|
במקור נכתב על ידי סיון 2021
נשבעת לכם שההערות המטומטמות של אנשים במרחב הציבורי מצליחות ממש להוציא אותי משלוותי, לעצבן אותי, להטריף אותי, לחרפן אותי!
ארבע דוגמאות לתקריות שקרו לי, השלישית והרביעית קרו ממש היום!
1. אני בסופר, בוחרת גזר. מכשפה חטטנית: "למה את פותחת אריזה חדשה? יש כבר פתוח".
2. אני בסופר, אומרת למוכר שמאחורי הדלפק כמה מאפים לשים לי בשקית הנייר. מכשפה חטטנית: "למה את לא לוקחת קרטון?"
3. אני באה לחצות כביש. הרמזור טרם התחלף, אבל מכיוון שהוא עוד רגע מתחלף גם ככה וכבר אין מכוניות, אני מתחילה לעבור. מכשפה חטטנית שבאה מולי: "למה את עוברת?"
4. אני באה להיכנס לאיזה מקום. כמה גברים חוסמים את המעבר, שקועים בשיחה. אחד מהם, הסיגריה שלו כמעט בפרצוף שלי, עושה טובה שנותן לי לעבור ואף מוצא לנכון להוסיף "מזל שגבירתי קטנה".
על כל הארבעה הללו יצאתי בעצבים שחבל הזמן. אני חותמת לכם ששלוש הנשים היו די בהלם והזדעזעו מכמות הזעם שהן חטפו ממני, הן לא צפו את זה. זו מהיום (בכביש) אף חטפה ממני אי אלו קללות, חלקן בערבית, חלקן לא. ואני לא מתחרטת על כלום, כי נשבר לי, ממש ממש נשבר לי כבר! מה אני, הבת שלה? הנכדה שלה? אני ילדה בת 6-7 שהיא פונה אלי ככה?
לגבי הגבר - אמרתי לו (בצעקות) שישמור את ההערות שלו לעצמו, כי אם הייתי אתיופית - הוא לא היה מעז לומר לי מילה על צבע העור שלי, כי זו הייתה נחשבת לגזענות. הוא שיחק אותה קול ולא מתרגש וסיים ב"בריאות לכולם". אני השבתי (בעצבים): "גם לך!".
נשבעת לכם שצריך עצבים של ברזל כדי לשרוד במרחב הציבורי במדינה הלא פשוטה בכלל הזו, בייחוד כשאת אישה קטנת קומה ואנשים לפעמים חושבים שמותר להם להתייחס אלייך בזלזול או כאילו את ילדה קטנה. עצבים של ברזל. אני רק בת 40 וכבר קשה לי מאוד, מה יהיה בעתיד - אני לא יודעת. מעדיפה להתרכז בהווה, המאתגר גם כך.
ככה זה, בדיוק כשם שאדם לא בוחר לאיזה מאגר גנטי להיוולד, לאיזה גובה להיוולד ולאילו הורים להיוולד, כך הוא גם לא בוחר לאיזו מדינה להיוולד. מין מזל מחורבן שכזה.
וואי! ממש הייתי חייבת לפרוק היום.
😡😡😡
|
ראשי
צ'אט
21-06-2023, 15:39
מצב כלאיים
