם)...
יאללה הכל נגמר...כל שנשאר הוא לצאת החוצה ולאכול בבורגר קינג הצמוד לבסיס...ב-ת-א-ב-ו-ן!!!
תשובות תוך חודש....

***נקודות נוספות**** <1> כל הזמן להתבלט אם זה בדיונים, אם זה בעזרה לחבר, אם זה בלקיחת חלק בהדגמה של אקטים (אני הדגמתי את כל האקטים), וכמובן הכי חשוב אם יש לכם שעון תקחו זמנים ותקריאו אותם בקול לכל הצוות!!! (אם אין לכם שעון עם סטופר...לקנות!!).
<2> ביום הראשון יש ממש אווירה של שכונה מצד הרבה מאוד אנשים...אנשים צועקים, מקללים, מעשנים בכמויות, עושים מה שרוצים...נכון שביום הראשון לא רושמים כלום (חוץ מתוצאות בר-אור)...אבל חברים באתם להיות צנחנים אז להתנהג בהתאם!!
<3> תקפידו על מילוי הוראות, זה נחשב בקטע של אמינות...כלומר אם אומרים לכם להקיף את השק תוודאו שבאמת הקפתם אותו, כי אני ראיתי הרבה ש"חתכו", אם בכוונה ואם בתום לב... אני גם ראיתי שהמעריכים סופרים לך שבאמת אתה עושה אץ המספר שאמרו ולא מזייף....אז לשים לב!!!
טוב אז סיימנו למי שיש עוד שאלות מוזמן לשאול והוא יענה בברכה....

שלכם גדי,
צוות 7
מס' 16.

לעולם אשא דגלך בגאווה

גיבוש עוקץ נכתב ע"י Caesar-IG

גיבוש לעוקץ - מאמר לכל מי שמועניין.

גיבוש עוקץ -
מאת: איציק גלאםלאחר גיוסי לחיר"מכ ושיבוצי בגדוד זמני (כשבועיים עד תום טרום הטירונות ושיבוץ לגדוד שבחרתי) יש גיבוש לעוקץ.
הגיבוש מתבצע 4 או 5 ימים לאחר הגיוס.
עוקץ הינה יחידת הכלבנים המבצעית של צה"ל, היא מורכבת מיחידת תקיפה, מרדפים וחנ"מ אמל"ח.
זוהי יחידה חוברת, היא נלחמת עם כל היחידות בצהל גבעתי גולני סיירות למינהם כולם רוצים שיהיו איתם בפעולות כלבים, התרומה של הכלבים היא עצומה.
יש לציין שעוקץ אינה קשורה כלל לחיר"מכ ולתעסוקה המבצעית שלה או למסלול שהם מבצעים.
כמו כן הטירונות של עוקץ מתבצע בתוך גדוד נחשון בבא"ח אדם.

החלק הראשון של הגיבוש מתבצע ביום נפרד מהגיבוש והוא מתבצע בבא"ח זהו הבר אור שהנתונים לעבור אותו ממש לא גדולים.
הבר אור מורכב מריצת 2000 (עם עליות וירידות) מרפקים וכפיפות בטן, כמובן שרצוי להגיע כמה שיותר מהר בריצה במרפקים לעשות מעל 60 וכפיפות בטן מעל 40.
המעבר תלוי בתוצאות הכלליות של כולם אם יהיו תותחים שם אז אלה הפחות בכושר לא יעברו..

החלק השני של הגיבוש מורכב מיום אחד (כמה ימים לאחר הבר אור) אך אל תתעו, הגיבוש רצוף משימות כמעט ללא מנוחה והרבה מלחמה פסיכולוגית.
הגיבוש עוד מתחיל בבא"ח שם יחלקו לכם חולצות לבנות עם מספרים ויחלקו אותכם לקבוצות שכל קבוצה 10 איש.
מאותו רגע תתחילו לגלות מרץ ומשמעת למפקדים שלכם, בנסיעה לסירקין (שם מתבצע הגיבוש) נסו לישון למרות שהנסיעה לא ארוכה (חצי שעה).

סדר התחנות שאפרט כאן שהיו בגיבוש משתנה מקבוצה לקבוצה אז קחו בחשבון...

תחילה יקחו אותכם לתחנת האוהל שם יתזזו אותכם לאבן צהובה שנמצאת כ150 מטר ממכם ויגידו לכם לרוץ לשם לגעת באבן ולחזור אילו לתת הקשב מסודרים בשלשות
ב 12 שניות מה שממש לא הגיוני השיא של הגיבוש היה 14 שניות, יתזזו אותכם לשם הרבה פעמים, עד שתעמדו בזמנים, יש לציין שיש עליכם ציוד של מימיה מלאה (תמיד)
וקסדה.
כשתעשו את זה בזמן סביר תעברו לחלק של האוהל, שם תתבקשו להקים אוהל (בינוני) ב 2 דקות.
כעיקרון אם לא יהיו בצוות לפחות 3 איש שיודעים לבנות אוהל אז אין מצב שתבנו אותו זה כולל את העמוד הראשי (שכבד רצח) לתקוע יתדות עמודים בפינות חבלים והכל וב2 דקות
קשה מאוד.
פה תראו עבודת צוות עזרה אחד לשני וניהול ("אתה תעשה את זה" "אני יקח את זה" וכו'..) כשהם יראו שאין עבודת צוות הם יקשו עליכם ויתנו רק לבנאדם אחד לדבר וכולם צריכים לשתוק
(אל תהיו חכמולוגים ותדברו בתוך האוהל הם שומעים אותכם).
ככה יתזזו אותכם בבנית האוהל עד שישבע רצונו של המגבש (או עד בניית האוהל).

תחנה השנייה שקשה מאוד זוהי תחנת השקים, כל אחד ממלא שק "גדול ויפה כוסון כזה" (לפי דברי המגבש) של 25 קילו בחול, אין מאיפה לתפוש הוא קטן ומנופח מאוד מסורבל.
תניחו אותו על העורף זה המקום האידיאלי (ניסתי את הכל זה הטוב ביותר). שם יתזזו אותכם למרחקים, לבנות מהשקים חומה (שרצוי מאוד שתהיה יציבה) תיזוזים בזמנים קבוצתיים אישיים (תחרות) וכו'.
בתחנה הזאת יש הרבה לוחמה פסיכולוגית אחרי תיזוזים של חצי שעה מפרכים הם ימחאו כפיים יגידו לכם לרוקן את השקים ולהלסתדר בשלשלות לתחנה הבאה ואז יחייכו ויגידו לכם "אוקיי למלא שקים...".
יעשו את זה פעם או פעמיים אז כשאתם מרוקנים את השקים אל תרוקנו עד הסוף כדי שתחסכו זמן כשאתם ממלאים אותם שוב.
תחנת השקים היא כשעה וחצי זה המון זמן ונמשך כמו נצח וכל דקה הם ישאלו את שאלת השאלות המפתה כל כך: " יש פה מישהו שרוצה לפרוש?".....

התחנה הבאה היא תחנת האלונקות, תחנה קשה מאוד, גם פה יתזזו אותכם למרחק של 100 מטר בתחרות אישית ביניכם ותצטרכו להגיע לפי סדר הגעה.
אחריי תיזוזים רבים אתם מסתדרים בסדר הגעה, הראשון עד הרביעי הראשונים שהגיעו לוקחים את האלונקה הפתוחה (עם 3 שקים עליה כ 75 קילו) החמישי לא לוקח כלום השישי לוקח אלונקה
סגורה עליו וכל השאר רצים בלי כלום.
אל תגידו לעצמכם אני יגיע אחרון כדי לא לקחת כלום כי הם מסתכלים רק על הראשונים שמגיעים כל האחרונים מקבלים הרבה הערות לא טובות... עצה שלי, תגיעו חמישי ולפחות פעם אחת בין הראשונים
לסחוב את האלונקה, בריצות עם האלונקות זה זמן קבוצתי שם גם יראו אם אתם עוזרים לחברים שלכם עם האלונקה (תפסו להם את היד מקדימה ותמשכו אותם עשו עבודת צוות), התחנה מאוד קשה עם שמש
לוהטת על הראש ואין כובעים.....

יש לציין שבין תחנה לתחנה יש תחנות "מנוחה" קצרות לדוג' תחנה שכולם יושבים והמפקד נותן נושא לשיחה וכולם צריכים להגיד מה הם חושבים בעד ונגד (לנו היה נושא ההפלות) פה תראו דיבור רהוט ויפה.
תראו שאתם תומכים בדעה שלכם ואל תשנו דעה, דברו לעניין ותנו תשובות קולעות לחברים שלכם שאינם בדעה שלכם אך אל תשללו אותם.

עוד תחנת מנוחה היתה תחנה שבו אתם צריכים להראות יצירתיות בבנית סמל של הקבוצה שלכם מחומרים שנמצאים בטבע (עצים אבנים קרשים ענפים בקבוק קולה שנזרק שם וכו') פה תראו יצירתיות ותשתתפו
כמה שיותר בבניה אם לא תצטרכו למלא מהשירותים את המימיות של כולם בריצה ובכל ריצה מותר לקחת מימיה אחת...
אל תבנו סמל קטן למרות שהוא יהיה יפה תבנו סמל ענק גדול שיהיה ברור יפה וקולע תראו עבודת צוות ומקוריות.

תחנה חשובה נוספת (אולי החשובה ביותר) היא התחנה עם הכלבים על אחד ניגש לתחנה לבד כך שאחרים לא יכולים לדעת מה נעשה שם לפניו, יתנו לכם כלב חמוד שממש לא נושך (בדרך כלל כלב חנ"מ אמ"לח)
ישאלו אותכם למה אתם רוצים דווקא עוקץ ולמה כלבים וכו'..
בתחנה הזו יתנו לכם משימות עם כלבים כמו להיכנס איתו לבור להשתלט עליו ולשים לו רצועה לגרום לו לקפוץ מעל צינור גדול, לגרום לו לחפור באדמה לגרום לו לנבוח לשבת ועוד כמה דברים נחמדים.
יש לכם כל מיני עזרים: גבינה צהובה, כדור, חוט עבה שהכלב אוהב לנשוך ועוד, תשתמשו בהם כדי לפתה אותם לקפוץ לחפור וכו'..
תראו הרבה אהבה לכלבים, תשאלו אך קוראים לו וכל פעולה תקראו לו בשם, לטפו אותו אחרי שהוא שומע בקולכם.

אחרי כל התחנות האלו יהיה הקטע הכי משבי"ז בכל הגיבוש.
נותנים לכם לאכול (ארוחה נחמדה של קוסקוס נקניקיות חומוס והכל..) יושיבו אותכם ישאלו אך עבר הגיבוש והכל..
ואז תופתעו לגלות שהגיבוש עוד לא נגמר ואחרי שכל השרירים נתפסו לכם בישיבה והבטן מלאה מהאוכל תלכו לתחנה הכי קשה בגיבוש: תחנת הזחילות.
לא תאמינו כמה זחילה יכולה להיות קשה וכואבת. אתם תזחלו על חצץ קוצים ושאר ירקות..
יחלקו אותכם לקבוצות וישימו לכם תחנות בשטח הפתוח שכל קבוצה צריכה לארגן לה מסלול שבו היא צריכה לעבור דרך כל התחנות עד לתחנה הסופית שזה העץ שנמצא 100 מטר מכם וזה בלי ששתי קבוצות
יפגשו באותה תחנה כי אם תפגשו תצטרכו לזחול את כל הדרך חזרה להתחלה ולהתחיל את הכל שוב, התחנה מאוד קשה מאוד, אתם תגיעו לתחנה והמפקד ירחיק לכם את הקונוס שבו אתם צריכים לגעת באיזה 50
מטר, סתם כדי להשביז אותכם, היו ערוכים להרבה פציעות ודם בברכיים ובמרפקים.

התחנה האחרונה היא התחנה של הראיון האישי פה המלחמה הפסיכלוגית חוגגת הם פשוט ישגעו אותכם יטמטמו אותכם עם שאלות מנוגדות ושאלות משביזות תענו רק אמת ואל תנסו להתחכם.
אל תלחצו מדברים שהם אומרים לכם הם רוצים לראות אם אתם מגיבים לשאלות מלחיצות (לדוג': "אתה יודע שאין סיכוי שאתה נשאר עם חברה שלך אתם נפרדים בליינד"... או, "אתה תחזור כל חודש הביתה היא ממש לא תחכה לך".. וכו'..) תענו תשובות חדות וברורות תהיו חביבים וכל הזמן תבהירו להם שאתם לא רואים שום דבר בחיים חוץ מעוקץ רק עוקץ לא משנה מה יהיה אתם רוצים להיות ביחידה הזאת ממש תשכנעו אותם למה דווקא בכם לבחור להיות ביחידה.

אני רוצה להבהיר עוד דבר עוקץ זה יחידה קטנה ביותר מתוך כ 300 איש שעושים גיבוש מחירמ"כ מתקבלים 40 איש (יש שמועות שכחצי מהם כבר בפנים עם פרוטקציות), אז אם אתם לא מתקבלים אל תתבעסו כי הסיכויים
להתקבל ליחידה היא מזערית אבל תמיד שווה לנסות כי לי יש חבר שהתקבל ללא שום קשרים והוא ממש לא היה נוצץ בגיבוש.
מה שאומר שגם כשאתם בוחרים גדוד בחיר"מכ תחשבו טוב כי אם אתם לא עוברים את הגיבוש אתם מגיעים לגדוד שבחרתם.

זהו - שיהיה לכולם בהצלחה, תתגיסו לחיר"מכ אחלה של גדודים תותחים אחד אחד ותעשו את הגיבוש לעוקץ אם לא תעברו לפחות תסיימו אותו בלי לפרוש באמצע גם בשביל ההרגשה הטובה וגם בשביל להרשים את המפקדים שלכם.

אם התקבלתם כל הכבוד ובהצלחה, אתם באחת היחידות המעניינות ביותר בצה"ל ! .

בהצלחה - איציק גלאם.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://layla.ynet.co.il/Storage/Forums/Attachments/27067.jpg]

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י Mad Dog:


הקדמה
אוקי אני כותב את המאמר הזה לכל אלו שדי חוששים מהיום הזה,כמו שלי קרה ובמיוחד בגלל החוסר שיש במידע על רוב מה שקורה ביום עצמו בקיץ שהוא טיפה שונה ומתיש יותר ממה שקורה בחורף..
אני אישית הגעתי ל2 ימים סיירות (אחד במועד הראשון של הקיץ והשני במועד האחרון) מהסיבה הפשוטה שבמועד הראשון הרופא שלח אותי הביתה ל3 ימים אז אני אתייחס למה שעבר עליי במועד האחרון.
מומלץ להעתיק את המאמר לקובץ וורד ולקרוא אותו שם..

ההתחלה
אחרי שקיבלתם את הזימון הנכסף "למבדקי מיון ליחידות ההתנדבות",תצטרכו להתייצב בוינגייט אחה"צ (ב16:00 בד"כ).
כשמגיעים לשם רואים שהאגדה המפורסמת על הסוסים המפחידים לא כ"כ נכונה וכל מי שמסביבכם הם אנשים רגילים למדי, בדיוק כמוכם.
כשמגיעים צריך להגיע לאיזה מכולה לבנה ששם נמצאות הפקידות של מדור הסיירות להן נותנים את הזימון והן נותנות לך את מס' יום סיירות שלך שאותו צריך לרשום על החולצה מקדימה ומאחורה (קיבלתי 256..).
אחרי זה צריך לחכות לבדיקת הרופא אז מתיישבים באיזה צילייה\אוהל ומחכים שיקראו לקבוצת מספרים מסוימת לבדיקת החובש.
בינתיים אתם עלולים להיות מסונג'רים ע"י המדריך הראשי "הנחמד" שידאיג להנעים את זמנכם ע"י עבודות רס"ר שונות ומשונות.
לאחר המתנה מסויימת (או במנוחה או בסינג'ור) קוראים לקבוצת מספרים לעשות את הבדיקת חובש שיבדוק לכם דופק ובמידת הצורך חום ואם יהיה משהו מחשיד בטופס הרפואי שלכם הוא יישלח אתכם לרופא שנמצא שם (במועד הראשון הרופא רצה שאני לא אישורים מסוימים ושלח אותי הביתה להביא אותם ולכן חזרתי במועד האחרון ואז אישרו לי להשתתף ביום הזה)
לאחר מכן תלכו לעשות את הבר-אור

הבר-אור
שוב עושים אותו לפי קבוצת מספרים כאשר שהמתנו לבר-אור בא המדריך הנחמד והעמיד אותנו בעשיריות,ומכיוון שלא עמדנו בזמן להסתדר בעשיריות הוא התעצבן והוריד אותנו למצב שתיים עד שהצלחנו לעמוד בעשיריות.
חכינו וחכינו עד שקראו לנו סוף סוף לעשות את הבוחן.
בהתחלה היה איזה חימום עלוב של ריצה קלה של 100 מטר הלוך חוזר ואז מתיחות אישיות לפי איך שכל אחד רוצה.
חולקנו לזוגות ודרשו מאתנו לעשות היכרות קצרה ואז מתחיל הבוחן עצמו:
קודם עושים מרפקים ואז בטן.
לפני כל תרגיל עושים הסבר קצר איך לעשות נכון ואם לא תעשו ככה זה לא ייחשב....
עכשיו לגבי הבוחן עצמו,אם חשבתם על לרמות זה די לא כ"כ אפשרי כי המד"סניקים שם רבים ועל כל זוג יש לפחות זוג עיניים אחד לפחות...
גם במרפקים וגם בבטן לא הלך לי משהו אבל לא התרגשתי כי זה לא קובע הרבה,וגם אם לא הולך לכם אל תתרגשו יותר מידי.
אז הלכנו לכיוון המסלול של הריצת 2000 פה יצאנו נראה לי 130 איש לריצה..
טיפ: אם זה קורה לכם תשתדלו בזינוק להיות כמה שיותר קדימה כי זה עלול להיות מאוד קריטי להמשך הריצה...
אני השארתי את הכובע שלי בצד ואז בדיוק הזניקו ככה שהתחלתי די מהסוף היה יותר מידי אנשים במסלול ואי אפשר היה לעקוף יותר מידי..
לגבי המסלול עצמו הוא לא כזה נורא,רק תשתדלו מאוד לא להתחיל ללכת..
הריצה עצמה היא הלוך חזור,כאשר מגיעים לאיזה נק' מסוימת יש חייל שעומד ואמור לסמן אותכם עם טוש שחור על החולצה שאומר שהגעתם אליו (אצלנו הוא לא סימן...)
בסוף הריצה תקבלו מספר שאותו יתרגמו לזמנים ככה שאל תתרגשו אם מישהו הגיע לפניכם והגעתם בערך באותו הזמן
זהו הסתיים הקטע הפיזי לפחות ליום הזה...


מילוי שאלוני העדפות
השלב הזה יכול לבוא גם לפני הבר-אור אבל בד"כ עושים אותו פה.
מסבירים לכם לאיזה גיבושים של יחידות תוכלו להגיע מהיום הזה (סיירת מטכ"ל,שייטת 13 וקורס חובלים) ותצטרכו לסמן אותם לפי סדר עדיפויות..
אני אישית סימנתי: 1.חובלים 2. מטכ"ל 3. שייטת.
לגבי כאלו שבתהליכי צוות אוויר במידה ותעברו למיונים של היחידות הנ"ל בסוף היום תהליך המיון אליהם יוקפא,במידה ויופסק התהליך שלהם בצ"א הם ימשיכו אוטומטית למיונים של היחידות שאליהם אותרו בסוף היום

האוכל והשינה
בשלב הזה אין מה לעשות הרבה,יהיה איזה מסדר שבו יתנו לכם זמן לפנות לעיסוקיכם ובינתיים קבוצה אחת תסונג'ר לסדר את האוכל לכולם...
אחרי זה יהיה עוד מסדר ואז יתנו לכם לאכול..
לגבי האוכל בגלל כמות האנשים לא יישאר הרבה אבל האוכל עצמו בהחלט מגוון,אבל אל תתקעו יותר מידי דברים שיתקעו לכם בקיבה ויחליטו לצאת למחרת על הדיונות..
אחרי האוכל יש עוד מסדר שבו מקבלים שקי שינה מומיה בלויים וישנים אבל מסתדרים איתם..
תקבלו שוב זמן להתקלח ולהתארגן לשינה ובסביבות עשר בלילה המדריך ממליץ ללכת לישון כי למחרת ההשכמה היא ברבע לארבע לפנות בוקר..
רוב האנשים לא נרדמים עד שתיים עשרה,ורובם מסתובבים או מדברים בשקט כדי לא להפריע לאלו שכן ישנים.. לא יגידו לכם הרבה אלא רק אם תעמדו בחוץ ותרעישו..
באחת כבר כמעט כולם ישנים...
הערה: על השולחנות שעליהם היה כל האוכל נשארו כמה מיכלים עם תה עליהם,אז אם מתחשק לכם,לרוויה.. (רק קחו בחשבון שיש לתה הזה טעם לוואי של קפה).

מסדר לפנות בוקר והחלוקה לקבוצות
ב3:45 כבר כמעט כולם ערים ואז יש בחוץ מסדר שבו נותנים רבע שעה להתארגן ולחכות עם השקי שינה בחוץ מקופלים שיהיה אפשר להחזיר אותם.
אחרי זה שוב יש קצת אוכל ,פה באמת כדאי שלאכול מעט או לא לאכול בכלל..
ואז באה החלוקה לקבוצות.. המדריך מקריא את מס' הקבוצה (אני הייתי קבוצה 4) והאנשים ששובצו אליה ואז מתיישבים ליד הציוד שאותו הכינה אחת מקבוצות המסונג'רים אתמול...



ההתחלה של היום סיירות
כל הקבוצה (17 איש) מחכה בישיבה למפקדים שיבואו שיבואו ליד הציוד שהמפקדים מגיעים (3 מפקדים) מעמידים בשלשות מקריאים "נוכחות" ואז אומרים לקחת את כל הציוד (2 אלונקות,3 ג'רקנים מלאים,17 אתי חפירה,17 שקי חול וזהו בערך...)
הולכים אחריהם ומגיעים לאיזור הדיונות "הנחמד".. (השעה בערך 5:15)
שוב עומדים בשלשות,המפקד קצת מתזז במישור לפי זמנים סביב איזה בזנ"ט אבל אז מתחיל הסיוט...
הערה: את היום יעביר לרוב מפקד אחד שהוא דומיננטי יותר כאשר השניים האחרים לרוב שותקים ורושמים לפעמים יחליף אותו מפקד אחר אבל תמיד יהיה מפקד שישתוק לאורך כל היום...





הספרינטים
לי אישית יש טראומה כואבת מאז אתמול מהקטע הזה.. בהתחלה כמו שאמרתי המדריך נותן זמנים שצריך להקיף איזה בזנ"ט מסוים ואחרי שהוא רואה שאנשים עוזרים אחד לשני הוא מפציר ומדגיש שזהו יום אישי ואין לעזור לאף אחד ובלה בלה בלה.
אני אישית חשבתי שאם ככה ימשיכו ההקפות סביב הבזנ"ט אז זה לא כזה נורא אבל טעיתי.. אז קיבלנו הוראה לרוץ על הדיונה למעלה לפי זמן ואני מתכוון לכל הדיונה ,היינו צריכים להקיף איזה כיפה בקצה ולחזור למטה והכל בספרינט.. בסוף העלייה הרגליים מתחילות ללכת לעצמם ובאמת שקשה לרוץ.. אתם לא תצליחו לעמוד בזמנים אף פעם ככה שאל תתרגשו מזה והם יריצו כמה וכמה פעמים..
אז הוא נותן הוראה לרוץ ולהסתדר בסדרי הגעה...
שעברנו לסדרי הגעה המדריך אמר לנו לשתות לפני 2 כוסות מים וזה היה אכזרי מידי, הלכתי להקיא הכל וכמובן שעצרתי לרגע על הדיונה שבאה התנועה תוך כדי הריצה (מפקד: 256 למה עצרת?! אני: המפקד אני צריך להקיא, מפקד :לך הצידה אם אתה באמת צריך להקיא..)
הלכתי הצידה ופיספתי מקצה אחד ולא הצלחתי להקיא וראיתי שכדאי לחזור.. הקבוצה יצאה למקצה השני והמפקד אמר לי לצאת גם( הם היו כבר למעלה) וכמובן שהגעתי אחרון.. (בינתיים הוא נתן הוראה לשפר את המיקום שלך במקום אחד והם רושמים הכל..)
ובמקצים הבאים הצלחתי לשפר את המיקום שלי כל פעם במקום אחד.. אבל עדיין בקטע הזה הייתי לא רחוק מלברוח משם...
תודה לאל הסיוט הזה עבר מהר.. מסתכלים מסביב ו7 (!) אנשים נעלמו להם פתאום...
הערה: זה הקטע הכי קשה ביום הזה והוא נועד לסינון,לא משנה מה גם אם לא הולך לכם בו ואתם מרגישים רע אל תפרשו! זה ייראה לכם כנצח אבל הוא נגמר מתישהו!

אלונקה סוציומטרית
מבחינתי זה היה התרגיל הכי קל ביום הזה הוא התבצע בצורה הבאה:
רצים חצי דיונה ומקיפים איזה את חפירה,4 ראשונים שמגיעים לוקחים את האלונקה שעליה 3 שקי חול (לפני זה המפקד מסביר איך להרים אלונקה) ו2 שאחריהם לוקחים את 2 הג'ריקנים וכל השאר לא לוקחים כלום וצריך להקיף את הכיפה היקרה שלנו שוב.. רק פה עושים את זה בהליכה... (מי שלוקח ציוד נרשם)
אז קיבלנו הפסקה ושוב חזרנו לתרגיל רק שהפעם רצנו לאיזה בזנ"ט קרוב ואותו סיפור עם הציוד וההקפה של הכיפה במעלה הדיונה..
הערה: באמת שפה לא רצים יותר מידי מהר ואם אתם רוצים תוכלו להגיע לאלונקה הרבה פעמים...
לי אישית הלך טוב בתרגיל הזה והצלחתי להגיע 6 פעמים לג'ריקן 4 פעמים לאלונקה ו4 פעמים כלום,ולעומת הרבה קבוצות אחרות הייתה מעין רוטציה קבוצתית על הציוד ואף אחד לא היה קבוע על האלונקה...
אנחנו יחסית עשינו הרבה את התרגיל הזה,ושכולם התחילו את השקים עדיין עשינו אותו אבל באמת שזה התרגיל שהכי קל...

סחיבת שקים
בסיום תרגיל האלונקה המפקד מבקש מכולם לקחת שקים ולמלאות אותם עד הסוף,שממלאים אותם הוא בא לבדוק ואז הוא מאשר לקשור אותם.
התרגיל מאוד פשוט: עולים במעלה הדיונה מקיפים את הכיפה וצריך לעשות את זה כמה שיותר פעמים כאשר כל פעם שחוזרים למטה צריך לדווח על מס' הסיבוב שלך..
מותר לך לנוח כמה שאתה רוצה ולשתות ומה שבא לך.. (לא מומלץ יותר מידי)
אני חשבתי שזה תרגיל יחסית קל אבל השק מאוד כבד והעלייה רק מתישה אותך ועשיתי 7 סיבובים (הכי גבוה היה 11 סיבובים) .. עם 2 מנוחות לשתייה וריקון נעליים מחול...

חפירת בורות
אחרי שסיימנו עם השקים הורו לנו לרוקן אותם ולקחת את כל הציוד,ועלינו עם המדריך במעלה הדיונה עד שהגענו לאיזה מקום מול הים.
שם המפקד אמר שהתקבלה התראה שספינה עומדת להתקיף אותנו מול הים ואנחנו צריכים לחפור בורות הגנה (מטר על מטר על מטר..)
ויש לנו 10 דקות לעשות את זה..
לא הלך לי משהו כי לקחתי דווקא את חפירה דפוקה ואז שהחלפתי (המפקד השתקן אישר לי וזאת בעצם הפעם היחידה שראיתי אותו מדבר) האת לא הייתה במצב סגור כלשהו עד שהמפקד הסביר לי איך לסגור אותה למצב ישר או מצב של מעדר,לא נשאר יותר מידי זמן ככה שהבור שלי לא היה משהו..
אחרים שם חפרו קברים...
בסוף הזמן המפקד עובר ושואל אתכם איזה ציון אתם נותנים לבור שלכם ,ומה הייתם משפרים וכד'.. אל תתביישו לתת ביקורת על הבור במידה והוא לא טוב.. (שוב המפקדים רושמים הכל)
כאן בעצם הסתיים הקטע הפיזי.. (בסביבות 8:15)
טיפ: תוודאו שהאת שלכם סגורה באחד מהמצבים שאפשר לחפור איתם,שתוכלו לחפור כמו שצריך ואל תפחדו לשאול את אחד המפקדים...

סיום היום
פה תלכו ותשבו עם שלושת המפקדים ושאר אלו שסיימו והמפקד יודיע רשמית על סיום הקטע הפיזי וישבח אתכם.
הוא יבקש מכל אחד להציג את עצמו,מאיפה הוא,לאיזה יחידה הוא מעוניין להגיע ואיך הוא התכונן לקראת היום הזה.
לאחר מכן הוא ישחרר אתכם ותבוא הפקידה ממדור הסיירות למילוי השאלון הסוציומטרי שבו תדרגו את חבריכם לקבוצה (באמת שזה אכזרי כי באמת היו לי אנשים טובים בקבוצה..) ואז הם מתחילים לחשב את התוצאות ויתנו לכם לאכול (לא לדבר בפלאפון! אנשים עפו על זה ובאמת שלא נעים וכדאי אחרי יום כזה!),אבל בגלל שאנחנו היינו המועד האחרון של הקיץ היינו צריכים לפרק הכל,פשוט הכל ככה שעבדנו על זה כמה שעות טובות.
בסוף הושיבו אותנו את כל אלו שנשארו ובא מפקד היום סיירות עם התוצאות ביד ,שיבח אותנו על סיום היום ומה קורה בהמשך למי שמקבל מיונים וכד',ומבקש מאוד בלי מחיאות כפיים ובלי עידודים אלא פשוט לקחת את התיק וללכת לאן שאומרים.
תחילה מקריאים את המספרים שעברו לסיירת מטכ"ל (הם ממשיכים משם ישר לפסיכולוג..)
לאחר מכן את המספרים שעברו לשייטת 13
ואז את המספרים לחובלים
כל אלו שלא קיבלו כלום נשארים לשיחה עם מפקד הגיבוש ורמ"ד סיירות..
זהו נגמר היום אפשר ללכת הביתה ולהיות גאים על סיום היום המפרך הזה שהוא קשה אך בהחלט אפשרי ומי שבאמת רוצה יכול לסיים אותו (אנחנו התחלנו 300 וסיימנו אותו בסביבות ה180, 60 עברו למטכ"ל 70 לחובלים ו20 ומשהו לשייטת מעט מאוד לא קיבלו כלום) ובאמת שלא כדאי להתאכזב ממה שאתם מקבלים כי אחרי יום כזה אתם פשוט תבינו..
זהו בערך אם יש עוד שאלות למתעניינים אני אשמח לענות...

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י Tolko:

אני יכתוב עכשיו מאמר משלי על היום סיירות במתכונת חורף למי שמעוניין:
מגיעים לוינגייט ב-7 בבוקר והולכים לעמדת פח שם יושבות פקידות שרושמות אותך ונותנות לך מספר. את המספר צריך לרשום עם טוש שחור מקדימה ומאחורה של החולצה הלבנה שאיתה באת. לאחר מכן שמים את התיק שלך באחד מהאוהלים והולכים לחובש שבודק דופק וחום ושואל אותך אם אתה מרגיש טוב ואם היית חולה בימים האחרונים.

טיפ: אם אתם מרגישים זיפט כי אתם חולים או כי לא ישנתם להגיד פה ולחזור במועד אחר, כי במהלך היום עצמו לא תוכלו לפרוש ולקבל גיבושון חוזר.

לאחר מכן נלך לעמדת המרפקים והבטן של הבר אור לא לפני חימום קל של ריצה קלה ומתיחות (אני ממליץ לכולם למתוח טוב את שרירי התאומים, המותן כסל, ההמסטרינג והארבע ראשי).
כשנגיע לעמדת הבר אור נתחלק לזוגות ויראו איך לבצע שכיבות סמיכה כמו שצריך: ידיים ברוחב כתפיים כשהבן זוג שלא מבצע את הפרסים מניח אגרוף מתחת לחזה של מי שכן עושה וסופר בקול רם כל פרס, חייבים לגעת בכל ירידה עם החזה באגרוף ולעלות עד לנעילת המרפקים, אם לא הבן זוג שסופר לא מחשיב את הפרס.
יש שתי דקות לבצע שכיבות סמיכה כשעצירה של למעלה מ-3 שניות משמעותה שסיימת את השכיבות סמיכה.

טיפ: אל תחפפו ותבצעו עבודה נקיה וטובה - יש לפחות זוג עיניים אחד של מד"סניקים כל הזמן עליכם ויכסחו לכם את התוצאה אם יראו שאתם מחפפים. עדיף לעשות 50 שכיבות נקיות וטובות מאשר 60 לא נקיות שיגרמו להורדה ל-40

לאחר מכן נבצע עליות בטן. כאן הבן זוג שסופר יושב עם התחת שלו על כפות הרגליים של הבן זוג שמבצע עבודה. עבודה נקיה פירושה עליה מלאה כשהמרפקים נוגעים בחלק התחתון של הברך (במפרק החיבור של הברך עם השוק), הידיים שלובות באופן מלא מאחוריי הראש כל הזמן ובירידה מרפקים נוגעים ברצפה. כאן יש דקה וחצי לעבודה (לפחות לנו היו) וגם כאן עצירה של למעלה מ-3 שניות פירושה הפסקת עבודה. כמובן שגם כאן עדיף לעשות עבודה נקיה וטובה - במילא הבר אור לא כזה חשוב וחבל שיהיה לכם כאן פאק באמינות.

לאחר מכן נקבל כחצי שעה מנוחה (עכשיו כבר בערך 10 בבוקר) ולאחר מכן נצא לריצת ה-2000. בכל מקצה יוצאים כ-60 איש כשהמסלול הוא הלוך חזור. בנקודת האלף, הנקודה בה תסתובבו חזרה, יעמוד חייל עם טוש שיסמן עליכם קו שחור כדי שידעו שהגעתם עד לנקודת האלף ולא הסתובבתם וחזרתם מוקדם יותר.

טיפ: אל תתחכמו ותביאו טוש מהבית כדי לסמן בעצמכם קו, וגם אם אין משום מה בנקודת האלף חייל אל תסתובבו קודם. יש סבירות לא קטנה שצופים בכם כל הזמן גם אם אתם לא מודעים לכך. שוב, הבר אור לא כזה חשוב וחבל שיהיה לכם פאק באמינות.

אני הייתי בינוני בריצה, הגעתי מקום 20 בערך מתוך 60, מרפקים עשיתי 64 ובטן עשיתי 70. תנסו לצאת כמה שיותר בראש, כדי שלא יהיה לכם קשה לפרוץ בין כל האנשים.

אחרי הבר אור נקבל מנוחה של כשעה וחצי במהלכה נקבל דף בו נדרג את הרצון שלנו להגיע לגיבושים השונים (מטכ"ל/שלדג, שייטת 13 וחובלים).
הבהרה לגיבושי המשך:
מגיבוש מטכ"ל אפשר להתמיין או לסיירת מטכ"ל או לשלדג. אם היית על הגבול לשלדג יתכן ותקבל זימון לגיבושון העצמאי של שלדג. כמו כן מי שלא עובר את הגיבוש זכאי לגיבוש 669 ולקבלה לצנחנים רק דרך ראיון.
מגיבוש שייטת אפשר לקבל גיבושי המשך לשלדג, צוללות ולחובלים נדמה לי
ומגיבוש חובלים ניתן לקבל גיבוש המשך לשלדג וצוללות לפי מה שהבנתי.

לאחר הדירוג נקבל אוכל (פריסה מעפנה ומיץ פטל כזה או אחר). אל תפציצו באוכל - חבל להקיא הכל אחר כך.
עכשיו נתחלק לקבוצות, כל קבוצה כ-15 איש, ועכשיו מתחיל היום סיירות האמיתי. נקבל את המפקד שלנו ועוד שני מפקדים שקטים שהם ירשמו בעיקר מי מחפף, מי משקיע וידברו בפלאפון עם האישה על הארוחת שישי אצל החמות.

ניקח איתנו שתי אלונקות, כמה וכמה אתי חפירה, שקים, אזיקונים, ג'ריקנים והמון מצב רוח ונתחיל ללכת אחרי המפקד לדיונה האקראית אותה יבחר.

אוקיי, מגיעים לדיונה והמפקד שואל: רואים את השיח בראש הדיונה? (יש עשרים כאלה בערך) 30 שניות הקפתם אותו וחזרתם הנה כקבוצה זוז!
ננסה, בהתחלה לא נצליח וננסה עוד כמה פעמים עד שקלטנו את המסלול. בשלב זה מומלץ לעזור למי שקשה, אחרי הכל זה ספרינט קבוצתי וחוצמזה זה יעזור בסוציומטרי והמפקדים שמים לב לזה.
לאחר מכן המפקד ידגיש שעכשיו עושים ספרינטים אישיים ועומדים בסדרי הגעה כשהראשון הכי שמאלי והאחרון הכי ימני ושלא לעזור למי שקשה (כאן באמת אל תעזרו) ויאללה ככה נתפרע על הדיונה במשך איזה 20 דקות.

טיפ: חוק ה-10 מטר - לרוב האנשים יש נטיה ב-10 מטר האחרונים בירידה להוריד מהלך כי כבר הנה כמעט נגמר הספרינט. כאן תוכלו להרוויח בגדול - תנו ספרינט מטורף כל הזמן ובעשר המטרים האחרונים עוד יותר, ככה גם תשפרו מיקום וגם תקנו את עולמכם אצל המפקד.

לאחר הספרינטים פרשו אצלנו כ-7 חבר'ה וכאן נגמרו הפרישות בקבוצה שלנו. עכשיו מתחילים אלונקה סוציומטרית. פותחים אלונקה עם 3 שקים עליה (לא נורא בכלל) ועושים את אותו ספרינט כש-4 ראשונים סוחבים אלונקה, חמישי סוחב ג'ריקן והשאר סתם יוצאים לעוד סיבוב. זה באמת לא איום ונורא - לא רצים עם האלונקה ואחרי פעם אחת מתרגלים לעלות את הדיונה עם האלונקה. אסור לעזור לאלונקה ותקפידו על כך.
אני הגעתי לאלונקה בערך 6 פעמים, ועוד 3 פעמים לג'ריקן ועוד פעמיים כלום.
לאחר מכן נבצע את אותה דיונה עם שק על הגב. תרימו את השק כמו שיראו לכם כדי שלא יתפס לכם משהו ובעצם צריך לעשות כמה שיותר הקפות כשלא אומרים לכם עוד כמה זמן יש (בד"כ זה בערך 40 דקות) וכמובן שמי שרוצה לעצור ולנוח או לשתות יכול לעשות כך כל רגע שיחפץ.

טיפ: אל תעצרו! תסחבו כמה שיותר ותנסו לא להוריד את השק ממכם או לעצור ולשתות אפילו פעם אחת, זה הרבה יותר טוב מאשר לרוץ כמו טמבל עם השק שתי הקפות ואז לעצור לשתי דקות שתיה. אל תרוצו עם השק, בטח לא בעליה. תלכו בקצב קבוע ומהיר ואל תעצרו לשתות, זה כל כך חשוב.
בקבוצה שלי הייתי היחיד שלא עצר לרגע, עשיתי 37 הקפות כשההכי טוב עשה 42 אבל הוא עצר כמה וכמה פעמים, תאמינו לי שאיכות יותר חשובה מכמות.

לאחר מכן נקבל אתי חפירה ונחפור בור מטר על מטר על מטר (אורך רוחב עומק) ב-20 דקות. המפקד יבוא לכל בור וישאל מה היית משפר ואיך אתה מגדיר את הבור שלך, אל תתביישו לבקר את עצמכם - תחקור זה דבר חשוב. לדוגמא - הבור שלי אמנם היה מטר על מטר על מטר אבל הוא נראה כמו ריבוע ולא כמו בור, אז אמרתי שהוא יותר מדי מהונדס... דברים כאלה.

לאחר מכן תהיה שיחת שבירת דיסטנס - המפקד יוריד את המשקפיים וכל אחד יציג את עצמו ויספר מאיפה הוא ואיך הוא התאמן ובלה בלה.

אחרי זה נחזיר ציוד לרחבה הראשית ונמלא שאלון סוציומטרי. אחרי עוד שעה של אכילה, ניקוי וסינג'ור נקבל תוצאות, אני קיבלתי מה שרציתי: מטכ"ל.

כמה דגשים:
1. אל תהיו חארות - תעזרו לאנשים. תזרקו מילה באמצע ההקפה אם למישהו קשה, תעזרו לאנשים שלא מצליחים לקשור שק וכו', תנדבו להדגים איך סוחבים אלונקה אם אתם יודעים, תעזרו בסוף בסידור - לא לזרוק זין רק כי נגמר הקטע הפיזי.
2. שתייה - בין כל תרגיל וגם באמצע יהיו הפסקות לשתייה - לא להגזים עם השתייה כי אתם תקיאו את זה סתם.

מקווה שעזרתי!

לעולם אשא דגלך בגאווה

המאמר נכתב ע"י Souler:

חזרתי מגיבוש מטכ"ל- מאוכזב מעצמי!

כמו שהודעתי לכם כבר, ב-5 לספט' היה עליי ללכת להתייצב בבה"ד 8 (וינגייט) לכבוד הגיבוש המיוחל.
גיבוש מטכ"ל\שלדג, שאני מכחה לו כבר כחודשיים!
אחרי 3 וחצי חודשים של אימונים מסיביים (ועוד כחצי שנה של אימונים שאני פשוט עושה לקראת הצבא) הרגשתי שאין מוכן ממני לגיבוש.
כמובן שכשהגעתי ראיתי עוד בערך 350 חבר'ה ברמה שלי אם לא יותר טובים ממני, אבל ידעתי שפה ועכשיו אני צריך לתת הכל ואין דרך חזרה מפה.
לרוע מזלי, אחרי יום אימונים מפרך שלם- בסופו, עיקמתי את הרגל ומכך נגרם לי שבר מאמץ. ( )
אני לא רוצה להגיד לכם כמה שרציתי לפרוש, ושכמעט בכיתי למפקדים שלי ולרופא\חובש שבדק אותי.
אבל חבר שלי החזיק אותי, ושרדתי את ה-3 ימים הראשונים בשיניים (שהרגל השפיע לי על כל התוצאות ופשוט התרגלתי להיות בין האחרונים).באמצע היום השלישי, מנפים אנשים משם. כאלה שהצבא יודע מראש שאין להם סיכוי להתקבל לאחת היחידות (מטכ"ל\שלדג) ופשוט ניפו אותי.
הייתי שבו"ז, ומבואס (ועד עכשיו אני חושב על זה) ואני מאוכזב מעצמי טוטאלית.
למרות שאני לא יכול להאשים את עצמי על כך, כי אני כמעט בטוח שהצבא העיף אותי בגלל הרגל והשבר מאמץ שלי שפשוט השפיע על כל התוצאות שלי לרעה.
(גם ברגעים שהרגל לא כאבה לי, פשוט הייתי בין האחרונים.. כי התרגלתי לזה, והרגל פשוט שברה אותי מנטלית).
אז ניפו אותי, למרות שבסוף כל זה דיברתי עם מפקד הגיבוש ב-4 עיניים ושאלתי אותו שאלות.
שאלתי אותו מה קורה איתי ואיך אני נחשב עכשיו?
הוא עושה לי, שהקבוצה המצומצמת שהניפו (כל ה-32 חבר'ה) אלה כאלה שפשוט יכולים לסיים את הגיבוש אבל ידועים שאין להם שום סיכוי לקבל משהו מובחר אז פשוט שולחים אותנו הביתה.
בכל מקרה, הוא אמר לי, שזה נחשב כאילו סיימנו את הגיבוש ולא קיבלנו כלום ( ).
בכל זאת, עם כל הכאב והאכזבה, אני זכאי לראיון צנחנים, אגוז, וקבלת אחד מגיבושי 669\חובלים\צוללות (ואם אני מתעקש אולי גם גיבוש שלדג).

אז זהו, רציתי לשתף אותכם בזה. שחזרתי פצוע! אבל עם משהו ביד (קצת מאכזב מבחינתי) אבל גם זה משהו.


סולר.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י r_meker :

מאמר על גיבוש טייס האחרון 8.8 (נכתב על ידי)

אם ראיתם בפורומים אחרים זה גם אני פירסמתי כי חשוב לי להעביר את החוויות בגיבוש הקשה מנטלית הזה...בבקשה תהנו טיפה מאוחר כי רק עכשיו נרשמתי לפורום הזה

אוקיי עברתי בהצלחה את גיבוש הטייס האחרון...
אז כדי שההצלחה הזאת תחזור גם בעתיד אני אתן פה סיכום של מה הולך לקרות בקצרה בגיבוש...

יום ראשון
מגיעים ב8 לבקו"ם והולכים לחורשה שבה מחכים בתורים ענקיים אבל לא כמו גיבושים אחרים לא כולם ענקיים...יש כמה קצת יותר גדולים ממני (אני די מקל האמת - לא יודע איך הצלחתי להרים שק 30 קילו ביום סיירות..חצי מהמשקל שלי) ובאותו זמן ממלאים טפסים שאנו כשירים לתפקד בגיבוש... מגיעים לרופא ואז מביאים לנו מספר אוטובוס.. אני הייתי 14.. האחרון חח.. זה די טוב כי ממילא אלו המגיעים קודם מחכים במגרש כדורגל בחצרים ותאמינו לי אין שם צל...

טוב מגיעים לבסיס לאחר בדיקת חום ודופק באוטובוס ומקבלים כרטיסיות קטנות שמראות מתי ישנה התייבשות או תסמינים של מכת חום...
מתיישבים לפי סדר א,ב במגרש הכדורגל ומחכים שיחלקו אותכם לכיתות..
אסור לכם להכיר אנשים בכיתה שלכם או את המ"כ של הכיתה (תאמינו לי שתכירו את חברי הכיתה שלכם יותר טוב מאת חברים שלכם!)
יושבים עם המ"כ ומדברים קצת ונותנים לו את הפלא' ואת הממתקים שהבאתם...(אל תביאו לו את כול הממתקים.. הם יעבירו לכם לילות קשים של רעב..ואין מה לחשוש גם המכ"ים והסמלים אכלו בגיבושים שלהם!)
מגיעים לאפסנאות וכמו שתראו זה כמו במ"ק 22... כולם מסטולים עם גופיות...לוקחים קיטבג ועוברים בתחנות ומקבלים נשק (עוזי דמה - סימני כחולים במותניים) תד"ל, שק"ש, פלג אוהל, שלושה מוטות אוהל, 4 יתדות, שני זוגות מדים, קסדה (אין מה לדאוג, היא לא תשמש תכם לכלום חוץ מלפירוק האוהל בסוף), וחגור הכי לא נוח שתוכלו לצפות... אבל מתרגלים אחרי כמה שעות והוא כבר מרגיש כמו כלום, שתי מימיות, את חפירה מתקפל (פשוט שימושי בטירוף!) ושמיכת צמר לא שימושית וזהו נראה לי.

לוקחים תנו עם הציוד עלינו לחניה כזאת ושם מתחילים לבדוק שלכולם יש הכול... זה זמן לסדר תקיטבג כמו שצריך שתוכלו לסחוב תו בי האת חפירה שתקבלו שיתקע לכם בגב... שימו לב...
נעמדים בשלשות והולכים להרצאה קצרה של רופא הגיבוש ומפקד הגיבוש...בלה בלה בלה... שום דבר מיוחד...
לוקחים איתנו מנות קרב שיהפכו לאוכל היחיד שלכם...תתרגלו אליהן מהר!!!
יש בהן : 3 טונה 1 זיתים 1 שוקולד 2 לוף ו1 חלווה....
וכמה כיכרות לחם...
הולכים עם המ"כ למקום מוצל (השעה כבר 4 5...)
ועושים שיחת היכרות קלה עם הילדים בכיתה שלכם...
ואז מתחיל המסע הקשה בחייכם!
אתם עם הקיטבג והתיק אישי צועדים לכיוון גבעת הגיבוש...
זהו באמת מסע! פאקינג מסע! מגיעים לשם ומתחילים לעשות הכרות עם הסמל האהוב שלנו... כמה מצבי 2 בלי הגזמה כמובן כמה ספרינטים (40 שניות לחבית זוז!)
עמדתם בזמנים מחלקה 9? לא המפקד!
אתם זורקים עליי?! לא עומדים בזמנים אז אולי נתרגל עוד כמה פעמים
עוברות שעה שעתיים בכיף כזה ואז כבר 9 בערך...
הולכים לישון ולאחר 2 3 שעות יש הקפצה ראשונה... לא ביג דיל אבל המסלים ינסו לגרום לכם ללחץ...
"אתם עדיין יושיבים בזמנים שחברים שלכם פה מפמפמים?"
"אתם זורקים על חברים שלכם?"
אתם יוצאים מהר מהר ומגלים שאין אף אחד עדיין בחוץ ואז אתם אותם חברים שעליהם דובר קודם :\

עוד כמה דקות עם הסמל והולכים לישון כמו בני אדם ת3 שעות הנותרות עד 4 בבוקר...
משכימים אותכם ליום חדש...

יום שני

מהיום השני אני לא זוכר הרבה לצערי הרבה....
עוברים למגרש המשחקים... אזור ענק שבו ישנם מתקנים עם חוקים ברורים שבכול מתקן ישנה משימה שונה... (שוב ביטחון שדה)
אגב.. מורידים נשק וחגור במתקנים האלו... איזה הרגשה מצויינת!
...ליל יום שני הוא לילה מגעיל... וכי למה?
כי מקפיצים אותכם למסעון קטן עם תדלים עליכם (תיק דרך לחייל, תאמת די נוח, עם יתדות מוטות ואת חפירה ופלג אוהל)
מסתדרים במקום חשוך לגמרי ואז פוקדים עליכם לבנות אוהלים עם בן זוג...
אני לא הצלחתי והייתי צריך לישון תחת כפת השמיים...תאמת שזה יפייפה! לילה חשוך עם מלא כוכבים נופלים...
השכמה ב4 וחוזרים בחזרה לשעת סמל...

יום שלישי


כמה זמן עם הסמל ואז מסעון קטן עם פק"לים סגורים לחימום בוקר קל...קחו פק"ל...הראו נכונות לשפצ"ר את הפקל"ים בלילה לפני!
אומרים לכם ללכת למנהלתיות (שירותים בשפת צבא) אתם תראו נכונות ותמשיכו לשפצר פקלים! המכ"ים שלכם רואים את השטויות האלו...

ואז באמצע המסע פותחים אלונקות ומעלים 4 שקי פק"ל שמילאנו מקודם על האלונקה למסע של סיבוב אחד מסביב לגבעת הגיבוש...
לא מאוד קשה אבל בהחלט שובר שכמות!
חשוב לסחוב את הפקלים הסגורים... ושהאלונקה נפתחת עדיף להעביר את הפקלים ולעזור באלונקה כי אסור לסחוב פקל ואלונקה...

ביום הזה אחרי המסע הוא יום די נחמד...
ישנן כמה משימות מאוד נחמדות

משימות פיקוד - בוחרים 3 מפקדים שבוחרים ומפקדים בעצמם! מדגיש בעצמם על כמות אנשים רצוייה וביצוע משימות שלא יפורטו פה...
מאוד כיף...נותן לכם להרגיש כמפקד... המ"כ רושם את התפקוד שלכם תמיד! ולכם אסור להשתתף פיזית בביצוע המשימה...
ואז יש סוג נוסף של משימה
משימה קבוצתית שבה אני נרדמתי תאמת... מקבלים פתקים עם פרטים על טיסות וטייסים ומטוסים ומנסים למצוא פרט חסר כול שהו...
יש את זה כ3 פעמים בגיבוש עצמו... זה גם די נחמד... שוב פעם כדאי להשתתף... אבל לא לצעוק ולדבר שטויות... לדבר רק שיש מה להגיד...
כמה משימות קבוצתיות שלא יפורטו כאן מחשש לביטחון שדה...

שוב מגרש משחקים... זה די נחמד... מעבירים שעה בכיף תאמת...
(אתם תשימו לב שפסיכולוג מיוחד רושם את תפקודכם...(

שוב חוזרים לשעת סמל ואז לישון....
מקפיצים... תד"לים...בניית אוהלים באותו מקום (שוב לא הצלחתי) והולכים "לישון"...אבל הפעם לאחר זמן מסויים מקפיצים שוב בחזרה למאהל המחלקה לשינה רגילה...ואז השכמה ב4 שוב ליום חדש...

יום רביעי

היום הכי ארוך ממש הכי ארוך שבו תבלו ממש מהבוקר עד הערב עם המ"כ...
יוצאים למסע בוקר הפעם מסע עם פקלים סגורים ואז פותחים אלונקה לשני סיבובים סביב הגבעה...קשה יותר עבר מסתדרים!
חוזרים לסמל האהוב ומטורטרים טיפה...הולכים עם המ"כ שלנו לציליה רחוקה עם ציוד עלינו או רק עם תד"לים זה תלוי בהם...
מקבלים משימת דיון על נושא שיבחר בהכרעת רוב על ידי הקבוצה... אנחנו בחרנו צבא כי יש המון מה להגיד...
מתוכנית ההתנתקות עד משתמטים וחוק גיוס חובה...
חשוב להשתתף! זה מאוד מאוד מאוד חשוב... אבל הכול סדר וברוגע ובלי ויכוחים מיותרים...
בשלב הזה אתם תכירו טוב מאוד את מצב 2 הקורע ואת האולר שכזה בעצם כפיפות בטן עם רגליים ישרות למעלה...
לאחר מכן נקבל חוברות של 5 עמודים על מבצעים שונים של הצבא וזמן ארוך ללמוד אותו...
כול אחד מקבל זמן לספר על חלק מסויים מהמבצע... אני משום מה לא קיבלתי את האפשרות ותודה על כך!
מקבלים גם משימה לבנות מחסה מהשמש ומהרוח... לפי סדר עדיפות מסויים...
ביום הרביעי המשכנו את הפעולות שלנו עם המ"כ... הוא נתן לנו משימות כמו להרכיב אוהל בזוגות שאת זה דווקא כן הצלחתי ופיקדתי על הזוג שלי באופן טוב ולא באופן של צעקות...
באותו יום כול מ"כ נותן לנו ממש טיפה זמן לסדר אבנים בצורה של המטוס שכנראה אותו הוא הכי אוהב או מטיס... שלנו היה צופית...King Air 350
כמו כן נתנו לנו ציור של מטוס ... ציור די מפורט והיה עלינו לצייר אותו עם אבנים מקלות עלים... מה שבא ליד... זה היה נחמד וזה די כיף...
לאחר מכן נותנים לנו קרוב ל40 דקות ללמוד נתונים על בסיס אויב ועל הכוחות שלו... ועל הכוחות שיש ברשותך ועליך לתכנן תוכנית תקיפה על הבסיס... כולנו טעינו שאמרו שעלינו לתקוף בלילה... בעצם חייבים לתקוף ביום... מטעמי כבוד אני לא אגיד למה... אתם תבינו לבד!

היום עובר לו ואז מקבלים משימות להרכבת צורות מוזרות כאלו שנקראות טנטגרם משהו כזה... הפעם המ"מ מסתכל עלינו...
שוב כול מיני משימות כמו משחק שחמט עם שקים עלינו... ומשימות קבוציות שלא כול כך אפשרי לעבור... לא לדאוג אם לא עוברים... העיקר לקחת חלק!

ישנה משימה אישית של חפירת בור מילוט מתחת ל"גדר חשמלית" (בעצם פס גומי לבן)....נועד לבדוק יותר אמינות מכושר חפירה כי נאמר לנו שברגע שאנו או הציוד או החול נוגעים בגדר עלינו לכסות את הבור ולהתחיל מחדש...
שוב המ"כ כול הזמן מסתכל! לא לתחמן!
שוב שעת סמל... שוב הקפצה... אבל רגילה...בלי אוהלים ובלי כלום... דווקא נחמד לקפץ במהלך הלילה... אבל זה גורם להזיות! חבל על הזמן!
כול פעם מתעוררים ומתחילים לדמיין הקפצות ורואים כי כולם יושנים חוץ ממך...חחח

יום חמישי

עושים מסע שאתם בטוחים שיקרעו לכם תצורה בו... המסע עם פקלים סגורים ועושים כמה סיבובים... ואז המ"מ מתחיל להשתגע ברגע שמגיעים לעליה הכי תלולה... ואתם קולטים שהוא עולה אותה בספרינט... אין כמו להיצמד לו לתחת שהוא רץ... מאוד מאוד קשה אבל אין ברירה... חייבים... המ"כים תמיד איתנו... חוזרים למחלקה... ויוצאים לעוד סיבוב... אותו הדבר...
חוזרים שוב ואז ישנה אויירה שישנו עוד מסע... אפילו עם פקלים פתוחים...כולם הרוגים אך נחושים... פתאום המ"מ הולך לו... אין באמת עוד מסע...במקום זה נותנים לנו משימה בתור כיתה שלמה לבנות מאהל זהה למאהל שבו אנו ישנים בטענה שנעביר בו את הלילה האחרון... מסיימים...מעבירים את המיטות קיטבגים ותיקים אישיים רק להיווכח שהסמל אומר לנו שהאוהלים שלנו מצ'וקמקים מידי לשינה... "לפרק אוהלים" "להחזיר הכול לאוהלים שלכם!"...חוזרים לאוהלים... ואז הבשורה המשמחת מגיעה...
"יש לכם כ10 דקות...לכו למנהלתיות...תעלו על אזרחי!".... אזרחי אתם קולטים! יום חמישי בצהריים כולם באזרחי... מבינים שהבנות נראות די טוב ולא כמו בנים... ...ממלאים שאלוים סוציומטרים...מקבלים זמן לנוח די הרבה זמן אפילו...הסמל מתחיל להתרכך... הרספ"ים נהיים ממש מצחיקים...
באותו ערב כבר תתקלו במהלך השוטטות שלכם בסמלים בלי משקפיים... עושים עבודות כמו לפרק אוהלים (לא שלכם), אוהלי אוכל וכדו'...

היום שתרצו שימשך לעד....

יום שישי ואחרון!

אין הקפצה בלילה של חמישי... אבל מי יושן? כולם מלאי אנרגיה... התפננו הרי כול היום! ...
מפרקים את האוהלים שלנו...עושים מערומים של שק"שים ומיטות... מחכים בקוצר רוח לתוצאות... עד אז כול מחלקה מגלה כי הסמל שלה מגיע עם מדים יצוגיים או עם חליפת הטייס שלו! איזה יופי.. פשוט גורם לעוד מוטיבציה...
השעה המיוחלת מגיעה... 7:00 קולטים את המ"כים חסרי המשקפיים מגיעים אלינו...מתיישבים מריצים צחוקים וקולטים כי הוא לא יותר מבן אדם... שלנו היה גינגי קטן! חחחח ...
ואז התוצאות... מקריאים שמות ואיך שמגיע
"רון מקר"... אני לא הצלחתי לנשום... פתאום אני שומע "עבר"...
הרגשת שחרור שאי אפשר לתאר... אבל אף אחד לא מחייך אפילו... מנחמים את הלא עוברים... נפרדים מהם ויאללה לשיחה עם מפקד הגיבוש... וישר לאוטובוסים... הסתיים גיבוש 155 של טייס!

ציוד שבאמת צריך...
אזיקונים! חוטי ניילון לשפצורים, אולר (חשוב מאוד), משחה לשפשפות, מטליות לחות!, פנקס ועט (חשוב מאוד), איזולירבנד, בן גאי (אולי מסריח תחת, אבל עוזר!)...

וזהו... אין לי יותר מה לספר חוץ משהיה חוווווויה חד פעמית!!!!!



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.photobucket.com/albums/v161/Gongon780/Rd.jpg]

לעולם אשא דגלך בגאווה

המאמר נכתב ע"י Souler:


גיבוש 669 ב' 27.10.2004

אני רק רוצה להצטער לפני שאתם מתחילים לקרוא על האורך של הסיקור שעשיתי.
היה לי כ"כ הרבה מה לכתוב ורציתי לפרט כמה שיותר, אז מי שיסבול את זה - יבורך!
____

הכל התחיל בבוקר בהיר שטוף שמש, כאשר יצאתי בערך בשעה 6:20 לאיזור התחנה המרכזית החדשה בראשון.
הגעתי לשם בערך ב-7:00, הבנאדם הראשון שראיתי הוא זה שהיה איתי בקבוצה וסיים איתי את הגיבוש (י' אוהב אותך!!).
כאשר נכנסתי איתו לתוך המתחם ראיתי כמות מצומצמת של אנשים שאחד מהם זה חבר שלי (שאגב, התקבל ל-669) וסתם ישבנו צחקנו (אמרתי לו כמה יש לי הרגשה שהוא יעבור.. וצדקתי !!)
בסדר.. המשיכו להגיע אנשים ולאט לאט הגענו למכסה של 68 ילד ששם נעצרנו.
השעה הייתה כבר בערך 8:30 ואז התחילו לקחת אנשים לבדיקות, למלא טפסים שהמצב שלנו בסדר ולראות שאנחנו באמת אלה שצריכים להגיע לגיבוש (למה בטח חבר שלי התבלבל ובא במקומי?!)
טוב, סיימנו הכל ועלינו לאוטובוסים בערך ב-9:00 (אוטובוסים? הלוואי אוטובוסים.. זה היה יותר בכיוון של קראוון עם ציפוי של אוטובוס והקדימה כמו של משאית).
טוב, הגענו עם הטיוליות בערך ב-9:45 בבוקר לאיזור תל-נוף (ששמה כל מבדקי השחייה ומה שכולל בו יהיו).

הגענו לבריכה, התחלקנו לקבוצות (קבוצה 2 כבוד!!) עלינו על ביגדי ים ועל מדים (רק חולצות).
נתנו לנו למלא מיימיות, לארגן בירכיות לבירכיים, תד"לים עם שק בפנים ומן דבר שנקרא חגור (כמו במטכ"ל שייטת וכו'.. רק שפה הוא כבר מורכב עם 4 מיימיות).
- שכחתי להגיד שכאן כבר פרשו 2 (אחד מהקבוצה שלי)- אחד בא עם נקע בגל והלך הביתה ועוד אחד הלך כי הוא "לא רוצה אגוז או 669" (עאלק, שיגיד שלא היה לו כוח לגיבוש - כולנו הרגשנו ככה).
טוב, אז עכשיו השעה בערך 10:20 והתחלנו עם המשימות למיניהם (אני יפרט לכם על המשימות שהיו לפי הסדר שאני עשיתי, כל אחד עשה בסדר שונה):

התחנות שמחוץ למים:

• קשירות וחבלים - התחנה הזאת הייתה לי דיי קלה (למרות שהצלחתי רק קשירה אחת מתוך ה-2). היה עלינו לראות פעם אחת איך המפקד עושה קשר שמיניות מורכב וקשר דייגים כפול ואז לנסות לעשות כמוהו (אני הצלחתי את הדייגים, בשמיניות איבדתי אותו לחלוטין).
• פירוק מאג\נגב - כמעט כולם פירקו מאג (מה שידעתי לפרק) לרוע מזלי היה עליי לפרק נגב. קשה? לא ממש.. אותו עיקרון של המאג פחות או יותר, הצלחתי לפרק אותו אבל בגלל שנגמר לי הזמן לא סיימתי להרכיב אותו חזרה (היה חסר לי עוד 20 שניות גג).
• הלבשת ריתמה - זאת אולי התחנה הכי קלה למי שהסתכל טוב מה שהמפקדים עשו, היה דיי קל, הספקתי על השנייה להלביש עליי את הריתמה (קצת מסובך אבל לא כזה למי שעוקב).

התחנות שבתוך המים:

• פירוק צרור משקולות - כאן היה עלינו לצלול 3.25 מטר ולנסות לשחרר 5 משקולות+אבזם (אני הצלחתי רק את האבזם) מכיוון שזה מלחיץ רצח ויש הרבה לצלול עד שאתה מגיע לקרקעית בכלל!
• שחייה וצלילה - תחנה "שיכרתית" איכשהו, היינו צריכים לשחות 4 בריכות (200 מטר) - 2 בריכות חזה (הגעתי ראשון!) ואחרי כדקה מנוחה עוד 2 בריכות חתירה (הגעתי שני!). לאחר זה חיכינו עוד קצת שהאחרים יסיימו ואז היינו צריכים לצלול לרוחב הבריכה כמה שאנחנו יכולים (מתוך 2 בריכות אפשריות הצלחתי 1 וקצת.. הגעתי שני שוב).
• שנורקל \ מסיכות - כאן זאת הייתה אחת התחנות הקשות. נשמע לכם פשוט לשנרקל? אתם צודקים, היה דיי קל.. עד שמכניסים לכם (לחלק מכם) מים לשנורקל (ואז חלק נחנקים, כמובן). אחר זה היה לשים מסיכה, למלא אותה במים ואז לפתוח את העיניים כשהיא מאלה ולהישאר ככה איזה 2-3 דקות (לי לא יצא להישאר הרבה זמן כי הייתי ראשון אז סיימתי את זה ראשון) ובתחלס, התחנה קשה כי לא רגילים לנשום מהפה, והנשימה הכי קטנה מהאף אתם פשוט בולעים מים ונחנקים (אנשים הקיאו בה מים בכמויות!) ורק אחרי שאתה אומר את השם שלך ואת המס' ת.ז. שלך אתה יכול לרוקן אותה (סוף סוף).

טיפים: במשקולות, הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת לכם אל תילחצו!!! נכון זה מלחיץ אבל יש לכם זמן, תזכרו שאתם יכולים הרבה יותר ממה שאתם חושבים שאתם מסוגלים לו.
וצלילה לרוחב הבריכה אתם חושבים שנגמר לכם האויר? לא- יש לכם עוד 4-5 שניות לנסות ולהתקדם, זה יכול לשפר לכם את המיקום בלי שתרגישו אפילו.

עכשיו אחרי שיצאנו מהבריכה איך אפשר בלי מה שהיה הכי חסר לנו? תיזוזים.. איזה כיף "30 שניות עקפתם את הברוש, זוז!" וכמובן שאף אחד לא הצליח, ככה כמה פעמים, סתם בשביל להכין אותנו לקראת הגרוע מכול (תזכרו את זה) אשר בא וקרב.
ועכשיו מה? כולנו עייפים, איזה כיף.. מביאים לנו איזה מד"סניק מצ'וקמק (שאגב היה גבר, הוא היחידי שהיה אפשר לדבר איתו כמו איזה חבר מהתיכון) וכמובן שהוא העביר לנו מד"ס ב-2 דקות (שיא חדש!).
אתם שואלים בשביל מה מד"ס? סך הכל שחינו 200 מטר וקצת צלילות? לא.. יש את החלק הכי "כייפי" בגיבוש.. טבעת הלחץ!
אחח.. התרגיל המיוחל ששמענו עליו כה רבות הינה הוא בא.

טבעת הלחץ - טוב, אז התחלקנו לקבוצות של 11 קיבלנו כובעים כמו של שחקני כדור-מים ונכנסו לבריכה.
טוב חצי דקה ראשונה כולם רגועים, עד השנייה שמישהו אחר מפרפר קצת וזהו, כולם מתחילים לפרפר אחריו!
התרגיל הזה נשמע לכם לא קשה? הוא קשה ועוד איזה, בחיים שלי לא בלעתי כ"כ הרבה ליטרים של מים (לפחות ליטר וחצי). אבל מה שכן, אל תייחסו חשיבות לבליעת המים, כולם ככה וזה יהיה טעים בשלב מסויים.
אני לעומת זאת, לא הצלחתי לסיים את התרגיל (אורכו 10 דקות) מכיוון שפעם אחת איך שיצאתי מהמים לקחתי אויר, הוצאתי וכשלא היה לי מים בריאות הטביעו אותי (בלי חמצן להישאר 10 שניות מתחת למים?) הרמתי יד והצוללן משך אותי. הרגשתי שבו"ז.
טוב, לא נורא, רק 3-4 מכל קבוצה הצליחו לסיים את התרגיל הזה.

עכשיו השעה כבר בערך 14:00 ו.. עוד קצת תיזוזים, אחרי התיזוזים הגיע שלב ה"מנוחה" (אוכל למי שלא הבין).
טוב, היה לנו 10 דקות לאכול (הרבה זמן) וכל זה בשביל 4 מנות קרב שחולקו בין 13 ילד במחלקה.
האוכל כמו שאתם מתארים לעצמכם, מגעיל רצח. אבל בגל לשכולם רעבים (מה רעבים? רעבים מתים.. כמעט נגסתי לי באצבעות מרוב רעב) אכלתי כמו גדול.
לא היה הרבה זמן לאכול כמו שאתם מנחשים.. ומה שהיה זה: חלבה, שוקולד, טונה, זיתים, שוקולד, בוטנים, לחם ופירות יבשים (שהיה להיט!!).
טוב, אחרי האוכל התארגנו מהר, עלינו על מדים, מילאנו מיימיות (מי שהיה צריך) חולקו לנו מפות ניווט (שהיינו צריכים ללמוד מכיוון שיום למחרת נבחנים עליה) וזהו, עולים לטיוליות הנחמדות חסרות המזגן.
אז עכשיו השעה בערך 15:30 קצת לפני שהגענו לפארק ניצנים. כולם התלהבו, שמענו "םארק". אבל זה לא מלבב כמוש זה נשמע לכם.
איך שירדנו מהטיוליות, הלכנו להשתין (מי שהיה צריך) ו.. "פול!" כולם נופלים על הריצפה, עם התיקים האישיים עליהם (שכחתי להגיד שהיו כאלה שהיאו דברים לשבועיים, מסכנים) ומה עושים? ניחשתם טוב.. מתחילים לזחול.. זוחלים וזוחלים אחרי המפקדים, הרגליים משתפשפות, החול מגעיל, מלא באבנים קטנות, אבק, ועלים יבשים של אקליפטוס.
ככה זוחלים בערך.. 300 מטר (אולי קצת יותר?) טוב, אחרי שזחלנו (וצעקו עלינו כמה שאנחנו איטיים ואיך שאנחנו לא מתביישים - "לא מהפקד, ואתה?") קמנו, שתינו (מי שהיה צריך להקיא, הקיא) ו-"20 שניות סידרתם את התיקיים האישיים שלכם במעגל".
סבבה, סידרנו אוות במעגל דיי גדול (ההיקף שלו משהו כמו 30 מטר).
ולמה לעמוד אם אפשר לזחול? ולמה לזחול אם אפשר במעגלים (כמו עכברי מעבדה שהמפקדים עומדים במרכז ומסתכלים עלינו וצועקים עלינו).
טוב, ככה זחלנו וזחלנו.. "בכיף לא נורמאלי" ואז כדי שיהיה קצת יותר מעניין, המפקדים החליטו לעשות לנו "תחרות זחיות".
כן פשוטו כמשמעו, צריכים לעקוף את זה שממולכם בזחילה, כל מי שעוקץ מישהו צועק את המספר שחלו והמפקדים רושמים אותו.
(טיפ שלי: תזחלו רגיל, תאספו קצת כוחות ואז תתנו את כל מה שיש לכם איזה 15 שניות עד שאתם עוקפים את זה שממולכם, זה לא קשה, רק כואב בידיים\רגליים).
טוב, אחרי בערך עוד 30-35 דקות כאלה של זחילות, הפסקת שתייה (יששש!) אני כמעט הקאתי אבק וחול, אבל שתיתי מהר שהכל יעבור.

עכשיו הגיע השעה 5:15. מישהו יודע איזו שעה זאת? נכון מאוד, שעה לאימון קצר (דיי קצר, יחסית למטכ"ל.. במקום 4-5 שעות, רק שעתיים, אבל עדיין אימון בלי הפסקות!).
טוב, חילקו לנו קרבין (מי שלא יודע מזה, זה גול מתכת ששוקל 3-4 קילו בערך, ללא רצועה מצופה בעץ) ומה? לחקנו ציוד מחלקתי (את האלונקה מישהו שכח לקחת) ועפנו לדיונות.
אחחח הדיונות, אתם חושבים שאם במטכ"ל הן היו ניראות כ"כ נורא. עכשיו הן ניראות על הפנים, אם לא זוועה!!
טוב, הורדנו ציוד מחלקתי, תקענו קרבין אחד במעלה הגיבעה (הר?) ו.. תיזוזים בסידרי הגעה (פעם אחת הגעתי שני, השאר פשוט התנדנדתי בין 4-8).
התרגיל הזה היה ממש ארוך, כמעט כמו תרגיל במטכ"ל.
אחרי בערך 30 דקות (שהמפקדים אומרים "וואי כמה יפה השקיע" ואתנו מה שמעניין זה רק לשבת ולנוח) החליטו לצ'פר אותנו בשקים (מילאנו שקים עד החצי) ולהקיף את הדיונה כמה שיותר פעמים, התרגיל האהוב עליי (שבעצם אמור להיות לי הכי קל, אבל לא הפעם).
עשיתי 13 סיבובים, הכי טוב אצלינו עשה 16!!! השאר בין 10-13.
טוב, זה לא היה תרגיל ארוך, וכבר ממש חושך (אני חשבתי שכבר איזה 10 בערך) מניחים 5 שקים לים המפקדים (השאר מרוקנים) ואם הצלחתם לנחש נכון, התרגיל שעכשיו הוא אלונקה סוציומטרית. "אבל המפקד, אין אלונקה!" טוב, אז שקים סוציומטרי.
הקפנו מעט עשבים שהיו באיזה דיונה וחזרה, ה-5 הראשונים לקחו את השקים, השאר סתם רצו במעלה הדיונה בסדרי הגעה כמובן (אפילו לא פעם אחת הצלחתי לקחת את השקים, מאכזב).
טוב, התרגיל הז ההיה ממש קצר (בערך 4-5 טריגים מהירים) וחזרנו למתחם, כי כבר ממש חושך (וכולם בטוחים ש-12 בלילה).
אחרי שהגענו אחד הצליח להציץ בשעון (אסור להיות עם שעון בגיבוש!) והודיע לכולם (מי שהצליח לשמוע) ש"רק" 19:15.
טוב, עכשיו הסתיים הקטע הפיזי (של היום, אל תתלהבו כ"כ מהר) והגיע הקטע האומנותי, קצת הרצעות, מבחני לחץ ומשאלות מתמטיות להעביר את הזמן.
בהתחלה היה לנו להעביר הרצאה על מה שהמפקדים בוחרים (היו שם נושאים כאלה מפגרים, אין מה להגיד עליהם פשוט!!).
אני יפרט כמה שאני זוכר שהיו שם: הציונות כיום ופעם, הפריית מבחנה, החקלאות המדרנית, עובדים זרים, עונש מוות, הצבא של שנות ה-2000, זכויות המיעוטים ועוד כמה נושאים חסרי תוכן מסוג זה.
(לי התמזל מזלי, בגדול אני חייב להגיד. שקיבלתי את "הצבא של שנות ה-2000" שפשוט אמרתי כל מה שהיה פעם, ומה שיש היום, כמה שזה טוב ומה החסרונות\יתרונות).
למרות שלא הצלחתי לדבר 4 דקות (עד שהמפקד הפסיק) אבל הבאתי הרצאה משובחת ולעיניין (בניגוד לאחרים שאיכשהו הגיעו ללדבר על בורגר ראנץ' בזכויות המיעוט וכד').
טיפ נוסף: יש לכם בערך 2 דקות להתכונן למה שאתם הולכים להעביר, אז תרכזו לכם בראש מס' נושאים גדולים שקשורים לנושא ותתחילו להרחיב. אין זמן להיכנס לפרטים, זה כבר יבוא לכם עם זה שאתם מדברים על הנושאים הגדולים).

טוב, לאחר ההרצאה הגיעו החידות המתמטיות שכולם חיכו להם (זמן מנוחה, אבל הכל בעמידה).
נתנו איזה 4-5 חידות שכל אחד היה צריך לנסות לפתור לבד. מי שידע תשובה או חשב שהוא ידע הרים את היד והמפקד קרא לו, ומי שלא ידע המפקד קרא לו בכל זאת אבל אחרון לראות מה יש לו להגיד.
אני יתן לכם דוגמא לחידה שהייתה לי (דיי פשוטה לטעמי): ישנה ספינה ששטה במהירות גבוה, בקכל אחד מהקצוות שלה עומד מישהו (אחד שני ואחד יוסי).
לכל אחד מהם יש את אותו סוג של אקדח עם אותו סוג של כדור. שניהם יורים באותה שינייה אחד לעבר השני. מי יפגע קודם?
(חידה קשה? לא כשאתם עושים משוואה) בסופו של דבר, לפי מה שאני אמרתי (ושאלתי אחרים) אז התשובה היא שהם פוגעים באותו הזמן.
(קשה לי להסביר את התשובה פה בכתב, אבל כשחושבים קצת אז מגיעים לפיתרון הזה.. אני חושב)
טוב, וזאת החידה הכי קלה שהייתה לנו. היו עוד 3-4 מהסוג הזה.
עכשיו קיבלנו אוכל ומחכים לפעילות הבאה.

טוב, הגיע השעה 21:00 ועוד לא הקמנו אוהל סיירים.
לוקחים את המיוד הנדרש לבניית אוהל ו.. "7 דקות אני רוצה לראות כאן 6 אוהלים עומדים דום!" (המפקד אתה לא מגזים קצת?).
טוב, אחרי 7 דקות אף אחד לא הצליח לבנות אוהל כמו שצריך (אני ובחר שלי הצלחנו כמעט להעמיד את האוהל לגמרי, מיומנות שירשתי מגיבוש מטכ"ל)
ומי שלא סיים נתנו לו עוד 8 דקות.
אחרי 8 דקות המפקד בא, עמדנו ב-ח' ובגלל שסיימנו ראשונים אז למה שנלך לישון ישר? 30 שניות הקפתם את העמוד (העמוד נמצא במרחק של 200 מטר מאיתנו). ככה פעמיים. ועכשיו יש לעשות רשימת שמירות עד 6:30.
(המפקד חשוב שאנחנו לא יודעים שב-3 וחצי קמים למסעון קטן).
אז אירגנו רשימת שמירות והלכנו לישון (השעה הייתה 9:25 וכולם כבר נירדמו באיזה 22:00 אחרי טלפונים לחברה וכו').
אחרי שישנתי ממש טוב (בערך 4 שעות) ושמירה באמצע הייתי מזה חייב להשתין.
ובאיזה שעה זה היה? 3:20 (מזל מאלוהים) קמתי השתנתי וראיתי את כל המפקדים קמים להשקים אותנו (אני מדגיש שהיה אסור לישון עם מדים!!)
חזרתי לאוהל והתארגנתי מהר (הערתי את חבר שלי גם שיהיה מוכן) והמפקדים התחילו להשקים אותנו, איך? בעטו והפילו לכולם את האוהלים, הרימו רימונים עשן אדומים, אבוקות (היה שמח, הרגשתי בלומפילד לרגע).
ו-"4 דקות כולם על מדים מסודרים ב-ח'" (היו גם צעקות על "למה ישנת עם מדים?" -מה אתה מטומטם? אתה חושב שלא ידענו שיש מסע?).
טוב, התארגנו ב-ח' (אני לקחתי את הזמן, חח כי היתיי מאורגן).
ו.. 30" שניות הייתם אצל המד"ס". המד"ס העביר לנו מתחיות קצרות, קצת ריצה שנתחמם (היה דיי קר באותו לילה) ו.. 10 קילו של חול בשק ויוצאים למסע (עם הקרבין,4 מימיות והמון עייפות מצטברת).
הולכים והולכים ככה המון זמן, עוברים דיונות ומידי פעם המפקד עוצר ל-2 דקות לשתות כל איזה ק"מ-ק"מ וחצי.
בסוף מסע השקים (אני מדגיש, זה היה רק מסע שקים, ועברנו רק 9 ק"מ לערך) היה הפסיקה "ארוכה" של בערך 6 דקות, לשתות, למלא מיימיות ולהוציא חול מהנהלים ושכחתי.. גם לרוקן את השק (פתאום כולם מרגישים את הכתפיים שלהם מתפרקות, תענוג)
ו.. לפתוח אלונקה עם 7 שקים עליה (7 שקים שסחבנו עלינו, כן). וזה למי שלרגע היסס, גם עם הקרבין ושאר הירקות (אחח ירקות.. אוכל של בית).
כאן כבר כולם מזיעים עד שד עצמותינו, כל המדים מירוק נהפכו לשחוקים מזיע וגם הכובע שלי היה כמעט שחור מהרטיבות.
עכישו כבר אנחנו כבר קצת אחרי הזריחה, שמים בהירים והדבר היחידי שאנחנו רואים אלה דיונות והמוווון חול.
טוב התחלנו מסע של 7 וחצי ק"מ עם אלונקה (שמעתי בסוף את אחד המפקדים אמר שזה המרחק שהלכנו איתה).
ככה הולכים וכל 45 שניות המפקד עוצר ואומר "מזה מחלקה 2? איפה אתם? אני לא אוהב ללכת לבד" (המפקד בוא נגלה לך סוד, אנחנו לא אוהבים אותך כ"כ).
ככה הולכים, וכדי ליצור מתח ושכולם ילחמו כדי להיות מתחת לאלונקה, כל כמה דקות הוא היה עוצר ורושם מי מתחת לאלונקה (מתוך 10 פעמים בערך שהייתי הוא רשם אותי 7 או 8 פעמים).
היו אצלינו 2 (שהתקבלו!!) שהיו בערך 17-20 פעמים. מטורף!
טיפ למסע: בזמן הזה כולם מתים מעייפות, רעבים, עייפים, ממש עייפים, אין כוח, ועוד קצת עייפים.. אז תאגרו טיפה כוח ותהיו כמה שיותר מתחת לאלונקה (כולם במצב שלכם, תזכרו את זה תמיד!).

עכשיו הגענו חזרה (השעה בערך 7:15 בבוקר, ותיאורטית הקטע הפיזי נגמר (יש רק עוד מן סוג של בר-אור ועוד קצת תיזוזים וזהו).
נשלחנו למד"ס (אותו מד"ס מצ'וקמק) שהפעם הוא עשה לנו מד"ס הרבה יותר ארוך. לאחר המד"ס היה לנו לאכול (15 שדקות לאוכל, להחליף מדים ולמלא מיימיות - זה נחשב להמון זמן של מנוחה).
השעה כאן כבר איזה 8:30 אחרי שאכלנו, החלפנו מדים, מילאנו מיימיות ורוקנו חול (המון חול) מהנעליים, הגיע הקטע של החידות המתמטיות, חידות קבוצתיות ודיונים קבוצתיים ותרגילי מנהיגות והישרדות (ההישרדות היה ממש כיף!)
החידות המתמטיות הסברתי לכם מזה ונתתי לכם דוגמא אחת. אבל החידות והדיונים הקבוצתיים היו יותר קשים והסתכלנו עלינו הרבה יותר (גם 2 הפסיכולוגים הציצו וישבנו מידי פעם בדיונים האלה לראות מי מתבלט!).
כאן כולם היו ממש צבועים, ישר כולם התחילו לדבר כאיל והם המנהיגים, וזה לא טוב. הם מחפשים את השקטים יותר שפשוט זורקים את ההערות החכמות ונותנים את התשובות הכי טובות.
זה לא משנה כמה אתה מדבר, זה משנה אם אתה מדבר לעיניין ולא מנסה להשתלט.
כל החוכמה שיקשיבו לך ויקחו את העצות שלך, לא שתצעק כמו מפגר (שאגב היו אצלינו איזה 3 כאלה שהיינו מתים לסתום להם את הפה).
טוב כל תרגיל קבוצתי כזה לקח בערך 20 דקות חשיבה, וחלק הוא האריך את הזמן גם.
ככה כל זה הסתיים בערך בשעה 17:00 (שכבר התחיל להחשיך). בדרך ירדו עלינו כמה טיפות גשם אבל ממש בקטנה. |חיוך|
לאחר שהכל הסתיים (כמובן לא רוצה להחסיר פרטים, אבל היו תיזוזים בין כל תרגיל ותרגיל, 2-3 מיקצים בקטנה).
ושכחתי עוד משהו, בערך בשעה 13:00 (לפני האוכל של הצהריים) היה לנו מבחן בר-אור.
זה לא כמו בר-אור ביום סיירות ולא כמו בגיבוש צנחנים, זה בר-אור שמחולק ל-3:
הקטע הראשון הוא 3 ספרינטים קבוצתיים (שהוא נותן לנו זמנים ואנחנו צריכים לעמוד בהם).
החלק השני זה ריצה 2,000 (על חול דיונות, היה קשה! והיתה לי שפשפת נוראית!!!) אבל בכל זאת עשיתי ממוצע.. 8:46 (עם השפשפת, חול דיונות ובשיא החום).
(חבר שלי, שלא עבר סיים ראשון ב-7:40!!).
כמו שאמרתי, אחרי האוכל המשכנו בחידות וב"פעילויות הקבוצתיות" ואז בערך בשעה 17:00 קראו לכל אחד להיות במעגל גדול (מרחק של 5 מטר אחד מהשני) ולהסתובב עם הגב למפקדים).
אתם זוכרים את המפות ניווט? יפה.. עכשיו היה לנו שאלות על המפת ניווט ("איך מגיעים מנק' 2 לנק' 4") - אתם צריכים לתאר להם מה אתם עוברים בדרך, איך אתם יודעים איפה זה כל נק', כמה מטרים\מאות מטרים זה בין רחוב לצומת וכו'.
(בחלק של הניווט הלך לי ממש טוב, כל השמירה שלי ובטיוליות שיננתי את המפה, הלך לי ממש טוב!! מה גם שהייתי הכי מעט זמן אמול המפקדים).
טוב סיימנו את החלק של המפות, עוד דיון קבוצתי אחד (למה לא לעשות דיון קבוצתי שהפסיכולוג יבחן אותנו כמו ג'וקים? בכיףף).
אחרי הדיון באה החיילת של המדור סיירות (כולם צועקים יששש בתוכם, רק שאין לכם כוח גם לזה..)
ומשום מה, כל הקבוצות קיבלו מזה כוסיות, הרבה זמן לא ראינו בנות.. אז כל דבר ניראה לכם פתאום יפה. ושלנו, רק שלנו הייתה שמנה, אבל חמודה (זה לא מכפר על זה שהיא שמנה באמת).
טוב, חילקו לנו שאלון סוציומטרי (אני יודע כי התחברתי שם עם עוד 4 ממש ממש ממש טוב! שאצל 2 מהם הייתי ראשון והאחרים בערך 4-5 שזה נחמד).
כמובן שבדרך היא אמרה לנו עד כל שסיימנו את הגיבוש וזהו ושאלנו אותה מה הולך להיות מחר (היה אסור כמובן, רק אחרי הדיבור שהיה לנו עם המפק"צ).
טוב, קיבלנו עוד שאלון (מטומטם לגמרי) על הגיבוש עצמו (איך היו המפקדים? מה הייתה משפר בגיבוש? -האוכלללל!!! ועוד שאלות כאלה ואחרות).
סיימנו את זה, אמרו לכולם לעלות על אזרחי (סוף סוף, מסרחיים רצח ומלאים חול) אבל עם חיוך על הפנים.
אחרי שכולם התקשקשו בטלפון והודיעו להורים\חברות\חברים שסיימנו את הגיבוש קראו לאיזה 7 לפסיכולוג (5 מהם התקבלו בסוף).
אחרי שקראו להם המפקד צוות שלנו בא וישב איתנו (סוף סוף נשבר הדיסטנס שבכלל לא היה!!) אז כמו אתם יכולים לנחש טוב טוב הוא בא לדבר איתנו על מה שעברנו ועל כמהש אנחנו גברים וכו'.
אחרי זה שאלנו אותו שאלות מה הולך להיות לנו ומה אנחנו מקבלים, פה ושם וזהו, נגמר הגיבוש סופית (היה מצחיק שאחרי שהוא סיים לדבר אמרתי לו "דני, אפשרל הגיד לך משהו?" הוא כזה "כן, בטח! אז אמרתי לו "התקבלת! -ואז היה קטע של ציחקוקים בצוות שלי אבל בקטנה).
טוב סיימנו את הגיבוש. מי שהגיע עד לפה יכול לשמוח שהוא סיים את אחד הגיבושים הקשים שיש!!
(הוא הרבה יותר קשה ממטכ"ל, מטכ"ל הוא ארוך, אבל יש המון זמן לנוח.. כאן אין לך שנייה של מנוחה, כמו בגיבוש טייס למי שהיה).


נ.ב. - שכחתי להגיד, במהלך היום השני (היום עם כל המבדקים והחידות) יחלקו לכם חוברת של 25 עמודים (וב-45 דקות ללמוד) על מה הכלים, תפקידים ובכלל מזה 669 (הרבה התבאסו מהיחידה, פתאום כזה אנשים אמרו "בואנה בשביל מה עשיתי את הגיבוש הזה?") ואז נבחנו עליה, היה ממש קל!!
נ.ב.נ. - למי שרוצה לדעת, התחלנו את הגיבוש 68, סיימנו אותו 57 שמתוכם 10 עברו + 2 שהם בהמתנה.
אני אישית לא עברתי את הגיבושון (יש לי ראיון אגוז ב-7.11.2004) אבל חבר שלי עבר (א' 48, אוהב אותך!).

בהצלחה למחלצים ולמי שיגיע לגיבושים הבאים של 669. סליחה ענקית על האורך של הכתבה (מי שהצליח לקרוא והתעניין - יבורך!)
ותזכרו שהכל בראש.
ועוד דבר אחרון לפני סיום, למי שלא עובר לעולם, אבל לעולם אל תפסיקו לחלום (בעצם גם אלה שעברו מותר לכם).

_____________________________________

סולר.

לעולם אשא דגלך בגאווה

המאמר נכתב ע"י CLUB MAN




המיונים לחובלים/צוללות לאלה שלא קיבלו יום סיירות

יש לי פרופיל 82 על אלרגיה לאבק, החלום שלי היה להיות לוחם בשייטת, אבל יש לי משקפיים אז זה נפל כמובן (ניסיתי דרך גדנ"ע צלילה)...יום סיירות אני לא אקבל, אז קיבלתי זימון ליום מיון לחובלים/צוללות ובו כאמור ממיינים לחובלים או לצוללות . הגעתי לשם ב-8 בבוקר, ובאופן חריג התחלנו ממש ב8:15 ככה שאני חושב שלא רע להגיע מוקדם. אני הייתי בקבוצה א' ושלחו אותנו לכיתה ממוחשבת למבחנים.

מתחילים בשאלון קצר שבודק מוטיבציה, ואם יש לכם נסיון במשהו שקשור לים -שייט, צלילה וכדומה. לא מוגבל בזמן. ממשיכים במבחן ידע ימי- מי שלא קשור לימאות- כמוני- לא יידע שם כלום, וזה לא נורא , אם ציינתם את זה שאתם לא מתעסקים בזה בשאלון הראשון אתם בסדר אני חושב. אחרי זה יש מבחן של 100 שאלות בידע כללי . פה יביאו לכם מילים ואתם צריכים לבחור מבין 4 אפשרויות מה המילה אומרת. לדוגמה היה לי את המילה "קוביזם" ....אני אמרתי שזה זרם באומנות . אחרי שעברתם את זה יש את הפסיכוטכני, שזה מאוד דומה למבחנים של הצו ראשון רק יש שם הרבה שאלות (68 אם אני לא טועה...) -
שם שואלים שאלות בידע בסיסי בפיזיקה- מכניקה, מי שהיה בגדנ"ע צלילה מכיר. לא משהו קשה,אבל מוגבל בזמן. אחרי זה היה הספציאליטה של חובלים........מבחן האונייה ונמל. כאן יש תרשים בצורת ריבוע שמחולק לריבועים קטנים ונותנים לכם את המרחק בין כל ריבוע . במבחן אתם אמורים למצוא את המרחק המינימלי שעל הספינה לעבור כדי להגיע לנמל. יש שם כ48 שאלות, ב15 דקות. הבעייה היא שיש הפתעות בדרך, ומכניסים כל מיני גורמים שמשפיעים על החישובים. מבחן חביב ביותר. אחרי המבחן הזה , מגיע המבחן שלפי דעתי משפיע הכי הרבה- שאלון 300. כמו שהוא נקרא- יש שם 300 שאלות על עצמך. אנשים- אל תזלזלו במבחן הזה בשום פנים ואופן! אני לא זילזלתי. מציגים בו שאלות על עצמכם ועל האופי שלכם, שואלים שם על דעתכם בנושאים שונים ואתם עונים ב-נכון ולא נכון. בניגוד לשאר המבחנים, כאן אין לכם את האפשרות להתחרט כי אי אפשר לחזור לשאלה הקודמת. המלכודת פה היא שיש שאלות שחוזרות על עצמן על מנת לבדוק עקביות. לדוגמה שאלה 10 יכולה לחזור עוד פהם כשאלה מספר 208 , וחייבים לענות אותה התשובה- להיות עקביים.
אחרי העינוי הזה, יש הפסקה ובה ממלאים חוברת עבה על עצמכם ועל המשפחה שלכם, ולכתוב קורות חיים ואיזה תחביבים יש לכם וכו', חפירות לא נורמליות- שוב- לא לזלזל! אחרי זה יש הפסקה ארוכה ביותר .....כמה שעות שפשוט לא עושים כלום. מחכים מחכים, והום קוראים לנו בשיא הגשם להיכנס לכיתה. כולם רטובים נכנסים לכיתה , מחכים עוד קצת, ויש הרצאה של צוער בקורס חובלים - הרצאה קצרה, ולמי שיש שאלות אפשר לשאול אותו הכל. -אגב הוא הסתובב עם מקוצר....חביב. על כל פנים, אחרי ההרצאה באו מאבחנות פסיכוטכניות וחילקו לנו שאלון השלמת משפטים ובו יש מלה שאלות שצריך למלא - כגון- "אמא טובה היא אמא_______" או "הילד בכתה כי_______" יש לכם עשרים דקות. ויהיו שאלות שחוזרות על עצמן וחייבים להיות עקביים, ומומלץ לכתוב שם תשובות ארוכות, זה מה שאני עשיתי. אחרי זה כעיקרון לחלק היום נגמר. חלק הולך הבייתה בלי לקבל שום גיבוש. יושבים בכיתה איזה שעה וחצי ככה , ופתאום קוראים לחלק החוצה.
אני משאר לפסיכולוג קבוצתי. חלק חזרו והמשיכו וחלק עפו כבר בשלב הזה. אני באתי ליום הזה בכוונה לעבור לחובלים בלי פסיכולוג....................אבל................... נו טוב בטח ניחשתם...קוראים לקבוצה נוספת- הפעם אני בתוכה. הדופק שלי כבר קפץ ככה שהרגשתי אותו טוב מאוד. היינו 10 חבר'ה שנכנסו לפסיכולוג. אני לא כ"כ ידעתי מה הולך להיות שם , אבל לא נורא אתם תדעו . התיישבנו ונכנסו לחדר שלוש מאבחנות כאשר אחת מהן קצינה. התחלנו עם סבב שמות, זה היה החלק הקל ....אחרי זה כל אחד מספר על עצמו, שוב לא קשה......ועכשיו הגיע המשימה - נתנו לנו לבנות איש מקשים לשתייה וסיכות תפירה. 3 דקות לתכנון של האיש ו7 לבנייה . כבר בתכנון אני דיי השתלטתי על העניינים . היו כמה רעיונות ולא כולם הבינו את הרעיון העיקרי- אותו אנו עומדים לבצע.
לא נורא. שאלו אותנו עד כמה אנחנו בטוחים בתכנון שלנו - שאגב הן אמרו לנו מידות מסויימות לדגם של האיש. נתנו ציון לתכנון והן שאלו אותנו למה נתנו להם את הציון הזה. אוקיי......שימו לב לזמן שהוקצב- אתם אחראים עליו! לא לחרוג! ניגשנו לבנייה - הכל הלך טוב עד שפקששו עם איזה משהו.... בד בבד המאבחנות ממנות אחד מהקבוצה לנהל את עבודת הצוות. הכוונה כאן היא כמובן לבחון את יכולת המנהיגות שלכם. תשתדלו לבלוט כל הזמן - לבלוט לחיוב כמובן. המפקדים חייבים לדבר הרבה ולנהל את הצוות כדיי לעמוד בזמנים וכדי שתהייה עבודה אפקטיבית כמה שאפשר.
הקשים הרוסים, והסיכות הרוסות. אסור לעקם לא את הסיכות ולא את הקשים. אחרי המבחן החביב הזה, נדרשנו לדרג את העבודה שלנו כצוות כלומר את התוצאה ואת עצמנו בתור חלק בקבוצה. אצלנו דירגנו את עצמנו יותר גבוה מהדירוג שנתנו לעבודה ואז המאבחנות "נטפלות" אלינו כדי שנסביר איך זה שאנחנו מקבלים ציון יותר גבוה מהציון של כל הקבוצה. קטע טריקי. אחרי שהרוחות נרגעו, אבל הדופק עדיין דופק כמו סאב של מועדון, ביקשו מכל אחד לתת הרצאה . הן אמרו לכל אחד שייתן את הנושא שעליו הוא רוצה לתת הרצאה. כל אחד אמר את שלו. אגב הדרישה היא להרצאה של דקה לא פחות ולא יותר- לא פחות ולא יותר !!! חשוב מאוד הקטע של עמידה בזמנים. ואז פתאום המאבחנות בוחרות מישהו ואומרות לו לתת הרצאה על נושא שהן בחרו. ולעזאזל......איזה נושאים.......ניקח כמה דוגמאות- "X תן הרצאה על שזיפים" או לי נתנו לתת הרצאה על סלסה.........לא הרוטב.......קיצר יצאתי חרטטן בטירוף. העיקר כאן הוא יכולת הביטוי שלכם. דברו בקול רם וברור, להראות יכולת אילתור טובה. היו כמה שלא עברו את החוויה הנפלאה הזאת. לפי דעתי עדיף לתת הרצאה.
הזמן שאחרי הפסיכולוג הקבוצתי, הוא סביר להניח הזמן הכי לחוץ שהיה לי בחיים...שלוש שעות אחרי זה סוף סוף קוראים לי ולעוד שניים לחדר ו------מזל טוב עברתם לחובלים! ......הייתה תחושת הקלה לא נורמאלית ! אבל עכשיו זה רק מתחיל.....המירוץ למגמת שייט. בע"ה .


בנוגע לזמנים. התחלתי ב8:15 ויצאתי משם ב19:30. זה היה סיוט. אבל אני שמח שעברתי, אבל הייתי שמח לעבור בלי הפסיכולוג. היו כאלה שהתמזל מזלם ועברו את זה בלי פסיכולוג. היו הרבה שלא עברו אבל אני חושב שהרוב עברו.

מקווה שעזרתי למי שהיה צריך עזרה כזאת, ומצטער שאני לא ציינתי שאלות ספציפיות, אני לא חושב שטוב לפרסם את זה . אם מישהו בכל זאת רוצה מידע ספציפי יותר, שישאיר הודעה בפרטי.

על כל פנים, הטיפ הכי גדול שלי הוא- תרצו את זה ותקבלו. בהצלחה!

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י shikooz:


גיבוש יחטיות גולני נוב' 04

טוב מכיוון שאני חיפשתי כל כך הרבה מאמרים על הגיבוש הזה ומצאתי רק שתיים,אני חושב שכדאי שיהיה מאמר נוסף שיוכלו להיעזר בו.

היום הראשון,היום הקשה-
היום הראשון מגיע לאחר יום של גיבושנים ובראור-ב5 בבוקר בראור לאחר מכן גיבושון גולני(שהוא ממש קל),וגיבושון יחטיות שגם הוא לא קשה במיוחד..אך למרות זאת הגיבושונים סיננו הרבה אנשים שנפצעו,נשברו או שפשוט לא רצו עוד שלושה ימים של טירטורים.
*עצה חשובה-לא להשקיע יותר מדי בגיבושונים ,יותר מדי אנשים נפצעו במהלך הגיבושנים ולא היו כשירים במאה האחוז לגיבוש..הזחילות בגיבושנים והריצות הם על סלעים שפיצים וכואבים ,הסיבה לכך היא לשבור אותנו,החבלות בגוף הם בלתי נמנעות ,בעיקר שאתה זוחל על סלע שפיצית,אז במקום לזחול ברבאק,תזחל בסבבה תעיף את האבנים לצד, תרוץ ריצה קלה ופשוט תסיים את הגיבושון..אם תסיים אותו בהצטיינות זה לא ייתן לך כלום.
כל מי שמסיים זכאי לגיבוש יחטיות שנערך למחרת בבוקר.

**אם איזה ציוד עושים את הגיבוש-תד''ל-תיק בתוכו קסדה,שתי ממיות,את חפירה,ושק חול של 5 קילו בערך שתיצטרכו להוסיף עם התחלת הגיבוש.הגיבוש נעשה עם נעלי ריצה,ולא של צבא.

התחלת הגיבוש-אנחנו קמים כרגיל ב6 בבוקר ,אוכלים ועוזבים את הבא'ח המדהים שלנו,ל****,הגיבוש יערך ברובו על שפת הים ובאיזור.
.ב10-12 בערך יוצאים לדרך המפקדים מובלים אותנו אותנו לחוף,כמובן שהם לא שוכחים בדרך לתזז אותנו,ולחינם יש לציין כי הקבוצה גדולה ,ועוד לא רשום לנו על הקסדות מספרים ככה שאין להם מושג מי ראשון ומי שני.
מגיעים לחוף הים ,שמים שקים של חול של מה שניראה לנו כ5 קילו(אל תידאגו לא צריך לשים יותר כדאי להרשים אותם הם גם עוזרים להראות לנו כמה אנחנו צריכיים עוד להוסיף או להוריד)בתוך התד''לים שכל הגיבוש עלינו ,רושמים מספרים על הקסדות,ומתחילים בתיזוזים קלים,שאט אט נהפכים ליותר קשים,המפקד נותן זמנים בלתי הגיונים כרגיל,אל תתרגשו ואל תנסו לעמוד בהם תיהיו אמיתים עם עצמכם,ובשלב הזה לפחות תרצו בקצב שאתם רגילים לרוץ בו ריצות ארוכות.התיזוזים בהתחלה עדיין קלים לאחר כשעה הם מפסיקים לטובת הפסקת אוכל ככה זה היה אצלנו,ואז מיד אחרי זה מתחילים תיזוזים יותר קשים ,הסיבה שהם נהיים קשים הם לא בגלל הקצב אלא בגלל שהריצה נעשות על חול ים שוקע מעט,ולפעמים על סוללות חול-גבעות תלולות,עם מהמורות,וגבעות קטנות,דבר שמקשה על הרגלים(לכן כדאי להתאמן לפני הגיבוש על ריצות בחוף הים),דקה וחצ לעמוד השני,30 שניות למכונית האדומה,10 שניות לפה20 שניות לשם,רוצו לשם תעשו 15 בטן,20 ידים,מכירים את הנוהל.
במקרים רבים נמצאים רחוק מהמפקדים וניראה כי הם לא רואים אותנו,תיהיו אמינים כי תמיד מסתכלים עליכם.
למי שרוצה להגיע לפלסר,כדאי להיות בין החבורה הראשונה כדאי להראות שאתה מתאמץ,אבל לא לנסות לקרוע את עצמך להיות כל הזמן ראשון,ככל שעובר זמן בגיבוש התיזוזים נהפכים ליותר קשים,אפשר ורצוי להשאיר מעט כח.עוד עצה להתנדב,אם אפשר להיות חניך תורן,ככה אתה אחראי על כולם,ועל הזמנים,המפקדים יעריכו אותך עם תעשה את העבודה כמו שצריך,וכמובן שתבלוט הכי הרבה.
ככל שהגיבוש נמשך,תנסה להתבלט יותר,ואל תידאג תוכל להתבלט תמיד.

אלונקה סוציומטרית-היום הראשון משולב גם באלונקה סוציומטרית,4 הראשונים לוקחים אלונקה שתים אחריהם לוקחים ג'ריקן,שווה להשקיע בחלק הזה,הריצה קשה מאוד אבל זה לא חלק ארוך,לאחר מכן הוא ינסה לשבור אותכם בעוד כ5 דקות של תיזוזים אחרי שקרעתם את עצמכם באלונקה,הוא מנסה להיטפל לאלה שהיו טובים באלונקה דווקא,שכמובן שעכשיו כבר הקצב שלהם בהרבה יותר איטי,אל תתרגשו.תורידו את הקצב אפילו,אל תשמעו למה שהוא אומר.אל תידאגו כמה שזה קשה,אחרי חלקים קשים הוא נותן זמן לשתות,ולנוח מעט.
זחילות-יש קבוצות שעושים להם יותר זחילות ויש כאלה שעושים להם פחות,כל בוחן ומה שבראש שלו,אמרו לי שבמחזור שעבר היה הרבה זחילות,במחזור הנוכחי רוב הגיבוש היה בריצות.את הזחילות כולם ניצלו לנוח ,ולשחק בחול,בד''כ הם התנהלו מהסלע הזה לסלע הזה כמה שיותר פעמים,זה באמת לא קשה כל כך תנסו להשקיע בחלק הזה מקסימום אם יהיה לכם קשה תשכבו ותשחקו בחול,ככה כולם עשו.
מצבי שתים-שוב תלוי בבוחן,אצלנו לא היה כמעט מצבי שתיים,אבל תתאמנו על זה בטירונות יהיה לכם הרבה,ויש סיכוי גבוה שיהיה לכם בגיבוש.

התיזוזים של היום הראשון נגמרו עם שקיעת החמה,אצלנו הוא ניגמר בתיזוז רציני שכמעט ושבר אותנו,15 דקות שבהם לא הייתה מנוחה,אל תישברו ותיזכרו שהסוף קרב.
היום הראשון ניגמר אצלנו במסע שהתבצע כבר בחושך אחרי שהגענו לבסיס מסע לא קשה כל כך,היו כמה אבל שלא עזרו בכלל,תעזרו לחברים שלכם זה חשוב,אפילו אם אתם גמורים,ככה תבטיחו את הדרך שלכם לפלסר,אגוז,עורב\פלחהן(יהיה שאלון בו חברי הקבוצה ידרגו למי מגיע הכי הרבה להגיע ליחטיות,בד''כ אנשים זוכרים את מי שעוזר להם),ואל תשכחו לבקש חילוף ועזרה מהחברים,החלק הקשה מאחוריכם אבל עדיין כדאי להשאיר כח. סה''כ היום הראשון הוא 6 שעות של עבודה פיזית,אל תידאגו אתם יכולים להתבלט גם ביום השני.

היום השני-קמים ב5-6 בבוקר
כולם קמים צולעים,תפוסים,מסריחים,חבולים בכל הגוף,ועייפים.
ליום ובו משימות קבוצתיות ותיזוזים עם אלונקה,עצה-תמיד שיש תיזוזים עם אלונקה אל תרוץ קדימה,תרוץ מאחורה עם האלונקה והג'ריקנים,תבקש להחליף אפילו אם אתה לא ממש רוצה,בשלב הזה כבר הצוות שכעת צומצם מגובש מאוד ואוטמטית כולם רצים כגוש עם האלונקה,
יהיו כמה תיזוזים עצמאים אבל לא ברמות של היום הראשון,אל תישברו בשום פנים אם הגעתם ליום השני,ואם יש לכם כח זה הזמן להשקיע.
משימות-המשימות בגיבוש הם כאלה-משימות הסוואה,לעלות עם אלונקה גבעה תלולה,לבנות אוהל,לפרק נשק,בוחן אמינות-לחפור מתחת לחוט מבלי לנגוע בו ולעבור לצד השני,ועוד..בכללי משימות מאוד כיפיות,תיהיו מעורבים בהם,זה חשוב ליחידות החה''ן והעורב,אם לא היית טוב הם אוהבים אנשים איכותים ופחות מסתכלים על כושר,כמובן שהמפקדיים כל הזמן מתצפתים ורושמיים ציונים.
לאחר כמה תיזוזים נוספים,והרבה אוכל שאכלנו,כל שעתיים בערך,אולי בגלל שלא ידעו מה לעשות איתנו,תיזזו אותנו עוד קצת ואז הגיע החלק האחרון של הגיבוש שכמעט ומסייים את כל המסע הפיזי,הניווטים(חשוב לפלסר),תנסו להיות מעורבים כמה שיותר,להוביל,אבל גם להיות קרובים לאלונקה.בכל זאת ,החבר'ה מדרגים אותכם,ובלי שום קשר בן אדם סובל ,לא תעזור לו,היו כמה בכל קבוצה שהיו סוציאמטים והשקיעו רק בתיזוזים וליד המפקדים..הצוות בד''כ התנקם בהם ודירג אותם נמוך.
סוף היום עוד תיזוז קטן שלא הזיז לנו וחזרנו לבסיס,רצו שמועות שהולכים להקפיץ אותנו בלילה כולם ישנו חצי ערים אבל בסופו של דבר זה היה סוף הגיבוש.

*המפקדים-אתם לא מעניינים את המפקדים של הגיבוש,מטרתם היא שתעופו אל תתייחסו לשום דבר שהם אומרים הכל בילבולי שכל,פעמים רבות הם אומרים תפרוש אין לך סיכוי,תרוץ או שאני מעיף אותך,הם לא מעיפים ,רק במקרים נדירים מאוד,והם הם רוצים לנפות כמה שיותר היו מקרים אפילו שלאנשים ניקרעו התד''לים והם לא הרשו להם להחליף ואז נטפלו עליהם..
תיהיו מוכנים למקרה כזה,תיקחו אזיקונים ואם ניקרע תשפצרו,או תחליפו עם אחד הפורשים בהפסקה מבלי לשאול את המפקדים.

**רמת הגיבוש-הגיבוש קורע אתם תחזרו חבולים לגמרי וצולעים,זה אין ספק,הרמה תיהיה בהתאם להשקעה שלכם,אם תרצו מקדימה בתיזוזים,תרוצו עם האלונקה,תשקיעו מעצמכם אתם תשרדו את הגיבוש,וסביר להניח שתקבלו משו..שווה מאוד להשקיע..וכן התד''ל קורע את הכתפים לא משנה כמה תשפצרו אותו..אייייה

כ100 שרדו מתוכם ,יש 70 מקומות ליחטיות.

***בחירת היחידה-במחזור שלנו נתנו לנו לבחור רק בין 3 יחידות ,תן לגיבוש להיות פרמטר לבחירה שלך לפלס''ר יש בין המסלולים הקשים בצה''ל,אפילו אם תתקבל 3 חודשים אחרי זה יהיה לך להתמודד עם שטח 100 הידוע לשמצה,תיהיה בטוח שאתה מסוגל לעמוד בזה,אגוז יחידה מצוינת הם בוחרים רק קצת אנשים,אתה צריך להיות איכותי,וגם להיות בין השפיצים בגיבוש מבחינת הכושר,הפלחה''ן-מחפשים אנשים טובים,אלא שעזרו באלונקה ולא בהכרח אלא שרצו קדימה.

אם אתם רוצים להגיע לפלחה''ן תשקיעו אבל אל תיהיו מטורפים שמה תגמרו את הכח שלכם ותיזכרו להשקייע במשימות הקבוצתיות,ובאלונקה בעיקר כי חשוב להם שהצוות המליץ עליך,כמובן שהם מקבלים גם את השפיציים ואנשים שנפלו מפלס''ר.

***************חשוב מאוד-כל גיבוש והלו''ז שלו,תתאמנו לכל תרחיש אפשרי,היו מפקדים שעשו תרגילים שונים לגמרי,והיו גיבושים שבו היה דגש על דבריים אחרים כמו זחילות ,מסעות,ומצבי שתים.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י נזק:

גיבוש טייס - המדריך המלא

קודם כל עשיתי את זה לפני חצי שנה, אז אני לא סגור על זה שאני זוכר הכל הכל...אבל בכל זאת, כמה חברים ביקשו ממני, אז עשיתי להם סיכומון, שידעו לקראת מה הם הולכים. וחשבתי לחלוק איתכם, תקראו את זה, כי אני כבר כתבתי ולהזיק זה לא יזיק.ביום הראשון, מגיעים לתל השומר, ממלאים כל מיני פרטים טכניים (שם, ת.ז., גיל, מתי הייתי בירפ"א) עומדים בתור לרופא ששואל אם הכל בסדר, בודק ת.ז. ונותן לכם כרטיס לאוטובוס (מספר)..מחכים קצת ואז עולים לאוטובוסים, אם מעבירים אתכם כמה אוטובוסים אין לכם מה לדאוג, זה טבעי. אם אתם מתעקבים שם סתם, זה באמת סתם, זה טבעי ולא משנה כלום.

נוסעים לבסיס, יש עצירה בדרך לצומת קסטינה בד"כ, לפעמים זה משתנה, מי שלא הביא אוכל מהבית כדאי לו לקנות שם, בכללי עדיף להביא אוכל מהבית.

מגיעים לבסיס (לא כולם מגיעים ביחד מן הסתם), יורדים מהאוטובוסים שם לוקחים אתכם ל"מגרש" שם מחלקים אתכם לכיתות (כל כיתה 17-18 איש), באופן רנדומלי לגמרי, אין לכם מה לקוות ליפול על מישהו שאתם מכירים. אח"כ שואלים אתכם אם אתם מכירים מישהו מהכיתה, אם כן אז מחליפים אנשים..העיקר שלא תכיר אף אחד. אח"כ נותנים לכם מ"כ, שואלים אותו אם הוא מכיר מישהו מכם ולהפך, ואם לא אז אתם הולכים איתו.

הוא מסדר אתכם בח', כאן תתנו את ההקשב הראשון שלכם (אל תדאגו אתם תתנו עוד הרבה) מסביר לכם כל מיני דברים, ושולח אתכם לאוהל מסוים להחליף למדים. אתם יוצאים, נותנים עוד הקשב, (מעכשיו כל פעם שחוזרים ממשהו, או מסיימים משהו, או רואים מישהו עם דרגה . הוא נותן לכת כותפות (דברים כאלה לשים על הכתף) שאומר לכם לרשום את השם שלכם עליהם ואת הכיתה. הוא יקח לכם את הפלאפונים והשעונים, ויגיד לכם לרשום את השם עליהם, תקבלו אותם חזרה ביום שישי. (אפשר להחביא שעון בתיק, ואפילו מומלץ).

משם הולכים עם המ"כ לשים את התיקים שלכם באיזה מקום ואח"כ לשבת באיזה מקום, ועושים שיחות הכרות, הוא יבקש מכם לספר על משהו, עדיף לספר על איזה פרויקט גדול שאתם עוסקים בו או מכירים, משהו מרשים, תוך כדי הוא ירשום כל מיני דברים כל הזמן, אין לכם מה להתרגש מזה, אתם עוד תתרגלו לזה.

משם הולכים לאכול, יש לכם לכל היום 4 לחמים פרוסים ו 3 מנות קרב, יש לכם 7 דקות לאכול, **לא כולל לסדר**, את השאריות יש לכם עוד 3 דקות לסדר אח"כ, אל תבזבזו את הזמן של הארוחה על לסדר.
מה יש במנת קרב ?
במנת קרב בד"כ יש:
3 לוף.
4 טונה.
1 זיתים ירוקים.
1 בוטנים או פירות יבשים.
1 שוקולד למריחה או חלבה.
1 פותחן מתקפל.
וזהו אני חושב.

טיפ: תשמרו את הפותחן לארוחות הבאות, תצטרכו אותו, ככה תוכלו לפתוח יותר מהר.

בעקרון היום הראשון עובר די בסדר, בעיקר שיחות, עד אחר הצהריים ככה, אז אתם הולכים לקבל ציוד..תבדקו שכל הציוד שלכם טוב, בעיקר החגור, מי שנופל על חגור לא טוב מצטער על זה כל הגיבוש, מה שאתם מקבלים זה:
2 סטים של מדי ב'.
כובע.
חגורה.
שק שינה.
חגור + שתי מימיות.
נשק (עוזי יצוק).
את חפירה.
תד"ל.
4 יתדות.
3 מוטות.
שמיכת צמר.
פלג אוהל.
קסדה.
כל זה נכנס לשק חפצים.

אח"כ לוקחים אתכם לרחבה, שם תקדרו קצת, בד"כ מפקד של כיתה אחרת...ויגידו לכם לקחת את הציוד שלכם ולרוץ איתו לאוהלים..מבחינתי זה היה השלב הכי קרוב לפרישה שהייתי בגיבוש, אני זוכר את עצמי אומר לעצמי (משפט מוזר, אני יודע) "אם זה ממשיך ככה גם מחר אני פורש", זה פשוט לסחוב את כ-ל הציוד שלכם, ולרוץ איתו די מהר ודי הרבה, מה שמוזר זה, שאחרי כמה ימים (ביום הרביעי אבל לזה עוד נגיע) עשינו את זה ממש בקלות, בלי להתאמץ.

הגעתם לאוהלים, אתם שמים את כל הציוד בפנים (חוץ מהחגור והנשק שלא יורדים מכם כל הגיבוש, רק בלילה ובזמנים מיוחדים כמו עבודות רס"ר), כל אחד על המיטה שלו ויוצאים החוצה. הסמל נותן לכם לעשות קצת קאדרים, מרפקים, בטן, 30 שניות לחבית ולחזור, תיזוזים רגילים, ואח"כ אתם נכנסים לאוהלים, כל כיתה באוהל, מיטות שדה, שק"שים...לישון, אסור לישון עם מדים, עדיף לישון עם הנשק מתחת לשמיכת צמר שהיא הכרית שלכם. המלצה שלי, לישון בתחתונים, גרביים וגופיה או חולצה נוחה. ככה שישר תשימו עליכם את המדים והנעליים, בלי בעיות. הולכים לישון בערך ב 9-10.

בלילה אחרי 3 שעות שינה יש הקפצה. אין מה להבהל, למרות שזה נשמע כמו סירנה, קמים, שמים עליכם מדים, נעליים, חגור, נשק, ויוצאים החוצה. יתזזו אתכם קצת, שוב, מרפקים, בטן, ריצות קצרות, לא הרבה זמן, וחוזרים לישון לעוד 3 שעות...

בבוקר מעירים אתכם בערך ב 3 3 וחצי, הולכים לאכול ארוחת בוקר, בד"כ לחם, צלחת עם קצת גבינה לבנה, ביצה, ואם יש לכם מזל אז גם עיגול כזה כמו במלונות של שוקולד או ריבה.

אח"כ אתם יוצאים למשא אלונקות ופק"לים, אין מה לעשות, סוחבים, זה קורע, אבל אין מה לעשות, ראשון רץ המ"מ שלכם, לפעמים כשהוא נחמד הוא סתם הולך מהר ולא רץ, ואחריו אתם עם אלונקות עם שקי פקל עליהם ופקלים על הגב, נשק וחגור מלא.ליד כל כיתה הולך המ"כ שלה ומאחוריכם הולך הסמל עם מגהפון וצועל עליכם כל הזמן לצמצם רווחים או לעשות כל מיני דברים כמו להחליף את סדר הכיתות ושטויות כאלה, הוא צועק בלי הפסקה, אל תתייחסו אליו יותר מדי, פשוט תעשו מה שאומרים לכם וזהו.

חוזרים מהמשא (משא של כמה שעות), מניחים את הציוד, לוקחים אתכם את התד"לים ולפעמים עוד דברים והולכים עם המ"כ, הולכים לקחת ציוד שתצטרכו במהלך היום (חבלים, שקים, דברים כאלה) ואת האוכל של היום (3 מנות קרב, 4 לחמים ואם יש לכם מזל אז כמה ירקות גם). הקטע הזה הוא הרבה יותר חשיבתי מאשר פיזי, בד"כ יושבים או עומדים ב ח', והוא שואל שאלות, נותן לכם לתכנן דברים, עושים דיונים. לא שאתם זוכים לשבת יותר מ 10 דקות רצוף, אבל זה עדיין קטע שהוא מנוחה יחסית. הוא יגיד לכם לבנות כל מיני דברים, הוא יגיד לכם כל מיני תנאים ויתן לכם לתכנן מתקפות, יקח אתכם ל"מגרש משחקים" שזה מקום עם דברים שנראים כמו מתקני שעשועים וצריך לבצע שם כל מיני משימות כמו להעביר את עצמכם או חבית ממקום למקום בלי לגעת בחלקים האדומים של המתקן (תזכרו שרוב המשימות הן בלתי אפשריות). יעשה איתכם דיונים על "מה הייתם עושים אם", יתן לכם להרכיב דברים שדורשים הגיון, יתן לכם כל מיני משימות ודברים כאלה.

בערב אתם חוזרים לרחבה שלכם, שם יש לכם שעה שעתיים של תיזוזים של הסמל, בעקרון זה קטע מאוד מנטלי, יש שם דברים לא אפשריים ומעצבנים ביותר, אל תתביישו לבקש תוספת זמן, ובעקרון זה עובר, בקטע הזה גם הם לא ממש רואים אתכם (משקפי שמש בחושך) אז אפשר לעגל קצת, אבל לא מומלץ.

אח"כ לישון, נכנסים לאוהל, חובה להוריד מדים, לישון עם הנשק מתחת לכרית/שמיכה שלכם. לישון.

בלילה יש הקפצה, אומרים לכם לקחת פלג אוהל, מוטות, יתדות, את, שק"ש ותד"ל ולוקחים אתכם לשדה, שם אומרים לכם להקים את האוהל בזוגות, מי שלא מצליח להקים פשוט מתכסה בפלג אוהל, ככה אני הייתי לילה אחד, זה לא אסון. ישנים שם בערך שעתיים ואח"כ יש עוד הקפצה, מחזירים אתכם לאוהל שלכם, עוד שעתיים שינה.

בבוקר שוב, קמים, ארוחת בוקר, אצלי ביום הזה היה יום עבודות רס"ר, שזה אומר בעיקר קטע מנטלי, נותנים לנקות שולחנות, נותנים לכם לזרוק לזבל מגשים שלמים מלאים בבשר, אורז, סלטים מעולים, כשאתם יודעים שהאוכל שלכם לא שווה רבע מזה, ממש כואב הלב, אבל אל(!) תטעמו, לא בריא אם יתפסו אתכם, נותנים שם גם לסדר צורות מאבנים, לנקות דברים, לעשות כל מיני שטויות, אם יהיה לכם מזל ויהיה עומס חום כמו שהיה לי, אז יתנו לכם ארוחת צהריים באוהל עם שולחן במקום על החול. אם יתנו לכם להקיף את הדגל, אל תגעו בו, אתם תצטערו על זה, יקחו חלק מכם לסדר ולנקות את האוהלים. תתנדבו לכל דבר, זה בערך..אה.. ותכירו אחד את השני בשמות ובערים שאתם גרים בהם, ישאלו אתכם את זה שם. לא יקרה כלום אם לא תדעו אבל עדיף לדעת. בקטע הזה גם מחלקים אתכם הרבה (תזכרו, אם זה לא רוב הכיתה אז זה "הכוח ימתח להקשב" ולא "הכיתה") זהו, לא משהו יותר מדי נורא, אבל לא חביב במיוחד. כמו ברוב הגיבוש, תגמרו שם הרבה מימיות.

בלילה, שוב כמו בלילה הקודם, שעה שעתיים של תיזוזים של הסמל, לישון, בלילה יש הקפצה, אומרים לכם לקחת פלג אוהל, מוטות, יתדות, את, שק"ש ותד"ל ולוקחים אתכם לשדה, שם אומרים לכם להקים את האוהל בזוגות, מי שלא מצליח להקים פשוט מתכסה בפלג אוהל. ישנים שם בערך שעתיים ואח"כ יש עוד הקפצה, מחזירים אתכם לאוהל שלכם, עוד שעתיים שינה.

יום רביעי מתחיל, הוא מאוד דומה ליום שני, פשוט הכל יותר קשה (מסע יותר ארוך, מטלות יותר מסובכות) חוץ מזה שבמהלך היום יתנו לכם לפרק אוהלים, אבל זה לא משהו מיוחד יותר מדי, שוב אותן משימות, לבנות מבנים, לפעמים הוא (המ"כ) יתן לאחד לפקד על הכיתה, לקראת הסוף יתחילו להחליף חנת"רים כל כמה שעות במקום כל יום...זהו, זה הזמן היותר קריטי של הגיבוש, תשקיעו, למרות שאתם כבר מפורקים לגמרי. אח"כ הולכים כל המחלקה עם הסמל לקחת אוהלים (מפורקים) עם כל הציוד הנלווה (מוטות, פטישים, האוהל עצמו, יתדות, ועוד הרבה דברים), ויבקשו מכם (כל כיתה בנפרד) להקים אוהל, אחרי שהקמתם אותו אומרים לכם לרוץ להביא את הציוד האישי שלכם ואת המיטות שדה, ולהחזיר ושוב להביא..ככה כמה פעמים. אומרים לכם שתשנו באוהל הזה ושאם לא תצליחו לבנות אותו תשנו בחוץ, זה אגב לא נכון. אחרי שמסיימים לטרטר אתכם אומרים לכם להחזיר הכל לאוהלים המקוריים, ולהחזיר את הציוד לרספיה (משם הבאתם אותם במקור).

בערב, כמו כל ערב, תיזוזים של הסמל, בלילה יש הקפצה אחת, ברחבה שלכם, הלילה לא זזים לשום מקום, חוזרים לישון, עד הבוקר.

יום חמישי, זה ה-יום של הגיבוש, בבוקר שוב, מתחילים במשא, יותר קשה מהקודמים, אח"כ יושבים באוהל של הכיתה ומגיעה מאבחנת שתריץ לכם את הסוציומטרי והכל (אין לכם מושג איזה מוזר זה לענות סתם "כן" ולא "כן המפקד") בעקרון זה קטע לא ממש מיוחד, נותנים לכם לדרג את מי שהיה איתכם בכיתה לפי כמה הוא יתאים להיות לוחם וכמה הוא יתאים להיות טייס, ושואלים שאלות על עצמכם. זה הזמן לרשום את הטלפונים של כולם.

אח"כ מפרקים חצי מהאוהלים של המחלקה, מצופפים מיטות ומוציאים את כל הציוד שקיבלתם לרחבה, הלילה כבר לא ישנים לפי כיתות, אלא סתם בסדר רנדומלי (ככה זה נראה לפחות, למרות שאמרו לכל אחד לאן ללכת).

אח"כ לוקחים את כל הציוד שלכם (לאו דווקא שלכם, של מישהו מהמחלקה) ואת כלי המקלחת שלכם (מגבת, שמפו וכל האביזרים הנלווים), והסמל לוקח אתכם לרמקום שבו התחלתם את הגיבוש, בד"כ בדרך הוא מתחיל להיות נחמד ומציע לכם עסקה שמציעים "רק" לכם, שהוא יתן לכם זמנים הגיוניים ואתם תעמדו בהם, אין הרבה ברירות אלה להסכים..אז מסכימים. אח"כ הם מעמידים אתכם כל המחלקה בח' ואתם מחזירים את מה שקיבלתם, אומרים למשל "כולם להביא את" וכולם הולכים ומחזירים את האת שלהם, ככה מחזירים הכל (הם רושמים אם יש מישהו שלא החזיר משהו, אבל לא באמת עושים עם זה משהו), זה חלק מעצבן ומתיש, כי בעיקר עומדים בשמש המווון זמן. וגם כי יודעים מה מגיע אחרי זה..(אה ואל תשכחו לקחת כובע, כי תצטרכו להחזיר את זה שקיבלתם ועדיין ידרשו מכם כובע על הראש).

ואז...המקלחת, אין לכם מושג איזה הרגשה זאת להתקלח אחרי חמישה ימים של זיעה באותם בגדים, השיער כבר הופך לבלוק כאילו שמו עליו שתי טון ג'ל, אגב גם לצחצח שיניים אין הזדמנות כל השבוע עד אז, שזה גם מטריד ביותר. בד"כ בקטע הזה הם די לארג'ים (20 דקות בערך למקלחת). אם יש לכם מזל ובחרתם במקלחת נכונה יצפו לכם בפנים ממתקים (רק באחת מתוך ה-ר-ב-ה מקלחות שיש שם יש, ואין זמן לבדוק). כשאתם חוזרים אתם חייבים לשים עליכם נעלי ספורט, אז מי שבונה על כפכפים...אשליות. אגב לא חשוב מה תעשו, אתם לא תעמדו בזמן יציאה מהמקלחת, והוא (הסמל) יתחיל לצעוק עליכם ש"ככה עשינו הסכם ונתתי לכם זמן הוגן ולא עמדתם בו, חכו חכו", אח"כ הוא יקח אתכם לראות מפגן אוירי, שזה משהו ממש יפה, רואים מטוסים טסים בגובה 20 מטר מעליכם. אגב באמצע הדרך הוא יעצור אתכם ויתן לכם "הזדמנות אחרונה" לעמוד בעיסקה איתו.

אח"כ המפגן, ואח"כ הולכים עם הסמל לרחבה שלכם, שם תהיה שבירת דיסטנס, כלומר הוא יגלה לכם את השם שלו, יוריד את המשקפיים והכובע ויהיה נחמד, וגם יספר לכם חדשות מהעולם אם היה משהו מעניין, הוא יתן לכם לשאול אותו שאלות וזהו, סתם תדברו איתו.

אח"כ הוא יקח אתכם לחדר אוכל, שם תאכלו סוף סוף ארוחה עם זמנים נורמליים ועל שולחן (משהו כמו 10 דקות לארוחה, תאמינו לי שזה הרבה) וגם יהיה אוכל יותר טוב (האוכל הרגיל + תפוזים) ואז תלכו לישון, הלילה בלי הקפצה.

בבוקר יעירו אתכם כמו שצריך, בלי סירנות אלא בבוקר טוב בקול אנושי (אין לכם מושג איזה הרגשה טובה זאת), אז תפרקו את האוהלים שנשארו, תחזירו אותם למכולות...תקפאו מקור (ממש ממש קר, צריך שם בגדים ארוכים, זה משהו כמו 4 בבוקר במדבר) ותמיד יהיו הברקודות שיתחממו על הגנרטור, ואז, ארוחת בוקר, ואז באים המ"כים, הרגע שחיכיתם לו כל הגיבוש, הוא יושיב אתכם במעגל (וישב איתכם) ותהיה גם איתו שבירת דיסטנס, (אגב שם תראו אותו על מדי א' ובלי משקפיים וכובע, בפעם הראשונה), ואז הוא יקריא לכם את התוצאות, בעקרון הוא עובר לפי סדר א'-ב' ומקריא "עבר" או "לא עבר", זה הקטע שלאנשים הכי קשוחים שהיו שם עולות דמעות בעיניים אם הם לא עברו, אח"כ הוא יקח אתכם לשיחות אישיות, קודם אלה שלא עברו ואח"כ אלה שכן, ואז, אלה שלא עברו ילכו לאוטובוסים והביתה, אלה שכן נשארים עוד שעתיים שלוש כדי לסגור כל מיני עניינים, לחתום על מסמכים ודברים כאלה.

בדרך הביתה יש עצירה בקסטינה..וזהו, הגעתם הביתה, למקלחת, ולישון עד יום שבת בלילה.

כמה הערות:

הזמנים פה לא ממש מדויקים, אלא יותר לפי הרגשה, כי לא היה לנו שעון ולא שום קשר עם העולם.

הלכנו לישון בסביבות 9-10 וקמנו בסביבות 3-4, ככה שאף פעם לא ידענו אם זה בוקר חדש או הקפצה.

הדברים שרשמתי כאן זה מה שהיה לי, רוב הסיכויים שזה ישתנה קצת כמו הסדר של הימים או משהו כזה, אבל הבסיס כנראה יהיה אותו דבר.

רוב הסיכויים ששכחתי משהו, קחו את זה בחשבון.


רשימה של מה שכדאי להביא, תזכרו שיהיו קטעים שתסחבו את זה, אז לא להביא יותר מדי, ההמלצות שלי:
כובע.
נעלי ספורט, ושיהיו נוחות!
גרביים - 7 זוגות, לא צריך יותר.
תחתונים - כנ"ל.
הבגדים שאיתם אתם באים ביום הראשון(שיהיו קצרים) ועוד מכנס וחולצה.
בגדים ארוכים ליום שישי בבוקר, תצטרכו את זה.
מגבת.
שמפו, בקבוק קטן, למקלחת אחת.
מברשת שיניים + משחה.
פנס !
אולר או סכין טוב, ממש יעיל.
נייר ועט, בשביל לרשום טלפונים של חברים מהכיתה שלכם.
אם בא לכם להביא מצלמה, שוב, ביום האחרון תהיה הזדמנות.
כל זה בתוך תיק שנוח לרוץ איתו.

האמת שאני די בטוח ששכחתי משהו..אז אם אתם חושבים על משהו שנראה לכם נחוץ, פשוט תשאלו.

ובהצלחה!

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י skayon:

גדנ"ע צלילה יולי 04 - הסיפור האמיתי


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gallery.fresh.co.il/uploaded/40508f794e201.jpg]
כמו שאתם יודעים, הגדנ"ע של יולי חזרו אתמול הבייתה ואני אחד מהם אז החטתי לפרסם מאמר על מה שעברנו בגדנ"ע כדי שמי שיש לו גדנ"ע באוגוסט יקבל קצת מושג על מה מצפה לו.יום א':
נפגשים כולם בתחנת הרכבת בת-גלים בחיפה, נדחסים על כמה אוטובוסים ונוסעים 10 דקות לבסיס השייטת בעתלית. מגיעים לבסיס ויורדים במתחם הגדנ"ע שלא בדיוק נמצא בתוך הבסיס של השייטת עצמו.
יוצאים מהאוטובוס, פורקים את התיקים שלכם מתא המטען ופוגשים את אמיר הפוזל וכל צוות ביתן חיל הים הישן והטוב. מקבלים עוד טופס רפואי שצריך למלא במקום לאחר מכן מסתדרים בשני טורים ועוברים מתחנה לתחנה כשאר בכל תחנה עושים לכם משהו אחר, לוקחים לכם את הזימון, לוקחים את שובר התשלום, לוקחים את הטופס הרפואי, בודקים לכם דופק, לוקחים לכם את תעודת הזהות (יחזירו לכם אותה בסוף הגדנ"ע) ולוקחים מצלמות ופלאפונים שיש בהם מצלמות אז להביא מצלמות זה חסר טעם (למרות שחבר שלי לא אמר להם שיש לו מצלמה וצילם די הרבה תמונות במתחם הגדנ"ע).
אחרי זה יושבים ומתייבשים עד שכולם יסיימו לעבור בין כל התחנות ואז מתייבשים עוד קצת. שומעים הרצאה של מאמן הכושר והרופא של השייטת שאומרים לכם כמה דברים מעודדים כמו למשל שלא צריך להיות בכושר מצויין כדי לעבור את הגיבוש כי יש להם שנתיים להכניס אותכם לכושר וצריך רק חוזק מנטלי.
מכירים את מי שיעביר לכם את הגדנ"ע, קוראים לו אמיר (לא הפוזל, מישהו אחר) והוא מניאק רציני שרק יחפש דרכים חדשות ומקוריות להתעלל בכם, אתם כבר תיראו.
אל תנסו ישר לתפוס לכם אוהל ביחד עם החברים שלכם כי מחלקים אותכם שם באוהלים לפי הרשימה שלהם. יושנים שם באוהלי 12 כאשר בכל אוהל יש 10-12 אנשים. לא יודע מאיפה השמועה הזאת שהגדנ"ע הראשונה בונה את כל האוהלים כי זה ממש לא נכון, האוהלים עומדים שם מוכנים כל ימות השנה.
אחרי שמחלקים אותכם אוהלים הולכים לאוהל אליו אתם שייכים עכשיו ופורקים את הציוד, המיטות באוהלים הם לא יותר ממזרון על ברזלים אבל יש אפשרות לקחת שק"ש, מחלקים שם למי שרוצה לישון על שק"ש רך ומחמם. אני אישית לא לקחתי שק"ש כי פשוט לא ידעתי שמחלקים שם שק"שים אבל אחרי שהתרגלתי לישון על המזרון הזה כבר לא היה לי כוח לקחת שק"ש.
אחרי שכולם הסתדרו באוהלים מוציאים אותכם שוב החוצה לצילונית (מקום ההתייבשות המפורסם) ומחלקים אותכם לקבוצות צלילה. בעיקרון כל מי שבאותו אוהל יהיה גם באותה הקבוצה אבל יש מיקרים, כמוני למשל, שמצרפים אנשים לקבוצה אחרת אבל תסתכלו על חצי הכוס המלאה ככה תכירו יותר אנשים, וכמה שיותר תכירו ככה יותר טוב כי אתם הולכים עם האנשים האלה לגיבוש.
וכל קבוצה מתחלקת לחוליה מספר 1 וחוליה מספר 2.
אחרי שהסתדרנו לקבוצות צלילה מכירים אתם המדריך של הקבוצה שלכם. המדריכים הם אנשי מילואימניקים נחמדים שרק רוצים להעביר אותכם את קורס הצלילה ולהיפטר ממכם כמה שיותר מהר אבל הם ממש נחמדים ואפילו מצחיקים לפעמים.
אחרי שהיכרתם את המדריכים שלכם עולים לאוטובוס שיקח אותכם מהמתחם של הגדנ"ע לבסיס עצמו (ותאמינו לי שאתם תעשו את נסיעת השתי דקות הזאת הרבה מאוד) ומגיעים לבריכה של השייטת. רואים את הבסיס היפה ואת הפקידות העוד יותר יפות ומזילים ריר.
עכשיו כל חוליות מספר 1 (פלגה 1) הולכים לצלול בבריכה וכל חוליות מספר 2(פלגה 2) הולכים ללמוד תאוריה. אני הייתי פלגה 1 אז הלכנו לצלול. את כל הצלילות לא משנה אם זה בים או בבריכה עושים בבגד ים ובחולצה אז תביאו לעצמכם חולצה שלא איכפת לכם להרטיב בכלור של הבריכה ובמלח של הים. מקבלים קיטבקים עם כל ציוד הצלילה. לובשים את נעלי הצלילה (שעליהם מלבישים את הסנפירים), לוקחים את הסנפירים, את המסיכה ואת השנורקל והולכים לבריכה. דבר ראשון המדריך בודק איך אתם שוחים, פשוט שוחים לצד השני של הבריכה וחזרה, לאחר מכן הוא בודק אם אתם לעצור את הנשימה שלכם מתחת למים ל-30 שניות. אחרי שכולכם עברתם את השלב הזה (ואין אחד לא עובר) מתחילים ללמוד לצלול עם שנורקל, מסיכה ונספירים. לומדים איך להוצאי מים מהשנורקל ומהמסיכה, ממש שטויות. לאחר מכן עוברים לציוד הצלילה האמיתי, לומדים איך להרכיב את הציוד צלילה והמיכל חמצן ונכנסים איתו למים. לומדים איך נושמים דרך המכשיר, מה לא עושים, מה חייבים לעשות וכל השטויות האלה. אחר כך הפלגות מתחלפות, הפלגה שהייתה בתאוריה הולכת ללמוד בבריכה מה שאתם למדתם והפלגה השניה הולכת ללמוד תאוריה מה שהם למדו. ללמוד תאוריה זה הדבר הכי מרדים שיש בעולם. יושבים בחדר ממוזג ובכיסאות מרווחים ואיזה מדריך עם קול ממש מרדים מסביר לכם על איך לצלול נכון, על הסכנות בצלילה וכל מה שאתם צריכים לדעת, הקטע הוא שאף אחד לא מצליח להישאר שם ער, כולם פשוט נרדמים ומתעוררים כשהתאוריה נגמרת. סך הכל ללכת לתאוריה זה כיף כי יושבים בחדר ממוזג ומשלימים שעות שינה. אבל אל תשכחו שיש מבחן תאוריה ביום הרביעי ומי שלא עובר אותו לא מוסמך להיות צולל כוכב אחד.
חוזרים למתחם הגדנ"ע לאכול ארוחתה צהריים, בוא נגיד שזאת לא ארוחת מלכים, ותזהרו לאכול מהפירה כי אני ממש לא בטוח מה זה באמת היה.
בקשר לאוכל אין לכם מה לדאוג, יש שם שק"ם מאוד זול (למשל פחית קולה עולה 3.50) אז תביאו כסף. ויש שם גם מיץ פטל שזמין כל הזמן אז יש מה לשתות.בצהריים עצמו לא עושים הרבה כי יש עומס חום כל הזמן והם לא יוציאו אותכם לפעילות בעומס חום.
בערב אם אני לא טועה שוב הולכים ללמוד תאוריה ושוב נרדמים שם, אני לא בדיוק זוכר אם זה היה תאוריה פשוט אני כבר לא ממש זוכר מה היה ביום הראשון שם.
אחרי מסדר שמות הולכים לישון, טוב לא בדיוק לישון סתם כולם יושבים ומריצים קטעים באוהל עד שנרדמים.
כעיקרון החלוקה באוהלים זה קטע די מלחיץ כי אתם תמיד חושבים לעצמכם "וואי, ואם אני אפול על איזה אנשים שממש לא בא לי עליהם" אבל ת'אמת אין לכם מה לדאוג, לא משנה באיזה אוהל תיהיו ומי יהיה איתכם באוהל או במיטה לידכם בסופו של דבר תמיד תסתדרו, אם יש לכם פה ואתם יודעים לדבר לא תיהיה לכם שום בעיה להתחבר שם לאנשים. כולם שם ממש אנשים נחמדים, כולם באו למטרה אחת בלבד. האוויר שם ממש סבבה, אתםיכולים לגשת לכל אחד שם ופשוט להתחיל איתו בשיחה פשוטה שאולי תוביל לחברות, האנשים שם ממש פתוחים אחד עם השני וממש מתחברים אחד אל השני בקלות.

יום ב':
קמים בבערך בשעה 5 בבוקר, פלגה 1 הולכים לעשות בוחן בר-אור. רצים שם בכביש ממתחם הגדנ"ע לכיוון הבסיס וחזרה, עושים כפיפות בטן ושכיבות סמיכה, ואנשים מרמים שם בכיף שאגב ממש לא מומלץ כי לפי התוצאות מחלקים אותכם לקבוצות בגיבוש.
אחרי הבר-אור חוזרים למתחם הגדנ"ע לארוחת בוקר ונוסעים ללמוד תאוריה, כלומר שוב לישון, אחרי התאוריה מתחלפים עם הפלגה השניה והולכים לצלול בבריכה שוב והם הולכים לתאוריה. בצלילה הזאת לומדים איך לעלות נכון לפני המים, איך לעזור לחבר שנגמר לו האוויר וכו'
יש אנשים (כמוני למשל) שנדבו אותם לפרוק את כל מיכלי החמצן מהמשאית למחסן שם, עבודה כזאת תעשו שם ממש הרבה - לפרוק ולהעמיס בלוני חמצן.
אחרי הצלילות בבריכה הולכית למזח של הבסיס ועושים סיבובים על המורנה, סירה מאוד מהירה של השייטת שממש טסה על המים והקפיצות על הגלים יותר טובים מרכבת הרים בלונה פארק, על כל סירה עולים קבוצה של 9 אנשים ויש 3ספינות. בסוף הסיבוב המשיטים נותנים לכם לשאול מה שבא לכם על התפקיד שלהם ועל הסירה, מה שאפשר לענות עונים מה שאי אפשר לא אומרים.
בסיום הסיבוב הולכים ליראות תצוגת נשק של השייטת, פשוט מראים לכם מלא נשקים וציוד מיוחד של השייטת (מה שאפשר להראות, כמובן) ומסבירים על כל אחד מה התפקיד שלו ואיזה תכונות מייחדות אותו.
חוזרים למתחם הגדנ"ע לארוחת צהריים ולאחר מכן פלגה 2 הולכת ליראות אימון פשיטה של לוחמי השייטת והפלגה שלנו הלכה לסיור במבצר של עתלית, הסיור עצמו משעמם, מסבירים על המבצר הצלבני הזה, רואים את חדר העטלפים וכו' כולם הלכו בגלל שהמדריכה פשוט ניראת טוב.
בערב פלגה 1 נוסעים לבסיס של השייטת לשמוע מורשת קרב מפי אזה מפק"צ אחד שם ורואים סרט ממש מרעיל על האימונים של השייטת ויסביר לכם על המסלול שלהם.
חוזרים למתחם הגדנ"ע לארוחת הערב והולכים לישון.

יום ג'":
קמים ב-5 בבוקר, שוב מסגלים שהשמש עוד לא זורחת אפילו. הפלגה השניה הולכת לעשות את הבר אור ואתם הולכים לצלול אבל הפעם בים. מרכיבים את הציוד ואחרי תידרוך של המדריך לגבי מה הולכים לעשות בפעם הזאת נכנסים למים. בים יש ממש פול מדוזות קטנות וגדולות (אפילו כחולות בחלק המרוחק מהחוף) יש אפשר לקחת מדים (שגם ככה תקבלו בהמשך) שאיתם אפשר לצלול, אתם לא לובשים את המדים בגדנ"ע עצמה או משהו רק מי שרוצה לצלול עם מיגון מפני המדוזות יכול לקחת את המדים אבל סמכו עליי שהם לא ממש עוזרים כבר ראיתי אנשים שלבשו מדים ונעקצו ממדוזות בכל זאת. אנחנו צללנו עם חולצה ובגד ים ולא קיבלנו שום צריבות אבל זה כנראה בגלל שכל הזמן הסתכלתי לצדדים וכשראיתי מדוזה התרחקתי ממנה, זאת השיטה הכי יעילה.
את הצלילות בים אתם עושים בזוגות כדי שאם לאחד ממכם ירה משהו ותיהיה בעיה למשל כשאר מישהו לא מספיק כבד ופשוט טס למעלה (מה שיכול להיות קטלני כי כשעולים מהר ממקום עמוק זה יכול לגרום לקרע בריאות) תמיד יש לו את הבן זוג שקשור אליו בחבל שיעצור אותו.
בים שוב מתרגלים את כל מה שלמדתם בבריכה.
אחרי הצלילה בים הולכים שוב לישון (נו תאוריה, אתם יודעים) ופלגה 2 חוזרת מהתאוריה והולכת לעשות את הצלילות בים.
אחרי שחוזרים מהתאוריה ואוכלים ארוחת צהריים עושים את מה שפלגה 2 עשתה אתמול והם עושים את מה שהפלגה שלנו עשתה אתמול (סיור במבצר ומורשת קרב).
מקבלים מדים ונשק שאין לי פאקינג מושג למה קיבלנו אותם, בטח רק בשביל הפוזה כי ת'אמת חוץ מלהסתובב עם זה על החוף לא עושים כלום.
אחרי שמקבלים את המדים והנשק כל כמה צוותים הולכים לדבר עם איזה לוחם שייטת שאפשר לשאול אותו ממש הכל על השירות ועל החיים שלו והוא יענה לכם, לפחות שלנו היה ככה והוא היה ממש בנאדם סבבה. אחר כך לוקחים אותנו לחוף הסמוך שם ורואים תרגיל פשיטה מהים של הלוחמים, הצגה נחמדה סך הכל ורואים באמת איך השייטת פושטים מהים.
חוזרים למתחם, אוכלים ארוחת ערב והולכים לישון.

יום ד':
קמים בבוקר בשעה 5 שוב. ופלגה 1 שוב הולכים לצלול, חשוב לזכור שהצלילות מתבצעות עוד לפני ארוחת הבוקר. הפעם צוללים לעומק של 5 מטרים, רואים קצת דגים והרבה מדוזות והריסות של המבצר הצבלני מתחת למים, שוב מתרגלים הכל.
אחרי הצלילה מתחלפים עם פלגה 2 והולכים לעשות את המבחן בתאוריה, כן כן מבחן, 62 שאלות על כל מה שלמדתם וכדי לעבור אפשר לצבור מקסימום 12 טעויות. כל מי שישן בתאוריה יכול פשוט ללמוד מהספרים שקיבלנו שם, כל מה שצריך לדעת רשום שם. עצה שלי פשוט תפסו מקום מאחורה כי אם יש משהו שאתם לא יודעים אתם פשוט יכולים לשאול את החבר שיושב לידכם ולהתסכל לו בתשובות או פשוט לשים ספר על הברכיים וכל מה שאתם לא יודעים פשוט לדפדף בספר בלי שהמדריך יראה. ואל תשאלו את הפלגה השניה איזה שאלות היו במבחן שלהם (למיקרה שהם עשו את המבחן לפניכם ולא ההיפך) כי השאלות שם ממש שונות בין שני המבחנים.
חוזרים לארוחת הצהריים ואז שוב מביאים לכם לוחמים שהיה די מיותר עכשיו כי כל מה שרצינו לשאול את הלוחמים שאלנו את הלוחמים בפעם הקודמת אז לא כל כך היה לנו מה לשאול אותו אז רק צחקנו איתו.
אחרי ארוחת הערב עושים שוב מסדר, מקריאים את השמות של כל מי שלא עבר את התאוריה והם הולכים לעשות אותו שוב, הפעם עם חומר פתוח (כלומר עם הספרים) וגם הפעם היו כאלה שנכשלו, ומי שנכשל בפעם השניה פשוט לא מוסמך להיות צולל כוכב אחד.
כל מי שלא עושה את המבחן החוזר פשוט משתעמם לו באוהל ומריץ קטעים עם חברים. והולכים לישון מתי שבא להם. אמיר כל הזמן אומר לנו שהוא לא רוצה לתפוס אף אחד מחוץ לאוהלים אחרי הכיבוי אורות אבל כמובן שאף אחד לא שם עליו.

יום ה':
קמים בבוקר והולכים לצלול, אבל הפעם צוללים עד 20 מטר, הולכים למזח הישן של המבצר שם שלוש ספינות של מורנות וקלחים כל צוות לחוד לאתר הצלילה. כן כן, שוב זוכים לסיבוב על המורנה המגניבה עד נקודת הצלילה.
מגיעים למקום הצלילה והפעם עושים כזה קפיצה אחורה מהסירה כמובן לפי איך שהמדריך מסביר איך לעשות אותה. מוודאים שכולם קשורים וצולים למטה. זאת הייתה הצלילה הכי יפה שהייתה לנו בגדנ"ע, צוללים לעומק של 20 מטר ורואים איזה ספינה טבועה, ממש אזור יפה לצלילה, יצא לנו אפילו ליראות שני חתולי ים שם ואין כמעט אף אחד שמפספס אותם. אגב האזור ההוא ממש מלא במדוזות גדולות במיוחד ואפילו במדוזות כחולות אז תזהרו מאוד לא להיעקץ שם כי כל כמה מטרים יש מדוזה. היה אפילו איזה חלק בספינה שם שעל ריצפת הספינה נחו להם ממש קבוצה גדולה של מדוזות, דוקא זה היה מחזה יפה מאוד.
הצלילה היא בערך 20 דקות, אחרי הצלילה אוספים אותכם במורנה וחוזרים לחוף. היה לנו אפילו איזה מיקרה שאיזה מישהו התעלף על הסירה בדרך חזרה, לא יודע בדיוק למה, המדריכים שם די נלחצו אבל בסוף הוא חזר לעצמו אחרי שהם הורידו ממנו את כל הציוד הכבד והשכיבו אותו על הריצפה של הסירה ונתנו לו לשתות.
אחרי שחוזרים למזח הישן איפה שחוליה 2 מחכה, מחליפים איתם את הציוד וחוזרים למתחם הגדנ"ע להתגונן לעוד צלילה. הצלילה הבאה היא עד עומק של 4 מטרים, לא משהו רציני סתם להראות לנו תרגיל של עליית בן זוג באפיסת כוחות לפני המים.
אחרי שסיימנו עם הצלילות מתכנסים כל הצוות באוהל אחד ומדברים קצת עם המדריך על מה שהיה ושואלים אותו שאלות אם יש.
הולכים לנקות את כל מתחם הגדנ"ע מהזבל שלנו ולאכול ארוחת צהריים, אותה ארוחת הצהריים המגעילה שאכלנו כשהגענו לשם ביום הראשון, אחרי הארוחה מדברים איתנו קצת על מה שהיה ועל הגיבוש הקרב ובא, מקבלים את תעודות ההמכה שלנו. מקבלים גם חולצת "קורס הכנה לשייטת" ומחזיק מפתחות כזה שכתוב עליו "הכנה לשייטת 13" בניגוד לכל מה ששמעתי על קבלת סיכת הגדנ"ע (מיתון?!) והולכים לקבל בחזרה את התעודת זהות שלנו. מריצים קצת קטעים אחרונים עם כל החבר'ה על מה שעבר עלינו ופשוט מתים כבר לעזוב את המקום הזה.
יש שני אוטובוסים, אחד יוצא לכיוון ת"א ואחד לכיוון תחנה המרכזית "חוף הכרמל" בחיפה, עולים על הרכבת הבייתה וחוזרים לישון בבית החם ולאוכל של אמא... עד הגיבוש כמובן....


כמה הערות:
תביאו קרם הגנה למה אני אישית די נשרפתי שם (אבל לפחות תפסתי קצת צבע, לפחות עשכיו אני כבר לא זוהר באולטרה.

תבואו לשם עם הבגד ים עליכם כי כבר על היוןם הראשון אתם הולכים להתקלח.

אל תעצבנו את אמיר למה הוא יכול להיות מניאק רציני. תאמת הוא יתעלל בכם גם בלי שיעצבנו אותו. חחח אבל הוא בנאדם מה זה קרוע, הוא שונא את כל העולם ואישתו, הוא שונא את הטבח, את הקצינה שאחראית את הגדנ"ע, את האפסנאי, אותנו, את עצמו, את כולם!!!

תזהרו ממדוזות כי העקיצות שלהם ממש משתקות ומשאירות צלקות.

אל תעשו שטויות כשאתם צוללים

האוכל מגעיל אז תביאו מספיק כסף לקנות דברים בשק"ם שם.

הימים שם עוברים כמו שבועות ובצהרי היום בד"כ לא תעשו כלום כי יש עומס חום.

אממ.... אין לי מושג מה עוד, אז שיהיה לכולם בהצלחה!!!!


אם לא איכפת לכם אתם יכולים להגיב על המאמר, להגיד מה להוסיף ומה עוד אתם רוצים לדעת ואני אוסיף אם אני אזכור. וכל מי שהיה בגדנ"ע איתי שיתקן אותי בדברים שלא זכרתי כראוי.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י שולה מוקשים:

טוב אז ככה:
קודם כל רציתי להקדיש את המאמר הזה לכל המחלקה שלי (מחלקה 1 חולה עליכם)שהייתה ללא ספק המחלקה הטובה ביותר בגיבוש, והנתונים מדברים בעד עצמם(הכי הרבה סיימו הכי הרבה עברו מסדר טילים הכי הרבה עברו וועדה והבת היחידה היא משלנו ולא סתם היא קיבלה מגמת שייט אז יאללה ענת ). ולכל החברים, המכרים ,והאנשים שהכרתי בגיבוש -אנשים מדהימים ומוכשרים אחד אחד שאני בטוח שיגיעו לגדולות.
וגם כמובן לחברי הפורום (במיוחד ללבני ל nmb לשייט קטן ולדור סלם שנתנו לי פול מוטיבציה ואמונה בעצמי).

ואם שכחתי מישהו אז זה רק בגלל שקיבלתי יציקת עופרת של עוזי לראש .
אני יודע שזה נשמע כמו טקס האוסקר או משו אבל אני באמת מרגיש כאילו זכיתי באוסקר אם לא יותר מזה... כששמעתי את הנתונים היבשים זה לא היה נקלט כאילו אני הבנתי את זה ועיכלתי את זה רק היום יממה אחרי זה היה פשוט בלתי נקלט אפילו היום ניסיתי להיזכר אם זה באמת נכון שעברתי ואני לא צוחק. זו הרגשה ממש אבל ממש בעננים, ואנשים תאמינו בעצמכם תנו הכל ואל תתיאשו מקווה שתהנו מהקריאה שתלמדו ממנה ושהכי חשוב תעברו ותשחקו אותה בגדול!.

הגדנ"ע

היום הראשון:
קמים בבוקר נותנים נשיקות לכול המשפחה לאחים שישנים, לאבא, אמא , אוכלים משו קטן והולכים לתפוס רכבת לעכו. בדרך מכירים אנשים מריצים צחוקים מנסים להתאקלם. אתם יודעים האנשים האלה יהיו האחים שלכם עוד שבוע וקצת...

מגיעים לתחנת רכבת עכו רואים את החברה שינהלו את הגדנ"ע ,ללא ספק הם נראים קשוחים ואכזריים. אבל ללא ספק אחלה של אנשיםואתם עוד תכירו אותם מקרוב הם ממש ממש בסדר. טוב עולים לאוטובוסים מגיעים ל בסיס עכו עוברים במשך כ3 שעות כל מני פרוצדורות כמו תשלומים בדיקות שאלונים ועוד מני שטויות מקבלים קידבג וחגורת הצלה.

מקבלים זמן לעלות על מדים- ביי ביי חיים אזרחיים אבל רק עד הערב כל ערב אתם תחזרו לאזרחי אוי איך זה היה חסר לי בגיבוש..

אוכלים ארוחת צהריים מקבלים הסברים מהחובש ומהאחראי על הגיבוש (מושלי בן אדם מדהים ומקסים שרק בזכותו שרדתי את הלילה הראשון ולא מבחינה פיזית ואני חייב לו תודה ענקית למרות שהוא איים עלינו שהוא ישפוך לנו את המוח דרך ארובות העיניים).

הולכים לקבל חדרים מכירים את החברה ויוצאים למדר בחוץ שבו מתחלקים לסירות של 6 אנשים.

יורדים לים מכירים את מפקד הס"ג שלכם מי שהסירה שלו תעבוד (לא כמונו) גם יצא לים יתרגל תפקוד על ס"ג שזה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה והרבה יותר פשוט ממה שזה נראה כשמסבירים לכם כמה מסובך זה חח.
מראים לכם מה זה מסדר ויקטור מה זה מסדר 1 וכ"ו נחמד ביותר.
למי שהס"ג לא יפעל לו יוכל להכיר את המפקד לשאול אותו שאלות לדבר גם עם המילואימניק. תנצלו את זה לשאול כמה שיותר כל פיסת מידע היא שימושית כל שביב של מידע יעזור לכם כי הגיבוש הוא קשה מנטלית קשה מאוד...
טוב חוזרים לחדרים מתקלחים..אם אפשר לקרא ל קפיצה למים קפואים עם מדים נעליים ומשקפיים כי אין זמן מקלחת.. מדברים עם החבר'ה בחדר על היום שהיה ויוצאים לשיחת מוטיווציה עם חובל שהיה בסטילים והוא ממיין אנשים בגיבוש או משו כזה לא זוכר ( עוזי בראש כבר אמרתי?).
אוכלים הולכים לישון..6 שעות טוב גם משו...

יום שני

קמים בבוקר.. בוקר עלק השמש עוד לא זרחה והציפורים ישנות! הצוערים צורחים "השכמה השכמה "עולים על מדים מסדר בוקר ארוחת בוקר הצוערים אומרים לנו כמה שאנחנו אפסים לא מועילים ורכרוכיים (תתחילו לשנן כי זה יחזור על עצמו הרבה בשבועיים הקרובים) ו יורדים לים.
איזה כיייף הסירה עובדת (וואלה זה אשכרה נס ותגידו שלא פעם שעברה החלפנו 4 סירות..בסוף ויתרנו למה נשבר הזין אמרנו אם הסירה תפעל אז בטח בגלל הנאחס המנוע יתפוצץ או משו).
לומדים לתפקד עם מנוע ביד לנסוע רוורס לשמור כיוון לעשות ביקורת חצי סדר דיבור בהפלגה (יש צורת דיבור מסויימת כדי שיבינו מה אתם רוצים זה דיווח יבש כזה וחשוב שתדעו אותו כי אחרת לא יבינו מה לעזאזל אתם רוצים). עושים החפות (החכמים מביננו-אני, מתערבים עם המילואימניק שהם מרימים מנוע על ה משיכה הראשונה...ומפסידים) חלקנו עולים לחוף ועושים שכיבות שמיכה מתוזזים ועורכים טבילות במים המזוהמים של עכו..טוב זה מה שקורה שמתערבים עם מילואימניק שהוא גם חובל חחח.
הולכים לאכול ויש גם זמן לנוח קצת איזה כייף אל תעשו כמוני ותירדמו כי הרגליים גם ירדמו לכם ולא נעים כל כך לדדות להקשב בצליעות חחח איזה צחוקים היה בחדר על זה חחח.
אגב לא אמרתי היה לי את החדר הכי פצצתי בגיבוש 4 אנשים 3 הגיעו לוועדות אחד נקע תרגל ויגיע לגיבוש הבא והובהר לו שהוא לא הולך לקלקל את השם שיצא לחדר הסכמנו על זה כבר שתיים מביננו נפלו בוועדה אבל אל תדאגו שנה הבאה הם יהיו שם ויעברו ואם לא יהיו שם הם יהיו במקומות יותר טובים כי הם פשוט החבר'ה הכי הכי טובים שיש ואני לא מגזים אנשים זהב!.
קיצר חוזרים לים שוב מתרגלים דברים גישה לאדם בים גישת חרטום ואת מה שתירגלנו בהפלגות הקודמות (המילואימניק גם טרח להגיד לי "מספר 1 אתה מוביל אותנו לאבדון?! אז התקדמתי בפול סל"ד לשובר גלים זה לא סיבה לעשות כזה סיפור!).
חוזרים חזרה ועולים לחומות עכו שם מקבלים הרצאה מהמפקד מושלי חבר'ה.. אני יודע שזה נשמע כאילו אני מתפלצן, אבל ההרצאה הזאת באמת עשתה לי משו.. והיא באה לי בפלאש בק בגיבוש באחד הלילות הכי קשים שהיו לי בחיים והכי משמעותיים זה בטוח. זה פשוט מדהים מה שכמה מילים יכולות לעשות לבן אדם אני עד עכשיו זוכר את מה שהוא אמר וללא ספק זה הנאום הכי טוב ששמעתי בחיים. 120 איש מרותקים לנאום זה לא דבר שהולך ברגל וכשאני אומר מרותקים אני מתכוון מהופנטים..

טוב חוזרים חזרה אוכלים הולכים לישון.

יום שלישי

קמים ממש ממש מוקדם יותר מוקדם מאתמול אוכלים משו ויוצאים לקרוע את הים לאן שטים.. לראש הנקרה.. כן כן המקום הצפוני הזה עם רגל הפיל ליד לבנון בדרך לומדים הכרת חוף מה זה אכזיב איזה כלים נתקעו שם (נהג דבור שיכור.. איך הוא לא ראה את זה?! זה כזה בולט !סתם האמת מבין אותו ממש לא קל לקלוט את זה בים עם גלים גבוהים כמו שלנו היה כי הקו משברים נבלע)
עושים החפה בנהריה חוזרים לס"ג נפגשים עם דבורה (איזה גל ירכתיים !) מתצפתים על עמדות של חיזבאללה וחוזרים חזרה עושים עוד החפה לא זוכר איפה אפילו חח מקבלים הרצאה בקשר לגיבוש (אז עוד צחקתי כשהם אמרו שרק %15 איש יעברו..קלעו בול)אוכלים חוזרים חזרה מקבלים הרצאה מחובל על דבור שהיה מפקד הדבור בזמן הניסיון של הפלשתינאים לפוצץ דבור של חיל הים באמצעות סירת נפץ (התקרבו במסווה של דייגים שיכורים ) אוכלים והולכים לישון לא אחרי שלומדים קשרים ועושים תחרויות על זה תלמדו קשרים.. זה חשוב..

יום רביעי
קמים בבוקר מקבלים הרצאה למה לדגם את עצמנו ולאן מפליגים -לבא"ח נכון! בהתחלה יוצאים בויקטור לפני הנמל עוברים למסדר 1 מי מספר אחד על ההגה ולא רואה כלום..אני נכון. מצאו להם זמן לתקוע אותי על ההגה חח רואים את הסער 5 4.5 4 דבורות צוללות (אוח ועוד חשבתי שהן נראות יפה כשהן חונות )חוזרים חזרה לעכו מסדרים את הכל ומתכוננים למחר מחר יש מפגן להורים !!!
לפני השינה יש תחרות קטנה כזאת בין הקבוצות לא משו רציני נחמד ביותר.

יום חמישי

קמים בבוקר מנקים את כל הקומפלקס שבו ישנו מזדכים על הציוד מקבלים חולצה וכובע מאגניבים של הגדנ"ע ובקיצור מסתנג'רים למוות חח.

ואז עולים על הסגים מסתווים בנמל עכו שההורים לא יראו ויוצאים למפגן.. ההורים ממש נהנו יש תמונות וסרטים שאני יעלה עוד היום.אני פחות נהנתי למה.. הייתי איש חרטום .. זה שבא גל והופך אותו באויר כן.. זה אני חחח חפיף עושים קריאת עלה ים (אתם עוד תראו..) מצב שתיים צועקים "אני רוצה להיות חובל" מקבלים מתנות שונות וזימון לגיבוש וזהו נגמר הגדנ"ע.



הגיבוש


טוב ככה:
הגדנ"ע היה קייטנה, הגיבוש זה כבר עסק רציני. אני לא יודע איך להסביר לכם מה שהיה שם, כי מה שאני לא אכתוב אתם פשוט לא תבינו זה לא משו קליט שאפשר להבין... אז אני אתן קצת רקע על עצמי שאולי תבינו. אני כבר שנה בעמית לכושר, יש לי כושר מצויין 100 בבר אור שעשינו... אני ממש לא מפחד משכיבות שמיכה, ריצות , אלונקות, וכ"ו. אני במגמת טכ"ם יש לי ציונים טובים מאוד בהומני וראלי (90-100) ויש לי יכולת שינון בע"פ שהייתי מגדיר טובה ביותר. עכשיו עם כל מה שכתבתי כאן בכל שלבי הגיבוש עד הסוף הייתי סמוך ובטוח שאני הולך לעוף במסדר טילים פשוט בטוח...וזה ממש ממש לא קל לעשות גיבוש עם הרגשה כזאת בכלל לא. אם אתם נכנסים לקצת רחמים עצמיים באותו רגע נפלתם...

טוב אני לא אכתוב ימים כי הכל נראה לי כמו יום אחד ארוך...

קמים בבוקר אוכלים נותנים נשיקות הנוהל הרגיל עולים לרכבת מגיעים לבת גלים עולים על ספארי מבקרים את הסטילים והסטלנים וואלה הם עדיין זכרו אותנו מהגדנ"ע..("אתה הנהג ס"ג שהסתכל על הצוללת וכמעט נכנס בתוך המים של הקירור הא?")ואללה הרגשה של קייטנה..

מתקפלים מגיעים לבסיס ההדרכה מטר משם טוב תתחילו להסוויץ את המוח חברה הגעתם לגיבוש ואתם תעברו גיהנום.
החובשים קצת מאחרים אז יטזזו אותכם 10 שניות נגעתם בסמל וחזרתם לשלשות 20 שניות הקפתם את בית החובל ואמרתם לי כמה צלעות יש לו (אל תקיפו גם את מגורי החיילים כמוני למרות שהמפקד נתן לי ח"ח על היוזמה חחח).
נבדקים אצל החובש חלקינו נבדקים שוב כי הדופק גבוהה מי שעדיין לא הסדיר דופק מקבל מד חום בקטנה איך אמר החובש לחבר שלי "תרגע אתה עדיין חי אבל בשלושה ימים האלה אתה תמות". נכון שזה מה זה מרגיע ?. קיצר מחולקים למחלקות מקבלים מספרים על הכותפות שיהיו השם שלכם בכמה ימים הקרובים(יש שמועות שמספר 20 תמיד עובר..מסתבר שזה עדיין עובד..) קידבג משקולת עוזי שיכולה לגרום לכם כאב ראש תרתי משמע וחגורת הצלה. אוכלים קצת מקבלים קלסרים בלויים עם חומר שתיבחנו עליו מחר ו חומר להרצאה שחלק יבחנו עליה מחר וחלק מחרתיים ציוד מחלקתי שכולל גריקנים אלונקה מנשאים ומשפצרים אותם.
עכשיו תעזרו אל תהיו אנוכיים ותתחילו ללמוד את החומר שקיבלתם.. תזכרו את זה טוב טוב תמיד רואים אותכם לקירות יש אוזניים אז תשמרו טוב טוב על המעשים שלכם. סה"כ המילואמיניקים יקלטו צבועים ויטיסו אותם זה מניסיון ... אבל חבל שתצאו לא טוב בגלל שטות שנובעת מלחץ.
טוב אוכלים קצת, לומדים קצת ובעיקר שורפים זמן 8 וחצי יאללה לישון נשמע מוקדם נכון מעניין למה.. ששש לילה 3 לפנות בוקר נוף פסטורלי אני ישן וחולם פתאום צפירה של מלחמת המפרץ ואני בחלום עדיין מנסה לחשוב מי האדיוט שעושה את הרעש הזה "הקפצה הקפצה 30 שניות מדים תדלי"ם מנשאים נשק הכל עליכם בשלשות" אני מוכן כבר כי איך לא המיטה שלי בלילה התמוטטה וביליתי את הלילה על הריצפה הקשה והעדפתי לישון עם הציוד המימיה דולפת איזה כייף הא...
יאללה מסע 8 עושים טבילה במים ממלאים תדלים הבנים 10-15 קילו הבנות 5 ויוצאים לריצה.. תעזרו לחברים שלכם תתמכו בהם מי שילך לבד ימות ראשון... תזכרו את זה אני חושב שהסיבה היחידה שעברתי זה בגלל שתמכתי באנשים (במיוחד במישהי מאוד מסויימת שנפלה בוועדה אבל היא תהיה חובלת ואני מוכן אפילו לבוא לגיבוש הבא כדי לעזור לה להיות כן זה בתכנון שתהיו בעניינים). טוב רצים ורצים ורצים עוצרים למשימות כמו "יש תקציב של כך וכך יש לכם כך וכך ספינות כך וכך רדארים (הכוונה לסוגי ספינות ורדארים מטוסי שליטה וצוללות ועוד מני ירקות) איך אתם מגינים על חופה של מדינת ישראל ..היגיון נטו בודקים מי מדבר מי מעלה רעיונות מי מושך את החברה.. כל הזמן אמרו לנו שבודקים מי מנהל את הדיון אז לנהל זה לאו דווקא לרשום על הדף את מה שאומרים ולקרוא ..אני בחיים לא רשמתי את זה וגם לא הייתי נציג אני אמרתי דיברתי ועשיתי.
רצים עוד קצת ויש חידה של מי הרוצח, מביאים לכם כל מני טיעונים (אמנון מספר 10 מתחיל להפציץ בתאוריות שלו וכמובן סוחף את כולנו איתו הבן אדם היחיד שידעו כולם וגם הוא שהוא יתקבל עוד לפני שהגיבוש נגמר- המפקד"אני מקווה לראות אותך בקורס שנה הבאה" חחח).
תשתדלו להיות מציאותיים ועם זאת עקביים כלומר לא בושה להודות בטעות אבל אם אתם חושבים משו תגידו אותו ותתעקשו עליו גם אם אתם בעמדת מיעוט או לפחות נראה לכם ככה כי לי נוצר מצב שהיית כביכול במיעוט המפקד שאל מי חושב אחרת הצבעתי הבעתי את דעתי ופתאום עוד ידיים עולות אנשים מחכים לראות מה קורה לי לא היה כל כך אכפת כי ידעתי שזו העמדה שלי וזה מה שיהיה ולא מעניין אותי מה כל השאר חושבים כי לדעתי הם טועים.
טוב חוזרים למגרש ההקשבים עושים שחרור חלק אוכלים (למזלי לא היה לי העונג לאכול כי הייתי עסוק בלנווט את עצמי חזרה לאוהל כדי לשים את המנשא)
יום ים.. איזה כייף..לא!.
מכינים את הסגי"ם להפלגה שוב תעזרו תראו רצון טוב וראש גדול רואים אותכם שומעים אותכם.. סירה לים מתחילים לחתור מקבלים משימות כמו תביאו את הס"ג צפונית מזרחית לפסודה תטילו עוגן או תמדדו עומק או תעלו על רפסודת ההקאות מבלי שיגע יותר מאדם אחד במים ועוד. אני פישלתי במשימה הזאת אבל ממש פישלתי וזה מבאס ביותר "לדעת" שלא תתקבל כבר ביום הראשון. הייתי צריך למדוד עומק רציתי לזרוק עוגן ולמדוד לפי הגובה של המשוט (מטרו 7ס"מ) אבל אחת מצופי ים אמרה שהחבל הוא "חבל צף" קיצר אני הבנתי ממנה שהחבל יקבל בטן במים אז סמכתי על דעתה המקצועית והגיתי רעיון מטורף של לקשור משוטים אחד לשני ו למדוד עומק ככה מסתבר שרק אני ועוד אחד ידענו קשר מוט לא נותן רושם הכי טוב לפקד על אדם אחד נכון..בסוף הסתבר גם שהחבל לא היה צף אם היינו משאירים אותו מתוח תמיד איזה יופי גם יצאתי מטומטם נוסף לכל. אח"כ רפסודת הקאות אני לא הקאתי אפילו היה לי כייף זה נחמד דווקא לא יודע מה עושים כזה עניין נרדמתי שם זה ממש ממש כייף ולא מסריח בכלל טוב הייתי ליד פתח היציאה אז הייתה לי תחלופת אויר. אח"כ יש משימה קבוצתית מטוס נפל בטיזינאבי אין להם כלום מה הציוד שצריכים לקחת ( גלולות מלח אגב זה כדי לספוח מים לא גלולות התאבדות אז תדרגו את זה במקום טוב כן חח) שוב תביעו את דעתכם. יוצאים מהרפסודה עוד משימות מצב הרוח שלי בקרשים אבל ממשיכים לתפקד כרגיל ולמה? כי החברים שלכם צריכים אותכם ואתם צריכים לעזור להם לעבור את הגיבוש כי לבד הם לא יעברו ככה לפחות אני חשבתי. עושים הרצאה כן כן כבר ביום השני ואיך לומר הלך לי פושר כי זכרתי רק חלק מהחומר כאילו זכרתי את הרוב אבל לא רציתי לשעמם את החברה עם נתונים ושמות נתתי תכלס מה היה והם קלטו ממש ממש טוב ( כשהוא שאל מישהי שאלה היא ידעה הכל לפרטי פרטים ויום אח"כ מישהי שלא למדה בכלל נתנה את אותה הרצאה בדיוק באותן המילים באותו יום שמחתי אמרתי איזה כייף אולי יהיה לה צאנס בזכותי).אבל לא עשיתי אותה רבע שעה אגב הרצתי על עלייתה ומפלתה של הארמדה הספרדית. באותו יום ראיתי גם 2 צוללות דולפין משייטות להן כשהייתי על החוף..וכל הספינות העוגנות צפרו להן אין לכם מושג איזה דקירה בלב זה למי שרצה כל כך לשרת על הכלי המדהים הזה ויודע שאין לו סיכוי עכשיו לעשות את זה ואסור להיכנס לרחמים עצמיים כי מי שיכנס לרחמים עצמיים לא יסיים. יש מבחנים וואלה יופי במצבי המחורבן מבחנים עברתי את המבחנים נראה לי שהייתי דווקא דיי טוב. רואים סרט בקשר לנושא מסויים שאני לא אפרט פה בפורום כי אמרו לנו לשכוח אותו אז שכחתי.
והולכים לישון בלילה רצות לי מחשבות מטורפות למה אני פה?1 איזה מטומטם אני איך בזבזתי את הזמן שלי איך דפקתי את המועד ב במתמטיקה מה אני יעשה עכשיו דפקתי לי תחיים ויש הרגשה דיי חזקה שהחיים בזבל ואז נזכרתי בנאום של המפקד מושלי בחומות עכו בהתחלה התבאסתי אמרתי אני לא אחד מאותם מובחרים איזה דביל אני מה חשבתי שככה אני יבוא ויעבור בקלות מה אני אדיוט ואז נזכרתי במשפט שהוא אמר שכל כישלון הוא קרש קפיצה להצלחה החלטתי שלא משנה מה אני מסיים את זה יפה ומנסה לעזור לכמה שיותר אנשים מהמחלקה שלי לעבור כי הצלחה שלהם באיזשהו מקום זה גם הצלחה שלי מבינים 2 וחצי לפנות בוקר הקפצה עולים על תדלים מתחילים לרוץ זוכרים את ההיא מהמסע 8 עכשיו ממש היה לה קשה והיא הייתה כזאת נחמדה ועזרה לי שבחיים לא הייתי משאיר אותה לבד גם כשהמפקד איים עלי שהוא יעיף אותי מהגיבוש ואמר לי אתה מודע לזה שאתהמסכן את הגיבוש לא היה אכפת לי עשיתי מה שהאמנתי בו רצים עם האלונקה עושים מה שצריך כדי שאנשים יסחבו את עצמם לסוף...נגמר המסע עושים מבחנים חושבים וואלה יצאתי בסדר יום חדש חיים חדשים משימות פיקוד המשימות פיקוד הלכו לי ממש טוב עזרתי אילתרתי הצלחתי את המשימה שלי והייתה לי הרגשה ממש טובה שמחתי הרגשתי שהוכחתי לעצמי שאני יכול לפקד

טוב סבבה מרגישים טוב השגתי את המטרה שהצבתי לעצמי בלילה הוכחתי למילואימניק שאני לא כ"כ מטומטם וואלה סבבה.
פתאום באים הצוערים עם זימון לפסיכולוג בחיים אני לא אשכח את הרגע הזה 17 19 20 לפסיכולוג ואני.. אני בשוק של החיים שלי מה אני יש טעות מה נדפקתם?! טוב סבבה הלכתי (אגב באחת ממשימות הפיקוד עברנו "קיר חשמלי והמשקולת עוזי נתפסה במשו וטסה לי לתוך הפנים וכמעט פיצחה לי את הראש...ככה שנראתי כמו חד קרן) הפסיכולוג היה ממש ממש נחמד ונראה לי שהרשמתי אותו
כשחיכיתי אליו הצוערים שהיו איתי בגדנ"ע אמרו לי וואלה מושיק פסיכולוג התקדמנו! ואני מה זה הייתי שמח וגאה הם ממש ממש אחלה של אנשים
נגמר פסיכולוג יש ראיון עם רמ"ד מכונה וואלה מגניב אבל מה זה מכונה ? מה עושים שם טוב נו דיברתי אמרתי נראה לי גם אותו הרשמתי חח לא יודע לא ידעתי מה זה מכונה אח"כ שאלון סוציומטרי זה הדבר הכי קשה שיש.. כאילו איך אפשר לדרג את החברים שלך מי החולה נפש שחשב על השיטה הדבילית הזאת?!(אה ובילי המאבחנת ממש כוסית ואחרי זה אמרתי עזבו אותי חובלים אני רוצה להיות בילי)
אח"כ הלכתי לראיון אצל המילואימניקים וואלה נראה לי בחיים הם לא שמעו כל כך הרבה זיבולי מוח מ בן אדם אחד חח אבל באמת התכוונתי למה שאמרתי ולא אמרתי סתם בשביל הפוזה.
ואז זימנו אותי לרמ"ד אלקטרוניקה גם אותו מאוד הרשמתי לדעתי היה ממש ממש סבבה הרגשתי נחמד למרות שעדיין לא חשבתי שאני יעבור שבירת דיסטאנס איזה כיף הצוערים ממש ממש כלים ונחמדים יום אחרי מסדר טילים ואני בשוק למה לא קראו אותי?! וואלה לא יודע עד עכשיו להגיד לכם למה אבל ישר הלכתי להגיד לחברים שלי שהם כלים תותחים ושאני הכי מפרגן להם ושהם יגיעו לכל מקום שהם רק ירצו כי הם הבסט של הבסט טוב מחכים לוועדה אני נכנס דום מתוח מפקד בית ספר לקצינים אומר לי אתה משה לוי מספר 20 אני אומר לו כן והוא אומר לי אני שמח לבשר לך שהתקבלת למגמת אלקטרוניקה ואני בשוק של החיים הוא אומר לי אני מקוה לראות אותך שנה הבאה ואני בגמגום קל אתה גם תראה אח"כ דיברנו עם המילואימניקים והרמנו כוסית עם מפקד בית הספר וזהו
נתונים יבשים עכשיו
במיונים היו 1700 ומשו תקבלו 146 אנשים בסביבות ה90 סיימו 30 עברו מסדר טילים 18 את הוועדה 2 למגמת מכונה 3 למגמת אלקטרוניקה והשאר שייט
אם יש שאלות פניות או משו מוכן לענות תמיד
שלכם משה.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י longbow:
מאמר: הדרך לקורס טיס מהמבדקים ועד הגיבוש

מאמר: הדרך לקורס טיס מהמבדקים ועד הגיבוש:טוב קודם כל אני יציג את עצמי אני אלכס מחיפה ועברתי את הגיבוש הטיס האחרון והחלטתי לכתוב מאמר על הדרך שעברתי(שהיא כלום לעומת מה שמחכה לי). החלטתי לכתוב הכל כי הרבה פעמים לא היה לי מושג מה מחכה לי בזימון הקרוב וזה גורם ללחץ אטומי. אאבלל אל תצפו לפרוט מדויק של המבחנים, אני לא אתן אותו משתי סיבות: א. כי אני כבר לא כ"כ זוכר ב. כי זה לא פייר שתדעו מה בדיוק מחכה לכם. לעומת זאת תאור כללי של כל מבחן אני כן אתן כי זה משהו שירגיע אתכם יום לפני.

ההתחלה: מבדקי צוות אוויר:
אלו הם מבחנים הראשונים שמוזמנים אליהם אלפי אנשים אז אל תרגישו כ"כ מיוחדים אם קיבלתם אותם.
קודם כל התנאים לקבלת המבדקים:
1. קב"א 54 ומעלה ודפר של 80 ומעלה
2. פרופיל 82 ומעלה בלי סעיפים פוסלי טיס.

ונעבור למבדקים עצמם:
מתייצבים ב10 בבוקר בלשכת הגיוס האזורית(חיפה, תל השומר או ב"ש) ולאחר הסבר קצר מתחילים את החלק הראשון של המבחנים שכולל מבחני נייר ועיפרון המבחן הם בסגנון של מבחניי האיי-קיו, הם כוללים השלמת צורות, ניבוי הצורה הבאה, קצת פיזיקה של היגיון ובערך זהו. לכל הגאונים שרוצים לרוץ ולתרגל מבחני איי קיו ברשת זה לא יעזור לכם רוב הדברים האלו הם מולדים.
החלק הראשון מסתיים באוזר 12 בצהרים ומודיעים מי יכול ללכת הביתה ומי עבר ויושאר לחלק השני שכולל שני מבחנים: פרוק והרכבה של מכניזם(הכל בזמנים) ומכונה שבודקת את הקוארדניציה שלכם.
לא אפרט על שניהם אבל אני כן אתן שני טיפים:
1. בקשר למכניזם שצריך לפרק ולהרכיב אל תהיו שאפתנים מדי!! אני סיימתי להרכיב אותו וברגע האחרון קלטתי ששכחתי פין אחד(המכונה כבר פעלה הפין אפילו לא היה נחוץ) פירקתי את מה שהרכבתי וקלטתי פתאום שאין לי זמן, בניתי הכל מחדש באופן חפוז ביותר והמכונה לא פעלה בסוף.
2. בקורדנציה תהיו מרוכזים ורגועים ואין שום סיבה שבעולם שלא תצליחו.

את המבדקים עוברים רוב מי שניגש אליהם אצלי עברו 14 מתוך18.

ירפ"א א חלק 1:
את הזימון הזה מקבלים בגיל 17 וחצי לכן אל תרוצו ותעשו טלפונים היסטרים למה לא קיבלת לפני גיל 17 וחצי.
ירפ"א או יחידת רפואה אווירית היא המקום בו תעברו את שני שלבי המיון הבאים שלכם. הירפ"א ממוקמת בבסיס תל השומר ז"א שלכל הלא תל-אביבים/רמת גנים וכדו' יהיה חתיכת סיפור מעצבן להגיע.
הירפ"א מתחלקת לשני חלקים: חלק אחד הוא מבחני נייר ועיפרון והחלק השני הוא הסימולטור עליו אפרט בהמשך.
גם פה היום מתחלק לשני חלקים רק בלי ניפוי באמצע. בחלק הראשון תתחילו במילוי פרטים אישים ותסיימו במבחני נייר ועיפרון הכוללים: מתמטיקה, ראייה מרחבית ועוד מבחן שאני לא אפרט עליו. המבחנים עצמם די קלים במיוחד המתמטיקה גם מישהו שהוא 3 י"ל לא יתקשה בו. לאחר הפסקת צוהריים שבה מקבלים אוכל ממשיכים בטופס מילוי פרטים אישים שכולל: פרטים מזהים, לימודים והחלק החשוב יותר שכולל קורות חיים, השלמת משפטים, רשימת תכונות טובות/רעות. אנשים מאוד מאוד מאוד חשוב להיות אמינים ולכתוב את האמת כי על זה הפסיכולוג בירפ"א ב' ישאל. בסוף הירפ"א יקבעו איתכם תאריך לחלק השני(הסימולטור).

ירפ"א א חלק 2:
כמה ימים אחרי החלק הראשון תבואו שוב לתל השומר בערך ב8 בבוקר לחלק השני שהוא הסימולטור המפורסם. קודם כל לכל אלו שמצפים לקוקפיט של אף-16, מדריכת(או מדריך לטייסות שלנו) סימולטורים סקסי/ת וקסדה צאו מהסרט! אתם תמצאו את עצמכם יושבים מול מחשב בין גילכם ומזיזים ג'ויסטיק בין גילכם ומצערת בת גילכם על פי הוראות. על המסך יופיעו כמה גפרורים מחוברים באופן שאולי מזכיר מטוס ואתם תידרשו לבצע משימות מסוימות. גם פה היום מתחלק לשני חלקים אחד זה התרגול והשני זה המבחן עצמו. תעשו את שניהם ברצינות כי נראה לי שבודקים את שניהם.
טיפים: להתייחס לכל דבר ברצינות תעשו מה שאומרים לכם! גם אם עשיתם את זה 100 פעם. ותנסו להשתפר מפעם לפעם. טיפ נוסף תביאו שוקלד וכל מיני חטיפים כדי להישאר עירנים.
כמה חודשים אחרי הירפ"א(עד שלושה חודשים וחצי) תקבלו את התשובה האם עברתם או לא לירפ"א ב'. התשובה תלויה בהאם עברתם רף ציונים מסוים הכולל את הירפ"א ואת מבדקי צוות אוויר.אם עברתם כל הכבוד, מניסיון שלי משהו כמו שליש עוברים(מכל מי שאני מכיר שליש בערך עבר) אם לא עברתם שום אסון לא קרה.

ירפ"א ב:
מקבלים זימון כחול וקטן בדואר לירפ"א ב', שגם היא כמו כל המיונים מתחלקת לשנים: בחלק הראשון יש פסיכולוג ובחלק השני יש בדיקות רפואיות מאוד מקיפות.
מהלך היום: מגיעים ב9 בבוקר ובלחץ אטומי מחכים לפסיכולוג/ית בשלב מסוים קוראים לכם לראיון שבד"כ נמשך דקות אחדות(אם יותר זה לא הסימן הכי טוב) באווירה די נחמדה ורגועה(בד"כ, לפרטים תשאלו את ג'ט פייטר מהפורום). גם פה כמו בפעם הקודמת עליכם לעבור רף ציונים מסוים הפסיכולוג הוא רק חולייה בשרשרת הציונים שלכם כך שאם לא עברתם זה לאו דווקא בגללו. אם לא עברתם לא נורא תגיעו הביתה יותר מוקדם ולא תצטרכו לעבור את הבדיקות המעצבנות של הירפ"א.
אם כן עברתם תקבל טופס רפואי באורך מגילת העצמאות אותו תצרכו למלא לאחר מכן תגיעו לבדיקות שכוללות: א.ק.ג, אוזניים, עיניים, אף אוזן גרון ובדיקת דם. זה היה החלק הקשה והכי טראומטי בשבילי במיונים. הגענו 15 לפסיכולוג, עברנו 10, בסוף היום נשארנו 5 כל רופא העיף משיהו זה היה פשוט מדהים.
כל שניה הייתי בטוח שאני הולך לעוף. ובגלל שלא הייתי רגוע יצא לי דופק ול"ד גבוה מדי ולכן הייתי צריך לשלוח להם 10 בדיקות ואקו לב. את הבדיקות הייתי צריך לשלוח להם בערך 10 פעם כל בדיקה תודות לארגון המופתי שם(דוג' נוספת לסדר המופתי היא ג'ט פייטר שנאלץ לבצע בדיקת תפקודי ראיה בקופת חולים ואז גילה שבכלל לא היה צריך).
טיפים: בפסיכולוג תהיו אתם, תהיו אמינים, אל תשקרו ותמציאו ותהיו נינוחים. ואז תראו שאתם עוברים בקלות. לא היו שם תרגילים מטומטמים עם טלפון או עם דלת.
בירפ"א עצמה תהיו רגועים זה העיקר וקחו הכל באיזי ואל תיבהלו מהאופטימטרסטית העצבנית. היא שונאת את כלום וצועקת על כולם זה לא אישי.
אם עברתם יופי!! עכשיו לגיבוש!

גיבוש טיס:
מגיעים ב9 בבוקר לתל השומר לחורשה שליד מדור מבדקי"ם שם מרכזים את כולם עושים בדיקה רפואית חפוזה נותנים לכם מספר אוטובוס ואתם עולים עליו. נוסעים מספר שעות עד לחצרים. מגיעים לחצרים בצעקות של מגפונים מרכזים אתכם באצטדיון של הבסיס מול הבריכה(אוי זה היה קטע מרגיז) והסמל בוחר באופן רנדומלי אנשים שמהם נבנות כיתות לפני שסוגרים כיתה שואלים אם מכירים מישהו מהכיתה או את המפקד אם לא אז יללא ל"שרשרת חיול". בשרשרת חיול המקוצרת מקבלים: מדים וקיטבג הכולל: נשק(משקולת שוברת איברים), תד"ל, יתדות אוהל, יריעת אוהל, מוטות אוהל וכמובן חגור וכובע.
לאחר השרשרת הולכים לגבעה בה נמצאים מתקני הגיבוש הסימפטים: אוהלים בהם מיטות שדה בצורת פרבולה, שמאוד נוח לישון בהן, חדרי אוכל שיש בהם הכל חוץ מאוכל וכמובן הרספיה הידועה לשמצה ועוד. איך שמגיעים מתיישבים בחורשה לא רחוק מהגבעה אוכלים צהרים ב7 דקות ומתחילים דיונים שונים עד שעומס החום נרגע. ב8 בערך מגיעים למפקד הסמל, אחד האנשים היותר סימפטים בגיבוש. אתם תתזזו שעות עד לחבית וחזרה ומי שמגיע ראשון ישהה לו בכיף במצב 2. באזור 10(רק לחניך תורן יש שעון ובלילה הוא מוחרם) הולכים לישון. אתם ישנים 6 שעות ברוטו אבל בגלל ההקפצות והקושי העצום להירדם(החום היתושים הזיעה והלחץ) אתם תשנו הרבה פחות מזה.
בבוקר היום שני תצאו למסע הראשון שלכם, המסע לא קשה בכלל! אחרי המסע יוצאים ליום פיעליות שכוללות תרגילי מנהיגות, חידות ובניית אוהלי סיירים. שוב אוכלים בזמנים יורדים למצבים ושאר דברים מהנים. בערב יש לכם שוב שעת סמל והפתעה!! במקום לישון באוהל עושים הקפצה באמצע הלילה והולכים לגבעה ליד גבעת הגיבוש ומקימים את אוהלי הסיירים שלכם וישנים בהם. דווקא כאן נרדמתי מהר כי היה ממש נוח ונעים באוהל. קמים בבוקר היום שלישי(אהה ובוקר זה 4 בלילה בערך) ועושים מסע אלונקות חדש קשה יותר מהקודם. במהלך היום אנחנו מגלים את מגרש המשחקים שכולל כל מיני מתקנים הדורשים עבדוה אישית וקבוצתית וגם מגלים על בשרנו התעללות חדשה הקרויה בשם התמים "גשם". כשאומרים יש גשם מרמים את המימיות המלאות שלכם באופן אופקי מהאדמה(כמו ישו) וכשאומרים אין גשם מורידים זה יכול להיות מכאיב מאוד. בערב הולכים לישון מוקפצים ושוב בונים אוהלים על הגבעה. קמים בבוקר(יום 4) עושים מסע אלנוקות קשה יחסית חוזרים לבסיס והיום די דומה ליום הקודם. בלילה ישנים כל הלילה באוהל כיתה(כן כן זה מוזר פתאום) בבוקר(יום5) קמים עושים מסע שלדעתי היה ממש קל אחרי המסע עושים כמה פעילויות וכבר מרגישים סימנים של שבירת דיסטנס. חוזרים לאוהל באזור 11 ופתאום בום שבירה נגמר הגיבוש מגיעות המדרכות סוציומטרי וזהו. את שאר היום העברנו בפרוק אוהלים מקלחות וכדו' ביום שישי בבוקר נותנים לכם תשובות. אני בכיתי כמו ילד קטן כשאמרו לי שעברתי אין לי מושג אפילו למה.

טיפים לגיבוש:
1. תהיו אתם!!! אל תנסו לבלף במוקדם או במאוחר זה יתגלה
2. תהיו אמינים זה אחד הדברים הכי חשובים בגיבוש הזה בפרט ובכל גיבוש בכלל.
3. תנסו להיות דומיננטים ומנהיגותים אל תהיו פסיבים.
4. תתנו 100 אחוז כל רגע אל תחסכו כוחות או שטיות כאלו.
5. תדאגו לעצמכם מה שאומר תנקו את עצמכם כל לילה במגבונים לחים תחליפו בוקסרים וגרביים ושימו קרם נגד שפשפות.
6. אל תסננו את הסדר בעל פה זה חסר טעם וזה משתנה מגיבוש לגיבוש.

בהצלחה לכולם!!!!!!!!!!!!

זהו תם ונשלם לו המאמר אני מקווה שעזרתי לאנשים.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י formaldehyde:


גיבוש יעל



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://a.deviantart.com/avatars/f/o/formaldehyde.gif]
אהלן אנשיםבשבוע האחרון עשיתי גיבוש יעל
לפני שהתגייסתי להנדסה קרבית חרשתי את האינטרנט על מידע על גיבוש יעל ולא מצאתי כלום על הגיבוש המסתורי הזה.
אז אני כותב עכישו לכל מי שיעשה את הגיבוש בעתיד בתקווה שזה יעזור לו - הגיבוש הבא יערך למתגייסים להנדסה של מחזור מרץ.

ככה - כדי להגיע לגיבוש צריך להתגייס להנדסה קרבית ולעבור איזה גיבושון של מספר שעות 3 ימים לפני הגיבוש - אל תשקיעו בגרוש בגיבושון - צריך רק לסיים אותו ואין לו משמעות, וחבל לבוא כבר פצועים לגיבוש.

ביום ראשון באתי לגיבוש בבט"ר ניצנים ליד הים.
ביום הראשון רק אירגנו ציוד ( שיפצור אלונקוטת וג'ריקנים למינשאים - תעשו את זה טוב כי אחרי זה סוחבים הכל, ומילחוי שקי חול), וגם ממלאים כמה טפסים על האישיות שלך וכו' - הצעה שלי היא שתהיו כנים כי בסוף אולי ישאלו אותכם על זה כמו במקרה שלי. הולכיםן לישון ב5 ומעירים אותנו ב10 וחצי בערב. מתחילים בגיבוש - מחולקים ל4 קבוצות - 40\50 בכל קבוצה ( סה"כ כמעט 200 + עוד 100 מאימון מתקדם שבאו ביום השני מאיזה סיבה לא ברורה, וסה"כ בגיבוש 280 בערך). בכל קבוצה 4 מדריכים - מילואימניקים של יעל.

מתחילים במסע ארוך עם חצי שק חול בווסט ( מביאים מהטירונות), ועם פקלים ( פקליסטים בלי שק חול). מסע מאוד מתיש בהליכה מהירה - כבר בשלב הזה נושרים איזה 10 (שבמילא לא היו באמת רציניים). חוזרים ועושים 45 דקות זחילה, ואז הפסקה ואז עוד זחילה קצת. ואז לקראת 5 בבוקר הולכים לעוד מסעון שנגמר בדיונה מפלצתית. בדיונה יש תחרות של לסחוב כמה שיותר שקים מלאים במעלה הדיונה בחצי שעה - עשיתי 10 ( התוצאה הכי טובה בקבוצה)
אחרי זה הם אומרים - יופי סיימתם ועכשיו למשהוא אחר - תחרות סחיבת שק בודד בכמה שפחות זמן. אז הגעתי מקום 5, ואז הם אומרים שה3 הראשונים נחים בצד בזמן שהשאר עושים עוד מקצה. ואז כולם משקיעים יותר כי ה3 הראשונים שיגיעו ינוחו כמובן. ואז פתאום הגעתי מקום ראשון ( שזה לא טוב כי זה אומר שלא נתתי הכל במקצה הראשון). ואז נחתי והשאר עשו עוד כמה מקצים. ככה עד איזה 8 בבוקר ואז עושים כמה מקצים של אלונקה סוציומטרית. ואז ב10 מפסיקים את הקטע הפיזי ועוברים למשימות קבוצתיות שדומות מאוד לגיבוש טייס ( עשיתי את הגיבוש טאייס האחרון) - להעביר את הקבוצה ב "נהר" בעזרת קורות וחבית ועוד כל מיני שטויות כאלה, כשרק לבנאדם אחד בקבוצה מותר לדבר.

אחרי זה חוזרים עם כל הציוד למחנה. ואז, בזמן שאתה מת לישון ( לקראת 4 בצהריים), מעבירים לך שיעור על מכשיר קשר ( חצי התעפצו באמצע) - למחרת אתה ממלא מבחן אמריקאי על התפעול של המכשיר. ב5 וחצי הולכים לישון.
קמים ברבע ל11 ויוצאים לעוד מסע, חוזרים ופותחים אלונקה עם 5 שקים, ווסט עם חצי שק חול(!!!) - זה החלק הכי קשה בגיבוש - ויוצאים למסע מתיש בהליכה מהירה (אם לא מספיקים להגיע למדריך חוזרים אחורה). חוזרים ועושים עוד תחרויות זחילה. אז יוצאים למסעון לדיונה המפלצתית ושם עושים אלונקה סוציומטרית. ואז נותנים משימה אישית - לחפש כמה שיותר תרמילים אדומים בתוך שטח מסומן בסס"ל על זמן. באמצע שואלים אותך למה אתה חושב ששיטת החיפוש שלך הכי טובה ושטויות כאלה. חוזרים ומעבירים לך שיעור על פירוק והרכבת גליל. ואז ב4 הולכים לישון. קמים ב10 ויוצאים למסע (הפעם בלי ווסטים עם חצי שק חול) , אבל עם אוהל 12 - זה החלק השני הכי קשה בגיבוש. האוהל נורא כבד וכל הזמן מחליק מהכתפיים. ואז צריך להעלות אותו בדיונה ענקית וכל הזמן קורסים לתוך הדיונה וצריך להתחיל מחדש - בחלק הזה התחלתי להתיאש והפסקתי קצת לעזור - וזו הייתה טעות נוראית כי המדריכים שמו לב. אסור אף פעם להתיאש !!! - חייבים להמשיך לנסות. בסוף הצלחנו וחזרנו למחנה.
עוד פעם תחרויות זחילה קצת. ואז לוקחים אוהל סיירים עם את חפירה ונותנים משימה - לבנות מחסה מפני התקפת אויב ושתוכל לתצפת על שטח מסוים. אחרי שבונים את זה והמדריכים צוחקים לך על המחסה המצ'וקמק שעשית אתה יושב בפנים ומחכה ומדווח על מה שאתה רואה
אני עשיתי מחסה טוב אבל לא ראיתי מספיק טוב את השטח ולכן פיספסתי לגמרי את האירוע ( שלוש מדריכים רצו לאנשהוא ועשו משהוא) - וזה לא כ"כ טוב....
חשוב גם לא להתעפץ - זה ממש קשה שלא להרדם בתוך המכסה - תנסו להשאר ערים כי זה ממש חשוב.

אחרי זה חוזרים ועוד פעם משימה אישית - צריך לרוץ לנקודה עשיש בה מדריך לעשות שכיבות שמיכה, ואז להרכיב את הגליל, כשבאמצע מתחקרים אותך על פרטים של הגליל ( שסיפרו בהרצאה ביום הקודם).
אחרי זה יש עוד כמה משימות קבוצתיות של להכריע בקבוצה בנוגע למקרה מסוים האם להלשין על חבר שלך שרימה במבחן בקורס וכו' ( ממש מזכיר גיבוש טייס). השונה מטיס זה שאם לא הכרעתם כקבוצה בזמן (בד"כ נשאר רק בנאדם אחד שלא מסכים לשאר הקבוצה), אז כל הקבוצה עושה שכיבות סמיכה עד שמכריעים ואז בודקים בעצם האם הבנאדם עומד על שלו או לא.

אחרי זה עושים משימת ניווט - נותנים לך תצלום אוויר של האיזור ומסומנות בו מספר נ.צ.. אתה צריך לזכור את המפה והנ.צ. בע"פ, ובשעה להביא כמה שיותר ( יש לכל אחד 4 נקודות שונות). אם אתה רץ ממש חזק אולי תספיק את כל ה4 ( אצלנו רק אחד הצליח - אני עשיתית 3).
אחרי זה מסיימים!!!!!1
עושים שאלון סוציומטרי, וזהוא

לאלו שמתנדנדים עושים גם ראיון בסוף הגיבוש - לצערי הייתי צריך לעבור ראיון - יש שם את מנהל הגיבוש ששואל אותך איך היה בגיבוש, איעך אתה מדרג את עצמך ביחס לקבוצה שלך והאם ולמה אתה חושב שתעבור את המסלול המפרך של יעל
ה]סיכולוג שואל אותך על פרטים שמילאת על העבר שלך והאישיות שלםך ביום הראשון.


את הגיבוש סיימנו רק 52 איש
שמעתי שמתקבלים רק איזה 20\30 ( עוד לא קיבלתי תשובה - רק שבוע הבא)
עצות כלליות - תמיד במסעות תחשבו על משהוא בראש - שיר, משפחה חברה משהוא. ותמיד תחשוב בראש - הנה עוד רגע וסיימנו, ותתנו את הכל, ואף פעם אל תוותרו בדרך. וגם מאוד חשוב לא הקשיב לירידות של המדריכים ולא להלחץ מהם
היה איזה מדריך מלחיץ מוות אבל הוא היה דומה לסנאי, אז כל פעם שהוא צעק דמייניתי שהוא סנאי שצורח וזה איכשהוא עזר....

בסה"כ כל דבר קשה נגמר מתישהוא ושווה לסבול כדי לעבור את הגיבוש.

לעולם אשא דגלך בגאווה

מאמר על הצו ראשון נכתב ע"י SOF

להרבה חבר'ה יש חששות מהצו הראשון, מכוון שעברתי את התהליך לפני שבועיים אני רוצה לשתף אותכם בידע שלי על הצו הראשון, המבחנים שעורכים שם וכו'.
קריאה מהנה !
אז ככה, מגיעים בבוקר מוקדם, עדיף להגיע לפני השעה שכתובה בצו שקיבלת (אני הגעתי ב8:00 במקום ב9:00)
מריאים לשומר בכניסה ללשכת הגיוס את הת.ז ואת צו ההתיצבות ונכנסים ללשכה, מריאים לפקידה את הת.ז ואת הצו התיצבות ומקבלים כרטיס מגנטי שישמש אותכם
לאורך כל היום.
תחנה ראשונה : אימות נתונים, תתבקש להעביר את הכרטיס המגנטי שברשותך במבחשב ולחכות עד שיקראו לך.
אחרי כמה דקות של ישיבה על ספסלי ההמתנה הלא כלכך נוחים תצא חיילת (או חייל) ויקרא לך.
האימות נתונים זה עסק לא רציני של משהו כמו 10דקות - רבע שעה, ישאלו אותך על עצמך שאלות בסיסיות : שם מלא, מספר ת.ז, איפה אתה גר, איפה אתה לומד,
כמה אחים יש לך, שמות ההורים מספר הטלפון בבית והטלפון הנייד וכו'...
אחר כך תעבור לחלק השני של אימות הנתונים, מבחן קצר בעיברית, אבל מה, אתה תתבקש לקרוא משפטים ולפרש אותם, הסיכוי שפגשת אי פעם את המילים
המופיעות במשפטים הוא אפסי.
לכן פשוט תגיד את מה שאתה חושב, אל תפחד לצאת טמבל, זה קורא לכולם.

תחנה שניה : בדיקות רפואיות.
תתבקש ללכת לעשות בדיקת שתן ואז תתבקש להעביר (שוב...) את הכרטיס המגנטי שבידך במחשב ולחכות על הספסלים עד שיצא חייל (או חיילת) לקרוא לך,
תעבור בדיקת ראיה, שקילה, גובה ורופא ישאל אותך שאלות על הבריאות שלך (לא לשקר ! זה נושאים בריאותים חשובים !)
לאחר מכן תתבקש להיכנס לחדר או להיכנס מאחורי וילון, להתפשט ולהישאר בתחתונים, הרופא יבדוק אותך בדיקה שגרתית, וכן...הוא יבדוק גם את האזור שבין רגליך, לא להתרגש.
לאחר הבדיק תתבקש להמתין כמה דקות נוספות יבוא רופא נוסף (במקרה שלי - רופאה) ותעשה אותה בדיקה, לאחר מכן תעבור לסיכום הפרופיל ויקבע לך פרופיל או
שיגידו לך ללכת להיבדק אצל רופא מומחה או להביא מסמכים רפואים נוספים.

תחנה שלישית : פסיכוטכני.
תעביר (שוב...בפעם המי יודע כמה) את הכרטיס המגנטי במחשב לאחר הרבה זמן על הספסלים יצאו לקרוא לך ותכנס למבחן.
המבחן הוא ארוך מאוד, וכדי ללכת לפניו לשירותים, לאכול משהו ולשתות מים מכוון שלא תתאפשר יציאה לאחר תחילת המבחן.
במבחן הפסיכוטני יהיו לך מספר של בחינות שלכל אחת מהן זמן קצוב.
תיבחן בנושאים כמו :
*חשיבה כמותית שזה בעצם מתמטיקה בסיסית - ופה כדי לעשות חזרה על חילוק ארוך, אחוזים וחישוב של שטחים.
* הבנת הנקרא.
* מבחן של צורות.
* פיזיקה יומיומית (איך נכון להחזיק פטיש, איך הכי טוב להרים משקל וכו')
* מבחן אנלוגיות צורניות ומבחן אנולגיה מילולית (לדגומא : קצב = סכין, מנתח=...(איזמל))
ועוד כמה מבחנים וגם שאלון קצר על עצמך.

המלצות למבחנים :
- אם אתה עייף, מרגיש לא טוב או פשוט אין לך כוח - תגיד את זה ותבוא לעשות את המבחן בפעם אחרת !
- לך לשירותים ובצע את צריכך.
- תירגע ותיכנס לריכוז.
- תאכל משהו.
- שתה כוס מים.
- לפני כל מבחן תסתכל על הזמן תחשב כמה זמן תוכל להקדיש מקסימום לכל שאלה (לדגומא 24שאלות ב12 דקות זאת אומרת חצי דקה לשאלה)
- אם אתה רואה שהזמן אוזל ולא יהיה לך זמן פשוט תנחש לפי ההיגיון, אין הורדת נקודות על תשובות שגויאות.


תחנה רביעית : הראיון האישי (ראיון צד"כ)
במקרה שלי התבקשתי להגיע שבוע אחרי הצו הראשון ולעשות את הראיון, אבל זה משתנה ויכול להיות שתעשה את הראיון באותו יום.
תתבקש להעביר את הכרטיס המגנטי שלך ואז יקראו לך לבצע ראיון אישי.
חשוב שבראיון האישי תרגיש בנוח, שב בצורה פתוחה ולא בצורה שבה אתה כביכול מנסה להתגונן.
תישר מבט ישר לעיניה של המאבחנת ותיהיה בטוח בעצמך ובכל מה שאתה אומר.
המאבחנת תשאל אותך היכן אתה מעונין לשרת, בשום פנים ואופן אל תתביש לבקש מה שאתה רוצה.
לאחר מכן היא תשאל מה תעשה אם יציבו אותך בתפקיד אחר, בניגוד לרצונך, כאן אל תגיד דברים בסגנון : אני אתאבד, אני אסרב להתפנות, אני אעשה הכל כדי
לא לשרת שם.
המאבחנת תשאל אותך כל מיני שאלות בנוגע למצב החברתי שלך, כמה חברים טובים יש לך, כמה חברים בכלל יש לך, איך אתה בחבר'ה, מה אתה עושה בימי שישי,
וגם שאלות על עצמך - כמה שעות את מבריז בשבוע (לא לשקר !) האם אתה טיפוס שמאחר, ועוד כל מיני שאלות בסגנון.
הראיון נמשך בין חצי שעה לשעה...אצלי הוא היה 40דקות.

המלצות :
- לא להתביש לבקש מה שאתה רוצה!
- לא לשקר, המאבחנת עברה כבר אלפי מלש"בים כמוך, היא יודעת לקלוט שקרנים.
- להתסכל למאבחנת בעיניים ולהיות בטוח בעצמך.


היום שתעבור יהיה מתיש וקשה, אז תתכונן...
בהצלחה !!!

לעולם אשא דגלך בגאווה

המאמר נכתב ע"י bigdarman:

אז ככה:
את הצו הראשון מקבלים משהו כמו חודשיים-שלושה לפני גיל 17, את הצו קיבלתי ליום ה22/11/04, בשעה 9:30.
קמתי בשעה 7 והצלחתי לתפוס טרמפ עם אבא לתל השומר, בבוקר היה קר מאד וירד גשם ככה שממש לא היה לי עצבים להתעסק עם כמה אוטובוסים.
בשעה 8 ורבע לערך נחתי בתל השומר, בכניסה אתה צריך להראות את הצו + תעודת זהות, היום היה גם גיוס (כלל צהלי אם אני לא טועה) אז היה די הרבה אנשים בכניסה, קיבלה את פניי חיילת חביבה שהראתי לה את התעודת זהות ואת הטופס ואישרה לי להיכנס פנימה.
שאלתי שמה חייל לאן אני צריך ללכת והוא אמר לי להכנס לתוך הלשכה ומשם בעצם מתחיל הצו.
בכניסה אתה מגיש לאחת החיילות את הצו ואת התעודת זהות, ומקבל כרטיס מגנטי אשר ילווה אותך במהלך כל היום.
התחנה הראשונה זוהי תחנה צהובה, שמה אתה מאמת את הנתונים האישיים שלך ועוד מבחן עברית קצר.
כשאתה מגיע לאזור (קומת קרקע) צריך לחפש מחשב צהוב ולהעביר בו את הכרטיס, כל כמה דקות יוצאת חיילת ואוספת את התעודות זהות, לאחר המתנה קצרה של 10 דקות בערך קראה לי אחת החיילות. החיילות שמה דווקא נחמדות ומדברות איתך חופשי...
מתיישבים מול החיילת והיא מתחילה להקיא מידע על עצמך ואתה צריך לאשר את זה, שואלים גם איפה נולדו ההורים והסבים וכד', אני אישית חשבתי שצריך להביא גם תעודות זהות של ההורים הבאתי אך לא ביקשו. ממשיכים לשאול אותך איפה אתה לומד ובאיזה מגמה וכד' אני אישית אמרתי שאני עושה 10 יחד' אלק' והייתי צריך לפרט להם מזה כולל אבל לך תזכור שאלון שמחולק ל3 מקצועות...
אחרי זה החיילת מביאה לך טופס שכל הפרטים שמסרתי הם נכונים ושאין לי עבר פלילי וכד', אחרי זה אתה מקבל שאלון רפואי קצר ששואל אם יש לך סחרחורות, כאבי ראש ושאר המחלות, גם אותו אתה ממלא ומוסר לחיילת. לאחר מכן החיילת נותנת לך לקרוא שני משפטים בעברית ברמה די גבוהה (אני בלי להשתחצן יש לי עברית ברמה די גבוהה וקצת הסתבכתי), וצריך להסביר לה מה הבנתי, היא שואלת גם לפירוש של מילים מסויימות. אח"כ אתה צריך לכתוב שני משפטים שהיא מקריאה לך ולהגיש לה ומביאה לך טופס רפואי שצריך להביא למעבדה בהמשך.
לאחר מכן היא משחררת אותך ואתה עובר לתחנה הכחולה, שמה עושים את הבדיקות הרפואיות, המעבדות שמה נמצאות קומה אחת למעלה ממש מול המדרגות יש את השירותים והקולר המפורסם שמשם אתה שותה ויש מוציא הכל לתוך כוסית. ליד השירותים יש שמה את חלון מעבדה כזה שמה חיילת אחת (די מנייקית אפשר לאמר) מביאה לך כוס ולך תשתין, אתה ממלא את הכוס מחזיר לה עם הטופס הרפואי שקיבלת בהתחלה. לאחר מכן אתה צריך לחפש מחשב כחול (צד ימין של הפרוזדור) להעביר את הכרטיס המגנטי שלך ולחכות. אני חיכיתי משהו כמו 20-30 דקות עד שנכנסתי. בנתיים אתה מתיידד שמה עם כמה מלשבים כמוך שלא יודעים מה הם עושים פה, אני אישית הכרתי בחור אחד די נחמד מגבעתיים (שיסלח לי שאני לא זוכר את שמו) שאמר שהוא הולך להקיא או לחרבן על הרופא (-:.
לאחר המתנה לא קצרה אתה נכנס לחדר עם עוד אחד ושמה יש כבר עוד 4 כמוך שמחכים לבדיקות.
נכנסתי לתאי ההלבשה מתפשטים ונשארים עם תחתונים (אנחנו היינו עם חולצות כי היה קר), בחדר הזה ממתינים לכם שני רופאים ועוד חייל וחיילת. אתה נגש לאחד החיילים והם בעצם אומרים לך מה לעשות, צריך לעבור שמה בדיקת ראיה (אני אישית לא עברתי בגלל משקפיים אסביר בהמשך).
בתחילה אתה נגש לרופא הראשון (סוס של רופא) ששואל אותך אם אתה חולה ומקריא לך כל מיני מחלות ואתה צריך לענות בהתאם. אחרי זה אתה עובר מאחורי פרגות שמה אתה צריך להתכופף לבדיקה אם יש לך עקמת, אחרי זה אתה צריך להראות לו את כפות הרגליים (לא ממש הבנתי למה).
הרופא הזה קצת מוזר היה, הוא גם אמור לבדוק את האשכים אבל הוא פשוט משך את הגומי של התחתון הביט פנימה וסגר חחח עשה ככה לכולם הבנתי.
אחרי זה אתה חוזר לחדר הלבשה ומחכה לתור שלך לרופא השני, הרופא השני היה על מדים היה סרן נראה לי ושמה הוא מקריא לך שאלון בדומה לשאלון של הרופא הראשון ואתה צריך לענות בהתאם.
הרופא מודד לך דופק ונשימה, לאחר מכן אתה צריך גם להתכופף לבדיקת עקמת ואותו סיפור עם הרגליים, בשלב הבא גם התחתונים יורדים והוא ממשש את האזור לראות שהכל תקין (-;.
אח"כ אתה נכנס לחדר הלבשה מתלבש וניגש שוב לחיילים (הם גם היו די מנייקים), נותנים לך איזה טופס לבדיקת עיניים ואתה עוזב את המקום.
הרופאת עיניים נמצאת בצד השני של המבנה מחשב סגול, שמה חיכיתי משהו כמו 40 דקות לרופאת הכלבה שתזכר לצאת, נכנסו כמה אנשים, יצאו והרופאה נעלמה מהחדר, אנחנו מחכים מחכים והיא לא באה, אחד שאל שמה חיילות שהיו בחדר איפה הרופאה ואמרו לא יודעות (שהתברר בסוף שאחת מהן היו הרופאה), היא נזכרה לצאת ונכנסים לבדיקה. מה שמוזר שאת בדיקה עשיתי בלי משקפיים, אתה פשוט מכניס את הראש לתוך מכונה כזאת אמור להקריא מספרים אם רואה ואם לא ואז היא מדפיסה לך משהו ואתה לוקח את זה לחיילים בחדר הקודם (איפה שהרופאים), הרופאת עיניים הזאת זה שכונה אחת שמה שמקלידה דברים במחשב הייתה עם רגלים על השולחן חופשי הכל...
עכשיו חוזרים לחדר של הרופא, לא צריך להמתין בתור נכנסים מוסרים את מה שהרופאת עיניים הביאה ומשוחררים.
עכשיו הולכים לעשות את המבחנים הפסיכוטכניים, אתה יורד קומה (הקומת קרקע) והולך לחפש מחשב ירוק, חשוב! להשתין ולשתות לפני המבחנים כי במשך שעתיים לא יוצאים משמה!
אתה מעביר את הכרטיס, כל כמה דקות יוצאת חיילת ואוספות תעודות זהות ושמגיע תורך קוראת לך להיכנס, אחרי המתנה קצרה של 10 דקות אתה נכנס לכיתה, זאת כיתה די גדולה עם עשרות מחשבים ששמה תעשה את המבחנים.
החיילת אומרת לך איפה לשבת, מביאה לך עפרון דף ושמה אתה צריך לעשות את כל החישובים למינהם שקשורים למבחנים (את הדף מוסרים בסוף המבחן), מבקשים ממך להפריד את הבטריה של הפלאפון מהפלאפון ויאללה למבחנים!
המבחנים עצמם הם קצת קשים ודורשים יותר זמן משכל.
המבחנים מחולקים לכמה סוגים, מבחן אחד עברית שאתה צריך להשלים משפטים כמו "מחלקה-פלוגה", עגלה-כלי רכב. וכאלה דברים, לאחר מכן יש גם מבחן חשבון שצריך רק זמן לעשות אותו, הרמה של החשבון היא די בסיסית, כפל ארוך, חילוק ארוך, שברים ואחוזים ומוקצב לזה זמן של 30 דקות למשהו כמו 25 שאלות. אני אישית לא הספקתי לעשות את הכל היה חסרים לי איזה 3 שאלות בערך לסיים אבל לא נורא, המבחן הבא זה צורות שאתה צריך להתאים צורות, לאחר מכן יש מבחן של הבנה, המבחן הוא די ארוך מכיוון שההוראות שמה ארוכות וצריך להבין את מה שאתה קורא, השאלות הם די מוזרות כי נתונים אתה צריך להסיק לבד מתוך האותיות של השאלה וסדר של מספרים, דווקא פה הלך לי לא רע בכלל וסיימתי הכל והספקתי לבדוק (גם בצורות ככה), המבחן הבא זה פיזיקה, המבחן קצת קשה מכיוון שצריך לשים לב לפרטים קטנים במיוחד, כמו איפה ממוקם המסמר ובאיזה זווית וכד', יש במבחן הזה שאלות איך יותר קל להרים משא מסווים או איך לחבר דברים שונים. היה עוד מבחן אחד של חיבור צורות שונות, מסמנים לך כל מיני צורות ע"י אותיות ואתה צריך לחבר את זה בראש ולסמן את התשובה שנראת לך נכונה, המבחן הזה דורש חוש טכני זה ממש עוזר שמה.
לאחר המבחנים האלה יש סקר קצר של הצבא ששואל אם אתה רוצה להיות קצין, קל"ב, לוחם, טכני ועל כל מיני תפקידים שונים בצה"ל.
משך הבחינות הוא בערך שעתיים +- והם די מטישות אותך, בבחינות של ההוראות מצאתי את עצמי מסתיר חלק מהמסך כדי לחשב דברים ולספור את האותיות של השאלה חחחחח.
אחרי שאתה מסיים את המבחנים אתה קורא לאחת החיילות, היא לוקחת את הדף ומשחררת אותך, שאלתי אותה גם אם אני צריך לעבור ראיון אישי והיא אמרה שבי"א לא עוברים עדיין.
מכאן הדרך החוצה מהירה מאד. אתה יורד לקומת קרקע שמה איזה חיילת חמודה בקשה שאמלא סקר פנימי (בלי זיהוי) על התפקוד בלשכה ואם אני מרוצה ושאר הירקות, אתה מחזיר למקום שממנו לקחת את הכרטיס והחיילת משחררת אותך הביתה, האמת שהיה די קר בחוץ והיה רוח עזה מאד ככה שלא היה ממש כיף לטייל באוטובוסים, הרמתי טלפון לאבא ואיזה יופי התאפשר לו לבוא לקחת אותי, בנתיים קניתי בורקס לאכול וממתין עד שהוא יבוא...
נכנסתי בשעה 8 ורבע בערך ללשכה, ב13:05 יצאתי משמה ושלום על ישראל!
אם יש למישהו עוד שאלות אנסה לענות ממה שידוע לי.
עד כאן לילה טוב!

לעולם אשא דגלך בגאווה

המאמר נכתב ע"י VITALֹT:


גיבוש יחס"פ (יחידה לסילוק פצצות) 19-22/12/04

רקע

יהל"ם (יחידת הנדסה למשימות מיוחדות), ממוקמת בבסיס סירקין.

יחידת יהל"ם הוקמה במטרה לתת מענה לצורך המבצעי כגוף מקצועי ברמה הגבוהה ביותר בתחומי החבלה וסילוק פצצות (טילים, פגזים שלא התפוצצו).

יהל"ם הינה היחידה המובחרת של חיל ההנדסה ומורכבת משתי יחידות בת - ס"פ (סילוק פצצות) וסיירת "יעל".

ס"פ - יחידה מובחרת הפועלת בכל שטחי הארץ ומחוצה לה, תפקידה לטפל במטענים ובטילים. חיילים מהיחידה מצטרפים לפעילויות של יחידות עילית אחרות.

סיירת "יעל" - יחידה מובחרת הכפופה אך ורק לקהנ"ר ולרמטכ"ל. כל מידע נוסף הקיים על יחידה זו מסווג, כולל פעילות מבצעית ואופן ההכשרה.

כל הגיבוש מתבצע בבהל"צ (בה"ס להנדסה צבאית ובט"ר של טירוני הנדסה קרבית) בשבוע הרביעי של הטירונות וכל מי שרוצה, יכול לצאת לגיבוש.

יום ראשון

יום הראשון מתחיל לאחר ארוחת הצהריים, ועד הרגע זה הכל מתנהל כרגיל. מגיעים ל-"קניון" (כך נקראה בניין גדול בבסיס שיש בו הרבה כיתות לימוד ואודיטוריום. המקום מזכיר קניון עם חנויות, אבל קטן יותר). באים הרבה חיילים מפלוגות אחרות ואפילו לא מעט מאימון מתקדם. יקריאו לכם את השמות של אלה שנרשמו לגיבוש. אחר כך, בא חופ"ל (חובש פלוגתי) לפלוגה שלו ונותן לכל אחד את התיק הרפואי שלו. אחר כך, תמלאו שאלון רפואי לגבי מצבכם בשבוע האחרון ותבדקו על ידי החובשים ובסוף רופא יבדוק את התיק הרפואי שלכם, כדי לבדוק האם אתם כשירים לשרות ביחידה מבחינת פרופיל רפואי וסעיפי ליקוי. אחר כך, תמלאו שאלון ביוגרפי, כדי קצת להכיר אותכם. מחכים די הרבה זמן ואז מרכזים אותנו ב-ח' גדולה, בא מפקד הגיבוש אומר את דבריו ואז מחלקים אותנו ל-4 מחלקות, בכל מחלקה 50 חיילים (סה"כ 200 חיילים השתתפו בגיבוש). לכל אחד נותנים מס' ו-2 תגיות לכתפיים עם אותו המס' (אני הייתי 192). אחר כך, כל מחלקה מחלקים ל-2 צוותים, לכל צוות 3 מפקדים. כל אחד מקבל 2 דפים עם כל מיני מושגים על חומרי נפץ, חלקי מערכת הצתה (או ייזום) וקצת מושגים פיזיקאליים. מגיעים למגורי פלוגה ב', כל החיילי פלוגה ב' יצאו לשטח לשבוע מטווחים והכינו לנו את המקום. נותנים לנו זמן להתארגן בחדרים, לאכול ארוחת ערב, שזה מנת קרב ואורז חם, וכמובן שכדאי לנצל את הזמן ולקרוא כמה פעמים את הדפים שנתנו לנו. אחר כך, כל מחלקה מסתדרת בשלושות מול המפקדים שלה, הם אומרים שצריך להביא למחר את האפוד עם כוננות מלאה (2 מימיות מלאות, 6 מחסניות - 5 מלאות, כסדה רכוסה לאפוד(, ברכיות על הרגליים, את חפירה, מעיל עליך וכמובן נשק אישי שלך (כיף לאלה במתקדם שיש להם M16 מקוצר). הולכים לישון בערך ב-10, אולי קצת יותר מוקדם.

יום שני

השכמה ב-3:40, קמים מתארגנים, ב-4 מסדר מול מפקדים, אחר כך ארוחת בוקר קצרה המורכבת מכמה פרוסות לחמים, קופסאות "סקי", יוגורטים "דני" ותא חם. לוקחים שקי חול, מנשא עם ג'ריקן ומנשא עם אלונקה. מריצים אותנו לשער יציאה דרומי. כמובן שלא מספיקים בזמן, אז מריצים אותנו שוב. אחר כך ממלאים שקי חול עד החצי. כל אחד לוקח שק, חוץ מ-2 שלוקחים פק"ל ג'ריקן ואלונקה. יוצאים מהבסיס הולכים משהו כמו 2ק"מ, עדיין חשוך, אז הולכים סתם בסיבובים ליד תחנות מבחן. בסה"כ עוברים משהו כמו 3ק"מ, לא רציני, אבל קצת מעייף ומייבש בגלל האקלים שיש בעובדה (המקום שבו ממוקם הבסיס). אחר כך, נותנים לנו 3 דק' לשתות מים ולהורייד את המעיל ואז מתחילים המבדקים. מה שעוברים, זה גיבושון סטייל יום סיירות, כלומר מבדקים פיזיים אינדיווידואליים, אבל לעומת יום סיירות, הגיבושון ארוך יותר (7 שעות) וקשה יותר כי הציוד עליך. יש 4 תחנות: ספרינטים, שקי חול, זחילות ואלונקה סוציומטרית (ממש כמו יום סיירות). כל חצי שעה, נותנים לנו 3דק' לשתות מים, ובין כל תחנה יש תיזוזים וחידה. אי אפשר לפתור את החידה כמו שהיא, צריך לעשות 15 שכיבות שמיכה כדי לקבל תוספת נתונים. הבעיות העיקריות, הן שאתה עייף ואין לך אפשרות לכתוב מה שאומרים. ספרינטים - יש דגל שממוקם משהו כמו 100מ' מאיתנו, רצים עד הדגל עוקפים אותו ומסתדרים על פי סדר הגעה. שקי חול - ממלאים את השקים עד הסוף (משקל של השק 35-40קג'), יש 2נק' שמרחק ביניהן 100מ' וצריך לעשות כמה שיותר סיבובים עם השק עליך. אחת הבעיות שרצועת הנשק כל הזמן מחליקה ולא נוח להחזיק את הנשק. זחילות - מרימים ברכיות לרגלים, יש 2נק' במרחק של משהו כמו 25מ' וצריך לזחול בין 2 נקודות עם נשק ביד. הקושי הכי גדול היה שאתה זוחל על האבנים וברכיות מחליקות לך. התרגיל הזה היה הכי קשה בשבילי. אלונקה סוציומטרית - פותחים אלונקים שמים עליה 6 שקי חול (מלאים עד החצי), רצים ספרינט לדגל, מעקיפים אותו ומסתדרים על פי סדר ההגעה. 4 ראשונים סוחבים אלונקה סיבוב הבא ומקום שישי סוחב פק"ל אלונקה (אלונקה על המנשא). אחר כך, מתזזים אותנו עוד קצת וחוזרים לבסיס. בגיבושון נופלים הכי הרבה ומפקדים מעיפים גם את החלשים, נופלים בערך חצי. אחר כך, נותנים לנו שעה לנוח ולאכול ארוחת צהריים. חוזרים לקניון ומתחילים המון מבחנים עיוניים. על חלק מהם או בעצם הרוב אני לא יכול לכתוב לכם, כי דרגת סיווג שלהם הייתה "סודי"ץ המבחנים האלה היו מסובכים וגרמו לי לכאב ראש. שאר המבחנים, הם: פסיכוטכני כמו במיונים לטייס, מבחן דג (השלמת צורות), נותנים לך נושא ותוך 10דק' אתה צריך להכין הרצאה, מבחן מהירות, קואורדינציה בשרטוט באמצעות מכשיר (גם כמו במיונים לטייס) וקואורדינציית שרטוט של היד שלך. יש המון מבחנים ובאינטנסיביות גבוהה. אחר כך, חוזרים לפלוגה, אוכלים ארוחת ערב, אחר כך מנפים עוד חיילים (כנראה על פי תוצאות הגיבושון) ומצמצמים עוד יותר את הצוותים, אסור שצוות יכלול יותר מ-12 חיילים. אחר כך, הולכים לעשות מבחן של פירוק והרכבה של גליל בחושך ולאחר מאמץ. אלה שמכירים את הגליל, עברו את המבחן על מיקרו-עוזי. בהתחלה מראים לך איך לפרק ולהרכיב את הנשק. אחר כך, קוראים כל פעם ל-3 חיילים מכל צוות לבצע את המבחן. אתה מתיישב על סקאביאס (שמיכה צבאית מגעילה שיושנים עליה), לידך מפקד עם סטופר, על השמיכה גליל וסטיקלייט (זה מקור אור היחיד שיש באפשרותך). נותנים לך 7דק' לתרגל עם הנשק ואחר כך אומרים לך לרוץ ספרינט לנק' אחת הנמצאת 20מ' ממך ולחזור וכך 6 פעמים. מה הקטע של מרחק קצר, זה שאתה חוטף קצת סחרחות. ישר לאחר שסיימת עם הריצה את מפרק ומרכיב את הנשק כמה שיותר מהר. אחר כך, מבצעים ריצה ופירוק שוב. חוזרים לפלוגה, והולכים לישון בערך ב-10.

יום שלישי

השכמה ב-4, אוכלים ומתארגנים עד 4:30, מסדר עם מפקדים. המפקדים אומרים שחשוב מאוד שלא שכחנו את הברכיות (כך הם מפחידים אותנו שיהיו עוד זחילות), הולכים להמשך של הקטע הפיזי של הגיבוש, אבל הפעם אתם נבדקים כצוות. תרגיל ראשון אתם מתבקשים לכתוב מאבנים "מחלקה X" (אני הייתי מחלקה ד'), גודל של כל אות 1מ'X1מ', כמובן בלחץ של זמן. אחר כך 2 לוקחים פק"לים שאנחנו כבר מכירים וכולנו לוקחים אוהל 12 (אוהל גדול ל-12 חיילים, שוקל המון והכי חשוב שנורא לא נוח לסחיבה), כך הלכנו מאחורי המפקד ואסור לנו להתרחק יותר מ-3מ' ממנו או שחוזרים 100מ' אחורה וגם האוהל אף פעם לא נוגע באדמה. לאחר כשעתיים של סחיבה, הוא שואל אותנו עוד כמה חידות כאשר האוהל עדיין עלינו. אחר כך, עושים ספרינטים אישיים - כל אחד על פי טורו מתנתק מהאוהל ורץ בספרינט לעמוד חשמל שממוקם במרחק של 100מ' מאיתנו ומפקד מודד זמן לכל אחד, כמובן שכל אחד שחוזר חוזר להיות מתחת לאוהל. אחר כך, סוחבים עוד חצי שעה ומניחים את האוהל. תרגיל הבא, הוא הקמת אוהל 12 תוך 10דק', כמובן שלא הספקנו ואז מקפלים אותו חזרה. ניסיון נוסף, אבל אף אחד לא מדבר חוץ מזה שמגדירים לו, אם מישהו דיבר מבלי שהגדירו לו, אז מקפלים את האוהל ועושים הכל מהתחלה. כך עשינו את זה כמה פעמים, אך אף פעם לא הצלחנו, אבל היה צוות אחד שכן הצליח. אחר כך, יש תרגיל שבו נותנים לכל אחד דף ועט, מספרים לכם שהתרסק מסוק במדבר, אתם 3 חיילים, כאשר אחד פצוע קל, יש נק' פינוי במרחק של 120ק"מ מכם ואתם צריכים להגיע אליה תוך יומיים, אתם נמצאים בשטח אויב, טמפ' ביום 40מע' ובלילה 0מע'. יש לכם 20 חפצים/עזרים אתם צריכים לדרג את כל ה-20 חפצים על פי חשיבות שהייתם לוקחים אותם, כאשר את יכולים לקחת רק 5 מהם. נותנים 10דק' לדירוג, כל אחד אומר למה הוא היה לוקח את החמישה הראשונים ולמה לא את 5 הבאים. אחר כך, מפקדים אומרים לכם להחליט כצוות על 5 חפצים ראשונים ו-5 הבאים. כל הקטע, הוא שצריכים להיות לך כמה שיותר חפצים משותפים עם אלה שתרשמו. אחר כך, יש תרגיל לעבור "נהר", באמצעות 2 חביות ו-4 קורות ביחד איתם, תוך 10דק' (סטייל גיבוש טייס). תרגיל פיזי האחרון לגיבוש: יש נפל (תחמושת שלא התפוצצה) פצמ"ר 52מ"מ, 100מ' ממנו ישנם שקי חול, יש לכם 15דק' למלא שקי חול ולהעקיף איתם את הנפל, כך שכותר המעגל יהיה 1מ' וגובה 5 שכבות של שקים. סופרים לכל אחד כמה שקי חול הוא שם. אחר כך, עושים את המשימה כשהדגש הוא על מנהיגות ועבודת צוות ולא על כמות אישית. אחר כך, ישנה תחרות, כל אחד צריך למלא במהירות שק חול, ורושמים את סדר ההגעה. אחר כך, חוזרים לפלוגה, אוכלים, נחים וחוזרים לקניון. שוב פעם, יש המון מבחנים, ביניהם הרוב הם מבחנים טכניים שאסור לי לפרט עליהם. אחר כך, חוזרים לפלוגה, אוכלים ארוחת ערב ומגיעים לכיתה לעשות מבחן פסיכולוגיה שבסופו מצלמים כל אחד. אני לא יודע למה נועד הצילום. אחר כך, מסדרים את הקניון, מחזירים את כל הציוד למשאיות של יהל"ם והולכים לישון.

יום רביעי

קמים, אוכלים, כאשר שוב ברכיות עלינו ועדיין מפקדים כל הזמן מדברים עד כמה שיהיה לנו קשה וכדאי לפרוש ואז מתחילים ראיונות אישיים עם כל שלושת המפקדים. אחר כך, עושים שאלון בסיסי לסיווג בטחוני. אין לי מושג למה עשינו את השאלון הפשוט הזה, כי הוא עדיין לא מהווה שום דבר, יש בו אולי 20 שאלות. אחר כך נבחרים באופן אקרעי 3 חיילים מכל צוות והם עוברים ראיון עם מפקד המיון של יהל"ם, כאשר לראיון הזה אין שום משקל ואני לא יודע למה בכלל הם צריכים אותו. לבסוף, מרכזים את כולם בקניון, שיחת מפקד הגיבוש, מחזירים את התגיות וחוזרים כל אחד לפלוגה שלו. הכי באסה שחוזרים למערכת הרגילה כאילו שלא עברנו שום דבר. את הגיבוש התחילו 200 חיילים וסיימו רק 80, יתקבלו לא יותר מ-40. שבוע הבא יהיו תוצאות, מקווה מאוד להתקבל ליחידה כי הגיבוש מרעיל אותך עוד יותר.

מקווה שעזרתי למי שהיו שאלות לגבי מיונים ליחס"פ ובהצלחה לאלה שיעברו את הגיבוש בעתיד.

מעת ויטלי, פלוגת ברקן, מחלקה 3

לעולם אשא דגלך בגאווה

המאמר נכתב ע"י oplo:

<B>יום סיירות - 4 לינואר 2005.

אני אומר לכם - פשוט אל תתנו 100% בבר אור. אל תעשו את זה!! זה יקרע אתכם,

וסתם יקשה עליכם בהמשך היום..מרפקים ובטן תנו חופשי.

אין ממה מה להגיד, פשוט תשקיעו הכל! הספרינטים לדעתי היו החלק הכי קשה. יצאתי בערך בין 5 הראשונים כמעט כל הזמן. (פעם אחת מקום 6 אם אני לא טועה). היו לנו איזה 20 ספרינטים אני מאמין, הקטע הוא שיש בערך 10 שניות לנוח, לא יותר.
אחרי זה הייתה לנו אלונקה סוציומטרית שזה פשוט קורע! אבל הייתי תותח בזה והגעתי מקום ראשון כל הזמן (חוץ מפעם אחת). ויצא לי לסחוב את האלונקה כל הפעמים (חוץ מפעם אחת שהגעתי לג'ריקן).

אחרי זה היה לנו שקים - פשוט לקחת שק ולעבור איזה מסלול ארוך איתו ולעשות כמה שיותר סיבובים. זה גם קורע אבל הפלוס הוא שזה לפחות נעשה בהליכה, ולא צריך לרוץ עם השק. פה קרא לי דבר מאוד מפחיד...פתאום נתפסו לי השוקיים כמו שלא נתפסו לי בחיים!! פשוט הייתי גמור ולא יכלתי לזוז..ככה שהפסדתי לפחות איזה דקה בפרפורים תוך כדי נסיון לשחרר את עצמי! :\
בסופו של דבר הצלחתי איכשהו לצאת מהמצב הנורא הזה. התחלתי לחזור לעצמי בסוף יצאתי מקום שלישי מבין כולם. נחמד.

אחרי זה היה את הקטע של הבור, שזה תרגיל סבבה ביותר וממש לא קשה.
פשוט תחפרו כמו משוגעים..זה אפילו יכול להיות מהנה.

סיימנו את הקטע הפיזי, ממלאים שאלון סוציומטי. שבו מדרגים מי מבין חברי הצוות שלך לדעתך מתאים לשרת ביחידה מובחרת.
אם ידרגו אתכם אחרונים (ואין סיבה שיעשו אלא אם כן רימתם והייתם סוציומטים!) אז אין לכם סיכוי לקבל את מה שרציתם.
אגב, היה לי אחד בקבוצה שהיה לא ממש חזק פיזית ולא היה כזה תותח. אבל היה בחור טוב והשקיע מאוד! והוא קיבל חובלים.
אני אישית דירגתי אותו 2 בסוציומטרי.
סיימנו את היום..אכלנו סינג'רו אותנו חזק.
הושיבו אותנו וקראו לנו את התוצאות.
עברתי למטכ"ל (יש!) למחרת יום מיונים מתיש בבית גולמינץ בנתניה.
פסיכולוג + שאלון 300 ומבחני אישיות.
עוד בערך 10 נפלו שם.
אבל לא יודע למה...הדפוקים האלה החליטו שאני עובר את הפסיכולוג.
גיבוש מטכ"ל באפריל 2005 מקווה לטוב!!!
אגב, היתה לנו קבוצה די טובה.
הרבה ח'ברה מהצוות שלי קיבלו משהו.
5 מטכ"ל.
1 שייטת.
1 חובלים.

אם יהיו עוד שאלות אני באמת אבל באמת אשמח לענות עליהם.

(וסליחה מראש אם יצא לי כמה "טייפו" בדרך).

</B>שאלות שנשאלו ע"י גולש:

אוקיי אז ככה:

1}בר אור-אתה יכול לתאר קצת את המסלול ריצה של הבר אור?איזה קרקע יש-עליות ירידות וכ'ו...
1ב}תוצאות בבר אור-מה היו התוצאות של המלשבי"ם?התוצאות הכי טובות?מה היו שלך?{אתה לא חייב לענות}איך מתבצע המבחן של הכפיפות והמרפקים?זה על קרקע קשה או על דשא או משהו כזה?האם הקור והגשם השפיעו עליך?

2}ספרינטים-מה מרחק בערך של כל ספרינט?האם בכל הספרינטים נותנים את הכי חזק שיש או שרצים 2ספרינטים מהר ו1בינוני וככה הלאה?כמה ספרינטים עשיתם בערך?וכמה פרשו בזה?הספרינטים הם על חול דיונות?

3}נשיאת שק-כמה שוקל בערך השק?אתה יכול לתאר בקצרה את המסלול של הנשיאה?מרחק וכ'ו..עליות וירידות מבנה קרקע?

4}חפירת בור-כמה זמן מקציבים לכם?האם לאחר שחפרת הבחונים ביקשו ממך לדרג את הבור שלך או של אחרים?חופרים את הבורות ליד הים?

5}שאלון סציומטרי-בשאלון אמרת שמדרגים כל ילד לאן הוא מתאים לפי דעתך איך אתה זוכר את השמות של כולם?איך מתבצע הליך הדירוג?היו ילדים שדירגו אותם ממש נמוך?

6}אחרון-כמה חבר'ה בערך סיימו את היום סיירות?מתוכם כמה קיבלו שייטת13?האם יצא לך לראות שמעיפים ילדים במהלך היום סיירות בגלל שהם לא עמדו בזמנים או משהו או במבחן הבר אור?או שרוב אלה שפורשים זה מרצונם בלבד?אם במהלך הספרינטים אני לדוגמא מרגיש פתאום סחרחורת או בחילה חייבים להמשיך או שאפשר לבקש הפסקה לדקה מהמפקד-האם זה עלול לפגוע בך?הרבה ילדים הקיאו או נחו בצד?

תודה רבה על התשובות{אני מקווה שתצליח לענות על כולם,מצטער על התחקיר פשוט אני אוהב להגיע מוכן למבחנים :-)}

ותשובתו של הכותב:
1. בוחן בר אור רצים אותו על מסלול די נוח, לא חול תובעני או משהו. בעקרון יש שביל מתעקל שעליו אתה רץ. אין הרבה עליות..ככה שאין גם הרבה ירידות. מסלול נוח.
התוצאות הטובות ביותר היום 7 דקות...אבל כמו שאמרתי זה ממש לא קובע. אני עשיתי בערך 9 דקות באלפיים, 55 מרפקים ו62 בטן.
את המרפקים והבטן עושים על מזרון ככה שאין שום בעיה וזה אפילו נוח.
בכלל, אנשים אל תקחו את הבר-אור ברצינות כזו רבה...אנשים מיחסים לו חשיבות רבה מדי.
זה החלק הכי שולי ביום סיירות!
הקור השפיע עלי מאוד וזה התבטא בכך שבאמצע השקים נתפסו לי חזק מאוד מאוד הרגליים. (מה שכמעט מנע ממני להמשיך - ככה שתשקיעו במתיחות!).

2. מרחק של ספירנט אני מאמין שהוא 50 הלוך 50 חזור. רצים את הספרינטים על חול יש חצי דרך מישור והחצי השני עלייה רצינית (ככה לנו לפחות היה). אני באופן אישי נתתי 100% בכל הספרינטים וזה לדעתי מה שכולם צריכים לעשות. אבל טיפ שאני חייב לתת, בהתחלה הוא מתזז את כל הקבוצה אומר לכם
"40 שניות מקיפים את העץ הרחוק וחוזרים זוז!" אל תקרעו את עצמכם שם..תצאו בין הראשונים אבל תקרעו את עצמכם!. בספרינטים בקבוצה שלי אף אחד לא פרש.

3. נשיאת שקים - היה לנו מסלול ארוך שבו אנחנו עולים עליה, הולכים על מישור, ואז יש עוד עליה...
כמה שיותר פעמים כאלה. הכל מתבצע בהליכה..ומדי פעם רק רצים טיפה. יאמרו לכם שאפשר לעצור מתי שרוצים לשתות... תשתדלו לא לעשות את זה. שק בערך שוקל 20 קילו.

4. אני מאמין שנתנו בערך 20 דקות לחפירה של הבור. לנו לא אמרו לדרג את הבור..אבל חבר שלי שהיה ביום סיירות אחר, אמר לי שאותם כן שאלו...זה מאוד תלוי במדריכים כנראה.

5. שטאלון סוציומטרי יושבים בעיגול ופשוט מדרגים לפי המספר שלך. כלומר נגיד חבר שלך שהיה מספר 107 ואתה חושב שהוא מתאים..אז ליד המספר 1 אתה כותב את השם שלו.
דוגמא :

1. 107
2. 300
3. 55
וכך הלאה....
היה לנו אחד סוציומט בצוות שלא עזר לאף אחד וקיצר כל הזמן בשקים ודירגנו אותו כולם אחרונים והוא לא קיבל כלום. לעומת זאת היה לנו אחד שלא היה כזה תותח אבל השקיע והיה נחמד, דירגנו אותו גבוה והוא קיבל חובלים.

אני יודע שהרוב דירגו אותי מקום 1. איכשהו הצלחתי להתחבב שם על הרוב.

6. אני לא ידוע כמה סיימו....אני מאמין שבערך 50 פורשים משו כזה...אבל אני לא בטוח.
שייטת קיבלו הכי קצת ואין לי מושג למה...
מטכ"ל קיבלו בערך 40. חובלים איזה 80 קיבלו.
הקטע הוא שלשייטת מתקבלים גם דרך גדנ"ע של י"א אז בטח הם צריכים פחות אנשים...וחוץ מזה, הרוב מדרגים שם בעדיפות ראשונה מטכ"ל ככה שאם הם מספיק טובים הם מקבלים מטכ"ל.

אני לא ראיתי שהפרישו אף אחד ביום סיירות...אצלנו היה מישהו שכל הזמן הלך ולא העיפו אותו.

ולא יעשו לך כלום אם יהיה לך סחרחורת ותעצור לשניה..אבל לא להרבה זמן. כמו שאמרתי, בשקים נתפסו לי הרגליים ולקח לי בערך דקה לשחרר אותם.

בהצלחה!!! ואם יש עוד שאלות אשמח לעזור.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י MOSHE:


יום סיירות מתכונת חורף... 9.1.05

נתחיל....
דבר ראשון אני רוצה לציין שיום סיירות הוא לא בדיחה או קייטנה כמו שחלק חושבים....
לא יודע מה עושים בימי סימולציה למיניהם אבל זה ממש לא משנה... היום כשלעצמו הוא קשה ולעיתים קשה מאוד.... אני אחד שהתאמן כמעט שנתיים בשביל היום הזה... אני טוב במתח וגם בריצות ארוכות....
אבל תאמינו לי שאין לזה כל חשיבות ביום עצמו.... חייבים לעבוד על ריצות קצרות לפני (ספרינטים)..
פשוט חייבים.. לא יעזור כלום... היום מבוסס על ספרינטים... שתי מקצים מתוך הארבעה הם ספרינטים... אז תפנימו את זה טוב ובכך תחסכו מעצמכם את הרגשת האכזבה...

יום שבת... יום לפני היום סיירות ההתרגשות בעיצומה.. הלב דופק... עשרות שיחות מוטיבציה על המשפחה והחברים... תמיכה אדירה והרגשה שאני יכול והולך לעשות את זה מחר... ולקבל את הזימון הכסף להמשך המיונים בסיירת מטכ"ל....
קמתי ב5... הגעתי לוינגייט ברבע ל7... ותאמינו לי שזאת הייתה הטעות הראשונה שלי... מפני שגם כאלו שהגיעו ב7:40 עשו את הבר אור יחד איתי... אז תדעו שאפשר להגיע גם ב7 וחצי וזה באמת לא משנה כלום... רק מוסיף שעת שינה...
בכל מקרה אחרי עבודות רס"ר.... נרשמתי במכולה (47!!) לאחר מכן מילוי תופס רפואי.. אחריו בדיקות רפואיות קלות.. לחץ דם וכו'... ואז חימום... שהוא פשוט וקל לקראת הבר אור... הבר אור עצמו לא קובע כלום אין צורך להשקיע בו וזה סתם שטויות... יש כאלה שהגיעו מקום 41 בריצה וקיבלו מטכ"ל... אז האמינו לי שזה ממש לא אומר כלום.. ועד שלא תעברו את זה אז לא תאמינו כמה שזה פרט שולי מיום הסיירות...
בכל מקרה נחים בערך שעתיים אחרי הבר אור עד לתחילת יום הסיירות...
היום מתחיל כשאר מתחלקים לקבוצות... ולאחר מכן המפקד בוחר דיונה מסוימת שעליה התבצע כל היום הזה... וכן.. כללל היום... אני אישית חשבתי בשלב מסוים משהו השתנה... נעבור למקום אחר או משהו... אבל לא... אז ברגע שתגיעו לדיונה שלכם.. תגידו יפה שלום ותדעו שהיא איתכם עד לסוף היום (אני מוכרח לציין שהדיונה שלי הייתה ממש מכוערת... ותלולה...) כמובן שצריך להתרגל למפקדים... שלושה מפקדים... שתי מהם בעלי משקפי שמש (איך לא..) ואחד בלי... והוא דווקא זה שהעביר את עיקר היום...
יש האומרים שהמפקדים הם מילואימניקים משייטת סיירת מטכ"ל וחובלים... אחד מכל יחידה... נשמע הגיוני... אבל לכו תדעו...
בכל מקרה מתחילים במקצה הראשון והקשה ביותר.... הספרינטים... אין ספק שזה היה סיוט... באמת... אני לא בן אדם בכיין ולא נשבר בקלות.. אבל המקצה הזה מצוין כדי לבדוק למי קשה ולמי לא... והוא באמת קשה... בכל מקרה המקצה חוזר על עצמו וכל פעם המטרה היא לשפר את המיקום האישי... ככה שאם יצאתם מקום אחרון לא קרה כלום... תנסו עוד פעם ותשפרו.. ואם תעשו זאת אז תראו שהמקפדים יעריכו... תאמינו לי.... בכל מקרה...אני הייתי האיטי בקבוצה.. בהתחלה הגעתי אחרון.. אבל אחרי כמה מקצים לחלק נמאס להשקיע הכל אז הצלחתי להתברג ב5 הראשונים ואפילו ב4...
ובאמת שנתתי הכל.. רק מראה לכם כמה שהאופי והכל רצון הם לא הכל... הם העיקר אבל לא הכל... כי מי שאין לו כושר טוב בספרינטים.. מהירות וכוח ברגליים יהיה לו קשה מאודדד לסיים ב4 הראשונים כל פעם.... כי תאמינו לי שלא להשבר ביום סיירות זה שטויות... אין בזה גדולה.... אבל לסיים בין ה4 הראשונים בכל פעם זה באמת הישג אדיר...
היה קשה אבל ממשיכים.... הגענו למקצה השני... אלונקה סוציומטרית... שם זה אותו עיקרון כמו הספרינטים רק שה4 הראשונים שבאים סוחבים את האלונקה... החמישי את הג'ריקן... והשאר מסתדרים לפי סדר הגעה....
אני הצלחתי להגיע פעם אחת ראשון ועוד פעמיים לאלונקה.. סך הכל שלושה פעמים... פעם אחת לג'ריקן... היה לא קל... אבל לדעתי המקצה של הספרינטים היה יותר קשה... אני מעדיף לסחוב מאשר לרוץ מהר.. אישית כמו שציינתי.. אני גרוע בספירינטים...
בכל מקרה... גם את זה מיצינו... אז הגיע הזמן לעבור לסחיבת שקים.. חשבתי שזה יהיה הכי קל.. והכי מתאים... אבל זה ממש לא היה ככה... כל שק שוקל בין ה15-20 ק"ג... וסוחבים אותו בצורה לא נוחה מעל הצוואר... בכל מקרה אני עשיתי 8 הקפות שהכי הרבה עשה 12... (סוס רציני.. קיבל שייטת)
הכי חשוב זה לא להשבר במקצה הזה.. להמשיך... יאללה עוד קצת..
מסיימים עם זה ועוברים למקצה הרביעי והאחרון... זחילות... המקצה היה קשה אבל עשינו אותו רק 3 פעמים... כשרק פעם אחת המפקד רשם אותי....
אין הרבה מה לפרט.. פשוט זוחלים במעלה הגבעה... וכל אחד מנסה לעקוף את השני...
לא קל... בעיקר לא כשזה בסוף היום וכבר אין הרבה כוח....
לאחר מכן היום מסתיים... ואחרי זה מפרקים את כל הציוד.. האלונקות השקים והאתי חפירה שקיבלנו... ומעלים הכל על האלונקה... ומחזירים את הציוד לאפסנאות... מפה זה כבר לא משהו שצריך להאריך בדיבורים עליו... אוכלים מחכים לתוצאות מי שעבר הולך לעבר האוהל של היחידה שאליה הוא התקבל.. מי שלא נשאר במקום... אני אישית קיבלתי חובלים... כמו הרוב לא רציתי את זה... וקיבלתי את זה בבאסה כמו שאומרים... אבל מה לעשות... זה מה יש... ולא הגיע לי יותר...
היו כמה רגעים קשים מאוד ביום.. כמו בספרינטים... בהתחלה היה לי כל כך קשה עד שלא האמנתי איך אני ישרוד את המשך הספרינטים... אחר כך בסחיבת השקים לקראת הסיבוב האחרון היה לי קשה ובאמת אמרתי לעצמי שאני מקווה שעוד מעט זה יגמר... בקיצור... בבראור סיימתי מקום 17 מתוך 80 בערך... אם הייתי משקיע הרבה אז הייתי מסיים מקום 13... אני בטוח שאני יכול לעשות מתח יותר מרוב מוחלט מהאנשים שהיו שם... אבל למרות הכל... זה לא עזר לי בכלום... כי חוץ מבסחיבת שקים ואלונקות הכוח הפיזי הוא שולי יחסית... הספרינטים הם מה שהקשה עלי ומנע ממני לקבל מטכ"ל או שייטת.. כי פשוט הייתי גרוע בזה.. הייתי לא משהו ביום סיירות.. באמת... אני לא בא לשחק אותה ולעשות מעצמי יותר ממה שהייתי... היום הזה לא פשוט בכלל.. וקיבלתי חובלים רק בגלל הנחישות... רק בגלל שאחרי שסיימתי אחרון (כן אחרון!) באלונקה סוציומטרית.. פעם אחרי זה סיימתי ראשון וראו שיש לי רעל בעיניים... פשוט באתי עם מוטיבציה ועצבים בגלל שסיימתי אחרון פעם לפני... אבל לאחר הפעם הזאת הרמתי את האלונקה והכוח ירד... היום עוד כמה פעם שנילחמתי.. באמת... אבל מה לעשות והרגליים לא היו מספיק חזקות כדי לסחוב ספרינטים בעליה... בקיצור חובלים זה הישג לא רע... בעיקר למי שהיה כל כך גרוע בספרינטים... זה מראה שבאמת הייתה לי נחישות.. כי אם לא אז לא הייתי מקבל כלום..
תבואו במוטיבציה.. תדעו שאפשר לעבור... והכי חשוב תתכוננו פיזית ליום הזה.. וכמו שאמרתי כבר כמה פעמים תשימו דגש חזק על ספרינטים.. תתאמנו שלושה חודשים לפני.. גם אם לא קיבלתם זימון... תתחילו עכשיו בספרינטים כדי שזה לא יפול עליכם באמצע היום ולא תדעו מה זה....
אז זהו... חלום ילדות מגיל 9.. להגיע לסיירת מטכ"ל התנפץ לי אתמול... ב8 לראשון זה נראה אפשרי...
ב10 לראשון זה כבר בגדר חלום שלא אוכל להגשים בחיים האלה... אבל באמת שצריך לקחת דברים בפרופורציות... וזה ממש לא סוף העולם.. יש עוד הרבה יחידות טובות בצה"ל.. ועכשיו אני מרים ראש לקראת המטרה הבאה שלי... שלד"ג... אני אעשה הכל להגיע לשם... ומקווה שבמאמר הבא שאני אכתוב אם וכאשר אז אני יספר שלמדתי מהטעויות בספרינטים... ושעברתי... את הגיבוש...
אבל כל דבר בזמנו... אז בהצלחה לכולכם בהמשך... תשקיעו ותתמידו כי רק כך תעברו....
ועוד משהו שרציתי להוסיף... אני יודע שיש הרבה מאמרים על יום סיירות.. אבל ביום שבת יום לפני היום שהיה לי.. חיפשתי... רציתי לדעת כמה שיותר.. כי פשוט הייתי בלחץ... אז לא יזיק עוד איזה מאמר לאוסף... בעיקר כשהוא רוצה להראות שהכשור חשוב מאוד... ובלי כושר טוב אי אפשר להגיע רחוק ושלא יספרו סיפורים....

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י NIRO1985:

יום סיירות ינואר2005-סיקור מקיף

הבהרה:
מה שאני רושם במאמר לאו דווקא יכול להיות נכון ביום הסיירות הבא{מבחינת התרגילים והסדר}אבל אני בטוח שכך זה יהיה{כי הוא באמת כמו שמאמרים אחרים ציינו אותו}

אז ככה:

מגיעים בשעה 7בבוקר לוינגייט ואיך שנכנסים לוקחים מיד שמאלה והולכים\נוסעים בערך 1500מטר שם יש מגרש חניה גדול{למי שיש רכב}.

לאחר שתגיעו לאיזור תראו מרחוק מספר אוהלים-שם יתרכש היום סיירות.

דבר ראשון שעושים זה ללכת ל"מכולת מדור סיירות" ושם להעניק את טופס הזימון והאישור הרפואי\לאחר מספר שניות אתה מקבל מספר שאותו אתה צריך לרשום על החלוצה מקדימה ומאחורה{אני ההיתי ה1 אז המספר שלי היה"1"}.
לאחר שמקבלים מספר ניתן לחזור לאחד האוהלים ולהניח את התיק ולחכות שיגיעו כולם או עד שיבאו מפקד שסתם משעמם לו בחיים ויסנג'ר אותך בכל מיני עבודות{לנקות\לסדר שולחנות\לפרוק אוכל מהמשאית-כל מיני כאלה}לאחר שהתחילו להגיע כבר ילדים ויש מספר גבוה{לפחות של מספר מאות}בא אחד המפקדים ומתחיל להפנות קבוצות של ילדים לשבת באזורים{נניח כל מי שהמספר שלו הוא עד "80" יושב בנקודה A וכל מי שהמספר שלו הוא בין "80" ל"200" יושב בנקודה B וככה הלאה..}לאחר שהתיישבנו בנקודה שאמרו לנו באה ראש מדור סיירות{בחורה "קצת" מלאה}ומתחילה "לחפור" קצת על היום סיירות ועל מדור סיירות ועל היחידות{לא מידע רלוונטי}היא מחלקת לנו טופס של היום סיירות{הוא מתומצת שם על דף}ולאחר 10דקות בערך בא פקיד ומסביר לנו על ה3יחידות שניתן להתמיין אליהן{שייטת\מטכ"ל\חובלים}ומעניק לנו דפים למילוי העדפה{פשוט מקיפים בעיגול את העדפות שלנו בסדר יורד-1<עדיפות הכי גבוהה 2<בינונית 3<הכי פות חשובה}.

לאחר שמילאנו את הטפסים והחזרנו אותם לפקידים מגיע שלב הבדיקה הרפואית-שולחים אותנו ב2טורים אל אוהל הרפואה ושם ישנם מספר רופאים ששואלים אותך מספר שאלות{אתה מרגיש טוב?ההית חולה בשבוע האחרון וכ'ו...}בדר"כ זה לוקח 2דקות לא יותר מזה,לאחר מכן מגיע שלב תחילת מבחן ה"בר אור" כולם מסתדרים ב"עשיריות" במתחם הדשא ומחכים עד שמגיע מד"ס ומסביר לנו על הבוחן,תחילה הוא עושה לנו "חימום קל" של להקיף איזה שיח במרחק של 30מטר ואח"כ להקיף עוד אחד לידו,לאחר מכן מסתדרים כולם ב2טורים לפי המספרים{כלומר הוא יגיד שכל אלה שהמספר שלהם גדול מ50 יעמדו בטור הימיני וכל אלה שהמספר שלהם קטן מ50 יעמדו בשמאלי}לאחר שעמדנו ב2טורים אחד מול השני אנו מסתובבים ועמדים חזיתית ומי שיעמוד מולנו הוא יהיה הבן זוג שלנו למבחנים{כפיפות בטן ומרפקים}.

משם המשכנו לנקודת מבחן "כפיפות המרפקים" הבן זוג מניח אגרוף על הקרקע ובתורך אתה יורד לכפיפות-אין הגבלה של זמן אבל יש הגבלה של "2שניות" הכוונה ל"2שניות" זה שאסור לך לעשות מנוחה יותר מ2שניות{אם זה קורה לך אז אתה מיד מפסיק}כפיפות המרפקים הם על הקרקע{במקרה שלי היא הייתה לחה עם חול כך שנדבקו אבנים קטנות לידים וזה הפריע-אני עשיתי 67כפיפות והתאכזבתי בגלל שהמשגיחים פסלו מלא שלי{בגלל שלא הגעתי לאגרוף}היה איתנו עוד אחד שם שעשה 90! ותופתעו לדעת שהוא בגובה 1.50 בערך נורא נורא קטן ושחיף-אגב הוא פרש מאוחר יותר ביום סיירות}לאחר מכן המשכנו לתחנת כפיפות הבטן{הכפיפות הן על מזרן נוח ובן הזוג "יושב" עליך בנעילה אתה חייב לשים ידים מאחורי הראש ולהגיע עם המרפקים לברכים-אחרת כל עליה לא תחשב}אל תנסו לחפף או ליצור "קומבינות" עם החברים שלכם משום שבכל תרגיל ישנם לפחות 5משגיחים שרואים ה כ ו ל!

בתרגיל כפיפות הבטן עשיתי 82,לאחר התרגילים הלכנו לאיזור הריצת2000-שאגב לפי דעתי אני חושב שהריצה היא לפחות 2400 היא הייתה הרבה יותר רחוקה ממה שציפיתי שהיא תהיה,הריצה היא על אדמה חזקה{לא בוצית או חולית}וסה"כ המסלול הוא ישר ונוח{עם 2עליות עיקריות}לאחר שאתם מגיעים לנקודות ה1000מטר צובעים אותכם בפס צבעוני{כהוכחה שהגעתם}אני הגעתי במקום ה4עם 8:02{והאמתי התאכזבתי כי היה מגיע לי להיות בין שלושת הראשונים אבל בגלל שההיתי נחמד נתתי להם לדחוף אותי ולעקוף אותי}.

לאחר הבר אור יש ברזיה שאפשר לשתות כמה שרוצים,לאחר מכן מתרכזים כל המעומדים בגיבוש לחלוקת הקבוצות{בא אחד המפקדים ומקריא בקול תחילה את מספר הקבוצה ואז הילדים שיהיו בא-הוא מקריא את המספרים}לדוגמא:"קבוצה1" מספרים-2\66\343\22\56\54\89\98\55 וכך הלאה הקבוצות מתחלקות לפי ההישגים בבר אור{תהיה טוב אתה תהיה בקבוצה של טובים-תהיה גרוע תהיה בקבוצה של גרועים}-ככה זה לפחות היה אצלי בגיבוש.אני ההיתי מספר 1 צוות10

לאחר שהוא מקריא רצים כולם להסתדר בחמישיות ומחכים למפקד לאחר שהוא מגיע הוא מסביר על מה שנעבור ועל איך שנפנה אליו וכ'ו,והוא נותן משימה ראשונה:"יש לכם 4דקות ללכת לשתות 2כוסות מים,לסדר את כל הכלים שלידכם-אלונקה אתי חפירה ג'ריקנים ולהיות מוכנים-זוזו!"

לאחר המשימה מתחיל היום סיירות והולכים אל מתחם הדיונות של וינגייט אנחנו ההינו בדיונה הראשונה והכי קשה אני חושב{אני ראיתי דיונות אחרות}היא הייתה ממש משופעת והחול ממש טובעני ורך ונורא קשה ללכת עליו{שלא נדבר על לרוץ}
התרגיל הראשון ביום הסיירות{וגם הכי קשה לפי דעתי}הוא ה"ספרינטים" כל הקבוצה נעמדת בערך 10 מטר מתחילת "הר הדיונה" שגובהו כ30מטרים בערך ואז פשוט רק ל"חימום" המפקדים{עכשיו כבר יש שלושה}מריצים רצים למעלה מקיפים את הפסגה ויורדים בריצה-אחרי הפעמיים הראשונות זה לא היה קשה כל כך אבל אחרי הפעם החמישית זה כבר התחיל לכאוב,עוד לפני שהתחלנו לקחת זמנים כבר פרשו 2ילדים! ועוד 5בערך התחילו ללכת במקום לרוץ
אז התחלנו לרוץ על "סדרי הגעה" הראשון שמגיע עמוד הכי שמאלי וכולם לימינו-מי שמגיע ראשון כל פעם מקבל את חפירה והתפקיד שלו הוא לתקוע אותו בפסגת הדיונה וכולם צריכים להקיף אותו.

ואז מתחילים הזמנים בהתחלה הם נורמאלים{"יש לכם 2 וחצי דקות להקיף ולחזור"}אבל כל פעם הזמן יורד עד שבשיא הוא הגיע ל"דקה וחצי" ואת זה לא הצלחנו אז חזרנו על אותו ספרינט כל פעם בערך 10 פעמים{פה פרשו עוד 4ילדים בערך}לאחר שנראה ל"מפקדים" שהקבוצה הצטמצמה הם החליטו על תרגיל חדש:

"אלונקה סציומטרית"-לוקחים 5שקים ריקים ממלאים אותם בחול עד הקצה וסוגרים שמים אותם על האלונקה ועולים לפסגת הדיונה+2ג'ריקנים ומניחים אותם שם,התרגיל הוא פשוט ה4הראשונים שמגיעים לוקחים את האלונקה{ששוקלת 100ק"ג}וה2 האחרים לוקחים את הג'ריקנים השאר שלא לקחו כלום פשוט חוזרים בריצה-בתרגיל הזה המפקדים רוצים לראות מי באמת מוכן להשקיע גם כשהוא יודע שזה יכאב לו-אני הצלחתי לסחוב 4פעמים את האלונקה וכל שאר הפעמים את הג'ריקאן.
לאחר חצי שעה של התרגיל הזה פורשים בער עוד 7ילדים ועכשיו אנחנו ממש ממש קצת ומגיעים לתרגיל הפיזי האחרון:

"נשיאת שקים"-ממלאים את כל השקים הריקים בחול וקושרים טוב ומרימים את חמשת השקים מהאלונקה כל אחד לוקח שק ומתחיל את להקיף את הדיונה בעליה{המפקדים מסבירים לפני התרגיל איך זה עובד}בסה"כ השק הוא נורא כבד ובעיקר מפעיל לחץ על איזור הגב והצאור אבל חייבים להמשיך,המסלול של השקים הוא בעליה ואח"כ בירידה לאחר כל שיבוב ותחילת אחד חדש צריך לצעוק בקול מה מספר הסיבוב שלך אל עבר המפקדים-אני הצלחתי לעשות 19 ובאמת ההיתי מרוצה מעצמי כי עמדתי בציפיות שלי.

לאחר התרגיל {כמו בשאר התרגילים }מקבלים הפסקת מנוחה ושתיה של 5דקות.

תרגיל סופי:

"חפירת בור" התרגיל "האהוב" על כולם והכי קל ביום הסיירות יש 15דקות לחפור בור סיספיק לבן אדם{לנו המפקדים חפרו לפני תחילת התרגיל שנחשוב שאנחנו מתכוניים למארב ושנבנה הגנה נגד הפצצה וכל מיני כאלה}המלצה שלי היא לעבוד 6דקות רצוף ולנוח דקה וחצי,לאחר שמסיימים את החפירה של הבור המפקדים עוברים מסביב ומבקשים מכל מלש"ב לדרג את הבור שלו מ1 עד 10 ולדרג את הבור של זה שלידו,כשהמפקדים הגיעו אליי ושאלו אותי אז אמרתי "9" הם שאלו איך כזה ציון גבוה?אז התבדחתי ואמרתי:"טוב תראו יש פה נוף לים,4כיווני אוויר,אוויר טוב נוף מדהים"המפקדים ציחקקו וגם מלא חבר'ה מהצוות{זה עזר לי בסציומטרי}.

אני ממליץ לכל מי שביום סיירות תמיד לפרגן ולהיות נחמד ולעזור בעת הצורך{גם במידה והמפקדים אומרים שהיום סיירות זה יום אישי ובוחן רק אותכם-ותאמינו לי זה בולשיט הם מחפשים את אלה שמפרגנים ועוזרים ברגעים הקשים}.

לאחר החפירה חוזרים למתחם האוהלים ויושבים במעגל ומקבלים טופס מילוי שאלון סציומטרי ושם צריך לדרג כל אחד לפי מה שאתה חושב{נגיד מספר 245 מגיע לו שייטת אז הוא יקבל דירוג גבוה ממני וכך הלאה}אלה שהיו מניאקים ואגואיסטים ועקצו כל הזמן ביום סיירות קיבלו את הדירוג הכי נמוך{ובכלל לא קיבלו דירוג אני חושב}

לאחר השאלון המפקדים דיברו איתנו קצת ואמרו לנו שכל הכבוד שסיימנו את היום בהצלחה ולא פרשנו,ואז ריכזו את כל הקבוצות למעגל גדול{בערך נשארו 130 ילדים-והתחלנו 450!}מפקד היום סיירות בא והקריא חזק את המספרים ומה כל אחד קיבל:"לדוגמא רועי שהוא מספר 54 קיבל חובלים" אז הוא אמר :"54 חובלים".
ככה הוא הקריא במשכך קרוב לרבע שעה וכל אחד מת לשמוע את המספר שלו ואת מה שבא אח"כ{כלומר היחידה}לאחר 10דקות שאני השתגעתי מסקרנות הוא קרא :"1 שייטת" וזהו,אני את שלי עשיתי :-)
למי שלא הבין אני קיבלתי בסוף היום קומנדו ימי{וזה לאחר שדירגתי בעדיפות הכי גבוהה}אבל עדיין היה לי נורא עצוב על חברים בצוות שבאמת נתנו ת'נשמה ורצו אבל לא קיבלו כלום,ראיתי לא מעט ילדים שבוכים אבל לא נורא חייבים להמשיך עם החיים כל סוף היא התחלה של משהו חדש.

לאחר ששיחרו אותנו רצתי לטלפן למשפוחה לבשר וזהו,נקבע לי לשבוע הבאה מיונים לקומנדו אני מקווה לעבור אותם בהצלחה ולהצליח בגיבוש{שכנראה ייערך בקיץ}.

טיפים:

היום סיירות הוא יום קשה,יום קשה מאוד אפילו!אל תזלזלו בו תגיעו מוכנים,תתחילו לעבוד על סיבולת לב ריאה{ריצות}כבר מספר חודשים לפני היום סיירות,אל תחכו לחודש לפני{כי אז זה יהיה מאוחר מדיי}בנוגע לבר אור:
אין לכם מה לחשוש ממנו הבר אור נועד לחלוקה לקבוצות בלבד ישנם לא מעט ילדים שהיו גרועים בבר אור וקיבלו סיירת מטכ"ל וחובלים.



בנוגע לסה"כ העוברים{אלה שמתמיינים ליחידות}:

הרוב הגדול בערך 60 קיבלו "חובלים" 40 בערך קיבלו מטכ"ל ו20שייטת והשאר קיבלו לצערי כלום.

אוכל:
אני ממליץ לאכול יום לפני פסטה ובבוקר כלום אולי רק חטיף אנרגיה ופרי-שום דבר כבד!
בזמן הריצות והמנוחה בין התרגילים אל תשתו יותר מדיי מים!תשתו רק 1-2כוסות גג היו ילדים ששתו 4כוסות והקיאו הכול 5דקות אחרי שהתרגיל התחיל.

אם יש לכם עוד שאלות אני אשמח לענות-לצערי לא משנה כמה מקיף אני אנסה לכתוב את המאמר עדיין יהיו נקודות שלא הזכרתי או שהזכרתי אך לא הרחבתי עליהן,תשאלו שאלות ואשמח לענות{במידה ואני יודע}

בברכה,ניר.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י Mad Dog:


סדרת מיון לוחם כלי שייט (סטילים-דבורים) דצמבר 04-מאמר

סדרת מיון לוחם כלי שייט (סטילים-דבורים) דצמבר 2004

הקדמה-

אוקיי אז ככה,אני אכתוב פה את המאמר על סדרת המיון המעודכנת ללוחמי הסט"ילים והדבורים בחיל הים לכבוד אלו שרוצים להגיע לחיל הים,או לכאלו שסתם מתעניינים במה בעצם הולך בגיבוש הזה בשביל ידע כללי.

סדרת המיון מתחלקת ל2-

החלק הראשון כולל מיונים עיוניים בביתן חיל הים שבתל השומר,ולמי שעובר אותו (הרוב עוברים מעט מאוד מנופים בשלב הזה) מחכה "הגיבוש" שהוא בן יומיים בבה"ד חיל הים בחיפה (בסיס יפה שמזכיר יותר מושב מאשר בסיס).

כדי להגיע לסדרת המיון הזאת צריך לסמן במנילה את הסטי"לים והדבורים בעדיפות גבוהה,ואם יש צורך פשוט לבקש ממדור סיירות\ביתן חיל הים.

עכשיו הערה מאוד חשובה:מי שעושה את סדרת המיון הזאת לא יכול לעשות את גיבושון צנחנים מכיוון שהם מקבילים אחד לשני במדרג הצה"לי,זה או זה או צנחנים.

החלק הראשון-המיון העיוני בביתן חיל הים בתל השומר

סוף דצמבר,יום קר וגשום ובמקום להמשיך לישון,לצאת לעבודה צריך להיות בביתן חיל הים בשעה 8 (פעם שלישית שלי במקום הארור הזה,והפעם אמרתי שלפחות ייצא משהו חיובי כי אחרת אני באמת שורף את המקום).

מגיעים לביתן ונותנים את הזימונים באחד החדרים ות.ז,מקבלים טופס שאומר לך מה יכלול היום הזה ושהוא יימשך עד השעה 18:00 בערב וכל מיני חוקים למהלך היום,ומחפשים מקום לשבת למרות כמות האנשים שבאה למיון הזה שהיא בהחלט לא קטנה,ומנסים להתיידד עם כמה (חשוב העניין למה זה יעביר לכם הרבה זמן מת).

בשלב מסוים אומרים לך להיכנס לכיתת המחשבים לעשות את המבחן הממוחשב,אוקי,כאן שמעתי שאמור להיות מבחן קורדינציה מסוים אבל לפחות לי ולרוב האחרים המבחן לא כלל יותר משאלון 300 שהרבה בטח מכירים..

היו כאלו שעשו מבחנים פסיכוטכניים למיניהם,אבל הרוב עשו רק שאלון 300.

אחרי שמסיימים עם המבחן יוצאים החוצה ונכנסים לאחת הכיתות ומקבלים שאלון ארוך על עצמך שבו אתה צריך למלא פרטים על עצמך,פשוט ה-כל (לימודים,משפחה,תחביבים,חברים,תכונות ומה לא,והדובדבן שבקצפת כלל כתיבת קורות חיים של יותר מדף אחד כי אחרת אתה נפסל אוטומטית),מי שעשה מיונים לחובלים-צוללות,אז זה בדיוק אותו שאלון,ולוקח איזה חצי שעה טובה למלאות אותו.

אחרי שמסיימים עם המועקה הזאת,נכנסים להרצאה עם רמ"ד איתור צוות ים על למה חיל הים צריך לעשות את המיון הזה ולמה הוא לא יכול לקבל ערעורים של אנשים שלא יעברו את סדרת המיון ועוד כלי מיני דברים טכניים לגבי סדרת המיון,ואופציות הקידום שיש בחיל הים גם אם אתה לא מתחיל מסלול חובלים).

אח"כ הרצה לנו חובל על משימות ומטרות חיל הים,והראה לנו סרט שהעלה את המוטיבציה והעניין,וענה על כל מיני שאלות לגבי השירות עצמו (רק לציין שגם בקטע הזה וגם בהרצאה עם הרמ"ד הם טרחו כל הזמן להגיד שמי שלא נראה לו שיחסוך כאב ראש ויחתום ויתור).

שהחובל יוצא מההרצאה יש ארוחת צהריים בחדר האוכל של תל-השומר,ועשו תורנות מטבח באותו היום לא אחרים מאשר אלו שעשו גיבוש צנחנים.

אחרי ארוחת הצהריים נכנסים שוב לאחת הכיתות לעשות שאלון השלמת משפטים (שאני בטוח שהרבה מכירים ממיונים קודמים) של 65 משפטים ב20 דקות אם אני לא טועה.

מסיימים את זה ואחרי כרבע שעה אומרים לנו להסתדר בחוץ להקראת תוצאות (השעה הייתה בערך 14:30,הם סיימו מוקדם באותו היום משום מה).

עמדנו בחוץ ויצא הרס"ן המילואימניק שהיה אחראי על המיון הזה והתחיל להקריא שמות של אנשים וביקש מהם להיכנס לאחת הכיתות..

פה היה רגע של מתח רב כיוון שאף אחד לא ידע מה פשר הקראת השמות,אם זה טוב או רע.. אחרי שהרס"ן סיים להקריא את השמות של האנשים,והיו לחשושים של אנשים שהיו בטוחים שהם לא עברו בגלל שלא הוקרא שמם (אני טענתי שמי שנשאר בחוץ הם אלו שעוברים,ואף זכיתי בהתערבות ומישהו עדיין חייב לי קולה.. J),הראה הרס"ן איזה טופס רפואי ואמר שאת הטופס הזה נצטרך להביא מלא לגיבוש,.. שריקות,מחיאות כפיים,חיבוקים,נשיקות והרבה מתח שהשתחרר מהיום מיון המעיק הזה (לרגע שכחנו שהיו גם כאלו שלא עברו),מקבלים הסבר על השוברי נסיעות,על שעת ההתייצבות,ומשבחים אותנו על מעבר השלב הראשון..

מקבלים את הטופס הרפואי,השוברי נסיעות,את הת.ז,ומדבקה של חיל הים ויאללה הביתה לארוז תיק לגיבוש (המיון של ספציפית היה ביום חמישי והגיבוש ביום ראשון).

חלק שני- הגיבוש עצמו

טוב אחרי שסיימנו להיות ממעבר החלק הראשון של המיונים,אנחנו נזכרים לרגע שיש עוד משוכה קטנה לעבור: הגיבוש (אם אפשר לקרוא לזה ככה,אבל בכל זאת הרבה אנשים לא עוברים).

אחרי שארזנו תיק ליומיים,קמים מוקדם בבוקר כדי לתפוס רכבת שתביא אותנו בזמן לתחנת בת-גלים בחיפה ומשתדלים לישון עוד קצת ברכבת.

היום הראשון-

שמגיעים מתרכזים בחוץ ברחבה של התחנת רכבת,ומשם מקבלים הדרכה איך להגיע לבה"ד (5 דקות הליכה בדיוק),נכנסים לבה"ד אחרי שבכניסה משתרך תור ארוך (נו מילא) והולכים לעשות את הקליטה שבה אתה מגיש את הזימון של הגיבוש,מראה ת.ז,ונשלח לבדיקת חובש ,שאליה גם משתרך תור ארוך וצריך לחכות זמן לא מועט עד שהחובש בודק אותך בדיוק דקה וחצי.

אחרי שמסיימים עם הקליטה הולכים לקבל מדי ג' (מדי ב' שהם שלב אחד לפני הפיכתם לסמרטוטים),כובע ומעיל (הרבה לא קיבלו כובע ומעיל ורק בערב השלימו לכולם קבלת מעילים) וחוזרים לרחבה.

כאן מתחיל הגיבוש בעצם ואתם מקבלים הנחיות מה מותר ומה אסור לכם לעשות (מכונות שתייה מחוץ לתחום,שקם מחוץ לתחום,מגורי בנות מחוץ לתחום,מתקני אימון מחוץ לתחום ומי עובר על הדברים האלו יועף הביתה).

מתחילים מד"ס נחמד (מתחלקים ל2 קבוצות גדולות),ואומרים לכם שזה רק ההתחלה וזה גיבוש,ומי שחושב שהוא לא יכול שיפרוש..(המלחמה הפסיכולוגית בגרוש מתחילה)

אחרי המד"ס להתעוררות ,הולכים לאכול ארוחת בוקר ואחריה עומדים בח' גדולה לחלוקה למחלקות (19 כבוד!)כל פעם בא מדריך אחר עם רשימת השמות למחלקה שלו,צועקים "כן המפקד" והולכים לעמוד ליד המחלקה שלך (רק לציין שהמחלקה הראשונה הייתה של המדריך שהיה גם מד"ס,אני אישית שמחתי מאוד שלא נפלתי עליו..)

הערה:מילה אחת על המחלקות,רוב הזמן תהיו עם המחלקה שלכם אבל הרבה פעמים תהיו עם המחלקה הצמודה (לדוגמא אני הייתי מחלקה 19 והיינו צמודים למחלקה 20).

לאחר מכן רצים לאזור המרינה,מקבלים תגיות,נענשים קצת על כפתורים פתוחים ומתחילים במשימות שבעצם מהווים את רוב הגיבוש:

תא הצפות- מתקן מגניב רצח שבו מדמים חדירת מים לתוך ספינה וצריך לנסות ולסתום את החורים שמהם יוצאים המים.

החורים נמצאים על קיר אחד שמהם יוצאים כמויות של מים ,למעלה על מרפסת קטנה עומדים המפקד ומפעיל המתקן,וברגע שצועקים "הצפה" צריך לנסות ולסתום את החורים בעזרת בולי עץ וסמרטוטים.

המים יוצאים בכמויות וכל מה שתעשו כדי לסתום את החורים לא יעזור הרבה (אי אפשר לסתום אותם לחלוטין),ובעצם המתקן הזה בא לבדוק עבודת צוות,מי יוזם,מי מנהיג,מי לא עושה כלום ומי סתם צועק.

זה באמת לדעתי הייתה המשימה הכי מגניבה בגיבוש הזה.

קורי עכביש- כמו בצופים,להעביר אנשים מצד אחד של הקורים לצד השני וגם פה באים לראות מנהיגות,עבודת צוות ותושיה.

בניית רפסודה- פה עבדנו עם המחלקה השנייה ובעצם צריך לבנות רפסודה מכל מיני חומרים שנמצאים בסביבה,כאן קצת קשה יותר שיקבלו את דעות אחד השני ולהתבלט,אבל מסתדרים ואפילו עשינו מפרש לרפסודה.. J

מילוט נפש- נכנסים כל המחלקה למים שמחזיקים ידיים,הולכים אחורה וצריך לשכב על הגב בהוראה של החיילת שנמצאת על החוף,ואז צריך לגרור את הבן זוג שלך למקום מסוים והוא גורר אותך חזרה. (מה זה בודק? אני לא יודע)

רפסודת ההקאות- אחד הדברים שנשמעים יותר מאיימים בגיבושים של חיל הים,אבל באמת שזה שטויות...

הרפסודה היא מעין אבוב גדול עם יריעה מלמעלה והתחתית שלה היא כמו של מיטת מים וכל הזמן עוברים סירות מנוע ועושות גלים.

לרפסודה מגיעים בחתירה משותפת של כל המחלקה,נכנסים פנימה ורואים שהרצפה מלאה בכל מיני דברים שונים ומשונים,ורואים אנשים בפנים בכל מיני וריאציות שונות..

אחרי שמחלקה אחת יוצאת ומחלקה שנייה נכנסת פנימה המפקדים סוגרים את היריעה והם נשארים בחוץ..,לעומת חובלים ששמעתי שיש משימות פה סתם היינו צריכים להסתדר כל מחלקה בצד שלה ולא יותר מזה.. באמת שזה היה רק לשבת בפנים ולנוח.. (אם תקיאו לא נראה לי אפילו שיראו את זה כי המפקדים עסוקים בחוץ בלדבר,וגם אם כן באמת ששטויות כי רוצים לראות איך אתם מתמודדים עם זה)

זה בעצם המשימות שבאיזור המרינה,ברוב הזמן הזה תהיו עם מדים רטובים,ואף תתוזזו במקצת להנאת המפקדים אבל שום דבר רציני..

אחרי זה הולכים לאזור האוהלים,מחליפים למדים יבשים,מסדרים מיטות,ונחים קצת (מי שרוצה להתקלח במים קפואים בבקשה),ובשעה מסוימת צריך להתייצב בחוץ בשלשות.

הולכים עם המפקדים לאזור מסוים ושם המפקד נותן עוד משימה שבה מקבלים קטע של אירוע פח"ע שמעורב בו דבור,ומתחלקים ל3 קבוצות שכל אחת מקבלת משימה שונה: להוציא תפקידים מהקטע,להוציא מערכות נשק מהקטע,ומערכות הפעלה וצריך לדרג אותם לפי סדר חשיבות ולהסביר למה.

בסוף הזמן נציג מכל קבוצה מסביר מה הקבוצה בחרה ולמה..ומשם לארוחת ערב..

לאחר מכן הולכים להרצאה על ניווט חופי,וסירות גומי (כדי שתזכרו דברים כי למחרת יש על זה מבחן,אבל אל תהיו לחוצים כי בערב תקבלו סיכומים על ההרצאות)

מתוזזים קצת ע"י המדריך,ומשם יוצאים לבסיס חיפה לסיור על הסטילים...

ההליכה לשם היא טיפה מעצבנת כי המדריכים לא עומדים בלו"ז וכמובן שאתם צריכים לשלם על זה בריצה וסגירת פערים.

בבסיס עצמו רואים את כל כלי השייט של חיל הים,מקבלים הסבר על הבסיס,על השירות בספינות,על המסלול וחיי הסטילנים והדבורנים,ואז עורכים סיור על הסטיל (לרוב סער 4 או 4.5) ושם מקבלים הרצאה (חשוב שתקשיבו כי גם על זה תיבחנו ולא תקבלו סיכום),עולים על המנחת מסוקים של הסער 5,מדברים קצת עם 2 אנשי צוות (שהיו באמת אחלה) ,עושים פריסה של לחם,שוקולד,ריבה ותה ומשם חוזרים חזרה לבה"ד.

כיוון שלא מספיק אנשים פרשו ביום הראשון של הגיבוש אז בודקים עד כמה אתם באמת רוצים להגיע לחיל הים,ומתחילים בסיבובי חימום סביב הבה"ד לקראת "המסע" הארוך של ה7 ק"מ ברחבי חיפה לכיוון בת גלים (כמו שהמפקד אמר).

בסוף 2 הסיבובים הראשונים מפקד הגיבוש אומר ( תוך כדי שהוא בקושי נושם ונראה שהוא עומד להתעלף) שהוא מפקד גיבושים 13 שנה וביזיון כזה הוא עוד לא ראה והוא עוד לא רוצה שנעשה לו בושות ברחבי חיפה ומי שחושב שהוא לא מוכן למסע כדי שיפרוש (ואנשים פרשו) ויוצאים לעוד סיבוב חימום והמפקד אומר שאם הוא שרץ ראשון נוגע באחד מהאחרונים הוא שולח אותו הביתה וזה קלון ועדיף פשוט לפרוש כדי למנוע את זה (מלחמה פסיכולוגית בשקל).

עושים עוד סיבוב ושוב הוא אומר אותו דבר לגבי הנגיעה באחרונים (והמדריכים האחרים תומכים בו) ואז מגיעים לשטח שבו יש שער יציאה מהבסיס ושוב הוא ממליץ לאנשים שחושבים שהם לא יכולים לפרוש (ועוד כמה פורשים),ואחרי זה הוא מודיע שסיימנו את היום הראשון (בסביבות השעה 23:00) עשינו כמה קריאות אלי-ים,הלכנו לאזור האוהלים,קיבלנו הנחיות לגבי הבוקר,למדנו קצת,התקשרנו הביתה לחברה ויאללה לישון.

יום שני-

קמים ב5:30,עולים על מדים,מתרחצים,ומחכים בשלשות למפקדים,יוצאים לעוד מד"ס בוקר נחמד,אוכלים ארוחת בוקר קלילה ושוב חוזרים לידי המפקדים.

כאן מתחילים בשיחות האישיות עם המפקדים,בינתיים מקבלים משימה לכתוב קורות חיים וחיבור ושמסיימים עם זה פשוט מחכים לשיחה עם המפקד (השיחות בדיעבד הסתיימו רק לקראת סוף הגיבוש).

אחרי שהמפקד הספיק בקושי שיחה אחת הולכים ועושים מבחן על החומר שהרצו לכם אתמול (ממש לא קשה,על כל חלק בסביבות ה10-20 שאלות ועוד אמריקאיות).

אז הולכים שוב אל בסיס חיפה (שוב היה לא כיף לרוץ עם מעילים ביום יחסית חם להתחשב בעובדה שכמעט ולא נותנים לכם לשתות),הפעם לאחד מקטעי הדגל של הגיבוש-הפלגה על סט"יל שבה הצוות מדמה תרגיל פח"ע,רואים את המגורים ותנאי המחייה של הסטילנים,ואיך בעצם הספינה עובדת,בהחלט קטע מרעיל ומעניין.

אחרי הפלגה של חצי שעה בערך חוזרים חזרה לחוף,ומשם בחזרה לבה"ד אוכלים ארוחת צהריים ובעצם הסתיים הגיבוש מלבד ראיון מפקד וראיון קצין מיון.

נכנסים לשיחת הסבר של כל הגיבוש עם הקצין מיון הראשי (סג"מ שחושב שהוא חצי אלוהים לצערי),מקבלים גליון ששוב צריך לרשום בו פרטים אישיים,למה אתה רוצה חיל הים,איזה תפקידים בחיל הים,מה אתה חושב שיוכל למנוע ממך שירות בחיל וכד' ומתחילים למלאות אותו בזמן שהמפקד עורך רעיונות אבל גם ינעימו את זמנכם בעבודות רס"ר שונות ומשונות שכוללות קיפול מדים,קיפול סמיכות ולהערים אותו בערימות,ואז לפרוק אותם למחסן,אבל יהיה גם זמן לנוח ולהסתלבט בכל הסיפור הזה ולסיים למלאות את השאלון לקצין המיון.

בשלב כלשהו (לי היה ממש לקראת כניסת המחלקה שלי לקצין מיון) המפקד קורא לך לראיון שבו הוא מדבר איתך על הגיבוש,על מה אתה רוצה בחיל הים,דברים שעלולים אולי להפריע לך (יציאות,הים,צפיפות) ואם אתה לא סגור על זה שאתה רוצה עדיף לך להגיד למפקד עכשיו ולאחר מכן גם לקצין מיון.

אחרי השיחה עם המפקד,הזדכנו על המדים והציוד שקיבלנו,עלינו על אזרחי (איזה כיף!) וכל אחד בתורו נכנס לקצין מיון לראיון,אותה פרוצדורה בערך כמו עם המפקד רק שפה הוא מנסה להתחכם יותר (אבל מה לעשות הוא כבר עייף ואין לו כוח אליכם),תשתדלו לענות בכנות לשאלות שלו ולהראות מוטיבציה לשירות בחיל הים ובצבא בכלל (הראיון שלי איתו ארך בדיוק 5 דקות).

אחרי שכל המחלקה מסיימת את הראיון,הולכים לקבל ת.ז מהמפקד,שיחת סיכום קצרה איתו,לחיצת יד ומשם יאללה לתחנת רכבת ,אוכלים עם המחלקה משהו,מחליפים מספרים ועולים על הרכבת\אוטובוס הביתה.

תשובות תוך חודש..

הערות:

1.באמת שמבחינה פיזית הגיבוש לא קשה,וחוץ מפק"לי כוח,קצת מצבי 2 ותיזוזים קלים אין בו הרבה תכנים פיזיים,וכל הקטע עם "המסע" שמפחידים איתו היא שיטה שהם נוקטים בכל גיבוש כדי לבדוק מי רציני ומי לא (נראה לכם הגיוני שיוציאו 200 איש למסע ברחובות חיפה בלילה?)

2.המפקדים בגיבוש הם מילואימנקים שהיו לוחמים על כלי השייט השונים,ולאחר מכן ירדו להדרכה בבה"ד,והם נחשבו למדריכים הטובים.

אתם יכולים לפול על מפקד טוב (כמו שאני נפלתי) או על מפקד שחשוב לו להיות רשע,אבל בסופו של דבר זה כולה יומיים וסה"כ הם עושים את מה שהם יכולים כדי לאתר את מי שמתאים לשירות בים ומי לא..

3.אם אתם לא סגורים על זה שאתם לא רוצים חיל הים לקראת סוף הגיבוש ומעדיפים את יחידות השדה האחרות,כדי שתוותרו כי זה חצי התנדבותי-צריך להתנדב כדי להיכנס,אבל אם נכנסת קשה מאוד לצאת,וכדי שלא תצרו בלאגן שאח"כ קשה יהיה לפתור

4.בנושא השתייה,תשתדלו לשתות כמה שיותר ולבקש מהמפקדים לשתות כמה שיותר,כי שם לא דואגים יותר מידי שתשתו כמו בגיבושים אחרים ששם המים יוצאים מכל החורים מרוב ששותים,אני אישית חזרתי הביתה עם כאב ראש ביום השני..

שיהיה בהצלחה,ועוד שאלות תפנו אליי בכיף..

מקווה שעזרתי...

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י SOF:




מבדקים להכנה לשייטת 13 - מאמר !

לאחר ששולחים בקשה באימייל ומקבלים את הזימון בדואר מתיצבים בתאריך ובשעה שנקבעו למיונים ומבדקים פסיכוטכנים לגדנ"ע ולגיבוש שייטת.


אני אספר מה עבר עלי באותו יום ומה התהליך שאני עברתי מהרגע שהגעתי ועד הרגע שסיימתי.
(אני לא סתם מדגיש שזה מה שעבר עלי, מכוון שיש חבר'ה שעוברים את התהליך בסדר אחר)

ובכן, מגיעים בשעה 08:00 לבסיס תל השומר, הולכים משהו כמו קילומטר ומגיעים ל"ביתן חיל הים" ונכנסים לאולם הרצאות שם רואים עוד 70-80 חבר'ה שבאו ליום המיון.
לוקחים דף שצריך למלא עם פרטים אישים, לא משהו רציני רק פרטים בסיסים ואיך שמעת על הגדנ"ע.
לאחר מכן מגיע בחור (הר-אדם) ומסביר על התהליך שנעבור מהיום ועד ליום הגיבוש ומה מצפה לנו היום, מגיע אחת מהמאבחנות הפסיכוטכניות ומסבירה לנו על המבחנים וכו'.
אחרי שמסימים עם הרצאות יש הפסקה של 10דקות והולכים לאכול, שוקו ולחמניה ממש כמו בקיטנה...

לאחר מכן חלק הלכו לעשות את המבחנים הפסיכוטכנים על המחשב וחלק נשארו למלא את השאלון 64 - השלמת משפטים (עליו אני ארחיב בהמשך).

המבחנים הפסיכוטכנים :
המבחנים כוללים 5 מבחנים שמבוצעים על המחשב המבחנים הם בנושאים שונים : פיזיקה יומיומית, חשיבה כמותית, צורות, עיברית, ומבחן אותיות.
המבחן הראשון הוא מבחן האותיות, לפניך יופיעו כ4 צירופי אותיות, 4אותיות בכל צירוף כזה בין 3 מהצירופים מתנהלת חוקיות מסוימת והצירוף הרביעי שונה.
אתה צריך לבחור מה השונה.
בסה"כ המבחן קצת קשה אך לא נורא, יש 12שאלות ו6 דקות לענות עליהן.

המבחן השני הוא חשיבה כמותית, שאלות במטמיקה בסיסית.
המבחן לדעתי היה קשה יותר מהמבחן חשיבה כמותית שבצו ראשון, אך עם קצת ריכוז אפשר להצליח !
בסה"כ יש 30שאלות ו20דקות לענות עליהן.

מבחן שלישי, מבחן עיברית.
יש ארבע מילים וצריך לבחור את השתיים בעלי המשמעות הדומה ביותר, נשמע מסובך? ממש לא.
אני לא זוכר כמה שאלות היו במבחן הזה, אבל אני מעריך שלא יותר מ30.

מבחן רביעי, מבחן צורות.
על המסך רואים שתי צורות שמקימות יחס מסוים אחת עם השני ומימין להן צורה שלישית לה אתה צריך להתאים את אותו יחס מבין 5אפשרויות.
המבחן, לדעתי, היה קל יותר ממבחן הצורות בצו ראשון היו בו 30שאלות וכ20דקות לענות עליהן.

מבחן חמישי, מבחן פיזיקה יומיומית.
לדעתי המבחן הכי כיף מכולם, שאלות בכל מיני נושאים יומיומים כמו איך נכון להחזיק פטיש וכד'.
כ68 שאלות כאלה ב30דקת.

לאחר שמסימים את החלק של המבחנים הפסיכוטכנים עוברים לחלק של מבחנים האישיות, עדיין על המחשב.
מתחילים בשאלון דירוג והערכה עצמית, נשאלות שאלות כמו "האם אתה בעל כושר מנהיגות?" וצריך לדרג מ1 עד 7.
*הערה : אחת השאלות מתיחסת להעדפותיך לשירות הצבאי ושם מופיעות כל היחידות המובחרות ביותר, שימו לב, לא חייבים לדרג את השייטת במקום הראשון, אני דירגתי מקום ראשון טיס, מקום שני שייטת ושלישי שלדג.

לאחר השאלון הזה מגיע החלק המטיש ביותר על המחשב, שאלון 300...
השאלון מורכב ממספר שאלות שחוזרות על עצמן בצורות שונות ובניסוחים שונים.
מטרת השאלון היא לבדוק אמינות ועיקביות ולכן לא מומלץ בכלל לשקר.
אני באתי בגישה של לא לשקר ולא משנה מה שואלים וכך לא נפלתי על חוסר עיקביות.

שאלוני אישיות :
בסיום המבחנים על המחשב ניגשים למאבחנת שיושבת בחדר ולוקחים חוברת בעלת 16 עמודים שצריך למלא פרטים על עצמך, מאיך שחבריך מגדרים אותך דרך שאלות על הלימודים, ועד שאלות על התכונות שלך ואיך אתה מעריך את עצמך.
בסוף השאלון צריך לכתוב קורות חיים, אז תתכוננו.

בשלב הזה הלכנו לאכול ארוחת צוהרים, נקניקיה בלחמניה עם קטשופ וחרדל ואני חייב לצין שזה באמת נחמד מצד חיל הים.

לאחר שכל הקבוצה שעשתה את המבחנים הפסיכוטכנים ראשונה סיימה מתחלפים ומי שעשה שאלון 64 הולך לפסיכוטכני ולהפך.

שאלון 64 הוא בעצם שאלון עם 64 משפטים לא גמורים שאתה צריך להשלים מהראש.
משפטים כמו :"אמא טובה היא אמא ש____________"
"הילדה התרגזה כי_____________"
וכדומה, רק שיש 64 כאלה שצריך להשלים ב20דקות.
אני באופן אישי לא סיימתי את כל המשפטים כי הקדשתי זמן מחשבה לכל משפט, וזה לא סוף עולם אם לא מסיימים את השאלון.

כן בערך נגמר היום, אחרי משהו כמו 5שעות של מבחנים ושאלונים בחיל הים מחליטים ליבש אותך...ולכן אתה מתיבש, שעה, שעתים, שלוש, בלי לעשות שום דבר...אז מדברים עם החבר'ה, אנשים טובים אחד אחד שלא סתם הם הגיעו ונרשמו להכנה לשייטת.
אחרי שלוש שעות בערך שנשארנו בערך 50 חבר'ה מגיע קצין, עוזר רמ"ד איתור צוות - ים נותן לנו הרצאה קצרה, אומר כמה שהוא מעריך את הרוח ההתנדבותית הזאת וכמה שזה חשוב וכו'...
פה כבר הבנו שכל מי שבחדר - עבר!
וכל מה שנותר הוא לקבל את הזימון למבדקים במכון לרפואה ימית בחיפה.
מקבלים את הזימון ביחד עם סטיקר נחמד של השייטת ונפרדים מהחבר'ה.

הערות אישיות שלי :
א' היום הוא יום דיי מטיש, כדי לישון לפחות 8-9שעות בלילה שלפני כדי להיות מרוכזים.
ב' לחבר'ה שהגיעו באותו יום - באמת אחלה חבר'ה, כל הכבוד למי שעבר ונתראה ב14.2 במר"י!


ג' ושוב לחבר'ה שהגיעו באותו יום - אני הבחור שדיבר עם אמא שלו וביקש (ואני מצטט) "שפשוט תשאל שני את ההוא מהשייטת מה לכתוב." זה למי שזוכר מהשלב שמילאנו את השאלון אישי.



מר"י

שלום לכולם.

ובכן, לאחר שעברתם את המבדקים הראשונים שכוללים מבדקים פסיכוטכנים ומבחני אישיות.
תזומנו למר"י (מכון לרפואה ימית) בבסיס חיל הים בחיפה לסדרת בדיקות רפואיות שיבדקו את כשירותכם לגדנ"ע צלילה ולגיבוש שייטת (מי שעובר גיבוש צריך להגיע למר"י שוב)
הינה מה שעברתי (לכל אחד הסדר שונה)

מגיעים ב08:00 לבסיס חיפה ומחכים שיגיעו כולם מתחנת הרכבת בת גלים הסמוכה, כולם מגיעים ונכנסים למר"י.
חיילת אחת, טיפה עצבנצית והרבה שמנה, מסבירה איזה בדיקות יערכו לנו היום ומבקשת מכולם לחתום בטופס נוכחות ולקחת שאלון רפואי שצריך למלא.
רשמתם נוכחות וסיימתם עם השאלון ? אפשר להמשיך.

מי שעשה א.ק.ג בקופת חולים מדלג על השלב הזה של הבדיקה ורק נכנס כדי שאיזה חייל יבדוק את תוצאות הבדיקה (הרחבה בהמשך)

תחנה ראשונה : בדיקות ראיה
לא משהו מסובך יותר מדי, נכנסים לחדר ומכניסים את הראש למין מכשיר שבפנים יש שלושה טורים A,B,C בכל טור יש חמש שורות של מספרים שהולכות מהגדול לקטן.
החיילת שמעבירה את הבדיקה תבקש ממכם לקרוא את המספרים בשורה האחרונה בטור השמאלי ביותר ולאחר שהצלחתם* תתבקשו לקרוא את השורה האחרונה בטור הימני ביותר.

*מי שלא מצליח פעם ראשונה מנסה שוב ואם הוא לא מצליח שוב הוא מתבקש לקרוא שורה אחת מעל.

תחנה שניה : בדיקות לחץ דם, דופק, משקל וגובה
שוב, לא סיפור רק תיהו רגועים.
מודדים גובה ומשקל, שקצת מזיף למעלה או למטה.
לחץ דם ודופק.

תחנה שלישית : בדיקת תפקוד ריאות
כאן זה טיפה סיפור ולוקח כמה ניסיונות עד שמצליחים לעבור את הבדיקה.
הרעיון הוא כזה :
מוסרים לחיילת את הנתנונים של הגובה, המשקל והגיל שלך ומתחילים בבדיקה עצמה :
מכניסים פיה שמחוברת בצינור למין מחשב קטן כזה מחזיקים את הפיה טוב טוב בין השינים ואוטמים עם השפתים.
מכניסים כמות כמה שיותר גדולה של אוויר במכה ומוציאים בנשיפה חזקה ומהירה, במסך קטן במחשב שאליו מחובר הצינור תראו שמצטייר לו מין גרף כזה וזה תוצאת הבדיקה.
לאחר מכן המחשב משכלל את הנתונים (גובה, משקל, גיל) יחד עם תוצאת הבדיקה והמטרה היא שבכל הפרמטרים תעבור את ה80.
לי לקח 6 ניסיות יש כאלה שגם לקח להם יותר ויש כאלה שלקח להם פחות.

תחנה רביעית : קארדיאולוג
לתחנה הזאת תיכנסו רק אחרי שסיימתם את כל הבדיקות האחרות.
התחנה הזאת היא לא בדיוק בדיקה אלא רופא שמסתכל על כל הפרטים שלך, מסתכל על תוצאות בדיקת תפקוד ריאות, מסתכל על תוצאות בדיקת הא.ק.ג, ממלא עוד כמה דברים בעצמו וחותם שהכל תקין.
לבסוף הוא עושה בדיקה קצרה של דופק ונשימה.

הערות וטיפים :
1. תיהיו שקטים בבנין של מר"י אחרת החיילת הטיפה עצבנית וההרבה שמנה תתרגז ותצעק אליכם כל שניה להיות בשקט.
2. תעשו א.ק.ג בקופת חולים שלכם ואל תחכו לעשות שם, זה יחסוך לכם הרבה זמן !
3. בבדיקת תיפקוד ריאות, קחו את האוויר בשאיפה גדולה ומהירה למרות שזה לא כלכך נוח וקצת קשה, ותוצאיו אותו בהרבה כוח ובמהירות גדולה, קצת קשה אבל לא נורא.
4. כל היום כולו לוקח שעה וחצי - שעתיים והכל הולך דיי מהר.

בהצלחה !!!

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י papa_sutul:

מבדקים לגדנ"ע צלילה- סקירה

אוקיי.... נתחיל קצת על העבר... אני כבר קרוב לסוף כתה י' שמעתי על גדנע צלילה מחבר שלי שגם הוא היה שם אתמול(2\2) וברגע שראיתי שאפשר להרשם לגדנע לא היססתי וישר נרשמתי... בקיצור יום למחרת קיבלתי אימייל מחיל הים שבו נאמר שבודקים את מידת התאמתי להשתתף בקורס....לכו תדעו... בקיצור יומיים שלושה אחרי קיבלתי עוד אימייל שבו נאמר שנשלחו לביתי הזימונים ושבוע לאחר מכן הם כבר היו אצלי ביד... כולי ציפיתי כבר ליום המיוחל וסוף סוך הוא הגיע... הרמתי את כל העולם בכדי לדעת מה הולך שם אם זה פה בפורום ואם זה בלחפש אנשים שיספרו לי מה הלך שם... אז אני כותב את המאמר הזה בכדי שלא תצטרכו לעשות כמוני ולנער ממכם כל ספק שיש לכם בקשר ליום הזה.

נתחיל ביום שלפני המבדקים-
ישבתי עם אותו חבר כמה שעות תירגלנו קצת בספר הזה של ההכנה לפסיכוטכני כדי לדעת מה פחותאו יותר יהיה שם.. ועצה שאני בטוח שרובכם אם לא כולכם תאמצו.. לכו לישון מוקדם אתם תצטרכו את זה אחרי הכל.

טוב אז קמתי בבוקר ככה ב6 התארגנתי אכלתי ושתיתי משהו-מאוד חשוב!!!
ויאללה לתל השומר- מי שמסתבך שפשוט יקח רכבת לתל-אביב מרכז ומשם קו 55 או 70 של דן.

הגענו למבדקים בסביבות 8:10 כאשר הכתה חצי מלאה וכבר חשבתי שזה מלא אנשים... אבל החדר המשיך להתמלא ובסוף בחדר היו בסביבות ה70-80 חבר'ה.. לפי מה שהם אמרו.. לי נראה שפחות.
התיישבנו וכל אחד הולך לדלפק שיש שם ולוקח דף למלא פרטיים אישיים ואיך שמעתם על הגדנע וכו'..
כתוב שם התחלה 8:30 וסיום ב18:00.. כבר כולם חוטפים חררא חושבים שיש 10 שעות נטו מבחנים.
לא נורא אחרי זה הרצאה קצרה על מה נעבור באותו יום וכיצד זה יתבצע. לאחר ההרצאה הייתה לנו הפסקת בוקר עם שוקו ולחמניה ויש שם קפה ותה- מי שרוצה מומלץ שיביא לו שקיקי תה או קפה מהבית... בסוף ההפסקה כולם נכנסו לכתה ולקחו בערך 25 חבר'ה לכתה הממוחשבת לעשות את המבחנים וחלק נשארנו בכתה לעשות שאלון 64:
בשאלון זה יש 64 התחלות של משפטים ואתה צריך להשלים את זה עם הדבר הראשון שעולה בראשך(אסוציאציות כאלה).. לצורך השאלון הזה עומדות לרשותכם 20 דקות שעוברות מהר מאוד.! המשפטים הם בסגנון של:
הילד פוחד מ__________ לעיתים אני____________
אנשים אינם יודעים שאני________ הורים טובים__________

אחרי זה היינו אמורים לעשות שאלון על עצמינו אבל הייתה להם בעיה עם השכפול או משהו אז סתם התייבשנו וחיכינו עד שיתפנה מקום בכתת מחשבים. כאשר סוף סף התפנה מקום ונכנסנו(קחו איתכם את הת.ז שלכם לחדר)התחילו המבחנים..

קצת על המבחנים הפסיכוטכניים באותו יום...לא יודע כמה הם דומים לצו ראשון כי דחיתי אותו בכתה י' ויש לי בסוף החודש עוד אחד.

מבחן ראשון: לא זוכר איך קוראים לו אבל הוא היה עם אותיות.
אתם מקבלים 5 מילים שהן לא בדיוק מילים... סתם צירופים של 4 אותיות כל מילה.. בסדרה של 5 המילים יש איזושהי חוקיות של 4 מהן ואחת לא שייכת... אתם צריכים לראות מי זאת שלא תואמת את החוקיות ולבחור אותה. יש לרשותכם 6 דקות לפתור 12 שאלות.
דוגמא: פצצפ , אבבא, טייט,מננמ, קששק.
עכשיו זה סתם ממש פשוט יחסית למה שהולך שם אתם יכולים לראות כאן שה"מילה" האחרונה לא תואמת את החוקיות כי החוקיות היא שיש אות מסויימת ואחריה פעמיים האות שאחריה בסדר הא"ב ואז שוב את האות המסויימת. האות ש' באה 2 אותיות אחרי ק' ולכן היא אינה תואמת את החוקיות.
*עצה: תכתבו את הא"ב בדף חישובים שנותנים לכם... שיהיה לכם מול העיניים יותר מהיר לחשוב ככה.
מבחן שני:מבחן חשיבה כמותית= מתמטיקה בקיצור.. עומדות לרשותכם 20 דקות לפתור 30 שאלות.
עכשיו חשוב ללמוד את הנושאים הבאים לפני המבדקים כי היו מלא חבר'ה שלא ידעו אותם בכלל אז היינו כמה שלימדנו אותם... בקיצור: חילוק ארוך, כפל ארוך וכדאי ללמוד קצת אחוזים למרות שאני לא נתקלתי בזה במבחנים(לא ניגשתי לכל השאלות כי פשוט לא הספקתי, אולי זאת הסיבה).
השאלות שם חלק קשות חלק קלות... חלק באמצע ככה... אבל שום דבר אינו פתיר... אל תשברו ת'ראש על משהו שאתם מתעכבים עליו יותר מיד... פשוט תנחשו ותעברו הלאה כי בשאלון הזה תאמינו לי אתם לא תספיקו לחזור אחורה ולנסות שוב לאחר שסיימתם... ואם כן סחטין עליכום!

מבחן שלישי: מבחן כזה בעברית שבו אתם נתונות לכם 4 מילים ו2 מהן בעלות אותה משמעות או בעלות משמעויות מנוגדות- המילים מעצבנות אבל זה לא קשה לדעת מי נגד מי פה ותכלס המבחן לא קשה יותר מידי. לא זוכר כמה זמן אני חושב שבסיביות ה10-15 דקות ו29 שאלות(שוב.. אני חושב..).

מבחן רביעי: אנלוגיות צורניות: החלק היותר כיפי של המבחנים- יש לכם 30 שאלות ב20 דקות.
מי שלא מכיר- יש 2 צורות על המסך שיש ביניהן יחס מסוים ונתונה לכם צורה שלישית ואתם צריכים לבחור צורה רביעית מתוך 5 צורות שמצוירות למטה בתור תשובות כך שהצורה השלישית והרביעית יקיימו את אותו יח שבין הצורה הראשונה לשנייה. מומצץ אם יש לכם איזה חבר עם ספר "הכנה לבחינות המיון לצה"ל "- תראו מה יהיה שם למרות שהצורות במבחנים מכוערות ולא מעניינות כמו בספר..

מבחן חמישי: פיזיקה יומיומית- החלק אם אפשר לקרוא לו ההכי כיפי במבחנים והוא הכי קל גם.
יש לכם תמונה ושאלה עליה עם 3 אפשרויות לענות... כל פעם זה משתנה אתם תראו זה חלק סבבה. לרשותכם 30 דקות לפתור 68 שאלות.
דוגמא: נתונה לכם תמונה של מיטה עם הגלגלים שלה מופנים לצד כלשהו.. והשאלה היא "לאיזה צד הזיזו את המיטה?"... תשובות- ימין , שמאל, לא ניתן לדעת.. אם הגלגלים נמצאים משמאל למיטה הזיזו אותה לצד ימין, וכו' וכו'... מבינים ת'קטע..

סוף סוף סיימנו עם המבחנים ומפה שאר השאלונים שאתם עושים לא קצובים בזמן
היה שלאון עם 7 שאלות בערך על העדפות השירות שלך (עדיפות ראשונה,שניה,שלישית... לא יודע מה הם רוצים לראות אני סימנתי שם "קומנדו ימי" ראשון גם כי זאת השאיפה שלי וגם כי.. למה אני שם?!..),וכל מיני, ושאלות על עצמך שאתה צריך לדרג מ1 עד 7 כגון כושר מנהיגות וכו'..

לאחר מכן... שאלון 300... סתם שאלון מעצבן שנועד לראות אם אתה דובר אמת ואם אתה עקבי- אם הנך דובר אמת אתה עקבי בשאלות שלך כי אין לך מה לחרבש להם וכו'.... אני זוכר שכמה שאלות חזרו שאופן ברור באותו ניסוח אפילו וחלק בניסוחים שונים.
אם אתם לא שקרנים אין לכם מה לדאוג ...

יאללה בחוץ מחכה ארוחת צהריים- לחמניות עם כל מיני סוגים של בשר(פסטרמה, בקר ועוד משהו... בתאבון)

סיימנו עם הכתה הממוחשבת והמבדקים והלכנו לעשות את השאלון אישיות הזה שדיברתי עליו בהתחלה שהיו להם בעיות שכפול או משהו כזה..
שאלון ארוךךך ארוךךך שבו אתם כותבים על מצב משפחתי, חוגים שהייתם בהם, שאיפות לשירות הצבאי וכל מיני שאלות כאלה... ולבסוף......... קורות חיים דף A4 אחד מינימום... ויש לכם 2 דפים..
אתם גם צריכים לכתוב שם 3 תכונות טובות שבכם ו3 תכונות שהייתם משפרים... אני ידעתי שהולכים לשאול את זה הזכרתי כבר שהרמתי את כל העולם בשביל לדעת מה הולך שם אז שאלתי אנשים מה הם חושבים...ואמרו מה שחשבתי אז רשמתי את זה... ועוד שאלה על איזה תכונות שלך לדעתך יפריעו לך במקום בו תשרת... כל מיני זה לא משהו קריטי שאתם צריכים להתכונן אליו..

אחרי זה...חיכינו כמה שעות טובות עד שכולם יסיימו ועד שיחזרו עם התוצאות ואז קראו ל11 חבר'ה למרפאה.. ה11 האלה חוזרים ואומרים שהם לא עברו ושהם משוחרריםומאז כולם התחילו כבר בחרדות כי חשבנו שזהו עכשיו מתחילים להעיף אנשים.... אבל זהו... רק ה11 האלה עפו ולבסוף נכנס קצין של אגף איתור או משהו כזה ואמר שכל מי שפה עבר לבדיקות במר"י(מרכז לרפואה ימית-בחיפה) וענה על שאלות והסביר לנו על מה מחכה לנו בהמשך...
קיבלנו שאלון שאנחנו צריכים למלא אצל רופא לפני שאנחנו באים למר"י... אני קראתי אותו ונדהמתי לגלות ש.... אני צריך לעבור בדיקה לטחורים,דליות ודלקות פי הטבעת... אבל אני לא בא לבאס אתכם=)).. וקיבלנו עוד דף וסטיקר של השייטת משהו יפה.

בקיצור שיהיה לכולכםםם בהצלחה בהמשך ולמי שזומן למבדקים בתאריך אחר שיהיה לו גם בהצלחה ונתראה בשמחות=)
*
מצטער אם זה קצת ארוך אבל עדיף על חוסר וודאות.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י o.k :


מאמר על גיבוש צוללות

גיבוש צוללות- פבואר 05

היום הראשון:

אז ככה, גיבוש צוללות נמשך 4 ימים בבסיס חיל הים בחיפה.

מגיעים ב-8 בבוקר לתחנת הרכבת ומחכים לכולם שיגיעו. לאחר כחצי שעה בערך יובילו אותנו כמה צוערים בקורס צוללן לבה"ד.

כשנגיע לבה"ד תחילה נעבור בדיקות רפאויות, מילוי טפסים, נתחלק ל-7 מחלקות (מחלקה 1 כבוד!!!) כאשר בכל מחלקה יש כ-18 גיבושניקים. לאחר כ-3 שעת בערך נצא לנמל לסיור בתוך צוללות, נחזור לבה"ד שם נעבור הרצאה מאת צוללן על המערכת ההידרואלית בצוללות (חשוב מאוד לרשום כי נבחן על זה בהמשך), נראה שני סרטונים קצרים על צוללות ונקבל את הציוד (תד"ל שבתוכו שני זוגות מדים, מימיה בתוך נרתיק, חגורה, עוזי דמה וכובע), נתחלק למספרים ומשם נלך לאוהלים. כעת מתחיל הגיבוש. המפקדים יתחילו לזרוק זמנים לא הגיוניים לכל מיני מטלות (בעיקר לסדר את האוהל וכו') ויטזזו אותנו במשך שעתיים בערך. הטיזוזים לא ממש קשים ובהחלט אפשריים. לאחר מכן נלך לאכול (אוכלים בחדר האוכל של הצוללנים, אוכל מעולה!), נחזור לאוהלים שם יטזזו אותנו עוד קצת ונשחק את המשחק "יש גשם, אין גשם" (המשחק הולך כך ששתי הידיים פרוסות בקביל לקרקע ובקריאה של ישם גשם כפות הידיים מונחות כלפי השמיים ובקריאה של אין גשם כפות הידיים מונחות כלפי הקרקע, הדבר לא כל כך קל כפי שנשמע ולאורך זמן ניהיה אפילו קשה מאוד). אחרי שהאוכל הספיק להתעכל נצא למסע קטן בו נקיף את הבה"ד כ-10 פעמים בערך (המסע קל מאוד וקטעי הריצה נדירים).

לאחר מכן נלך לישון בסביבות 23.00 כאשר המפקדים לא מרפים מאיתנו לשניה וכל הזמן שואלים אם יש מישהו שרוצה לפרוש לקראת היום הארוך שיגיע למחרת. באוהל נתחלק לשמירות ונלך לישון.

היום השני:

נקום ב-4 בבוקר לקול קריאות המפקדים יטזזו אותנו קצת ונלך לאכול ארוחת בוקר. לאחר מכן נעלה האוטובוסים ונסע לכיוון עתלית שם נתחיל במסע הארוך (המסע מתחיל בתחילת רכס הכרמל כאשר לפי המסלול מטפסים על הרכס עד שמגיעים לדלייאת אל כרמל. המסע כולל סחיבה של תד"לים שבתוכם שקי חול, נשק, מימיה ופק"לים). את המסע נתחיל בהלכיה מהירה על מישור ונלך בערך חצי שעה עד לעצירה הראשונה שם נשתה. החלק השני של המסע נעשה קשה בהרבה. החלק הזה כולל כמעט בכולו עלייה תלולה ונעשה ברובו בריצה כאשר כל מחלקה שפותחת פערים צריכה לחזור לסוף הטור (המסע נערך בשני טורים) וכך מגיעים למצב שבו כל החלקות מסתובבות סביב עצמן ולא מתקדמים כמעט. לאחר כשעתיים בערך נעצור שוב, נשתה ואז נקבל משימה שבה נצטרך לפתוח אלונקה ולהניח עליה את כל התד"לים של המחלקה (חשוב לציין שבסוף הטור הארוך נוסע אחרינו אוטובוס אשר אליו עולים כל הפורשים ולמעשה בשלב הזה כבר פרשו בסביבות ה-40 איש) ונצטרך להגיע לעמוד מסויים דרך שיפועים מעניינים מאוד (החלק הזה לא קשה פיזית, אבל דורש יכולת חשיבה קבוצתית על מנת להגיע בדרך הטובה ביותר אל העמוד, המפקדים רושמים פה הכל), כאשר בכל פעם שהאלונקה נוגעת ברצפה חוזרים 10 מטר אחורה. לאחר שסיימנו את המשימה נחזור לשלב השלישי של המסע שהוא דומה מאוד לשלב השני, אך יותר קצר. בסוף המסע נופתע לגלות שסיימנו אותו רק 41 אנשים מתוך ה-110 שהתחלנו אותו.

חברה המסע לא קל, אך בהחלט אפשרי. אל תתייאשו וסיימו אותו בכבוד כיוון שהוא החלק הפיזי הקשה ביותר בגיבוש ואחריו הגיבוש ניהיה יותר קל בצורה משמעותית.

לאחר שסיימנו את המסע נסע בחזרה לעתלית שם נאכל צהריים בגן משחקים ונעשה משימות קבוצתיות.

בסביבות 18.00 נגיע בחזרה לבה"ד, נאכל ארוחת ערב המפקדים יקחו מאיתנו את השעונים ונלך לישון בסביבות 20.00. כאן למעשה מגיע החלק הסודי בגיבוש, אשר עליו אני מנוע מלספר. תתכוננו להקפצה באמצע הלילה ואל תתייאשו לכל אורך המתקן הסודי, הוא אפשרי לסיום!

היום השלישי:

נתעורר בסביבות 5 וחצי כאשר כולנו עוד בשוק מהלילה הארוך, נאכל ארוחת בוקר ולאחר מכן נבצע מבחן על ההרצאה שעברנו ביום הראשון. לאחר המבחן נעלה לכתה שם נראה כיצד המפקד מפרק מא"ג, נצא מהכתה ובתורות נעלה בחזרה כדי לפרק ולהרכיב את המא"ג בעצמנו. לאחר מכן יקחו אותנו המפקדים לתא הצפה (נכנסים לתוך תא, המים חודרים לתא דרך החורים והמשימה היא לסתום את החורים). לאחר מכן נעבור תרגיל גומה לפירוק והרכבת המא"ג, אך הפעם הנשק הוא M-16 מקוצר.

למעשה הגיבוש כאן הסתיים וכעת נותרו רק הראיונות עם המפקדים וחלק ילכו לפסיכולוג.

את רוב היום נעביר בפירוק האוהלים של החברעה שפרשו ובהמתנה על הדשא לראיונות עם המפקדים.

נלך לישון ב-22.00 בערך, אך הפעם נישן היטב ( 8 שעות בערך).

היום הרביעי:

נקום ב-6 בבוקר נאכל ארוחת בוקר ונתבשר אם עברנו או לא את הגיבוש. מי שעבר יעבור בדיקות מקיפות במר"י.

את הגיבוש התחלנו כ-110, סיימנו 36 ו-12 עברו.

כאשר נודע לי שלא עברתי התאכזבתי מעט, אך בעיקר שמחתי שסיימתי בכבוד את הגיבוש.

טיפים חשובים:

1. הכי, אבל הכי הכי הכי חשוב זה להיות אמינים עם המפקדים (על זה נפלתי).

2. נצלו את הנסיעות באוטובוסים על מנת ללמוד את החומר להרצאות.

3. הקשיבו היטב והשארו מרוכזים בהרצאות על פירוק הנשק.

4. אל תנסו להתחנף למפקדים-הם לא אוהבים את זה בכלל!

5. אם לא עברתם אל תתייאשו, תרימו פנים לגיבוש הבא ותשמחו שעשיתם את חלקיכם על הצד הטוב ביותר.

בהצלחה!

יש לי גיבוש צוללות במאי ויש לי כמה שאלות :
1)יש איזה קטע שקשור למים ?
2)חוץ מהמסע הגדול ביום השני שהזכרת אין עוד מסע קטן בלילה בראשון ?
3)הציעו לך איזשהו גיבושון המשך כמו שלדג או 669 ?

באמת כל הכבוד על מאמר מעולה! לי יש גיבוש באפריל, והמאמר שלך פיזר לי את הערפל מהגיבוש המיסתורי.
בכל זאת יש לי כמה שאלות:
רציתי לדעת האם הגעת לגיבוש דרך יום סיירות, ובנוסף, האם זהו הגיבוש הראשון שלך?
בכל מקרה, האם קבלת, לאחר שסיימת, אפשרות לגיבוש\ראיון ליחידה נוספת?
שוב פעם כל הכבוד שסיימת את הגיבוש, ושכתבת מאמר לעזור לכל הצוללנים
הפוטנציאלים פה!
תודה!


אני לגיבוש לא הגעתי דרך יום סיירות, אבל אני לא חושב שיש הבדל בגיבושים.
בגלל שלא הגעתי מיום סיירות אז אני זכאי רק לגיבוש (לא רק ראיון, אלא גם גיבוש) לצנחנים או סטילים (תלוי מה העדיפות שסמנת במנילה).
בקשר לשאלה אם היה עוד מסע בלילה אז ציינתי גם במאמר שהיה מסע (אני לא ממש הייתי מגדיר אותו כמסע) בלילה הראשון בתוך הבה"ד. מסע של 45 דקות, כמעט ללא ריצות ובסך הכל מאוד מאוד פשוט.
בגיבוש אין "יום ים" כמו בגיבוש חובלים וחוץ מהתא הצפה לא הייתה פעילות שקשורה במים.

כל מה שרשמתי בקשר לגיבוש לא תקף כלל לחלק של המתקן הסודי. אז זה לא אומר שיש מים ולא אומר שאין מים ולפי מה ששמעתי הם משנים את הפעילות בו מגיבוש לגיבוש.
הגיבוש הוא בהחלט לא קל, אני משוכנע במיליון אחוז שאין מה להשוות מבחינה הפיזית בינו לבין, למשל, גיבוש שייטת/מטכ"ל/שלדג/669, אבל הוא בהחלט לא קל וזו טעות של הרבה מלש"בים שמגיעים לגיבוש וחושבים שהוא קייטנה, כי הוא לא, אבל בהחלט אפשר להגיד שלא מחפשים בצוללות את התותחים מבחינת כושר פיזי.
המשמעת בגיבוש היא ברמה גבוהה והמפקדים ישר מטזזים, אבל הטיזוזים לא ממש קשים ובהחלט סבירים, אבל הקטע בקשה הוא המצבי שתיים שפשוט לא נגמרים, אבל שוב בגלל שהכושר הפיזי הוא לא מרכז הגיבוש אז לעיתים קרובות אם המפקד רואה שאתה פשוט לא מסוגל יותר הוא אומר לך להמיר את המצבי שתיים בכפיפות בטן.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י SSOTL:

מבחנים לגדנ"ע חובלים-כל מה שרציתם לדעת

מגיעים ב8 בבוקר....מחכים עד שכולם יבואו (שום דבר לא יתחיל שם עד 9-9:30 אז אל תילחצו). הרס"ן נכנס עם עוד 2 מאבחנות פסיכוטכניות (פ333ות אחושילינג!). יש הרצאה...קצת רעל על קורס חובלים וכו'...מספר על המגמות בקורס חובלים...


משפטים השלמה
אחוריזה יש לכם 20 דקות להשלים 60 משפטים...זה ממש שטויות...כולם סיימו את זה הרבה לפני הזמן....


*המשפטים בסיגנון: אמא טובה היא______

שמחתי כש_____

הליצן____

עכשיו בקטע הזה הם בודקים אם אתם פסיכופטים עם תעודות....או ילדותיים מדי וכו'

למשל אל תיתנו השלמות בקטע של:

*אמא טובה היא אמא שאונסת ת'ילדים שלה ואחוריזה הורגת אותם כדי שלא יהיו ראיות.
*שמחתי כשקנו לי גלידה (כי זה נשמע ילדותי).
*הליצן המטורף עמד בפינת החדר והחזיק סכין נוטפת דם...


אתם מבינים?! תביאו אותו במשפטי חננות קלאסות כאלה: שמחתי כשההורים שלי הודיעו לי שניסע לחו"ל בחופשה.


שאלון אישי
אחוריזה, אתם צריכים למלא שאלון אישי. כדאי שתבואו עם פרטים מוכנים כמו: איפה ההורים שירתו, מה המס' תעודת זהות שלהם, איפה הם עובדים, כתובת של העבודה+מספר טלפון שם ואת כל השאר אתם יודעים כי זה יותר על עצמך כמו 3 תכונות רעות+טובות, מגמות שבהן אתה לומד, תחביבים, חוגים וכו'.....אהההה גם צריך לכתוב קורות חיים על 2 עמודים (60 שורות)...יענו מגיל גן עד עכשיו....הם רוצים לראות שאתה פעיל חברתית וכו', תכתבו גם קצת איך אתם קשורים לים (אולי זה יעזור).


שאלון פסיכוטכני
השאלון על המחשב מורכב מ4 שאלונים פסיכוטכנים:
*אנלוגיה צורנית: זה כל הצורות שמתהפכות.
*אנלוגיה מילולית...כלומר שמח:עצוב שחור:? אז ברור שהתשובה היא לבן בגלל שזה הפכים...
*אההמ מין סדרי מילים כאלה:
אאבב גגדד ההוו זזטט
ושואלים אותך מה יוצא דופן.אז ברור שזה זזטט בגלל שההפרש בין האותיות הקודמות הוא של אות אחת, ובמקרה של זזטט זה שתי אותיות.

אחרי המבחן הפסיכוטכני נשארים על המחשבים


שאלון על ידע ימי
יש שאלון על ידע ימי, כמו סוגים של קשירות, חלקי הספינה וכו'. מי שבאמת רוצה להשקיע ולהצליח בזה יכול להיכנס לאתר של חיל הים ושם יש מדור שקוראים לו שפת הים...אנשים שנעזרו בזה אמרו לי שכל המונחים באו משם.

שאלון רעל על חיל הים
שואלים אתכם (עדיין במחשב)...עד כמה אתם רוצים חייל הים וכו'...תסמנו הכל 5 .


שאלון הספינה
הוא הולך ככה, יש מין ריבוע כזה....שמורכב מ 16 נקודות:

A-B-C-D

E-F-G-H

I-J-K-L

M-N-O-P


קיצר המרחק בין כל נקודה לנקודה זה 1......ואי-אפשר לנוע באלכסון...כלומר אם אתה רוצה להגיע מנקודה P לנקודה N אתה חייב לעבור דרך נקודה O וכו'....אז בהתחלה זה דיי קל שואלים למשל מה המרחק בין P לM וזה דיי ברור שזה 3....אחוריזה מוסיפים רוח...

אז נגיד מראים שהכיוון של הרוח הוא שמאלה...ואתה צריך לנוע מM לP...אז הרוח מקצרת לך את המרחק בחצי או משהו כזה....אז זה רק 1.5....ואם אתה זז לכיוון ההפוך (כלומר הרוח מולך) אז זה מאט אותך פי 2...כלומר המרחק הוא 6....


שאלון 300
ואז שאלון 300 הידוע לשמצה...שם בעצם אתם צריכים להראות עיקביות כי יש שאלות שונות שחוזרות על עצמן ואתם צריכים להראות שאתם לא משקרים ולא עונים על אותו דבר בשני אופנים.....זה יענו מין הגדים כאלה: "אני אוהב לשתות" כן או לא? ואחוריזה יש שאלה כזאת: אני שותה לעיתים...אז אם סימנתם תשובות שונות באחד מהן..זה מעיד על שקר או משהו בסיגנון.......בכל מקרה...תהיה כנים.

אז מה אמרנו:

*מבחן השלמת משפטים.
*שאלון אישיות.

במחשב:
*שאלון פסיכוטכני: אנלוגיות צורניות, אנלוגיות מילוליות, בעיות בחשבון וסדרי מילים כאלה.
*שאלון רעל על חיל-הים.
*שאלון על הסירה במים.
*שאלון 300.


צ'מעו...על המחשב זה משהו כמו שעתיים וחצי פלוס מינוס...אז תהיו בטוחים שלפני שאתם נכנסים אתם מרוקנים והכל (משתינה ומהכל בעצם)...תשתו ותאכלו לפני...כדי שתהיו במיטבכם....כי אחרי שתצאו מהחדר שם (שאין לו חלונות ואין לו כלום) אתה תרגישו כאילו עבר חצי יום....זה באמת...אבל באמת מחרפן


אני יצאתי משם ב7...והייתי בין האחרונים...יש כאלה שיצאו משם ב3 בערך...כי יש שני סבבים של מחשבים (זה בעצם תלוי בכמות האנשים)...שמעתי על ימים שנתקעו המחשבים ועד שתיקנו אותם....האנשים יצאו משם ב10 בלילה...


בקשר לאחוזי ההצלחה....אני יודע שביום אחד עברו 11 מתוך 60, וביום שלי עברו בערך 30 מתוך 60. אז באמת הכל יחסי. בהצלחה!


מי שרוצה להצליח בחלק הפסיכוטכני אני ממליץ על ספר של קידום שקוראים לו "הכנה לבחינות הצה"ליות" מסבירים שם הכל במפורט וממש טוב.

הגולש צה"ל כותב:

אז הכל פחות או יותר נכון חוץ מהקטע של השאלות של ההשלמת משפטים ששם הם לא באים לראות אם אתה פסיכופט או לא הם באים לאבחן את היכולת מנהיגות שלך או את היחס שלך לחברה כאחד שעבר תמבדקים האלה וכאחד שאבא שלו סגן אלוף בחיל האויר שתידרך אותו לגביי ההשלמות משפטים הכל חייב להיות חיובי בראשית ובראשונה חיובי=הכי טוב!!!!

לדוגמא:
אמא טובה היא אמא ש- פה לדוגמא הרבה ירשמו אמא שדואגת או שעוזרת אבל דואגת למשל זה לא הכי חיובי שאפשר להסיק מזה כי דאגה זה לא דבר חיובי
התשובה הכי טובה במקרה הזה זה אמא שאוהבת וכו

SSOTL עונה
קיצר בקשר למה שאמרת...יכול להיות שאתה צודק...אבל סביר להניח שאני יותר צודק וגם בוא אני אסביר לך למה, דודה שלי פסיכיאטרית או פסיכולוגית או משהו בסיגנון והיא הייתה מאלה שבודקים את המבחנים של כל הקצינים (מסגן-אלוף ומעלה), משהו כשהם צריכים לעבור איזה קורס בשביל להגיע לדרגה הבאה או משהו כזה. יענו קורס קצינים בכירים או משהו כזה? קיצר היא זאת ששאמרה לי בדיוק את מה שכתבתי. אז עם כל הכבוד לאבא, סביר להניח שזאת דודה שלי שבדקה את המבחנים של אבא שלך

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י נור:


מאמר על מיונים לחובלים

*המאמר כתוב בלשון זכר אך מיועד לשני המינים. (אפילו עם עדיפות למין היפה ).
יום אחד אי שם בדצמבר נרשמתי למיונים לגדנ"ע חובלים. אחרי 4 חודשים, דווקא כשבכלל שכחתי מכל העניין, אני חוזר הביתה ומגלה מעטפה לבנה גדולה כזאת מחיל הים. הזימון היה ל-28 במרץ שזה 5 ימים אחרי שקיבלתי את המעטפה (תודו שהם נתנו התרעה יפה).
אז ככה, יום שני בבוקר, אחרי שהודעת לכולם שקיבלת סופסוף את הזימון וביקשת חיפויים יפים בשביל המורים ("איפה אור?" -"במיונים לחובלים", נשמע יפה לא?) הולכים לתחנת אוטובוס ומגיעים למסוף המרכזי בתל השומר (לא מכיר דרכים אחרות וככה אני גם עשיתי) משם, לוקחים קו 3 שמוביל אתכם ישר עד הכניסה הראשית של תל השומר. שואלים את הש.ג. איפה זה, ד"א המפה שמקבלים יחד עם הזימון תקפה לשער צפון ולא לשער הראשי לכן אל תתפלאו אם אתם מתברברים קצת, ומוצאים את עמדת הש.ג. של הביתן. קצת נסתר לקח זמן לקלוט שזאת עמדת ש.ג. אבל חפיף. נכנסים לביתן (ראסמי ביתן, חשבתי בהתחלה זה יהיה בתוך איזה בניין או משו, איפה.. כמה צריפים צבאיים כאלה עם גגות אסבסט שרשום עליהם "בניין מתלקח").
עם הכניסה לביתן פוגשים חבר'ה שכבר הגיעו מתקשקשים ונרשמים לבחור בקבלה (לא מצאתי שם אחר). כמובן שכשנרשמתי גיליתי שהם רשמו את הת.ז. שלי בכלל לא נכון, עם מספרים קצת לא קשורים אליי. לא נורא מתקנים את זה.
אחרי שכולם הגיעו ונרשמו נכנסים לחדר ההרצאות שם בא אלינו סג"מ נחמד ומדבר קצת על מה נעשה היום, מהו קורס חובלים וכדומה. הרצאה נחמדה וניתן לשאול אותו כל מיני שאלות. אחרי הסג"מ באות המאבחנות (לא רעות) ומבקשות ממי שיש לו אבחונים למסור לה אותם. כמובן שלא כל מי שיש לו באמת הביא (נו.. מה אפשר לצפות.. חח סתם סתם) ולכן הן מנסות להשיג אותם בכל מיני דרכים: פקסים וכאלה מהבצפר. כל זה עיכב אותנו קצת באיזה 45 דקות, לא נורא ממילא אנחנו כאן עד מאוחר. אחרי שכל הזימונים התחילו ואפשר להתחיל במבחנים מגיע המבחן הראשון שהוא נייר ועפרון והוא השלמת המשפטים.
65 משפטים קצרים, לא מסובכים במיוחד שחוזרים על עצמם לפעמים וצריך לרשום בהם כל מה שעולה לך בראש. לפעמים היו משפטים אל קשורים קצת שאין בכלל מה לרשום בהם.
לדוגמא: הוא השתגע כאשר_____ נו, לך תדע מה לרשום עכשיו, רשמתי "כאשר לא לקח את תרופותיו" (כן, כן..).
אחרי השלמת המשפטים המאבחנות מביאות לך סטיפה של 14 דפים למלא על החיים שלך כשבסופם שני דפים (לא פחות ולא יותר! אופטימיים שמה בחיל הים..) שצריך לרשום בהם את קורות החיים שלך. מבין כל 14 הדפים 2 דפים לא צריך למלא, הם בשביל חיילים בסדיר (הידד!). כמובן בגלל שאנחנו קצרים בזמן וצריך למהר, המאבחנות לא נתנו לנו זמן למלא את כל השאלון והריצו אותנו לחדר המחשבים שם יערכו המבחנים, שכמו שהבנתי בודקים בעיקר את הדפ"ר.
המבחנים:
המבחן הראשון שעשיתי הוא הכמותי. לא יודע למה אבל אני תמיד מתברבר במבחן הזה. כל מיני שאלות של חישובים מתמטיים לא קשים (לא אסימפטוטות או משו) שבהן צריך לחשב לפי שברים אחוזים כפל חילוק וכו'. אם אני לא טועה היו 29 שאלות מתוכן עניתי רק על 21. ככה שזה לא קריטי!
לאחר מכן מגיע מבחן של אותיות. 5 קבוצות של אותיות מסודרות לפי סדר מסויים שאותו צריך לגלות כשאחת מהן היא יוצאת דופן, וצריך לדעת מהי יוצאת הדופן. מבחן נחמד, גם כאן לא עניתי על הכל, לדעתי חשובה האיכות ולא הכמות.
הלאה נמשיך, מבחן הבא הוא מבחן העברית. 4 מילים כששתיים מתוכן הן מילים נרדפות/מנוגדות וצריך לגלות מהן. מבחן נחמד ביותר, כמובן שהוא מתחיל באופן קליל ואח"כ מסתבך עם מילים יותר קשות. באופן כללי מי שיש לו אוצר מילים גבוה יכול להצליח לא רע במבחן הזה.
מבחן הבא הוא המבחן הצורני. מקבלים זוג צורות שמתייחסות אחת לשנייה באופן מסויים, ועוד צורה שצריך לזהות את בת הזוג שלה לפי אותו יחס של הצורות הראשונות. מבחן חביב ביותר, מצאתי את עצמי שם ידיים על המסך ומתחיל להפוך ולסובב דברים בראש.
לאחר מכן בא שאלון ידע ים. נו? מה תגידו על זה? 45 שאלות שמתוכן עניתי בלחץ על אולי 5, בלחץ. לא ברור בשביל מה הם נתנו אותו כי כמעט כולם מהקבוצה שלי לא הצליחו אותו, חוץ מאלה שבבית הספר לים וכאלה שיש להם רקע ימי.
לאחר מכן אתה מוצא את עצמך ממלא שוב פרטים אישיים, כל מיני דברים על עצמך ובאופן כללי מה אתה חושב על דברים מסויימים ודעות מסויימות.
לאחר מכן הגיע מבחן ידע כללי. מבחן נחמד שמי שיש לו הרבה ידע כללי יכול להצליח בלי בעיה. נותנים מילה מסויימת ו-4 אפשרויות למה שהיא אומרת, כשצריך לבחור את הנכונה. המילים מגוונת דרך אנזים ונגד ועד קתרזיס (תודה רבה למורה לספרות שלי!!).
אחרי המבחן הזה הגיע המבחן האהוב עליי ביותר, מבחן הציורים. זוג ציורים מופיע על המסך וצריך להחליט באיזה זווית תסתובב הקרוסלה במהירות גבוהה, איך גלגלי השיניים יסתובבו, איך הכי נוח להחזיק את הפטיש וכו'. יש לי רקע בפיזיקה (5 יח'..) למרות שאין שום קשר וזה רק הגיון בסיסי, אבל היה לי יותר קל להבין מה הולך שם (התחלתי לחשב מתיחויות כוחות אנרגיות.. חח למי שמבין).
כמעט שכחתי, עוד מבחן חמוד היה מבחן השטת סירה. נותנים לך מפת קורדינטות וצריך להשיט את הסירה ממקום מסויים למשנהו. כל חצייה של קורדינטה אופקית או אנכית שווה ל-2 ק"מ וכל חצייה באלכנוס שווה 4 ק"מ. נשמע פשוט לא? אז ככל שעולים בשאלות הרמה גדלה ונוספים גורמים כמו רוח גבית או בכיוון הפנים, שמעלה או מורידה בהתאם, זרמים וכו'. גם כאן מצאתי את עצמי שם ידיים על המסך ומתחיל למלמל בשקט את החישובים.
אחרי שחשבת שסיימת עם המבחנים ואין כבר מה לשאול אותך, מגיע שאלון 300 (כיף!). 300 שאלות של "נכון" ו"לא נכון" שלעיתים חוזרות על עצמן בניסוחים שונים ובאות לבדוק את העקביות שלך. במבחן שואלים קצת על הדעות שלך, מה אתה חושב על אנשים, האם אתה מפחד ממים חושך וכו'...
לאחר המבחן הזה בעצם סיימת את המיונים ועכשיו רק צריך לחכות לתוצאות.
לחדר מחשבים נכנסתי ב-1000 ויצאתי ב-1400. שיא חדש שלי, 4 שעות רצוף על המחשב. אבל הן עוברות מהר ולא מרגישים בכלל. עכשיו כל מה שנשאר זה לחכות. לאט לאט שאר החבר'ה יוצאים גם מחדר המחשבים וסתם מתחילים לדבר איך הלך מה עשית וכו'. כמובן שמשלימים את טופס הפרטים האישיים ונותנים אותו למאבחנת.
מחכים 3 שעות (!) עד 1700, הבנתי שהיינו קבוצה קטנה ולכן הבדיקה הייתה מהירה יחסית. קוראים בכריזה לאנשים, לפעמים ביחיד לפעמים בקבוצות של 4-5, ומודיעים למי שעבר ומי שלא עבר.
אני עברתי (כן כן כנראה יש לי קצת שכל..) ועכשיו רק צריך לקוות שהם יזכרו לשלוח לי את הזימון לגדנ"ע חובלים ביולי אוגוסט השנה!
בהצלחה לכולם!

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י pougachman:


גיבוש יחטיות גולני

שלום, התגייסתי לגולני ולפני הגיבוש חיפשתי כמה מאמרים על גיבושי היטחטיות אז עכשיו החלטתי לכתוב גם את שלי כדי שאנשים יוכללו להעזר בזה.
גיבושון גולני: נערך בבאח ונמשך כמה שעות. מי שמעביר את הגיבוש זה מילואימניקים של הסיירת שאותם תפגשו גם בהמשך, הגיבושון לא קל. לגיבושןו אין איזה תבנית מסוימת ובעיקרון כל מפקד עושה תחנות שונות שחלק זוחלים חלק רצים חלק עושים גם פקלים זה משתנה ממפקד למפקד.
הגיבוש כמעט ולא ממיין חוץ מבמקרים קיצוניים (האנשים שמגיעים בסוף בדרך כלל נשלחים לראיון).
גיבושון טרום יחטיות: נערך כשעה אחרי סיום גיבושון גולני. כל מי שרוצה להמשיך ולנסות להתקבל לאחת מהיחטיות של גולני (הסיירת, אגוז, עורב ,חהן ... כל מחזור יש בחירה שונה) צריך לעבור אותו כדי להשתתף בים למחרת בגיבש היחטיות. אורך הגיבוש הוא כמה שעות וג הוא נערך בשטח הבאח עם אותם מפקדים מגיבוש גולני שעברתם לפני הצהריים. הגיבוש יותר אינטנסיבי מהגיבושון הקודם אבל עדיין לא קשה מדי רק ההבדל העיקרי הוא שהפעם לא כל מי שסיים עבר אלא יש מיון בשביל לא להוציא יותר מדי אנשים לגיבוש היחטיות. הגיבוש מתנהל בצורה הרגילה כמנו הגיבושון הקודם כאשר לכל צוות יש משימות קצת שונות אבל בעיקרון כמו בגיבושון גולני.
גיבוש יחטיות: עברתם את שני הגיבושונים שהתקיימו ביום הקודם, קמים בבוקר ויוצאםי עם הציוד (2 מימיות, תדל, קסדה ומעיל) לבסיס גולני ליד נהריה.
מגיעים לבסיס, מתחלקים לצוותים חדשים ומקבלים את המפקדים החדשים שלנו למהלך הגיבוש (שוב המילואמניקים מהסיירת), ממלאים בין 5-10 קילו חול בתדל ולוקחים איתנו עוד 2 פקלי מים ועוד אלונקה.
יוצאים לכוון החוף שהאלונקה עדיין סגורה בקצב מהיר יחסית כשכל כמה דקות המפקד עוצר ומתחיל קצת לתזז בשביל להשביז קצת את האנשים.
מגיעים לים ומיד מתחילים בתיזוזים קצת יותר רציניית, הכל כאמור נרשם.
התיזוזים הם בסגנון של דקה הקפתם את העמוד והסתדרתם בסדרי הגעה ודברים בסגנון.
אחרי שעה וחצי שעתיים הלכנו לאכול ואחרי זה חיכתה לנו בשיא תפארתה האלונקה (הסוציומטרית) שאיתה בילנו עוד כשעתיים שהתחלפו להם אחר כך בעוד כמה שעות של התיזוזים הרגילים ותרגיל הסתוואות כשאר צריל לבנות מחסה בשטח מוגדר ולתצפת על חוליית מחבלים שמגיעה מכוון הים
(תרגיל מאוד נחמד וזמן טוב קצת לנוח בשבילנו וקצת לצחוק בשביל המפקדים).
שעות הערב סוף היום חוזרים לבסיס עושים קצת מתיחות והולכים לישון 3 שעות.
הקפצה! אלונק באוויר וג'ריקנים עלינו יוצאים לשעה וחצי של תיזוזים שהיו מאוד מאוד קשים, התיזוזים נערכים בתוך שטח הבסיס.
חוזרים לישון עוד 3 שעות וקמים בבוקר.
שוב הנוהל הרגיל של אלונקה (על האלונקה תמיד יש 4 שקים מלאים לגמרי והיא מאודד מאוד כבדה)
ושוב מסע לכון הים ששם שוב התיזזים הרגילים כמו אתמול שהפעם גם נוסף תרגיל של שקי חול ומשימות צוותיות כגון לחפור מתחת לחוט ולעבור מבלי לגעת בחוט שמי שנוגע צריך לרוץ לעשות מרפקים ולחזור לנסות שוב, להציל פצוע בעזרת חבית וקורה שבאמצע יש שדה מוקשים ולטפס עם אלונקה על עליות תלולות שדורשות שיתוף פעולה צוותי בשביל לעלות. יש עוד משימות לא את הכל אני זוכר.
אחרי שסיימנו את החלק הזה המפקדים מחלקים לכל אחד מפה ובה ציר תנועה שאותו צריך ללמוד ואחרי 10 דקות יש מבחן את המפה, אחרי שסיימנו יש עוד קצת תיזוזים והפסקת אוכל שאחריה הצוות מקבל מעטפה עם משימות ויוצא למשימה צוותית בלי המפקדים (מדי פעם תבחינו בג'יפ של המפקדים אבל זה כנראה הדמיון שלכם כי היו כמה אנשים שהאמינו שאמרו להם שהמפקדים לא איתנו זה אומר שאפשר לא לעשות כלום) שעת הגג לכל המשימות היא שעה וחצי אם אני לא טועה
ובעיקרןו זה לרוץ עם האלונקה שעליה בן אדם לחפור בורות ולנווט.
אחרי המשימה הזאת יש תרגיל של פירוק והרכבת נשק ואחרי זה עוד תיזוזים ומסע חזרה לכוון הבסיס.
שאלון סוצימוטרי + עוד שאלונים שצריך למלות + 2 ראיונות עם המפקדים שנמשכים בערך עד השעה 4 (אחרי הצהריים שבאמצע ישנים 6 שעות ) למחרת ואתם חוזרים לבאח חלק מקבלים ראיון עורב חלק לא.
דגשים:
לא לעגל פינות! המפקדים רואים הכל ואם הם לא אז הצוות רואה והדירוג של הצוות חשוב מאוד!
לעזור באלונקה! חשוב מאוד! גם המפקדים מחפשים את זה וגם החברים שלכם סובלים, זה שקשה לכם זה עדיין לא תרוץ או כפי שאומרים: "הכאב בלתי נמנע הסבל הוא מבחירה" תסחבו בקיצור!
לא ללכת! תמיד תרוצו גם אם כואב גם אם נפצעתם אל תוותרו לעצמכם!
אל תתבכיינו ואל תשאלו כמה עוד נשאר או דברים בסגנון, לא לצעוק לחילוף באלונקה אלא להרים את היד ולסתום תפה עד שיבואו להחליף אתכם.
להשתלב עם הצוות לראות למי קשה ומי צריך עזרה, גם אתם עוזרים לחברים שלכם שז כבר מבורך, גם אתם מרוויחים נקודות זכות אצל המפקדים וגם מרוויחים נקודות אצל הצוות עצמו.
להיות זקופים, לא להראות כאילו אתם עומדים להתעלף כל רגע ואם אתם מתעלפים לקחת את עצמכם בידיים לשתות ולדרוש בתוקף שאתם בסדר ולחזור לגיבוש (לי זה קרה)!
טוב זהו פחות או יותר אני מקווה שעזרתי קצת למי שהיה צריך עוד עצה אחרונה זה שתהיו עצמכם בראיונות תנסו להיות חברותיים ולחשוב מראש מה אתם רוצים להגיד שלא תתבלבלו שם כמו חלק מהאנשים כי אין סיבה לסיים ראיון בהרגשה רעה, תשתדלו גם לתרום ובמשימות הצוותיות בעצות ובעזרה ואם צריך גם בהרגעת הצוות שיקשיבו למישהו אחר.
שיהיה בהצלחה לכל מי שיצא בעתיד וכל הכבוד לכל מי שסיים ויסיים תדעו שבסופו של דבר כל מקום שתגיעו אליו הוא טוב ואתם תהנו שם ובגישה הזאת גם תבואו לגיבוש הזה
בהצלחה לכולם!

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י i-a-f :


גיבוש יחטיות גבעתי מרץ 05.

לפני הגיבוש:

חתמנו על נשקים.
ואפוד מלא.שזה כולל שק"ש, 2 ממיות, פלג אוהל+ יתדות,עט חפירה וקסדה.
את הגיבוש עשינו עם נעליים צבאיות.

התחלנו את הגיבוש קבוצה של 30 חבר'ה,המדריך מקריא שמות ויוצאים לדרך...

הגיבוש מתחיל:

בודקים שאין שעון לאף אחד ולא שום תכשיר/אוכל וכדו'..
יצאנו מהבא"ח בהליכה מהירה שהפכה עם הזמן לריצה ,לרחבה גדולה. הקפנו אותה פעמיים ואז המדריך אמר לעמוד בשורה ובשריקה שלו יוצאים לספרינטים עד העמוד הרחוק(בערך 50 מטר) כולם יוצאים לא לפני שהוא מזכיר לנו שלמשימה הזאת יש " 15 שניות זוז" ...כולם רצים ושוב שריקה ושוב שריקה ושוב שריקה,והוא מתחיל לצעוק שעד שלא נגיע כולם ב-י-ח-ד לסוף לא נפסיק לרוץ, בשלב הזה היו הרבה חבר'ה שפרשו.



[לדעתי היו 3 מטרות בתרגיל הזה: 1.לייאש אותנו שככה הולך להיות כל הגיבוש.2.
לאפס את כולם מבחינת כושר. 3.להעיף חבר'ה לא רציניים.]


ממשיכים,עלינו על דיונה שם הוא תפס אבן ואמר להקיף אותה ב15 שניות,לא הצלחנו כמובן.
והוא אמר לנו, "אני יעשה אתכם עסק,מי מתנדב?! (כולם מרימים ידיים,והוא בחר אחד)רוץ לאבן וחזור צא.." התוצאה הייתה 20 שניות. ואז הוא אומר שהזמן החדש שלנו להקפה הוא 20 שניות,וכמו שאנחנו רואים זה אפשרי.

הקפנו את האבן בספרינט מטורף ועשינו את זה ב22 שניות (שכל הזמן אנחנו סופרים בקול כמה זמן נשאר) ואז הוא אומר "אין בעיה חבר'ה אתם מזלזלים בי,אתם תחטפו על זה...אחרי!"
הלכנו איזה 5 דקות בינתיים החשיך,הוא אמר לעמוד בשורה ובשריקה אחת כולם נופלים בשכיבה על הריצפה, שריקה שניה כולם קמים,ככה איזה 10 פעמים (עם ציוד מלא) ואז הוא אמר להוריד ציוד ולעמוד בשורה.

זחילות עד הסטיק לייט צא....אחרי כמה זמן של זחילה המדריך אומר לקום ולחזור לשורה.
ושוב..זחילות צא..חזרנו שמנו אפודים ולמישהו נפל השק"ש, בינתיים עד שהוא סידר אותו כולם עושים "פול קום".הלכנו והלכנו..

לילה ראשון:

הגענו לרחבה שאליה כולם הגיעו,הורדנו ציוד,אכלנו מנות קרב שלא מספיקות לאף אחד
(8 מנות ל20 ומשו איש) דתיים מתפללים ערבית בזמן הזה, ויש שומר עם אפוד עליו שסופר את הזמן שנותר בקול. אחרי זה בנינו אוהלים, היו חבר'ה שלא הספיקו לבנות בזמן המוקצב
וכולם בנתיים במצב 2...

הולכים לישון כבר?! מה פתאום! כאן פוגשים את הסטיק לייט. "20 שניות הקפתם
ת'סטיק לייט צא..." ככה כמה פעמים. ואז הוא אמר לעמוד במעגל התחלנו ריצה
קלה לצד ימין ואז מתיחות (יש גם קצת אנושיות בגיבוש אל תדאג J ) הולכים לישון איזה שעתיים
ניראלי ואז קמים, מתארגנים, טרטורי סטיק לייט קצת..

יום שני:

מתחלקים לקבוצות חדשות שאיתם נמשיך את הגיבוש האמיתי.
מקבלים ציוד מחלקתי(אלונקה, 2 ג'ריקנים, וקשר) מקבלים מספרים על הקסדות ועל כל מקום אפשרי,ממלאים ממיות ומתחילים ללכת.
הולכים..באמצע מורידים ציוד ויש זחילות ועוד זחילות,והולכים...פול קום,סטיק לייט הולכים והולכים בינתיים כבר נהיה בוקר.המדריך מראה לנו "רואים את האנטנות של סלקום?!"
עונים כן "מישהו יודע למה קוראים להם ככה?" ואנחנו עונים לא...(חשבנו שיש משו עמוק...)
"כי זה של סלקום" הוא עונה..:-) ככה אותו דבר על העץ,על ההר,על הגשר,ועל הכביש.
מגיעים לאיזה דיונה עצבנית, ומקבלים משימה "על כל אחד למלא שק ולרוקן אותו במעלה
ההר וחוזר חלילה,זמן מוקצב למשימה: 15 דק." באמצע המשימה בגלל שלא
ספרנו זמן(שכחנו) המדריך צועק עלינו, ואומר שנשאר לנו עוד 5 דקות הוא רוצה
לשמוע זמן באוויר, ומי שלא רוצה לעשות את המשימה ורוצה לנוח מותר לו, כולם עושים וזהו.
במעלה ההר ובאמצעיתו יש מלאך שכותב איזה מספר אתה כל פעם שאתה מרוקן שק.
המשכנו משם לארוחת בוקר שהזמן שלה הוא חצי שעה. המדריך הגיע אחרי 20 דק' ואמר
"שתי דקות ציוד באוויר מוכנים לתנועה". אותו כנ"ל אין מספיק אוכל,דתיים מתפללים, שומר עם קשר ואפוד מלא עליו סופר זמן בקול...וממשיכים.
בגלל שלא היינו צמודים למדריך בהליכה המדריך אומר "כולם עומדים ב ח' להניח
ציוד מחלקתי באמצע אפודים ונשק מאחוריכם ולעמוד בשורה". נכון,זחילות.והפעם על אבנים!
זוחלים אחרי המדריך שהולך ושר לו איזה שיר של אריק איינשטין. נורא קשה להדביק אותו
אז הוא אומר "כולם זוחלים עד אלי,מי שהגיע מסתובב וחוזר בזחילה לנק' התחלה" אחרי
כמה דקות הוא אומר "5 שניות חזרתם לח',גם מי שלא הספיק את כל הזחילה.." הלכנו
ולא הצלחנו להדביק אותו שוב (אנחנו עם ציוד מלא והוא בלי כלום) והוא שואל אם אנחנו
אם מישהו יכול להדגים מה זה הליכת ברווז,הלכנו הליכת ברווז,זה כואב רצח ברגליים וקשה נורא עם הציוד,אבל אפשרי!
עכשיו הולכים רגיל וכל מי שהמלאך נותן לו מכה בכתף צריך לרוץ קדימה ולהקיף את המדריך.
בי הוא נגע איזה פעמים,היו אנשים שהתחכמו וברגע שראו את המלאך מתקרב הם התחילו לשחק איתו תופסת..

פתחנו אלונקה.
ואז היה אלונקה סוציומטרית,4 ראשונים-אלונקה ,חמישי-קשר,שישי ושביעי-ג'ריקן. הולכים עוד קצת..
קיבלנו משימה,לעבור שדה מוקשים שהחפצים שיש לנו הם: בול עץ ארוך ועבה ו2 חביות,
שאסור לאף אחד כולל הציוד שלנו ושל המשימה לגעת בשמו"ק. לא עמדנו במשימה,כי המפקד
עצר אותנו אחרי איזה רבע שעה.אבל גם זו משימה אפשרית!
הלכנו 20 דק' עם אלונקה פתוחה,ואז התיישבנו. כל אחד הרצא במשך 3 דקות על מה שהוא רוצה. (מותר על הכול חוץ מפוליטיקה,מין,דת,וצבא). אחרי זה נעמדנו ועשינו תרגיל סיבולת שתוך כדי שולחים 3 חבר'ה לראות איך לפרק ולהרכיב מא"ג,ואז לנסות בעצמנו-היה קל יחסית לפעם ראשונה שלי.

מרימים אלונקה,מגיעים לשטח ושם מחכים לנו מסכות אב"כ,מורידים ציוד נעמדים בשורה,שמים מסכות התרגיל עכשיו הוא לרות בספרינט 3 פעמים הלוך-ושוב ובסופם להרכיב פירמידה מ3 מוטות מהאוהל.סיימת?תראה למדריך וצא לעוד 3 ספרינטים,פירמידה,תראה למדריך,3,פירמ...X2..
אחרי כמה פעמים המדריך אומר לכולם לעצור ומי שרוצה יכול להניח את המסכה ולנוח,היו כמה חבר'ה שהלכו המדריך רשם מי נשאר ולא המשכנו בתרגיל...


אחרי זה מסע עם אלונקה פתוחה עצרנו וקיבלנו משימה..להסתתר מפני אויב זמן מוקצב 20 דק.
אני אהבתי את המשימה הזאת.הוצאתי עט חפירה. חפרתי מאחורי שיח וחיכיתי שוכב בפנים,עד שהמדריך הגיע נרדמתי בטעות (מסתבר שכולם טעו J). אחרי זה המדריך בא עם המלאכים ושואל שאלות על מה שעשיתי וכדו'...
עולים על טיולית,נוסעים 5 דק'. עוד משימה,הפעם לבנות איזה מבנה מוזר עם יתדות אוהל שקבלנו,היה בלאגן,תוך כדי המשימה המדריך אומר "עכשיו כולם שותקים,רק 10 מדבר.."ככה לאיזה 3 אנשים וזהו..
שוב מסע,ארוך מאד עם אלונקה. ואם היא לא קרובה למדריך הוא מקדר אותנו,שזה אומר שהוא סוטה מהמסלול וזורק סטיק לייט,שצריך להקיף ב25 שניות.
וזה קשה וכולם כבר מתים והרגליים כואבות ויש פצעים ברגליים והולכים המון.לי אישית הייתה פה נקודת שבירה,כבר לא יכולתי לעמוד על הרגליים יותר, הצוואר כואב מהנשק והציוד כבד אבל לא שואלים שאלות ולא חושבים על כלום, רק מסתכלים לרגע מסביב רואים שלכולם קשה, רואים את המקום של הלילה הראשון באופק ומתפללים שנישן שם גם הלילה,ו....

לילה שני:

הגענו לאותו מקום של הלילה הראשון. הורדנו ציוד,קצת ריצות לסטיק לייט(שאצלי ההגדרה הוחלפה ל"צליעות לסטיק לייט")בנינו אוהלים,עשינו שוב ריצות ומתיחות במעגל הולכים לישון,הלילה ישנו יותר משעתיים.

יום שלישי:

קמים מתארגנים יוצאים עם אלונקה פתוחה, באמצע מניחים ציוד, ויורדים לזחילות, פול קום, ריצות לסטיק לייט.
מרימים אלונקה והמדריך אומר שהמסע הקרוב יהיה בלעדיו בלי המלאכים,רק אנחנו.זה היה מסע של בערך 5 ק"מ שהסוף שלו הוא הבא"ח. היה קשה מאוד אבל כיף כי סוף סוף מותר לדבר שהולכים,שרים וזה..
ועכשיו רואים את הפנים האמתיות של כל אחד,אם הוא סוחב עלונה ג'ריקן או קשר או לא-כי אף אחד לא בודק אותנו, (כל המסע חיפשתי מסביב אנשים,מכוניות,לוויינים,כלום לא מצאתי)הגענו לבא"ח עשינו משימות בבוחן מסלול שם,מילאנו שאלון סוציומטרי,היו שוב כמה מבחני סיבולת (ממש כיף! )עלינו לבא"ח ואז זה קרה...


"קבוצה **** אני רוצה שתדעו שכל מי שהגיע לפה צריך להיות גאה בעצמו,כאן מסתיים

הקטע הפיזי".




עוד כמה משימות שלא הכנסתי:

1.צריך לעבור מעל הקיר בטון של הבוחן מסלול שלציוד המחלקתי אסור לגעת בו.
2.זחילות בזוגות-בן זוג אחד שוכב והבן זוג השני מחבק לו ת'מותניים.רק הראשון סוחב ולנסחב אסור לעזור.
3.לעמוד על מתח כמה שיותר זמן.
4.דיון קבוצתי.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י 22 למרץ:


שרשרת חיול - טרום טירונות - מאמר (חי"ר יעודי)

בשעה טובה סימתי טרום טירונת של ח"יר יעודי (חטיבה 900) , בגלל שלי לא היה כל כך הרבה מידע על הגדודים האלה לפני שהתגייסתי החלטתי לרשום מאמר למחזורי הגיוס הבאים.

יום הגיוס:
אתה מגיע למקום שנקבע לך (לי אישית זה היה בבית הייל בבאר שבע) , המון אנשים , אתה מגיע ולא יודע מה מו מי ומי נגד מי , אתה צריך להכנס לתוך בית החייל בהתחלה , להציג תעודת זהות ויגידו לך מספר אוטבוס שאתה עולה עליו , הגיע הזמן להפרד מההורים והחברים ולעלות לאוטובוס , אתם עולים על האוטבוס ונוסעים לבקו"ם (בסיס קליטה ומיון) , בעיקרון יש סמל שעולה לאוטבוס באמצע הדרך , לא משהו רציני מה שהולך באוטובוס ובבק"ום לעומת הטירונות זה פשוט קייטנה ובית זונות אחד גדול פשוט אף אחד עדיין לא יודע מה מחכה לו , וכן תשכחו כל מה שידעתם על צבא זה לא משנה כמה אתם מורעלים או ההפך , הצבא זה שוק לא קטן , כל מה שחשבתם יתברר לכם אחרת (וזה לא דבר רע בסכ") , אתם יורדים בבקו"ם , מושיבים אותכם מתחת לסככה כמה דקות וישר לחדר אוכל , בבק"ום יש את האוכל הכי טוב שתזכו לראות בצבא אז אני ממליץ לכם לא להתלונן הרבה , אתם אוכלים , ומסופחים למחלקה שאיתה אתם תעשו את כל השרשרת חיול , המ"כים \סמלים , שילוו אותכם בשרשרת חיול עומדים להשתחרר אז אתם יכולים לעשות מה שבא לכם , לדוגמא להדליק סיגריה בשלושות , ואוהלים ולדבר וכ'ו , מה שכמובן בלתי אפשרי בטירונות , אחר כך אתם מגיעים אל השרשרת חיול , דבר די מעצבן , אתם קודם כל הולכים לעשות צילום לחוגר , עומדים בחדר מעפן , "בום" אתם לא מרגישים וכבר מצלמים אתכם , כמובן שתגיעו מסופרים מראש לשם ממש לא נעים ששולחים אותכם לספר שיעשה מהראש שלכם קרחת יותר מבריקה מכדור בדולח , לאחר מכן , אתם מגיעים לחדר של צילום שיניים , מכניסים לכם לפה מצלמה עם ברזל ומצלמים , 10 שניות ואתם עוברים לתחנה הבאה , טביעות אצבעות , אתם שמים את הידים על לוח שחור מלא דיו , ואחר כך על הדף , סיימתם , יש לכם סבון עם חול ומגבות , לא כזה נורא , אחר כך יש לכם אכסון של הDNA , מישהו בא דוקר לכם את האצבע ומורח את הדם על דף , וכן זה כואב , אחר כך זריקות , 3 זריקות במקרה שלי , כמובן שיש הרבה צ'ונגים שמחכים לזריקות אז הרופא תוקע לכם את המזרק מהר ביד ולתחנה הבאה (זה יכאב לכם שבוע שלם) , אחר כך יש לכם צילום רנטגן , אתם יושבים בחדר על כסא מצלמים ולתחנה הבאה , אחר כך יש עימות נתונים , משהו כמו צו ראשון רק יותר מהיר. סיימתם? לכו לקבל מדים , כל אחד מקבל מדים וקידבק א' , יש לכם 20 דקות להתלבש , אל תתרגשו מהצעקות של המכ"ים "יאללה זריז" , קחו את זמן לראות שהכל מתאים לכם .
אחר כך בודקים שכל אחד קיבל את כל הציוד. רצוי לציין שאין שם סדר בגרוש , הבק"ום זה המקום הכי לא מאורגן בעולם , אני מאמין שאנשים יכלו לברוח שם ואף אחד לא היה שם לב . כמובן ששכחתי ועדה רפואית - אם תמלאו אותה ב-לא,לא,לא. תעברו ישר לתחנה הבאה , למי שכן יש בעיה בריאותית כלשהי יאלץ לחכות ולהכנס לרופא מומחה , אחר כך קצין מיון , שבעיקרון שואל אותך מה אתה רוצה (לא שיש לזה חשיבות) , ואחר כך תוקע לך משהו בסגנון "בעיקרון אתה מתגייס לח"יר יעודי" . (דרך אגב בח"יר יעודי היה בבק"ום את כל המכ"ים של מחזור מרץ 05 , ותצוגות קטנות של האמרים, נשקים וכ'ו , לוחמים הגיעו עם פנים צבועות).

אחרי שאספו את כולם למחלקות ושיבצו אותכם באוהלים , יהיה לכם פריסה , ושיחה די משעממת עם המ"פ של הפלוגת בק"ום שלכם , רצוי לציין שאני התגייסתי לח"יר יעודי והיה איתי מלא במחלקה ג'ובניקים וכל מיני אחרים אז תשמרו על הציוד שלכם כי שם לא בעיה שיגנבו לכם דברים. אתם מגיעים לאוהלים (יכולים לעשן שם חופשי אין השגחה) , זורקים לכם מזרון מסריח ושמיכת סקאביס עוד יותר מסריחה , אני אישית קיבלתי חום והייתי חולה בגלל שהיה ממש קר בלילה (אפילו ישנתי עם מעיל) , בקיצור לישון בבקו"ם זה אחד הדברים המגעילים . ישנתם , קמתם , יאללה לאוטובוסים , יגיעו לכם כמה קצינים ימיינו אותכם למחלקות מחדש , ותעמדו מתחת לסככה מחכים לאוטובוס , אתם תסחבו עם התיקים הכבדים אבל לא נורא , יקראו בשמות ואתם תעלו לאוטובוס , מי שיגיד "לא מתפנה" מה שקרה הרבה ישר ישים כומתת בק"ום על הראש וישלח למעצר בק"ום (כמובן ש99.9% ממי שלא התפנה חזר לבא"ח כמו גדול ושובץ במחלקה עם מפקד קשוח שלימד אותכם לקח). אתם נוסעים לבא"ח אדם , שם יערך לכם קליטה מילוי טפסים , והרבה , בעצם יום די משעמם , יהיה לכם מסדר עם הרס"ג בא"ח אדם (בא"ח 900) יגאל צוברי - עומדים בח' עם ידים מושטות קדימה , באמת רס"ג מפחיד אל תתעסקו איתו אם אתם רוצים לראות את הבית מידי פעם , מי שרוצה חתום זקן והצטלם עם זקן בבק"ום מביא לו את החוגר והוא מחליט אם לאשר\או לא לאשא , מי שיש לו שיער ארוך (הוא יותר מקפיד מהבק"ום) , נשלח ישירות לגזז צבאי שיעשה לו זיפים על הראש. סיימתם? אתם תמויינו לגדוד זמני , אני בדוכיפת (מחר ידע בודאות לאן אני הולך) שם תפגשו את הסרס"פ והוא יבדוק שמות ויפגין לכם קצת משמעת צהלי"ת "תמחוק את החיוך שלך" ועוד כל מיני הערות שיגרמו לך להבין שאתה בצבא , אתם תמויינו לפלוגה (אחד מהגדודים) - מחלקה ולקראת הערב לכיתה (האוהל שלך) , תקבלו תגיות לדוגמא (מחלקה 1 וכ'ו) , תתחילו להכיר אנשים וכ'ו ,אני נפלתי עם האנשים הכי טובים בפלוגה , אתם כאן תתחילו ללמוד מזה משמעת צבאית , בהתחל יסבירו לכם כל מיני דברים , מזה מסדר בוקר , מזה גג"ש , מזה מד"ס וכ'ו , ילמדו אותכם איך להיות חיילים , מי שילך עם הראש בקיר כי הוא לא רצה קרבי ימצא את עצמו עושה הרבה טיזוזים וריצות , והרבה מרפקים , מה שכן שכל המחלקה תאכל גם הרבה חרא בגללו.פה ושם יהיה לכם שיחות באולם עם רופאים \ קבנ"יות וכ'ו , הסמלים שלכם ילוו אותכם בטרום טירונות , לא חייב להיות שהם יהיו דווקא מהפלוגה שלכם , לדוגמא אני הייתי בדוכיפת ויש לי סמל מלביא , ילמדו אותכם מזה שלושות , איך לשבצר , מה עושים בחדר אוכל וכ'ו ,אני נפלתי עם האנשים הכי טובים בפלוגה , אתם כאן תתחילו ללמוד מזה משמעת צבאית , בהתחל יסבירו לכם כל מיני דברים , מזה מסדר בוקר , מזה גג"ש , מזה מד"ס וכ'ו , ילמדו אותכם איך להיות חיילים , מי שילך עם הראש בקיר כי הוא לא רצה קרבי ימצא את עצמו עושה הרבה טיזוזים וריצות , והרבה מרפקים , מה שכן שכל המחלקה תאכל גם הרבה חרא בגללו. (תלמדו גם לעשות גלצ"ח , ללכת בשני טורים , בקיצור את הרוב)

אחרי כמה ימים של לימוד ערכי צה"ל ושיחה עם הס.מ"פ שתרעיל אותכם קצת , תקבלו מדי ב' זמניים , הרי בכל זאת אתם הולכים לטחון בטרום טירונת הרבה עבודות רס"ר ובסיסיות , מה לדוגמא? תורנות מטבח , תורנות רס"ר (לנקות את הבסיס) , הקמת אוהלים , סידור נשקים בנשקיה, עבודות באפסנאות , לרוב זה עבודות קשות וקורעות אבל זה שטויות , בקשר להפסקות , יהיה לכם אחרי כל ארוחה הפסקה , ומידי פעם הפסקות של 15 דקות וכ'ו , שבהם יגדירו לכם בדיוק מה אתם רשאים , לדוגמא - 10 דקות הפסקה רשאים לקלה(פיפי) וכבדה(הדבר השני) , שתייה , ומכונות, לא רשאיים פלאפונים וסיגריות , אם תתפסו מעשנים או אם פחית תקבלו על הראש , בדרך כלל כל ההפסקות כוללות הכל אז זה לא ממש קריטי , כמובן שיש לכם פינת עישון מוגדרת , אם תעשנו סתם ככה ליד האוהל או בתוכו אתם תקבלו על הראש , (דרך אגב בין התורנויות זה גם לפרק מכולות , לנקות שירותים , לבנות עמדות שמירה ,לסדר את הפינת עישון וכ'ו) . , לאחר כמה ימים יהיה לכם מצגת של כל הגדודים , ממש יפה , יביאו לכם את כל כלי הנשק שמשתמשים בהם (בלי תחמושת כמובן) תוכלו להביט דרך רובה צלפים , כוונות מסוימות , להחזיק נגב , מאג , לראות סרטים על הגדודים , לראות תמונות , נשקים של מחבלים שתפסו , באמת הם משקיעים הרבה בתצוגות . השנה התצוגה של נחשון ודוכיפת היו הכי טובות והכי מושקעות.
אחר כך תמלאו טופס שבו אתם צריכים לדרג את העדיפויות שלכם ברשימה של 5 , כמובן שכולם מסמנים את הגדוד שהם רוצים 5 פעמיים וכ'ו , אם אתם ממש רוצים גדוד מסויימם תוכיחו את עצמכם , תיהיו שפיצים ותבקשו מהסמל \ סרס"פ \ רס"פ , ואם תיהיו טובים הם ימשכו אותכם לשם.

זהו , נגמר הטרום טירונות (שבועיים) , מחר אי חוזר לבסיס לקבל נשק וקידבק ב'. נקווה לטוב).

זהו פחות או יותר , אני מאמין ששחכתי הרבה דברים אבל הבנתם בערך את הרעיון.
אם יש לכם עוד שאלות בקשר לגדודים או משהו , תרשמו לי כאן ואני יענה.

אני ימשיך לכתוב לכם מאמרים כל חודש-חודשיים.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י FuRiOuS_Revenge :



מאמר- גיבוש צנחנים\דובדבן 17-18.4.05

אוקיי לאחר שסיימתי גיבוש צנחנים\דובדבן היום החלטתי לכתוב מאמר מפורט ביותר על הגיבוש וכל מה שמסביב.
אני מוכרח לציין שלפני הגיבוש המאמרים של חברי הפורום עזרו לי מאוד אז שווה להשקיע מאמץ ולקרוא.
טוב, אני אסיים ת'הקדמה ונתחיל:

יום ראשון 17.4:

הזימון שלי היה ל- 08:00 בתל השומר, אני גר בכרמיאל אז הייתי צריך להזיע כמו מניאק כדי להגיע בזמן (יצאתי מהבית ב- 4:30, אבל שטויות מתרגלים).
הגעתי עם כמה חבר'ה מהעיר לתחנת רכבת בעכו ושם קנינו כרטיסים לרכבת (לאחר מכן גילינו שאפשר היה להשתמש בתלושים שקיבלנו בדואר. הערה: יש לבדוק מה כתוב על התלושים, אם כתוב "כוחו של שובר זה יפה לכל חברות הנסיעה הציבורית מלבד אגד"
אז כוחו תקף גם לגביי רכבות, בסה"כ יש להראות את השוברים בקופה או אם באתם ממש מוקדם ואין אף אחד בקופות אז מראים את זה לשומר או משהו והוא כבר יסדר לכם משהו.)
אוקיי, עלינו על הרכבת של 05:08 בדרכנו לת"א מרכז *** (בת"א יש ארבעה תחנות- אוניברסיטה, מרכז, השלום וההגנה יש לרדת במרכז).
עכשיו, כשהגענו לת"א מרכז (בינתיים ברכבת היה חיל של חי"ר ייעודי לפני שחרור אז הוא "שיעשע" אותנו בסיפורים על השירות- היה מעניין ביותר!)
כשמגיעים לת"א מרכז יש לצאת מתחנת הרכבת ואז מגיעים לתחנת אוטובוס, מומלץ לשאול את אחד הנהגים איזה אוטובוס יש לקחת לתל השומר ( אם אני זוכר נכון צריך לעבור כביש ולקחת אוטובוס מס' 70 או 64, אבל אל תסמכו עליי ב- 100% ).
אחרי שמחכים כ- רבע שעה- 20 דקות מגיע האוטובוס (באוטובוסים משתמשים כמובן בשוברים) נוסעים לכיוון תל השומר, נסיעה של כ- 20-25 דקות.
מגיעים לתל השומר (פשוט תרדו איפה שכל החיילים ירדו), וברוכים הבאים לבקו"ם (בסיס קליטה ומיון למי שלא יודע, עוד תראו את הבסיס ביום הגיוס שלכם).
קיצר בבקו"ם עצמו אין לקחת את האוטובוס ללשכת הגיוס אלא יש להמשיך ללכת לתוך הבסיס ולעקוב אחרי הוראות החיילים העומדים בכניסה (פשוט יש אנשים שבילבלו אותם וכמעט הגיעו למקום הלא נכון).
אוקיי זהו זה, הגעתם לתל השומר, הגעתם כבר למקום בו מתקבצים כל המועמדים לצנחנים ביום שלכם (החיילים בכניסה מכוונים אתכם למקום).
ועכשיו אני אתחיל לספר מה קורה כשעוברים את כל הדרך לתל השומר:
מגיעים לרחבה ומתיישבים עם אנשים שכמוכם הגיעו לבדוק מה הם שווים.
אצלי למשל זה היה ממש ממש מוזר, היו כ"כ הרבה אנשים מהעיר שלי (כרמיאל) עד שממש הרגשתי כמו בבית.
מתוך 230 ומשהו איש היו כ- 40 איש מכרמיאל!!! פשוט מדהים ומוזר.
עכשיו מתחילה הבירוקרטיה,
מגיעות 2 חיילות של מדור סיירות, פותחות שולחן ואומרות לכולם לעמוד ב- 2 טורים מולן ואז הן מתחילות לאמת נתוני הגעה, יש להציג זימון ות.ז. .
לאחר שנרשמים מתיישבים ואז מתחיל הייבוש, יושבים כשעה בחוסר מעש- כי מחכים שהמאחרים יגיעו וירשמו. יש אנשים שמגיעים גם ב9 ואפילו יותר מאוחר, קיצר לא כיף במיוחד.
אח"כ מתחילות הרצאות מפי אנשי בקו"ם שונים , הרופא (המטורלל במקצת במקרה שלי) ועוד מס' אנשים.
אח"כ מחלקים אתכם לקבוצות ע"פ אלוהים יודע מה ומצמידים לכל קבוצה חייל העומד בפני שחרור שילווה אתכם ביום הראשון. (יש לציין כי החיילים האלה, כולם משרתים בצנחנים והכנפ"צ שלהם נוצץ כמו מכרה זהב וכולם מזילים עליהם ריר חחח ).
עוד עובדה שראוייה לציון היא שהחיילים האלה מלווים אתכם אך ורק ביום הראשון ואין להם השפעה ממשית על הגיבוש, אפשר לדבר איתם די בחופשיות, אבל שוב לא להגזים במה שאומרים.
לי היה חייל בשם : המפקד דימה.
חלק קיבלו חייל סוסון שמשרת בפלס"ר צנחנים, אין הוא אחד הסוסים, סתם הערה חחח.
ועכשיו שוב לחכות ולחכות... הפעם מחכים לקבלה של מדים ובינתיים ממלאים כל מיני ניירות ושיט
ואפשר גם לדבר עם החיילים האחראים עליכם.
לבסוף לאחר כ- שעתיים של ציפייה נכנסים לרופא ששואל אתכם שאלות על מצבכם הבריאותי (אם מישהו לא מרגיש טוב והגיע לגיבוש כהוא סוחב פציעה, יש להצהיר על כך בכדי לקבל זימון נוסף לתאריך אחר, אחרת אתם תסבלו וחבל).
לאחר שעברנו אצל הרופא הולכים לקבל מדים בחדר השכן אצל אפסנאי עצבני שיזרוק לכם מכנסיים, חגורה וחולצה (לי למשל הייתה טיפה בעיה, כי אני קטן אז כל מכנס שלקחתי היה ענק עליי, אבל אל דאגה יחליפו לכם עד שתמצא מידה מתאימה ולומר ת'אמת אחרי שמתרגלים לזה המדים די נוחים.)
בהתחלה הסתבכתי קצת עם סגירת החגורה ובסוף חבר שלי עזר לי והדגים לי איך סוגרים וקלטתי ת'רעיון.
אוקיי עכשיו חוזרים למפקדים ומקבלים עוד מס' הסברים לפני הכניסה לחדר אוכל.
עוד לפני הכניסה המפקדים לוקחים מס' אנשים לעבודות במטבח, ניקיון בסיס וכו'...
לא כיף גדול אבל גם אי אפשר להתווכח עם זה יותר מידי.
אוקיי עכשיו נכנסים לחדר אוכל, יש זמן מוקצב לאכילה שבסופו צריך להפגש במקום הנקבע מראש.
יש לציין כי הבאת שעון לגיבוש היא כ"כ עוזרת אין לכם מושג, מומלץ בחום רב להביא שעון!!!
אני כמובן לא הבאתי (גאון.. :\) ועכשיו תבינו למה.
לפני שנכנסנו לחדר אוכל קיבלנו שאלון די מעצבן ודי ארוך על המצב בבית וכו'...
קיצר לאחר שאכלנו (בבקו"ם האוכל מעולה!!! יש מבחר גדול והכל ממש טעים, השתייה שקיבלנו הייתה לימונדה קרה וטעימה במיוחד (: ).
אחרי שסיימתי לאכול יצאתי החוצה וחיפשתי את המפקד שלי או אנשים מהקבוצה, לא מצאתי אז התיישבתי מול החדר אוכל והתחלתי למלא את השאלון, פתאום לאחר כמה זמן (איבדתי תחושת זמן ולא היה עליי שעון) בא מישהו מהקבוצה שלי ואמר לי לבוא מהר לרחבה כי אני מאחר.
קיצר באתי והמפקד העמיד אותי ועוד כמה שאיחרו והתחיל להריץ אותנו סתם (רואים ת'מכולה ההיא, 20 שניות נגעתם בה וחזרתם).
אחרי זה הוא קיבץ את כולם מתחת לסככה מסויימת ואותנו הוא לקח לנקות שירותים ממש באסה, השירותים נמצאים בבניין שבו קיבלנו מדים אז כולם חשבו שאנחנו הולכים לפשוט מדים וללכת הבייתה, אני אישית הייתי נורא לחוץ אבל בסוף סתם קיבלנו עבודות, לא היה נעים אבל חפיף.
לאחר מכן עולים סוף סוף לאוהלים, מוצאים לכם אוהל שבו ישנם חברים מהקבוצה שלכם ופשוט מתפרקים על המיטה (הלא ממש נוחה) לאחר יום שברובו התייבשתם בשמש! בשלב הזה כבר כולם תשושים, למרות שלא עשינו כלום עדיין כולם התפרקו בגלל הישיבה הממושכת בשמש ובגלל שהרוב לא ישנו לילה לפני, התרגשות וכו'...
עוד טיפ שאני יכול להביא לכם הוא להביא איתכם בקבוק של 2 ליטר מים, זה ממש מציל חיים.
לא מומלץ לישון באוהלים בגלל שאח"כ תיהיו עייפים פי כמה!
תוך כדי הישיבה באוהלים יש מפקדים שאומרים לחלק מהאנשים להתחיל להזיז ציוד (פקל"ים, אלונקות, מימיות, שקים וכו'..) ולשים את הכל מסודר יפה ברחבה ליד האוהלים.
סביבות השעה 16:00 עולים למקום בו יש סככות, מתיישבים ואז בא חייל ומקריא שמות ונותן לכל אחד מספר (אני הייתי 212- קרוב למספר שהיה לי ביום סיירות- 202 ).
מומלץ לכתוב ת'מס על היד, או ואם הגענו לנושא של כתיבה נורא מומלץ להביא עט! כי כולם שמים ז** על זה ואז כשצריך למלא טפסים ולכתוב דברים אז חסרים עטים והצבא לא מספק, אז קחו לתשומת ליבכם.
אוקיי, מקבלים מספרים ואז בא מפקד הגיבוש ומתחיל לנאום על העתיד לבוא (בוחן בר אור- בוחן בר אור הוא בוחן אשר נועד לבחון את יכולתכם ב- מרפקים בשתי דקות, בטן ב-2 דקות וריצת 2000, ע"פ התוצאות שלכם תחולקו לצוותים שיהיו אתכם לאורך הגיבוש עצמו ביום השני).
לאחר הנאום, ישר מתחיל הבר אור, כולם מכירים ת'נוהל, מתחלקים לזוגות אחד עושה מרפקים השני שם אגרוף מתחת לחזה וצריך לגעת עם החזה באגרוף. אני לא יודע מה קרה לי אבל הייתי ממש ממש גרוע עשיתי 40 ( בדר"כ אני עושה 70 לפחות (וכן, אני עושה נכון ת'70 יורד עד הסוף) בגלל זה אני אפילו לא יודע איך להסביר את זה, פשוט לא יכולתי להזיז את הידיים. טוב בסדר עוברים לבטן
גם שם, לא יודע מה קרה לי התחלתי לעלות וישר הרגשתי את כל השרירים בבטן כואבים רצח!
קיצר עשיתי 53.
אז היינו בדרכנו לשער שמוציא אותנו לשטח, שם חילקו אותנו לקבוצות של 50 (מס' מ- 1 עד 50 , אח"כ מ- 51 עד 100 וכו'...) וככה יצאו מקצים של הריצה.
אני הייתי בקבוצה האחרונה (כי הייתי מספר 212), והייתי כ"כ מבואס מהתוצאות של בבטן ובמרפקים עד שאשכרה חשבתי לפרוש כי ידעתי שמנפים בסוף היום אנשים שלא השיגו תוצאות טובות בבר אור, הייתי מתוסכל והרגשתי שאני לא מסוגל לרוץ.
רואים רק חלק קטן מהמסלול וזה נראה ממש ארוך וקשה וכשאנשים סיימו שאלתי עד כמה ארוך ההמשך של המסלול, והם ענו שזה הרבה הרבה יותר ארוך מהקטע שראינו אז ישר נכנסתי לבאסה שאני לא אצליח, כולם אמרו שהשטח ממש קשה יש חול שאתה שוקע בו ורץ במקום קיצר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
בסוף הגיע תורו של המקצה שלי, אמרתי, טוב נו ג'ירנמו והתחלתי לרוץ.
התחלתי ת'ריצה באמצע כזה הגעתי לעיקוף (סוף הדרך שרואים מנק' ההתחלה) וציפיתי לגרוע מכל וכך אכן היה, המשך המסלול באמת היה ארוך והסוף לא נראה לעין, זה היה פשוט מתסכל, אבל אין יותר מידי זמן לחשוב על זה- ממשיכים.
בסוף מגיעים להאמר חמוד כזה שלידו עומד חייל שמסמן על כל מי שהגיע פס בטוש כהוכחה שהגענו לנק' האלף. הקפתי ת'חייל והמשכתי לרוץ פתאום ראיתי את Tavarish (דימה) מפרש רץ לצידי, הכרנו פה בפורום ונפגשנו בגיבוש, רצנו באותו קצב, פתאום הרגשתי שהוא בא מאחורי ונותן לי דחיפה אבל וואחד דחיפה קדימה, זה נתן לי כ"כ הרבה כח שמאותה שנייה התחלתי לרוץ כמו מטורף ולא ראיתי את דימה יותר חחחח.
בסוף סיימתי ת'ריצה והייתי מרוצה מהתוצאה (7:27).
התוצאה הטובה נתנה לי דחיפה להמשך.
זהו, אחרי הריצה חוזרים לאוהלים בערב הייתה שיחה עם מפקד הגיבוש שהסביר לנו על מה שיקרה מחר והוא גם חילק אותנו לצוותים ע"פ תוצאות הבר אור, אני הייתי בצוות 7 - שהיה הכי תותח בגיבוש עם אנשים מדהימים שהפכו להיות כמו אחים שלי בין לילה, וכאן פשוט הבנתי עד כמה כל הגיבוש הוא חוויה אדירה שמלמדת אותך המון על עצמך.
כל צוות הכין את הציוד למחר והמפקד שוב החל לנאום ולתת הוראות.
לאחר כל הנאומים מפקד הגיבוש אמר שכל צוות חייב להכין רשימת שמירה ללילה (כל בנאדם שומר בין 15- 20 דקות בסה"כ אבל העניין הוא שזה פוגע בשעות השינה, חייבים להקציב לנו 6 שעות שינה לפחות אבל כפי שתגלו 6 השעות מצטמצמות לשעה וחצי וגם זה במזל חחח).
אוקיי הכנו רשימה וב- 22:00 (6 שעות לפני ההשכמה) נשלחנו לאוהלים.
עכשיו, עד שכולם מתארגנים לשינה ונרגעים מהיום שעבר עוברת בערך שעה וחצי, אח"כ עד שנרדמים עוברת עוד איזה שעה ואצלי למשל ברגע שנרדמתי כבר העירו אותי לשמירה שלי אז יצאתי לשמור והיה די קריר בחוץ אז לאחר השמירה צריך שוב להתחמם ורק אז לנסות לישון ועד ששוב מגיעים למצב שבו נרדמים יוצא שישנים כשעה חחח אז ככה שאל תיבהלו אם לא תישנו בכלל, זה קורה לכולם. אה אני גם אציין שוב שהמיטות לא נוחות במיוחד אבל תכלס בסוף אפשר להתרגל.
וזהו בעצם סופו של היום הראשון הארוך המייגע (והחפרני )


היום השני 18.4:
היום השני הוא בעצם היום שבו תכלס מתבצע הגיבוש וביום הזה כל דבר אבל ממש כל דבר שאתם עושים נרשם ומהווה חלק מחוות הדעת הכללית עליכם בסוף.


אוקיי השעה היא 3:45 - השכמה!
כולם על הרגליים מתארגנים בצוותים ב- ח' ומחכים למפקד הגיבוש שמגיע באיחור אופנתי.
המפקד מבקש הקשב שירעיד את הבקו"ם ( לדעתי האישית ההקשבים זה החלק הכי מרעיל, זו ממש הרגשה עילאית להיות חלק מ- 200 ומשהו איש שצועקים "הקשב המפקד" בכל הכח, יש ממש עוצמה אדירה ברגעים האלה ואת זה אי אפשר לתאר במילים).
המפקד שואל צוות צוות אם למישהו חסרה מיימיה או כל דבר אחר, ממש מקפידים שלכולם יהיה את כל הציוד.
לאחר מכן הגיעה חבורה של כ- 30 איש, כולם הרי אדם חיות על - אלה היו המפקדים שלנו בגיבוש עצמו. (כמה נחמד...)
לאחר מס' דקות בהם המפקדים התחבקו אחד עם השני חחח כל מפקד ניגש לצוות שלו והגיבוש החל.
המפקד שלנו בא, אמר כמה מילים ואז ישר הרמנו את הציוד ורצנו אחריו, אני הרמתי פק"ל עוד ארבעה לקחו אלונקה ועוד 2 לקחו ג'ריקנים.
רצנו אחריו לשטח (איפה שרצנו 2000 יום לפני כן).
הגענו לנק' מסויימת, ואז הוא אמר להניח ציוד, לרוץ לערמה של שקי חול ושכל אחד ייקח לעצמו "את השק הכי גדול שאתם רואים".
יש לציין שהשקים לא מלאים בחול הרגיל והטוב, אלא הם מלאים באדמה קשה וכבדה (כל שק שוקל להערכתי בין 20-25 ק"ג).
כולם לקחו שקים טובים וקשורים ורק אני נדפקתי עם שק לא קשור וכל הזמן הייתי צריך לתמוך בו שלא יישפך ולא ייקרע.
טוב, עכשיו הגיע החלק הקשה- התיזוזים הראשוניים - החלק הכי קשה בגיבוש- בדוק!!!!
אני אסביר בהמשך למה.
המפקד אמר : "רואים את שלושת היתדות שם, 30 שניות הייתם שם וחזרתם!!!" כן, עם השקים...
טוב בסדר רצנו היו שם שלושה יתדות שתקועות באדמה והיה צריך לעקוף אותם מימין לשמאל.
עוד עובדה שראוייה לציון היא שפרט למפקד הצטרפו אלינו עוד שישה מפקדים של צנחנים ודובדבן שעקבו אחר כל צעד שעשינו.
אני מזכיר את זה כי היו אנשים שעברו בין היתדות ו"חתכו" אני ידעתי שמסתכלים עלינו ותמיד רצתי עד הסוף וכמו שצריך.
אוקיי במקצים הראשונים תמיד הגעתי ראשון, מידי פעם המפקד אמר למישהו להחליף את השק שהיה עליו באחר.
אוקיי המשכנו לרוץ, פתאום המפקד אומר לי להחליף את השק שהיה לי באחר, אני מרים ת'שק שהוא אומר לי ואני פשוט לא מאמין! בתוך השק היה פשוט סלע ענק ששקל פול!! בקושי הרמתי את זה!
לא רק זה, אלא גם השק היה פתוח אז שוב הייתי צריך לתמוך בו והסלע היה באמצע השק וכל המשקל נשען לי על עמוד השידרה וכל פעם כשרצתי הראש שלי נדפק בסלע וזה כאב!!!
לא יכולתי לרוץ בכלל והתחלתי להגיע אחרון כל הזמן בהפרשים ממש גדולים!
בערך 6 מקצים הגעתי אחרון ולא האמנתי שזה קורה לי, לא יכולתי להמשיך וראיתי כבר אנשים פורשים וראיתי שאני לא יכול הייתי בטוח אני פורש בעיקר כשהמפקד התחיל להגיד לנו במקום להקיף את היתדות ב- 30 שניות הוא אמר לעשות 2 סיבובים בדקה. המשימה הייתה קבוצתית וכל פעם כשהאחרונים הגיעו ביותר מהזמן המוקצב כולם רצו את זה שוב ושוב, במקרה הזה אני הייתי אחרון ולא ידעתי איך להמשיך, לא יכולתי לרוץ יותר.
פתאום הוא הגדיל את זה לשלושה סיבובים בדקה וחצי כל סיבוב ביקשתי מהמפקד להחליף את השק והוא אמר לי לא, ובינתיים לאחרים הוא הרשה :\.
ממש הייתי על סף שבירה נפשית ופיסית, הרגשתי כ"כ רע שהחלום שלי עומד להתנפץ לאחר 20 דקות בלבד!!! לא האמנתי שזה קורה לי והייתי חייב לפעול מהר.
בסוף אמרתי שזהו אני פורש, לא מסוגל יותר אבל אז אמרתי לעצמי טוב זהו אני אנסה לסיים סבב ואז אני פורש לצערי הסבב היה של שלושה סיבובים אבל בכ"ז לא וויתרתי והייתי נחוש לסיים אפילו אם זה אחרון.
פתאום בסוף הסיבוב המפקד אמר להניח שקים ולעמוד ב- ח'.
כששמעתי את זה אני פשוט לא יכול לתאר את מה שהרגשתי כאילו התקווה שלי התחדשה!!!
זה היה רגע מדהים.
לאחר מנוחה קצרה (ללא שתייה) עברנו למקום שבו היו מתוחים שלושה חבלים במרחק של כ- 10 מטר אחד מהשני.
המפקד אמר לנו לקפוץ מעל החבל הראשון, לעשות 10 שכיבות סמיכה, לרוץ בספרינט לקפוץ מעל השני לעשות 10 בטן, לרוץ לקפוץ מעל השלישי ולעשות 10 סקואטים ובסוף לרוץ מסביב לחבלים ולהגיע אליו ולהסתדר בסדר הגעה.
התחלנו את המשימה ופתאום התחלתי להגיע ראשון חחח אחרי שלפני מס' דקות הייתי אחרון בשקים, אני חושב שהכנסתי את כולם לשוק.
אחרי מס' סיבובים המפקד שינה במקצת את ההוראות, הוא אמר שאת המסלול עושים בזחילה- כאן זה באמת התחיל להיות קשה וכואב!
תנאי השטח היו קשים היה חול ואדמה והכל היה מלא בקוצים!!!
ישר ברגע שנשכבתי נכנסו לי כמה קוצים בידיים והתחלתי לדמם, אבל לא הפסקתי לרגע, אף אחד לא הפסיק למרות הכאב הרב, כבר הזכרתי שהיה לי צוות מדהים?
לאחר עוד מס' סיבובים של זחילה שגמרו אותנו סופית, המפקד אמר שעכשיו יש לנו 15 דקות לזחול מהחבל הראשון לאחרון וחזרה ולספור את מס' הפעמים שעשינו את זה. 15 דקות של זחילה כש- 3 דקות גמרו את כולם!!
טוב אבל אין מה לעשות, עשינו את זה וכצפוי זה היה תרגיל פסיכולוגי ולאחר 3 דקות הוא הפסיק אותנו נתן לנו לשתות.
הרמנו ציוד ורצנו אחרי המפקד, הגענו לנקודה בשטח שבה הוא אמר לנו להניח ת'ציוד להסתדר ב- ח' ולהקשיב, הגיע התרגיל של האלונקה הסוציומטרית- תרגיל שאני אישית נורא אוהב.
באותו רגע הצטרפו אלינו עוד כ- 15 מפקדים שעמדו בסביבה וצפו בנו.
אני מוכרח לציין שבאלונקה סוציומטרית רצתי כמו מטורף ולא הייתה פעם שבה לא סחבתי אלונקה!!!
(סוס (: ).
לאחר מכן שוב שתינו (עכשיו כבר נגמרו לנו המים במימיות והמפקד לא הרשה לנו למלא מים מהג'ריקנים (כדי לא להוריד ממשקלם), הוא הכריח אותנו לרוץ עד ההאמר שאליו היה מחובר גרר עם 750 ליטר של מי שתייה.
לאחר שחזרנו נעמדנו ב-ח' (כרגיל) המפקד אמר שעכשיו הוא נותן לנו נושא לדיון- הנושא היה "אלימות בבית הספר" היינו צריכים לדון בתופעה ולהציע דרכי פיתרון, אני סיפרתי שבבי"ס שלי התקינו מלא מצלמות בכדי למזער את תופעות האלימות והגנבות.
מטרת הדיון היא לבדוק מי דומיננטי, מי משתלט על הדיון.
לאחר הדיון הרמנו ציוד ורצנו אחרי המפקד, עכשיו תנאי השטח השתנו טיפה והתחלנו לרוץ בצמחייה גבוהה, לא ראינו כלום והיה ממש קשה לעבור דרכה עם אלונקה (כמעט ולא ירדתי ממנה!!!) בסוף הגענו למקום עם ירידה חדה ביותר והיינו צריכים לתמוך במי שרץ עם האלונקה שלא יעוף למטה.
כשהגענו הנחנו ציוד והמפקד נתן לנו משימה,
היו חבלים שקשורים אחד לשני ויוצרים מרובע בגובה של כ- 1.50 מטר ובתוך המרובע יש חורים קטנים.
המשימה הייתה להעביר את כל הצוות דרך החורים כשאסור לבנאדם לגעת בחבל ואסור להשתמש באותו חור פעמיים.
לצורך העניין היו לנו 2 דקות בלבד!!! להעביר כ- 15 אנשים !!!
אם נגענו בחבל הוא אמר שזה כאילו שהפעלנו מוקש וכעונש היינו צריכים לסחוב אלונקה במעלה 2עליות תלולות בצורה מחרידה!
כך היה כ-6 פעמים, לבסוף גיבשנו שיטת פעולה אך המפקד הוריד את הזמן המוקצב לדקה והעניין היה בילתי אפשרי ונעשנו על כך כל פעם מחדש.
לאחר סיום התרגיל שוב הרמנו ציוד ורצנו אחרי המפקד.
לאחר ריצה די ארוכה כשכל הציוד עלינו הגענו לרחבה שבה היו עמודי מתח - גם אחד התרגילים הקשים בגיבוש.
היו עמודי מתח מסודרים במעגל, המשימה הראשונה הייתה שכל הצוות ייתלה על המתח וזו פשוט הייתה תחרות של מי שמחזיק מעמד יותר זמן באוויר, זה משהו שממש הרס את הידיים.
מיד בסיום התחרות (ללא הפסקה) ניתנה משימה , כולם נתלים על המתח ובפקודה של המפקד שלושה אנשים רשאים לרדת על הריצפה ברגע שמישהו שנתלה עומד ליפול הוא צועק את זה ומישהו שעומד על הריצפה צריך להתלות ולהחליפו.
משימה קשה מאוד!
בהתחלה לא הצלחנו לעמוד בה והרבה נפלו, ברגע שהיו ארבעה אנשים על הריצפה היינו צריכים לקחת אלונקה ולעשות איתה סיבוב (העונש הרגיל), ברגעים אלה לאחר המתח ועוד עם אלונקה על הכתפיים ממש מתחילים להרגיש כאב אז בכל צעד וצעד.
לאחר מס' פעמים שלא הצלחנו לעמוד במשימה, התחלנו יותר לעבוד כצוות והתוצאות לא איחרו לבוא, בסיבוב החמישי לערך כבר החזקנו מעמד בלי להיפסל מלא זמן והייתה הרגשה טובה בצוות.
לאחר תרגיל זה שוב רצנו אחרי המפקד עם הציוד עלינו הגענו לנקודה מסויימת ושוב החלה אלונקה סוציומטרית, הפעם זה היה הרבה יותר קשה כי כולם כבר היו תשושים, אבל בכ"ז הצלחתי לקחת ת'אלונקה בכל הפעמים פרט ל-2 .
אחרי סיום התרגיל, קיבלנו עוד נושא לדיון, והפעם "סלקטורים בפאבים ומועדונים- יתרונות וחסרונות"
הפעם השתלטתי על הדיון והצבתי יתרונות מול חסרונות, עם תוספת קטנה מצד החברים "הגשנו" למפקד את תוצאות הדיון.
בסיום הדיון יצאנו למסע אחרי המפקד עם הציוד עלינו,
המפקד החל לעשות לרוץ בשטח ענק וקשה לריצה (חול, צמחייה גבוהה וכו'...)
היה קטע שבו היינו על שביל ופתאום המפקד פנה פנייה חדה לכיוון שדה קוצים גבוה!!
אנחנו, בלי לחשוב פעמיים נכנסנו אחריו כמו מטורפים!!! בלי להתייחס לכאב או לדם.
בתחילת המסע המפקד אמר לנו שאם לא נשמור על מרחק של מטר ממנו במשך כל הריצה אנחנו נחזור את כל הדרך שעשינו.
כל פעם שהמפקד התרחק הוא הרים את ידו והיו לנו 5 שניות להדביק אותו.
לאחר שעברנו מרחק של כ- 2 ק"מ לא הצלחנו להשיג אותו ב- 5 שניות ואשכרה חזרנו את כ-ל הדרך!!!
זה היה קטע קשה כ"כ! המשכנו לרוץ ושוב עברנו כבר דרך ארוכה, פתאום המפקד רץ, הרים בול עץ קטן וזרק אותו לצד, אז הוא הגביר מהירות והרים את ידו הפעם שוב לא הצלחנו להשיג אותו. הוא עצר אותנו ואמר "זוכרים שאמרתי שאם לא תצליחו לבצע את מה שאני אומר יהיו לכך תוצאות?"
ואז הוא התחיל להריץ אותנו עם האלונקה עד בול העץ שכבר היה במרחק של כ- 50 מטר מאיתנו וחזרה בזמן קצוב של 25 שניות.
היינו כ"כ תשושים שלא הצלחנו לעמוד בזמן ולקח לנו כמה פעמים טובות להצליח לבצע ת'משימה.
אני מוכרח לציין שבמשך כל המסע החילופים בפק"לים ובאלונקות התבצעו בצורה מושלמת, ברגע שמישהו כבר לא יכל אבל ממש לא יכל, ישר החליפו אותו בלי לחשוב פעמיים.
היו לי הרבה מקרים שלא יכלתי יותר, החליפו אותי וישר מישהו אחר צעק "חילוף!" ידעתי שכולם תשושים ואף אחד לא יכול להחליף אותו אז נאלצתי להחליף אותו למרות שפיסית בקושי עמדתי על הרגליים.
בכל מקרה ככה זה נמשך.
בסופו של דבר הגענו לבסיס (סוף סוף1!!!!!!)
ושם חיכו כל האנשים שפרשו, הצוות שלי הגיע ראשון מבין כל הצוותים וכולם מחאו לנו כפיים.
ברגע שהורדנו את הציוד הרגשנו כמו אלים!!! פשוט לא ייאומן!! סיימנו את הגיבוש!!!!!
אני אישית הרגשתי כ"כ גאה שסיימתי לאחר כל מה שקרה לי. אין מילים לתאר את זה, אני לא יודע איך להעביר לכם את מה שהרגשתי.
אחרי שהנחנו ת'ציוד הלכנו לחורשה צידית ושם עשינו מתיחות (לאחר מכן הגיעו שאר הצוותים ועשו מתיחות ברחבה מול כל אותם חבר'ה שפרשו, ולדעתי זה לא יפה... קצת צניעות).
בסוף המתיחות הבאנו חיבוק קבוצתי כזה והתחלנו להתפרע מרוב אושר!!!! פשוט a kodak moment (:
לאחר המתיחות הלכנו להתקלח ואז חיכינו לראיון האישי.
בדר"כ כל האנשים שגרים רחוק הם אלה שמרואיינים ראשונים.
הייתי כבר בתור, הייתי אמור להיות השני בצוות שלי שמרואיין פתאום רגע לפני שקוראים לי לראיון בא הרס"ר ואמר לי לבוא לעזור לו, אמרתי לו שאני תיכף ניגש לראיון והוא אמר שאני לא אדאג וברגע שיקראו לי הוא ישחרר אותי.
הייתי צריך להעביר מיטות שהיו מפוזרות בחוץ לתוך אוהל, באותם רגעים השרירים שלי כבר החלו להתקרר והכאב החל להשפיע, בקושי הלכתי!! שלא לדבר על סחיבת מיטות.
בקיצור באחת הפעמים המיטה נפלה לי על הרגל!!!
זה כ"כ כאב הייתי בטוח ששברתי ת'בוהן, היא ישר החלה להתנפח וישבתי בצד ופשוט לא האמנתי שסיימתי גיבוש צנחנים\דובדבן ואני נפצע ברגע שכזה (חשבתי על מרפי הבן זונה חחחח למי שמכיר ת'שיר של אמ סי מנצור).
בסופו של דבר כשחזרתי צולע לרחבת הראיון גיליתי שכבר קראו לי ולא הייתי שם, אז הייתי צריך לחכות עוד איזה שעה עד שיהיה תורי.
טוב בסוף סוף כל סוף הגיע התור שלי, הפסיכולוג ביקש שאני אספר על עצמי, על המשפחה ועל התחביבים שלי (הדגש היה על תחביבים) ומשם השיחה התגלגלה...
בסוף הוא שאל אותי מה אני רוצה לעשות בצבא ולמה...
הראיון נמשך כרבע שעה.
אז זהו, סיימתי ת'ראיון חיכיתי לכמה חברים ונסענו הבייתה עייפים אך מרוצים וגאים !!! .

התשובות בעוד חודש.

לסיכום,
הגיבוש הזה הוא חוויה אדירה שמלמדת אתכם המון דברים על עצמכם!
אני לא האמנתי שאני אסיים אותו ובסופו של דבר כן סיימתי ואני מרגיש טוב בקשר לעתיד.
פגשתי שם ממש אנשים מדהימים והחוויה הזו שווה כל רגע.
עוד פרט שראוי לציון הוא העניין עם השקים בהתחלה.
תכניסו לעצמכם לראש לא לפרוש בשקים!!!!
כל מי שפרש אצלנו, פרש בשקים!!!! זה השלב שהכי שובר אנשים!!!
אל תפרשו בשקים!!! תמשיכו למרות הכל!!!
זה כמו חוק, מי שלא פורש בשקים לא פורש בכלל!!!
זו העצה הכי טובה שאני יכול לתת.
ינסו לשבור אתכם בשקים, אל תתנו להם לעשות לכם את זה, תמשיכו למרות הכל עם כל הקושי, כי אתם יודעים שבקרוב זה ייגמר, לא לוותר בקטע הזה ובכלל.
בהצלחה לכולם.

אה חחח עוד קטע חמוד היה כשסיימתי ת'ראיון ירדתי לכיוון היציאה וכבר ראיתי את האנשים שבאו לגיבוש שהחל היום, זה היה מצחיק איחלנו להם בהצלחה וכולם התנפלו עלינו ושאלו איך היה, אם סיימנו וכו'...
חחחח זה משעשע ביותר.
בכל מקרה אני תשוש כעת ואני אפסיק לחפור, מקווה שעזרתי במקצת לכל אותם שעומדים לעבור ת'גיבוש בעתיד או סתם אנשים שמתעניינים.
שיהיה לכולם ערב נעים.
שלכם,
פבל - מס' 11 בצוות 7!!!!

*** אנשים אחרים שסיימו איתי ת'גיבוש מוזמנים להוסיף פרטים שבטח שכחתי כי אני תשוש

שכחתי להוסיף עוד עובדה חשובה
והיא שבסוף היום הראשון לאחר הבר אור
מנפים אנשים שלא השיגו תוצאת עובר בבוחן.
בדר"כ הממוצע הוא שמעיפים 20-30
אצלנו העיפו בערך 10 אפילו פחות.
בכל מקרה זה קטע שנורא מלחיץ, כולם עומדים ב- ח' בשקט ומפקד הגיבוש מתחיל להקריא שמות, כולם יודעים מה הולך לקרות.
האנדרנלין בשלב הזה זורם במהירות מטורפת בכל הגוף, קשה להתרכז מרוב לחץ.
לחשוב שיכולים להעיף אותך אחרי שעברת את כל הדרך לפה זו לא הרגשה נעימה כלל וכלל.
אצלנו העיפו את אותם אנשים בצורה ממש מגעילה,
דיברתי עם אחד מהם לפני שהוא הלך, שאלתי אותו מה אמרו לו.
אני יודע שבדר"כ אנשים שמעיפים אותם עומדים וכולם מוחאים להם כפיים על המאמץ.
הפעם המקרה היה שונה, המפקדים פשוט החזירו להם כרטיסי נסיעה ואמרו להם ביי, ממש אכזרי!
הרגשתי ממש רע כשהם עזבו.

נ.ב.
זולנדרק סוסון (:

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י snoop_a:

טוב קודם כל לי קוראים עמית,סיימתי את הגיבוש. צוות 8 כבוד-מספר 18.

יאאלה לעיינין..



היום הראשון-17.4

נשלחו זימונים הביתה לגיבוש-17.4 להתייצב בשעה "8".. עכשיו תבינו למה המרכאות.

אני הגעתי לגיבוש בסביבות 10 ולא הפסדתי פשוט כלום,אנשים יושבים שמה ונרקבים.

הגעתי נכנסתי פנימה ראיתי קבוצה של אנשים יושבים להם.. ביינתים נרשמתי אצל שתי חיילות ממדור סיירות. והלכתי ישבתי עם כולם שביינתים כמה חיילים מסבירים לנו על יחידות אחרות במידה ולא נעבור את הגיבוש צנחנים ואנחנו נרצה לעבור ליחידות האלה. היחידות הם: מיתר,עוקץ,פלס"ר שריון,מדריך צניחה. את הטפסים האלה לא חובה למלא,אני לא מילאתי את הטופס כי לא רציתי שזה יפגע לי בהעדפויות שלי במנילה.

אוקיי אחריו הגיע הרופא,והוא מסביר לנו שמי שלא מרגיש טוב שלא יעשה את הגיבוש ויעשה אותו במועד אחר,כי אם באמצע הגיבוש הוא יפרוש מסיבה רפואית אז הוא לא יקבל עוד גיבוש.

אחרי 5 דקות בערך אמרו לנו להתחלק לבד לכמה קבוצות וכל קבוצה מקבלת 2 מפקדים שיהיו איתנו לאורך היום הראשון.

טוב עכשיו כל קבוצה בערך של 50 אנשים עברה לה לשבת במקום מוצל. וממלאים טפסים על הבריאות שלך,משהו כמו 5 דפים. והולכים לרופא, עכשיו מגיעים לפני זה מודדים לכם דופק,למי שהדופק גבוה לוקחים אותו למדידית חום,ומשמה הולכים לרופא הוא שואל אותך,איך אתה מרגיש, האם היית חולה בשבוע האחרון,חופר לך שתי שניות במוח ואז אתה מקבל עוד טופס עם המון שאלות..ואז הולכים ולוקחים מדים,השאלות שהיו בטופס השני למשל " איפה אחים שלך שירתו בצבא,ההורים שלך,מה ההכנסה של ההורים שלך,על הבית ספר,על הכושר שלך,הרבה הרבה. אבל לא לעשות סתם כי אחרי זה בראיון שואלים אותכם שאלות על זה,וזה אמינות.

טוב מילאנו את הטפסים,נביא אותם למפקדים, עולים על מדים.

עכשיו נקודה חשובה! קחו מדים שעולים עליכם טוב..כי אם לא אתם פשוט תסבלו כל הגיבוש.

מתייבשים בחוץ עד לארוחת צהריים, ביינתים חלק עושים עבודות רס"ר חלק יושנים,כל אחד מה שבראש שלו,אני ראיתי קבוצה אחת שקצת רצה לא זוכר למה, עד שהגיע הארוחת צהריים,נכנסים עם הקבוצה לאכול, האוכל היה דווקא סבבה,טעים באמת. ואני עוד ילד בית שלא אוהב לאכול כימעט כלום והיה טוב.

טוב אחרי ארוחת הצהריים לוקחים אותנו לאוהלים שמה נעביר את הלילה, ביינתים חלק מתנדבים לסדר את מה שמחכה לנו למחר,אלונה עם 4 שקי חול,2 פקלי מים,2 פקלי חול,מימיות-כבד כבד..

כל השאר ביינתים אתם רואים אותם באוהלים יושנים,נחים,צוברים אנרגיה.

הגיעה השעה 3 וחצי בערך, הגיע הזמן לבצע את הבר-אור.

יושבים כולם במקום מוצל,שמה יש מישהו שמקריא שמות ונותן לך מספר, לביינתים הייתי מספר 101.

תרשמו אותו על היד אם אתם יודעים שתשכחו אותו.

הולכים למקום מאוד לא נוח ששמה מצבעים את הבר-אור, המפקד לוקח כמה ומסביר איך לעשות נכון את העבודה.

שכיבות סמיכה-החבר שלך שוכב מולך,שם את האגרוף שלו מתחת לחזה שלך ואתה צריך לגעת עם החזה ביד שלו וזה ניקרא 1.

בטן-ידיים שלובות מאחורה,החבר תופס לך את הרגליים. פחות מ90 מעלות שזה היה מאוד קשה עולים וחזרה רק שהשכמות נוגעות בריצפה זה 1.

לכל תרגיל היה 2 דקות לעשות,והוא הדגיש שאם מישהו מפסיק ליותר מ2 שניות והוא ימשיך הוא יפסול אותו.

כל אחד תופס לו חבר או מישהו, ועושים את התרגילים, לאחר שסיימנו כולם הולכים ועושים ח'. והוא מתחיל להגיד מספרים ואומרים לו כמה עשית. אפשר לרמות חופשי פשוט ככה, אפשר לזרוק מספרים חופשי,אבל את תשכחו שאחרי זה מחלקים לקבוצות לפי רמה.

סיימנו את החלק הזה של הבר-אור, יש לנו 10 דק' מנוחה והולכים לשער מחכים לריצת 2000.

קצת על המסלול.

המסלול הוא 1000 מטר הלוך ו1000 מטר חזור. שימו לב שאחרי 700 מטר אם תביטו ימינה בהלוך תראו את השקים שיחכו לנו מחר.

מסלול מאוד קשה,חול של ים עם עליות וירידות.. באמת שהיה קשה ועוד שאתם לא מכירים את המסלול זה עוד יותר קשה,אנשים התחילו בקצב רצחני ואחרי 300-400 מטר מתחילים לזחול.

לכן חשוב מאוד שתעבדו ע"פ קצב אישי,ותרוצו כמה שיותר בצדדים שמה החול לא כל כך גרוע כמו באמצע.

אני סיימתי את בריצה במקום ה-3.. בתוצאה של 7:20 בערך..

טוב כולם סיימו את המקצים של הריצה, כולם צריכים להיות תוך 5 דק' ב ח' מול המפקד. והוא מבקש 20 מתנדבים, ישר הרמתי יד והתנדבתי,ואחרי ריצה אין לך כוח לכלום. לקחו אותי למטבח שמה קירצפנו,ניקינו מה לא. ושוב אחרי ריצה זה מאוד קשה.

שביינתים כל השאר לא עושים כלום.

אחרי זה כולנו היינו בח' ברחבה שמה נפרדנו לשלום מאיזה 7-10 אנשים שהתוצאות בבר-אור שלהם לא היו טובות. עברנו את זה,

הגיע השעה שהגיע הזמן לחלק את כולם לקבוצות לפי הבר-אור שלהם.

אמרו שהיו 3 קבוצות שהם המאותרים לדובדבן.היו 3 קבוצות שלפי דעתי הם היו המואתרים לפי התוצאות בר-אור: 8-9-10. שמה היו חצי אנשים חזקים ומאוד. וחלק חלשים.

על-מנת שהחזקים הם אלה שבעצם ישרדו וכל השאר ינופו.

טוב הוא חילק אותו ביינתים הוא עשה לכל קבוצה טירטורים,של זמנים וכמובן שהוא אומר שאנחנו לא עמדנו במשימה ושאנחנו ככה וככה,משפיל בקיצור.

הגיע השעה 10 סוף סוף,לא היה כבר כוח לעמוד על הרגליים. חילקנו שמירות ללילה,כל אחד אצלנו שמר 15 דקות. הגשנו למפקד את הדף של השומרים ויאאלה הלכנו לישון. חלק נירדמו מהר (כמוני) חלק התרגשו לא ישנו בכלל. שזה דבר לא טוב,כי זה גם ככה רק 6 שעות שינה. ורק למחרת מרגישים את העייפות,כדי שיהיה לכם קל לחלק את השמירות אני הצעתי בקבוצה לחלק את השמירות ע"פ המספרים החדשים של כל אחד מ1-22 אצנו בקבוצה,אני הייתי מספר 18 מה שאמר ששמרתי ב2 ורבע. קצת מבאס אבל לא נורא זה כדי שיהיה סדר.



היום השני-18.4

רבע ל4 לפנות בוקר השומר האחרון מעיר את כולם, יש לנו רבע שעה להעלות על מדים,לצחצח שיינים,לסדר את עצמנו.השעה 4 לפנות בוקר,
כולם מסתדרים לפי הקבוצת שלהם ברחבה,המפקד נותן לנו משימות,תיזוזים של זמנים שאי אפשר לבצע,כמו לסדר את האוהלים, וביינתים רואים את המפקדים שהולכים להיות איתנו היום מגיעים.
כל אחד שותה כוס תה,חב'רה זה חשוב לראש ולבטן ונותן כוח אז לשתות!
מסתדרים שוב בח' וכל אחד מקבל את המפקד שלו שילווה אותו,או יותר נכון יקרע אותו במהלך היום.
הוא שואל אם יש מישהו שרוצה לפרוש לפני שעוד התחלנו כמובן שאף אחד לא אומר שהוא רוצה לפרוש. הוא מתחיל לרוץ ואנחנו אחריו,לאזור של ריצת ה2000,רצים 700 מטר אני סחבתי עד לשמה את האלונקה, וחלק סחבו דברים אחרים.
הוא אומר לעצור להסתדר ולתת הקשב, עכשיו מתחיל הסיוט.
מימין אנחנו מביטים,הוא מצביע על ערמת שקים ששוקלים 20-30 קילו, והוא אומר לכל אחד לקחת לעצמו שק.
ברגע שלקחת את השק,הוא לא יורד ממך עוד הרבה מאוד זמן.
הוא הריץ אותנו איזה 30 מטר לחור ששמה אנחנו הולכים להיקרע עם השקים.
מכאן אני משלב את המשפט,מצאת החמה,עד צאת הנשמה. פשוט ככה.
אנחנו עומדים במקום כלשהו עם השק שהוא בכלל לא נוח והוא תקוע ואתה לא יכול להרים את הראש בגלל המשקל שלו. עכשיו יש לנו תיזוזים ומגיעים עד המשקיפים שנמצאים איזה 30 מטר מקדימה. וזה היה קצת עליה. עוקפים את הפק"ל מים ששמנו שמה. ואין הפסקה פשוט ככה.
המפקד אומר 30 שניות זוז,ככה בלי סוף, בלי הפסקה,מוסיף לנו סיבובים ברצף,שזה דבר פשוט שובר לעשות 5 פעמים ברצף את העקפות, 5 הראושנים נרשמים ו5 האחרונים גם, הגעתי כמה פעמים בין הראשונים ואף פעם לא בין האחרונים. ואם המפקד רואה מישהו שהוא מתחיל ללכת הוא אומר לו שהוא לא יגיע לצנחנים,שהוא מעכב את כל הקבוצה,וכל מיני. הפסקתי כבר לספור את משך ההקפות בגלל שזה היה פשוט המון!! אנשים כאן פשוט לא להישבר להגיד הנה עוד טיפה זה ניגמר!
אחרי שהיינו עם השקים איזה שעה וקצת שהשק לא יורד ממך נדהמתי שפרשו רק 3 אנשים, הקבוצה הייתה ממש חזקה. ובגלל זה המשכנו לעשות הרבה זמן עם השקים בגלל שלא פרשו הרבה.
סיימנו עם השקים,ההרגשה שהשק יורד מהכתפיים שלך בשמיים. אתה יכול סוף סוף לשתות שהפה שלך כבר נהייה יבש כמו מדבר.
המפקד מריץ אותנו לנקודה חדשה בערך 50 מטר,שמה שמנו את הדברים.
המפקד אמר לנו לעמוד בשורה,והוא נתן לנו מרחק ענק פשוט ענק משאר הקבוצות לזחול.
אנשים תתאמנו על זחילות כי הדבר הזה פשוט קשה ,אפילו יותר מהשקים! כן כן אתם שומעים טוב!
הזחילה מתבצעת על חצץ בשילוב חול משהו פשוט קשה. הוא נותן זמן לעשות כל הקפה כמובן שאי אפשר לעמוד בזמן הזה ועושים שוב ושוב. ואתה הפוך להיות איש החול,אתה נהייה מלא בחול,בפנים בפה,בכל מקום שרק תחשוב עליו. המקסימום היה 2 הקפות בגלל שהמסלול היה ארוך מאוד. והיה פשוט קשה לסיים,ובזחילות הייתי ממש חלש בהתחלה סיימתי במקומות טובים ואחרי זה לא ממש. המשקיפים רושמים הכל מי הגיע מתי ואיך. עשינו את התרגיל 5-6 פעמים.
סיימנו את התרגיל,אתה מתחיל להתרגל תטעם המימיה עם החול,אבל למי אכפת העיקר להכניס מים לתוך הפה.
סיימנו את התרגיל הזה, אני אישית עכשיו שאני בבית יושב עם תחבושות ברגל וביידים בגלל החתכים. הפקד נותן לנו 3 דקות למלא את המימיות שוב במים מלמעלה במיכל של 770 ליטר. כל אחד ממלא את המימיה שלו וחוזרים ונותנים הקשב.
עכשיו מתחיל תרגיל האלונקה, כאשר יוצאים לסיבוב הקפה של איזה ברזל וה4 הראשונים "זוכים" לסחוב את האלונקה בסיבוב הבא כ"בונוס". וככה עושים בלי סוף סיבובים כאשר ה-4 הראשונים לוקחים איתם את האלונקה, יצא לי לסחוב אותה פעמיים. עשינו את התרגיל הזה הרבה פעמים.. עד שהוא אמר שעכשיו יוצאים לשתי הקפות ברצף,ואיך שהחלנו לצאת הוא עצר אותנו ואמר לנו להוריד את האלונקה, ושותים שוב מים הפעם יש לנו דקה וחצי להיות מוכנים לתרגיל הבא הבא,וכמובן שלא נשכח שמי שסוחב את האלונקה נירשם ע"י המשקיפים לכן חשוב לסחוב את האלונקה.
עכשיו בקבוצה עושים דיון,האם בנות צריכות לשרת כמו בנים בקרבי,בעד נגד ונימוק. הכל נירשם מי שמדבר,מנהיג,מוביל.סיימנו עם זה,
המפקד עכשיו לקח אותו 10 מטר למקום ששמה יש 3 חבלים, קופצים מעל החבל הראשון יורדים ל10 שכיבות סמיכה,רצים עוד כמה מטרים קופצים מעל החבל השני עושים 10 בטן,רצים עוד קצת וקופצים מעל החבל השלישי,עושים 10 צפרדע,ורצים למקום כאשר יש סדר הגעה והכל נירשם.
אחרי הצפרדע פשוט קשה לרוץ, בכל המקצים האלה הייתי שפיץ,סיימתי תמיד בין ה-3 הראשונים.
ככה הוא קורע אותנו בלי סוף,והוא מתחיל לתת לנו לעשות את התרגיל כמה פעמים ברצף שזה מאוד קשה,והראשונים והאחרונים תמיד נרשמים. הוא נותן לנו משימה שצריכים לשפר מיקומים, ומי שיורד במקום שלו מבצע את התרגיל הזה עוד הפעם, ככה שזה נהייה תחרות על-מנת לא לעשות את זה שוב. וזה עוד לא הסוף,הוא שואל מי רוצה לעשות את התרגיל הזה פעמיים ומי רוצה פעם אחת,אמרתי לו פעמיים ואולי עוד 1-2 אמרו כמוני ויצאנו עוד הפעם לפעמיים בזמן שהוא כולו מחייך ושמח שהוא קורע אותנו.
סיימנו סוף סוף עם התרגיל המדכא הזה.
לוקחים את האלונקה ורצים איזה 100 מטר,ונחשו מה אנחנו פוגשים? עוד פעם ערימת שקים, רק שהפעם העלייה גדולה בגודל של לא יודע מה,ובסוף יש שמה כיסא,
כל אחד לוקח לו את השק הכי כבד שיש,והוא מתחיל להריץ אותנו מלא זמן סביב הכיסא,30 שניות זוז ,עוד לא הגענו 30 שניות זוז, שתמיד ה5 ראשונים נרשמים והאחרונים. הגעתי הרבה בין הראושנים לאנשים לא היה כבר כוח.לא להישבר! באמצע התרגיל שהגעתי בין הראשונים הרבה הוא החליף לי שק,לשק של אבנים אני לא יודע מה היה שמה אבל הוא היה ממש כבד! לא עושים את התרגיל הזה הרבה כמו כל שאר התרגילים אבל אני לא ישקר, עושים אותו דיי הרבה,ושוב הוא שואל מי רוצה לעשות פעם אחת ומי רוצה פעמיים,בהתחלה אני אמרתי 2 ועוד כמה אמרו 2, ואחרי זה שכולם כבר היו גמורים הוא שאל מי רוצה לעשות פעמיים ומי פעם אחת אנשים פשוט נשברו אמרו פעם אחת אני היחידי שאמרתי פעמיים,ואז אחרי הצביעו עוד 2 אנשים,והוא שאל מה המספר שלי ונרשמתי ויצאנו לעוד 2 סיבובים,ככה הוא קרע אותנו,עד שזה ניגמר אתה מוריד מעצמך את השק,הרגשה שאי אפשר לתאר.אני חייב לציין שאנחנו בין הקבוצות היחידות שביצענו פעמיים את התרגיל עם השק. 3 דקות יש לנו,פתחנו את מימית החול,תאמינו לי טעם גן-עדן, הפה שלך יבש כמו שביום כיפור פשוט תכפילו וככה אתם מרגישים.
לוקחים את האלונקה ויוצאים למסע, המפקד אומר שיוצאים למסע של 7 ק"מ, (פחח אלעק 7, אולי 2 קילומטר או 3).
כאשר 4 לוקחים את האלונקה, כל השאר לוקחים את שאר הדברים שיש.
ומתחילים ללכת\לרוץ אחרי המפקד,הוא מסביר לנו שהחילופים מתבצעים אך ורק ע"י הרמת יד של מי שרוצה חילוף,עכשיו לבעיה שהייתה כאשר המפקד ראה שאנחנו צריכים חילוף דפק ספרינט והוא מרים יד ואנחנו צריכים להדביק אותו. ואי אפשר לבצע חילוף עד שלא מדביקים אותו, יש לנו 5 שניות לא הגענו אליו חוזרים אחורה עושים שוב ושוב, קריעה פשוט קריעה, אנשים זעקו לחילוף וכבר לא החליפו אותם בגלל שאין כוח,והאלונקה מאוד כבדה. אנשים כימעט בכו רק כדי שיחליפו אותם,סבל שאי אפשר לתאר במילים! סחבתי גם את הפק"ל וגם את האלונקה הרבה פעמים וכבר אתה לא מרגיש את הכפתיים שלך!
אחרי 46 דקות ריצה עם האלונקה כולם מוטשים וגמורים חוזרים חזרה למקום ההתחלה שבו מסיימים את הגיבוש,אך לא לפני שהוא החזיר אותנו עוד פעם אחורה שכבר עמדנו לסיים.
ואז היה לנו ממש עוד קצת הוא אמר אתם רואים שמה את האמר? כולם ספרינט עד לשמה! ואני הייתי עם האלונקה והיא צריכה להוביל,ברגע הזה הכתפיים שלי פשוט נהרסו ישר שהגענו להאמר צעקתי חילוף חילוף עד שהחליפו אותי.. יצאה לי הנשמה.
טוב סיימנו עם זה,מניחים את האלונוקות,המפקד מוביל אותנו לרחבה שמה הוא אומר לנו כל הכבוד, סוף סוף מילים טובות.. ואז הוא שאל מי רוצה להעביר מתחיחות אני התנדבתי,העברתי לצוות מתחיות כדי שלא יתפסו השרירים,המפקד הלך (כמובן שקיללנו אותו באותו רגע שהוא הלך)סיימנו מתיחות.כלום לא עוזר כי זאת מסה גדולה מה שעברנו היום.עכשיו מה אנחנו מגלים? שסיימנו את הגיבוש בצוות 13 חב'רה!
הולכים לשבת קצת לנוח,מסתכלים במראה ורואים שכל פנים שלך והגוף בחול,מתקלחים מקבלים אוכל ושתייה מחזירים מדים ומחכים לתור שלך בראיון. אתה מתיישב עד שקוראים את השם שלך.
עכשיו בראיון לא לזרוק זין ולעשות אותו גמורים,תהייו אתם עצמכם. זקופים! זה שתי מילאומינקים שיודעים מה הם מחפשים, אתם בטח שואלים מה הם שואלים אותכם?
כמה שאלות, ספר על עצמך,על העיר שלך,האם אתה מטייל בארץ,עובד,מה אתה עושה בשעות הפנאי, למה צנחנים, מה תעשה אם לא תתקבל לצנחנים,על הבית ספר,האם אתה מבריז, האם אתה משתמש בסמים. הרבה שאלות כאלה כמו בצו ראשון.
משמה סיימנו את הגיבוש, הולכים שמה לברגר קינג, אוכלים כמו שלא אכלתם הרבה זמן. ממש רעבים, משמה תופסים אוטבוס ויאלה חוזרים הביתה.
ואני חייב לציין שחוזרים גמורים רק עכשיו הבנתי למה חיילים יושנים כל הדרך באוטבוס.
חזרתי הלבשתי עליי תחבושות בגוף בגלל פציעות,כל הגוף כואב אתה כבר לא יודע איפה יותר,הכל תפוס. וזה לא עובר גם עכשיו שאני רושם זה מאוד כואב.
אבל לא נורא,הכל עובר בחיים!

זה היה כל הגיבוש,ועוד משהו אני חייב להגיד לכם.
כמה שתקראו את המאמר,ועוד מאמרים אחרים אתם לא תדעו כמה שהגיבוש קשה עד שלא תעשו אותו. אבל תזכרו שהכל בראש! תגידו לעצמכם רק אמבולנס מוציא אותו מפה ולא המפקד!

עוד כמה טיפים שיעזרו לכם:
נעליים-תביאו לעצמכם נעליים נוחות שתוכלו לעשות הכל כמו שצריך!שלא תשחו בחול!
שק שינה-תביאו שק שינה אני היחיד שהבאתי ושינתי "כמו מלך" בזמן שהשאר ישנו על משהו שניקרא מיטה,זה היה אלנוקה ניראה לי המיטות האלה.
אמינות-לא לחתוך,לא לשקר, רואים הכל גם שלא ניראה לכם! מסתובבים הרבה משקיפים.
ראבק-אש בעיינים, לא להישבר להגיד לעצמך שעוד קצת זה כבר ניגמר ושאתם מסיימים!
ממתקים-ללילה שיהיה לכם ממתקים ככה בסבבה שתאכלו אותם קצת וזה יתן לכם קצת כוח לבוקר.

וזהו בעצם זה כל מה שעברתי בגיבוש,
ותזכרו,
הידע מוסיף לביטחון,ההפתעה מחלישה אותו.
אז תקראו את המאמר ותראו מה שאתם הולכים לעבור,תגיעו עם ביטחון ועם רעל בעיינים! ולהגיד לעצמכם שעוד טיפה זה ניגמר!

מקווה לעבור את הגיבוש,התשובות יגיעו עוד חודש!
בהצלחה לכולם!
למי שיש שאלות יכול לשאול באשכול!

לעולם אשא דגלך בגאווה

המאמר נכתב ע"י macox:


גיבוש צנחנים 3/5 - 5/5

כפי ששמתם לב התאריך הוא מוזר כי הוא מתפרס לאורך 3 ימים אבל זאת אני אסביר בהמשך,לאחר מאמצים רבים לדחות את הגיבוש הנ"ל ואף את הגיוס נחלתי בכשלון מצד מדור סיירות.. נו טוב מה לעשות.

בכול מיקרה - היום הגדול הוא 3/5 השעה 7 בבוקר.. צעדתי כמה צעדים לעבר תחנת האוטובוס הקרובה אליי לבית (מספר קטן של מטרים) וחיכיתי למספר 35,תחנה ראשית ת"מ והסוף
בת השומר.לאחר מספר דקות של המתנה הגיע האוטובוס.לאחר נסיעה של כל 20 דקות הגעתי וכבר קיבלתי שוק,מספר רב של אנשים יושבים בחוץ מחכים להרשם בזמן שאיזה חייל שבכלל שיך להפסנאות צועק עליהם להסתדר ולחכות בשקט.
לאחר המתנה ממושכת בתור וגם לאחר מפגש עם ידידים מהיסודי ומהכיתה נירשמנו וקיבלנו טופס "אישי" (כלומר שאלון לגבי הפרטים : בן כמה,אחים אחיות,תחביבים וכו'..),לאחר כ 20 דקות הגיעו כמה חיילים סדירים מהצנחנים,חלק היו מהיחס"ר וחלק היו ממקומות אחרים.
לאחר חלוקה לשישה קבוצות(זהו השלב הראשוני שבו את מכירים את המפקדים ששומרים עליכם לפני הגיבוש) כול קבוצה שבערך מכילה כ 30-40 איש מקבלים שאלונים רפואים ואז הולכת לרופא לצורכי בדיקות רפואיות,לאחר הבדיקה ומילואי שאלון רפואי נוסף והמתנה ממושכת נוספת עולים על המדים(חשוב לבחור מדים מתאימים כי לאחר מכן תסבלו בגיבוש,בעיקר אם תקבלו מיימיה ללא "בית מימיה").
כאן ניגמר השלב של הקליטה ומתחיל שלב שבו בעיקרון עושים כלום.לאחר שפוזרנו לאוהלים ולאחר שינה שאורכה היה עד שעתים הלכנו לאכול בחדר אוכל,שעה לאחר מכן התחיל החלק הראשון של הגיבוש - בוחן בר אור -לאחר הרצאה משעממת של קצין כושר קרבי ולאחר חלוקת המלשב"ים ל-2 קבוצות (עד 120 בכול קבוצה בערך) מתחילים לעשות את הבוחן.
קיימת הקצבה של 2 דקות לכול תרגיל כאשר התרגיל הראשון הוא מרפקים,היו כאלו שעשו 20 היו כאלו שעשו 50 וכאלו שעשו גם 60 ומעלה.לאחר מכן היה תרגיל שכיבות שמיכה שזהו לפי דעתי התרגיל הקשה ביותר ומאחר הוא נעשה ללא מזרון,ולאחד כמוני שצריך לעבור ניתוח בעצם הזנב זה היה גיהינום,לאחר שסיימנו את התרגיל הזה התחלנו להתכונן לחלק האחרון של הבר הוא והוא למעשה ריצת 2000,המדריכים חילקו אותנו ל 6-7 קבוצות (מספרים מ 1-50 קבוצה א' וכו..) וכך ביצענו את הריצה.אני מוכרך לציין שזהו מסלול ממש קשה שחלקו מכיל חול ים וחלקו האחר מכיל עליות ממש מעצבנת.. אז תרוצו בחוכמה ואל תשימו ספרינט ישר על ההתחלה כי אתם תהרגו את עצמכם ותגיעו בין האחרונים.לאחר שסיימנו את הבר אור התפזרנו לאוהלים ונחנו במשך שעה. לאחר מכן הלכנו שוב לאכול. השעה 7 וחצי בקירוב וכול המלשבים נימצאים ברחבה המרכזית בצורה של 'ח' מחכים למפקדים שיחלקו אותם לקבוצות על פי הבר-אור.אני אישית הייתי בקבוצה מספר 8,לאחר כמה טירטורים של המפקדים - "יש לכם 10 שניות לקחת את זה ולעשות את זה" וכו, התעלפתי ובכך ניפסלתי רפואית ( על ידי 3 רופאים ו-2 חובשים קרביים....) באסה.בזה למעשה תם היום הראשון שלי ובבאסה רצינית,הלכתי פשוט לאוהל ושכבתי לישון,התעוררתי למעשה בשעה 4 כאשר התחיל הגיבוש של המלשבים האחרים.צפיתי במתרחש בקנאה רבה וגם בכעס על עצמי שהתעלפתי,השעה חמש וקבוצה של 50 איש מעירה אותי כשהם בדרכם לאוהל,לאחר ברורים נוספים גיליתי שכולם פרשו,מאותה נקודה וכן אלה הגיעו עוד ועוד אנשים שפרשו,השעה 8 והקבוצות מתחילות לחזור.קבוצות שהתחילו עם 24 חניכים חוזרות רק עם 10 !!,השעה כבר 9 ואני במרוץ תמידי לאחר אותו רופא שבדק אותי יום לפני זאת - רק כעבור שעה מצאתי אותו וזה עשה לי את היום ונתן לי לעשות גיבוש נוסף. אז כמו המלשבים החדשים שהגיעו גם אני שוב ישבתי בחצר כאשר השמש זורחת מעלינו ומייבשת את מרביתנו,עניתי שוב על אותם טפסים ועברתי את הבדיקה הרפואית.התחלקנו שוב לקבוצות,עלינו על מדים וכו'... הכול נישאר אותו דבר רק שהפעם הקבוצה החדשה שלי נפלה על תורנות מטבח, במשך 3 שעות היינו צריכים להגיש אוכל,לנקות וכו -- ממש מעצבן. לאחר 3 שעות התפזרנו לרחבה המרכזית ושם שוב עשיתי את הבר אור...לצורך השוואה עם התוצאות שלי ביום הראשון עשיתי מרפקים 53,בטן 50 ו 2000 ב 8:30 ואילו ביום השני עשיתי 55,50,8:00.לאחר החלקוה לקבוצות ניתן לי הכבוד להיות בקבוצה מספר 1 כאשר המספרי האישי שלי הוא 5.לאחר כמה תיזוזוים רבים של מילוי מימיות וכול הציוד הלכנו לישון,עצה שקיבלתי ולא עקבתי אחריה... אתם מוכרחים אבל פשוט מוכרחים להביא שקי שנה.. מה שהצבא מציע הוא חרא ! פשוט חרא... לאחר שעולים על מדים והולכים לישון אתם מקבלים מלא אבל מלא שטפי דם ברגלים בגלל הכפתורים של מדי ב' ובכלל אין כריות.לאחר השקמה בשעה רבע ל-4 ולאחר שמירה קצרה כונסנו לקבוצות הראשיות שלנו,מאחר וה4/5 היינו התאריך האחרון לגיבוש צנחנים היינו צריכים לסדר את כול המיטות והסמיכות בכול הבסיס... לקח לנו בערך כ 20 דקות !!! , בשעה 4 וחצי אנחנו לוקחים אלונקה ואת כול הציוד ומתחילים להתקדם לעבר האזור שבו מעבירים את הגיבוש,לאחר הליכה/צעידה וריצה כשל 10-15 דקות הגענו למקום והתחלנו בתרגיל אשר מייצג את הגיהנום של גיבוש צנחנים לא אחר מאשר "מקצי השקים",אז כול אחת קיבל שק שמישקלו בערך כ 20-25 קילו ובכך התחלנו לעשות תחרות,4 הרשונים שמגיעים ראשונים נירשמים ולפעמים גם האחרונים.בתרגיל הזה הצלחתי להגיע תמיד בין הראשונים,לאחר כ -3-4 מקצים 5 כבר פרשו !!
החלק השני של השקים היה למעשה גם תחרות והמטרה הייתה להגיע לשק ו-3 הראשונים היו נרשמים,לפעמים היינו צריכים להגיע לאותו שק פעמים ורק אז היינו נרשמים,בתרגיל הזה דיי אכזבתי אבל הצלחתי להשאר באמצע (כלומר לא הגעתי ראשון ולא אחרון ),התרגיל האחרון עם השקים היה דווקא דיי "מהנה" ואף היווה מעין אבן מושכת בשביל שאר מדריכי הגיבוש,מ-3-4 מדריכים שהיו איתנו הגיעו עוד 5-6 מדריכים בשביל לצפות בנו "נהנים" בכול מיקרה זהו אחת התרגילים הקשים ביותר ובו קיימת גם תחרות עם השקים אבל שם קיימת עלייה קשה מאוד ולאחר מכן ירידה מסוכנת שרבים מאיתנו נפלו בה ואף דיממו בה במיקצה הזה דיי כיכבתי והגעתי תמיד ראשון או שני,ניסיתי לעזור מספר מועט של פעמים אבל אני בעצמי הייתי באפיסת כוחות כבר,בתרגיל הזה גם קיבלנו עונש שבכך שאם היינו נעצרים או הולכים היינו צריכים לעשות סיבוב נוסף... היו כמה מקצים שבהם עשינו 4-5 סיבובים !! אני חייב לציין שבתרגיל הזה ובתרגיל הקודם המפקדים עשו דווקא ועישנו בכמויות לידנו ואתם בטח יודעים איזה קשה זה לנשום לאחר מאמץ כאשר יש ענן כבד של סיגריות לידך.התרגיל הבא ברשימה הוא אלונקה סוציומטרית - אין ממש מה להרחיב תחרות בין המגובשים כאשר ה-4 הראשונים מגיעים ולוקחים את האלונקה וכול השאר רצים,להבדיל מיום סיירות כאן חייבים לרוץ עם האלונקה,באלונקה היו בדרך כלל 4 אנשים קבועים ,אני ועוד כמה,כי כול הצוות היה כבר מת,לאחר מספר רב של סיבובים הגענו לתרגילי חשיבה,באחד מהם הייתה וועידה בעד או נגד לגבי צבא קטן ובתשלום, ותרגיל נוסף ששילבנו ידים בצורה הפוכה כלומר יד ימין שלי לוקחת יד שמאל של השכן משמאל שלי וכן אלה והמטרה הייתה להפוך את המעגל בכך שנעמוד במעגל כאשר הידים שלנו הפוכות כלומר יד ימין שלי תופסת יד שמאל של השכן מימין שלי... (אתם כבר תבינו).
מתחילים להגיע לסוף... בתרגיל הבא זוחלים והרבה ! הצלחתי להגיע בדרך כלל בין הראשונים למרות שהיו עוד כמה שכיכבו יותר ממני לאחר כ 5-10 זחילות הפסקה (תשתו,תנשמו טוב כי אתם תצטרכו אותה) התרגיל הבא היה למעשה שילוב באזור הזחילות,כלומר עושים 10 בטן רצים עושים 10 שכיבות סמיכה ואז זוחלים עד הסוף ואז עושים 10 צפרדע.. כלומר מתקופפים ואז קופצים ומוחאים כף(נישמע קל אבל בשלב הזה כבר אין אוויר וממש קשה לבצע) לפעמים נידרשנו לעשות תרגיל זה פעמים בשביל להרשם.זהו אחד התרגילים הקשים ביותר כי ממש ואין אוויר וניפצעים הרבה (בגלל הזחילה) וגם בגלל שמקבלים רגלים לפנים בזמן שזוחלים ... בתרגיל הזה היה לי פאק קטן כי עשיתי רק 9 שכיבות סמיכה ולאחר מכן המפקדים אמרו לעצום עינים ומי שלא ביצע 10 (מאחד מהתרגלים : בטן,מרפקים וכו ) שירים יד... ואני הרמתי למרות שבנסיעה הבייתה הבנתי שבכלל הם ראו מישהו אחר "מרמה" אבל איך שאומרים את הנעשה אי אפשר לשנות. לאחר מספר רב של זחילות ומרפקים הגענו לשלב האחרון שהוא מסע עם האלונקה אחד הדברים הקשים ביותר וניתן להתחלף באלונקה רק אם אנחנו צמודים על האלונקה למפקד ואם הוא רואה שאנחנו פותחים פער יש לנו 10 שניות לסגור אותו ואם אנחנו ניכשלים אנחנו חוזרים על המסלול,לאורך המסע הייתה לנו משימה להקיף איזה דיונה ב 40 שניות אבל לאחר כ -5-7 כשלונות למפקד נימאס והתחלנו לחזור לעבר הרחבה שכולך אהבנו.הכללים עדין תקפים עד להגעה לרחבה ( 500 מטר),מותר להחליף רק אם צמודים והמפקים עדיין רושמים שמות מי מחזיק אלונקה ומי לא,לאחר כ 5-8 דקות הגענו לרחבה והתפרקנו - תרתי משמע ! העברנו כמה מתחיות צעקנו שאנחנו צוות מספר 1 והלכנו להרגע (לאכול להתרחץ וכו) לאחר שהרס"פ המניאק תפס אותנו ונתן לנו לעשות כמה עבודות רס"פ התחילו הראיונות, מאחר ואני באתי מת"א אני למעשה הייתי בהמתנה כ -3 שעות לראיון.לאחר מכן נסעתי באושר ועושר הבייתה וישר קפצתי למקלחת ואז לישון.

**** כמה דברים חשובים,את השאלון האישי שאתם מקבלים יש למלא ברצינות כי הראיון מתבסס עליו,ואם יגלו שסתם רשמתם בשביל הכיף,הכול ניגמר. תביאו שק שינה ועוד כמה בגדים חמים כי בלילה קפוא,ממש קפוא !

זהו למעשה,הגיבושון בשבילי היה הרבה יותר מסתם גיבוש זה היה אתגר ואף כאינדיקטור בשבילי למה אני מסוגל,אין לי ממש טיפים רצינים להביא לכם כי אתם לא צריכים,אל תעשו טעות של הרבה אנשים אל תקראו הרבה מאמרים ותזכרו אותם בעל פה ותבואו לגיבוש בצפיה שמה שקראתם זה מה שיהיה.. ממש לא ! לבוחנים יש אפשרות לשנות את הגיבוש כרצונם,להוסיף או להסיר חלקים מהגיבוש.
ודבר אחרון - השקים,אין ממש סיבה להשבר שם למרות שזהו השלב שבו כחצי מהניגשים פורשים,אם את מרגישים שפשוט קשה תנמיכו קצב אבל לעולם אל תלכו כי פשוט ככה הקבוצה נענשת,כלומר כול פעם שמישהו הלך היינו צריכים להרים את השק מעל הראש,משהו קורע..

וד"א למי שהיה ביום סיירות שיצפה קצת מעבר....

מטצער עם המאמר קצת קשה לקריאה כי עוד לא ממש הספקתי לישון,ברגע שיהיה לי זמן אני אתקן אותו.


אז לכול הניגשים למחזור הבא שיהיה רק בהצלחה.


נ.ב
רק רוצה להוסיף שכדאי גם לעשות מתיחות לגב כי אתם תרגישו את זה מאוחר יותר...

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י tammy1903:


מיון/גיבושון לחימה התנדבותית לבנות.

אז....אני קודם כל אפתח בכך שאגיד שזו הייתה אחת החוויות המנהות ביותר שהיו לי בחיים!
אני שומרת על קשר עם הבנות שהיו איתי בצוות עד עכשיו, ובאמת אבל ב-א-מ-ת שהיה לי פשוט כיף אדיר!
רצתי, הזעתי, אכלתי חול, אבל היה סיפוק אדיר מכל העניין.
ואני חושבת שמי שיצאה עם ההרגשה הזאת מהבסיס הייתה גם מספיק בטוחה בעצמה ובהחלטה שלה להגיע ולחתום ת3 שנים האלה בשבילך התפקיד שאליה היא תשובץ.

אז ככה.
קמים ב11 כזה(:..חח..<הזימון היה לי ל3 אז היה לי זמן...
ועולים על האוטובוס לתחנה המרכזית באשקלון, משם פשוט הולכים אחרי עדר הבנות שצועדות לכיון האוטובוס שמסיע לבסיס טירונות זיקים.
אישית כשהגעתי להיצטדיון והתחלתי לעלות על האוטובוס הייתה איזה מגבניקית קשוחה ומגעילה שצעקה על כולם, אז זה כבר הרתיע כמה בנות..חח..וגם אותי!
אבל בהמשך הגיבוש למדתי שלרוב כל מה שאפשר לקבל ממגבניקיות זה צעקות(:
בכל מקרה עולים על האוטובוס מכירים קצת את הבנות שמסביב, אנחנו אישית הרצנו המון צחוקים בדרך לבסיס, הכרנו אחת ת'שניה, גם פגשתי כמה חברות שלי שם. בקיצור- get friendly!....כי סביר להניח שהבנות האלה הן אלה שילוו אותך במשך היומיים האלה בצוות שלך.
בערך ב3 וחצי הגענו לבסיס <חשוב לציין שהגענו באיחור מה שאומר שגם סיימנו הכל באיחור מכל שאר הצוותים>
אז יורדים מהאוטובוס לוקחים את הדברים ומובילים אתכן לרחבה בה אומרים לכן להסתדר בח'.
נותנים לכם זמן מוגדר לכבות פלאפונים לשים חולצה שהיא לא חולצת בטן ולא גופיה ולהוריד את כל התכשיטים. אחרי הפרוצדורה הזו נותנים לכן טפסים למלא, ועוד טפסים, ועודדדד טפסים!
ואזזזזז, שולחים אתכם לפי צוותים כבר למפקדות שלכן.
אז בהתחלה אין שומדבר מיוחד, סתם מתזזים אתכן מפה לשם "צוות 7 רצתם לפח זבל שם וחזרתם 30 שניה צאו!", כמובן שכל הדרך אתן צריכות לספור בקול כדי שהמפקדם תשמע אתכן צורחות תנשמה!
אחרי זה נותנים לכן עוד טפסים למלא, ואז בדיקת רופא, האמת שאני הייתי קצת בעייתית, כי המפקדם החמודה שלי <וזה לא בציניות!> פשוט הריצה אותי כדי לבדוק מה קורה עם בנות אחרות כל הזמן וכו', אז הגעתי לבדיקה כשכולי מתנשפת, והדופק שלי היה מעל הרגיל כמובן.
אז אמרו לי לנוח לשתות מים ולחזור אחרי כמה דקות, כמובן שהמנוחה לא הייתה בדיוק מנוחה כי הייתי צריכה לרוץ לברזייה לשתות מים או לרוץ לאהול ולקחת מהתיק, ובקיצור הכל הסתכם בריצות.
אחרי שכולן עשו את בדיקת הרופא שזה מדידת חום דופק ולחץ דם פשוטים, מקבלים פתקון קטנטן שמביאים למפקדת וזהו זה, הולכים לקבל ציוד!
עכשיו חשוב לציין שאחרי שאתן תקבלו ציוד יגידו לכן לרוץ לרבחה ליד האוהלים ולהסתדר בח', אז תשתדלו לא לאבד ציוד וששומדבר לא ישאר שם, ובמידה ואחת מכן רואה שלמישהי נפל אז תחזרו לקחת!..לא יקרה שומדבר, אתן תחסכו לכן את התיזזוים שתקבלו אחרי זה על איבוד ציוד, מה גם שתרוויחו כמה נקודות זכות אצל הבוחנים שמסתובבים אם לא ציינתי עד עכשיו כל הזמן מסביבכן ובין הרגליים כדי לראות כל דבר שאתן עושות ואומרות.
אחרי קבלת הציוד יריצו אתכן לקחת מזרונים ולסדר הכל באוהל, אותנו אישית העלו על מדים ואז אמרו לנות ללבוש חזרה את בגדי הספורט לקראת הבר-אור.
אז ככה, בבר אור כמובן שתקבלו חימום קצר מהמדריכת ספורט הנמוכה והמוזרה למדיי, או משני החתיכים האחרים שנראים כמו שחקני כדורסל מכובדים <ואני חייבת לציין שאחד מהם היה פשוט מדהייייים...חחח...טוב שכולן לא הזילו עליו ריר..>
בכל מקרה אחרי החימום כמובן תעשו כפיפות בטן כשהמקסימום זה 82 אם אני לא טועה..משהו בסביבות המספר הזה, לאחר מכן כפיפות מרפקים כשהמקסימום זה 48, וריצת ה2000...
עכשיו חשוב לציין שבמידה ולא הצלחתן מי יודע מה בבר אור אל תתיאשו, הבר אור נועד כדי למדוד את היכולת שלכן, אם אתן מצליחות ומשקיעות הכל במהלך הגיבוש הם יכולים להעריך שנתתם מעל ומעבר ליכולת לדוגמא.
אחרי הריצה, הולכים לאוהל עולים על מדים והולכים לארוחת הערב שגם לה זמן מוקצב.
סביר להניח שלאחר הארוחה אתן כבר גמורות מעייפות למרות שעקרונית עוד לא עשיתן כלום(:
עכשיו חשוב מאוד לציין שלוקחים אתכן לאחר מכן להרצאות מפי הלוחמות על התפקידים שלהן, אני ממליצה להקשיב למרות שממש רוצים להירדם ויש גם סרטים שפשוט דורשים נמנום, אבל אישית למחרת בהסברים לא היה לנו מספיק זמן אז שמחתי שהקשבתי לילה לפני.
אחרי ההרצאות אתן יושבות לעשות מבחנים- כמה כיף(:
עליתי על זה שאלו אותם מבחנים כמו במיונים הראשוניים לצוות אוויר אם מישהי הייתה, אז היה לי די קל כי זכרתי דברים והלך לי מהר, ואל תעתיקו, כי רואים אתכן!
הייתה לי בחורה שישבה ליידי והעתיקה ממני ועשו לה ממש בעיות אחרי זה, אז זה באמת לא שווה את זה.
ואז, עוד קצת תיזוזים, שעת ט"ש ולמיטות!!!!
אני אישית ממש נהנתי מהשעת ט"ש כי יצא לי לדבר עם כל החברות, גם בשלב מסויים כולן מתאספות באוהלים פשוט עושים שטויות מרוב העייפות עם הצוות, אישית ממש נהנתי(:
זה הזמן להשתחרר קצת מכל הזמנים והצעקות, וגם להעביר כמה חיקויים של המפקדות..חח...אבל תשתדלו לעשות את זה בשקט כי הן מסתובבות ליד האוהלים(:
אז הולכים לישון, לנו אישית לא היו הקפצות בלילה, שמעתי שבחורף עושים יותר, המפקדת החמודה שלנו העירה אותנו אחרונות מכל האוהלים(:.
אגב, אני ממש ממליצה להביא שמיכה כי אישית הבאתי גם סדין גם שמיכה גם פיג'מה ארוכה ובכל זאת קפאתי!!
אז קמים בבוקר לאימון בוקר חביב שכזה, קצת ריצות קצת הרבה תיזוזים, כפיפות בטן, כפיפות מרפקים, אישית לנו היה הכי קל כי המפקדת שלנו הייתה חמודה, שמעתי שאת הצוותים האחרים המפקדות אמרו להן לזחול על חצץ ממש וטירטרו אותן בצורות מטורפות.
טוב, אחרי תיזוזים, יאללה ארוחת בוקר מדודה על זמן, תשתדלו לא לאכול יותר מדי, ותאכלס אני אהבתי דווקא תאוכל שם, בכל מקרה כמו שאמרתי, לא יותר מדי כי סביר להניח שתקיאו את זה אחרי זה...חח
האמת שאחרי הארוחת בוקר אני לא ממש זוכרת לפי איזה סדר הלכנו בתחנות השונות וזה גם לא משנה כי כל צוות בסדר שונה, אז משם הלכנו לזחילות,
עקרון פשוט מאוד, יש בערך 10 שקים, שהם תחנות, מתלקים לקבוצות של 4, כל קבוצה צריכה לגעת בשק מסוים, ולעבור משק לשק עד שמסיימים, מבלי ששתי קבוצות יגיעו לאותו שק, אם זה קורה אז כל קבוצה חוזרת לשק שהיא הייתה בו קודם לכן.
תנסו לתכנן פחות או יותר את הזחילה לשקים, אצלנו בצוות הלך לנו מעולה הגענו ראשונות.
עקרונית הרוב אמרו לי לפני הגיבוש שזו לא תחרות אבל יורת נוח לחשוב שזו כן, זה נותן מוטיבציה להמשיך לזחול אחרי שמגלים שאת מדממת מהמרפקים..חח
גם סביר להניח שהמפקדות יעודדו אותך, הייתה מגבניקית אחת שאני ממש מעריכה אותה על זה, היא פשוט ירדה על הריצפה והתחילה לזחול עם מישהי מהצוות, צעקה לה שתמשיך, שהיא בכלל לא רואה את כל החול הזה ולא כלום, זה ממש עוזר, פשוט תכניסו לכן לראש שזה לא קיים, זה לא יכול לעצור אתכן, ואתן עוברות בקלי קלות(:
אז אחרי הזחילות עוד קצת תיזוזים והולכים לשבת ברחבה ליד האוהל, שם נותנים לכם משימה קטנה, נצלו תזמן שיש לכן כי אחרי זה לא יהיה זמן לנוח.
חייזרים התשלטו על כדור הארץ, נשאר מספר מסוים של אנשים כל אחד מהם בעל מקצוע זה או אחר, אתן צריכות להחליט על 4 אנשים שאותם אתם משאירים חיים <כי בחדר יש מספיק אוויר אוכל ומים ל4 אנשים בלבד> המטרה של המשימה היא פשוט לראות כמה אתן דומיננטיות בצוות, חושבות בהיגיון וכו'.
אל תנסו להתבלט בכוח, אם יש לכן משהו להגיד תגידו, ובשלב מסויים בטח תעברו לצרחות מה שמתאים לבנות, אז תשתדלו להיות אלה שירגיעו וישמרו על השקט(:
אישית איתי שאני ועוד 3 בנות התבלטנו מאוד בקבוצה ואחרי זה זה כבר עניין של שיכנוע כי אתן כולכן צריכות להגיע ליידי הסכמה.
בכל מקרה כשאתן מסיימות אתן הולכות ל "ביצה"
מן שטח חולי וקוצני שבקצהו האחד ישנם שקים ריקיים וגבעות חול קטנות, ובצד השני- כלום.
המטרה שלכן היא להעביר שקי חול מלאים לצד השני ולבנות שם חומה.
יש גם חוקים שלפיהם יש רק מספר מסוים של בנות שיכולות לרוץ לצד השני בכל פעם אבל בגלל שהיינו צוות יחסית קטן לא התחשבו בחוקים האלה אצלנו.
בכל אני ממש ממליצה לא להתייאש, להשתדל לעשות הכל, אם התעייפתן מהריצות אז תשארו ותמלאו לאחרות את השקים, אבל תעשו משהו אל תעמדו סתם בצד ותנוחו בזמן שאחרות קורעות את הצורה.
אישית בהתחלה היה לי די קשה כי כבר הרגשתי תשרירים ברגליים כואבים אבל אחרי כמה זמן לא מרגישים כלום, אפילו לא את כל הקוצים שנכנסים לרגליים מהצמחים על האדמה. פשוט תרוצו בלי לראות שומדבר אחר בעיניים, בסוף המשימה אחרי שבניתן את החומה עליכן להחזיר את השקים לנקודת ההתחלה ולרוקן אותם. בשלב הזה גם לא להישבר. הרבה בנות פשוט לא יכלו יותר, אבל שוב, תתנו את הכל, תחשבו שבאותו יום ב5-6 כבר תהיו בבית, יש לכן רק הזדמנות אחת לתת את הכל וחבל לפספס אותה.
סיימתן את המשימה?
כל הכבוד!. יאללה הולכים לריצה!
תשתדלו רק לפני, לנער את עצמכן מכל החול שבטח נכנס לתוך החולצה ולמכנס ול-ה-כ-ל. אני ממליצה גם להוציא מהנעליים כי בריצה אתן תרגישו איך פתאום החול שיש בנעליים נהיה כבד פי 2.
אז מהמשימה הזו חוזרים למקום בו עשיתן את ריצת ה2000 יום קודם לכן.
אגב חשוב לציין שכל פעם שמבקשים מתנדבים תרימו את היד!
אזמחלקים ל2 אחד אלונקה ואחת מים אם אני לא טועה ומתחילים בצעידה קלילה שהופכת לריצה קלילה וקצת יורת מהירה עם הזמן, זה נראה כאילו אתן הולכות לעשות את כל ה2000 אבל אין מה לדאוג, היא עוד תחתוך בשביל קצר בצד שיחזיר אתכן בדיוק למקום בו התחלתן.
פחות או יורת באמצע פותחים את האלונקה מעלים עליה שני שקים וממשיכים, שם באמת מתגלה מי נותנת הכל, כי היו בנות שממש לא מיהרו לעמוד מתחת לאלונקה ושמרו על עצמן, אז תהיו כאלה(:
הבוחנים <שעדיין נמצאים סביבכן כ-ל הזמן> שמים לב לזה!
אישית לא היה כ"כ קשה לי <אולי מהאימונים בעמית לכושר(: > ועמדתי מתחת לאלונקה כל הדרך.
בסופו של דבר מגיעים למקום ההתחלה מורידים את האלונקה ויאללה לריאיון אישי(:
אין יורת מדי מה לספר על זה, נכנסים לחדר חמוד כזה, ותשב או ישב מולכן מישהו/י ממש נחמדים יחסית לשאר האנשים שפגשתם במהלך היומיים, ישאלו על החברים, המשפחה, על הבית ספר, לא קשה ולא מלחיץ בכלל!
אני דווקא נורא נהנתי, ישבתי עם המראיינת שלי יותר מחצי שעה שם, היא סיפרה לי על החבר שלה ועל ההורים ואני סיפרתי על שלי, היה מצחיק בטרוף, פשוט כיף(: תשתחררו, תהיו אתן, זה מספיק!
משם ישר לארוחת צהריים, כאן אני ממליצה לאכול, כי עד שמגיעים הביתה אין רגע מנוחה וחוזרים מורעבייייייים!!!
משם עוברים לכונים של החיילות השונים, תקשיבו, תשאלו שאלות וכמה שיותר!
כי לנו לא היה הרבה זמן והיו מלא דברים שרציתי לשאול ולא הספקתי.
בסופו של דבר יש עוד המון מילואיי טפסים, יש לסדר את התפקידים שאת הכי רוצה לפי הסדר, וגם טופס שבו את רושמת את שלוש הבנות מהצוות שהכי מתאימות להיות לוחמות לדעתך.
עכשיו מגיע הקאטצ'.
אני והצוות שלי די נדפקנו.
ביום הראשון יש לרוב אימון עם נשק, מה שלנו- לא היה כיהיינו באיחור וכבר היה לילה, אז החליטו לעשות לנו את זה בסוף, כשכבר כל השרירים תפוסים והכל כואב ומגעיל.
ממש אבל ממש- לא מומלץ!
כי כל מה שיוצא מכל ה"אימון" הזה הוא כאבי רגליים וידיים כי הנשק הזה- כ-ב-ד!!!!!
אבל גם כאן הבוחנים מסתכלים, ורושמים, אז תנו את הכל.
וזהו, מכאן והלאה אין שומדבר מיוחד, החזרת ציוד, עולים על אזרחי, ויאללה הביתה.
לנו היה קטע מצחיק שהייו שם כיתות שהיו בטירונות, וראינו אותם במהלך הריצות שלנו ממקום למקום <לחדר אוכל ומשם לאוהלים וכך הלאה.>
ובלילה הבנים שם התחילו לצעוק לנו כשחזרנו לאוהלים וזה...קיצר היה מצחיק(:
בכל מקרה חשוב לדעת ששומדבר שם לא מחייב, יש גם טופס שתחתמו עליו לגבי ה3 שנים שירות, אז זה טופס רק כדי שתהיו מודעות לכך שהשירות בתפקידים הנתונים כרוכים בחתימה על עוד שנת שירות.
במהלך הגיבושון גם תמלאו משוב קצר על המפקדות ועל התנהלות הגיבוש בכלל.
עקרונית אני באמת אומרת - תתנו את הכל, זה לא קשה מדי ורוב הבנות אצלנו עשו את הכל ובהצלחה.
הדברים הכי קשים היו הזחילות והריצה עם השקים, וגם את זה עוברים עם הרגשת סיפוק עצומה(:

את התשובה לגבי התפקיד שאליו משובצים מקבלים חודשיים אחרי בערך.
אני את הגיבושון שלי עשיתי ב27/3 ועדיין לא קיבלתי תשובה, אז לא להיבהל אם אתן לא באמת מקבלות תשובה כ45 יום אחרי הגיבושון <כמו שאומרים לכן שם.>

רשימת מצרכים (פשוט דברים שראיתי שהם ממש חיוניים לגיבוש):
-בגדים תחתוניים, סביר להניח שלא יהיה לכן זמן להחליף יותר מדי חוץ מגרביים אבל שיהיה לכן למקרה שיהיה לכן זמן.
-כלי רחצה, אין טעם כ"כ להתקלח כי לא עשינו מי יודע מה ביום הראשון, וגם התור למקלחות כ"כ ארוך שעדיף כבר לחזור לשקש.
- בגדים להחלפה, תביאו בגדים ארוכים כי קררררררררר בלילההההה!!!!! וסתם עוד חולצה ומכנס חוץ מאלה שבאתם איתם לגיבוש.
- נעלי ספורט- חובה!!
- מים, שתייה קלה, משהו לאכול בדרך הביתה או מהבית לשם.
- מצלמה!!!!...אני ממש התחרטתי שלא הבאתי מצלמה(:..תביאו, כדאי לזכור את הצוות שלכן- זו חוויה!
- סדין + שמיכה. כי פשוט קרררררררררר!
- נייר טואלט.
- מגבונים לחים.
-כלן מה שאתן צריכות אם זה היום הזה של החודש.
וזהו אני חושבת, אין טעם לקחת תיק גדול מדי, ממילא בהתחלה בטירטורים תצטרכו לרוץ איתו- זה לא כיף! וגם כי פשוט לא צריך שומדבר מיוחד.

המון המון בהצלחה לכל מי שמגיעה לשם, ולכל מי שמשובצת לתפקיד שלה.
אישית אני ממליצה בחום- זו חוויה לכל החיים(:
תמי

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י Err0r404

יום סיירות יולי 2005

יום סיירות 4.7-5.7 2005.


שלום להלן תאור של יום הסיירות מנקודת מבט אישית שלי.

עוברים את שערי ווינגט ומתחילים לחפש היכן מעברים תיום סיירות, השעה בסביבות 15:30 ופה ושם רואים חברה עם חולצות לבנות, שגם מחפשים תמקום. לאחר בירבורים הגענו! ופתאום אני רואה אין ספור נערים לבנים. טוב לא מתרגשים מכך ולאט מתגלים לך חברים מהשכבה מהשכונה......

הולכים לאיזושהיא ממכולה קטנה עם מלא חיילות בפנים, כדי להירשם ליום סיירות לתת זימון + שאלון רפואי מפנים אותך לחובש ואומרים לך את מספרך. החובש בודק בדיקות בסיסיות מאוד דופק ולחלק גם הוא מודד חום, אותי ועוד כמה "בעייתים" הופנו לרופא. התור לרופא היה עצום וזה היה זמן להכיר קצת אנשים ולקבל סינגורים מאייזה גובניק. הרופא שואל קצת שאלות בודק שוב דופק ומשחרר אותך.

טוב השעה כבר 17:00 מרכזים את כולם מתחת לצלייה גדולה ומחכים, פה ושם לוקחים אנשים לסינגורים כגון: לך תביא ארגז כובעים!, למלא ג'ריקן וכו...

מגיעות 3 חיילות ממדור סיירות מסבירות קצת על היום ועל שאלון ההעדפות, לאחר מכאן מקבלים שאלון העדפות בו מסמנים עדפויות בין - מטכ"ל, שייטת וחבולים (מי לא יודע?).

לאחר מילוי השאלון מחלקים לקבוצות לפי המספרים האישיים כ60 חברה בקבוצה. הולכים אחרי איזה גובניק, שמעביר לנו חימום קל ומסביר על מבחן הבר-אור – מרפקים, בטן וריצת 2000 (אני מחדש משהוא?) טוב הציגו לנו איך לעשות תמרפקים ואמרו לנו שמי שלא יורד עד הסוף או לא עולה עד הסוף אז לא סופרים לו וכאן אני רוצה להדגיש אל תנסו לרמות אותם כי יש שם מלא מדסנקיות (חלקם שוות רצח), שתפקידם רק לתפוס "תחכמים". מסיימים מרפקים עושים בטן גם פה לא כדי לרמות! היו איזה שלושה לידי שפשוט פסלו להם מלא עליות – את הבטן עושים ב 2 דקות. סיימנו עם הכוח יאאלה ריצת 2000 וכאן טיפ חשוב הוא לא להיות רכרוכיים בזינוק, כלומר מתחילם 60 ילדים בצפיפות וכמבון יש מלא דחיפות ושמים רגליים אחד לשני פשוט תתחילו מהר ותעקפו את כל הבלאגן הזה. הריצה עצמה ברובה מישור, אך מכילה גם עליות וירידות גם כאן אל תנסו לרמות היום סיירות זה לא בה"ס והם תפסו שם אנשים שניסו לתחמן.

יש סיימנו תחלק הפיזי ליום הראשון! התוצאות שלי בבר-אור הן: מרפקים – 70, בטן – 90 , ריצת 2000- מקום שני. עכשיו לא להלחץ אם לא הולך לכם בבר-אור כי אני סבור, שאין לא הרבה משקל בתוצאה הסופית כי היו אנשים שקיבלו מטכ"ל ושייטת עם בר-אור חלש ביותר, אך מצד שני אם יש לך בר-אור טוב זה נותן לך נקודות זכות.

סינגורים נוספים הרבה דיברים בין האנשים על מה הולך להיות מחר, מיסדר וארחות ערב. האוכל היה מפוזר על גבי כמה שולחנות וכלל – לחם מלפני שבוע, גבינות, ביצים, טונה, ירקות, ממרח שוקלד ריבה ומעדנים. מהרגע שנתנו לנו לאכול הייתה שם התנפלות מטורפת על האוכל ואני נשארתי דיי מאחור ללא מעדן ובמעמצים להשיג פרוסת לחם L.

החושך כבר ירד אם התמזל מזלך אתה יושב סתם באזור מרוכז ואם לא אתה מסונג'ר. השעה כבר 22:00 כולם יושבים והרס"פ קורא מספרים מוודאים שאף אחד לא נעלם מקבלים שקי שינה ולילה טוב....או שלא?

השעה בערך 23:30 חלק נרדמים חלק מנסים לישון חלק מדברים. אני אישית ממליץ לכם לשכב ולנוח ולנסות לישון ולא להיגרר אחרי צחוקים למינהם והיו מלא J.

4:00 השקמה!!! קמים מהר מחזרים שק"שים רוחצים פנים ויש ארוחת בוקר, המלצה לא לאכול הרבה אני אכלתי פרוסה עם שוקלד וזהו. מתרכזים שוב לפני הרס"פ והוא מחלק לקבוצות, שאיתם תעברו תיום סיירות – כ 15 בכל קבוצה.

אני הלכתי להשתין מאחורי איזה שיח ופתאום אני רואה מלא ג'יפים נכנסים לא הבנתי מה קורה התחבאתי מאחורי השיח ומהג'יפים יצאו יצורים חלקם ענקיים חלקם פחות ואט אט הבנתי שהנה הבוחנים שלנו, הם הלכו להם עם ראש מורם כאילו הם איזה נסיכים והיו עם חולצות של שייטת 13 של מטכ"ל בקיצור פוזאיסטים לא קטנים.

חזרתי לקבוצה ו3 שלושה מפקדים הגיעו אלינו אחד משייטת שני ממטכ"ל ושלישי לא ידוע. המטכ"ליסט היחיד שדיבר והעביר את היום השניים האחרים לא הוציאו הגה. בלי הרבה דיבורים המפקד אמר "קבוצה 6 קחו ציוד (אלונקות, שקים, אתי חפירה...) ובואו אחרי. אנחנו הולכים אחריו ומרחוק אני כבר רואה מלא ילדים על איזה הר רצים והחששות מתחילות. המפקד עצר והתחיל לתזז אותנו "20 שניות הקפתם תשיח וחזרתם", כמובן לא הצלחנו והוא תיזז ותיזז עד שנמאס לו, לאחר מכן המשכנו לעלות לכיוון הדיונה שלנו שבה עברנו את כל היום הזה.

יופי הגענו לדיונה המפקדים יושבים להם בסבבה על כיסא ונתנו לנו לעלות אותה 4 פעמים בזמנים לא ריאלים, ואז אמרו לנו להסתדר בסדרי הגעה. הספרינטים הללו היו לי ולרבים ללא ספק החלק הקשה והשובר ביותר ביום סיירות, היינו צריכים לעלות תדיונה לרדת אותה ולהתייצב מול המפקד והלגיד את המספר ואיזה מקום הגעת, ב 3 הראושנים זה היה עוד נורמלי, אך זה לא נגמר אנחנו רק חוזרים והוא עוד פעם אומר "צא" "צא" "צא" "צא" הגעתי למצב שבקושי הצלחתי להגיד למפקד איזה מקום הגעתי פשוט לא נשמתי בקטע הזה וקיבלתי הלם מרמת הקושי וזה היה עוד רק בתחילת היום, חשוב לציין שאני בכושר מצויין הרבה מאוד מעל הממצוע, אבל זה לא הדבר שמשחק תפקיד ביום הזה כי אני כמעט בספרינטים אמרתי לעצמי אני לא יכול אני פורש, אבל לא ויתרתי והמשכתי עוד 2 עליות וזה הגמר קיבלנו 8 דקות הפסקה והרגשתי כמו מלך שלא פרשתי. במהלך ההפסקה אני פתאום רואה שהקבוצה קטנה לה ו4 ילדים פרשו. סה"כ עשינו את זה כ 12-14 פעמים והגעתי 3 פעמיים ראשון פעמיים רביעי והשאר שני ושלישי. טיפ לתרגיל ולכול היום אין ספק שבריצות אין לך עוד כוח להמשיך ואתה רוצה לפרוש אבל תמיד תזכירו לכם שזה עוד מעט נגמר גם התרגיל ובכלל היום הזה עוד 3 שעות אתם בבית.

טוב אחרי הריצות למה שלא נעשה אותו דבר רק ש 4 הראושנים סוחבים אלונקה וה 5 וה6 ג'ריקן. בניגוד לאחרים התרגיל הזה עבר לי דיי בקלות (ביחס לספרינטים), מכיוון שבעת סחיבת האלונקה פשוט נחים, נכון שזה כואב בכתף ובטרפז אבל לפחות לא רצים והולכים איתה. עשיונו את זה גם משהוא כמו 12 פעמים, בפעם הראושנה לא שמעתי אותו אומר "צא" אז הגעתי דיי בסוף ובכל שאר הפעמים סחבתי אלונקה.

טוב עוד 8 דקות הפסקה ואז למלא שקים שהייתי די מופתע מהמשקל הכבד שהלהם, וההרואה לעלות את הדיונה כמה שיותר פעמים ואפשר לנוח ולשתות כמה שרוצים. אני מעריך שעשינו את זה כ 30 דקות.

מצד אחד, אני לא עצרתי לשתות ולנוח, ומצד שני לא רצתי עם השק. עשיתי 26 סיבובים.

אוקיי הפסקה והשמועות אומרות חופרים בור, דיי שמחתי מהשמעות, אך השמחה פגה כאשר הבנתי שאנחנו הולכים לזחול. הזחילות מתחילות בחול רך וזה היה ממש כיף כי לא רצנו (אני עדיין הייתי בטרואמה מהספרינטים), אבל אז החול נהיה אבן וזה ממש כאב והמרפקים והברכיים שלי דיי נפצעו. הזחילות לא נגמרו וכל פעם רושמים פחות אנשים, כלומר בהתלחה רשמו את 8 הראושנים אחר-כך 6 בסוף 3 והתלחתי לתהות אם עדיף לעשות ספרינטים בדיונה. לרוב הגעתי בין 3 הראושנים. בזחילה האחרונה (לא ידעתי באותו רגע שהיא הייתה החרונה) שקמתי פתאום נתפס לי שריר ברגל כל-כך חזק שבוקושי הצלחתי לקום התבאסתי נורא לא הצלחתי ללכת והבנתי שאני סיימתי את היום הזה הלכתי בקושי למפקד ולפני שפתחתי תפה הוא הורא לכולם לשבת ואמר שסיימנו את הקטע הפיזי ליום הזה, איזה מזל!!!!.

חוזרים למאהל ממלאים סוצימטרי שותים 10 כוסות שלי מיץ לימון מסונגרים קצת וממתינים לתוצאות....

איזה מתח איזה דרמה פרפרים בבטן ומתחילם להקריא את האנשים שממשכים מינוים למטכ"ל (מטכ"ל סימנתי בעדיפות ראושנה) אני יושב שם והמספרים למטכ"ל נאמרים והמספר שלי לא מגיע ופתאום הוא הגיע אחד לפני האחרון אבן ירדה לי מהלב, מצד אחד נורא שמחתי, אבל אנשים שהתאמני איתם ליום הזה ועזרו לי הרבה לא קיבלו את מבוקשם וזה דיי קילקל את שמחתי.

כל מי שיקבל מטכ"ל איזה 40 המשיך למבדקים עיוניים ולפסיכולוג ישר מהיום סיירות מה שלא ידעתי (חשבתי שזה יום אחרי) ועל מה שהיה שם צריך לרשום סיקור אחר......

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י נור:




כמובטח: מאמר על גדנ"ע חובלים

*המאמר ייכתב יחסית בתמציתיות כיוון שאם אתחיל לכתוב את כל מה שעבר עליי ב-5 ימים האלה אתם תרדמו בערך ביום השני. כל מי שרוצה לשאול שאלות מוזמן לעשות זאת בפרטי או להיכנס לי לאייסי/מסנג'ר.

יאללה ה-4 ליולי הגיע מהר לאללה (מזל"ט לארה"ב ד"א) והיום שחיכיתי לו בערך חצי שנה התקדם במהירות.
קמים בבערך 5 וחצי בבוקר ככה, נוסעים עם אמאבא, לרכבת מרכז בת"א, אבא היה צריך לזוז לעבודה, אמא נשארה איתי וירדה לרציף להיפרד, עולים לרכבת ונוסעים. באים לתחנה מסתדרים החיילים מחה"י מדריכים את כולם לאן ללכת ומתאספים בנקודה מסויימת מאחוריי התחנה. מתארגנים בנגלה והולכים לבה"ד של חה"י שהוא 5 דקות מבת גלים. הולכים לבה"ד מרכזים את כולם ב"בית החובל". היום הראשון הוא יום מג'ייף לחלוטין, יש בו את כל המנהלות הרגילות כמו התארגנות על הציוד (קצת מעפן אבל בקטנה, אפשר להבין אותם, לי אישית טבע החגור בים חח) בדרך מכירים את כל אלה שהיו איתך במיונים, או אלה שטחנת להם את השכל באייסי
כשיושבים בבית החובל מגלים עובדה מדהימה, שלגדנע הזאת הגיעו רק 66 איש (!!) כשלבסוף סיימו רק 63 כיוון ש-3 פרשו בגלל שהם חלו או משו.
כמו שאמרתי, היום הראשון הוא קצת מעפן, עם כל הקטע של המנהלות, ורק לקראת הערב (כמובן אחרי שאכלנו ארוחת צהריים) עולים על הס"גים, מכירים את הצוער בקורס חובלים שיהיה אחראי עלינו ב-5 ימים הקרובים, ואת המילואימניק שיהיה אחראי על הס"ג ועלינו בכלל (מיותר לציין שכל אחד מהצוערים הם שפיצים אחד אחד ובאמת כל הכבוד להם). עולים על הס"גים, שטים קצת, חוזרים לארוחת ערב, מקלחות וב-2300 הולכים לישון.
קמים ביום השני ב-5 בבוקר אם אני לא טועה, אוכלים ארוחת בוקר וזזים לארגן ולזווד את הסגים ולהוריד אותם למים. שטים בים עושים תרגולת אדם במים ובצהריים הולכים לאכול ארוחת צהריים. לאחר מכן יורדים שוב לים ושטים לעבר בא"ח חיל הים שם מסתכלים על כל הצוללות והסערים למיניהם שעוגנים להם במעגן (הסער 5 כמה שהיא גדולה ביחס לסטילים האחרים, היא זערורית לחלוטין לעומת הספינות של האמריקאים לדוגמא, עובדה שהצחיקה אותי מאוד).
היום השלישי הוא ה-יום של ההפלגות. קמים מוקדם בבוקר, בסביבות 4 וחצי לפנות בוקר, מארגנים את הסגים ויוצאים לעבר נהריה (המטרה הייתה לנסוע לראש הנקרה אבל הים היה סוער אז התוכנית בוטלה). שטים בסגים, עושים מבנה ויקטור ומבנה 1, אתם כבר תבינו על מה אני מדבר כשתהיו בגדנע (כמובן שלא רק המילואמניק והחובל משיטים את הס"ג אלא גם הגדנעיסיטים, ואם אתם ממש רוצים לדעת אז אני לא יודע להשיט ברמות מטורפות חחח). כמו שאמרתי הים היה סוער והתחת של סבל קשות מהקפיצות בסירה. החפנו בשבי ציון, היינו עם המדריכים בסבבה, ובסביבות 1400 בצהריים אכלנו ארוחת צהריים וב-1500 יצאנו בחזרה לעבר חיפה.
היום הרביעי הוא למעשה יום שאין בו ים, קמים בבוקר יוצאים לבא"ח חה"י, מבקרים את הסטילנים, לאחר מכאן נוסעים למוזיאון חה"י ולסטלה מריס שם אוכלים ארוחת צהריים. בסביבות אחה"צ חוזרים וסתם מסתלבטים, המפקד של כל הקורסים (נראה לי, בכל אופן מושלי, או איך שאנחנו קראנו לו, "מושטי" הוא אחלה גבר) מעביר הרצאה עם דוגמא למשימת פיקוד כמו שתאכלו הרבה בגיבוש, לאחר מכן חוזרים לאזור האוהלים וסתם מעבירים את הזמן.
יום חמישי ואחרון, קמים מוקדם בבוקר מתקתקים את הסגים, יוצאים להפלגה מול ההורים, מתחבאים מאחוריי סוחרת ואז יוצאים לפתע ומגיחים מהים. עולים לחוף, עומדים במסדר וכל פעם קוראים לכל אחד לגשת לקבל תעודה מחזיק מפתחות וסיכה של הגדנע. את החולצות מקבלים יום לפני ושטים איתן למעשה ביום האחרון מול ההורים.
ובנימה אישית יותר כלפיי: מי שמכיר אותי יודע שהיה בי רעל מטורף על חובלים. היום הראשון שהוא יום של הלם וכל אחד עדיין לא מבין בדיוק מה לעשות עובר, אבל עדיין אני נשארתי שוקיסט ופעור, כשהכוונה היא שהייתי טיפה אפאטי. בנוסף, חטפתי חתיכת געגוע לחברים שלי ברמות, למרות שתכלס יש אחלה חבר'ה בגדנע ואין בעיה להסתדר, אבל כל ערב הרמתי טלפון ודיברתי איתם. כל זה קצת ניקנק לי את הבטחון בקשר ליכולות שלי, מה שקצת פגע בהנאה של הגדנע, שבאמת הוא סיפור שונה לגמרי מהגיבוש וכל התכלית שלו הוא כיף. נקווה שלגיבוש אני אבוא קצת יותר מורעל ועם יותר מוטיבציה
אני חוזר שוב, אם אתחיל לספר מה הלך בכל אחד מהימים (ובאמת היו המון קטעים מצחיקים ונחמדים) אני לא אסיים לעולם, ולכן המאמר כתוב ממש בתמציתיות לגבי מה שעושים בכל יום, מה גם שאני לא רוצה לפגוע בהנאה של הדורות הבאים למי שיש עוד שאלות מוזמן לשאול אותי בכיף
אללה יום ראשון גיבוש, יהיה בסדר ב"ה (בעצם בעזרתי דווקא).
שלכם, אור, צוות 12 גדנ"ע חובלים מחזור ט"ו!!
[הא עכשיו נזכרתי, למי שעקב, כל הסיפור עם הת.ז שלי שבחה"י עדיין לא קלטו מה המספר, נמשך גם עכשיו, ושוב פעם שכחו לי מספר אחד בתעודה שקיבלתי והוסיפו מספר לא קשור (7?? מה לעזאזל איך הגיעו) מה יהיה איתם אין לי מושג...]

_____________________________________

הלכתי... נקווה לטוב. ב-13 ליולי נדע..

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י SSOTL:

שלום לכולם!!!!



ביוק חזרתי מגיבוש חובלים –גדנ"ע קיץ 2005, אנשים היה אחד הגיבושים המצחיקים ביותר בתולדות צה"ל. המפקדים (ואני לא מדבר על מפקדי הצוותים, אלא המפקדים הסגמ"ים שצוותו אלינו כשלא היה מה לעשות איתנו) השתדלו לגרום לנו להרגיש "בנוח" בבה"ד חייל הים.





יום ראשון-יום התארגנות



6 בבוקר בוקר ליום ראשון ה10/7 אני מתעורר...איזה בוקר כוס אמק!!! בקושי המנקי רחובות התעוררו ואין שמש בגרוש, אני כבר ער מרוב ההתרגשות. מעביר שעתיים בקשירת עמודים וכפיתות, תחרויות נגד השעון, כפיתה עצמית ונסיונות נואשים לשחרר את הכפיתות הללו העבירו לי שעתיים שעות נחמדות ביותר בבוקר שלפני הגיבוש. 8 דופק ארוחה ככה פחמימות משהו בובה ואבא לוקח אותי מהבית (כרמיאל) לתחנת רכבת בעכו. נפגש עם משגב ועכו (בגיבוש קראתי לאנשים לפי השמות של הישובים שהם גרו בהם...סתאם כי זה היה קליט) ויאאללה קופצים לרכבת, יורדים בבת גלים ב10 בערך וכבר אנשים מריצים צחוקים מחוץ לתחנה...רואים את השינוי שחל במפקדים מהגדנ"ע משקפיי שמש ומבטים של "אנחנו הולכים לקרוע אותכם" וכו', לא מתרגשים יותר מידי עולים על האוטובוסים ונוסעים לבה"ד שהוא בעצם במרחק של פחות מ100 מטר מהתחנה (ביזבוז כספי הציבור אמרנו?). מגיעים לבה"ד לומדים מ'זה שלשות הולכים להשים ציוד באוהלים ולאפסנאות..או האפסניה כמו שכמה אנשים התעקשו לקרוא לה בגיבוש. מקבלים עוזי ג'יפה כזה שחוץ מלפצח גולגולות לא ממש תורם לאף-אחד, צימידן עם תד"ל, חגור עם מימיות, חגורת עבודה 3 זוגות מדי ב' וזהו אני חושב אה גם חגורת הצלה גרמנית. בדיוק ק 10 דקות אחוריזה מקבלים גם את הציוד המחלקתי (אחרי שהתחלקנו למחלקות כמובן)...כמובן שהסוציומטים יתחילו לשפצר את הציוד של עצמם והשאר...יעזרו לציוד המחלקתי. מקבלים מספרים והולכים למד"ס. הגיבוש (53 איש) התחלק לשני מד"סים אני הלכתי לבת וחשבתי יהיה צחוקים אבל היא הייתה נאצית אחושילינג..ספרינטים, סקווטים, מרפקים מצבי 2, תרגילי בטן וכל דבר מהסיגנון הזה יתקבל בברכה. בזמן הזה התחילו לחפש חנט"ר, הם התחלפו בערך כל חצי דקה בגלל שאפ'פעם לא עמדנו בזמנים, עד שהחלפתי והתחלתי לבקש מה שאנשים שכחו לבקש, הארכות זמן...התחלנו לעמוד בזמנים והמד"ס התחיל לתזז אותנו לכיוון בית החובל, אחרי שעתיים בערך הוא נגמר ואני נהייתי חנט"ר (חרוז. בשלב הזה אנשים לא פרשו בניגוד לגיבושים קודמים, היה אחלה מורל וכל הזמן צעקנו בראבק שאפ'חד לא פורש, ולמרות שזה לא היה ממש שלב של לעזור אחד לשני הייתה המון עזרה והיה אחלה גיבוש (יענו מגובשים. עוד קצת תיזוזים באלגנים ליד בית החובל...הקפת את בית החובל עמדתם בשלשות...רוב הזמן בגיבוש היה לעמוד בשלשות וזה דיי השביז, רציתי עוד מד"ס או משהו. קיצר פוגשים את המפקדים המילואמניקים כל אחד עם איזה פלאפל או שניים על הכתף ועם כרס גדולה והם מחלקים לנו דפים להרצאות ודפים למבחנים ואומרים ללמוד את הדפים להרצאות ראשונים, מתארגנים למסע ולקראת 9 יוצאים. עושים 13 עיקופים מסביב לבה"ד (6500 מטר) ברוב המסעות אנשים תשתדלו לעזור לאנשים...היה קטע דייי מצחיק שיותר מידי עזרתי לאנשים אז המילואמניקים: 34 מה ת'עושה עוף קדימה..תצטרף לצוות" ואני כזה שיסתמו כבר "אבל המפקד הוא יכול לעמוד במסע" וה כל הזמן מבאסים ת'אחרונים ואני שומע אותם "אולי תפרוש...עזוב יש עוד 30 סיבובים" וג'יפות כאלה, קיצר מצאתי את עצמי מקיף את המחלקה 20 פעמיים מה שגרם ללב שלי להתחיל לפעום (המסע היה בהליכה מהירה...בקושי הזעתי). כל 4 סיבובים (2000 מ') עצרנו ועשינו משימה צוותית למשל שואה גרעינית 20 אנשים שורדים את מי תשאירו, תאכלס בודקים מי לוקח יוזמה, מה משתתף, את הסדר של מי בוחרים, מי כותב ומעורב בדברים. המפקדים המילואמניקים מצליחים לבאס אנשים ו2 פורשים (הצטמצמו לצוות של 11). עושים עוד דיון צוותי של מי הרוצח (בדיון הזה לקחתי בגדוווול וגיליתי ת'רוצח התחלתי לשקול קרירה במשטרה צבאית אבל הארוחת ערב שהגישו קטעה ת'מחשבות) הולכים לאכול גם בקטע הזה תמיד לעזור ולהיות אלה שמגישים, או אלא שאוכלים אחרונים תאמינו לי המפקדים מסתכלים כל הזמן גם כשאתם חושבים שהם לא...הם כן, הם סיפרו לנו דברים שאפילו אנחנו לא ידענו על עצמנו, לפעמים בלילה הם פשוט ישבו בתוך האוהלים וראו כל תנועה של אנשים,

מתארגנים לשינה בסביבות 11 וזזים לישון.



יום שני-יום ים



קמים כמובן בהקפצה של המפקדים "חצי דקה הייתם בחוץ תדלים פקלים שמקלים עליכם זוזו" ועם הסירנה האדומה הידנית שעוד ידובר עליה בהמשך. הולכים לאכול ארוחת הולכים לזווד (להכין להפלגה) את הסירות, ארגזי חרטום, משוטים, חבלי חיים, גלגלי הצלה ושאר הציוד, רק שהפעם בלי מנוע (בניגוד לגדנ"ע...אנחנו עוד נתגעגע אליו). מורידים את הסירות (שפתאם מאוד קלות) למרינה והולכים לאכול ארוחת בוקר, חוזרים למרינה ונכנסים לים. הייתי איש חרטום וגררתי את הסירה יותר מידי לסלעים...נכנסתי עם הראש לתוך הגלים תוך כדי שהמפקד צועק לי "34 אתה לא רואה שאנחנו בתוך הגלים" ושאר שטויות בסופו של דבר הבאתי אותנו מחוץ למרינה ועליתי לסירה (לא לפני שחטפתי כמה מכות משוט על הראש מחבריי לצוות) עולים לסירה ומגיעים לסירת ההקאות המפורסמת, סירה עגולה עם ריצפה מאוד דקה מפלסטיק שרועדת עם כל גל קטן מאוד מזכירה בריכה מתנפחת של ילדים קטנים רק עם גג, נכנסים 20 דקות מריצים צחוקים, אני מקיא ראשון על הדופן כשאני מסתובב כולי מאושר עם קאי אני פתאום קולט שכולם ברחו מהאיזור שלי וחושב יאיייי איזה כיף עכשיו יהיה לי יותר בכיף מתרווח לי בפאנן כולי מחוייך, ת'אמת החזקתי את הקיא הזה יותר מידי זמן בבטן, אנשים איך שאתם מרגישים שאתם עומדים להקיא פשוט דחפו אצבע ותקיאו אתם תרגישו הרבה יותר טוב אחר-כך...באמת! אחרי שהיינו 20 דקות וכמעט כולם הספיקו להקיא המפקד נכנס ומביא לנו דפים...נתקעים על אי בודד סדרו את רשימת הפריטים שלפניכם לפי הסדר שאתם חושבים שהם יהיו שמישים, כנ"ל עם המשימה של השואה הגרעינית, בודקים מי משפיע, מי לוקח יוזמה, מי גורם לאחרים לשנות את דעתם וכו'. יוצאים מסירת ההקאות שמחים ומאושרים טובלים בים נעקצים ממדוזות וחזרה לסירות הצוותיות. עהמקד קרא כל פעם לאדם לקצה הסירה (זה כולה 4 מטר, כל השאר פשוט יושבים בצד שני) ואומר לו מה המשימה שעליו לפקד. לבנות תורן, לבדוק מה עומק המים וכו' רק מהציוד שיש בסירה. רואים קצת דבורים סטילים וצוללות עוברים מולנו מזהיים אותם ומפתיעים את המפקד כי ידענו מ'זה וולקן (כאילו הלללללללו זה דבר עננננק) וחוזרים למרינה, מתארגים לארוחת צהריים ואוכלים בפאנן. אחרי החלק הימי של היום הולכים לכיתה עם מזגן (אחרי שהיינו בים ברררר זה לא נעים) ושם נבחנים על החומר העיוני (והם אמרו ללמוד קודם ת'הרצאות ולא למדתי את החומר העיוני קיצר אל תקשיבו להם אפ'פעם!!!)עושים את המבחנים הם דיי קלים גם למי שלא למד זה דיי הגיון המבחנים האלה. נשארים בחדר הזה ומקבלים דף עם מסלולי סירות ומהירויות של סירות משימת חילוץ, אין פה תשובה נכונה כל תשובה שתגידו המילואימניקים יתחילו להתקיל אתכם פשוט תנסה להתבלט בדיון ולהביא כמה שיותר רעיונות (עדיף הזויים ביותר) לחילוץ האנשים. התחלתי לעשות כל מיני רדיסים במעגל...ומשיק למעגל 90 מעלות...ומשפט פיתגורס זה גם נשמע חכם, זה גם דיי עזר וזה מראה שלבנ'אדם יש ראש אז תנסו להשתמש קצת במתמטיקה. הולכים רואים סרט על איזה פעולה של מנוע, תרשמו הכל ותשננו את החלקים של המנוע המפקדים נרדמים תוך כדי הסרט וחושבים שאפ'חד לא קלט אותם, אחרי הקטע הזה הולכים מתוזזים קצת ו20 דקות להתארגן לשינה (הפעם המפקדים אמרו לנו לישון על מדים)..איך שה20 דקות האלה נגמרות הקפצה עם כל הציוד פקלים תדלים החוצה, ועם הסירנה האדומה הזאת שעושה קולות של סירנה. בסוף הקפצת שווא הולכים לישון (השעה 9). ב10 וחצי עוד הקפצה דקה לפני שהייתה ההקפצה אאחד מהאנשים מהאוהל שלי יצא לשירותים וראה ת'מפקדים הוא רץ חזרה לאוהל והעיר את כולם אז היינו מוכנים, עוד פעם סתאם הקפצה.



יום שלישי- משימות חוף



ב3 וחצי התעוררנו מעוד הקפצה 78 נראה לי הגיעה למסדר עם שמיכה כי הוא לא הספיק להתלבש...היה מצחיק...התחלנו מסע 8 ק"מ עוד פעם עם תדלים פקלים והכל, לא פתחנו אלונקה, סיימנו אותו בסביבות 6 וחצי והולכים לעשות עוד מבחנים הפעם על הסרט שהיה אתמול דווקא את זה ידעתי טוב הולכים אוכלים ארוחת בוקר ועושים הרצאות אישיות (על נושא אישי), הרצאות על הנושאים שהמפקדים נתנו לנו ומשימות חוף כמו לעבור דרך שדה מוקשים לבנות אוהל 11 לבנות אוהל בצורת פרמידה, כשבננו את הפרמידה יצא לנו מ'זה קטן ונכנסו פנימה 4 והיה בקושי מקום לאחד ככה אחד על השני התחלנו להיקרע מצחוק והמפקדים רק צועקים עלינו. כל הקטע הזה נמשך עד ל3 בערך, אוכלים ארוחת צהריים ומתחילים לעמוד בשלשות, לא מציליחם לעשות שלשה חסרה ומתוזזים ע"י הסג"מים כר כאן הרגשנו שאין מה לעשות איתנו והתחילו צחוקים



המפקד מחזיק כוס של מיץ תפוזים ביד וצועק: "חסר למי שאני תופס אותו כשהפיפי שלו בצבע הזה" ואז הוא שתה הכל בשלוק וזה היה דיי מגעיל, וכאילו איך בדיוק תדע מה הצבע של הפיפי שלנו?



ממשיכים לעמוד ולעמוד ולעמוד בשלשות וזה דיי מעצבן אז כשנתנו הפסקה לשירותים פשוט הלכתי וישבתי בשירותים (כי אסור ממש לשבת בגיבוש), כשחוזרים המפקד צועק: "כולם מרגישים טוב" כן המפקד רק 78 צועק "לא המפקד" "מה הבעיה 78" "המפקד אני לא יכול להגיד לך" "אני פוקד עליך להגיד לי" "אני חייב להוציא שחורים מהאף" כולם כולל המפקדים נקרעים מצחוק והמפקדים אומרים שכל מי שצחק שיצא 90 לכוח...כל הכוח קומפלט פשוט עובר 90 לכוח. אחוריזה היו עוד צחוקים כשהם התחילו להתעלל ב55 ואמרו לו לשכב על הגב ולהרים ידיים ורגליים למעלה הם שאלו אותו : "אתה יודע למה אתה דומה" "כן המפקדים לג'וק מעוך המפקדים" עוד פעם כולם נקרעים מצחוק. ואז המפקד מתחיל לצעוק: "מה אתם חושבים שאתם צוחקים? חבר שלכם פה נראה כמו ג'וק מעוך ואתם מסתכלים על חתול שמגרבץ וצוחקים" קיצר אני לא ראיתי שו חתול שמגרבץ בגיבוש ופשוט כולםםם התחילו להיקרע מצחוק זה נהיה כזה שכונה. קיצר המפקדים נתנו 5 דקות להתארגן במבנה מיוחד אז התארגנו בצורת V שזה ויקטור שזה סוג של מבנה שייט. (איפשהו בזמן הזה גם החזרנו ציוד) אז הם אמרו אוהבים מסדרים ימיים האא? ואז התחליו לתזז אותנו לכל מיני מבנים ימיים. חלק מהסג"מים פתאום הלכו ונשאר עמי שהוא הסג"מ הכי פחות מפחיד שראיתי "המפקד אפשר הארכת זמן" בד"כ התשובה לשאלה הזאת תהיה כן 5 שניות אבל אצל עמי "כן קחו עוד 45 דקות" דברים בסיגנון, הוא כל-כך נחמד הוא פשוט לא היה יכול להיות רע. אני הולך לפסיכולוג ומספר לו שאמא מרביצה לאבא וכל מיני דברים שרק ימנעו ממני לעבור, אבל דיי הצחקתי אותו אז היה נחמד. כשחזרתי המפקדים אומרים להסתדר בשלשות הם אומרים "תהיו גאים בעצמם שהגעתם לכאן...אבל לא יותר מידי" עושים סיבוב פלברה בבסיס ואני מתחיל לשיר:



אמא אמא תסתכלי

מה גיבוש חובלים עשה לי

סבא סבא תסתכל

עוד מעט אני רב חובל



"34 מה אתה שר שם? תסתום ת'פה שלך"



חוזרים למאהל מתוזזים קצת המפקדים מתחילים ממש ממש לכעוס שאנחנו לא עומדים בזמנים, עושים קצת מרפקים ואז המפקדים באופן לא מובן מצטרפים למרפקים וכולם מתחילילם לצעוק אני רוצה להיות חובל בלאגנים ואז שבירת דיסטנס..היה ממש מצחיק..באמצע אמרתי שאני הלך לשירותים, לקחתי ת'מנואלה שעושה ת'רעש של הסירנה הפעלתי אותה והתחלתי לזרוק את כל הצ'וקולוקים (ממתקים) על האנשים...היה מצחיק. בסביבות 8 המפקדים התכוונו לשחרר אותנו להתקלח ולמה שבראש שלנו, אני ו17 לקחנו מהם ת'חולצות עם הדרגות של הקצינים, את המשקפיי שמש, את הכובעים אמרנו למישהו שיפעיל ת'סירנה ועשינו הקפצה משלנו התחלנו לצעוק "20 שניות פקלים תדלים עליכם יאאללה להתארגן אנשים לקום מהמיטות" היה מצחיק...הולכים להתקלח לשבת בזולה עם כולם להסתובב בבה"ד, לשתות 5 פחיות קולה כדי לפצות על שבועיים שלא נגענו בדבר הזה וללכת לישון.



יום רביעי-יום אחרון



אחרי שישנו איזה 8 שעות בריאות כאלה, מתארגנים עם האוהלים עושים מסדר אמריקאי וכאלה מקפלים הכל הולכים לבית החובל ומחכים איזה 4 שעות בערך לתוצאות...כבר מתים מהתרגשות, הולכים קצת לשק"ם להפיג את המתח עומדים בשורה (לא היה מסדר טילים, היינו גיבוש קטן), נכנסים למפקד, התחלתי לבכות כמו איזה כוסית וכל המפקדים מצ'פחים אותי...הולכים להרים כוסית עם כל מי שעבר ועם מפקד הקורס חובלים או משהו כזה, מקבלים תוכניות אימון אישיות ויאאללה בייי.



הנה המספרים אנשים:

103 היו אמורים להגיע לגדנ"ע.

66 באמת הגיעו.

63 סיימו את הגדנ"ע.

53 באו לגיבוש.

32 סיימו את הגיבוש.

16 התקבלו

10-שייט.

2-אלקטרוניקה.

4 מכונה.



אני עברתי לשייט כולי מאושר חוזר הביתה עם משגב בדרך פוגשים איזה ג'ובניק שאומר לנו לא ללכת לחובלים הולכים לשווארמה חאזן עם בית לחם ונוסעים הביתה בששון ובשמחה.

שאלה:

תודה רבה על המאמר...
רציתי לדעת כמה דברים נוספים...
המסעות הם רק בהליכה מהירה או שיש חלקים של ריצות או הליכה איטית?
שהאלונקה פתוחה, יש עליה שקי חול?
ובקשר למשימות, תוכל לפרט יותר את הדרישות של המשימות?
תודה...

תשובה:

הרוב זה הליכה מהירה, חלק היה גם ריצה אבל ממש לא קטעים ארוכים וזה לא ריצה מהירה, זאת אומרת הריצה בעצם הייתה יותר איטית מההליכה בעצם! אני מדדתי על השעון וכל סיבוב לקח לנו פלוס מינוס 5 דקות (סיבוב של 500 מטר) אז אם נחשב את זה הלכנו בקצב של 6 קמ"ש שזה ממש לא מהיר.
כמו שמאתר יכבר לא פתחנו אלונקות, אמרו לנו שזה בגלל שהיינו גיבוש קטן, לא הבנתי את ההגיון אבל מילא. בד"כ למשל בגיבוש חובלים הקודם כשהאלונקה הייתה פתוחה מספר השקים שעל האלונקה הוא כמספר אנשי הצוות פחות 3, כלומר את כל התד"לים שבתוכם יש את השקים שמים על האלונקה, הפחות 3 הוא בגלל שיש ציוד צוותי (2 ג'ריקנים 10 ליטר ואלונקה) כשהאנשים שסוחבים אותם לא נושאים איתם שק חול.

לעולם אשא דגלך בגאווה

נכתב ע"י NOKER:


למרות ש SSOTL כתב כבר מאמר אני אכתוב בכל זאת, רוב הדברים יהיו זהים אבל לא נורא.



יום ראשון – מסע

קמים ב-6 בבוקר, יוצאים לרכבת של 7 (מה לעשות מי שגר באשדוד לא זוכה להרבה שעות שינה), עולים לרכבת שהייתה מפוצצת בגלל שזה יום ראשון, עומדים כל הדרך עד לבנימינה, בבנימינה פוגשים עוד אנשים ומחליפים רכבת שגם בה ד"א אנחנו נעמוד. כולם אומרים אחד לשני "רק באמבולנס מוציאים אותי מהגיבוש הזה" וכל מיני כאלה דברים, היה איתנו בחור "בריא" ממש שור שהבטיח לי שאם אני לא אצליח הוא בידיים שלו יסחב אותי (בסוף הוא פרש). מגיעים לתחנת בת-גלים, פוגשים מלא אנשים וכבר מתחילים לשים לב להבדל: בגדנ"ע חיכו לנו בתחנת רכבת בסביבות ה-10 חק"חים, פה אף אחד לא חיכה לנו עד שהלכנו אל מאחורי הרכבת וראינו אוטובוס קטן, מילואימניק רס"ן ועוד סג"מ עם אפוד ונשק, חשבנו שהוא שם רק כדי לאבטח אותנו אבל מהר מאוד גילינו שהוא יהיה בימים הקרובים הדבר הכי קרוב לשטן שקיים...

עולים לאוטובוס נוסעים לבסיס וישר מפילים עלינו "30 שניות נתתם לי שני טורים מחוץ לאוטובוס!", כולם מתחילים לשחק אותה "תקשיבו לי, אני יודע" כל מיני דברים שהם חושבים שיעזרו להם (בסוף הם פרשו), יורדים והולכים אל מאחורי בית החובל. עומדים בטורים ממלאים שאלונים רפואיים, רואים חובש ורופא למי שצריך. לאחר מכן מתזזים אותנו בשלשות "10 שניות נתתם לי שלשות בצל" וכל מיני כאלה, "תקיפו את בית החובל ב40 שניות". אוכלים ארוחה (שניצלים ממש טובים חבל שהם היו רק יום אחד). הולכים לאפסנאות נותנים להם את התעודות זהות שלנו ובתמורה מקבלים ציוד – עוזי ששוקל 4.5 קילו עם חבל ממש דק (שפצרתי אותו בהמשך עם חגורה של תיק והמפקד התעצבן עליי ואמר לי להחליף את זה מייד בחבל), קיטבגים מלאים בדברים מסריחים ובלואים בפנים – 3 זוגות מדים, 2 שמיכות סקביאס, תד"ל, חגור + 2 מימיות וחגורת עבודה. הולכים לאוהלים מסדרים מיטות, עולים על מדים, נותנים לסג"מים את הפלפונים והארנקים (תיתנו להם את הכסף שלכם כדי שלא תתפתו לקנות דברים, שניים אצלנו הלכו לשק"ם והעיפו אותם מהגיבוש אחרי זה!) אחרי זה מחלקים אותנו ל-4 מחלקות, בסביבות 13-14 בכל מחלקה, בהתחלה אני ו-SSOTL היינו באותה קבוצה, אני מספר 33 והוא 34 (בהמשך המפקד שלנו יעביר אותו קבוצה כי הוא פיקד עליו כבר בגדנ"ע והוא רצה להיות אובייקטיבי). היו לנו כעיקרון 4 סג"מים שסיימו קורס חובלים לא מזמן שהם המדריכים, ולכל צוות היו 2 מילואימניקים שהם היו איתנו במשימות עצמן ובמסעות. הסג"מים תיזזו, לקחו לארוחות, הקפצות וכאלה, בסוף הם גילו לנו שהתפקיד שלהם היה רק להעביר לנו את הזמן. כל מחלקה מקבלת שלושה מנשאים, שני ג'ריקנים ואלונקה, חבלים ומתחילים לשפצר הכל. אח"כ הסג"מים באים לבדוק ושוב פעם מתזזים אותנו (אבל כבר התרגלנו).

הסג"מים לוקחים אותנו למד"ס קרוב לטריבונות של הטקסים, מחלקים אותנו לשתי קבוצות של מדריך ומדריכה. זה היה הדבר היותר קשה שעשיתי בחיים שלי, ספרינטים, מרפקים, בטן שלא נגמרים במשך איזה שעה וחצי. לקראת הסוף איחדו את שתי הקבוצות תחת מדריך אחד שהתלבש על איזה אחד וקרא לו סינדרלה כל הזמן (באותו ערב הוא פרש) ואז הקושי האמיתי רק התחיל. כל מה שחשבנו שהיה קשה אצל הבחורה היה רק ההתחלה, הוא קורע לנו את הצורה, עושים מרפקים לפי הקצב שלו "אני רוצה להיות חובל" בנוסף הוא כל פעם יורד עלינו שאיך אנחנו רוצים להיות חובלים ככה, שלא מגיע לנו וכל מיני כאלה. מתישהו הסבל נגמר ולקחו אותנו לבית החובל, ישבנו שם ובא קצין בכיר בשם רונן שהוא מדריך בכיר בבי"ס לקצינים של חיל הים והסביר לנו קצת על הקורס בפעם המאה, נתן לשאול שאלות. אחרי זה עוד כמה הקפות של בית החובל ואז באו המילואימניקים, פעם ראשונה ראינו אותם ואז התחילו להעביר אנשים מפה לשם, את SSOTL שהיה 34 העבירו מחלקה כמו שאמרתי כבר. הם מתחילים להגיד לנו מה הציפיות שלהם, מה זה סודר, מחלקים לנו קלסרים עם חומרי למידה והרצאה (אני קיבלתי להרצות על "סיפור ההשתלטות על האוניה האיטלקית אריג'רו". כמו כן הביאו לנו חומרים על וסת דלק, ניווט אסטרונומי, שיטות חתירה וסוגי מסדרים אבל אף אחד לא באמת למד את זה) והם הולכים לשבת בצד ולקרוא אחד אחד לחברי הקבוצה כדי לשאול אותו איך הוא הגיע לפה, האם יש לו רקע ימי ואם הוא מכיר מישהו מהקבוצה היכרות מוקדמת.



הם נותנים לנו לעשות שפצורים אחרונים לפני המסע, קשירת שרוכים וכו'. יוצאים למסע שהיה קשה, אבל עדיין לא סוף העולם. הולכים על הכביש בתוך הבסיס הליכה מהירה מלווה בריצות קלות מידי פעם במרחקים של לא יותר מ50 מטר. מי שדורך על המדרכה נענש בהקפת כיכר או ריצה לאיזה קיר. הייתה איתנו בחורה שהיה לה קשה ואני ועוד אחד עזרנו לה ומשכנו אותה בידיים איזה סיבוב שלם ואז המפקד ראה את זה וצעק עלינו ולא עזבנו, אח"כ הוא ממש בא והפריד לה את היד מאיתנו. אחרי 100 מטר היא עצרה והוא הלך לדבר איתה בצד, לאחר השיחה הזאת היא פרשה וזה היה ממש קשה לראות שבגלל שעזבת לה את היד היא פרשה. פעם בכמה סיבובים עושים עצירה ומקבלים דפים עם כל מיני תרגילים "מטוס התרסק בשואה גרעינית את מי היית משאיר על מנת להציל את האנושות" וכל מיני כאלה. חשוב לציין שכל זה בעמידה ולא זוכים לשבת לרגע אחד.חוזרים לעוד כמה הקפות ואז עוד תרגיל באותו סגנון. אחרי בערך שעתיים פלוס מינוס של מסע הולכים ליד בית החובל, המפקד אומר "כל הכבוד לכם עברתם חצי מסע, יש מישהו שרוצה לפרוש?", כמובן שאנחנו לא עד כדי כך מטומטמים והוא הושיב אותנו והתחלנו במשימה קבוצתית של לגלות מי הרוצח. עד הרגע הזה הייתי די אפור בקבוצה. לכל אחד היה 10 דקות עם עצמו לחשוב על תשובה ואז יש לקבוצה 10 דקות להגיע להחלטה קבוצתית. אני הייתי היחיד בדעה שלי, ולא יודע איך ישר השתלטתי על הדיון ושכנעתי את כל הקבוצה פה אחד לתמוך בדעה שלי, ולאחר מכן הקבוצה רצתה שאני אציג אותו. זאת הייתה נקודת מפנה כי מאותו רגע בכל הדיונים והמשימות הקבוצה תמיד דיברה אליי וחיכתה לתגובה שלי ולרוב אני הנחיתי את הדיונים, גם אני וגם המפקדים הבנו את זה וזה לפי דעתי מה שגרם לי לעבור את הגיבוש. המפקדים מנסים להתקיל ועושים סבב לכל אחד האם הוא בטוח שהוא מסכים עם התשובה וכל אלה שסתם נסחפו עם הרוב לא יודעים מה להגיד. אוכלים ארוחת ערב, רואים את כל הפורשים כבר על אזרחי אחרי מקלחת ומנסים לדבר איתם מרחוק. חשוב לציין שבמסע הראשון פורשים הכי הרבה! אצלנו פרשו בערך איזה 15 מתוך 53 שזה הרבה. אחרי זה הולכים לישון, שומרים טוב טוב על הנשק בלילה, מנסים ללמוד את ההרצאה בדקה וחצי שיש לנו ונרדמים.



יום שני – יום ים

קמים בחמש, יוצאים במהירות למרינה, הקצין בטיחות אומר לכל מחלקה להיכנס למים, ולשכב שם עם החגורות הצלה כי אלה ההנחיות של הצבא, אחרי זה כל בקבוצות מקבלות חצי שעה לעלות על מדים יבשים, אנחנו מקבלים רק 20 דקות כי הסג"מ החליט. כמובן שזה לא אפשרי כי האוהלים רחוקים אבל אנחנו עדיין רצים עד כמה שאפשר למרות שכולנו משופשפים. חוזרים, מזוודים את הסירות, מרימים אותן למים והולכים לאכול ארוחת בוקר מצומצמת – פרוסת לחם, ביצה קשה וקוטג' קטן לזוג. יוצאים לים בחתירה והמפקד אומר "מספר 33 תיקח אותנו 50 מטר צפונית לרפסודה" וכל מיני כאלה, הכל בחתירה. בסוף נצמדים לרפסודה ועוברים אליה, אבל רק דרך המים כדי לטבול במדוזות, כמובן שהמפקד מוסיף משפט פיקנטי "אני רואה שיש הרבה מדוזות במים אז כשאתם קופצים תיזהרו לא לפגוע בשום מדוזה ושלא יקרה להן שום דבר רע". נכנסים לרפסודה בערך 25-30 איש ויושבים על הברכיים עם הפנים לדופן. הסירה עצמה סגורה כולה והם סגרו לנו את החלונות שפתחנו, ההרגשה בפנים היא כמו בחממה והתחתית דקה. הסג"מים מתחילים לעשות גלים עם הסירות מנוע וכולם מנסים להירדם במאין זולה. לאט לאט אנשים מתחילים להקיא, לי הייתה בחילה אבל לא הקאתי בהתחלה. לקחתי סטופר וראיתי שעד שהמפקדים פתחו את הפתח עברו 40-45 דקות. הם חילקו דפים של משימה ואיך שקמתי כדי לקחת דף התחלתי להקיא כמו לא יודע מה, עליי ועל עוד אנשים שלא הייתה להם הרבה ברירה. בקושי עושים את המשימה, ואז סוף סוף יוצאים משם לס"ג, אבל אז אתה מגלה שהבחילה האמיתית רק התחילה.מקבלים משימות כל אחד בתורו לפקד על הצוות לבניית תורן, עריסה לסירה כדי מסוק ירים אותה, מפרש, סככה וכל מיני כאלה. במקביל אני שוכב על הדופן עם הפנים לים ומקיא כמו שבחיים שלי לא הקאתי, למרות שלא היה לי הרבה מה להקיא חוץ ממים. מצטרפים אליי להקאות עוד שני אנשי צוות ואנחנו עושים סימפוניה של רעשי הקאות. ניסינו לחתור לחוף אבל היה לנו ממש קשה כי היינו רחוקים אז סירה ממונעת גררה אותנו טיפה, אח"כ התחלנו לחתור בקושי רב עד להחפה במרינה. מרימים את הס"ג, אני מרגיש טיפה קרקע מוצקה ומתחיל לשטוף את עצמי ולשתות.מעלים את כל הס"גים, מחזירים ציוד, אני מסתבך עם אחד האפסנאים של הציוד סירות, סתם תאקל עם ג'ובניק שעשה איתי משחקי כוח בגלל שהכנסתי את החגורות הצלה של המפקדים לקרוון בלי אישור שלו, אחרי זה האפסנאי המילואימניק של הגיבוש אמר לי לא להתייחס אליו והלך לצעוק אליו.אוכלים ארוחת צהריים שוב ליד המרינה ואז תיזוזים מפה לשם, בסוף נכנסים לכיתות ממוזגות סוף סוף!!! עושים מבחנים על חלק מהנושאים שהיו לנו בקלסרים ואף אחד לא למד אבל עדיין קיוויתי שיהיו כמה שיותר מבחנים כי ככה אני זוכה לישיבה בכיתה (שזה התחום החזק שלי). יוצאים החוצה הסגמ"ים שוב מתזזים ולוקחים אותנו לראות סרט על וסת דלק וניווט אסטרונומי, הסרט הראשון עוד היה ברור אבל השני בכלל לא. הם כל הזמן אמרו לא להסתובב אחורה, כי הם נרדמו אחד על השני, אחד הסתובב וראה אותם שפוכים אז הם עשו לו את המוות. יורדים ושוב פעם תיזוזים ארוחת ערב עולים על פק"לים מחלקתיים מלאים, הולכים לאוהלים והם בודקים כמה הם יושבים טוב. שולחים אותנו לישון ואחרי 10 דקות מקפיצים אותנו עם המנואלה. מחזירים אותנו לישון ואחרי עוד שעה וחצי עוד הקפצה וכולם חושבים שעכשיו המסע אבל רק אני שקראתי את המאמר של "שולה המוקשים" בשרשור המאמרים בפרש ידעתי שהמסע השני מתחיל לפנות בוקר והרגעתי את הצוות.



יום שלישי – מרגישים את הסוף

חזרנו לישון ואיך שעברו בדיוק 6 שעות עוד הקפצה ואז באמת יוצאים למסע של שלוש שעות בערך. במסע הזה אין עצירות למשימות ומתחילים אותו בטבילה בים עד גובה מותניים. המסע הזה יותר קל גם פיזית כי הוא אחרי שינה טובה וגם נפשית כי אתה כבר מרגיש את הסוף ואתה יודע מהפורום של פרש שהיום בערב שוברים דיסטאנס והכל נגמר אז אין טעם לפרוש. לאט לאט השמש מתחילה לעלות ורואים את החק"חים מהימ"פ עושים ריצת בוקר ב-5, כמובן שהם כל הזדמנות שרואים אותנו אומרים לנו בהצלחה ושהכל בראש והם ממש בחורים נחמדים. בניגוד אליהם כל מי שלא חובל בבסיס החל מצוללנים ודבורנים ועד עובדי רס"ר וחובשים אומרים לנו שאנחנו עושים טעות ושלא נלך לחובלים. אחרי שלוש שעות מסע עוצרים ועושים מתיחות. שוב פעם המילואימניקים אומרים שעברנו רק חצי מסע ואז באמת נרגענו. מתיישבים על הרצפה ועושים כמה מבחנים על וסת דלק, ניווט אסטרונומי וGPS. כולנו מותשים ורואים שרק 6 וחצי בבוקר והיום רק מתחיל. אחרי שהיינו ערים כבר 3 שעות. שוב פעם הסג"מים מתזזים אותנו אוכלים ארוחת בוקר ואז מתחילות המשימות הפיקודיות וההרצאות. המפקדים שואלים מי מוכן להרצאה ובודדים מרימים. הרוב אומרים שבמקום הרצאה של 7 דקות הם יכולים להרצות שלוש דקות אולי. אחד מרצה 4 דקות ואז מעביר עוד דקה בשאלות. אחריו קראו לי להרצות ואני מתחיל לספר את הסיפור שבקושי קראתי פעם אחד וגם הפעם הזאת לא הייתה רציפה. תוך כדי שאני זורם עם הסיפור המפקד אומר לי "33 מה עם הזמן?" הייתי בטוח שהוא מתכוון שעברו רק 2 דקות ועדיין לא סיפרתי משהו מעניין ואז אני מסתכל בשעון ורואה שעברו כבר שש דקות אז אמרתי לו שאני ארצה 7 דקות ואז סיכמתי בזריזות. אח"כ כל אחד בתורו נקרא אל המפקדים והם נותנים לו משימה כמו "בין שני העצים האלה יש נחל עליך להעביר פצוע על אלונקה מגדה אחת לגדה השנייה כשרק לאדם אחד מותר להירטב", "תיבנו פירמידה לכל הקבוצה" ועוד דברים בסגנון. השעה כבר אחרי הצהריים, הסג"מים שוב מעבירים את הזמן בתיזוזים ומוציאים את מחלקה 2 (שלי) מהשלשות של כולם. מסתבר שהמפקדים המילואימניקים שלנו רצו ראיון אישי עם כל אחד. במקביל חלק מהקבוצה שלי הלך לראיון עם פסיכולוג אבל אותי לא שלחו ופחדתי שזה אומר משהו. נכנסתי לשיחה עם המפקדים "נעים מאוד אני גל וזה כפיר" בחורים ממש נחמדים, מדברים איתי על עצמי, לימודים, על הגיבוש, אח"כ שאלתי שאלות עליהם, על עיסוקיהם וכל מיני כאלה. אמרתי להם שאני מאוד הייתי רוצה מגמת אלקטרוניקה וכבר בעיניים שלהם ראיתי שאני חזק בעניינים... ממש בחורים טובים!!!

יצאתי החוצה חזרתי לקבוצה וישבנו על הדשא שעד עכשיו היה אסור לדרוך עליו בכלל (מרגישים את הסוף כבר אמרתי?). הסג"מים שעוד היו בדיסטאנס לקחו אותנו לאוהלים ואספנו את כל הציוד לקיטבג, הלכנו לאפסנאות והחזרנו את הציוד לאפסנאים שהפעם כבר לא היה להם על מה לתפוס תחת כי אף אחד כבר לא פחד מהם. כל הגיבוש חוזר לאוהלים ופתאום אחד הסג"מים מוציא פנקס ומקריא מספרים שהם צריכים לצאת 90 לכוח. הוא הקריא אותי וחשבתי שסוף סוף קוראים לי לפסיכולוג אבל הבנתי אז שעוד אנשים שהיו איתי כבר היו אצל פסיכולוג. היינו בערך חמישה והושיבו אותנו שוב על הדשא. כדי להבין למה אנחנו פה התחלנו לחשוב על מכנה משותף ואז גילינו שכולנו מרחיבים "פיזיקה מחשבים" והתחלנו לצחוק כי זה היה כ"כ ברור. אחד אחד אנחנו נכנסים לרמ"ד אלקטרוניקה. הרוב אומרים לו שהם לא רוצים אלקטרוניקה, חלק רוצים שייט ועוד אחד מכונה. רק אני ועוד אחד אמרנו שאנחנו רוצים אלקטרוניקה. הרמ"ד אומר לי "מה דעתך על מגמת אלקטרוניקה?" אמרתי לו שאני רוצה אלקטרוניקה וזה אפילו מה שביקשתי מהמפקדים. ישר נמתח לו על הפנים חיוך מאוזן לאוזן, הוא כתב משהו מהר בדפים שלו ושיחרר אותי. אני בא לחזור למחלקה ואז הסג"מ שוב בא אליי ושואל אותי איזה מספר (כי אנחנו כבר על אזרחי). אני אומר לו 33 והוא אומר לי "שב על הדשא ליד הבניין הזה". הייתי בטוח שסוף סוף זה הפסיכולוג המיוחל ואני הולך ראשון מתיישב שם ופתאום אני רואה שמעל הדלת כתוב "רמ"ד מכונה". לא היה לי כוח לראיון עוד פעם ולא לאט התחילו לבוא עוד אנשים. אמרתי לכולם להיכנס לפניי ובנתיים דיברתי עם סרן אחד שהוא מדריך בבי"ס לקצינים והוא למד במגמת אלקטרוניקה. הוא מסביר לי על ההבדלים בין אלקטרוניקה ומכונה. נשארים רק 2 – אני ועוד אחד (יהב) שרצינו אלקטרוניקה אני נכנס והוא שומע את הנתונים שלי ומתחיל ממש לשכנע אותי כמה מכונה זה טוב ונחמד. אני מסביר לו שאני הייתי מעדיף מכונה על שייט אבל העדיפות הראשונה שלי זה אלקטרוניקה ואז מתחיל שוב מסע שכנועים. בסופו של דבר אמרתי לו שאני הייתי מעוניין בשני התפקידים אבל לא אמרתי לו ממש "אני רוצה מכונה".

הולכים לאכול חוזרים לאוהלים ואז מתחיל התיזוז האחרון בזמנים בלתי אפשריים. לבסוף עושים שכיבות שמיכה על המרפקים ופתאום הסג"מים מצטרפים וצועקים איתנו "אני רוצה להיות חובל". הם שולחים אותנו בריצה לגעת בגדר הלבנה ולחזור. כשאנחנו חוזרים אנחנו רואים שהם כבר בלי המשקפי שמש והכובע והם יושבים איתנו ב-ח' ואומרים לנו "זה שבירת דיסטאנס". מספרים לנו כל אחד את הסיפור האישי שלו, כולם מתקלחים אוכלים ממתקים ואוכלים לישון שינה מתוקה.



יום רביעי – התוצאות

קמים ב6-7 ומארגנים את כל הציוד, מנקים את האוהלים והולכים לאכול. אחרי האוכל יושבים בערך שעתיים באזור בית החובל ומנסים להעביר את הזמן מההתרגשות. הולכים לשק"ם קונים בורקסים גלידות קולות, מדברים עם העובדי רס"ר שמסבירים לנו כמה מהר הם מכסחים את הדשא ושמרשים להם לבוא לצבא בנעלי בית. חוזרים לבית החובל, הסג"מים שכבר יש להם שמות מסבירים לנו שבגלל שאנחנו גיבוש קטן לא יהיה מסדר טילים ואנחנו ניכנס אחד אחד למפקד בי"ס לקצינים של חיל הים והוא ייתן לנו תוצאות. מסדרים אותנו בתור לפי קבוצות ומספרים, סדר לא מובן ואנשים מתחילים להיכנס. כמובן שמוחאים כפיים לכל אחד, הרוב יוצאים מאוכזבים אבל לא נורא המפקדים מסבירים להם שהם יכולים לנסות שוב דרך יום סיירות. אין סדר מסוים למי שעובר ולמי שלא, הכל אקראי. אני נכנס, המפקד בי"ס אומר לי:

"ליאור, אני שמח להודיע לך שעברת בהצלחה את הגיבוש" אני כזה בשוק חשבתי שהוא התכוון שסיימתי כי הוא היה ישיר מידי אז אני אומר לו "מה הכוונה?" הוא אומר לי "התקבלת לקורס חובלים במגמת אלקטרוניקה, אתה מרוצה מהמגמה?" מייד אמרתי שכן ושאני רציתי את זה. הוא מאחל לי בהצלחה ואני יוצא החוצה. כל הסג"מים דופקים לי כאפות בגב אבל בכזאת אופוריה אתה לא מרגיש את הכאב. המפקד של המחלקה שלנו שוב מכנס את כל המחלקה (מתוך 9 שסיימו אצלנו 3 עברו) והוא אומר לנו את המשפט הבא שהוא חזר עליו כמה פעמים במשך הגיבוש:

"מי שלא התקבל שלא ירגיש שזה סוף העולם, הוא בחור מצוין עצם זה שהוא הגיע לפה, זה רק אומר שאין לו את התכונות הספציפיות החיוביות/פחות חיוביות שמחפשים בקורס חובלים.
לאלה שכן עברו, אל תנפחו את החזה, סה"כ קיבלתם כרטיס כניסה לאחד הקורסים הקשים בצה"ל, עד לסיום הקורס הדרך עוד ארוכה!"



בסוף הפרידו את כל אלה שעברו ואלה שלא עברו, מי שלא התקבל עבר שיחת מוטיבציה. אותנו לקחו לבית החובל שם היה שולחן ערוך עם כיבוד ויין ואז נכנס מפקד הבי"ס ונתן נאום, הזהיר אותנו מפני יחידות אחרות שינסו לחטוף אותנו, הזהיר מכל מיני עמותות שמכינות לקראת גיוס אבל בסופו של דבר באים אנשים עם שברי מאמץ, הרמנו כוסית, מדס"ית אחת הביאה לנו תוכניות אימון, עשינו קריאת "עלה-ים", דיברנו עם החק"חים שעודדו אותנו וירדו על אלה שלא במגמה שלהם ואז השתחררנו הביתה.



אני רוצה להודות למפקדים שלי המילואימניקים שהיו ממש בחורים טובים, במיוחד גל שאני ממש מעריך אותו. כמו כן כל אלה שלא התקבלו לא נורא יש עוד מלא מקומות בצבא ומלא הזדמנויות להתקבל לקורס חובלים.

חשוב לי לציין עד כמה הקלישאה "הכל בראש" נכונה. אני באתי בלי כושר! אני בקושי יורד ל20 שכיבות שמיכה, 2000 אני רץ ב9 וחצי ואפילו יש לי קרס קטנה אבל כל זה לא מנע ממני להתקבל לקורס חובלים!


נתונים יבשים:

התחילו את הגיבוש 53 אנשים (ביניהם 6 בנות).
סיימו את הגיבוש 32 אנשים (ביניהם 4 בנות).
התקבלו 16 אנשים: 10 למגמת שייט (מתוכם בת אחת), 4 למגמת מכונה ו-2 לאלקטרוניקה (ביניהם אני!!!!!)

בהצלחה לכולם,
ליאור.

לעולם אשא דגלך בגאווה