אתם בוודאי זוכרים את הפיגוע הנורא שהיה פעם בצומת המשטרה הבריטית , פיגוע בו נירצחו 10 אנשים אם אני זוכר נכון.

בכל מקרה מספר מההרוגים שהיו במחסום קיבלו כלי נשק מהיחידה שלי.
אני רוצה להראות לכם מה קרה לקת של A3 שקיבלה כדור מהצלף....ורק תדמיינו מה קרה לחייל המסכן שהחזיק את הנשק.




בתמונה הראשונה רואים את הקת בלי הצד הפגוע.

בתמונה השנייה רואים מאיפה הכדור חדר לקת.

בתמונה השלישית רואים מאיפה הכדור יצא ומה קרה לקת.

על פי התחקיר קליע חדר דרך האקילה אל עינו של הקלע שאחז בנשק הזה, לא ראיתי כלום על מעבר של הקליע בקת.

ידוע לך מה היה מצב הכוונת?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

סביר להניח מהכדור שריסק את הכת.

לא ידוע לי מה היה מצב הכוונת.
אני גם לא יודע אם אותו נשק שאתה מדבר עליו זהו הנשק הזה עם הקת הפגועה.
פשוט הקצין חימוש שלי והמפקד שלי סיפרו לי את הסיפור של הקת.

אם אני זוכר את התחקיר נכון (ואני לא ליד החומר שלי ולא יכול לבדוק) אז היה רק קלע אחד בכח. בכל מקרה במשמרת המחסום שעמדה בחוץ (ולא זאת שישנה) היה קלע אחד.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אתה יכול לפרט איך קרה מצב שבמהלך פיגוע, קלע חטף קליע לעינו דרך הכוונת?

חשבתי זה רק בסרטים..

לאחר בירור מסויים שעשיתי יכול להיות שמדובר בפיגוע שהיה במחסום עין עריק ולא בפיגוע שצומת המשטרה הבריטית.

בכל מקרה מדובר בפגיעה מאוד לא נעימה שהחייל חטף כפי שאתם רואים ממצב הקת וממיקום יציאת הכדור.

כן ויותר מזה תסביר לי את ההגיון שבלחטוף כדור לתוך האקילה בשעה 10:00. יש כבר שמש מלאה, לא?

שימוש מוגבל מאוד בכוונת מתבצע ע"י הפעלת הכוונת עם מכסה-עדשה סגור. במכסה ישנו חור זעיר המאפשר כניסת כמות קטנה של אור, שאינה שורפת את הרכיב האלקטרו-אופטי ומאפשרת ירי. עם זאת, התמונה המתקבלת הינה באיכות גרועה למדי, וכמובן שהכוונת מסורבלת לשימוש בהשוואה לטריג'יקון ודומיו. לכן נעשה שימוש כזה במקרה חירום בלבד.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

האם השעה הייתה אכן 10:00? משום מה זכור לי יותר איזור 7-8, כיוון שחלפתי במקום זמן מה לפני האירוע.
ההבדל הוא, שאם מדובר בשעה מוקדמת יותר, אזי ייתכן שהנ"ל קם משנתו ולא הספיק להחליף לכוונת יום, וזהו השימוש במקרה חרום שעליו אתה מדבר.


דרך אגב, השימוש המקורי לחור שבמכסה העוצמית היא לאפשר איפוס של הכוונת ביום. (למשל, כחלק מנוה"ק לפני יציאה לילית לפעילות)

האירוע היה בשעת בוקר מוקדמת, וזוהי כנראה הסיבה להימצאות האקילה על הנשק.

תסלח לי, לא משתמשים באמר"ל ביום!!! (לא כולל תרמי).
החרירית הזו לא נועדה לשימוש ביום, לכן מקבלים כוונת טריג'יקון.
ואם זו באמת היתה כוונת אקילה שהרי אין בעיה "להכניס לה אחת" בעדשה.

עד כמה שזכור לי, המקרה אירע בסביבות השעה 10:00(אולי 09:00) השמש היתה להם מול העיניים ולכן לא זיהו את הבחור עם הנשק המסתורי על 2/3 גובה רכס.

אין לי מושג באמת באיזה נשק השתמש הצלף/קלע/צייד, אבל הוא בהחלט כשרוני.

פורסם שהוא השתמש בקרבין עם טלסקופ.
נשק ישן אבל מדויק.

הוא השאיר מאחוריו רובה קרבין, צעד דיי חכם כי כשהתפרסם שהצלף השתמש ברובה קרבין מיושן ופשוט, זה הוסיף הרבה לכאב ולהלם (אני זוכר קריקטורה בידיעות אאל"ט של מאזנים: בצד אחד טנקים, מטוסים, טילים וכו' ובצד השני רובה פשוט שיש לו יותר משקל מכל הנשק המתקדם שיש לנו).

אחרי שעשו בדיקה יותר מעמיקה גילו שהוא השתמש ברוב"צ מקצועי (מצטער, לא זוכר איזה סוג).

לא נעים להגיד, אבל בפיגוע במחסום הזה היו הרבה מאד פאשלות שלהן היו אחראים החיילים שנהרגו עצמם והמפקד שלהם שנהרג גם הוא.
אחת מהן הייתה העובדה שהקלע של הכח שהיה במשמרת במחסום נשאר עם האקילה למרות שכבר היה אור יום מלא (למרות שהירי היה בשעה מוקדמת יותר ולא ב10:00)

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ועל העובדה שהחטיבה לא בנתה מספיק סד"כ (איפשרה מספיק ימ"מ) בשביל לאפשר החזקה של הסיור על הגבעות במשך כל היום אלא רק בחלקו. המחסום נבנה בשטח השמדה, קשה היה לחזות תוצאה אחרת.

סיכום התחקיר שנמסר למשפחתו של רס"ל יוחאי פוראת הי"ד (קובץ PDF)
התחקיר השני, של וועדת החקירה בראשות האלוף אייל בן ראובן

קצת קשה לי לדבר על הארוע הזה בלי לפגוע בכבודם של המתים.
אני אדבר על עובדות, כפי שכתבתי אותן בדיון שהתנהל בין מנהלי הפורום הזה, וכפי שהיו ידועות לי באותו היום.
עצוב שכמה משפחות לקחו את הארוע הפרטי והעצוב שלהן ומשתמשות בו ככלי ניגוח פוליטי כנגד גורמים בעלי השקפה שונה משלהם. זה עצוב פעמיים היות שבשל הרצון שלא לפגוע במשפחות העדיפו לא לפרוט את מעשי החיילים לפרוטות, מאחר והמשפחות הללו לחצו התחקיר פורסם ברבים.
כתבות עיתונות מטעם המשפחות הצטיירו, לפחות אצלי, כמגמתיות כנגד מפקדי צה"ל תוך התעלמות מהשגיאות של החיילים בעצמם. אני דווקא התיחסתי לשגיאות אלו.
אם מישהו יוכל להביא את הכתבה שפורסמה במוסף שבועות של ידיעות אחרונות מאת רונן ברגמן וגיל מלצר "טבח ידוע מראש" ב 5.6.03 זה יועיל מאד:

אחרי שקראתי את הכתבה שלוש פעמים, וישנתי על זה לילה...אני פשוט נדהם:
א. מהמגמתיות של כותבי הכתבה
ו-ב. מחוסר החיילות הבסיסית של החיילים במחסום.
לצערי אין לי עודף זמן, אז אני לא אפרט יותר מידי אלא רק חלקית:

א. מגמתיות - בל נשכח, רובי דמלין, אימו של סגן דיוויד דמלין המ"מ שנהרג שם, היא היום אמנם אם שכולה, אבל היא פעילה בשלום עכשיו במשך שנים גם בארבע אימהות, אני זוכר אותה היטב מתווכחת איתי בהפגנות של 4 אימהות, קוראת לחיילים בשיירות לסרב פקודה ולא לשרת בלבנון ובשטחים.
חבל שהיא מנצלת את מותו של בנה כדי לנגח את הצבא באותה הצורה שבה ניגחה אותו גם לפני מותו ומציגה את זה כאילו המוות שלו גרם לה לסוויץ'.

ב. חוסר חיילות - בכתבה מופנות תלונות רבות של החיילים כלפי כל דרגי הפיקוד רק לא לעצמם, החיילים גם מתמרמרים שהתחקיר הצה"לי מוצא אותם אשמים במספר מחדלים בלי להפנות כמעט בכלל אצבע מאשימה כלפי המפקדים הבכירים.
אם החיילים הללו היו קצת מתאמצים המצב היה אחרת.
לצערי הכתבה לא נמצאת מול העיניים שלי ועברו כמה שעות מאז קראתי אותה ולכן אני לא זוכר כל פרט אבל אנסה לענות לטענות שבכתבה אחת לאחת לפי זיכרוני:
- מיקום המחסום - המחסום מוקם בשטח נשלט בתוך וואדי בין שתי גבעות ולכן לא יכל להגן על עצמו. אפילו הרמטכ"ל דהיום, סגן הרמטכ"ל אז, בוגי יעלון טען ביום הארוע שגם חיילי סיירת מטכ"ל לא היו יוצאים בחיים מהארוע.
אלא מה?
1. מיקום המחסום לא נבחר במקרה! במקום בוצעו מספר פיגועים כנגד אזרחים, ירי מרכב חולף ומן המארב (אני זוכר כרגע רק את עפרה פליקס ז"ל אבל היו עוד). הציר הוא ציר ראשי המחבר את כל גוש השומרון עם בנימין וירושלים וככזה משמש ככביש שבו נוסעים מאות (אם לא אלפי) ישראלים ביום.
היות שהנקודה נשלטת באמת מהגבעות שסביב הואדי ראו באוגדת שומרון לנכון להציב במקום המאויים ביותר חיילים לטובת הנוסעים על הכביש. מה גם שבגלל המיקום בין הרים אין קליטה למכשירים סלולריים ואזרח שנפגע לא יוכל להזעיק עזרה.
2. לחיילים הייתה אפשרת להגדיל את מיגונם ולבטל את היתרון היחסי של האוייב:

• להגדיל את המיגון
• לבטל יתרון יחסי - בסך הכל היו צריכים להעלות חייל אחד או שניים לתצפית גבוהה בנקודה שולטת על אחת הגבעות, רצוי עם כוונת (היה במקום קלע A3) או כח אש משמעותי כמו מאג או נגב ואפילו גם זה וגם זה.

הדבר לא נעשה למרות שהוספו לכח במקום שני חיילים נוספים לכל משמרת (בסה"כ שניים עשר חיילים במקום שמונה)!
בנוסף לפי פקודת האבטחה שבתיק המחסום קיום תצפית כזו היה חובה! החובה הזאת לא קויימה! סוג של ניצנוץ!
עוד חובה שלא מולאה היא קיום "שרשרת" - סריקה מקיפה סביב המחסום בפיקוד קצין ושני חיילים לאיתור מטענים ובדיקת נקודות שולטות לוידוא שלא משכיבים צלף נגד המחסום.
השרשרת לא בוצעה!!!
אם הם רק קצת היו עושים רק את הפקודות הם היו חיים! היום הם מתים ולצה"ל יש בעיה לומר שהם היו חיילים נצנצנים שלא הבינו מה הם עושים במקום וחשבו שהם ברווזים במטווח (ככה רובי דמלין מספרת שדייויד שהיה אמור לפקד על המחסום אמר לה יום לפני) ולכן לא עשו כלום כדי להגביר את ביטחונם.
מה זה "אני רוצה לשים תצפית על הגג אבל לא נותנים לי סולם ולא פותחים לי את הקומה השניה"???
מה קצין שלם בצה"ל לא יודע לבנות סולם מקרשים? לא יודע לבעוט בדלת ולפתוח אותה?
מה זה הזיבולי מח האלה?!
אתה חושב שאתה בסיכון? תמרוד! סרב פקודה ואל תעלה למחסום. אם כבר עלית נסה להגביר את אמצעי האבטחה סביבך. מלא שקי חול, פרוץ דלת.
לפחות תמלא את פקודת האבטחה הבסיסית של המקום.
ולא "אנחנו ברווזים במטווח"
ראש קטן,
ראש קטן ומת.

סירפד:
כבר הסכמנו שאנחנו לא מסכימים בקשר למהות המחסום והנסיבות שהובילו לטבח. לכן אומר שבראייה האובייקטיבית, הקרה, והטקטית - ללא שום הכנסת רגשות - אפשר לקבוע מספר עובדות:

1. המחסום היה ממוקם בשטח נשלט. מכאן מתחיל הכל.
2. כל שרשרת הפיקוד ידעה שהמחסום מוצב בנקודה שגויה (קרי - נשלטת בתצפית ובאש).
3. הפקודה להפסיק לאייש את המחסום אכן ניתנה.
4. עפ"י שעת האירוע, הצלף התגנב אל העמדה בשעות החשיכה - בכלל לא בטוח שהשומר במגדל היה מזהה אותו. הוא היה נהרג ראשון.
5. אופי בחירת עמדת הצלף היה מקצועי. לדברי בוגי,"גם סיירת מטכ"ל לא היתה יוצאת משם בחיים".
6. סביר והגיוני שהמל"מ נאסף ע"י חקלאים שעבדו באיזור, והחיילים הונחו שלא להפריע להם.
7. החיילים עצמם אינם נקיים מאשמה (הדלת הנעולה, סולם), אך צריך לזכור שתיקון תקלות מקומי ועצמאי קורה לרוב לאחר פרק זמן מסויים (לא כולם דואגים כבר ביום הראשון לבנות סולם - וכולנו יודעים איך מילואימניקים חושבים ומתנהגים).
8. לדעתי האישית, הכסת"ח שהתלווה לאירוע רק מוכיח את טענתי - כל שרשרת הפיקוד יודעת טוב מאוד שנעשתה פאשלה נוראית, מנערת את עצמה מכל אחריות שהיא.

תשובתי:

1+2. מיקום המחסום נבחר בשטח נשלט כי זה השטח שבו צריך להיות מוצב! ראוי לציון זה לא היה מחסום אלא מוצב! כלומר נקודת שליטה לאורך הציר. עובדתית הנקודה הזאת נבחרה ע"י הטורקים, הבריטים והירדנים כנקודת ביקורת לאורך הציר החשוב ביותר על קו פרשת המים (ציר ההר המרכזי) לא ג'רי המציא את הנקודה, את החשיבות שלה ו/או את הרגישות שלה.
אין מה לעשות לפעמים חיילים נשלחים לאייש/לשלוט בנקודה מסוכנת.
3. תקרא שוב את הכתבה. לא ניתנה פקודה להוריד את המחסום לפני הארוע! אמנם, אלוף הפיקוד עבר בשבת (יום או יומיים לפני הארוע) בנקודה ושאל את אחד החיילים, לפי עדותו בלבד, "מה אתם עוד עושים פה?!"
למעשה, גם לאחר הארוע המחסום אוייש במשך אותו השבוע עד יום חמישי, באותו יום חמישי ניתנה פקודה להוריד 70 מחסומים ביו"ש! מתוכם 20 או 22 בגזרת בנימין ובכללם מחסום זה. ההוראה שיצאה מהרמטכ"ל הייתה שכל מחסום שלא חולש על קו התפר או על כניסה ויציאה מהערים הפלש' יורד.
אבל, תוך חודש למעלה משישים מהמחסומים שהורדו הוחזרו! בהתחלה כ"מחסום פתע"= ג'יפ עוצר ומוריד ארבעה חיילים בלי מיגון ובלי כלום. אח"כ כמחסום פתע קבוע= כל כמה שעות החיילים במחסום מוחלפים, הם נקראים גל"ב (סיו בגיזרה) אבל בעצם משמשים כמחסום קבועה בנקודה.
מאחר והחיילים התלוננו שהם נמצאים באותה נקודה שבעבר הייתה ממוגנת והיום הם מאיישים אותה בלי מיגון הנקודות הלכו והתעבו וחזרו להיות מחסום קבע. עד כמה שאני יודע זה כולל גם את המחסום הזה, בדיוק באותה נקודה בוואדי חרמייה ליד מבנה המשטרה הבריטית.
4. לא בטוח ששומר במגדל היה מזהה את מי שמתגנב בחושך, זה נכון, אבל הוא היה מעלה את הסיכוי לתגובה. אני גם לא דיברתי על תצפית במגדל של המשטרה אלא על תצפית על הגבעה השולטת המיזרחית. תצפית כזו הייתה יכולה לאתר הגעה, לשלוט ולנהל את הארוע, הגעת כוחות, חבירה, רפואה, אש ועוד. לתצפית היה קשר. התצפית הייתה יכולה לנהל אש עם היורה בגובה העיניים בלי צורך לירות כלפי מעלה. התצפית הייתה מונעת את הבריחה שלו. ועוד הרבה נקודות אפשריות לטובת התצפית. זה פשוט עוד נוהל שהם לא מילאו ופשוט הרג אותם!
לא זוכר אם כבר אמרתי את זה אבל דמלין, קפץ לארוע עם גטקעס וגופיה בלי מדים נעליים או ציוד מיגון. מזל שהוא זכר לקחת נשק. וזה כשבפרוש הוא היה אמור לישון על מדים ונעליים.
למה התצפית היה נהרג ראשון?
אני מכיר הרבה עמדות תצפית, אפילו חפוזות, שממוגנות יופי. קצת עבודה עם את חפירה, הזזת אבנים ושיחים ואפשר להוסיף רשת הסוואה. אף אחד לא יודע שאתה שם עד שאתה פוגע בו.
התצפית הייתה אמורה להתמקם בחשיכה ולרדת בחשיכה.
5. אז מה?! הוא אמר את זה כניחומים לחיילים שהרגע שכלו את חבריהם, לא מתוך בחינת העובדות. כפי שכבר היצגתי, אם הם רק היו עושים את מה שהוטל עליהם בהחלט יתכן שרובם היו בחיים!
6. אז מה?
7. הם עלו לגיזרה וקיבלו אחריות ביום רביעי, התקרית הייתה ביום ראשון. זה מספיק זמן בשביל להגיע להכרה ש"אנחנו מטרות במטווח". זה גם מספיק זמן לחשוב איך למנוע את המצב הזה ולא רק להכין רשימת ציוד שצריך להתמגנות כדי לצאת ידי חובה (שזה מה שדמלין עשה!)
8. עדיין לא ראיתי כסת"ח, לא בדבריך ולא בכתבה. אודה לך אם תפנה אותי לכסת"ח רלוונטי.

---------------------
אני קורא עכשיו כתבה נוספת, שלא קראתי עד היום ובה נכתב כי החיילים עבדו בשבת למלא שקי חול לטובת מיגון המוצב. כמו שאני ראיתי את המקום שקי החול שפוזרו ם מיגנו את העמדות עצמן. זו דוגמא מובהקת לחוסר ראות וחוסר בניתוח נת"מים (נקודות תורפה מבצעיות) ואיומים, אם אתה כבר יודע שהבעיה שלך היא השליטה עליך מלמעלה מה יעזרו שקי חול על עמדות ה'חית' בטון?
בכתבה מצוטט ג'רי כמי שאמר שאחד החיילים נורה מכדור שעבר דרך כוונות הרובה שלו (כמו שאמרתי לעיל) כלומר הוא כבר איתר את הצלף אך נדרשה לו שניה נוספת כדי לירות בו. אולי אפילו עשירית שניה.
אם הייתה פה חיילות בסיסית והקלע היה מחליף את האקילה, כוונת הלילה, שלו בכוונת יום (טריג'יקון) עם עליית השחר. כפי שהוא נדרש בפקודות. או שהיה מקבל פקודה לעשות זאת. כנראה שהוא היה מקבל את השניה החסרה הזאת, יורה במחבל והורג אותו.
בכתבה הזאת ובאחרות מוזכר שהחיילים הסתנוורו מהשמש שהייתה מאחורי הצלף. קצת קשה לי להבין כיצד זה קרה אם הצלף היה ממערב למחסום.
טענה נוספת שעולה בכתבה היא העדר אמר"ל, לפחות אמר"ל שמאפשר ירי. מכיוון שאנחנו יודעים שהייתה במקום לפחות כוונת אקילה אחת אנחנו יכולים לשלול את הטענה.
שימו לב לתגובת דובר צה"ל בסוף הכתבה: "הסרת מחסום צה"ל בצומת המשטרה הבריטית... בוצע בשל שיקולים מבצעיים והערכות מצב... צה"ל פועל באמצעים סמויים וגלויים לשמירת בטחון אזרחי ישראל וחיילי צה"ל".

אני חוזר כל הזמן לנקודה שאותה אני צועק כבר שלוש שנים:
אם החיילים היו משכיבים תצפית כפי שנדרש מהם בפקודות למשך 12 שעות המצב ההיה טוב הרבה יותר.
אם המג"ד של גדוד המילואים לא היה משנה את הגדרות התצפית מתצפית קבועה, במשך 24 שעות ל12 שעות היה הרבה יותר טוב.
אם הוא רק היה מבקש אישור לשינוי הזה ולא מקבל אותו (כי באג"ם של חטמ"ר בנימין מודעים לבעיתיות של הנקודה) ובמקום זה מקבל על הראש, היה הרבה יותר טוב.

עוד מסמכים רבים בנושא, בפורום גילוי מסמכים של רוטר

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

נמצאה סריקה של הכתבה הנ"ל
לא ממש איכותית.
אני מקווה להגיע לחומר טוב יותר בקרוב:

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שבכתבת העיתון ניתן לראות שהמחסום עצמו ממוקם פשוט בעמדה כמעט מושלמת למארב של האוייב,
אין אמצעי הגנה או התרעה מוקדמים מפני למנוע חדירה של מחבלים לשטח?

לא ארוך, לא קצר
לא קשה, לא קל

תגיד, באיזה צבא שירתת?
בצבא שאני שירתתי בו מנסים להילחם עם מה שיש. תמיד אפשר לבקש מלמעלה זרקורים, מוקשי תאורה, גשושים קרקעיים, תחנות התרעה ושלושה אפאצ'ים להגנת המחסום. בפועל לא סומכים על שום דבר שיגיע ופשוט מנסים לייצר לבד את המיגון.
כמו במקרה הזה:
הדלת נעולה? תבעט בה.
אתה בשטח נשלט? תעלה סיור/תצפית/תשמוע לשטח השולט.
אתה נצפה? תסתווה.
אתה לא ממוגן? תייצר מיגון.

נכון, לא צריך להגיע לרמה פלמ"חניקית של גניבת תרנגולות מהלול כדי לאכול ורתכת ממסגריית הקיבוץ כדי לרתך את השיריון למשאית (שהופכת למשוריין) אבל לפחות לנסות.

אני יכול לספר על פלוגת המילואים שלי: באוקטובר 2000 עשינו תעסוקה בגיזרת שכם. הפלוגה הייתה פלוגת ליוויים שישבה בצומת תפוח. קיבלנו צ'ופר את מחסום "חווה 5" ליד החטיבה. זה המחסום שנקרא היום מחסום חווארה.
יום לפני שעלינו לקו היה הירי הראשון על המחסום.
כשהגענו לשם מצאנו תשע קוביות בטון ושתי "סוכות תצפית". זהו! זה היה המיגון של מחסום חווארה.
ככה המחסום נראה היום:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/archive/140566-5.jpg]

הסוכות תצפית היו כנגד הגשמים שהתחילו לרדת. הן מוקמו לצד הכביש. על השוליים שהיו קצת מונמכים.
קיבלנו גם ארבעה שכפ"צים קרמיים.
החיילים היו מגיעים עם מפקד/קצין למחסום מורידים את האפוד והשכפ"ץ הרגיל, לובשים את הקרמי של החייל אותו הם החליפו. את המחסניות העברנו מהאפוד לשכפוד ואת האפוד השארנו בסוכת תצפית.
בגשם הראשון הסוכות תצפית צפו בתוך בריכות שקוטרן כחמישה מטרים.
עם הרוחות גם המחסה המינימאלי הזה התעופף.
התחילו לירות עלינו כמעט מידי לילה.
המיגון התעכב.
אז מילינו שקי חול (יותר חצץ מחול).
יום אחד הגיע הסמ"פ שלנו עם טרקטור שסוחב את הראש של מגדל שמירה. המגדל הזה היה זרוק במטווחים של החטיבה (בה"ד 3 לשעבר) עם רגליים עקומות. המגדל סיפק הגנה טובה יותר מהגשם והרוח וגם, קצת, מהירי (שכמעט תמיד היה לא מדוייק).
הטרקוטר גם עבד קצת על ערימות העפר שהפכו את המחסום לנחל.
לאט לאט קיבלנו עוד קוביות בטון. הדלת של המגדל נוסרה כך שיכלנו להיכנס אליו בעמידה. ונדמה לי שאפילו מישהו הצליח להשמיש את התנור סולר הישן שעמד בתוכו.
המחסום קיבלצורה של משהו שאפשר להילחם ממנו ולא של מחנה צופים.

בקו אחר הגענו אל מוצב חדש בגבול ירדן. המוצב החליף מוצב חודר שבוטל.
במקום להתמקם על מוצב חי"ר פלוגתי שכבר היה קיים במקום הקימו את המוצב החדש במרחק 20-30 מ' מהמוצב הקיים. המוצב החדש היה מטבח, קראוון חדר-אוכל/תדריכים, קראוון קשת+חמ"ל, מקלחות, מגדל מים וחמישה חדרי מגורים.
את המצוב הקימו על פלטה שטוחה לחלוטין וסביבו גדר רשת (רשת פלדה) ללא שום אמצעי מיגון או הסתרה. להפך, המוצב נשלט מכל כיוון. אם מגדר הגבול המרוחקת 20-30 מטר, ממוצב הסולל הההיקפית הסמוך או ממיגוון של סוללות וגבעונות שסביבו.
אם היינו מותקפים במוצב לא היו נקודות מסתור או מחסה (אני זוכר שדיברנו על מדרגות הברזל של הקראוונים כמחסה הכי טוב במקום) בנוסף, לא יכלנו לצאת להסתערות כי היה למוצב פתח יציאה אחד בלבד, הש.ג.
נוסף לכל הצרות, בלילה היה ה"מוצב" שטוף באור. מישהו החליט שזה בסיס עורפי ונוסף לתאורה ההיקפית, על כל עמוד, שמו לפחות פרוז'קטור אחד שהופנה לתוך המוצב. כך יכל מחבל להתקרב עד לתחום המואר (מטרים בודדים) ולראות אותנו בבירור מבלי שנראה אותו.
לדעתי, גם למוצב בגבול יש להתייחס כאל מוצב (ראו מקרה תקיפת מוצב "גדי" במשלוש הגבולות. הפננו דרישה למיגון, ולביטול התאורה. בנתיים תלינו רשת הסוואה בכניסה לחמ"ל (האזור הבעייתי ביותר במוצב). באזור אחר במוצב תלינו פלריג ירוק (שמצאנו בשטח) על הגדר להסתרה.
במקרה הזה לא היה יותר מידי מה לעשות, איימנו שננטוש את המוצב ונבצע את הפעילות ממוצב הסוללה ההיקפית הצמוד.
יום אחד הגיע מנוף למוצב אך לא היה ניתן לבטל את המנורות כי לא הגיע איתו חשמלאי. אחרי שנידנדנו לגדוד (והוא לחטיבה) פעם בעשר דקות הופיע איש קבע קרח, ללא דרגות, חמוש בM16 ארוך וברכב פרטי במוצב. הוא אמר לש.ג. שהוא בא לפרק את התאורה.
עלה עלה לסל של המנוף וניתק את הזרקורים הבעיתיים.
רק אחרי שהוא הלך גילנו שזה היה רוני בלקין, מח"ט הבקעה דאז.

בעיה אחרת במוצב הייתה בנות הקשת שסירבו לעמוד במסדר הכוננות או להסתובב עם נשק עליהן. אחרי כמה תירגולים ותיזוזים וכמה תלונות (שגררו משפט וריתוק) הן נזכרו שהן לוחמות. זה אמנם עלה לנו בהווי ובבידור של המוצב אבל היה משתלם אם חלילה היינו מותקפים.
כמעט שנתיים אחר-כך, כשהגעתי שוב לבקר במוצב, היו שם אגדות בקרב בנות הקשת על הפלוגה של המטורפים

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אז מה? כמה שלא תאלתר, בסופו של דבר במצב שהיה במקום הספציפי ההוא, הברירה לדעתי היתה פשוט לנטוש את המוצב ולעלות לגבעה. אני הייתי עושה את זה, אולי גם אתה (אתה מספיק מטורף... ). אגב, אתה יודע מה קרה לאחרון שעשה דבר כזה (סמ"פ צנחנים מילואים)? תקעו אותו ל-56 בכלא.
בסופו של דבר תקעו את המ"מ במצב שבו הוא עובד מחוץ למוצב (ואז אין מחסום) או במוצב. ולרוב הקצינים יש נטייה ולנסות להסתדר עם המערכת, גם אם זה לוקח זמן. כאן זה לקח חיים. תגיד לי אתה איזה מין צבא זה.
(וכן, ברוב המקרים נאלצתי לגנוב ציוד.)

אגב בלקין. אני חושב שזה היה המח"ט היחיד שאני מכיר שהסתובב עם ארוך....

את המקוצר/מקוצרר שהוא היה זכאי לו הוא נתן לחייל אחר בחטיבה משום שהיה מחסור במקוצרים והמח"ט החליט לת דוגמה אישית.
אגב, הוא לא יוצא מטכ"ל או אחת היחידות המיוחדות? נדמה לי שזה היה כתוב בראיון.

עוד מח"ט שלא הלך עם המקוצר שהוא היה זכאי לו היה מב"ס שיבטה (למה מח"ט? כי בחירום הוא מפקד אגד) י. ש. שהלך עם גלילון כל תקופת כהונתו, הבעיה היתה שכשהוא היה מגיע לאיסוזו שלו הוא היה זורק את הנשק בבגאז' לעיני כולם...

לעולם אשא דגלך בגאווה

וחבל שהוא לא דאג לחטיבת המילואים שלו לאימונים וציוד כמו שהוא דואג לאחרים למקוצרים...
היתה לי איתו שיחה לא נעימה בימ"ח...

הגדוד שהוצב במקום לא קיבל הקצאת ימ"מ מספיקה לביצוע פטרול סביב המקום במשך 24 שעות. המ"פ עצמו הביא כמות נוספת של כ"א מעל למותר, וצמצם משימות אחרות של הפלוגה בשביל לאפשר פטרול בלילה, שבו, לדעתו, היה איום מוגבר. ללא יוזמה זו, גם פטרול הלילה לא היה קיים. וזה לא פעם ראשונה ולא אחרונה, שבה גדוד מילואים עומד בפני מצב כזה, שבו הוא נאלץ לבצע משימות עם סד"כ קטן יחסית כי איזה פקידון באוגדה מצא דרך גאונית לחסוך בכסף...
וכמובן הציוד - באמצעים של פלוגת בט"ש לא היה שום סיכוי מלכתחילה לזהות את המחבל. טווח תצפית הלילה הוא מספר מאות מטרים בודדים, כאשר הצמחיה מקשה עוד יותר על התצפית (ובהתחשב בכך שהפטרול נע ע"ג השלוחה השניה). ז"א, בכל מקרה האירוע היה מתחיל כאשר הצלף בעמדה והשאלה היא כמה אנשים הוא היה הורג לפני שהיו מזהים ופוגעים/מבריחים אותו.
אם יש בעיה בציר ניתן לפתור אותה מבלי להציב מחסום בשטח השמדה. לא משנה כמה "ראש קטן" החיילים היו, מיקום המחסום מראש היה בשטח השמדה ובמיוחד בסד"כ המדובר. בסופו של דבר ניתן היה לתת למ"פ משימת הגנת הציר, ואני חושב שהוא היה מגיע לפתרון טוב בהרבה, כמו לשים את המוצב על אחת השלוחות (עם אמצעי תצפית טרמי, ומשקפת יום), ולשלוח כוח רכוב לביצוע סיור על הציר.

אל לנו להתייחס להתנהגותם בעוד לא היינו שם.........
מי שאשם זה המפקדים הבכירים,לא המילואמניקים שהגיעו לשם יומייים קודם.

מחובתיינו לשפוט את מעשייהם .

במיוחד אלו ביננו שמשרתים בסדיר ,קבע או מילואים.
בהמון מצבים ,וכמה שכואב להגיד את זה ,חיילים מתים בגלל חוסר מחשבה שלהם או של חבריהם (ומפקדיהם) שמתו איתם.
אם נומר על כולם קדושים ולא נשפוט אותם ,נצתרף אולי גם אנחנו אל המתים מחוסר מחשבה .
את הפיגוע במחסום המשטרה הבריטית (בניגוד לעין עריק הסמוך במיקום ובתאריך) ניתן היה למנוע או למזער .
מי אשם ? גם וגם .
אשמים הפיקוד שלא דאגו לעמדה קבוע במעלה ההר (בתקופה הזו החלו לצוץ הפילבוקסים ביו"ש).
אשמים גם החייליים שלא ביצעו את ההגנה על הצד הטוב ביותר.
בתקופה ההיא היה מקובל באיזור עוד דבר שאני ידבר עליו אחרי אישור מהמנהלים.

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

דבר נוסף שיכל לשפר את מצבם של המחסומים הוא ירי התרעתי קבוע (לא לפי שעות )שיכל למנוע מהמחבל להגיע,יכל לפגוע במקרה במחבל, ויכל לגרום למחבל לחשוב שנחשף לפני המן ובכך להלחיץ אותו ולתת לו לבצע טעויות,כמו כן בזמן ירי התרעתי יש יותר אנשים בעמדה כך שברגע ההתקלה (גם אם במקרה)יש עוד קצין בעמדה (שמנהל את הירי )כך שהכח מוכן יותר להתקלות.

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

כאשר הפלוגה שלנו הגיעה לגזרה מסויימת באיזור לאחר חומת מגן, היה שטח פטרול מסויים שלא תמיד היינו מאיישים בלילה. בבוקר היינו פותחים את השטח, כולל מעביר מים בציר ראשי, באש. נחש מה? תוך 3 ימים גמרנו את כל התחמושת מאג, ותוך 6 ימים לא היו לנו יותר רימוני הלם, ואנחנו ממש לא התחרענו.
לקח לחטיבה שבוע, ואיום לנטוש את הגזרה, לתספק אותנו מחדש. אני לא הייתי סומך יותר מידי על השלמות תחמושת... מה גם, בשלב מסויים אסרו! עלינו להמשיך כי "זה הלחיץ את התושבים בישוב 3 ק"מ משם"....

במהלך 20 דקות אלו - נהרגו 2 קצינים , 5 חיילים , 3 אזרחים .
2 אזרחים ו 4 חיילים נפצעו .
נורו 30 קליעים ע"י הצלף - מרוב"צ בריחי בקוטר 7.62 מ"מ .
פרטים נוספים - לאחר אישור מנהלי הפורום .

הפיגוע שקרה בסימטה בחברון, ולכן קוראים למקום סימטת הגיבורים.
אחד מאנשי הביטחון אשר נפצע שם קיבל כדור שחדר את הקת ונכנס לצוואר שלו.
בשטח, הנשימו אותו כמה פעמים כדי שהוא ישאר בחיים.. ובאמת תודה לאל הוא יצא מזה..

לגבי אחריות החיילים והמפקד של המחסום.

למרות מה שרשום למעלה ובכל התחקירים יש כמה עובדות שכדי שתדעו:
ביום שישי לפני הפיגוע דיברנו עם מפקקד המחסום. כדי להשיג קליטה הוא עלה למעלה על הרכס והוא אמר לנו כמה שהם חשופים וכמה שהמחסום ממוקם לא נכון.
הם ביקשו מהחטיבה אמצעים לשפר את מצבם הרעוע (כמו מוקשי תאורה) ולא קיבלו.
בנוסף מדובר על מילואימניקים!!! זה לא סדירים שאומרים להם והם עושים או שמזלזלים בפעילות ולפעמים נרדמים או לא יודע מה. מילואימניק שצריך לחזור אחרי זה לחברה/אישה/ילדים לא מחפף ומיתוך הכרות עם מפקד המחסום הוא לא חיפף.

עצם זה שהיו שני תחקירים שונים מראים שמישהו רצה לקסתח את עצמו.

משום מה ואני תואה למה התעלמתם כאן כולכם מצורת החדירה של הקליעה לקת הרובה
מבלי להתייחס כלל למקום שבו זה קרה אני מוצא לנכון לציין את העובדות שנראות היטב בתמונה.
1) זווית החדירה של הקליעה היה כנראה מימין לשמאל.
2) בזווית הזו החדירה היה מימין למעלה לשמאל למטה .
3) בשביל להכניס קליעה לקת בצורה כזו חייב היה היורה לכוון כנראה לראשו של החייל ז"ל
והוא כיוון עליו בזמן שהחייל בכלל לא הבית לכיוון שלו, היורה היה חייב להיות מעל החייל ומצד ימין
שלו בזווית גבוהה מאד ,היורה ירה כלפי מטה על החייל .
4) מיקום הראש של החייל לא ידוע ולכן לפי מה שנכתב כאן אני מסיק שהיורה פיספס (למרות התוצאה)
את ראשו של החייל ופגע בלחי הימנית שלו ומשם הקליעה המשיך ונכנס לקת ,אבל במידה והיורה היה שמאלי ניתן להניח ש הכדור חדר לראש בזווית יותר גבוהה ולהחר מכן חדר לקת .
5) מכל המסקנות האלה ברור לחלוטין שהחייל לא נורה דרך הטלסקופ שלו ולא משנה באיזה מהם הוא השתמש .
6) קשה לקבוע בוודאות אבל לפי היחס של גודל הקת לחור הקליעה ,הקליעה צריך להיות בקוטר
של לפחות 7.62 ממ

אני מקווה ש הי"ד .
ושזה כבר נעשה ,אמן

I recently came upon this interview with the imprisoned Palestinian sniper that was both interesting and educational. Though it is from 2008, I wanted to share it here because it gives insight of the enemy's perspective when planning an attack against us. Even though he was self taught, the sniper was very thoughtful in his preparations and professional in his execution.

It serves as a reminder to never underestimate the enemy and always be prepared. Note how the success of a previous attacks against an IDF checkpoint encouraged him to act--shows how it is important that we win in every incident/battle

ציטוט:

Q- What do you remember about the operation which you carried out six years ago? A- On the 2nd of March 2002, I left home after the dawn prayer and prepared myself for the operation. I had been watching the Israeli watchtower for four days and I learned the details of when the soldiers rotated shifts. I took my M1 rifle, three ammunition clips and 40 separate bullets. Each clip contained eight bullets. I left the village on foot at about 6am heading towards the mountain opposite the Israeli military watchtower and checkpoint. I chose to sit under an olive tree about 60 to 70 meters away where I set up my rifle. I began to shoot one bullet at a time. The first bullet hit a soldier coming from the direction of Nablus in a military jeep, killing him. Then I shot dead two soldiers at the checkpoint. Then three other soldiers came out of a small room at the checkpoint, and I shot them. Then a settler car stopped at the checkpoint, and I began shooting at them as well. Nobody at the checkpoint had any idea of where the fire was coming from. Then an Israeli military patrol arrived at the scene and they began shooting in my direction. I remember that I did not fire more than 24 shots, all of which hit their targets. At the end, the rifle blew up in my hands and I could not mend it, so I decided to withdraw. Several Israeli military vehicles began to gather in the area. However, nobody dared to approach the wounded soldiers. Neither did any of them dare to chase me as they were stunned. I escaped by climbing up the mountain towards the town of Jaljulia in the west before crossing the road and returning to my village. Around 7:30 in the morning I took a shower and slept until noon in order to watch international media outlets and listen to the people in the village talking about the shooting. I did not mention anything to anybody. Q- Did you expect to kill and injure that large a number of soldiers alone? A- Actually, I chose to act alone so as to guarantee secrecy. I prepared to die as a martyr and I was astonished that I returned home as safely as I did. I did not feel any fear or hesitation, and my shots hit their targets 100%. Q- Where did you obtain such professional experience? A- I learned sniping on my own as I used to go hunting with my grandfather whose rifle I have kept for more than ten years. Rarely did I go hunting and come back without prey. I don't remember one single time when I returned home without any prey. Q- When were you born? A- The 25th of July, 1980 in Silwad in the Ramallah district Q- When did you join the Fatah movement? A- Many of my family members were affiliated to Fatah and other PLO factions. I was affected by the martyrdom of my Uncle Ribhi who was killed during the first Intifada. He used to be very good to me and we were very close when I was growing up. When the Israeli soldiers killed him, I became very upset and I took part in demonstrations and threw stones at Israeli military vehicles. I was also influenced by the Israeli soldiers' oppression of the Palestinian people at checkpoints. I decided to target a military checkpoint after being motivated by a previous and renowned shooting at an Israeli checkpoint in 'Ein 'Arik village near Ramallah.

the full interview http://www.maannews.net/eng/ViewDetails.aspx?ID=201935

The interview also confirms that the weapon used by the sniper was a full power M1 Garand rifle and not some other type as originaly was reported (eg M1 Carbine, British or Mauser). Even though the range was under 100m, his skill and courage should not be dismissed. Attacking an army outpost alone with a 60 year old rifle equipped with simple iron sights, and killing 10, and wounding more with only 24 rounds is no small acheivement

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

איזה יכולת צליפה אתה צריך בשביל להוריד מטרות דמות (אפילו אם הן נעות) מטווח של 100 מטר?

I would not be so quick to dismiss his ability. We are not talking about target practice

When was the last time you heard about someone attacking an enemy outpost alone that is manned by twelve armed soldiers, all the time maintaining his cool and shooting slowly, killing 7 soldiers and wounding others, and then succeeding to withdraw without injury despite the appearance of additional troops
?

There is more to being a sniper than just marksmanship

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

אני לא אומר שלא היה צריך אומץ והרבה ביצים לעשות את זה. אבל אני משווה את ה"אומץ" שלו ל"אומץ" שדרוש כדי לפוצץ עצמך באוטובוס מלא נשים וילדים. הוא יצא למשימת התאבדות, במקרה המזל שיחק לו והצליח לו יותר ממה שהוא ציפה. לירות ממאה מטר במטרות דמות זה לא סיפור גדול, במיוחד שאתה בעמדה שולטת ואתה לא חוטף אש בחזרה.

אגב, היה מעניין אותי לדעת מהי רמת הקליעה בצבאות המערב בהשוואה לצה"ל. האם למישהו יש סימוכין שהרמה בצבאות זרים גבוהה יותר? כבר שמעתי סיפורים על כמה שבכשרת הח"ירניק לוקה בחסר בהשוואה לצבאות זרים. אבל לבסוף הסתבר לי שזה די רחוק מהמציאות. שאני בסדיר הלכתי יותר, סחבתי יותר, ויריתי יותר מאשר כמה חיילים מצבאות זרים שדיברתי איתם. (אין מדברי להסיק שאין לי ביקורת על הכשרת הח"ירניק, סרגלי מאמצים וכו').

כל חייל יכול לראות איזה נזק קליע עושה לגוש מתכת כלשהו במטווח.. ולדמיין מה קליבר גדול מקנה ארוך יותר עושה..

מה שזרגון כנראה מנסה לומר שאם מקרה כאלה חס וחלילה יקרו שוב אולי מישהו בצה"ל יתעורר וידאג שחיילים יוכשרו כמו שצריך בקליעה ולא ילכו ישר על הכשרה בכוונות השלכה או אופטיות למיניהן

אתה יכול להיות הקלע הטוב בעולם והצלף הטוב ביקום , אבל כאשר אתה נמצא בסיטואציה כזו שבה אתה נשלט מכיוונים שונים קשה מאוד למצוא את מקור הירי בגלל שנוצר הד ואז הירי נשמע כאילו הוא מגיע מסביבך , מצב כזה הוא אחד הקשים לצאת ממנו , לא סתם לאורך ההיסטוריה צלפים בודדים הצליחו לעכב כוחות בסדר גודל של מאות חיילים .
כל כוח אשר היה נמצא במקום אותם חיילים היה חוטף גם , יותר או פחות זה לא משנה....