בס"ד בדר"כ אני יותר נוטה לקרוא כאן מלכתוב אבל בעניין הזה אני מרגיש צורך להגיב
1.אני חייב לציין שבניגוד למרבית החברים כאן אני סובר שכן אפשר לנצח מהאוויר
אם נדבר על מצב היפותטי בו למדינה כלשהי כח אווירי גדול וחזק, ללא כח יבשתי מהותי שמטרתו מעבר להגנת הגבולות גם להכנס פנימה ולהכריע ,אלא דפנסיבי בלבד ,כח אווירי חזק וגדול מספיק יכול ברמה עקרונית להוביל להכרעה ,בתנאי, שמי שנותן את הפקודות הכלליות מוכן להיות אכזרי מספיק . ללא אכזריות, ללא השמדת כוחות האויב (וזה אפשרי,כאמור) , מה ימנע מהכוחות הנותרים להמשיך להתקדם הלאה?
וכל שכן כשכאן - ההכרעה צריכה להשמיד מחבלים המסתתרים מאחורי אוכלוסיה אזרחית (הווה אומר,צריך להשמיד את האוכלוסיה האזרחית,כדי להשמיד את המחבלים) ולולי האקט החיוני הזה, מה ימנע מהנותרים להמשיך לירות?
מבלי להכנס לעצם השאלה אם צריך להיות אכזרי, זה ברור לכל אדם הגיוני שממשלת ישראל הנוכחית וכנראה גם אלו שיהיו בעתיד הקרוב, פשוט לא מסוגלות לספק פקודות כאלו מסיבות מגוונות .
ואם כך, זה שתאורטית אפשר לנצח מהאוויר לא אומר שצריך להשים את כל הביצים בסל הזה, כאשר זה ברור שנותני הפקודות,לפחות בזמן הקרוב, לא הולכים באמת ליישם את הפרקטיקה שנגזרת מהתאוריה,אלא ברמה חלקית ביותר,שלא עליה נבנתה ההיפותזה...
אם כן , ודאי,ודאי,שצריך כח יבשתי חזק מספיק כדי לנצח אע"פ הפקודות ההומאניות (!) בהכרעה מרחוב לרחוב ללא collateral damage בלתי פרופורציונאלי וללא הבחנה .
אין מנוס מכך שכח אווירי חזק יוכל להכריע ולבלום את האויב - ע"י אכזריות. כל תכנית אחרת, היא משחק בפינצטה,וגם אם היא תוביל להכרעה ע"י הכח האווירי, היא לא תבלום את האויב הנותר עד ההכרעה.
כח יבשתי חזק,להבדיל,גם אם משחק בפינצטה, לפחות, בנתיים,בולם את האויב.
בל נטעה, הצהרות לוחמניות של מפקדי חיל האוויר הרלוונטי הנשמעות מפעם לפעם מאז מלחמת לבנון השנייה, נשמעות אולי מבטיחות,אך הם יותר משאלות לב, מאשר הפקודות האמיתיות שהם יצטרכו לבצע על ידי מי שבאמת יקבעו את גוון האדום שייצר אופי הלחימה במלחמה הבאה..
וכבר ראינו,לאחר ההצהרות, מלחמה בעזה בה כתשו את האמ אמא ...של אבנים וחולות וכלי נשק לא מאוישים.
2. אפילו אם התוכנית של בוגי נכונה ומוצדקת , זה לא הזמן .
מצרים וסעודיה מחזיקים בכוחות שריון לא רעים בכלל . אני לא חושב שיש תמימות דעים בקשר לכך שהמרכבה 4 הוא טנק מתקדם בהרבה בעל יכולות מגוונות בהרבה מאשר כוחות האויב הפוטנציאלי. לאיכות תמיד יש חשיבות,אבל לא צריך לזלזל אף פעם בכמות ובקוים שתצטרך אולי להגן עליהם.
מספיק הסכם שלום סוני-שיעי תחת מדינות שיש להם סמכות(ואנחנו רואים את זה קורה בימינו,במיוחד בצד השיעי) לכפות אותו על שאר הסונים והשיעים כדי לייצר מצב בו נצטרך להגן בבת אחת על יותר מחזית אחת, ובה מדינות רחוקות יוכלו לשלוח סיוע יבשתי דרך מדינות חדשות שנכנסו לקואליציה עתידית כלשהי
ואפילו ללא הסכם שלום כזה ,אסור לנו להתפשר על כמות(נוכחית,לא בהכרח שצריך להגדיל את הכח ללא פרופורציה וללא התחשבנות בעלויות,פשוט לשמר את הקיים ולטפח אתו ברמה מספקת להתמודדות מול אויב פוטנציאלי שאולי נחות יותר אך בעל כמויות ), מול הכמויות שמחזיקות מצרים וסעודיה (אין שום ערובה שמצרים תשמור על ההסכם שלום,אפילו במצב הנוכחי,מבלי לדבר על הפכפכות המצב כפי שהוכיחה הפיכה זמן קצר אחרי הקודמת ,האם הוגי התוכניות והקיצוצים יודעים בודאות מה ילד יום? וידוע גם ידוע שדיקטטורים מהעבר כדי להסיח את דעת אזרחיהם מבעיות כלכליות,יצאו למלחמה ,אין סיבה שהעקרון הזה ישאר רק בדפי ההיסטוריה, וכבר ראינו שכאשר דיקטטורים מרגישים סכנה לעורם,מה שהיה לא הגיוני שיעשו פעם, נעשה היום לעין כל )
האסטרטגיה מאחורי הקיצוצים והתמקדות התקציב הנותר בעיקר בפרויקטים לא יבשתיים - יוצאת מנקודת הנחה שמלחמה קלאסית כבר לא יכולה לקרות...ההנחה הזאת שגויה ברמה כזאת שלא צריך להיות מומחה כדי לראות אותה... אם יש צבא קלאסי בסביבה, גם אם אין סיבה לחשוד בו, צריך לחשוד בו , כל שכן כאשר יש לנו סיבה טובה מאד לחשוד באויב הפוטנציאלי בעל הצבא הקלאסי מדרום,והחברים שלו,דרומה יותר . כל שכן כאשר הצבא הקלאסי של האויב מדרום - הוא לא מיושן ברמה כזאת שמצריכה זלזול בכמויותיו.
שואל אני שאלה אחת את המקצצים: אם הטנקים שלנו כ"כ איכותיים , מדוע צריך יותר מאחד (או שלוש,אחד לכל חזית)?
די לחכימא ברמיזא .
אסיים את ההודעה בפנייה לבורא עולם הקב"ה שיעזור לעוסקים במלאכה לעשות זאת בתבונה חכמה וזהירות.
נערך לאחרונה ע"י Swordmaster בתאריך 23-07-2013 בשעה 15:25.
|