ציטוט:
במקור נכתב על ידי penarol
שלום, קוראים לי יונתן, אני בן 18 מהרצליה, והתאמנתי שנה שלמה בעמית לכושר. 2 אימונים בשבוע+ אימון של כל איזור השרון בימי שישי. אני יכול להגיד לכם שזה עשה לי פלאות, חיזק אותי מנטאלית נפשית ופיזית, כשהגעתי לגיבוש (שייטת) והמפקד הסביר איך לפתוח אלונקה וכלום שאלו שאלות, אני ישבתי וחייכתי... זה לא רק אלונקה, זה איך להתמודד עם חוסר ודאות, איך לסחוב משקל נכון, מה אומרים ומתי, כמה לצעוק כמה לעודד, איך להתנהג, מנהיגות, ועוד מליון ואחד דברים, בנוסף לכושר המטורף. עמית לכושר עולה 180 ש"ח לחודש, ויובל עילם עולה כפול. למה? לא יודע. שאלנו את המדריך בעמית לכושר, והוא ענה שזה ככה כי עמית לכושר לא רוצים למסחר את הכושר קרבי, והם רוצים שלכל אחד תהיה הזדמנות שווה בכיס, כדי להגיע לכושר קרבי, ושאנשים לא יצטרכו למשכן את הבית בשביל זה. לכל מי שתמלבט, אני מציע שילך ל-2 המסגרות ויחליט. אני לא הייתי ביובל עילם ואני לא יכול להגיד שזה גרוע או מצוין, אבל על עמית לכושר אני יכול להעיד בודאות שהאימונים שם חזקים ביותר, מקצועיים ומכינים! וכל מי שמבלבל פה בפורום שכושר קבי זה חרתא, שימשיך לנקות את הטנק בשריון או איפה שהוא לא נמצא. זה כל הממורמרים כותבים את ההודעות האלה. תפסיקו להטעות! כל מי שרוצה לדעת או לשאול על עמית לכושר, יום סיירות או גיבוש שייטת, מוזמן בכיף לכתוב לי לאימייל, מבטיח לענות.
penarol1@netvision.net.il
|
אחלה תגובה... באמת אחלה, במקום להתייחס לעמית הכושר אתה מתייחס ליובל עילם (תבין לבד על מה זה מעיד).
הסיפור שלי הוא כזה,אני בוגר מחזור 21 של יובל עילם וע.מדריך קבוצת מודיעין במחזור 22.
מה שאני זוכר את עצמי תמיד רציתי ליהיות בצנחנים (כמו אבא), כשהייתי כתה י"א התפיסה שלי השתנתה מעט וניהיתי "מורעל שייטת".
ניגשתי לגדנ"ע צלילה ולאחר מכן לגיבוש שייטת13, הייתי עם כושר טבעי בלבד, (8 וחצי 2000 40 ידיים ו65 בטן בבראור) איתי באוהל היו כמה חברים מקבוצת כושר קרבי מסוימת (לא יובל לא עמית ולא אחריי) ובאמת ראיתי את ההבדלים ביני לבינם, את הגיבוש לא סיימתי, נפצעתי במסע האחרון והלכתי הביתה.
הייתי שבוז כמה חודשים טובים מכיוון שפינטזתי על השייטת מהסיבות הלא כלכך נכונות.
גם אני חשבתי שכל המסגרות כושר קרבי האלו עם חרטא והם "עבודה בעיניים" עד שראיתי את ההבדל ביני לבין החניכים של המסגרות האלו.
החלטתי להצטרף ליובל עילם קבוצת מודיעין, שנה ראשונה שיש קבוצה במודיעין.
לאחר כמה אימונים כבר הבנתי, שנכון שזה נשמע חרטא ופלצני אבל זה עוזר ובאמת שיובל עילם היא מסגרת חינוכית ולא רק קבוצת כושר.
מבחינת כושר המסגרת הזאת עזרה לי לאו דווקא בגלל שהאימונים מפרכחים (השיטה ביובל עילם עובדת עם סרגל מאמצים עם ניסיון וותיק מאד ומוכח) אלה יותר מהסיבה זאת "מסגרת" וכבר תוך חודש כבר שיפרתי את התוצאות שלי בבראור ל 7 וחצי בריצת 2000 60 שכיבות סמיכה ו86 בטן בדקה וחצי (תוך חודש בלבד).
ביום סיירות ינואר 07 האחוזים של קבוצת מודיעין הם 100% הצלחה (7 מטכ"ל 1 שייטת 3 חובלים) שזה מכובד מאד, והכל בזכות האימונים במסגרת של יובל (שחוץ מהאימונים המיוחדים לא פגשתי אותו).
בגיבושי ההמשך הצלחות היו גם גבוהים ביותר (60% מהקבוצה התקבלו ליחידות אליהם הם התמיינו וכולם סיימו תגיבושים).
ונחזור אליי, אני לא התחלתי את היום סיירות של ינואר עקב בעיה רפואית ודחיתי למרץ, בינתיים הספקתי לנשור מהמיונים לקורס טיס בשלב הפיסכולוג (ירפ"א ב') דבר ששוב קצת ביאס אותי אך לאו דווקא מהסיבה שרציתי טיס (המיון הראשון שלי שלא עברתי) אבל הייתה לי מטרה חדשה באופק. יום סיירות יולי, 3 נציגים מקבוצת מודיעין ניגשו (כולל אותי) וכאן היה לנו 0% הצלחה, כולני סיימנו אך לא קיבלנו שום גיבושי המשך. כאן כבר באמת שנשבר לי, השקעתי כלכך באימונים ובהכנה ליום סיירות, שילמתי ממיטב כספי ולא קיבלתי אפילו חובלים?? סעמק אני לא מתגייס אני רוצה "או סיירת או ניירת".
אני לא אשקר לכם שאני יאמר שהגעתי למסגרת רק כדיי להבטיח את מקומי בסיירת כלשהי, ולאחר שלא הצלחתי אפשר להגיד ש"חרב עליי עולמי" כמעט בכיתי (ואני לא צוחק), נתתי הכל ביום סיירות (למרות שהבראור קצת (הרבה) התפקשש לי מסיבה שעד היום לא ידועה לי) והייתי בטוח שזהו אני בד"כ למטכ"ל\שייטת.
כאן החלטתי לעשות עם עצמי חושבים, שאלתי את עצמי למה אני רוצה קרבי ונזכרתי בכל הדברים שלמדתי אך[עדיין] לא הפנמתי במסגרת של יובל עילם.
"תהילתנו איננה נמדדת באי יכולתנו ליפול, כי אם ביכולתנו לקום לאחר הנפילה" משפט שאני מאד אוהב, משפט שאין חניך במסגרת שלא מכיר אותו, משפט שאני ממליץ לכל מי שקורא אותו להפנים אותו.
מאותו רגע ניסיתי להבין למה אני רוצה ללכת קרבי או לפחות למה אני צריך לרצות ללכת קרבי.
הסיירות והיחידות המיוחדות למינהם הם שאיפה של הרבה בני נוער, אך אינם המטרה.
המטרה היא להגן על המדינה ולתרום בצורה הכי טוב שאנחנו יכולים, ורק ככה השאיפה להגיע לסיירת היא חיובית, מי שהמטרה שלו להגיע לסיירת (אנשים שאומרים "או סיירת או ניירת") לעולם לא יצליח, אנשים כפי שראיתי פה (כאן בדיון הזה) שרק בגלל שהם במסגרת של כושר קרבי חושבים שמקומם מובטח ומרשים לעצמם לזלזל ב"סתם" קרבי כמו שיריון או גדודים "רגילים" למשל (אנשים שעד לפניי זמן מה הייתי חלק מהם) לעולם לא יצליחו (מניסיון) ולכן בגלל ששיניתי את תפיסת דעתי אני מאמין שבמבחנים שעוד נותרו לי שהצבא יציב בפניי אני יצליח.
וזה רבותיי יותר חשוב מכל כושר שכל קבוצה יכולה להקנאות לך, ה-"למה" הזה שאותו גיליתי בזכות המסגרת החינוכית "יובל עילם" הוא מה שבאמת חשוב, אני מציע לכל אחד כאן שיעשה חושבים עם עצמו למה הוא רוצה ללכת לקרבי ולסיירת כלשהי, ובמיוחד אם התשובה שלו שונה משלי או שאין לו תשובה לשאלה "למה ללכת לקרבי" אני ממליץ לו להגיע למסגרת החינוכית של יובל עילם או לכל קבוצת כושר קרבי בעלת ערכים שהם מעבר לכושר (אין לי ניסיון עם שום קבוצה אחרת לכן אני יכול להמליץ אך ורק על המסגרת של יובל) ולקבל תפיסת עולם שונה ועדיפה, שכן בזכות ה"למה" הזה אני מאמין שאנשים מתקבלים ליחידות המיוחדות יותר והמיוחדות פחות ולא בזכות ה"כמה" (כושר).
כרגע אני מתגייס במרץ 08 (עד אז אפשר למצוא אותי בקבוצת יובל עילם-מודיעין) ומחכה לגיבוש צנחנים\דובדבן, השאיפה שלי היא לעבור את הגיבוש ואשמח מאד עם אצליח להגיע ליחידות המיוחדות של החטיבה. אך שוב אני יזכיר שזוהי שאיפה בלבד ולא מטרה.
אני באמת מאמין שאם השינוי שחוויתי בזמן האחרון אני סוף סוף יצליח להתקבל לאן שאני שואף להגיע, אני מאמין שמה שהכשיל אותי עד היום הוא ה"למה" ולא ה"כמה" כי הכושר שלי היה מעבר לטוב.
הוויכוח בין מי יותר טוב יובל או עמית הוא מיותר, זה וויכוח של ילדים שלא מבינים מהחיים שלהם, אותם אנשים שמתווכחים מי יותר טוב שייטת או מטכ"ל, גולני או צנחנים, טיס או חובלים וכו'.
צריך לזכור שהמטרה של כולם היא אותה מטרה ולכן כולם אותו הדבר, חלקים קטנים ממסגרת גדולה שנקראת עם ישראל.
אז תזכרו:
"תהילתנו אינה נמדדת באי יכולתנו ליפול, אלה ביכולתנו לקום לאחר הנפילה"
בקיצור אני ממליץ לכל מי שמתלבט אם כושר קרבי זה סתם בולשיט או שזה באמת עוזר, שיגיע לאימון ויחווה את זה על בשרו.
בהצלחה
נערך לאחרונה ע"י עידותומר בתאריך 27-11-2007 בשעה 19:36.
|