עם פירוט..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הרסת לי את החידה...

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

חקלאות כזו מסוכנת, כפי שכיום מלמדות אותנו הביולוגיה ובמיוחד האקולוגיה.
כל עוד הכל בסדר.....הכל בסדר
ברגע שיש לך גידול אחד מוסג אחד בלבד, ופוגע בו נגיף "חזק" - נדפקת לחלוטין. הרוב המוחלט של נגיפים לא עוברים מוטציות שיאפשרו להם לפגוע ביצור חי מסוג אחר(שפעת לדוגמה, דווקא בעלת מוטציוניות גבוהה, ואוהבת לעבור מבני אדם לעופות לחזירים לבני-אדם בחזרה ועוד ועוד). נגיף שפוגע בתפוחי-אדמה לא יפגע פתאום גם בתרד וגם בגזר וגם בחיטה....
טוב, בעצם זה יכול לקרות - אלא ש(1)הסיכוי כה קטן שהוא באמת לא שווה התייחסות ו-(2) אין שום דבר טוב יותר שאפשר לעשות, אז למה לדאוג בנוגע למה שאין לך שליטה עליו?
כמובן שאותו הדבר תקף לגבי בקטריות, פטריות וכו'

לא מדובר סתם ב"ירק שגרם לרעב", אלא בירק שגרם ל"רעב הגדול באירלנד", עם דגש על ה"גדול"...
ברגע שגם התיאוריה וגם פילוביץ-שחף-מבחן-התוצאה אומרים לנו שזה לא טוב, כדאי להקשיב

נו. לפחות זה היה ניסוי אקולוגי מעניין בקנה מידה גדול

לינק


רעב תפוחי האדמה הגדול

(ראה ערך עיקרי רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד)

רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד הקרוי אף "הרעב הגדול" (בגאלית: "An Gorta Mór") הינו השם שניתן לרעב ששרר באירלנד בין השנים 1846 ו-1849.

[עריכה]


גורמי הרעב

[עריכה]


החקלאות האירית - הסתמכות על יבול אחד

בין הגורמים העיקריים לרעב הייתה ההסתמכות של איכרי אירלנד על יבול אחד למחיתם, תפוח האדמה. תפוח האדמה מכיל אנרגיה רבה, וקל מאד לתרבות ולגידול. בתקופת הרעב הגדול הייתה נהוגה באירלנד השיטה הבאה לגידול תפוחי האדמה: חריש וזריעת השדה בזרעי תפוח האדמה. את יבולי השנים הבאות יצרו בכך שהשאירו אחוז מסוים מתפוחי האדמה טמונים באדמה. שיטה זו לא דרשה עישוב או השקייה. תפוח האדמה הפך ליבול העיקרי שגידל החוואי האירי, לאחר שהובא לאדמת אירלנד ב-1650 לערך (על אף שלא השיג את מעמדו העיקרי על השולחן האירי עד לשנת 1780). אפילו חלקות אדמה קטנות יכלו לספק מספר קלוריות מספיק לקיומה של משפחה, ולהאכיל חזירים ובכך ליצור מקור לבשר, ולהכנסה נוספת. הדבר הביא לגידולה של האוכלוסייה החקלאית באירלנד.

[עריכה]


החלוקה של הקרקעות באירלנד

סיבה נוספת לרעב הייתה משטר הקרקעות הנהוג באירלנד. מאז ימי הביניים ואילך, בעלות האירים על הקרקע הצטמצמה והלכה, כאשר גלים של מתיישבים, אנגלים פרוטסטנטים, השתלטו על חלקים גדולים מן האי. הנוהג של איחוד חלקות אדמה לאחוזות גדולות היה נהוג באירופה, אך באירלנד הוא הפך למסובך בשל החוקים אשר היפלו לרעה ברכישת מקרקעין את בני כל הדתות פרט לאלה הנמנים על הכנסייה של אירלנד. ההפליה כוונה כנגד הקתולים, אשר היוו את רוב תושבי האי. לפי חוקי העונשין, קתולים עמדו בסיכון מתמיד של הפקעת אדמתם. חוקים אלו אומנם בוטלו בתחילת המאה התשע עשרה אך תוצאתם הייתה כי בזמן הרעב היו רוב האירים חוכרי משנה של חוות חקלאיות קטנות ועניות, בתנאים מפלים.

מצב זה אך הסתבך בשל המסורת האירית של "חלוקת משנה", לפיה אדמה אינה מועברת מאב לבנו הבכור, אלא חולקה באופן שווה בין הבנים הזכרים, לעיתים אף בין בנים בלתי חוקיים. מסורת זו הייתה מסורת קלטית עתיקה, והתייחסה לא רק לירושה של מקרקעין, אלא גם של תארי אצולה. במאה התשע עשרה היה פירושה של מסורת זו שהחוות החקלאיות הלכו וקטנו מדי דור, דבר שהביא לכך שמספר היבולים שניתן היה לגדל בחווה זו היה מצומצם ממילא, והיבול המתאים ביותר, שיכל בהשקעה נמוכה יחסית לספק מזון למשפחה גדולה היה תפוח האדמה.

[עריכה]


השפעת כלכלת השוק החופשי

כאשר החל הרעב הסיוע שקיבלה אירלנד מבריטניה היה מעט מדי ומאוחר מדי. חלק מן החוקרים מאשימים את מדיניות "השוק החופשי" אשר מבחינה אידיאולוגית התנגדה להתערבות המדינה בכלכלה. ממשלתו ה"טורית" של לורד רוברט פיל החלה להלחם ברעב באמצעות ייבוא תירס מהודו, אך עד מהרה הוחלפה בממשלה הליברלית של הלורד ג'ון ראסל, מתנגד קולני להתערבות המדינה בכלכלה, ומאמין גדול במדיניות השוק החופשי. פיל החל את הקריירה שלו באירלנד, והפגין עניין בבעיות האי. ראסל ראה בכך אך מטרד, במקרה הטוב (ישנם היסטוריונים אירים המאשימים את ממשלת ראסל במדיניות מכוונת של השמדת עם). עובדה מדהימה היא כי גם בעת הרעב המשיך הייצוא של יבולים מאירלנד, יבולים שיכולים היו להציל את חייהם של רעבים רבים. יש האומרים כי ייצוא זה שמר על כמה מן האחוזות במצב כלכלי טוב, וכך נמנע פינוים של הדיירים ומותם ברעב, והתמוטטות אגודות הצדקה שחשבונותיהן שולמו על ידי אחוזות אלו. הפתרון של פיל היה פשוט - המשיכו לייצא על מנת להרוויח כסף. בכסף ניתן לייבא תירס הודי זול על מנת להאכיל את הרעבים. ראסל, לעומתו, המשיך בייצוא, אך הפסיק את ייבוא התירס מהודו.

[עריכה]


הרעב הגדול

למרות שאין לדעת מהו מקורו של הכימשון, ב-1845 הכתה הפטרייה ברחבי אירופה, והפכה את תפוחי האדמה לעיסה שחורה, ספוגית ובלתי אכילה. העיתון האירי "פרימנ'ס ג'ורנל" כתב בכותרתו הראשית מ-27 ביוני 1846 כי המחלה הגיעה לאירלנד והשמידה יבולים במחוז מאיו. בשנת 1847, הזכורה בהיסטוריה האירית כ"47' השחורה", רוב היבולים באי כולו הושמדו במחלה. חנויות מזון ומחסני חירום הצליחו לשמור על התזונה של חלק מן האוכלוסייה, אך הכימשון שב והכה ב-1849, וזו הפעם לא היו כל מחסנים שיכלו להסתמך עליהם. התוצאה הייתה רעב, אך רעב שהכה בחלקים שונים של האי ובחלקים שונים של האוכלוסייה ברמות שונות.

בעלי האחוזות הגדולים שחיו באנגליה, נאלצו לממן אגודות צדקה על חשבונם לפי מספר האנשים שחיו בשטח האחוזה. דבר זה הביא לכך שאדם שפיגר בתשלום דמי החכירה פונה מביתו, ונשלח ל"סדנאות עבודה", המוניות, שם בדרך כלל מת ברעב. רבים מבעלי האחוזות מימנו את הגירת דייריהם לחו"ל כדי למנוע את הסתמכותם על אגודות הצדקה. ספינות אלו, שיצאו למדינות שמעבר לים, נודעו בכינוי "ארון מתים צף". מהגרים רבים, חלשים מחודשים ושנים של רעב, חלקם לוקים בכולירה מתו במהלך הנסיעה הארוכה.

לא ניתן לדעת בדיוק כמה אנשים מתו ברעב. היסטוריונים העריכו את המספר בין 750,000 ומיליון. כיום, בעקבות מחקרים דמוגרפיים והיסטוריים שנעשו עומדת ההערכה על חצי מליון איש שמתו ברעב.

[עריכה]


תוצאות הרעב

הרעב היווה מכה דמוגרפית לאוכלוסיית האי האירי, שרק בימים אלו הצליח האי להשתקם ממנה. האוכלוסייה באי עלתה מחמישה מיליון ליותר משמונה מליון נפש בין שנת 1800 ל 1845. בסוף המאה התשע עשרה הייתה אוכלוסיית האי 4.4 מיליון נפש בלבד. היה זה השילוב של רעב, הגירה המונית, וירידה בפריון, אשר הוביל למהלומה דמוגרפית זו.

אף מפלגה פוליטית אירית לא נוצרה כתוצאה מן הרעב. רק בשנת 1880 תחת צ'ארלס סטיוארט פרנל, כמעט ארבעים שנה לאחר הרעב, הוקמה תנועה לאומית אירית, "התנועה לשלטון הבית". היסטוריונים משערים כי ההלם של הרעב גרם לשאיפות האיריות הלאומיות להירדם לשנים רבות. במילים אחרות - לאנשים היה איכפת פחות מפוליטיקה.

אם האירים על אדמת אירלנד נראו סובלניים לפוליטיקאים הבריטים ולבית המלוכה הבריטי, המהגרים היו סובלניים פחות. מהגרים רבים לאמריקה נקשרו מהר לאגודות רפובליקניות ולארגונים כמו ה"פניאנים", והפכו לקיצוניים יותר מאחיהם שבבית. הרעב הפך למצע המרכזי של המהגרים הזועמים. העיתונאי האירי המהגר ג'ון מיטשל כתב:

"האל הכל יכול אכן שלח את הכימשון, אך האנגלים יצרו את הרעב. מליון וחצי אנשים, נשים וטף, נהרגו באופן זהיר, רוגע ושלו בידי הממשלה האנגלית. הם מתו ברעב בעיצומו של השפע שיצרו במו ידיהם." [עריכה]

אין צורך להיות כלכלן (אבל זה מועיל...) לדעת שהביקוש למוצר הולך בכיוון הפוך למחירו. ככול שהמחיר גדל, הכמות המבוקשת קטנה, וככל שהמחיר יורד הכמות המבוקשת גדלה. (לחובבי מתמטיקה - מדובר בשיפוע שלילי של עקומת הביקוש).

כלכלן בריטי בשם גיפן (1837 - 1910) הגדיר מוצר נחות שבו הכמות המבוקשת עולה עם המחיר. הדבר קורה במקרים של עוני קיצוני והיצע דל למזון. למשל: תפוחי אדמה שמהווים מזון בסיסי עליו מוציאים העניים כמעט את כל כספם. במעט הנותר הם יקנו בשר או עוף. אם המחיר של תפוחי אדמה יעלה, יקטן סכום הכסף הפנוי שבידיהם, וכבר לא יספיק לבשר, ואז גם מהמעט הזה יקנו תפוחי אדמה, כי הכמות של בשר שניתן לקנות בשארית כבר לא תשביע.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

שהפך את תימן ממדינה פורחת למדינה עניה.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אין ספק שעישון הגת משפיע על המחשבה , בין היתר על המחשבות הכלכליות , אין ספק שהגת גורם לרעב מיני , על כן גם התשובה שלך נכונה .

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”