לילה טוב לחברי הפורום הנכבדים.

על אף שהנושא עוסק בחה"א, לכן אולי רק מומחי החיל יענו לי על זה, ברור שכולם בלי יוצא מן הכלל מוזמנים לתת דעתם לנושא.

עברו כעשרים שנה מאז קרב האוויר האחרון. הסיטואציה הנוצרת - יותר ויותר טייסים ומפקדים בחיל, לא חוו מעולם קרב אווירי/הפלה, כלומר הם חסרי ניסיון.

השאלה הנשאלת היא: האם כתוצאה מכך, ישנם אי אילו השפעות על כושרם של הטייסים לעשות את עבודתם כראוי בשעת הצורך?

אשמח לשמוע דעתכם.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

לא. האימונים האינטנסיביים ושיטות התיחקור המתקדמות מבטיחים שמירה על כשירות גבוהה.

בנוסף - ממקורבים לנושא - קרבות האימון ,בדר"כ, אינטנסיביים בהרבה מקרבות אמת...

אותה שאלה ניתן לשאול לגבי השיריון - האם נפגעת כשירותו בעקבות "חוסר במלחמות" ?
שוב - התשובה ,לדעתי , לא.

158 . מתחילים לראות את הסוף .

האם כל הטייסים במלחמת ששת הימים/יוה"כ/של"ג היו בעלי נסיון קרבי קודם בהפלת מטוסי אויב?
ודאי שלא, הם עבדו קשה באימונים ובקרב הראו תוצאות.
לא צריך להפיל מטוסי אויב פעם בשבוע כדי להשיג תוצאות באופרטיבי, זה לא הגיוני ולא אפשרי מבחינה מדינית ומבצעית.

המלחמה שוחקת את הסד"כ, אין בה שום אלמנט אימוני.

היום כשיכולות ההדמייה בין אם בטיסה אמיתית ובין אם על הסימולטור המוכנות של הטייסים לקרב אווירי אמיתי אמורה לדעתי להיות גבוהה מבמלחמות העבר.

התחשל והשתפר בכל קרב אויר שניהל עד כדי כך שהוא כבר זרק כפפות להזמין אחרים לקרב.
אבל זה שייך לעידן הרומנטיקה של תחילת המאה ה 20.
בעידן שלנו בו המרחקים גדלים ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, נותר לטייסים להתאמן
ולתחקר את הביצועים ואת זה הם עושים ברמה מאד גבוהה עם ציוד מאד מתקדם.
העתיד שייך למרחקים דימיוניים בטכנולוגית First Look First Kill) FLFK ) והשם
אומר כבר את הכל.

עם כל הכבוד לאימונים, אין כמו הדבר האמיתי בכל אספקט, וזה ממש לא תלוי בטכנולוגיה. זה נשאר נכון מעידן החרב ועד ימינו.
אני בטוח שהיכולת האישית של הטייסים לנהל קרב אויר התדרדרה במהלך השנים (כשם שיכולתם של השריונרים לנהל קרבות שב"ש התדרדרה, ונראה לי שאין על כך עוררין).
אולם, הדבר לא משפיע על כושרם לבצע את עבודתם כראוי, מאחר וגם תפקיד מטוס הקרב במערכה השתנה בעשורים האחרונים - פחות קרבות אויר צמודים ויותר הטלות חימוש מטווח רחוק ובחתימה נמוכה (ובפעילות זו הטייסים צוברים נסיון מבצעי שוטף יותר מבעבר).
אגב, הנ"ל נכון גם עבור השריון, שכן השריונר המודרני מתמודד בעיקר עם איומי לש"ב ולחימה בשילוב חי"ר ולא נגד שריון אויב (וראו אזורים מוכי מלחמות היום בעולם - הן במימד האוירי והן ביבשתי).

יכלת השריון, חי"ר וכ"ד נפגעה עקב חוסר התייחסות:

• אימונים
• ציוד

אי אפשר להפחית מחשיבות הנסיון. אך, אלוהים ישמור, אם רק קרב אמיתי הוא אימון.

עם הסימולטורים המתקדמים של היום אני חושב שהטייסים די מוכנים למקרה של קרב אווירי למרות שאין להם "נסיון אמיתי".

צודק נימר.
אין כמו הדבר האמיתי.
האימונים היום טובים מאוד אבל סטרילים כיוון שלא רוצים לאבד טייסים ומטוסים
בשנות השמונים התאמנו באא במתכונת ריאלית כ"נכ והיה לכך מחיר - התנגשו נטשו ונספו טייסים.
כיום יכולות התחקור טובות יותר - מארזים וכו' ...
הטייסים כיום מפעילים מערכות מתוחכמות יותר באויר אויר.
אבל אני מאמין שמוביל זוג או רביעייה בעל ניסיון אמיתי בקרב עדיף על כל גאון מחשבים בקרב אמת.
הייתי רוצה את אפשטיין כמוביל בכל קרב נתון.

בשמחות

יש כבר כמה זבי חוטם שחושבים שניסיון זה לא העיקר
ושהזקנים נטל על הטייסות.....
בינהם מפקד הביס"ט האחרון לפי דברי סולו.

עוד לא נכנסתי לעומקו של עניין
אבל אני הולך לדבר ביום שלישי עם מפקד בח"א 8
זה מאוד מעניין אותי התיזה המטופשת הזו .

טייס F-15 בשרותך הצבאי?

הערכה שלי - לא.גם לא זמיר.

158 . מתחילים לראות את הסוף .

נראה לי שהתמונות המציגות את המטוס הקיטע בטיסה אינן שייכות כלל לאירוע אלא עברו עיבוד מחשב להמחשת העניין.

אולי תוכל למצוא תשובה חלקית בכתבת בטאון חיל האויר -עמ' 36 בבטאון האחרון.."היו ימים ברקיע" שבאופן מפתיע משהו נוגעת בסוגיה זו..

מי שטוען שטייס ותיק הוא נטל לטייסת טועה!
ממי לומדים הצעירים? משועלי הקרבות הותיקים!
איזה סרטים כדוגמא מראים לצעירים? סרטי הפלות של לפני 20 ו-30 שנה!
טייסים ותיקים כמו ידידי גיורא אפשטיין ורבים אחרים מוזמנים באופן קבוע להרצות וללמד את הצעירים.

בנוסף שדה הקרב השתנה כיום האיומים הם אחרים לא מטוסי קרב אלא טילים ארוכי טווח.
הרי ידוע שמטוס ברק או רעם יכולים לירות טיל מעמדת המראה ולפגוע במטרה. הטילים ומערכות הטילים חכמות ומתוחכמות כיום לאין שיעור מלפני 20 שנה. ולפי הצרכים והאיומים כך האימונים.

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

קן המפקד


אור יעקב, צילום: מיטל דינור


http://www.iaf.org.il/Templates/Jou...fullListID=1204

בגיל 60, האלוף (מיל') הרצל בודינגר הוא מפקד החיל הראשון שחזר, לאחר שחרורו מצה"ל, להדריך חניכים. עבורו, זה הרבה יותר מהתנדבות. זו אהבה אמיתית להדרכה. הוא מלווה את הטייסים הצעירים בצורה הכי אישית שיש, ומצליח לשים את עצמו במקומם של החניכים שגילם שליש מגילו. הוא לא מבקש שום יחס מיוחד אבל דווקא מקבל אותו ובשפע, מפרחי-הטיס

כשנכנסתי לטייסת ראשוני קרב, באחד מימי הקיץ הראשונים של השנה, לא ידעתי למה לצפות. אחרי הכל, עוד לא יצא לי לפגוש כאן, בבית-הספר לטיסה, מדריך שבעבר היה מפקד החיל. התקדים לא היה רק פרטי שלי: זו הפעם הראשונה שמפקד חיל-האוויר חוזר בסיום תפקידו להדריך בקורס-טיס. האווירה בטייסת רגועה ושקטה, לפחות ביחס לאינטנסיביות שבדרך כלל שוררת כאן. היה זה יום הטיסות האחרון של חניכי שלב הראשוני בקורס. הלחץ ממבחני סיום השלב חלף כלא היה ואת מקומו תפסה הרגשת ההקלה והציפייה למעבר לשלב האחרון של הקורס - שלב המתקדם.

"הוא באוויר", אמרה לי פקידת המבצעים כשנכנסתי למבנה הטייסת. "הוא ינחת בקרוב. אתה יכול לחכות לו פה בינתיים". את הזמן שהיה עלי להעביר עד שובו לקרקע ביליתי עם ארבעה פרחי טיס מהטייסת. כששאלתי אותם על בודינגר, תוך כדי שיחת חולין, זיהיתי ניצוץ של התרגשות. "אני הכי אוהב לטוס עם בודינגר", אמר אחד מהם. "הוא לא מתעסק בשטויות. אצלו הטיסה היא במקום הראשון. טיסה נטו". בהמשך היום נוכחתי לדעת שאותו החניך לא לבד. למעשה, נראה כאילו בודינגר הוא אחד המדריכים הפופולריים בטייסת, לפחות אם שואלים את החניכים. "אף אחד לא יכול להתחרות עם הרגשת הביטחון שהוא משרה עליך בזמן הטיסה", הוסיף חניך אחר. "הניסיון שלו עצום והוא מורגש מאוד כשעולים לאוויר".

כמובטח, דקות ספורות לאחר הגעתי, נכנס בודינגר לטייסת. כשניגשתי ללחוץ את ידו הוא התעקש להסיר את הכפפות אותן לבש לפני שהושיט את ידו קדימה. באותו הרגע הכל התבהר: החיוך שלו, העובדה שהתעקש ללחוץ את ידי ללא כפפה, והטון הלבבי בה קיבל אותי הבהירו חד משמעית שהאלוף (מיל') הרצל בודינגר, מפקד חיל-האוויר לשעבר, מרגיש ומתנהג כמו כל מילואימניק אחר בטייסת. הוא אינו מחפש להתבלט, להתבדל ובוודאי שלא, לדבריו, לקבל יחס מיוחד או שונה מאחרים.

"ביקשו ממני אז באתי"
בודינגר התגייס לצה"ל ב-1961 והתנדב לקורס טיס. ב-1963 סיים את קורס מספר 40 של חיל-האוויר. מפגשו הבא עם בית-הספר לטיסה, שבאותה תקופה היה ממוקם בבסיס תל-נוף, היה ב-1965 כשהחל להדריך במגמת הקרב. ב-1967 עבר להדריך במשכנו החדש של בית-הספר לטיסה, בבסיס חצרים. בשנים שחלפו מאז, חזר בודינגר לטיסה המבצעית. במלחמת ששת-הימים השתתף בגיחות מבצעיות על הווטור. מאוחר יותר, הפך להיות סגן מפקד הטייסת. לאחר-מכן התמנה לסגן מפקד טייסת מטוסי שחק. ב-1972 חזר בודינגר לבית-הספר לטיסה כמפקד טייסת ראשוני קרב. שלוש שנים מאוחר יותר, לאחר מילוי תפקיד במחלקת אמצעי לחימה בחיל-האוויר, חזר בודינגר, בפעם החמישית בחייו, לבית-הספר לטיסה והפעם כמפקדו. בהמשך הדרך פיקד בודינגר על בסיס רמת-דוד, הועלה לדרגת תא"ל והתמנה לראש להק-אוויר במטה החיל. אחרי שהיה ראש מטה חיל-האוויר, התמנה בשנת 1992 למפקד החיל בדרגת אלוף.

לכבוד המטס החגיגי לציון שנת היובל למדינה, חזר בודינגר למטוסי הצוקית של בית-הספר לטיסה. יחד עם חמישה ממפקדי חיל-האוויר לשעבר, האלופים (מיל') דן טולקובסקי, בני פלד ז"ל, דוד עברי, עמוס לפידות ואביהו בן-נון, טס בודינגר במבנה מכונס מעל רחבת המסדרים בחצרים לכבוד המאורע. "באותו יום ניגש אלי מפקד טייסת ראשוני קרב ושאל אותי אם אני אהיה מוכן לחזור ולהדריך בבית-הספר", משחזר בודינגר. "הסכמתי בשני תנאים: הראשון הוא שמפקד חיל-האוויר דאז, איתן בן-אליהו, יאשר זאת. התנאי השני הוא שתיערך בדיקה בקרב החניכים כדי לוודא שנוכחותי שם לא תטיל עליהם מורא".

ואכן, ב-1999 התייצב בודינגר ליומו הראשון כמדריך במילואים בטייסת ראשוני קרב. "אחרי התייעצות עם הסוציולוג של בית-הספר לטיסה, התחלתי להדריך", מספר בודינגר. "בשלב הראשון הקפדתי להופיע ללא דרגות, אך נוכחתי לדעת שלמרות זאת, כפי שחששתי, נוצר מורא בקרב החניכים. לשמחתי, אחרי המפגש הראשון, החניכים קלטו שאני נותן להם יותר מהדרכה: ניסיון עשיר ורב שנים בחיל-האוויר, סיפורי קרבות ודוגמאות מטיסה בשדה קרב אמיתי. זה הגיע למצב שחניכים היו רוצים ומבקשים לטוס איתי, או לפחות כך שמעתי.

"בשלב זה כבר חזרתי לענוד את הדרגות על הכתף", הוא ממשיך. "ראיתי שהחניכים נענים לי ולא נרתעים ממני. בנוסף, הייתה דרישה של מפקד הבסיס שאחזור להדריך עם דרגות שכן חוסר ענידת דרגות הוא פגם משמעתי ובבית-הספר לטיסה העניין מוקפד ביותר".

בודינגר הוא אכן הרבה יותר ממדריך. הערב, לדוגמה, לאחר שיסיימו החניכים את טיסות הבוקר ולימודי הקרקע של אחר-הצהרים, יכנסו כולם לכיתה ויקשיבו להרצאה מפיו בנושא מנהיגות ושליחות. "ביקשו ממני אז באתי", הוא אומר. "וזה נכון לגבי כל נושא החזרה שלי להדרכה. קשה לי להגיד 'לא' למשהו שאני אוהב לעשות. זה חשוב ואני שמח לעשות זאת.

"באופי שלי יש לי נטיות להדריך וללמד אנשים", הוא מעיד על עצמו. "אני אוהב להדריך. בכלל, הייתי בטוח שאחרי שאשתחרר מהצבא אלך להיות מורה. כבר לימדתי אנשים לבגרויות במתמטיקה ופיסיקה, פשוט כי אני אוהב ללמד. יש לי הבנה טבעית באיתור הקושי של התלמיד. גם פה, בהדרכות הטיסה, אני מצליח לאתר מוקדם בעיות בקליטת הביצוע של תרגיל מסוים אצל חניך. זה חלק בלתי נפרד ממני. גם במהלך השירות שלי בחיל-האוויר, בכל הזדמנות שבה יכלתי, בחרתי לבוא ולהדריך. אפילו סיימתי את קורס מדריכי הטיסה כחניך מצטיין. האהבה להדרכה והאהבה לטיסה כמובן, הן מה שהביאו אותי לכן מלכתחילה ולכן גם חזרתי".

את הטוש הוא הביא מהבית
אנחנו עומדים במרכז מבנה הטייסת, בסמוך לחדר המבצעים. בודינגר תופס את המיקרופון של מערכת הכריזה הפנימית וקורא לחניך שלו, בשמו הפרטי, שיגיע לתחקיר. עושה רושם, מבחוץ, שהוא מרגיש בבית. הכי בבית שרק אפשר. הוא מזמין אותי להצטרף אליו ואני נענה ברצון. לראשונה אני חוזה במגע ישיר בין בודינגר לחניכיו.

אנחנו יושבים בחדר התחקירים: בודינגר, החניך שטס עמו, צוות המטוס השני שהשתתף באימון שהתרחש קודם לכן ואני. הכל נעשה ברוגע מופתי. הוא יושב ומקשיב בריכוז כשהחניכים מסכמים את הטיסה. הוא מכוון ומסביר תוך כדי דימוי כל שלב ושלב בטיסה לגיחה מבצעית בשטח אויב. הוא משתמש במשפטים כמו: "מספר שתיים צריך תמיד לדאוג שמספר אחת יראה אותו. ברגע שאני פוזל הצידה ולא רואה אותך - אני מתחיל לדאוג. אם אתה לא רואה את העיניים שלי דרך הקסדה - כנראה שאני לא רואה אותך ובשדה קרב אסור שזה יקרה".

כשמקרינים את קלטת הוידאו מהטיסה, פונה בודינגר אל החניכים, כשהוא מצביע על המסך ומסביר: "אתה רואה? פה היה לך יתרון עליו. היית נעול על הזנב שלו ויכלת לירות ולהפיל, אבל משכת חזק מדי ואיבדת את זה". החניכים מהנהנים בהבנה וממשיכים בתחקור הטיסה. תוך כדי התחקיר עולה שאלה ובודינגר ניגש אל הלוח. הוא פותח את אחד מהרוכסנים בסרבל הטיסה שלו ושולף טוש שהביא מהבית. במשך דקות, תוך שאלות מכוונות של החניכים, הוא מצייר, מסביר ומוודא שכל מה שהסביר נקלט. הוא אינו פוסח על אף פרט. מקפיד שכל הסבר יהיה מדויק ומקיף ככל האפשר. החניכים לא מורידים ממנו את העיניים.

"אני תמיד קושר את נושא הלימוד עם עניין אמיתי, חי, כדי שלא יהיה רק תיאורטי", אומר בודינגר בעודנו עוזבים את החדר. "החניכים אוהבים את זה. מדי פעם, בעיקר בימים בהם מתבטלות טיסות, יושבים כל המדריכים ואני ביניהם ומספרים סיפורי קרבות לתת קצת צבע לחניכים, לשנות את השגרה".
"יש לו השפעה מדהימה על כל הטייסת", אומר סא"ל (מיל') דודי, 45, מדריך ותיק בראשוני קרב. "הוא תמיד מקדים לכל התדריכים ולעולם אינו מבקש פטורים או קדימויות. הוא מתנהג כמו כל מילואימניק אחר בטייסת; כמו כולם הוא רץ בבוקר לתפוס מטוס כדי לטוס בין הראשונים, כוסס ציפורניים במגדל בזמן שחניך שלו טס טיסת סולו ראשונה ואפילו שוטף כלים במטבחון. הוא נוהג בצניעות מדהימה לדרגתו ומעמדו והייתי רוצה להאמין שאם הייתי במקומו הייתי יכול להתנהג כמוהו".

"כמו ללמד תינוק ללכת"
במהלך הקריירה הצבאית ארוכת השנים שלו, נרשמו לזכותו של בודינגר 451 גיחות מבצעיות בשטח אויב ושתי הפלות של מטוסי "מיג" סוריים. "השתתפתי בהרבה קרבות-אוויר", הוא אומר. "שם הסיפוק שלך מגיע מכך שעמדת במבחן המציאות. הצלחת ליישם בשדה הקרב את מה שעבדת עליו כל-כך הרבה זמן בכל האימונים. לעומת זאת, כשאתה מדריך חניך צעיר, בלי שום כישורי טיסה, אתה בעצם מלמד אותו את הצעד הראשון. זה כמו ללמד תינוק ללכת. החניך בקושי יודע להניע את המטוס ובסוף הוא מגיע למצב שבזכותך, הוא עושה הכל לבד. כשאתה עוזב את המושב האחורי של המטוס ומשחרר את החניך לטיסת סולו בפעם הראשונה זו שמחה וגאווה גדולה. אתה יודע שבזכותך הוא עכשיו בשמיים, טס. ההרגשה היא קצת כמו זו המתוארת בשיר 'עוף גוזל' - למדת את החניך לעוף ועכשיו אתה חייב לשחרר אותו לעצמו. השיא הוא לראות אותו נוחת בבטחה. זו חוויה מדהימה שקשה להסביר אותה".

בודינגר מבלה באוויר כבר שנים רבות. למעשה, כמות השנים בהן הוא טס היא כפולה מגילם של החניכים אותם הוא מדריך. הוא מודע לגילו, ולא מחפש ריגושים בטייסות קרב מחוץ לבית-הספר לטיסה. "החזרה שלי לטיסה קרבית-מבצעית לא תהיה מוצדקת", הוא אומר. "המדינה לא יכולה לסכן אדם כל-כך בכיר בטיסה מבצעית. הרי אין הצדקה לכך. אם אני אפול בשבי המצב עלול להיות חמור בהרבה ממצב בו ייתפס טייס צעיר יותר ובכיר פחות. מעבר לזה אני לא נהיה צעיר יותר".

למרות גילו של בודינגר (60), הוא עדיין טס. הוא מקפיד לעבור בדיקות רפואיות בכל חצי שנה כדי לוודא שהוא אינו מסכן את עצמו או אחרים. "את כל שנותיי הבוגרות ביליתי באוויר", מסכם בודינגר לקראת סוף היום. "הטיסה היא טבע שני אצלי. כשמתאהבים בזה, פשוט קשה להפסיק. ההפסקה שהייתה לי ב-1997, כשסיימתי את תפקידי כמפקד חיל-האוויר, הייתה דרמטית מאוד עבורי. אפילו רשיון הטיס האזרחי והטיסות שביצעתי באזרחות לא עזרו לי להתגבר על אובדן היכולת להטיס את המכונות המשוכללות ביותר ולהגיע לשיא היכולת העצמית. כשיגיע הרגע בו אאלץ להפסיק את הטיסות באופן מוחלט אני אקבל אותו. זה לא יהיה רגע משמח, אבל אני אקבל אותו".

כיום בודינגר הוא נשיא חברת "ראדא" העוסקת באוויוניקה ממוחשבת. הוא מגיע לטייסת לשלושה ימים רצופים בכל שלושה שבועות. "בכל תקופה אני מקבל שלושה-ארבעה חניכים, שאיתם אני טס יותר", הוא אומר. "זה חשוב להגיע לכמה ימים בכל פעם כדי לעקוב אחר החניך ולמקד אותו בכמה טיסות רצופות. כשחזרתי לטייסת דאגתי לכך שהחניכים שלי ייבחרו באופן אקראי. לא רציתי את הקיצוניים לכאן או לכאן כדי שהחניכים לא יחשבו שמי שטס איתי הוא הכי טוב או הכי גרוע. אני לא מחפש הקלות או יחס מועדף. כל עוד אני יכול לתרום, אבל לתרום באמת - בלי שיעשו לי טובה, אני אשאר פה ואעשה את זה. בלי הקלות ובלי טובות".

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

האשכול הנ"ל התחיל טוב, אבל התדרדר לבליל של חצאי אמיתות וחובבנות..
אז על מנת לעשות סדר:
כמה עובדות:
1. כולם בחיל האויר מסכימים שלוחמים וותיקים בוגרי קרבות הינם נכס יקר שחיל האויר היה שמח לו היו יכולים להמשיך לטוס עם הצעירים בטייסות, להוביל ללמד ולהוות דוגמא עד גיל 120.
2. טייסי קרב שעוברים את גיל 45-50 רמתם המקצועיות מתחילה לרדת בשל השפעות הגיל ובגיל 50-55 רובם ככולם סובלים גם מבעיות בטיחות בטיסה.
3. אנשי מילואים (מבלי קשר לגילם) המהווים היום רוב ללוחמי חיל האויר, הינם אוכלוסיה שסוחבת על עצמה נטל גדול והדבר מקשה עליה וגם על חיל האויר, זאת משום שקשה להם לטוס כמות גיחות רבה בשל עיסוקם בחיים האזרחיים, וגם בשל חוסר הגמישות שלהם (היחסי..), לדוגמא- כשיש תרגיל חשוב אנשי הקבע מחוייבים להגיע לתרגיל ואילו המילואימניקים יעשו את המירב אבל במידה ויש להם עיסוקים חשובים אחרים (בית, עבודה, חו"ל וכו') אז הם לא יגיעו. לכן ברור מדוע חיל האויר יעדיף (ברמה המקצועית בלבד, כלכלית כמובן ישנם שיקולים אחרים..) אנשי קבע רבים יותר ביחס למילואים.

יסעור יכול להירגע, וכנראה שחיל האויר ינצל גם ללא שיחתו עם מפקד בח"א 8, אין כוונה לוותר על אף מילואימניק, הכוונה היא שבתהליך ארוך טווח שבו הטייסים הצעירים חותמים עד גיל 30 , אז לבסוף היחס בין אנשי הקבע לאנשי המילואים ישתנה לטובת אנשי הקבע ובכל יקל על התיפעול והאימונים והמקצועיות של חיל האויר.
טייסי קרב יפסיקו לטוס, לפי החלטת מפקד חיל האויר, בגיל 51 וימשיכו להדריך בבי"ס לטיסה (אם ירצו) עד גיל 58 או 60 (אני לא זוכר בדיוק).
לגבי השאלה שנשאלה באשכול:
השאלה אינה האם רמתו של חיל האויר נפגעה, כי אין לאף אחד ספק שעדיף לצאת לקרב עם לוחמים מנוסים מאשר עם לוחמים חסרי ניסיון, לכן אין כאן שאלה בכלל, אבל זה לא אומר שרמתו של חיל האויר נפגעה, כפי שציינו אחרים, ישנם דרכי אימון רבות (בעיקר באויר, סימולטורים הינם בעלי חשיבות משנית בשלב זה, בעתיד זה ישתנה) וחיל האויר משקיע הרבה כסף וזמן על מנת לשמור על הרמה.
אני חייב להגיב גם לההערות מסוג "עדיף לוחם מנוסה מילד גאון מחשבים.." חברה מאיפה הבאתם את הידע שלכם בתחום, מקריאת קומיקס? מה הקשר בין גאון מחשבים לבין טייסי קרב שרובם (לא כולם..)מעדיפים לשתות או לעשות ספורט מאשר לגעת במחשב, וחלקם הינם טייסים מעולים אבל אין להם שום מושג במחשבים.
פז.

יש הבדל תהומי בין מה שאתה אומר לבין הדברים שנאמרו פה ע"י סולואוויה.
לדברי סולו יש אנשים בכירים יחסית במערכת שגורסים שהמילואמניקים הפכו לנטל.
ושעות הטיסה שלהם גוזלות מצעירים להתאמן ולא מייצרות פרודוקציה בהיבט השמירה על כשירות.

הטענה הזו נשמעת לי כל כך הזויה ומטומטמת ששווה לבדוק אותה, אתה בוודאי מסכים איתי.

לצורך העניין אני מביא ציטוט מאשכול אחר,
ואלו הדברים שמשתמעים לסולו משיחה שקיים עם אחד ממפקדי הביס"ט לשעבר.

"השיקול העיקרי הוא שרכישת מיומנות בהפעלת מטוס בעל מערכות מתקדמות, מבוססת על הרבה תרגול שותף ורכישת מיומנות לאורך זמן.

הבעייה היא שטייס מילואים, במצב הנוכחי, אינו מתאמן די בכדי לשמר יכולת הפעלה אליה מגיע טייס סדיר, וכנראה יש מי שרואה בטייסים הוותיקים, המגיעים למילואים, מטרד הגוזל משאבים מן המערכת בלי יכולת לספק את הסחורה.

במילים אחרות - טייס מילואים צורך שעות טיסה שניתן לאמן בהם סדירים, ואינו תורם ליכולת המבצעית - להיפך." סוף ציטוט

לא לא,
במקרה הזה הדברים הם כפי שתיארתי.
יתכן והדברים שציטטת הינם דעתם של אנשים בודדים מסוימים אבל בהחלט לא של רוב בכירי החיל ובוודאי שזו לא דעתו הרשמית של חיל האויר.
אתה יכול להיות רגוע (בעניין הזה בלבד..)
פז.

תסלחו לי שאני מתערב בשרשור...

בנוגע לתמונת הבז הפיסח...

משהו מוזר מאד! הייתי מצפה למאזנת שמאל (במבט אחורי) כולה למעלה (זוית שלילית)
ו/או הגה כיוון כולו ימינה (מבט אחורי) כדי לצמצם את מומנט הגלגול והסבסוב החריפים שהתפתחו.
או שאני טועה או שלא הבנתי כלום ממה שקראתי ושמעתי פעם בנוגע לאוירודינמיקה....
מה אומרים המומחים?

158 . מתחילים לראות את הסוף .

נכון עד לרגע שבירת הגלישה ששם לא צריך לתקן מומנטים אלא לגעת ישר עם ציר מסלול,
צריך לדעת שהנחיתה בוצעה במהירות של 250 KT .
מטוס כמו בתמונה צריך לנטוש ולא לשחק "רמבו".

מה עדיף?

רות. תודה על התשובה. בכל מקרה-לדעתי כדי להגיע נקי לזברה אתה חייב להפעיל מומנטים רבים כשאין לך כנף...

158 . מתחילים לראות את הסוף .

א. ניתן לראות את מיכלי הדלק הנתיקים. הדבר אינו סביר מכמה סיבות:
1. המטוס היה באימוני קרבות אוויר, לכן לא סביר שהמריא איתם מלכתחילה.
2. גם אם הוא כן המריא איתם, ההגיון הבריא אומר להשליך אותם לאחר ההתנגשות.

ב. המדפים למטה. אין מצב שבז שנוחת עם כנף אחת ובמהירות כפולה ממהירות הנחיתה הרגילה ינחת עם מדפים למטה, גם בגלל מגבלת המהירות וגם בגלל מומנט הגילגול שיווצר בנוסף לזה הקיים (המדפים מגדילים את העילוי שהכנף מייצרת).

ג. מעצור האוויר בחוץ. אין שום סיבה שבעולם שמטוס שזקוק לכל קשר שיש לו ינחת עם מעצור אוויר בחוץ.

ד. לא ניתן לראות את וו העצירה שבוצע בו שימוש במקרה הנ"ל.

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

ידעתי שמשהו לא מסתדר לי בתמונות!!!.....תודה .




אגב-ללא כל קשר - למה כשאני מכניס תגובה לאשכול-לא מופיעה לי השורה "תגובה להודעה X של ..."

לא רציתי לפתוח אשכול חדש או להטריד בנושא את מעט החברים שנותרו לי בפורום...

158 . מתחילים לראות את הסוף .

השורה הנ"ל לא מופיעה כאשר לא מכניסים כותרת לתגובה.

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

רבה...

158 . מתחילים לראות את הסוף .

נכון הוא שלא מומלץ להוריד מדפים בתצורת נחיתה כזאת.
לגבי מעצור אויר הגיוני לטובת עצירה מכסימלית וגם שימוש במנוע בפיינל יותר נכון באחוזי מנוע גבוהים
יותר - זמן החשה של טורבינה מתקצר וכו'... לא ארחיב בנושא.
לגבי מצב הגהים יתכן וברגע נתון בוצע תיקון ע"י הטייס ובדיוק אז צולם הפרם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי PERE נכון הוא שלא מומלץ להוריד מדפים בתצורת נחיתה כזאת. לגבי מעצור אויר הגיוני לטובת עצירה מכסימלית וגם שימוש במנוע בפיינל יותר נכון באחוזי מנוע גבוהים יותר - זמן החשה של טורבינה מתקצר וכו'... לא ארחיב בנושא. לגבי מצב הגהים יתכן וברגע נתון בוצע תיקון ע"י הטייס ובדיוק אז צולם הפרם.

האם תוכל לפרט בנושא "זמן החשה של טורבינה"?
ובאותה ההזדמנות- נא פרט בנוגע ל "שימוש במנוע בפיינל יותר נכון באחוזי מנוע גבוהים"
מעצור אויר הגיוני - באמת? מוזר... במקרה הנדון הנחיתה בוצעה במהירות גבוהה מאד כדי שהמטוס(או מה שנשאר ממנו ) ישאר באויר...

פרא, מחכה לתגובותיך המקצועיות (אחרי הכל - לא בכל יום מזדמן טייס עייט לפורום...)

158 . מתחילים לראות את הסוף .

אבל ממה שאני יודע בנחיתה רגילה צריך (ויותר קל) לשמור על מהירות קבועה (ואיטית) ע"י הוצאת מעצור האוויר ו"משחק" עם כח המנוע (לעיתים כמעט ביבש מלא ).

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

נכון הוא
מטוס קרב בפיינל טס עם מעצור אויר בחוץ לטובת סלד מנוע אפקטיבי - החשה.
מנוע סילון בסרק לוקח לו כמה שניות לייצר כח דחף משמעותי אם נדרש, ולכן עקב התופעה TURBINE -LACK =החשה איטית של הטורבינה, טסים עם כוח נגד מעצורים בפיינל, ואז הסלד =80% מאפשר תיקונים מיידים לפי הצורך.
מקווה שההסבר לא מעיק.

קראתי פעם מאמר על השתתפות ח"א הישראלי ב-RED FLAG ושם ניתחו מומחים את שיטת הנחיתה הזו והמליצו לאמריקאים ללמוד אותה היטב (כי הם הרי נוחתים בסרק) - כי "כך יישם חיל האוויר הישראלי את היותו תחת איום מתמיד!....ע"י נחיתה עם מנוע שמניב כוח תוך שימוש במעצור אוויר - יכול טייס ישראלי להגיב במהירות על איום ולנסוק במהירות כאשר השדה בו הוא נוחת מותקף"...

אח"כ באו עוד המון אמירות חכמות בנושא שהעטירו שבחים על טייסינו....

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

יש מצב שתשלח את המאמר לכיווני?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אבל זה לא באמת רלוונטי למטוסים כמו f-16 ו f-15.
לכן, נחיתה בלי מעצור אויר (כפי שחלק מהאמריקאים עושים) היא בסדר גמור, והסיבה העיקרית שחיל האויר נוחת כך, זן סיבה של היסטויריה וקצת של נוחות לטייס.
פז.

פז ידידי,

לצערי לא טסתי על נץ או ברק אבל אני עדיין ממליץ בחום לטוס בפיינל עם סלד בינוני ולא בסרק - תוספת אחוז אחד לכל ילד.
גם במטוסים אזרחיים גדולים טסים בפיינל עם כוח סביר - אישית נוח לי מצב המצערות.

כל טוב.

תודה.
גם הסבר מעניין וגם למדנו משהו חדש.

שאלות -

1. סלד בינוני/גבוה בפיינל מאפשר גם להרים אף חריף מבלי לחשוש מהזדקרות?
2. לדעתי תרומת מעצורי האויר לגרר נמוכה משמעותית מהשפעתם של המדפים המשוכים מטה ולהגדלת זוית ההתקפה. האם אני צודק? במילים אחרות - גם אם מעצור האויר לא עובד - עדיין ניתן להגיע לפיינל עם מנוע בסלד בינוני גבוה -אף למעלה ומדפים למטה - ולהגיע למהירות נדרשת לנחיתה. האם נכון?

תודה ולילה טוב

158 . מתחילים לראות את הסוף .

מסכים עם עצותך ועם הערותיך בוודאי ברמה התאורתית.
ברמה היותר מעשית- במטוסים המתקדמים מדובר בהבדלים זניחים, בשל כוח מנוע מאוד חזק וזמן האצה מאוד מהיר.
פז.

בחיל הים האמריקאי טומקט, הורנט ובקרוב גם ה JSF עושים זאת ועם מנוע פתוח אפילו על
יותר מ 80% והשיטה עובדת.
יש להם את הסיבות שלהם למה הם נוחתים כך (ולא כמו עמיתיהם מה USAF) , אבל שורה
תחתונה גם מטוסים כאלה מבצעים זאת.

מטוסי הורנט (לא חשוב הדגמים) נוחתים - מצא את ההבדלים!

על סיפון נושאת מטוסים


בשד"ת קרקעי

אין מה להשוות נחיתה של הNAVY לנחיתות על מסלולים רגילים.
הכל שם עובד אחרת.
בקיצר- לא רלוונטי לנושא שדיברנו עליו.
פז.

לגבי הנץ - במהירות נמוכה ובגישה לנחיתה הוא מגלגל בעצבנות נוראית וקשה לשליטה למי שלא יודע להתמודד עם כזה.

גבי ה-F-18 - העליון הוא הדגם הראשון - השני הוא ה-E (לפי כונסי האוויר המרובעים)

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

נץ, ברק, סופה- אין הבדלים משמעותיים בנחיתה.
בנץ קצת יותר קל לנחות בגלל שהוא יותר קל.
בסופה קצת יותר קשה כי הוא יותר כבד והמנוע מתנהג בצורה קצת שונה.
פז.

סה"כ טיבעתי 3 ספינות בתותחים בגובה 30 (אלף רגל), המשכתי בהפלת 5 מיג-23 מעל בירות....

כשהגעתי לנחיתה - כבר היה מאוחר (נחיתת לילה) והשלמתי אותה תחת המסלול של רמון... (באג של המערכת)

(חוויות טיסה במאמן נץ בימ"ט ברמון.... היו לי את הקשרים המתאימים אז...)

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אל תבין אותי לא נכון- הערתך היתה בהחלט נכונה.
אני רק מוסיף שאין הבדל משמעותי בין הנחיתה בסוגי הf-16 השונים.
פז.

אישית - הייתי מעדיף שתגלה איך מיצבים את המפלצת הזו במהירות תחת 250 קשר....

בימים ההם איישה חצי ממשפחתי את הבסיס וכך, כאשר עשיתי מילואים בשדה בוקר - "זומנתי" לעלות על ההסעה של ילדי הבסיס ולהתייצב בטיסה במאמן הנץ...

מאמן הנץ היה פשוט מאד מבחינה גרפית, והמטרות תוארו קווי שלד בלבד.

עובדה נחמדה היתה שאת המטרות ניתן למקם כראות עיני המאמן (זה שיושב ליד המקלדת) וכך ניתן היה למקם אוניות בגבהים לא מציאותיים....

אני חייב להגיד שזו היתה בהחלט התנסות חוויתית, ואני בהחלט מבין את כל אותם משוגעים לדבר שבונים תא טייס כדי לטוס מתוכו בסימולטור של מיקרוסופט.... (למרות שאין שם כריות, ואין מערכת שמייצרת רעידות בעת הירי בתותח...

אך... היו זמנים...

ולעניין יציבות המטוס - זה פשוט היה זוועה. כבר הטסתי כלי טייס בגודל מלא, לא אחד ולא שניים, למרות שמעולם לא צברתי את כמות השעות הראוייה כדי להיות בעל רשיון, ועם כל זאת - חווית הנחיתה בנץ היתה טראומה שלא תשכח במהרה...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

קראתי באתר חיל האוויר שפתחו בחצור מרכז הדרכה סופה וגף אוויוניקה.
חצור, לאט לאט הופך להיות "קרית ההיי טק" של חיל האוויר....
הם קוראים לזה "חוות המאמנים" !!

http://www.iaf.co.il/Templates/ArtA...679&docID=25067

במהלכו הפילו מטוסי חיל האויר (F15 לפי מקורות אחדים , F16 לפי מקורות אחרים) 2 מטוסי MIG29 סוריים במהלך גיחת SIGINT בים התיכון מול לטקיה .

מקורות :
מקור הנחשב לאמין - worldtribune :
http://www.worldtribune.com/worldtr...yria_02_11.html

http://www.acig.org/artman/publish/article_437.shtml
http://forum.axishistory.com/viewto...ed7d5e627885483
http://www.rense.com/general69/thishol.htm
http://strategypage.com/messageboar...ages/9-1821.asp


יש עוד עשרות ...
אולי אגדה , אולי לא - אני לא בא לקבוע כאן כלום.

אני חושב שבעבר נטען ש - להד"מ.....

אני זוכר שתיקה רועמת דווקא מתי שזה פורסם בארה"ב ..

כאשר זה פורסם בארה"ב לפני מספר חודשים וידיעות עלו על זה, יצאה הכחשה מדובר צה"ל. היה לנו אפילו אשכול בנושא ( http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=33364 ) שבו הועלתה ההשערה שבעצם מדובר בשיחזור הידיעה של ACIG שדיברה על 14 בספטמבר 2001, עבורה אמנם לא יצאה הכחשה אבל אין שום סיבה שצה"ל יגיב על כל שטות שמפורסמת בכל אתר באינטרנט.

ורק לידיעה, הקרב האוירי המאושר האחרון לא התרחש ב 1982, הוא התרחש בנובמבר 1984.

עריכה : המקור לידיעה של worldtribune הודה שמדובר בשגיאה, ראה את הההודעה האחרונה בקישור שנתתי.

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

קרב באוויר האחרון בו הופלו מטוסי אוייב
נכון הקפצתי אשכול די מורכב בן שנה, אבל האירוע מוצדק

ציור לשם המחשה של F-15 המפיל מיג 23 מתוך האתר OldGloryprints

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף