|
01-02-2006, 13:18
|
|
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,953
|
|
הסבר של ORI מהאשכול הישן
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי one armed scissor שמתחילה ב "תמונות מתקופת מלחמת איראן-עירק (פורום איראני)"
רקע
ב-1979-1978 התחוללה באיראן מהפכה מדהימה, ולראשונה בתולדות האסלאם,
הוקמה מדינה שנשלטת ע"י חכמי דת. בראש המדינה עמד האייתאללה רוחאללה
ח'ומייני. בראשית שלטונו הוא רצה לחסל את כל שרידי המשטר הקודם, ולכן
אפשר הקמת וועדה מיוחדת (ה"קומיטה") שטיהרה את כל מוסדות השלטון, משרידי
המשטר הקודם. הקומיטה רצחה אלפי קציני צבא בכירים, את ראשי מנגנוני
המודיעין, וסילקה עוד רבבות.
הצבא האיראני, שהיה חמוש היטב בנשק חדיש - היה כמו נחש בלי ראש. באותה
שנה הדיח צדאם חסיין את בן דודו אחמד באקר, ומינה עצמו לנשיא עראק (יש
לציין שצדאם היה האיש החזק כבר עשר שנים קודם לכן, אך רק כעת הוא הרגיש
בטוח מספיק כדי לקחת לידיו את השלטון).
צדאם ראה את השינויים באיראן, והניח שהיא חלשה מספיק בכדי שיוכל לפעול
נגדה צבאית ולתקן את "ההשפלה" שספג מידי המשטר הקודם באיראן ב-1975,
כאשר אולץ לוותר על חלק מהריבונות על נתיב המים, שאט אל-ערב (חיבור הפרת
והחידקל) - בתמורה להפסקת התמיכה האיראנית במרד הכורדי.
ההנחה הזו הביאה אותו להחליט על פלישה לאיראן, ובספטמבר 1980, חדרו
כוחות עראקיים לאיראן, ופתחו במלחמה שנמשכה כשמונה שנים.
שלב ראשון: יוזמה עראקית
העראקים נהנו מעדיפות מוחלטת בראשית המלחמה, שכן באיראן היה בלגן מוחלט.
לא היו קצינים בכירים שהמשטר סמך עליהם, וגם החלו חיכוכים קשים בין
המהפכנים עצמם, כאשר הארגון המסלמי-מרכסיסטי "מג'האדין ח'לק", ניתק עצמו
משלטון ח'ומייני, ופתח נגדו במלחמת טרור.
העראקים תקפו בחזית הדרומית, והצליחו לכבוש את העיר ח'ורמשאהר. למרבה
ההפתעה הכיבוש הושג במחיר כבד, ולאחר זמן רב מהצפוי. התברר שהאיראנים
מחפים על המחסור בארגון, בדבקות במשימה, ובלחימה אמיצה להחריד - בעיקר
אנשי הבאסיג' (הצבא העממי). והפאסדארן (משמרות המהפכה). בזכות לחימה
עיקשת זו, לא הצליחו העראקים להתקדם מעבר לח'ורמשאהר, והאיראנים יכלו
להתחיל לתכנן מתקפת-נגד
שלב ב': מתקפות הנגד האיראניות ("מתקפות השחר")
ח'ומייני נשבע עוד ביומה הראשון של הלחימה, שהיא לא תופסק בטרם יושמד
צבא עראק, וצדאם חסיין יוסר מכסאו. כעת הוא הרגיש שנוצרה הזדמנות לכך:
צבאו התארגן תוך כדי לחימה, צבא עראק נבלם, והמומנטום עזב אותו.
האיראנים יזמו שורה של מתקפות, בשיטה של גלי-אדם (חי"ר מסתער לתוך אש
האוייב, ושוטף אותו תודות לעדיפות מספרית). השיטה הזו גרמה להם לאבידות
נוראיות (שכלל לא הטרידו אותם - גם ילדים בני 7 נשלחו ליטול חלק במתקפות
אלה), אבל העבירה את המלחמה לתוך שטח עראק. חצי האי פאו (בצד העראקי של
השאט אל-ערב) נכבש והעיר בצרה חדלה מלשמש כנמל.
שלב ג': העולם הערבי וארה"ב מתעוררות
העולם הערבי (למעט סוריה ולוב שתמכו באיראן בגלוי) החל להבהל מאפשרות של
עראק בידי שלטונות הרפובליקה האסלאמית, והחלו לשלוח חיילים, נשק וכסף
לעראק. במיוחד נלחצו מדינות המפרץ (שגם סיפקו נמלים חליפיים לעראק,
במקום אלו שהיו בחזית כעת), שחששו מקרבה מיידית לאיראניים.
תמיכתן של מדינות המפרץ בעראק, הביאה את איראן להתחיל לנסות לפגוע ביצוא
הנפט שלהן, ובכך דחפה את ארה"ב למעורבות פעילה בלחימה במפרץ, במטרה להגן
על סחר קריטי זה.
שלב ד': עראק מתאוששת
הרמטכ"ל העראקי, עדנאן ח'יראללה (בן דוד של צדאם, ואחיה של אשתו הראשונה
של צדאם, סאג'דה), היה איש צבא מוכשר, ובהנהגתו, השתפרו יכולות הצבא
העראקי במשך השנים. כוחות שנשמרו בעתודה והתאמנו במשך חודשים, הוטלו כעת
למערכה, וכבשו בחזרה את חצי האי פאו, בקרב המודרני הבולט היחיד במלחמה
זו.
שלב ה': סיום המלחמה
הביצוע המהיר, והדיפת האיראנים חזרה לשטחם, שכנעו סופית את האיראנים שלא
יוכלו לנצח במלחמה, והחל מו"מ לסיום המלחמה שהסתיים ב1988, כאשר 3000
קמ"ר בשטח איראן נשארו בשליטה עראקית (הם הוחזרו ע"י צדאם, אחרי שפלש
לכווית וביקש גיבוי איראני), ושוחררו רוב השבויים של שני הצדדים.
מאות אלפים נהרגו משני הצדדים, אבל אף אחת ממטרות המלחמה של שני הצדדים
לא הושגה.
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|
|