24-06-2006, 11:55
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.11.01
הודעות: 5,463
|
|
ישנן שלש שיטות בהן יכל לעבור חום: הקרנה, הולכה והסעה.
רוב הטרמוסים בנויים משלש שכבות: הפנימית, שבה יושב הנוזל. החיצונית (גוף הטרמוס החיצוני) וביניהם בעיקר ואקום (או חומר ספוגי עם בועות אויר בתוכו).
הקרנה היא פשוט מעבר של החום באמצעות... קרינה. בטמפרטורות כאלו בעיקר מדובר בקרינה אינפרא-אדומה, והצבע של התרמוס יגרום בעצם להחזרה של רוב הקרינה הזו פנימה, כמו מראה. יחסית, זה עוזר לבודד את הטרמוס.
ההסעה וההולכה די הולכות ביחד במקרה של התרמוס, כי הפתרון שמשתמשים בו עוזר נגד שני הדברים:
הסעה היא העברת חום ע"י גושי חומר שפשוט עוברים ממקום למקום. אפשר לראות את זה בצורה יפה במנורת לבה: החומר החם עולה והקר יחסית יורד.
ההולכה היא פשוט ה"זרימה" של החום ממקום אחד לאחר בתוך חומר (לרוב הכוונה היא למוצק, כי בגז ובנוזל ההסעה הרבה יותר משמעותית).
הפתרון לכך הוא הפרדה בין השכבות הפנימית והחיצונית ב"משהו" נוסף. אם זה יכל להיות ואקום אז מעולה - אין שום חומר שיכל להעביר את החום. לא בהסעה ולא בהולכה.
אם בעייתי להשתמש בואקום (ולרוב זה יכל להיות בעייתי), נוהגים להשתמש בחומרים שמוליכות החום שלהם גרועה. עכשיו, פה יש כבר דילמה: ככל שיהיה יותר מוצק במגע עם שאר הדברים, הוא יוליך יותר טוב, ולכן מעדיפים גזים (מבודדים טובים מאד). אבל גזים חופשיים מסיעים חום מעולה. אז מה עושים?
הפתרון הוא למצא איזשהו איזון בין כמות החומר המוצק לכמות הגז.
החומרים שבהם משתמשים מוצאים את האיזון הזה. יש בועות גז בחומר, אבל הן כ"כ קטנות שההסעה לא משחקת תפקיד. ומצד שני, בועות הגז מאפשרות פחות הולכה.
פוליסטירין ("קל-קר"), לדוגמה, הוא חומר אחד מאלו (יותר מ- 90% גז!), אבל יש עוד הרבה.
|
ראשי
צ'אט
).
)
מצב כלאיים
