07-10-2008, 19:46
|
אורחת האתר
|
|
חבר מתאריך: 11.09.08
הודעות: 22
|
|
על תרגום בכלל ועל האופרה צחוק של עכברוש
כשאני מתרגמת, עצם העובדה שהטקסט שעובר המרה משפה זרה לעברית הצרובה בתוכי, כבר הופכת אותו אוטמטית למשהו אישי. מעין השתלת עור.
אני תמיד נקשרת למחזה המיתרגם, מפנימה אותו באופן תת- עורי, מודעת לאופן שבו הנשמה שלי נכנסת לתוכו, למרות שהוא לא נוצר אצלי במקורו.
אולי תרגום מחזה הוא ילד מאומץ.
בקרוב יעלה בתיאטרון באר שבע תרגום מחודש למחזה "משיח" מאת מרטין שרמן על אודות שני צעירים שהולכים בעקבות שבתי צבי ומאמינים שהוא המשיח.תרגמתי אותו לראשונה לפני עשרים שנה. השפה השתנתה מאז - בעיקר קצב העברית והאינטנסטיביות שלה. זה היה תענוג לצלול פנימה מחדש אל רחל המדברת עם אלוהיה כאל ידידה הטוב בעולם ומתחבטת בשאלות של אמונה ואהבה.
תוך עשר דקות מצאתי את רחל בתוכי, כאילו נרדמה שם ועכשיו התעוררה לחיים במלוא זוהרה.
ובנוסף, לפני עשרים שנה, היה המחזאי מרטין שרמן, מחזאי בריטי מכובד וחשוב שנתבקשתי לתרגמו לעברית, ואילו היום הוא ידידי הקרוב. נדמה לי שגם הידידות שלנו ארוגה איכשהו בתוך התרגום המחודש.
האופרה צחוק של עכברוש היא פרי יוזמתה של המלחינה המופלאה אלה מילך-שריף, שאף היא הפכה לידידת נפש במהלך העבודה. אלה טענה והתעקשה שהיא שמעה מוזיקה בקראה את הרומן. נדהמתי. תחילה הסתייגתי מהרעיון, אבל התלהבותה של אלה כבשה אותי ומשהשמיעה לי את הצלילים שחלפו בה, נכבשתי כליל.
כתיבת רומן היא עבודה בבדידות, מעין צינוק - מתוך בחירה. ואילו תיאטרון הוא תמיד ומעל לכל עבודת צוות. מרגע שהצירה הבימתית קורמת עור וגידים, אני מנסה להעניק חירות לכל היוצרים האחרים השותפים לה. נכון שאני מבקשת לשמור על רוח ה מ ק ו ר, אבל חייב להיות לשותפים לדרך מרחב פעולה, מקום תרומת הכישרון שלהם שבו יקיזו פנימה מנפשם שלהם ומרעיונותיהם.
המבנה הרומן שונה מאד מהגרסה הבימתית. הרומן הוא מרוץ שליחים של זוכרים בשרשרת, ואילו על הבמה מוצגים בעת ובעונה אחת שלושת מעגלי הזיכרון: לימה אנרגלי בעתיד, סבתא ונכדה בהווה וילדת הבור והכומר המציל בעבר. כל אלה מתרחשים לעיני הקהל בו זמנית, ואילו בספר, הם מופרדים וקשורים כבמחרוזת על חוט.
ואלה הוסיפה גיבור רב ממדים שאינו קיים בספר- המוזיקה שלה שממלאת תפקיד של שחקן. העכברוש למשל (ידידה היחיד של הילדה בבור) לא נראה על הבמה, ורק צחוקו נשמע באמצעות מוטיב חוזר. אלה הוסיפה פרשנות משלה בצליליה, כשם שהבמאי עודד קוטלר הביא מלבו שלו את פרשנותו, כשם שאדריאן ווקס התפאורן הפך את הבור למקום ממשי, כשם שהמנצח אורי לשמן מול התזמורת בהופעה חיה, מעניק להתרחשות את הדינמיקה הרגשית שלה, כשם שקרן גרנק התאורנית יצרה אווירת בלהות או לחילופין מקום של נוגה זוהר, וכמובן כל צוות השחקנים-זמרים המעולה.
אגב, מי שמגלמת בהצגה את הנכדה בת העשרה - השחקנית והזמרת קלייר מגנאג'י ילדה השבוע את בנה. היום כתבתי לה כמה אני מאושרת שהעניקה לי נין....
|