|
13-12-2004, 23:35
|
|
|
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
|
|
לדעתי
>>אם יש דבר כזה, אזהקרב הכי חשובשל חטיבה 7 הוא למעשה די היסטורי וזהכיבוש סכר הרואיפהבקדש (56'). לאחר אי הצלחת החי"ר לעמוד במשימנה והדחתו באמצע הלחימה של מח"ט 10 (פעם ראשונה ואחרונה בצה"ל שהודח מח"ט באמצע מלחמה). בניגוד להנחיית רוה"מ דודבן-גוריון והרמטכ"ל משה דיין, החליט אלוף פיקוד דרום להטיל את הטנקים של חטיבה 7לתוך סיני. קרב אותו הוביל גד' 82 בניצוחו של אברהם ("ברן,) אדן. בתום הקרב זכתהפל' א'/82 בפיקודו של משה ("בריל") בר-כוכבאבצל"ש פלוגתי. על קרב זה אמרבדיעבד משה דיין כי "עדיף להאט סוסים שועטים מאשר לדחוק בשווריםעצלים". (צל"ש נוסף באותו קרב הוענק גם לקצין מפל' ה' - שמוליק גורדיש)
קרב זה שינה את עתיד השריון לעד (ואכן יום חיל השריון מצויין מאז בתאריךהמלחמה ב-21/10). את השינוי הוביל מגישה של עדיפות ובכירות לחי"ר וזלזול בשריון - לבכורה לטנקים. וכמו שמגזימים כאן בכל דבר גם פה הייתה הגזמה שיצרה את הגישההמוטעית של "טוטליות הטנק", שניתן היה לראותה בששת-הימים ובצורה מוקצנת עוד יותרביוה"כ. ניתן לקרוא על תקופה זו בספרים "נוע נוע! סטוף" של אורי בן ארי ו"ניצניהשריון"של אביעד ברזנר.>>
חטיבה היא אגד של 3 גדודים + סיירת + מפח"ט + גופי תמך שונים ולא רק גדוד או פלוגה, מובחרים ככל שיהיו. לכן קצת קשה לי להסכים איתך שקרב בו הייתה מעורבת פלוגה אחת בלבד מאחד הגדודים בלבד היה אכן הקרב המפורסם ביותר של החטיבה כולה... קרב סכר הרואפה היה הישג פלוגתי (ואולי אף גדודי) כביר לשריון הבתול של צה"ל ללא ספק אבל רחוק מלהיות הקרב הבולט ביותר של החטיבה כולה... מה עוד שתקרית האש הידידותית שארעה ביום שלמחרת (בו השמידה אותה פלוגה בטעות פלוגת שרמנים מחטיבה 37 שהתקדמה לעברה מכיוון אום-כתף - אחת מ 3 התקריות האש הידידותית החמורות ביותר בתולדות צה"ל) פגמה קשות בתהילה הנ"ל, גם אם לא ארעה באשמת הפלוגה וגם אם לא פורסמה עד לאחר שנים רבות...
אין ספק שבאספקט הזה קרבות פתחת רפיח בששת הימים וקרבות עמק הבכא ביום הכיפורים היו אבני דרך בולטות וחשובות בהרבה, כי בהן נמדדה עמידת ותפקוד החטיבה כאגד לחימה במספר קרבות שנמשכו לאורך זמן רב ולא כפלוגות בודדות בקרב בודד שנמשך מספר שעות..
למרות שממעטים לדבר עליו, תפקוד החטיבה במלחמת לבנון, תחת המח"ט איתן קינן (קאולי שהיה סמג"ד 77 של קהלני במלחמת יוה"כ), היה ראוי במידה רבה לשבח גם אם היא לא באה לידי ביטוי בצורה מלאה כפי שהיה צריך להיות בגזרה המרכזית מול עיקר השריון הסורי.
>>קרבעמק הבכאאינו הקרב הכי ידוע של חטיבה 7, ואגב גםלחטיבה 188היהבו חלק מהותי. גם בכוח של יאיר נפשי מג"ד 74 שישב על הבוסטר וגם ברגע השיא כאשר כוח "התעמלות בוקר" בפיקוד יוסי בן חנן, אקס מג"ד 53, ושמוליק אסקרוב, סמג"ד 53 (שהיהאיש 82 עד אז) הגיעו כעתודה רעננה ושינו את תמונת הקרב ל-18 הטנקים שלחמו בעמק (4 של גד' 77 בפיקוד המג"ד אביגדור קהלני ומ"פ ח' אמי פלנט, 4 של גד' 75בפיקוד המג"ד הפצוע יוס אלדר, ו-10 של פל' ג'/82 בפיקוד מאיר ("טייגר") זמיר).
אין ספק שספרו של קהלני "עז 77" עשה אותו מפורסם.<<
סלח לי ידידי אבל מה הקשר אילו גדודים או כוחות היו כפופים לחטיבה (כלשהי בכלל ו 7 בפרט לצורך העניין) במהלך קרב זה או אחר והאם כוחות אלו היו אורגניים שלה או סתם ת"פ? מח"ט וחטיבה טובים נמדדים קודם כל בהערכותם למערכה וביכולתם לפקד ולתפקד בהתאמה בתנאי קרב ושטח משתנים ולא מתוכננים, עם כוחות אורגניים או שלא. הרי במלחמה הדינמית ההיא גדודים שלמים, פלוגות ואף מחלקות החליפו ידיים בין חטיבות ואוגדות כמעט מדי יום ולפעמים אף כמה פעמים במהלך היום, הכל בהתאם לתנאים והצרכים שנוצרו בשטח.
במקרה זה לחמה חטיבה 7 בגזרה אותה כמעט לא הכירה ולא התאמנה בה לפני המלחמה (מאחר ויועדה ללחום בכלל בסיני), עם כוחות שברובם לא היו אורגניים, מפקדי משנה ועל שלא הכירה, אחרי שחיקה ממושכת, כמעט ללא סיוע אווירי או ארטילרי ובתנאי נחיתות מספרים אדירים, מול כוחות סורים רעננים המצוידים במערכות נשק שקולות או עדיפות. לכן על אחת כמה וכמה שקרבות הבלימה בצפון רמה"ג ביוה"כ מהווים ציון דרך חשוב ביותר בהיסטוריה של החטיבה, מאחר והמבחן אמיתי ליכולתיה וסגולותיה כאיגוד כוחות מבצעי הגיעו הם לשיאו, הרבה יותר מקרב סכר הראופה (ולמעשה יותר מכל קרב אחר לפני או אחרי, למעט פתחת רפיח כאמור). חשוב לזכור גם את תפקוד המופת של החטיבה בקרבות הפריצה אל תוך הגולן הסורי, שאירעו פחות מיומיים אחרי קרבות הבלימה הקשים, שכאמור גבו ממנה כבר מחיר כבד בציוד ובנפש! החטיבה המשיכה לאייש את הקו בצפון המובלעת עוד מספר חודשים, עד שהוחלפה בחטיבה 179 שחזרה מאפריקה.
בכל מקרה, כוונתי היא שאסור לבלבל בין הצלחה ברמת הגדוד ובין הצלחה ברמת החטיבה. דברים שונים הם לחלוטין והקריטריונים למדידתם שונים! השאלה הייתה על מור"ק מוצלח של החטיבה ולא של גדוד או של פלוגה. במקרה זה (בלימה בצפון רמה"ג ביוה"כ) הרי שמדובר בהצלחה כפולה בשני הדרגים.
באופן דומה, עמידתו של גדוד 77 לא מפחיתה מתרומתו הניכרת של גדוד 74 (אף כי חשוב לזכור שלא בא לידי ביטוי בקרב במערך גדודי מלא מאחר והיה מפוצל בחלקו בין המוצבים שלאורך הגבול) או כל גדוד אחר שלקח חלק בלחימה, בין אם הוא שייך לחטיבה 7, לחטיבה 188 או חטיבות המילואים שנלחמו בדרום הרמה.
>>קרב לא פחות "מפורסם" של חטיבה 7 היה הקרב עלכיבוש לטרוןב-48'. תשאל את אריק שרון, הוא יגיד לך. הפרסום שלו בא כתוצאהמהניהול השערורייתי של משה שמיר את הקרב (שהיה אח"כ מפקד חיל האוויר וחיל הים...). את "ההסבר" שלו ניתן לקרוא בספרו "...בכל מחיר - לירושלים".<<
מפורסם בלשון המעטה... קצת קשה לקרוא לקרב שתוכנן בצורה חובבנית, בוצע בצורה חובבנית עוד יותר, שהסתיים בכישלון מוחלט, במנוסה המונית משדה הקרב, באבידות איומות, במכה מוראלית קשה ביותר ובהתפוררות החטיבה כגוף לוחם כפרק תהילה בתולדות יחידה צבאית כלשהי... מה עוד שהחטיבה הייתה עדיין חטיבת חי"ר ולא שריון.
>>לא פחות חשובהבחינת תרומתה למדינת ישראלולפיתוח תורת התותחנותשתקפה עדהיוםהייתההמערכה על המיםאל מול הסורים שניסו להטות את מקורות הירדן בתחילתשנות ה-60. תורת התותחנות למרחקים ארוכים (דהיינו מעל 2,500 מ') שלמרבה הפלא היא דייחודית לצה"ל נרכשה אז מתוך ניסיונה של חטיבה 7. ירי של תותחי ה-105 מ"מ של השוטיםבגד' 82 בפיקודו של בני אושרי שנפצע קשה במהלך אחד מאותם ימי קרב. תותחנות שהוטמעהבכלל החיל ואת תוצאותיה ניתן היה לראות בששת הימים ומאז.<<
מסכים שמדובר ברכיב חשוב במור"ק החטיבה אבל שוב חשוב לציין שלא היה מדובר בפעילות במערך חטיבתי מלא, בניגוד לקרבות ששת הימים או יוה"כ, בהם נלחמה החטיבה כאיגוד כוחות.
>>כך גם כפי שצוייןמפוארת ונודעת לא פחות הייתה הובלת הפריצהבמלחמת ששת הימיםשל אוגדת האלוףישראל ("טליק") טל (162) וההבקעה "ראש בקיר" שלמערכי רפיח (וכיבושחאן-יונס) ומעבר הג'יראדי עד בואכה אל-עריש - קרב שסלל את הדרך לריצה המהירה ("התקדמות") בציר הצפוני של סיני עד גדת תעלת סואץ בתום ארבע ימי לחימה, שבמהלכהנהרג מג"ד גדוד הפאטונים 79 אהוד אלעד (הקמב"ץ שאיתו בטנק היה עמרם מצנע) ומ"פה'/82 שמאי קפלן. לחימה שנכנסה לפנתאון הצה"לי והישראלי בנאומו של מח"ט 7 דאז, שמוליק גורדיש (גונן): "...אל המוות היישרנו מבט - והוא השפיל את עיניו". כלזאת ועטוד ניתן לקרוא בספרו מלא הפתוס של שבתאי טבת "חשופים בצריח"<<
מסכים. כפי שגם אני ציינתי, קרבות אלו היו מהלך שריון קלאסי, שמעורב בהם מקרים רבים של דוגמא וגבורה אישית על ידי מפקדים בחטיבה בכל הדרגים (למרות שמבחינת תכנון לא היה בו מקוריות או תעוזה שהרי בסופו של דבר היה מדובר התקפה חזיתית פשוטה על מגנן אדיר, במקום למשל איגוף אמפיבי דרך הים או איגוף יבשתי מדרום דרך ואדי אל-עריש וביר לחפן, כפי שבוצע במבצע חורב ב 1948 למשל). גם תיקון קטן - אוגדת הגיס של האלוף טל נקרא במלחמת ששת הימים אוגדה 84 ולא אוגדה 162, כפי שנקראה במלחמת יוה"כ ועד היום למעשה. שינוי המספר היה חלק מהשינוי מאוגדה משימתית לאוגדת קבע, שארע בתחילת 1971 אם זכרוני אינו מטעה אותי.
>>וכל זהללא קשר להיותו שלגד' 75 "גדוד סורי"ולזה שיש לו מג"ד טוב שמצעיד אותוקדימה ולזה שהגדוד עושה היום פעילות מוצלחת ומוערכת באיו"ש (כמו שיוסיפון מכיר, כיהוא היה הסמ"פ שלו בפלוגה ו'/77. עוד דבר יוסיפון - גם את המחליף שלו אתה מכיר - זהאותו י' המפורסם "יורק הטבק"). הבעיה עם הגדוד, שזה מקרה די יחודי שלמרות שהיו לושורה של מג"ד מאוד מוצלחים ומרשימים - הגדוד נשאר באמת "גדוד סורי" (האלוף חקי הראלרא"ש אג"ת, תא"ל גרשון מפקד עוצבת "געש", אל"מ ת' מח"ט חטמ"ר אפרים, אל"מ א' מח"ט 7ועוד). אין לי הסבר זה.<<
לא ברור לי מדוע להשתמש בקיצורים עבור מפקדים בכירים יחסית ששמותיהם פורסמו ברבים
למשל מח"ט אפרים אותו אתה מכנה אל"מ ת' הוא כמובן תמיר היימן השאקל שפיץ J
תגיד רייטר לא היה אמור להחליף כבר את גרשון הכהן?
|
|