מבט על גבול ישראל-מצרים באזור ניצנה מספק סיבה טובה לדאגה. לנגד עיני המשקיף המזדמן אל העבר השני של הגבול ממצפור בר-לב הסמוך, מזדקרת פסגת הר גבוה במרחק 30-25 ק"מ בקו אווירי. זהו ג'בל הילאל, המתנשא לגובה 892 מטרים ומאפיל על האזור המישורי הצחיח ועל יתר הגבעות בסביבה. ההר הפורץ במלוא עוצמתו מחולות סיני נחשב למעוז המקומי של אל-קאעידה, לפחות עד לפני חצי שנה. למרגלות המצפור, מצפון מערב לדרום מזרח, משתרעת על פני כ-230 ק"מ רצועת הגבול בין ישראל לבין מצרים. הגבול בין שתי המדינות מדורג שני בתעדוף המטכ"לי, אחרי גזרת איו"ש. עם זאת, בקטע הזה שבאזור ניצנה, מדובר בגבול על הנייר בלבד. נראה שהדרך מכאן לחדירת פעילי טרור וגורמים עוינים אחרים, שלא לדבר על צבא מצרי, פתוחה לרווחה.
ברבע האחרון של שנת 2005 היו המצרים שקועים עד צוואר בלחימה קשה נגד בדווים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה, שהתבצרו על ג'בל הילאל עם כמויות גדולות של נשק ומטענים. להערכת המודיעין המצרי, התשתית הזו היא שיזמה את מתקפת הטרור בטאבה, בשארם ובחופי סיני. במבצע הרחב ספג הצבא המצרי אבידות קשות: שני קצינים בדרגת אלוף וסגן-אלוף נהרגו מפיצוץ מטען שכוון נגד שריונית שבה נסעו, וכמה חיילים וקצינים נפצעו, לרבות קצין נוסף בדרגת אלוף.
המאמץ המצרי לרסק את התשתית הענפה, שכפי הנראה הורכבה מעשרות פעילים, כלל שריוניות, מסוקים ואלפי שוטרים, אנשי הכוחות המיוחדים והיחידה ללוחמה בטרור. בסוף נובמבר, כשחוסל המבוקש מספר אחת בהר, סאלם ח'דר א-שנוב - בדווי בן שבט התראבין ו'כריש' מקומי בשוק הברחות הסמים שגייס את המימון לפיגועים - דיווחו המצרים למקביליהם בישראל כי המבצע הושלם. עתה, בעקבות הפיגועים בדהב ולנוכח הכוח הבינלאומי בסיני, שוב נשואות העיניים לעבר ג'בל הילאל.
יש סכנה שנרדמנו
להערכת גורמי מודיעין בישראל, אל-קאעידה פרוש לא רק בג'בל הילאל כי אם גם בעיר אל-עריש, כ-50 ק"מ מהגבול. יש אינדיקציות להתבססות הארגון גם בפנים מצרים. תודעת הג'יהאד העולמי הצליחה לחלחל בשנים האחרונות עמוקות לא רק בקרב האוכלוסייה הבדווית בדרום סיני ובצפונה, אלא גם בקרב עירוניים בני המעמד הבינוני ומעלה. הטרור המצרי חוזר לעוצמתו משנות ה-90, אז דוכא באגרוף ברזל על ידי השלטונות. רק לפני עשרה ימים הצליחה מצרים לסכל שורת פיגועים בשטחה והתנקשויות באנשי דת בכירים, הנחשבים מתונים בעיני האסלאם הקיצוני. התשתית, שמנתה 22 איש, עמדה להקים בסיס אימונים מדרום לקהיר ולייבא טרוריסטים מחו"ל.
התנופה האסלאמית במצרים מתבטאת גם בהצלחה המסחררת שרשמה תנועת 'האחים המוסלמים' בשלושת סבבי בחירות למועצת העם – אחד משני בתי הפרלמנט במצרים – בין נובמבר לדצמבר 2005. התנועה הצליחה להכפיל ביותר מפי חמישה את מספר המושבים שהיו לה עד כה במועצה, מ-17 ל-88. המשטר נבהל ופתח במבצע מעצרים שנמשך עד ימים אלה. "בחירות 2005 מסמנות את קיצה של האופוזיציה הפרלמנטרית 'החילונית' כביכול", כתבה אילת יחיאב, חוקרת במשרד החוץ, בירחון 'עדכן אסטרטגי' המופץ על ידי מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, "ספק אם המשטר המצרי יפנים שהתנהלותו היא שהחניקה את האופוזיציה החוקית שעימה התמודד בעבר, ומוטטה כל בסיס תמיכה עממי מתון". יחיאב כיוונה בדבריה לדיכוי המפלגות הלא-דתיות דוגמת תנועת אל-כיפאיה (מספיק, בערבית) ומפלגת אל-ע'ד (המחר) של איימן נור, בניגוד ל'אחים' האסורים במצרים מאז 1954.
עליית משטר אסלאמי של תנועת האחים המוסלמים במצרים, כפי שקרה כבר בשטחי הרשות, היא עדיין תרחיש המסווג כבעל סבירות נמוכה ביותר בקהיליית המודיעין הישראלית. ההערכה היא שהמשטר הנוכחי במצרים איתן וישרוד גם את גל הטרור הנוכחי. שתי שאלות מרכזיות עומדות בפני המודיעין: בהיעדר יורש טבעי מוסכם, מי יחליף את הנשיא מובארכ שתקופת כהונתו תסתיים ב-2010, אם לא קודם בהיווצר נסיבות מסוימות – התנקשות בחייו או הידרדרות במצבו הבריאותי של הנשיא המתקרב לגיל 80; ובלי קשר לתרחיש של תפיסת השלטון על ידי האחים המוסלמים – מה פשר ההתחמשות המואצת של הצבא המצרי בתקופת מובארכ, באין איומים ממשיים או סכסוכי גבול. לשאלה זו אין למודיעין תשובה ברורה.
באחת הפגישות שנערכה לפני פחות משנה בין בכירי קהיליית המודיעין, ציטט אחד הנוכחים בהלצה מתוך הסרט 'גבעת חלפון אינה עונה': "אני לא מבין איזה אינטרס יש להם לבוא פה בחום הזה". הוא התכוון למצרים. לח"כ יובל שטייניץ יש עמדה מוצקה בנושא. בראיון סוף השבוע ל'הארץ', אמר: "במיוחד מדאיגה אותי מצרים. אני חושב שקיימת סכנה ממשית שישראל נרדמה, וכשהיא תקיץ משנתה היא תמצא את עצמה עומדת מול אתגר צבאי מצרי מאוד קשה... מצרים בונה צבא אדיר... סדר הגודל של חיל האוויר המצרי דומה פחות או יותר לסדר הגודל של חיל האוויר הישראלי, אבל מספר הטנקים, התותחים, הספינות וסוללות הטילים שלהם עולה לאין ערוך על זה שלנו. הצבא המצרי גדול בהרבה מצה"ל... יש סבירות בלתי מבוטלת שבעתיד יתרחש עימות צבאי בינינו לבין מצרים. צריך להיערך לכך".
להספיק לעשות קניות ולחזור
המכשול הפיזי המורכב גדר ותלוליות עפר לאורך רצועת הגבול עם מצרים מכרם-שלום עבור בניצנה ובעזוז ועד אילת, מעורר גיחוך. הגבול מחולק לשלושה תאי שטח עיקריים: הצפוני – 'אזור החולות' מצפון לניצנה, השטח הבעייתי ביותר מבחינת ההברחות; האמצעי – אזור הר שגיב והר חריף, אזור הררי וקשה למעבר; הדרומי – אזור הנחלים הגדולים (פארן) בואכה אילת. בחלק מתא השטח הצפוני הוקמה גדר אלקטרונית-התרעתית במסגרת התוכנית הכוללת 'שעון חול', המעוכבת בשל בעיות תקציביות ועתידה להתפרס על פני שלוש שנים בעלות של 4.5 מיליארד שקלים.
הכיסוי המודיעיני לאורך הגבול כולל תצפיות, מצלמות, מכ"מים, מערכות אלקטרו-אופטיות ותרמיות, לרבות גיחות של חיל האוויר, אך עדיין רחוק מלהיות מספק. אין כיסוי מסביב לשעון וקטעים רבים נחשבים 'שטחים מתים'. ספק רב אם הסיורים הרכובים, תכופים ככל שיהיו, יכולים להדביק את קצב ההסתננויות. או כפי שהגדיר זאת לא מזמן בוועדת הכנסת למאבק בנגע הסמים סא"ל יונתן ברנסקי, קמב"ץ פיקוד דרום: "בפרק הזמן החולף עד שסיור כזה חוזר פעמיים לאותה הנקודה, אדם יכול להגיע, לנסוע לבאר-שבע, לעשות קניות בקניון ולחזור, ואף אחד עוד לא יודע שהוא בכלל נכנס. זו סתם גדר פשוטה שאתה חותך אותה ועובר, ואף אחד לא יודע".
האיומים בגבול המצרי שעימם מתמודדים כוחות הביטחון נוגעים בעיקר להברחות ולהסתננויות: סמים, עובדים זרים, נערות ליווי, מפגעים ונשק. מאז ההתנתקות נרשמת מגמת עלייה בניסיונות של פלשתינים מעזה לחדור לארץ דרך מה שמכונה 'ציר החי"ת': יציאה מרצועת עזה לסיני ומשם לישראל דרך הגבול הפרוץ. בין אלה שנתפסו היו 'מהנדסים' וכאלה שתכננו לבצע פיגועים בישראל. "הפלטפורמות הפליליות לכאורה", אומר סא"ל יוסי דרורי, מפקד גדוד 'צבר' בגבעתי, "משמשות גם להברחת אמצעי לחימה".
אחת מנקודות התורפה היא שכוחות צה"ל המוצבים בגזרה מתחלפים בתדירות גבוהה למדי, לנוכח המבריחים הבדווים המיומנים המכירים את תוואי השטח כאת כף ידם. נקודת תורפה נוספת היא הנהלים המחמירים לגבי פתיחה באש לעבר מסתננים, בעיקר בשל הקרבה לגבול. סא"ל דרורי: "אם רואים מסתנן או מבריח נמלט והוא אינו שועה לקריאות לעצור – לא פותחים לעברו באש".
טכניקות ההברחה מגוונות, ומשתכללות עם הזמן. לעתים מדובר במבצעי הברחה רגישים ומתוחכמים הכוללים פעולת הסחה, חפ"ק שיורד לשטח, אמצעים לראיית לילה, כלי רכב עם טלפונים לווייניים ומתגים המכבים אורות מאחור. כשצה"ל סוגר תא שטח מסוים, מתחיל מה שנקרא 'אפקט הבלון' – ההברחות וההסתננויות עוברות לתאי השטח האחרים. יש יותר מעדות מצולמת אחת להעלמת עין ואף לשיתוף פעולה מצד שוטרים מצרים בגבול עם המבריחים תמורת שוחד.
"אנחנו נלחמים בקרקע"
באזור ניצנה, המשקף לדברי גורמים צבאיים בכירים את המצב בקטעים רבים בגבול, מדובר בגדר נמוכה מאוד הבנויה מוטות-מוטות מעלים חלודה שביניהם נמשכים שלושה-ארבעה חוטי תיל, כמו לצאת ידי חובה. אדם בגובה ממוצע יכול לנתר מעליה, אם לא הצליח לעבור מלכתחילה דרך המרווח הגדול בין החוטים. במקומות רבים הגדר פשוט מוטלת על הקרקע, או חסרה.
בנקודה שבה חוצה נחל לבן את כביש באר-שבע-ניצנה-אבו-עגילה, הוקם גשרון זעיר המאפשר זרימה קולחת של המים. במקום הוצב מכשול בדמות שתי 'תלתליות' (חוטי תיל) נמוכות מתחת לגשר, שניתן לחצותן בהליכה, בנוסף לעמדת תצפית של צה"ל החולשת על הגשרון. ביטחונם של המטיילים הישראלים המרבים לפקוד את שמורת הנחל בשבתות מונח בכפות הגורל. גם היישוב קדש-ברנע, הסמוך מאוד לגבול, עשוי להיהפך קורבן של המחדל. החממה המערבית ביותר של היישוב נמצאת במרחק 30 מטרים בלבד מהגבול, ושער היישוב מרוחק ממנו כ-400 מטרים.
אולם גורמים ביישוב מברכים על "השינוי החיובי" בתפיסה הביטחונית בגזרה, מאז נערך צה"ל במתכונת חדשה במקום. ואכן, הנתונים מלמדים על אחוזי הצלחה גבוהים יותר בלכידת מסתננים (334 מאז תחילת השנה לפי פיקוד הדרום, לא כולל מבריחי סמים או אמצעי לחימה). סא"ל דרורי מאשר את ההישגים, אך מעיד גם על הקשיים: "מאז תחילת השנה יש כמעט 100% הצלחה בתפיסת מסתננים. ככלל, כל הגזרה בעייתית ומאתגרת מבחינה טופוגרפית. במובן מסוים אנו נלחמים בקרקע".
בהתחשב בדברים שאמר לפני שנה תא"ל עידן אפי, אז מפקד האוגדה המרחבית האמונה בין היתר על הגבול עם מצרים, נשמע שאכן מדובר בהישג. "אני קובע באופן חד משמעי שאיננו תופסים בגבול המערבי אפילו לא עשרה אחוזים", אמר בישיבת ועדת הכנסת למאבק בנגע הסמים, והתריע: "מסביב לגבולות השלום של מדינת ישראל הולך ומתפתח טווח מבצעי רב ממדי, שאינו מכיר בהסכמים ובגבולות ומאופיין בשילוב בין פעילות חבלנית לבין פעילות פלילית. האמירה הזאת אינה פשוטה, וודאי לא פשטנית".
28/4/06