שלום לכולם.
ראיתי שהיה פה דיון כלשהו על מלחמת יום הכיפורים, אז החלטתי לצרף את אחד מהפרקים שלי בעבודת גמר שעוסקת במחדל המלחמה. תגובות ייתקבלו בברכה.

פרק ב' - מסקנות דו"ח הביניים של ועדת אגרנט לגבי קהיליית המודיעין





מבוא



ועדת אגרנט הינה ועדת חקירה משפטית לעניין מלחמת יום הכיפורים.

המלחמה גרמה לזעזוע קשה בישראל בגלל ההפתעה מעצם פריצתה ובשל הליקויים החמורים שנתגלו בצה"ל במהלכה.

הציבור תבע הסברים ונקיטת צעדים נגד האחראים למה שכונה ה"מחדל".

ב-18 בנובמבר 1973 נענתה הממשלה לדעת הקהל והטילה על ד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון, לעמוד בראש ועדת חקירה שתחקור ותמסור לממשלה דו"ח על המידע בימים שקדמו למלחמה, על מהלכי האויב וכוונותיו לפתוח במלחמה, וכן על ההערכות וההחלטות של הגורמים הצבאיים והאזרחיים המוסמכים לכך.



ב-29 בנובמבר 1973 הרכיב ד"ר אגרנט את הוועדה:

ד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון - יו"ר

מר משה לנדוי, שופט בית המשפט העליון - חבר

ד"ר יצחק נבנצל, מבקר המדינה - חבר

רב-אלוף (מיל.) יגאל ידין, פרופסור באוניברסיטת העברית - חבר

רב-אלוף (מיל.) חיים לסקוב, נציב קבילות חיילים - חבר



הועדה פעלה בירושלים בתנאי ביטחון וסודיות מן הקפדניים שקוימו אי-פעם.

ב-156 ישיבות שמעה הוועדה 90 עדים, ביניהם ראש הממשלה, שרים, הרמטכ"ל, אלופי צה"ל, פקידים ואנשי צבא בדרגות שונות.

הוועדה מינתה ששה קציני מילואים כ"אוספי חומר", והללו גבו עדויות מפי 188 אנשי צבא ואספו מאות רבות של מסמכים.



ב-1 באפריל 1974 פירסמה הוועדה דו"ח חלקי ראשון, דו"ח הביניים.



בפרק זה אביא לסיכום את מסקנות דו"ח הביניים לגבי קהיליית המודיעין:

1. מסקנות בנושאי המידע והערכתו

2. מסקנות לגבי נושאי תפקידים





חשוב לציין כי טעויותיו של אמ"ן לא היו הטעויות היחידות ששיבשו את מהלכיו של צה"ל בראשית המלחמה. נוספו אליהם משגים בהפעלת כוננותו של צה"ל בימים שקדמו למלחמה.

משגים אלו אינם קשורים לקהיליית המודיעין בדרך ישירה, ולכן בחרתי שלא להציגם.





















1. מסקנות בנושאי המידע והערכתו



פתיחת המלחמה על ידי מצרים וסוריה ביום הכיפורים תשל"ד (6.10.73), בשעה 14.00 בקירוב, הפתיעה את צה"ל בזה שעד לשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום לא העריכו הפיקוד העליון של צה"ל וההנהגה המדינית שמלחמה כוללת עומדת להתחיל, ובבוקרו של אותו יום, כאשר כבר התברר להם שהמלחמה תיפתח, הניח הפיקוד העליון בטעות שהיא תפרוץ רק בשעה 18.00.



את האחריות לטעויות אלה בהערכה יש להטיל בראש ובראשונה על ראש אמ"ן ועל עוזרו הראשי הממונה על מחלקת המחקר באמ"ן, שהיא הגורם היחיד במדינה העוסק במחקר מודיעיני. אלה נכשלו במתן התרעה בלתי-מספקת לחלוטין לצה"ל:

רק בשעה 4.30 בבוקר בערך ביום הכפורים הודיע ראש אמ"ן, על יסוד מידע חדש שקיבל, על פתיחת המלחמה על ידי האויב בשעה 18.00 בשתי החזיתות. התרעה קצרה זו לא איפשרה גיוס של המלואים בצורה מסודרת וחייבה גיוס חפוז של מלואי כוחות היבשה, שלא לפי לוחות הזמנים ונוהלי הגיוס התקינים.

הטעות הנוספת של ארבע שעות בין שעה 18.00 לשעה 14.00 קיצרה עוד יותר את מרווח הזמן בין קריאת המלואים לבין פתיחת האש על ידי האויב. טעות שנייה זו גרמה לשבושים נוספים בכוננות של הכוחות הסדירים בחזיתות, ובפריסתם הנכונה בעיקר החזית התעלה.



סיבות הכשלון של גורמי ההערכה היו שלש:

ראשית, דבקותם העקשנית במה שהיה קרוי בפיו "הקונצפציה", שלפיה-

(א) לא תצא מצרים למלחמה נגד ישראל שלא אם תבטיח לעצמה תחילה יכולת אוירית לתקוף את ישראל בעומק, ובמיוחד את שדות התעופה העיקריים של ישראל, כדי לשתק את חיל האויר הישראלי.

(ב) סוריה לא תצא להתקפה רבתי על ישראל אלא בעת ובעונה אחת עם מצרים.

שנית, ראש אמ"ן הבטיח לצה"ל מתן התרעה מראש על כוונת האויב לפתוח במלחמה כוללת, התרעה שמישכה יאפשר גיוסם המסודר של המלואים. הבטחה זו הונחה כיסוד מוסד לתכניות ההגנה של צה"ל. לא היה מקום לתת לצה"ל הבטחה מוחלטת כזאת.

שלישית, בימים קדמו למלחמת יום הכפורים היו בידי אמ"ן (מחקר) ידיעות מתריעות למכביר, שסופקו לו על ידי מחלקת האיסוף בתוך אמ"ן ועל ידי רשויות איסוף אחרות במדינה. אמ"ן (מחקר) וראש אמ"ן לא העריכו נכונה את ההתרעה שבידיעות הללו, מתוך דבקותם הדוקטרינרית ב"קונצפציה" ונכונותם לתרץ את היערכות האויב בקוי החזית, שהיתה ללא תקדים בגודל כוחותיה ובכיוונה כלפי החזיתות, בהניחם שכל זה מעיד רק על מערך הגנתי בסוריה ועל עריכת "תרגיל" רב-זרועי במצרים, בדומה לתרגילים שהתקיימו שם בעבר. מסיבה זו גם נזהר ראש אמ"ן זהירות מופרזת בנסיבות לנקוט אמצעים נוספים שעמדו לרשותו ושהיו עשויים לגלות מידע משלים חשוב.



כך עלה בידי האויב להטעות ולהפתיע את צה"ל במסווה התרגיל הנערך כביכול במצרים.

רק בבוקרו של יום יו', 5 באוקטובר, התחילה אמונת אמ"ן בצדקת הערכתו להתערער, וזאת בגלל קבלת ידיעה ברורה במיוחד, שקשה היה לישבה עם הנחת המערך ההגנתי ו"התרגיל".

אך עדיין לא הוסקה המסקנה הנכונה, אלא סיכום הערכת אמ"ן הוסיף להיות: "סבירות נמוכה", ואפילו "נמוכה מנמוכה", של פתיחת מלחמה על ידי האויב.

רק בשבת, יום הכפורים, בבוקר השכם, אחרי שנתקבלה ידיעה נוספת, חד-משמעית, הגיע ראש אמ"ן למסקנה שהמלחמה תפרוץ באותו יום.



בהערכת המידע על מהלכי האויב וכוונותיו לפתוח במלחמה, שנעשתה על ידי בעלי תפקידים אחרים, בולטת ההשפעה המכרעת של ראש אמ"ן ומחלקת המחקר של אמ"ן מכוח היותם המרכז היחיד להערכת מודיעין צבאי במדינה, ומכוח היותם שומרי כלל המידע המצטבר אצלם מרשויות האיסוף של אמ"ן עצמו, מן המוסד ומרשויות איסוף אחרות, כאשר אמ"ן מפיץ את המידע הזה בצורה מעובדת עם הערכתו בתור "מודיעין" לרשויות אחרות, והוא המחליט למי יופץ חומר גולמי, ואיזה חומר יופץ.



המצב העובדתי ערב מלחמת יום הכיפורים ובמשך תקופה של שנים רבות לפני כן, היה שגוף אחד בלבד בקהיליית המודיעין, היינו אמ"ן\מטכ"ל, עסק בהערכה מודיעינית, במחקר הידיעות ובהערכתן.

הערכה מודעינית זו הייתה היחידה שהובאה בפני הרמטכ"ל, שר הבטחון, ראש הממשלה והממשלה. למבנה זה של נושאי ההערכה בקהיליית המודיעין היתה השלכה חמורה על הערכת המידע המודעיני בידי הגורמים הממשלתיים ערב המלחמה.



מצב העניינים שהיה קיים עד למלחמת יום הכיפורים - בו נמנעה אי-התלות שבין הערכות מודיעין מדיני, אסטרטגי, אופוטיבי וטקטי עקב ריכוזן בארגון אחד ותחת סמכות אחת מחד גיסא, והעדר יועץ מיוחד לענייני מודיעין ליד ראש הממשלה כדי לאפשר הערכה בלתי תלויה, מאידך גיסא, היה גורם חשוב בחוסר היכולת לקבל תמונת מודיעין אמיתית לכל היבטיה.









































































2. מסקנות לגבי נושאי תפקידים



א. אלוף אליהו זעירא, ראש אמ"ן

" אליהו זעירא נתן את עדותו בפנינו בכנות רבה והתגלה לנו כקצין בעל כושר אינטלקטואלי מובהק, בעל סמכות חזקה אצל פקודיו ומקובל מאד גם על הממונים עליו בצה"ל ובדרג המדיני הבכיר. הוא שירת בתפקידו כשנה בלבד לפני פרוץ המלחמה, ומצא לפניו דפוסי מחשבה שנקבעו במחקר של אמ"ן עוד לפני הכנסו לתפקידו. אך הוא אימץ לעצמו את "הקונצפציה", שבנוקשותה המיתה את הפתיחות הדרושה והנכונות להתמודד תמיד מחדש עם המידע שזרם אל אמ"ן, והוא אף תרם לחיזוקה.

בלטה אצלו מגמה לפסקנות של מפקד שנבעה מבטחון עצמי רב ומנכונות לשים עצמו פוסק אחרון בענייני מודיעין במדינה.



לדוגמה, בישיבת ועדת חוץ ובטחון של הכנסת מיום 18.5.73, הוא אומר:

"הרמטכ"ל צריך להחליט, וההחלטות שלו צריכות להיות בהירות. הסיוע הטוב ביותר שראש אמ"ן יכול לתת לרמטכ"ל - אם זה ניתן מבחינה אוביקטיבית - הוא לתת לו הערכה בהירה וחדה עד כמה שאפשר. נכון שככל שההערכה יותר בהירה ויותר חדה, אם היא טעות אזי היא טעות בהירה וחדה - אבל זהו כבר הסיכון של ראש אמ"ן. "



וכן הוא עונה בעדותו בפנינו לשאלת חבר הועדה מדוע לא נועץ ברמטכ"ל ביחס להחלטה אופרטיבית חשובה ביותר שקיבל על דעת עצמו בענין שבו הובאו הממונים עליו לידי טעות בחשבם שהענין הנדון נלקח בחשבון בהערכותיו של ראש אמ"ן:

" רוב שנותי בצה"ל אני לא הייתי קצין מטה אלא מפקד ועד כמה שאפשר הטבע שלי לא מוביל אותי להעביר אחריות כלפי מעלה. כי במין מהלך כזה כמו שאתה... מתאר... זה למעשה לבוא ולהגיד: יש פה מצב מסובך, תחליט אתה. אז לא נטיתי לעשות את זה. אני בכלל דברים כאלה עושה לעתים מאד מאד רחוקות. דברים שהם בתחום אחריותי אני לא מביא למפקדים שמעלי בדרך-כלל, ואומר להם אמנם זה אחריותי אבל אני מעביר את האחריות אליכם, תחליטו אתם. "



דעתנו היא שנוכח כשלונו החמור אין אלוף זעירא יכול להמשיך עוד בתפקידו

כראש אמ"ן. "(1)





ב. תת-אלוף אריה שלו, עוזר ראש אמ"ן למחקר (ראש מחלקת מחקר)

" בידי תת-אלוף אריה שליו כעוזר ראש אמ"ן למחקר התרכז נושא המחקר וההערכה באמ"ן - אותו נושא שבו נכשל אמ"ן כה חמורות. הוא משרת בתפקידו זה, מקודם בתואר של ראש מחלקת מחקר, זה זמן רב, מאז ספטמבר-אוקטובר 1967. היה לו חלק רב בעיצוב דרכי המחקר, הניתוח, ההערכה, והכנת המידע להפצה ממחלקה זו בשנים האחרונות.

לפי דבריו בעדותו לפנינו גישתו לענין הקונצפציה היתה גמישה: הוא היה מוכן לבחון את נכונותה מדי פעם מחדש מיסודה.

אבל מן המסמכים שמחלקתו הוציאה ומן הדברים שאמר בשעתו בדיונים שונים ברור שגם הערכותיו לא חרגו מעולם מגדר הקונצפציה.

הוא נושא בכובד האחריות למשגה החמור ביותר של המחלקה שבראשה הוא עומד, משום כך אין הוא יכול לדעתנו להמשיך בשרותו באמ"ן. " (2)















ג. סגן-אלוף יונה בנדמן, ראש ענף מצרים במחלקת המחקר של אמ"ן

" סגן-אלוף יונה בנדמן, ראש ענף מצרים במחלקת המחקר של אמ"ן, ריכז את פעולות הענף, שהיה מוקד השגיאות המטעות בהערכות ובאי-התרעה על כוונות האויב המצרי - אותן כוונות אשר עמדו במרכז ה"קונצפציה".

אצלו הגיעה האמונה בקונצפציה לשיאה. ראיה בולטת לכך אנו רואים בלקט המודיעין שהוצא בשיתוף הענף שלו ביום 5 באוקטובר, בשעה 13.15. לקט זה מכיל רשימה ארוכה של סימנים המעידים על ההכנות ההתקפיות של המצרים. אך בסוף הפרק על מצרים מופיע שם סעיף 40 שנוסח על-ידי סגן-אלוף בנדמן:

" למרות שעצם תפיסת מערך החרום בחזית התעלה טומן בתוכו לכאורה סימנים מעידים ליזמה התקפית, הרי לפי מיטב הערכתנו לא חל שום שינוי בהערכת המצרים את יחסי הכוחות בינם לבין כוחות צה"ל. אי לכך, הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה. "



משפט זה היה גורם חשוב בחיזוק ראייתם המוטעית של מחליטי ההחלטות בדרג הצבאי והאזרחי באותו יום גורלי. וכך הוא מסביר בעדותו לפנינו:

" ... את הגירסה הראשונה של הלקט הזה אני כתבתי בלא סעיף 40, ואני הרגשתי לפני כתיבתו שאני צריך ללכת ולהוסיף את זה... הרגשתי שאם אני לא אומר את סעיף 40, אני לא ממלא את חובתי. דהיינו, לא מספיק, לא נדרש ממני רק שאני אבוא ואצביע על הידיעות; אני חייב לתת את ההערכה של הידיעות.

הערכתי הייתה שמבחינה צבאית טהורה יש לך (את) כל הסימנים שאתה רק מחפש לכוונות התקפיות; מבחינה ה'אינטנשנס' [כוונות] נשארה בעינה ההערכה שלי, שהם לא רואים את עצמם מסוגלים להתקפה. הם תקפו כעבור 24 שעות, אבל זה נכנס למשהו אחר. "



לדעתנו, אין להעסיק עוד את סגן-אלוף בנדמן בתפקיד הקשור בהערכה מודיענית " (3)





ד. סגן-אלוף דוד גדליה, קצין מודיעין פיקודי של פיקוד דרום

סגן-אלוף דוד גדליה היה קצין מודיעין פיקודי של פיקוד דרום מ-1971 ועד מרץ 1974.

ב-1 באוקטובר וב-3 באוקטובר 1973 הגיש לו סגן בנימין סימן-טוב מסמכים שבהם הצביע קצין המערך על מספר עובדות חשובות שלא עולות בקנה אחד עם פירוש ההערכות והכוננות המצרים כתרגיל בלבד, ונותנים יסוד להערכה, כי התרגיל הוא מסווה למבצעי אמת שמתוכננים על-ידי המצרים.

המסמכים היו מיועדים להפצה למחלקת המודיעין הפיקודית של סגן-אלוף גדליה וגם ליחידות ומפקדות הפיקוד ולאמ"ן\מטכ"ל. סגן-אלוף גדליה מחק את השאלות הנוקבות במסמכים, שהיה בהן לעורר ספק בדבר ההערכות והכוננות המצרית כתרגיל. הוא הסביר שעשה זאת משום שההערכה של קצין המחקר עמדה בסתירה להערכת אמ"ן.

סגן-אלוף גדליה לא עמד בחובתו כקצין מודיעין, להתייחס לכל ידיעה ולכל הערכה ללא משפט קדום, ולא עשה עימות בכתב בין הערכה זו להערכת אמ"ן במסמך מופץ.

כמו כן, המסמכים לא הופצו.



" לדעת הוועדה, לא מילא סגן-אלוף גדליה את חובתו המיוחדת כקצין מודיעין בחזית מפתח, בימים שהיה חיוני במיוחד לעמוד את כוונות האויב המצרי. לפיכך אין עוד להעסיקו בתפקידי מודיעין " (4)















הערות לפרק ב'





מקורות:



1.ועדת החקירה - מלחמת יום הכיפורים, דו"ח חלקי, פרסומי ממשלה, גנזך המדינה, 1974.



2.הבר איתן\שיף זאב, לקסיקון מלחמת יום הכיפורים, זמורה-ביתן-דביר, אור-יהודה, 2003, 17-18.





הערות:



(1) ועדת החקירה - מלחמת יום הכיפורים, דו"ח חלקי, פרסומי ממשלה, גנזך המדינה, 1974, 19-20.



(2) ועדת החקירה - מלחמת יום הכיפורים, דו"ח חלקי, פרסומי ממשלה, גנזך המדינה, 1974, 20.



(3) ועדת החקירה - מלחמת יום הכיפורים, דו"ח חלקי, פרסומי ממשלה, גנזך המדינה, 1974, 20-21.



(4) ועדת החקירה - מלחמת יום הכיפורים, דו"ח חלקי, פרסומי ממשלה, גנזך המדינה, 1974, 22.

כל החומר שלך מ 1974 ולכן הנתוח חסר, למשל מה עם ההתרעה שנתנה על ידי חוסיין מלך ירדן?
מאז 74 יצאו המון! פרסומים ובהם עובדות נוספות לעובדות שנמסרו בדוח החלקי של הוועדה - כדאי לחפש אותם

באיזו מסגרת כתבת את עבודתך?

בהצלחה צביקה

אינני יודע עבור איזו מסגרת נכתבה העבודה הנ"ל. לכן אתיחס אליה כאל עבודה שנכתבה במסגרת
אקדמית. ככזו אני מזהה מספר ליקויים שפוגמים בה:
מיעוט מקורות - שני מקורות גם עבור פרק קצרצר בנושא כמו כשל המודיעין במלחמת יום הכיפורים, הם
הרבה מתחת לרצוי. מאז המלחמה נכתבו בארץ ובעולםמאות עבודות במסגרות שונות, רבות מהן גלויות לציבור.
כמו שנכתב כאן לפני, המקורות שהבאת מאד לא עדכניים במקרה של דו"ח הועדה שכן הופיעו עוד שני
דו"חות משלימים בשנים האחרונות.
לקסיקון מלחמת יום הכיפורים הוא מקור מאד חלקי ולא מספק.
מבחינה מתודולוגית העבודה מזכירה סיכום ולא עבודה מחקרית. עבודה מחקרית מנסה להפיק תובנות
מצבר של נתונים ועובדות הנובעים מהמקורות.

בהצלחה

אני מניח שמדובר בעבודת גמר של תיכון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AAA1234 1 רק בשעה 4.30 בבוקר בערך ביום הכפורים הודיע ראש אמ"ן, על יסוד מידע חדש שקיבל, על פתיחת המלחמה על ידי האויב בשעה 18.00 בשתי החזיתות. 2 שלישית, בימים קדמו למלחמת יום הכפורים היו בידי אמ"ן (מחקר) ידיעות מתריעות למכביר, שסופקו לו על ידי מחלקת האיסוף בתוך אמ"ן ועל ידי רשויות איסוף אחרות במדינה. אמ"ן (מחקר) וראש אמ"ן לא העריכו נכונה את ההתרעה שבידיעות הללו, מתוך דבקותם הדוקטרינרית ב"קונצפציה" ונכונותם לתרץ את היערכות האויב בקוי החזית, שהיתה ללא תקדים בגודל כוחותיה ובכיוונה כלפי החזיתות, בהניחם שכל זה מעיד רק על מערך הגנתי בסוריה ועל עריכת "תרגיל" רב-זרועי במצרים, בדומה לתרגילים שהתקיימו שם בעבר. מסיבה זו גם נזהר ראש אמ"ן זהירות מופרזת בנסיבות לנקוט אמצעים נוספים שעמדו לרשותו ושהיו עשויים לגלות מידע משלים חשוב. - ראה 1 - רק בשבת, יום הכפורים, בבוקר השכם, אחרי שנתקבלה ידיעה נוספת, חד-משמעית, הגיע ראש אמ"ן למסקנה שהמלחמה תפרוץ באותו יום. 3 הטעות הנוספת של ארבע שעות בין שעה 18.00 לשעה 14.00 קיצרה עוד יותר את מרווח הזמן בין קריאת המלואים לבין פתיחת האש על ידי האויב. טעות שנייה זו גרמה לשבושים נוספים בכוננות של הכוחות הסדירים בחזיתות, ובפריסתם הנכונה בעיקר החזית התעלה.

1 - ראש המוסד בפגישה עם מקור בכיר בחו"ל מקבל התרעת מלחמה , ומעביר אותה לרמטכ"ל , האחרון מעיר את ישראל לבוקר קשה . ברגע זה כבר אין מתחשבים בדעותיו של ראש אמ"ן .

2 - פריסת הכוחות המצריים והסורים הצביעה בפירוש על משהו שונה - ובשל כך מועלת חטיבה 7 לרמת הגולן כבר שבוע לפני המלחמה, ובאוגדה המשוריינת בסיני מוכרזת כוננות (יוזמה מקומית) . ראשי אמ"ן ממשיכים להכריז על הקונספציה , אבל דבר זה לא מחייב את ראשי המדינה .



3 - טעות גיוס המילואים - מדינית בלבד , דדו ביקש גיוס כבר ב5 בבוקר בדיון אצל שר הבטחון , דיין דחה את הגיוס להכרעת רוה"מ.

אוקיי אז כמה הבהרות:

העבודה היא עבודה גמר בתיכון. לא במסגרת אקדמאית.
זה רק פרק אחד מתוך העבודה.

כל החומר הוא מ1974 כי זה במכוון על מנת להראות(בהמשך) איך הוטעמו מיתוסים בחברה הישראלית בנוגע למלחמת יום הכיפורים.
עוד פרק בעבודה זה תגובותו של ראש אמ"ן אלי זעירא. ושם זה כבר כאילו מדובר על מלחמה אחרת.
הגרסה שלו מן הסתם שונה מאוד מדו"ח ועדת אגרנט.

תודה על התגובות.

אני מציע שתעזר (אם לא עשית זאת כבר...) בספר "שגיון ללא כיפורים" של דוד ארבל ואורי נאמן. הם מציגים נקודת מבט שונה במקצת על הנושא.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תודה..

הצופה שנרדם, של אורי בר יוסף.

מביא לשיאים חדשים את התופעה המדהימה (או אולי לא כל כך מדהימה), לפיה כל מי שכתב אי פעם ספר על המלחמה עשה שימוש בחומר שאסור היה לו לראות.

בלי להעליב (אני מקווה), עושה רושם שהעבודה שלך, לפחות בפרק הזה, היא בעיקר העתקת דוח הועדה (או הנוסח המצונזר של דוח הועדה). אולי כדאי להשתמש בעוד מקור או שניים ואז ולנסות ולהגיד גם משהו מקורי משל עצמך (מותר גם בתיכון).

מקומות טובים להתחיל בהם בחיפוש חומר הם הספר של מחלקת היסטוריה על המלחמה, אשר הותר לפרסום לפני שנה, וגליונות כתב העת "מערכות" (בעיקר אלה של אחרי המלחמה, אבל אם אתה עוסק גם ב"מחדל" (לכאורה או שלא לכאורה) בתחום התו"ל, מעניין לראות גם על מה כתבו לפני המלחמה). היו מספר גליונות שיוחדו למלחמה (אחרי 5, 10, 15, 20, 25 ו- 30 שנה) וכמה מהמאמרים שמופיעים בהם עשויים להיות שימושיים.