איך שפרצה המלחמה והבנתי שהזרג המדיני והצבאי עושים שטויות כבר מהרגע הראשון, שלחתי לראש הממשלה אימייל ובו הצעתי לו איך לגמור את המלחמה בלי הרוגים ואפילו בלי להטריד את החיילים (וכמובן בלי לגייס מילואים...). וכה כתבתי לאומלט:

"רא"מ נכבד (?),
עזוב אותך מגיוס מילואים, עזוב אותך מהכנסת טנקים לגיא ההריגה. עליך לעשות רק דבר פעוט אחד: אתה תופיע בשעה 20.00 בטלויזיה ותודיע שאם יפלו טילים על מדינת ישראל - נפיל טילים על דמשק, שהיא כידוע במרחק יריקה מתותחי צה"ל שברמת הגולן. איום כזה יגרום לסורים להודיע לחיזבאללה, שיעצור מיד את ירי הטילים על ישראל. כך תימנע ישיבה של תושבי הצפון במקלטים, כך יינצל הגליל מחורבן. נא לידיעתך ולטיפולך."

במקום לשלוח לי אימייל בחזרה ולהודות לי, שלח אומלט את החיילים קדימה ללבנון, וגייס את כל המילואים שהסכימו לבוא (והיו לצערינו רבים כאלה...).

חבל מאד שאומלט לא שמע בקולי. אולי במלחמה הבאה יקשיבו לי...

האמת? רעיון לא רע בכלל.

אגב , רוה"מ. לא רא"מ. אולי בגלל זה הוא לא ענה לך...

158 . מתחילים לראות את הסוף .

מה אכפת לו בעצם לשלוח חיילים ??? הילדים שלו בטוחים בבית,

כסילים הם מנהיגינו הפוליטיים וגם ראשי הצבא.

מנהיגינו הפוליטיים פשוט אינם מתוחכמים מספיק כדי להמציא שיטות ערמומיות לעימות עם האוייב (עוד בטרם רועמים התותחים).

וראשי הצבא פשוט "חייבים להשתמש" בכל כלי המשחית שצה"ל מחזיק ובאלפי החיילים העומדים לרשותם (מעין בשר תותחים זמין תמיד).


מנהיגים ומצביאים צריכים לקחת מדי פעם זמן למחשבות. לחשוב "מה נעשה אם יקרה כך וכך?" "מה נעשה אם חיזבאללה יעיף אלינו את הטילים שהוא צובר כבר 6 שנים?" "מה עלינו להכריז כדי להפחיד את האוייב?"
"מי בעצם האוייב שלנו? חיזבאללה, או בעצם סוריה/אירן?"

אך אצלנו כניראה אף אחד לא חושב. וכשמתחילה פתאום מלחמה, לא יודעים מה לעשות, לא יודעים מה מטרתנו, וגם מפנים את כל הלחימה נגד האוייב הלא-נכון...