|
22-09-2006, 15:34
|
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
|
|
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,691
|
|
אספקת ציוד רפואי ופינוי אווירי על ידי כלי טיס בלתי מאויש
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "כטב"ם רפואי - אספקת ציוד רפואי וחילוץ פצועים מהשטח ללא טייס"
הרי קטעים ממאמר שיוצג ככל הנראה בכנס הלאומי לרפואה תעופתית שיערך בינואר הקרוב.
מחשבות בעקבות המערכה בלבנון:
אספקת ציוד רפואי ופינוי אווירי על ידי כלי טיס בלתי מאויש
ד"ר ערן שנקר[1], טל ענבר[2]
"וְאִישׁ, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, וַיַּכֶּה אֶת-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל,
בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן; וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ, הֲפֹךְ יָדְךָ
וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי..."מלכים א ,כ"ב.
מבוא
פינוי פצועים משדה הקרב הינו ערך מקודש בצה"ל. בכל מלחמות ישראל חיילים ומפקדים הקריבו את חייהם כדי לעמוד במורשת של "לא משאירים פצוע בשדה הקרב". ברם, הקרבות בלבנון ביולי-אוגוסט 2006 הציבו בפני מפקדים פעם נוספת אתגרים כבדי משקל בכל הקשור לפינוי נפגעים במהלך הקרב, כמו גם דילמות. אחת מהן היא: השהיית פצועים לעומת סיכון צוותי החילוץ. מאמר זה מציע פתרון טכנולוגי במצבים ייחודיים של פינוי פצועים קשים במיוחד משדה הקרב, תוך ניצול היכולות של ישראל בטכנולוגיות כלי טייס בלתי מאוישים (כטב”מים) ופיתוחים במכשור רפואי ואמצעי רפואה חדשניים שישראל מובילה בהם בעולם. הפתרון המוצע לאספקת ציוד רפואי ופינוי אווירי למתארים צבאיים ואזרחיים תחת אש הינו: מרל"ט – מסוק רפואי ללא טייס.
ב-17 באפריל 1948 כתברופא צעיר בצפון - ד"רבורנשטיןמכתבלד"רשיבא, אז ראש שירותי הרפואה ב"הגנה" ומי שהקים בהמשך את חיל הרפואה בצה"ל, בו הוא מתריע על מחסורחמורבתרופות, דם, תמיסתמימלח ודרכי פינוי נאותות. למחרת היום נכבשהטבריה ופצועים רבים זרמו למרפאתו. לאחר טיפול ראשוני הכין הרופא את הפצועים הקשים לקראת פינוי אווירי במנחת הסמוך. לא חלף זמן רב ומטוספייפרקטן -'פרימוס'-נחת עלהמסלול. הרופאניגשלטייסה"פרימוס", ושאלאותומתייגיעמטוסהפינוי. טייסה"פרימוס" ענה: " אני מטוסהפינוי". מקבוצת הפצועים הקשים שהמתינו לפינוי נאלץד"רבורנשטיןלבחורפצועאחד וגם רגלו של זה בלטהמגוף המטוסבמהלך הטיסה.
מאז מערך הפינוי בחיל הרפואה ויחידות הפינוי המוטס של חיל האוויר עברו מהפכה. יחד עם זאת לרופא בשטח, גם במלחמת לבנון השניה, נותרו לעיתים קשיים דומים: מחסורחמורבתרופות, דם,תמיסתמימלח ודרכי פינוי נאותות.
לחיל הרפואה מטרות רבות בשגרה ומלחמה, אך העיקרית שבהן היא קיום היכולת להצלת מירב הפצועים והנפגעים בשדה קרב, על ידי שיפור היכולת המקצועית לטיפול בפצועים ופיתוח והטמעת טכנולוגיות מתקדמות לטיפול ופינוי נפגעים .בתחקירים לאחר המערכה האחרונה בלבנון,טענו טייסים בכירים בפני מפקדי חיל, שהחששות מהפלת מסוק עלו בחיי אדם. לדעת חלק מטייסי הפינוי פצועים מתו בשטח בגלל שלא נתנו להם תמיד אישור לבצע את הפינוי. אחת מהטכנולוגיות שיש אלי הצורך לבחון היא: כלי טייס בלתי מאויש רפואי לצרכים של אספקה רפואית ולפינוי נפגעים במתארים צבאיים. יחד עם זאת כלי שכזה עשוי להעניק מענה יעיל גם במתארים אזרחיים ואף עירוניים רבים.
סיקור בזמן אמת ממבט הציפור
מלחמת לבנון - II הייתה גם מעין "מלחמת ריאליטי" בשידור חי. לא רק מפקדי הקרבות יכלו לראות את מהלך הקרב ותוצאותיו על מסכי הפלסמה אלא גם האזרח הפשוט, בבית ובזמן אמת. מספיק היה לשבת על כוס תה קר ואבטיח מול הטלוויזיה ולצפות על גבי המסך בקטיושה עפה לאוויר, לשמוע לאחר מספר שניות אזעקה מהדהדת, בשעה שהשידור עובר לכתב בחיפה וברקע ניתן לראות את הנפילות, צילומי תקריב, את הנפגעים. לעיתים עוד באותו שידור חי ניתן היה לראות מספר "פרימים" מעדשת מצלמת הכטב”מ, המזהה את מקום השיגור, מפנה כלי אווירי לחיסול היעד ומתאמת טיל אוויר קרקע ליירט את המטרה. אף מלחמה לא הייתה כל כך מסוקרת בזמן אמת. זאת, גם הודות ליכולות המוכחות של עשרות כטב"מים שהופעלו במלחמה.
יש ללמוד לחיות עם מציאותזו , שבשעה שמניחים החובשים חוסם עורקים על רגלו של מפקד טנק או מפעיל מערכת בסטי"ל, יוצא מנהיג האויב בשידור וצילומים של הנפגעים. אנו חיים באלף השלישי עם מאות ערוצי כבלים, תקשורת סלולרית דור שלישי ורשתות אינטרנט חופשי בכל פינה. הזמינות למידע תלויה כבר לא בקצב האירועים או שחרור שבבי מידע מהצנזור הצבאי, אלא במהירות ההקלדה על מקש המחשב, הכפתור על השלט הטלוויזיה או הלחצן בטלפון הסלולרי, שגם הוא בעצמו נהפך, עם מצלמת הדיגיטלית שבו וה"דור השלישי", לתחנת שידור טלוויזיונית לכל דבר ועניין. קידמה זו מקשה לעיתים על רובנו להבין מדוע "לריבונו של עולם" לא עוברים כבר בשידור חי לחדר המיון רמב"ם לדיווח ראשוני על מספר הנפגעים ומצבם. זאת בשעה שעדין הצוות הרפואי משלים רק את ההערכה הראשונית לחומרת הפגיעה והחובש עם הרופא משקיעים עדין בייצוב הנפגעים. כל זאת קורה לעיתים עוד לפני שהרמה הממונה החלה בתכנון משימת פינוי הנפגעים. ככל הנראה משהו השתנה בנו. כמו שאין לנו סבלנות להמתין מעל שלוש שניות עד שמתחלף עמוד אינטרנט בטכנולוגית הפס הרחב, כך אנו לא מוכנים לסבול את המחשבה שפצוע מוטל שלוש שעות בשטח האויב ממתין להפוגה מתאימה עד לפינוי המיוחל.
מדיניות פינוי פצועים משדה הקרב נשענת על יכולות ואמצעים שפותחו במיוחד למנוע עיכוב מיותר. אמצעי מרכזי לכך היא יחידת החילוץ והפינוי האווירי המוטס של חיל האוויר 669. במלחמת לבנון השניה, תוך חירוף נפש וסיכון רב, הצליחו לוחמי יחידות החילוץ המוטס במילוי מאות משימות חילוץ פצועים. חיל האוויר חילץ מעל ל- 300 חיילי צה"ל שפונו דרך האויר והועברו לטיפול רפואי בבית חולים מתאים. מסיכום ראשוני עולה שלא חלה הידרדרות במצב הנפגעים במהלך הטיסה. כמו כן, למרות הסכנה הגדולה של הפלת המסוקים על ידי טילים, למרות מספר פגיעות בכלי הטייס לא נפל אף כלי טייס במשימות הפינוי והחילוץ של חיל האוויר לאורך כל המלחמה.
מאידך, היו מקרים בהם פינוי פצועים התעכב בשל מגבלות שהעלו בכל פעם מחדש את הדילמה המוכרת של השהיית פינוי נפגעים קשים, העלולה לסכן את חייהם, אל מול סיכון חיי צוות אויר מוטס הפועל בעת קרב. דילמה מוכרת שקיימת בכל מלחמות ישראל. בפרקי זמן שונים של מהלך הקרב לא תמיד ניתן היה לחלץ פצועים לאחור, בדרך כלל מסיבות מבצעיות. לעיתים אישור וביצוע משימת חילוץ בשעת הקרב עלולה לסכן לא רק את הנפגעים, אלא את שאר חיילי הכוח הלוחם.
באם ניתן היה להעמיד לרשות מפקדים בכירים אפשרות- פינוי נוספת, המפחיתה משמעותית סיכון חיי צוות חילוץ אווירי, ניתן היה אולי "לחלץ" את הדילמה הנ"ל באופן מבצעי תוך הבאה לידי ביטוי יכולות חיל אויר לסיוע כוחות חיל הרפואה בעת קרב. אפשרות כזו, המוצגת כאן לראשונה, הנה שימוש בכלי תעופה בלתי מאויש (כטב"מ) למטרות רפואיות.
[1] ד"ר ערן שנקר עומד בראש המרכז הלאומי למחקר רפואת חלל ותעופה במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל
[2] טל ענבר הוא חוקר בכיר במרכז לחקר החלל והכטב"ם של מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל
נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 16-11-2007 בשעה 14:02.
|
|