חודש נובמבר מגיע, חג המולד מתקרב, וזוהי יריית הפתיחה עבור אלפי ישראלים שיוצאים את הארץ לעשות את "המכה" של השנה. תופעת הרוכלים הישראלים בקניונים ברחבי ארה"ב כבר אינה מאפיינת הרפתקנים בלבד. מצב המשק בשנים האחרונות הפך את העבודה המזדמנת בחו"ל לפתרון כלכלי לגיטימי לא רק למשוחררי צבא ומטיילים. בכמה כסף מדובר ואיך איש המכירות הישראלי "עושה בית-ספר" לסוכן המכירות האמריקאי?
עידו אפרתי


"mam, try some lotion” (גברתי, תנסי קרם ידיים) עומד ומציע צעיר ישראלי לעוברת ארח באמצע קניון אמריקני. הוא ניצב באלגנטיות בדרכה ומושיט לה בקבוק לחיץ של קרם ידיים זול. האישה נבוכה, אבל זה כבר מאוחר מדי. מנה גדושה של קרם כבר יצוקה על כף ידה והבחור, שמעסה לה את היד במומחיות, מזמין אותה, במבטא ישראלי כבד, להתלוות אליו, לעגלת המכירה שלו לערכות לטיפוח הציפורניים. הסיכוי שהגברת החביבה תמשיך בדרכה מבלי להשאיר בדוכן סכום מינימלי של 30 דולר כדי לזכות בערכה לטיפוח ציפורניים, זו ש"תמיד הייתה חסרה לה", הוא אפסי.



תופעת הישראלי המוכר בקניונים ברחבי ארה"ב כבר אינה חוויה להרפתקנים בלבד, היא הפכה לאלטרנטיבה כלכלית לגיטימית, למרות הסיכון הכרוך בעבודה ללא רישיון בארה"ב. הקיפאון ששרר בשנים האחרונות במשק דחק לא מעט ישראלים לעבודות מזדמנות בחו"ל, בעיקר בארה"ב. כבר מזמן לא מדובר כאן רק בתחנת מעבר בדרך למזרח או לדרום אמריקה.



הרבה מזומנים ומהר



מי שמגיע לעבוד במקומות שכאלה זקוק למזומנים ומהר. חתך הגילאים של אנשי המכירות הישראלים חצה מזמן את גילאי הטרום או הפוסט צבא. קיבוצניקים, עירוניים, אקדמאים, סטודנטים בחופשה,

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/449566/cart3_m.jpg]

עגלת מכירות בקניון בארה"ב

זוגות נשואים ואפילו בעלי משפחות, נוסעים מעבר לים לכמה חודשים, מרוויחים קצת אוויר לנשימה וחוזרים לארץ, במקרים רבים עד הפעם הבאה.





למשרד החוץ אין נתונים מספריים על מספר הישראלים העוסקים בעבודות מזדמנות, אך די לדפדף במדורי הדרושים תחת הכותרת "עבודה בחו"ל" כדי להבין שמדובר באלפים.



אין כמעט מרכז קניות אמריקני שכף רגלה של חברה ישראלית לא דרכה בו. ניו-יורק, טקסס, וושינגטון, פנסילבניה, בוסטון, מיאמי, שיקאגו והרשימה עוד ארוכה. מרכזי הערים והפרברים נשטפים לקראת הכריסמס במוכרים ישראלים שמחפשים כסף מהיר. ההצפה לקראת שיא העונה מגיעה למצב שבו ניתן למצוא באותו קניון (MALL) עגלות מכירה של 6-5 חברות ישראליות שונות, חלקן מוכרות את אותם מוצרים.







הצעות העבודה בתחום המכירות מתבצעות ברובן המכריע על ידי ישראלים יורדים, שהתבססו והתערו בחו"ל וזכו למעמד של תושב ואזרח קבע בעל זכות לעבוד כחוק. אלה מפעילים את המתווכים בארץ לגיוס כוח אדם. על פי סקר של שלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל, פעילים כיום בארץ כ-60 מתווכים הפועלים לגיוס

צעירים ישראליים לעבודה בחו"ל. עוד עולה, כי כיום עובדים בעבודות מכירה מזדמנות כ-4,500 ישראלים. על פי הסקר, ישראלים רבים מעדיפים לעבוד באזורי הפריפריה ולא בניו יורק או בערים מרכזיות, מכיוון שמשטרת ההגירה פעילה יותר במרכזים הומי אדם ובערים הגדולות.



החברות הגדולות מפעילות עשרות עגלות מכירה בו זמנית. מדובר בתשתית לוגיסטית מורכבת של אספקת סחורה, שכירת דירות וכלי רכב לעובדים, הכשרה, גיוס עובדים, רישום וטיפול בניירת בתקופה הכי לחוצה של השנה - חג המולד.



לדברי זיו גרומן, מנכ"ל חברת הגיוס AmericaJob, הגיוסים נמשכים כל השנה אך ישנם 2 גיוסים מרוכזים: האחד, בחודשים יולי-אוגוסט, בו מגויסים לעבודה בעיקר סטודנטים. השני, בחודשים ספטמבר-אוקטובר, תקופה בה נערכות החברות להרחבת הפעילות לפני הכריסמס.



הלהיט - ערכות לטיפוח ציפורניים







המוצר הפופולארי ביותר במכירות של דוכני ישראלים בעשור האחרון הוא ערכות לטיפוח הציפורניים. הערכה הכוללת קרם גוף, "באפר" (מעיין משייף ציפורניים תלת שלבי) ובקבוקון שמן. עלות הייצור: 3-2 דולר. מחיר המינימום ללקוח: 20 דולר ומכאן הגבול הוא רק השמיים. יש מי שמצליח למכור את המוצר ב-40, 60, ואפילו 80 דולר.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/449649/DSCF3806_m.jpg]

ערכה לטיפוח ציפורניים - עלות יצור: 2.5 דולר.

מחיר מינימום לצרכן : 20 דולרצילום: גבי מנשה

בדוכנים רבים הוכנסו לאחרונה גם מוצרים קוסמטיים ומוצרי בריאות מים המלח כגון סבונים, בוץ, סוגי קרמים שונים ומלח אמבטיה ריחני.



בנוסף, נמכרים גם צעצועים שונים, כמו מסוק פלסטיק שטס במעגל וחוזר למשלח, מכוניות על שלט, מכשיר לעיסוי הקרקפת, כריות ריחניות, ולאחרונה גם משחקים וירטואלים.



לכל מוצר מתלווה הסבר כיצד למכור, לחלקם יש אפילו טקסט כתוב המסביר על טיב המוצר אותו נדרש המוכר ללמוד בעל-פה. מדובר בהכשרה של יום לכל היותר יומיים, אך כמו בכל דבר, את ההכשרה האמיתית מקבלים מהעבודה בשטח.



הטמפרמנט הים-תיכוני - יתרון



מתברר כי המוכרים הישראלים בולטים במיוחד על רקע מתחריהם האמריקנים. עודד צברי, עבד בשנה שעברה במרכז מסחרי בעיירה פורט סמית' במדינת ארקנסו: "בתקופה שלפני הכריסמס אתה רואה עשרות דוכנים שמוכרים כל דבר אפשרי. הדוכנים של האמריקנים נראים מיותמים לעומת דוכני הישראלים, שם יש כל הזמן עבודה", מספר צברי.





מתברר שבמכירות האלה הטמפרמנט הים-תיכוני והסחבקיות הישראלית הם יתרון. צברי: "לפני שהם מספיקים לחשוב בכלל אם לקנות או לא, הם מוצאים את עצמם ליד הקופה עם 3 ערכות לציפורניים, סבון ומסכת בוץ בשקית. זו למעשה נקודת ה'אל-חזור', צריכים או לא, הם יקנו. לאמריקנים לא נעים להגיד לא".



"בזמן שאתה מוכר ורעב לכסף, כל אחד שמעיף מבט לעבר העגלה הוא קונה פוטנציאלי. בשלב מסוים זה כבר הופך לאתגר ואתה נלחם על כל קונה. אתה מפעיל עליו מערכת לחצים ומניפולציות של 'מבצעי קניה', עד שזו נראית לו עסקת חייו והוא גם משלם וגם יוצא עם חיוך", מספר צברי.



לדברי צברי לא תמיד זו חוויה מביכה ללקוח. עבור חלקם זה גוד-טיים. "אתה מפתח שיחה, מדבר, צוחקים ביחד, נוצרת סוג של קירבה", אומר צברי. "הם לא רגילים לחום אנושי, בטח לא ממוכר בקניון. לפעמים אתה מרגיש שלקוח קונה ממך רק כדי לשלם לך על הזמן שהקדשת לו, כי פשוט עשית לו טוב בנשמה. הייתה לי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/449570/Picture-021_m.jpg]

עגלת מכירה למשחקים ורטואלים

לקוחה שחזרה יום למחרת עם מצלמה והתעקשה להצטלם איתי. האמריקנים לא באמת צריכים את המוצרים האלה. הם מחפשים תשומת לב, להעביר את הזמן, וברגע שעלית על זה, אתה על הסוס".





יעל רוזנבאום, סטודנטית בת 26 , נוסעת בסוף החודש, זו הפעם השנייה, לעבוד בארה"ב. בשנה שעברה עבדה בבוסטון, השנה תעבוד בפילדלפייה.



זה משתלם לטוס עד ארה"ב בשביל לעבוד בעבודה מזדמנת מהסוג הזה?



רוזנבאום: "בפירוש כן. מדובר בסכומי כסף אסטרונומים, בכל קנה מידה. בארץ אתה יכול אולי להתקיים, אבל אין לך שום סיכוי לחסוך כסף, בעיקר כסטודנט. אני מכירה לא מעט סטודנטים שמממנים לעצמם את התואר בלי לעבוד יום אחד בארץ. הם נוסעים לחודש-חודשיים בתקופת הכריסמס, או בחופשת הסמסטר וחוזרים עם סכומים יפים מאד".



על כמה כסף אנחנו מדברים כאן?





"מדובר בהכנסה ממוצעת של 4,000 דולר בחודש, בתחילת העונה, כלומר עוד לפני הכריסמס. בחודש שלפני הכריסמס מגיעים גם לסכומים של 6,000-5,000 דולר ויותר בחודש עבודה אחד. מבחינת הרווח על מכירת מוצר, זה נע בין 30%-20% כאשר יש מדרגות בונוס. מעל סכום מסוים של מכירות הרווח היחסי שלך גדל, מה שמדרבן להגיע לרף מכירות גבוה יותר".



מה בנוגע לעבודה עצמה?



"העבודה עצמה לא נעימה, זה 16-13 שעות ביום של עמידה על הרגליים, במשך 6 או 7 ימים בשבוע. אבל מתרגלים והדחף למכור ולהרוויח הופך את היום לקצר יותר. התנאים לרוב הם טובים, החברה שוכרת דירה עם כל מה שדרוש. הצפיפות בדירה נסבלת, לרוב לא מדובר ביותר מ-4 אנשים בדירה. החברה גם שוכרת רכב. אתה משלם את חלקך בדירה וברכב. מדובר בכמה מאות דולרים בחודש".



אבל, כידוע, "כסף לא צומח על העצים". אם לרגע התגנבה לליבכם תחושה של כסף קל חשוב לציין שהרווחים במכירות תלויים במידה רבה בכישורי המכירה של איש המכירות. מי שלא עסק בעבר במכירות, על אחת כמה וכמה בשפה האנגלית, עלול למצוא עצמו ב"תקופת הסתגלות" לא קצרה. צברי: " בשבועיים הראשונים הייתי מתוסכל לגמרי, פשוט לא הצלחתי למכור, הייתי חוזר אחרי יום של 13 שעות עבודה עם 40-50 דולר בכיס. ההתחלה קשה, צריך להיות רעב לכסף ולהתמיד, זה ממש לא פשוט כמו שזה נשמע בארץ".



עם זאת, גם מי שנחשב למוכר לא מוצלח במיוחד ירוויח סכום נאה ביחס לתקופה מקבילה של עבודה בארץ, גם סכום של 2,000-2,500 דולר בחודש, לדוגמא, נחשב לסכום לא מבוטל כשמתרגמים אותו לשקלים.



מסיכוני המקצוע



כמו רוב העבודות המזדמנות בחו"ל גם כאן קיימים סיכונים שהעיקרי שבהם הוא משטרת ההגירה. החברות עצמן רשומות כחוק ונמצאות בבעלות של ישראלים נושאי דרכון אמריקאי. אבל רוב רובם של העובדים הם ישראלים ללא אישורי עבודה.



העובדים נאלצים לעבוד תחת חשש מתמיד מפני משטרת ההגירה. רובם המוחלט של הישראלים עובדים ללא אישורי עבודה כנדרש בחוק, ואם ייתפסו הם יועמדו למשפט או יגורשו מהמדינה בה נתפסו, ללא אפשרות לחזור אליה במשך 10 שנים לאחר הגירוש.

מלחמה המתפתחת בין חברות ישראליות בנוגע לאזורי שליטה בקניונים, מביאה איתה לא פעם הלשנות למשטרת ההגירה וזאת פושטת על עגלות מכירה של ישראלים ומגרשת אותם חזרה לארץ.



גם חיכוכים עם ציבור הצרכנים עלולים לגרום צרות. הצטברות של תלונות בהנהלת הקניון על מוכרים אגרסיביים מדי יכולה להביא לכך שהקניון יחליט להיפטר מהדוכן הבעייתי. לקוח לא מרוצה עלול גם לדווח למשטרת ההגירה על הישראלים שעובדים ללא רישיון.





http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2994635,00.html

בכל זאת האפשרות פתוחה בפני או לא?

הברמן של הפורום לא יודע?

ע"פ חברים שעובדים שם כבר שנים....

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.logo2go.co.il/logos/10006.gif]

יש לא מספיק אנשים שהיו שם שנים ואפילו עושים עסקים ולא ממריאים-
כמובן,יש גם מי שכבר בנה בית מלמכור מוצרי דמה("ים המלח")בכמה עגלות(כמינוף)..

קראתי גם על מישהו שעבד קשה וחזר עם כלום(גגל).

בוא נגיד ככה- מעבודה לא תתעשר- אם אין אופציה אחרת של 6-10 K בחודש- לך על זה.

בעגלות אתה יכול ללכת על שכר מינימום ולא על מכירות(אחוזים).
(מי שלא מוכר....)

דבר שני אם תיקח עמלה גדולה יותר(והוצאות..) אך רווח גדול יותר זה באנגליה.

רווח על המטבע - פי שניים.

הרווח לתמונת שמן - פי שניים(במקום 40דולר- 80 דולר +/- ).

לדוג'
נניח ומכרת תמונה ב 100 ליש"ט(800 ש"ח),אחרי עמלה והוצאות יש לך כ- 65 ליש"ט ביד(500 ש"ח).

.אני כותב רק עפ"י מה ששמעתי ולא מנסיון אישי.

נ.ב

אנגליה יקרה- מנת שווארמה - 80 ש"ח....:-(

נאום נתניהו:
ארץ ישראל,שלום לך .