בהמשך ישיר לדיון הישן בנוגע להצעה ישראלית לחימוש מסוק בלק-הוק ולאור הבטחתי האישית למר לבני היקר לפשפש בארכיון ולאתר כמה פריטים בנושא אני רוצה לצרף כמה תמונות לא שיגרתיות (ובמידה רבה גם נדירות) של חימוש מסוקים.
א. הצעה למנשא מיוחד של טילי הלפייר בתוך תא-המטען של מסוק בלק-הוק. נועד לאפשר למסוק לשאת מלאי גדול של טילים בנוסף לחימוש יינשא על מתלי החימוש. עם סיום החימוש החיצוני המסוק יכול לנחות ואנשי הצוות שלו יכולים לחמשו מחדש.
ב. מסוק בלק-הוק רגיל נושא ארבעה טילי AGM-65 מיווריק. למיטב ידיעתי לא נערכו ניסויי ירי בתצורה זו.
ג. מסוק אפאצ'י רגיל נושא ארבעה טילי AGM-65 מיווריק. למיטב ידיעתי לא נערכו ניסויי ירי בתצורה זו אך לדברי היצרנית הוכחה תאימות בין הטיל לבין מערכת ה-TADS של המסוק.
ד. שיגור טיל אוויר-אוויר מסוג AIM-9 סיידווינדר ממסוק CH-53 אמריקאי בראשית שנות ה-80. למיטב ידיעתי לא נישאו טילים מסוג זה באופן מבצעי.
בהזדמנות אני אעלה ממצאים מענינים אחרים מהארכיון. אם יש בקשות מיוחדות אני מבטיח לנסות ולאתר.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
צחי בן עמי לתחום התעופה הצבאית, חיל האויר ותולדותיו
חבר מתאריך: 17.10.04
הודעות: 8,704
שכחת את היסעור והנמרוד...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
בשנים האחרונות השלים חיל-האוויר סדרת ניסויי טיסה, שבמסגרתה שוגרו טילי אוויר-קרקע ממסוקי יסעור (בתמונה). ככל הידוע, חיל-האוויר הישראלי הוא הראשון בעולם שהצליח לפתח יכולת זו.
הטילים, לטווח ארוך מסוג "נמרוד", מיוצרים על-ידי התעשייה האווירית. כל מסוק יכול לשאת עד שמונה טילים, ארבעה מכל צד. התקנת הטילים באה על חשבון מכלי הדלק הנתיקים, מה שמקצר את טווח הטיסה של המסוק.
טיל "נמרוד" הוא במקור טיל קרקע-קרקע, המיועד לתקיפת מטרות שריון. המטרה העיקרית של הטילים היא לשמש ככלי להגנה עצמית של היסעור מפני איומים קרקעיים ואוויריים, אבל בעת הצורך הם יכולים לשמש גם לביצוע משימות תקיפה. טיל ה"נמרוד" הוא מונחה-לייזר והטווח שלו, כשהוא משוגר ממסוק יסעור, מגיע עד לכ-20 ק"מ.
"פיתוח הפרויקט החל עוד במהלך שנות ה-80", אומר רס"ן אבי, האחראי על הנושא מטעם להק ציוד בחיל-האוויר. "אולם אחרי שהסתיימה הכנת התשתיות, הוקפא הפרויקט. בראשית שנות ה-90, על רקע המתיחות במפרץ הפרסי ובעקבות התיכנונים השונים בחיל-האוויר להפעיל את מסוקי היסעור באותה חזית, המשכנו את הפרויקט מאותה נקודה בה הוא הופסק והבאנו את המערכת לבשלות מבצעית".
מתוך אתר ח"א
ועוד נקודה - מנשא החימוש הזה עבור מסוקי הינשוף, לא נכנס לשרות. המנשא שכן מופעל הינו בעל כשירות נשיאת מיכלי דלק בלבד.
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "מעניין שהאמריקאים משום מה מתעקשים להמשיך ולעשות שימוש במייבריק..."
הדורות הראשונים סבלו מבעיות אך הדגמים האחרונים הם כלל לא רעים, מה גם שבמקרה של ה-A-10 ביצעו התאמה מאולתרת שמאפשרת לטייס להשתמש ברש"ב של הטיל לצורך רכישת מטרות (מעין מטעד לעניים). היום אומנם מותאמים ה-A-10 לנשיאת לייטנינג ולנטירן, אך הקונספט עדיין זמין. האמריקאים מתכוונים להחליף את הטיל בהדרגה (לפחות את הגירסאות עם הרש"ק הקטן) ב-AGM-169, אך מצב הפרויקט הזה (שאמור להחליף גם את ההלפייר) לא ברור. פורמאלית יש החלטה לבטל אותו אך הפיתוח שלו נמשך כרגיל ויש ניסיון לקבל "אור ירוק" להמשיך בפרויקט.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
מעניין מאוד, נשמע שלגיחה הזאת הייתה יותר משמעות של אימונים מגיחה מבצעית.
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "מקבל את תיקון הטעות, אתה בהחלט צודק"
או שאולי הטילים האלו היו על סף פקיעת התוקף שלהם.
בכול מקרה כל הבתים הנמצאים במרחק 300 מטר מעמדת האו"ם בברעשית נמצאים בקצה הכפר באזור שהיה ניתן להוריד אותו בכינון ישיר של טנקים או בכינון עקיף של תותחים שכן אזרחים לא גרו בחלק זה של הכפר.
הסי-ספרייט יצא משירות בארה"ב אך הוא זוכה לעדנה בינלאומית
בתגובה להודעה מספר 21 שנכתבה על ידי Tal53 שמתחילה ב "מעניין מאוד, נשמע שלגיחה הזאת הייתה יותר משמעות של אימונים מגיחה מבצעית."
בין השאר באוסטרליה, ניו-זילנד ואפילו בשכנתינו מצרים.
ואגב, אם אנחנו בדיון על תצורות חימוש מיוחדות הרי שה-H-2 הותאם בזמנו גם לנשיאת טילי AIM-7 ספארו לצורך הקניית יכולת הגנה אווירית מוגבלת לספינות צי. אני אשתדל לסרוק תמונה של תצורה זו.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
סדרת תמונות מניסוי מוזר למדי - ירי סיידווינדר מיואי על טנק
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "הסי-ספרייט יצא משירות בארה"ב אך הוא זוכה לעדנה בינלאומית"
האיכות לא טובה אבל אלה סדרת תמונות מניסוי שנערך בארה"ב באוקטובר 1971 ובמהלכו ירה מסוק HH-1K של חיל-הנחתים טיל סיידווינדר לעבר מטרת טנק. אני לא יודע מה יותר מוזר - הפלטפורמה המשגרת או המטרה. אני אנסה לאתר עוד פרטים על הפרשה המוזרה הזו.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
בתגובה להודעה מספר 23 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "סדרת תמונות מניסוי מוזר למדי - ירי סיידווינדר מיואי על טנק"
ולא רק בגלל הפלטפורמה המשגרת אלא גם בגלל סוג החימוש !
רש"ק (סטנדרטי/מקורי) של טיל דוגמת ה"סיידווינדר" לא אמור לגרום לטנק נזק ממשי...
שלא נדבר על ראש הביות של הטיל הזה שגם הוא "לא ממש" מתאים...
זכור לי בזמנו דובר על הסבת טילי סיידווינדר לטיל אוויר-קרקע שיתביית על החום מפנסי כלי-רכב... היה לפרויקט אפילו שם-קוד מטופש. אני אפשפש בניירת שלי ואנסה לאתר עוד פרטים. ייתכן וזה קשור איכשהו לניסוי הזה, הגם שלא נראה לי שיש דימיון בין פנסי מכונית לטנק.
אגב, דווקא בוויקפדיה כתוב שנעשו ניסויי נ"ט בסיידווינדר, אך ייתכן מאוד שהמשפט הזה הוא רק על סמך התמונות שהעלתי.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
אחד האשכולות המרתקים...
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "וגם זה קשור להכלאה המוזרה - ורק מתדרדר יותר..."
סדרת החימושים עם רב"ת ברקן הזויה לגמרי. הרי ידוע שאחת ממגבלות הטיל היתה הקושי של הרב"ת שלו להתביית על מטרות שטסו על רקע הפרעות קרקע, אז איך ציפו ממנו להתביית על מטרה קרקעית?
ואם כבר סיידוויינדר, כך הכל התחיל: ה-Heat-homing Rocket על כנף של סקייריידר בצ'יינה-לייק. מעניין שחוץ מהטיל האמיתי מותקן על הכנף גם דמה.
לצערי אינני זוכר מאיפה סרקתי את התצלום
נזכרתי בשם: AGM-87 "פוקוס" - סיידווינדר נגד מטרות קרקע חמות
בתגובה להודעה מספר 32 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "צודק. זה אכן נראה כמו AGM-83"
In the late 1960s, the Naval Weapons Center (NWC) at China Lake developed a derivative of the AIM-9 Sidewinder air-to-air missile for air-to-ground use. An unknown number of AIM-9B missiles were converted by General Electric and designated AGM-87AFocus I. The AGM-87A was used in Vietnam during 1969/70 for night attacks against visible IR emitters, such as truck headlights.
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
בתגובה להודעה מספר 33 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "נזכרתי בשם: AGM-87 "פוקוס" - סיידווינדר נגד מטרות קרקע חמות"
הפוקוס היה אחד מכלי הנשק האקזוטיים שפותחו כדי להלחם בתנועה על נתיב הו-צ'י-מין.
אם זכרוני אינו מטעני, הוא נועד להתביית על חום המנוע של כלי רכב ולא על הפנסים. בבדיקת חתימות א"א על הנתיב התברר שמנועים משאירים חתימה ברורה ביותר בג'ונגל וכתוצאה מכך פיתחו שורה של סנסורים וכלי נשק שנועדו לאתר חתימה זו. בפועל האיתור היה קל למדי, אבל הפוקוס בד"כ לא פגע במטרה.
ד"א, אתה זוכר את המקרה של ירי לביד על כש"ט מצרי במלחמת יוה"כ? זה אפילו פורסם לפני שנים רבות בבטאון ח"א. זה זמן מה שאני מנסה לאתר את הפרטים על הסיפור ולא מצליח.
פעם ראשונה שאני שומע על המקרה הזה?
יש קצת יותר פרטים?
זה היה שיגור מכוון?
איך הוא התביית על כלי שייט? יש אפשרות לנעול את המכ"ם על מטרה שכזו בכלל ?
פגע?
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
בתגובה להודעה מספר 37 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב ""...ירי לביד על כש"ט מצרי במלחמת יוה"כ? "......"
זה מסוג הדברים המעניינים שנתקלתי בהם בעבר, ואני לא זוכר היכן...אני כן זוכר שזה היה ירי לילה מכוון עם נעילה לאחר שהתברר עוד לפני המלחמה שמכ"ם הקורנס יכול לנעול על כלי שיט ושהלביד יכול להתביית. נדמה לי שהטייס היה פריגת והם טענו לפגיעה. אני בטוח ש-NSDQ160 יצליח לשלוף את הפרטים.
שווה לפתוח דיון חדש בנושא שימושים מקוריים באמל"ח שלא למטרה לשמם פותח ולהעביר את החלק האחרון של הדיון הזה אליו, שכן זה מתאים יותר מאשר תחת הכותרת המקורית.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
זה מסוג הדברים המעניינים שנתקלתי בהם בעבר, ואני לא זוכר היכן...אני כן זוכר שזה היה ירי לילה מכוון עם נעילה לאחר שהתברר עוד לפני המלחמה שמכ"ם הקורנס יכול לנעול על כלי שיט ושהלביד יכול להתביית. נדמה לי שהטייס היה פריגת והם טענו לפגיעה. אני בטוח ש-NSDQ160 יצליח לשלוף את הפרטים.
שנת 2002, רב"ח, תצוגת תכלית מבישה למדי. מתחילה באילתור הסטנדרטי של החלפת הצפ"ש בפתיל רועם, ממשיכה בחישוב לא נכון של תעופת עוגיב עשן של 155 מ"מ שהורסת את עמדת הסאגר ומתעופפת מעל לקהל, דרך החטאות של שיגור עורב מקוברה ותירוץ לתקלה טכנית ע"י הטייס ומסתיימת בשיגור צ'אפרל שמתביית על קו האופק במקום על הרקטה הוורודה ההיא ועף לכיוון טנק. לא נראה לי שהצ'פארל אשכרה ננעל על חום מנוע הטנק (למרות טענת כמה צוערי נ"מ) אבל הוא פגע בצורה מעוררת חשד.
_____________________________________
The Chrismas Truce
המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "הסי-ספרייט יצא משירות בארה"ב אך הוא זוכה לעדנה בינלאומית"
פרויקט הסי ספרייט של הצי האוסטרלי נחשב לכשלון מהדהד ברכש צבאי, שני רק לבזיון פרויקט ה WEDGETAIL (האווקס האוסטרלי המפורסם) שהחל אף הוא באותה השנה ממש - 1997. מרגע קבלת המסוקים ב 2003 התברר שהם אינם עומדים בספסיפיקציות הבסיסיות שהוגדרו בחוזה ובתום 5 שנים של נסיונות לשפר את המצב (במהלכן המסוקים היו מושבתים חלקית) הגיעו האוסטרליים להסכמה עם היצרן על ביטול העסקה והחזרת הכלים לארה"ב, שם הם שוכבים כאבן שאין לה הופכין עד עצם היום הזה.
יש לציין שכבר במועד חתימתה גרמה העסקה המוזרה הזו להרמת גבות מצד אנליסטים ומומחים רבים ועד עצם היום הזה לא ברור בדיוק מדוע העדיפו האוסטרלים לרכוש דווקא פלטפורמה מיושנת ונחותה לכל הדעות על פני הסופר לינקס הבריטי למשל, בעיקר אחרי שבאותו פרק הזמן הסי-ספרייט המשודרג נדחה כמעט על הסף על ידי הדרום קוריאנים, להם היו דרישות מבצעיות כמעט זהות לאוסטרליים, לטובת הזמנת המשך של הסופר-לינקס.
The potential purchase could be worth up to about USD200 million and includes 11 helicopters, a flight simulator, training devices, spares, and associated equipment.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
באמצע שנות השמונים במקדונל-דגלס עבדו על הרעיון להסב את מסוק האפאצ'י לשימוש הצי והנחתים, בדגם שיקרא Sea Apache. הפרויקט בוטל כשהוא עדיין בשלב השירטוטים, אבל בכל זאת מדובר בדגם מאוד מעניין של האפאצ'י, וחימוש לא כ"כ שיגרתי למסוקי תקיפה: טילי הארפון.
אגב בתמונה שצירפתי עוד רואים שזה אפאצ'י, להצעות היותר מאוחרות יש פחות דימיון למסוק המקורי. לקריאה נוספת
אבל בכל מקרה חימוש מסוקים בטילי אויר-ים אינו נדיר. בין הקומבינציות הידועות:
סיהוק-פינגווין
סי-ספרייט-פינגווין
סופר-פרלון-אקסוסט
לינקס-סקואה (כנראה השילוב המצליח ביותר)
ועוד...
בעבר דלפו לרשת מספר שרטוטים מתוך מחקר ההיתכנות של SeaApache שנקרא "Marinized Apache -- An Engineering Challenge", כיום הוא ניתן לרכישה במספר קטן של חנויות מקוונות. פרטים מעניינים השווים אזכור הם אופציית הנשיאה של טיל נ"ס penguin המוזכרת בשרטוט השני, ותצורת קיפול הזנב בשרטוט החמישי.
קונספט דומה בצורה כמעט חשודה, של הסבת מסק"ר A-129 Mangusta מתוצרת אוגוסטה האיטלקית לתפקיד ליווי ואבטחה ימית. המסוק תוכנן לשאת מערכות ל"א ו-DataLink, וטילי נ"ס Sea Skua או Marte.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
למרות שהן אינן באיכות טובה, בתמונות נראית ה"Maverick", גרסה לא מאויישת של הרובינזון R-22, שפותחה על-ידי "בואינג" (או ליתר דיוק על-ידי חברה שנרכשה על-ידי "בואינג"), כשהיא משגרת טיל הלפייר. כנראה שארבע מערכות כאלה נרכשו על-ידי צי ארה"ב עבור הכוחות המיוחדים. ככל הנראה מדובר בגרסה לא חמושה.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
תצורה לא-סימטרית שמשלבת טילי הלפייר וטאו ורקטות. המארינס אוהבים שילוב כזה, שכן יש מטרות שלא מצדיקות שימוש בהלפייר היקרים. במקרה זה הבחירה היא בשני טאו בצד אחד ומנשא לארבעה הלפייר עם שני טילים בצד השני.
עוד דוגמאות לתצורות לא-סימטריות:
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
אני מוכרח לדעת איך הסיפור על הצ'אפאצולים (צ'פארל) חוזר על עצמו ברב"חים.
כבר ב 1996 שמעתי את הסיפור בתקופה הקצרה ששרתתי בביסנ"מ.
לא אפרט יותר מדיי אבל התרוץ בזמנו היה שהבחור התרגש ולא המתין לצליל הנעילה על המטרה ושיגר.
איך זה ששנים אח"כ זה עדיין קורה ?
דרך אגב... לא הגיע הזמן להחליף את הצ'פאצ'ול במערכת דו תכליתית? נ"מ ונ"ט?
אאל"ט, ברב"ח שאני ראיתי, הטענה (לפני תחקיר מקצועי אלא רכילות צוערי הנ"מ) היתה שהטיל הוורוד ההוא נורה בזווית נמוכה מדי והצ'פארל ננעל על מטרה בקו רקיע במקום על הטיל הוורוד. דרך אגב, למה הוא צבוע בוורוד? הקלה על זיהוי?
_____________________________________
The Chrismas Truce
המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
מערכת פיזור מוקשים WMA-2 מותקנת על מסוק Mi-8ST רוסי. המוקשים מאוחסנים ב"קסטות" אלכסוניות הנראות בתוך תא המטען, וסרט נע שמותקן מתחתן (לא נראה) הוביל אותן אל המגלשה הבולטת מאחור. שיטה זו נחשבה מהירה בהרבה ממערכות הטמנה קרקעיות (נגמ"ש מיקוש GMZ-3, מערכות נגררות) אך חסרונה בפיזור חשוף של המוקשים וחשיפה של המסוק לאש קרקעית עקב הדרישה לתנועה איטית ומדודה בגובה נמוך.
בספרות הצבאית מסומנים מסוקים אלה גם Mi-8AV,Mi-8VSM או Mi-8AD.
לא הצלחתי למצוא פרטים מדוייקים על המוקשים, אך ממה שהצלחתי להבין מדובר בשני דגמים שונים של המערכת - אחד למוקשי נ"א ואחד למוקשי נ"ט - כשההבדל נובע מחוסר היכולת של המערכת להכיל מוקשים בגדלים שונים.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
נתקלתי בתמונתו של הסיקורסקי (UH 34?) הזה עליו הותקנו משגרים עבור מה שנראה כרקטות 4.5 אינטש' (או "שוות ערך")...
לצערי אני ממש לא זוכר באיזה הקשר הורדתי את התמונה הזו ומהיכן...
התצורה שונה מעט מזו של המסוקים האמריקאים. לא זכורה לי תמונה של AH-1 איראני עם טילי אוויר-אוויר, אבל אין ספק שביכולתם של האיראנים להתאים את המסוקים שלהם בכוחות עצמם. אני אנסה לחפש בארכיון שלי תמונות אחרות.
צריך לזכור שלאיראנים יש ניסיון בהפעלת מסק"רים למשימות אוויר-אוויר, בעיקר כנגד מסוקים אחרים. יחד עם זאת כמדומני ההפלות של כלי-טיס עיראקיים נעשו ברובן בירי טאו ותותח ולא בחימוש אוויר-אוויר ייעודי.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
בתגובה להודעה מספר 76 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "אכן נראה כמו התאמה לנשיאת AIM-9"
טרם מצאתי תמונות, אך כחלק מתוכנית ההשבחה המקומית של ה-AH-1J הנקראת 2091 (מבוצעת על-ידי PANHA) הותאמו המסוקים לנשיאת טילי סיידווינדר. ככל הנראה הוצגו תמונות של המסוק כשהוא חמוש בטילי סיידווינדר בטלוויזיה האיראנית. יחד עם זאת המסוק בתמונה לא נראה כמודל 2091, שכן ההשבחה כוללת החלפת החופה לחופה מרובעת כמו בדגמי S.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
בתגובה להודעה מספר 81 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "גירסת מסק"ר ניסיונית של הסיספרייט - ה"טומהאוק""
שישה מסוקי UH-2B הוסבו לדגם חילוץ HH-2C ופעלו במסגרת טייסת הסיוע HC-7 של הצי, לטובת המשימה הם צוידו במנוף כבל ובצריחון מקלע M-134 רב-קני בתצורת Mini-TAT. הסיבה להתבססות על דגם B היתה שדגם A היה מצוייד במנוע בודד שלא היה מסוגל להתמודד עם נשיאת המשקל הנוסף וגם לתמרן בצורה חריפה במתארי חילוץ קרבי. ועדיין, החום והלחות של דרום-מזרח אסיה פגעו קשות בביצועי המסוק וכל השישה הוצאו משירות תוך פחות משנתיים לאחר תחילת הפרוייקט.
הטיל נגד ספינות המשוגר מהסי-קינג הוא כמובן הסי-קילר 2 האיטלקי, אקזמפלר נדיר שנרכש אך ורק בידי האיראנים, ולא פיתוח מקומי שלהם. יתכן שהשם שהובא כאן הוא כינוי איראני מקומי של הטיל האיטלקי, כפי שאנחנו מצמידים שמות וכינויים לטילים אמריקנים, ראה כאן פרטים נוספים
לא מדוייק, הפאג'ר-א דאריה אומנם מבוסס על הסי-קילר, אולם בניגוד לו הוא משתמש בהנחיה אלקטרואופטית שסביר להניח שהועתקה (כמו בסוגים אחרים של חימוש איראני) מהדורות הראשונים של טילי המייבריק.
עוד הבדל הוא הבליטות בקצות הסנפירים המרכזיים (אנטנות תקשרות?), להשוואה שיגור סי קילר:
בתגובה להודעה מספר 86 שנכתבה על ידי double_o שמתחילה ב "לא מדוייק, הפאג'ר-א דאריה..."
לגבי הבליטות בקצות הכנפונים האמצעיים, מסתבר שהם אינן קשורות להנחיית ה EO... ראה התמונה מצ"ב של גרסת הים-ים המקורית של הסי-קילר (עם הרש"ק המוקטן), מתוך מדריך הטילים של ביל גנסטון, שיצא לאור ב 1979...
הסופר פרלון הינו עיראקי. (צולם בצרפת טרם מסירתו לעיראק).
_____________________________________
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".
רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
בתגובה להודעה מספר 83 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "עוד פטנט איראני - OH-58 עם מיניגאן תחתי"
לפי הספר Modern Fighting Helicopters של הוצ' Salamander ז"ל המערכת יוצרה בשנות ה-90 ע"י חברת Emerson Electric (כיום Space Electronics company) וכונתה במקור MiniTAT כקונספט המשך של צריחון TAT שהיה בשימוש מסוקי חילוץ במלחמת וייטנאם. בהמשך שונה השם -FTS, או Flexible Turret System. למערכת היה שדה ראיה/ירי אופקי של 360 מעלות, עם הגבהה של 10 מעלות והנמכה עד 70 מעלות. זמן הפתיחה של זרוע המקלע היה 7 שניות, וסגירה תוך 3 שניות. מאחר והמערכת עברה את הקו התחתון של המגלשיים, למקרה של כשל חשמלי המונע את קיפול הזרוע צוידה המערכת במנגנון מכאני להשמטה (Jettison) ללא נזק לגוף המסוק.
ונקודה מעניינת הקשורה לנושא: מערכת החימוש להגנה עצמית שתותקן על CV-22 התבססה לפחות בצורה חלקית על FTS, למרות שהיא תיוצר ע"י חברה אחרת.
בתגובה להודעה מספר 101 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "ה-AH-2 מותאם לנשיאת שני סוגי הטילים שציינת"
אם כבר הגענו לאמל"ח של דרא"פ אז סליחה על החריגה מנושא האשכול, אבל הסיפור שווה.
משפחת טילי ה V3/V4 מותאמת לנשיאה ע"י מטוסי הצ'יטה של דרא"פ (פרשו השנה והוחלפו ע"י הגריפן).
לפני כמה שנים בזמן טיול בדרא"פ נסענו לאורך החוף הדרומי המהמם ביופיו מקייפטאון לפורט אליזבת, בשלב מסויים לפתע עברו נמוך מאד מעלינו מטוסי "כפיר" נושאי טילי "פיתון 3" ונחתו בבסיס לא רחוק מהכביש.
מייד נסענו לשם וצפינו במחזה, הש.ג ניגש אלינו ושאל למעשינו, כשהבין שאנחנו מישראל התחיל לדבר איתנו עברית (אמנם אסר עלינו לצלם אבל סיפק לנו שירותי הדרכה מאלפים), רגע זה עוד לא נגמר - אח"כ נסענו לתחנת דלק סמוכה ליד בית מלון עליו התנוססו דגלי דרא"פ וישראל בגאווה והמתדלק גם כן דיבר עברית ואפילו בזמן שניקה את החלון שר לנו את "הבה נגילה"....
למי שלא הבין: הכפיר היה הצ'יטה והפיתון 3 היה ה V3S
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".
רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
שילוב נאה בין נ"ט ("סאגר") לנ"מ (וורסיה מקומית כנראה של ה S.A 7 ) ע"ג "גאזל" :
אגב שאלה שתמיד סקרנה אותי, אינני יודע איך זה עם ה"סטינגר" אבל כחלק מהכנת ה"סטרלה" לשיגור על המפעיל להסיר את הכיסוי שמגן על זכוכית הרב"ת (בתמונה נראה ככיסוי השחור שבקדמת המשגר) .
כיצד עם כך מתבצעת שליפת הכיסוי בוורסיה המוסקת של המשגר הנ"ל ודומיו?...
האם הכיסוי מוסר בטרם ההמראה (שהרי אז זכוכית הרב"ת למעשה חשופה מאוד לפגיעות במהלך הטיסה)?....
האם יש מנגנון מכאני/פירוטכני שאחראי להסרת הכיסוי טרם השיגור?...
ואם הטיל לא שוגר מה אז?...
אגב - "מתבשלת" אצלי כבר די הרבה זמן סקירה על הצבא הסרבי שהנו צבא מצוייד ומאומן היטב.....
Both ends of the launch tube are sealed with breakable disks. The IR window (front disk) is transparent to IR radiation. Both the IR window and the blowout disk (rear) break when the missile is fired.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
האמת - לא חשבתי על הכוון הזה בכלל !
השיטה של שבירת חיפוי מוכרת לי מתחום רקטות הא/ק אך לא חשבתי שהיא מיושמת גם בטילים בעלי חיישן א"א עם חיפוי שהוא בסה"כ רגיש ועדין למדי....
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
המסוק נועד לנשיאת משגר נייד 9P116 לטילי שיוט 4K95. הרעיון היה להטיס את המשגר לשטח, לפרוק אותו במהירות, לשגר את הטיל, ולהתפנות. הפרויקט לא הבשיל לכדי מערכת מבצעית.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
בכל המקרים של המשגרים הייעודיים עבור מסוקים, הם תוכננו לקומפקטיות מקסימלית עם דגש מופחת על עבירות. ההנחה היתה שכאמור המשגר צריך לפרוק מהמסוק ולנוע למרחק של מספר ק"מ בודדים במקרה הגרוע ביותר.
הסקאד, להבנתי, נע עם אוסף של כלי תדלוק, אבטחה,פיקוד והצבה. אני מניח שהטיל לא הוסק מתודלק, למשל- האם הדלק נישא במסוק אחר, או שהמסוק דילג בין אתרי תדלוק מוכנים?
גם הרכב המצחיק 9P116- איפההתקשורת והמנוע שלו? איך הוא יודע מתי ולהיכן לשגר?
בתגובה להודעה מספר 113 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "הסקאד, להבנתי, נע עם אוסף של..."
לפי אוספרי, יש מספר רמות מוכנות לפני שיגור סקאד (לאו דווקא ממשגר מוסק) כשהנמוכה ביותר היא טיל מאוכסן בימ"ח בנפרד מהמשגר ועובר בדיקות כל שנתיים והגבוהה ביותר היא טיל מוזקף, מכוון למטרה ועם נתוני מטארולוגיה מעודכנים.
לפי סד"פ של עלייה במוכנות ויציאה ללחימה - התדלוק של הטיל מתבצע בימ"ח בזמן ההרכבה על המשגר ולפני היציאה לשטח כך שכנראה שלמרות שמתדלקים את הטיל בין השאר בחומצה חנקתית מעשנת, יש טווח זמן מסויים שבו היא יכולה להיות מאוכסנת במיכלי הטיל לפני השיגור.
סוללות הסקאד מרובות הרכבים שאנחנו מכירים מיועדות ללחימה לאורך זמן וכוללות אפשרות לתדלוק של מנה שניה בשטח, רכבי סיור, פיקוד, קשר, מטארולוגיה, פוליטרוק, אבטחה, טבח, חובש, משגיח כשרות, מש"קית ת"ש, שלמיה, רביעיית מיתרים וכמובן - גזלן.
להערכתי שבסקאדים המוסקים אין שהייה בשטח וכל התהליך הוא חד פעמי כך שהם מגיעים לשטח מתודלקים ומחומשים ולא צריך מיכליות, בטח יש "בנק" של איזורי השיגור ממופים מראש כך שלא צריך רכבי סיור והם מקבלים נתוני מטארולוגיה מעודכנים מראש כך שגם את זה לא צריך לייצר בשטח, קשר יש על המסוק ופיקוד יכול להיות משוחה במרחק ביטחון מהמשגר. ככל נראה כל מה שצריך זה לוודא שנחתו במיקום מדוייק, לכוון לפי מה שיש להם בספרון המטרות ולשגר. סוג של shoot n` scoot.
בתגובה להודעה מספר 113 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "הסקאד, להבנתי, נע עם אוסף של..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קרן-אור
גם הרכב המצחיק 9P116- איפההתקשורת והמנוע שלו? איך הוא יודע מתי ולהיכן לשגר?
מדובר במשגר טילים נגד ספינות, שנועד לאפשר פריסה מהירה וכיסוי של שטח גדול בזמן קצר. סביר להניח כי כלים אלה ייפרסו לפני נסיון תפיסת ראש חוף ע"י כוח פולש מהים.
ובאשר להיכן לשגר ומתי - יש ל-shaddock כמה וכמה תתי דגמים, אבל לפי מה שהבנתי הדגם היבשתי מקבל נ"צ כללי ממטוס סיור או מכ"מ הגנת חופים יבשתי והטיל מונחה אינרציאלית לאורך רוב מסלולו ומתביית בעזרת מכ"מ אקטיבי בשלב הסופי.
מכאן שאין צורך במשגר מורכב מדי. כל מה שצריך זה data link שמקבל נ"צ למטרה והטיל די אוטונומי בהמשך.
הדגמים המוקדמים, המשוגרים מצוללות, דרשו קשר רציף בין המשגר לטיל אבל נועדו לתקיפת חוף והיו בעלי CEP של כמה ק"מ. לא נראה לי שדגם חוף-ים היה בעל נתונים דומים.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
במהלך מלחמת פוקלנד, ח"א הארגנטיני השתמש במספר מטוסי C-130B (או E, לא ברור) למשימות הפצצה כנגד כוחות בריטיים. תחילה הפצצות הוטלו מהרמפה האחורית, ומאוחר יותר הותקנו מתלים תקניים במקום מיכלי הדלק החיצוניים. ישנם לפחות שני אירועים של תקיפות אלה, המתועדים בצורה מפורטת:
29/5/82 - המיכלית British Wye מותקפת ע"י C-130 בודד. 8 פצצות הוטלו על הספינה, מתוכן רק אחת פגעה אך ניתרה מהסיפון ועפה לים. לספינה לא נגרם נזק, והיא המשיכה בדרכה.
8/6/82 - המיכלית האזרחית Hercules (צירוף מקרים אירוני...) מותקפת בצהרי היום ע"י מספר מטוסים, שלפחות אחד מהם היה C-130. הספינה יצאה מברזיל ושייטה מחוץ לאיזור הלחימה, ולמען הפרוטוקול דיווחה בקשר לשלטונות ארגנטינה על נוכחותה באיזור - 45 דקות לאחר מכן הספינה הותקפה לראשונה, ולאחר מכן פעמיים נוספות. לאחר ההתקפה האחרונה הספינה שבה לאחור אל נמל ריו, עקב הנזק שספגה - בסריקת נזקים אותרה פצצת 250 ק"ג שלא התפוצצה במיכל מס' 2, ולאחר שהתברר שהסיכון בהוצאתה גדול מדי הספינה הוטבעה בצורה יזומה שבועיים מאוחר יותר במרחק 250 מייל מזרחית לברזיל.
מקרים נוספים של התקפות נרשמו אך לא תועדו בצורה מדוייקת. לפחות מטוס C-130 אחד הופל במהלך משימת הפצצה, בתאריך 2/6/82.
מעניין- אני מכיר סיפורים על הרקולסים במשימות תובלה, סיור ותדלוק. אני מניח שהארגנטינאים ניצלו את הטווח הגדול שלהם ביחס לדאגר ולסקייהוק.
לגבי הנפלים: 60% מהפצצות הארגנטיאיות במערכה היו נפל. ההפצצות בוצעו בגובה נמוך, בניגוד למתאר הרגיל של חה"א הארגנטינאי- קראתי טענה לפיה חה"י הארגנטינאי (שהפעיל סקייהוקים והיה מנוסה בתקיפת ספינות) לא טרח להעביר את מרעומי ההשהיה הנדרשים לתקיפה כזו.
דומני כי כדאי לפתוח אשכול "תצורות חמוש לא שגרתיות למטוסי תובלה", בתקווה שיידמה לאשכול המצוין והמפתיע [1] הזה.
מסתבר שבעיירה Oliva שבמחוז קורדובה (ארגנטינה) ישנו מוזיאון חצי מאולתר אך מרשים בשם Museo Nacional De Malvinas - ובתרגום חופשי "המוזיאון הלאומי למלחמת פוקלנד". התמונות הבאות הן רפרודוקציה של תמונות מהמוזיאון שצולמו ע"י תיירים, בתמונה השניה והשלישית ניתן לראות את כוונת ההפצצה - מומחי הטיסה של הפורום ודאי ידעו לפרט מאיזה מטוס היא הושאלה. בנוסף מעניין לראות את תוספת מיכלי הדלק בתא המטען של המפציץ המאולתר.
הטיל על ה-UH-1 אינו דגם ראשוני של ההלפייר, אלא ZAGM-64 הורנט, שהוא טיל מתקדם שקדם להלפייר אך לא הבשיל למערכת מבצעית.
וכך נראה שיגור של אחת התצורות שלו:
הצילום של הקוברה עם ההלפייר אינו כה נדיר. המסוק שימש במשך תקופה לניסויי ירי של הטיל ומערכות הנחייה (שחלקן הותקנו בחרטום המסוק). להלן שתי תמונות נוספות. במידת הצורך אעלה נוספות:
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".
רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
הטיל על ה-UH-1 אינו דגם ראשוני של ההלפייר, אלא ZAGM-64 הורנט, שהוא טיל מתקדם שקדם להלפייר אך לא הבשיל למערכת מבצעית.
אני מכיר את ההורנט, ובכל מקרה מי שצילם את התמונה כתב עקב שאלה בעניינה את התשובה הבאה:
ציטוט:
it is definitely an early AGM-114A prototype. I'd never seen the mount and rail in any detail. Looks like a modification to the basic M156 mount and then the rail attaches to the MA-4A bomb rack
וליתר בטחון, הנה תמונה של הורנט בניסוי שיגור ממטוס
בסופו של דבר בחרו הבריטים שלא לרכוש את ההלפייר והסתפקו בטאו. כתוצאה מכך הצבא הבריטי המתין 20 שנים נוספות (!!!) להלפייר בטרם נכנס לשימוש ה WAH-64D ונאלץ לצאת ל 2 מלחמות המפרץ כשהוא מצויד במסק"רים עם טילים מיושנים. ב 1984 בנתה ווסטלנד במסגרת מיזם פרטי את הלינקס 3 היבשתי, דגם משודרג ששילב אלמנטים מתוך מסוק ה WG30 האזרחי, כני נסע אופניים (בדומה ללינקס הימי ודגם 9 היבשתי העתידי) ונשא שמיניית הלפיירים. לרוע מזלה של ווסטלנד שני המסוקים היו לכשלונות מסחריים גמורים.
התמונות מתוך גליון ישן של WORLD AIR POWER JOURNAL.
בתגובה להודעה מספר 131 שנכתבה על ידי efekt שמתחילה ב "גם אני מצאתי כמה תמונות (שבעיניי הלא מיומנות לפחות) הן לא שגרתיות"
עשית קצת בלאגן, אז הגיע הזמן לעשות סדר גם בנושא הזה. ככלל, הזירה הראשונה בה נדרש שימוש במערכות ראיית לילה למסוקים היתה כמובן וייטנאם. תרמו לכך שני גורמים: זו היתה המלחמה הראשונה בה נעשה שימוש מסיבי (שלא לאמר הסתמכות) במסוקי סער, ואותה מלחמה התנהלה באיזור בו המקומיים פעלו במהלך הלילה במימדים משמעותיים. בשלב הראשון של השימוש במסוקים למשימות לילה - לרוב משימות חיפוש והשמדה - נעשה שימוש בזרקורי קסנון צמודים למקלעים כבדים או למקלעים רב-קניים M134. התת-דגם קיבל את הכינוי Firefly. ועדיין, זה לא ממש הספיק.
המסוק הראשון שקיבל מערכת ראיית לילה קרבית היה UH-1 מהדגם החמוש (Gunship), והותקנה עליו מערכת INFANT (ר"ת Iroquois Night Fighter And Night Tracker). זו היתה מערכת מגושמת וראשונית, ועדיין זה היה יותר טוב מכלום.
בהמשך נכנסו מסוקי הקוברה, מסוקי קרב ייעודיים שהחליפו את Gunship שהיו פתרון-ביניים. במקור הקוברה לא החזיק כשירות לפעילות בלילה, ולכן פותחה עבורו מערכת CONFICS - שים לב שהתמונה הראשונה שהבאת אינה שלה אלא של SMASH (ע"ע). זו היתה מערכת פרימיטיבית יחסית שהכילה זוג מצלמות LLTV לאור נמוך, שבניגוד לקודמת היתה בנויה לצידוד והגבהה.
כאמור, מערכת לילה נוספת שהוכנסה לשימוש היתה SMASH (קיצור קומפקטי של Southeast Asia Multi-Sensor Armament Subsystem for HueyCobra). מערכת זו התבססה על גרסה מוקדמת של FLIR מסוג AN/AAQ-5 מתוצרת Aerojet ElectroSystems , וכן (בתשובה לשאלתו של efekt) פוד מכ"ם AN/APQ-137B של Emerson Electric.
UH-1 מהראשונים שהותקנו עם משגרי TOW (לא מותקנים בתמונה), שאליו הוסף SMASH.
את כל האמור לעיל אפשר לסכם במשפט קצר: כל המערכות הנ"ל לא ממש עשו את עבודתן נאמנה. הטכנולוגיה שעליהן התבססו היו ראשוניות חדשות ולא בשלות מספיק, והן סבלו ממחלות ילדות ועדינות-יתר. ועדיין, אלה היו הצעדים הראשונים בתחום.
בתגובה להודעה מספר 134 שנכתבה על ידי efekt שמתחילה ב "מדוע יש למערכת 2 מצלמות (?) - האם זה כדי להקנות לטייס ראייה סטריאוסקופית?"
לטייס יש 2 עיניות. אני מניח שאלו 2 מצלמות טלויזיה לאור נמוך. מקור AN/ASQ-132INFANT (Iroquois Night Fighter And Tracker) Image Intensifier System; manufactured by Hughes; used in UH-1C/M
בד"כ image intensifier הוא מא"כ (הגברה אנלוגית במקביל- כל פיקסל מוגבר בנפרד) אבל מסידור התא ברור ששמגיע אליו אות וידאו. לדעתי יש שם שפופרות וידיקון שמצלמות (ואולי גם מגבירות) תמונה של 2 מא"כים.
בכל מיקרה, ה- SMASH מעניין: זה מעין "אבא" של הלונגבואו.
כאן המקום להזכיר את הניסויים שעשו אצלנו בטייסת 124 בתחילת שנות ה-60 עם כוונת סנייפרסקופ שחוברה לקסדת הטייס עם ריתמה מסובכת. הגורם העיקרי שדחף את הרעיון היתה ההבנה המוקדמת של חשיבות הפעילות המוסקת בלילה - בעיקר במסגרת השת"פ המתפתח עם סיירת מטכ"ל.
גם כאן הפיתוח לא הוביל לכלום עד פיתוח טכנולוגית ה-NVG לקראת סוף שנות ה-70.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
שני ניסויים שבוצעו בהרכבת סטינגר על מסוקי סער וסיור, לשימוש הגנתי עבור כוחות סער. שניהם בוצעו בשנת 1978, השנה בה החלה אספקת הטיל לכוחות צבא ארה"ב כתחליף לרדאיי שקדם לו. ההתקן בניסוי השני מעניין כשלעצמו, ומזכיר את ההתקן של המיניגאן בתגובות 78 ו-80. כנראה שהניסויים לא נתנו תוצאות מעשיות, מאחר והשימוש בגרסה אווירית של הסטינגר (AIM-92 Stinger ATAS) החל רק באמצע שנות ה-90.
בתגובה להודעה מספר 142 שנכתבה על ידי efekt שמתחילה ב "איך סטינגר המותקן על מסוק (וביחוד מתחתיו) אמור לסייע לכוחות סער?"
במתווה של הנחתת כוחות, סביר להניח שהם מיועדים לחיפוי הדדי נגד מסק"רים במהלך אקט ההנחתה עצמו. שב"ה הוא מטבעו שטח מאויים, ולא תמיד יהיה מסק"ר בחיפוי עם חימוש א"א.
בתגובה להודעה מספר 144 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "מעניין- לוחמה בכלי טיס אויבים..."
בסופו של דבר, מדובר בעניין של פיתוח כשירות - השאלה אם כן או לא יעשה בה שימוש היא שאלה נפרדת. השאלה שלך נוגעת בחצי מהמקרים המופיעים באשכול – אפשר באותה מידה לשאול מה קשור טיל סיידוויינדר או נמרוד למסוק CH-53, או חימושים אקזוטיים כמו בומבוויינדר למסוקים בכלל.
ספציפית לנושא הסטינגרים, כאן דוקא הכשירות כן הפכה לחימוש סטנדרטי כמו שניתן לראות בתמונות הבאות - גם השימוש בטילי א"א לטווח קצר עם מסוקי סיור הגיוני הרבה יותר מאשר עם מסוקי תובלה/סער. מעניין שלמרות שהניסוי הראשון בוצע בסוף שנות ה-70, השימוש המבצעי בהם החל רק יותר מעשור מאוחר יותר. תחילה נעשה שימוש בטילי סטינגר רגילים, בהמשך פותחה גם גרסה אוירית ייעודית (AIM-92 Stinger ATAS).
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
Agusta A109BA נושא טילי AIM-9
מי-24 צ'כי נושא AA-8 Aphid:
ציטוט:
Those technicians went to a lot of trouble to make these AA-8 Aphids look not only flight worthy but launch capable. It looks like they have modified the AT-3 Swatter / Falanga missiles tracks to not only support the AA-8, but have a slide on / off ability.The AA-8 does not require the seeker to be nitrogen cooled. So all one needs is a stable rail to hold the missile during flight and an electric rocket motor ignition to launch it. To hit one's target, one would need a seeker-head monitor to determine if the missile has acquired the target. The images do not show if they are monitoring the seeker-head. I'd say, based on what is shown that then could put up into a hover and launch the missile. Fully air-to-air capable is another matter - someone else will have to provide those details
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
ההסטוריה החימושית של TOW בגרסה האוירית לא החלה במסק"ר AH-1 קוברה, למרות שהשיוך הזה הוא טעות נפוצה למדי. בפועל הותקנו בשנת 1972 שתי מערכות ראשוניות מדגם XM-26 על מסוקים מטייסת 129 שהוצבה בוייטנאם – המערכות כללו זוג משגר תלת-קני וצריחון אופטיקה שהותקן בחרטום המסוק. מאחר וכל הקונספט של שימוש בטילי TOW על מסוקים היה ראשוני ובתולי, נשלחו עם המסוקים גם טכנאים ואנשי חק"ב (צבאיים וגם אזרחיים) שערכו במידת האפשר בדיקות ומדידות לשריון שהושמד ע"י הטילים. בהמשך הותקנו מערכות XM-26 על שמונה מסוקי קוברה שסומנו YAH-1Q והופעלו אף הם בוייטנאם - הלקחים שהופקו מהשימוש במערכת עזרו בפיתוח המשגר 4-קני הסטנדרטי.
המערכת מורכבת על מסוק ניסוי במהלך מבחנים בארה"ב
אחד משני המסוקים במבצעיים שהופעלו בוייטנאם, צולם באיזור פלייקו שם הוצבה הטייסת
כנ"ל
אחד השיגורים הראשונים
תמונת בונוס: כוונת M65 TSU סטנדרטית של מסק"ר קוברה, מותקנת על גגו של UH-1 עם חיזוקים מתאימים - לא ברור מתי צולמה התמונה ובאיזה ניסוי מדובר.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
במהלך הלחימה בוייטנאם נעשו נסיונות להרכיב מערכות נשק שונות ומשונות בעשרות דיגומים ושילובים שונים של מקלעים, רקטות וטילים. בתמונות הבאות נראים שניים מהדיגומים היותר כבדים אותם ניסו האמריקאים, בשניהם מדובר בתותחים 20 מ"מ רב-קניים: התותח הראשון הוא M-61 המוכר והטוב, בדגם תלת-קני שנועד להפעלה ממסוקים - חצי מהקנים הוסרו כדי להקל על משקל התותח. חשוב לציין שמשקל התותח והכנה שלו יחד עם ארגז התחמושת הענק ומנגנון ההזנה הטילו על המסוק משקל רב, שהפכו אותו לאיטי ומגושם מכדי לתפקד בצורה יעילה בשדה הקרב. בהמשך נעשה מקצה שיפורים לתותח והקנים קוצרו, והכלי החדש סומן M-197 - הוא היה פחות מוצלח מקודמו והופעל בקצב אש נמוך של פחות מ-1000 כדור לדקה כדי למנוע שחיקה של הקנים.
אמנם לא חמוש אבל עדיין שווה אזכור. ה HSL-1 הביזארי הוא אמנם מבית בל המתחרה ולא מבית פיאסקי (לימים ורטול לימים בואינג) ועדיין תצורת המנועים וכני הנסע מרמזת על הבאות. פיאסקי אמנם יצרה מסוקים בתצורת טנדם עוד קודם לכן (למשל ה HRP-1 מימי מלחמת העולם השנייה) אולם נראה שדווקא את תצורת הצ'ינוק העתיקה מהתפלץ הלא מוצלח הזה מבית בל.
הניסויים נערכים ע"ג Vice Adm. Kulakov . אין לי מושג האם הרוטורים של ה- ka-52 מתפרקים, וכמה הוא דומה מבחינה פיזית ומבחינת הטסה ל- ka-27 הימי. מה הוא נושא-טורפדו? מדמה משקל?
בתגובה להודעה מספר 162 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "הבלוג ARES מדווח על ניסויים ימיים ב- Ka-52"
מספר תמונות לא רשמיות שצולמו במהלך המבחנים הראשונים, בהן הספינה אינה בתנועה. לא הצלחתי למצוא מידע כלשהוא בנוגע לחימוש שהמסוק נשא במהלך הניסוי, אולי Centurion יוכל להאיר את עינינו.
מספר תמונות לא רשמיות שצולמו במהלך המבחנים הראשונים, בהן הספינה אינה בתנועה. לא הצלחתי למצוא מידע כלשהוא בנוגע לחימוש שהמסוק נשא במהלך הניסוי, אולי Centurion יוכל להאיר את עינינו.
אני רואה מיכל דלק ופוד מטען (אולי אם ציוד רושם חיישנים לצורך ניסוים). מדובר כנראה בניסוים במסגרת עבודות מו"פ לגרסאת Ka-52K הימית (בשביל המיסטראלים).
המסוק בתמונה הוא אב-טיפוס הראשון של Ka-52 - מספר 61 צהוב.
בתגובה להודעה מספר 162 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "הבלוג ARES מדווח על ניסויים ימיים ב- Ka-52"
כחלק מהמהלך הרוסי לרכישת נושאת המטוסים הצרפתית מיסטרל, נבחן לפני שנתיים (27/11/09) אותו נושא בדיוק - מסוק מדגם Ka-52 Hokum-B הונחת על סיפון נושאת המטוסים. באותו ניסוי הונחתו גם מסוקי Ka-27 וגם Ka-29. הניסוי ההוא נחשב למיוחד מהסיבה שהדגם של Ka-52 היה עדיין בניסויים, ונדיר שכלי טיס בשלב זה של חייהם משתתפים בתרגילי שת"פ וניסויים על כ"ש של צבאות זרים.
אגב, התמונות האחרנות, הן מנושאת מסוקים מדם MISTRAL. החימוש שהמסוק נושא בתמנות אלה טילי נ"ט ATAKA. בשאר המטלים ניתן לראות מיכלי דלק ומה שרבים מנשא ציוד - אותו פוד בעל חתך מרובע.
_____________________________________
Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty
צחי בן עמי לתחום התעופה הצבאית, חיל האויר ותולדותיו
חבר מתאריך: 17.10.04
הודעות: 8,704
הסבות של מסק"ר קוברה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
בארה"ב הסבו מספר מסוקי קוברה לאיתור מקורות אש חבויים ביערות, על מנת לסייע בכיבוי שריפות יער גדולות.
תצורות FLIR
במקביל הוסב מסוק בודד ל... מנוף מעופף. ההסבה כללה התקנת מנשא מטען, העברת המצבר אל תא החימוש הקדמי והוספת מערכות נוספות למטוס (למשל מערכת לבקרת יציבות).
המסוק שימש להובלת בולי עצים ובהמשך הותאם גם ללוחמה בשריפות.
במהלך הניסויים
אגב - חברת בל לא נתנה את ברכתה להסבת המסוקים לתצורה זו...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
בהמשך לתגובה #137, מסתבר שהצ'כים עשו לא מעט ניסויי נשיאה ושיגור של חימוש לא רגיל. אחד מהם הוא הניסוי בהתאמת רקטות 122 מ"מ לשימוש במסוקי קרב כרקטות אויר-קרקע כבדות. הפיתוח התבצע במהלך החצי הראשון של שנוות ה-80 והסתיימו בשנת 1986, הניסויים התבצעו בשנת 1989 - במהלך 17-18/6 שוגרו 86 רקטות בירי בודד ובמטחים של 4 רקטות במספר מתארים שונים , ומתיאור מפי הצוות שהשתתף בניסויים מעניין למדי: השיגור הראשון התבצע בטיסה במהירות 75 קשר, ע"י מסוק Mi-24V מלווה במסוק Mi-8 שעסק בתיעוד השיגורים - כתוצאה מענן העשן שנפלט מהרקטות ונשאב אל מנועי המסוק הם כמעט השתנקו. לכן הוחלט להגביר את מהירות הטיסה ל-130 קשר, ועקב חוסר היכולת של Mi-8 לתפקד ביעילות במהירות זו הוא הוחלף במטוס L-410 Turbolet. סדרת הניסויים הסתיימה ללא תקלות נוספות, ובהמשך הרקטות הוצגו בתערוכות נשק וכנסי שיווק שונים.
קצת על הרקטות:
לא מדובר ברקטות הסטנדרטיות אלא בדגם קצר וקל יותר. הרקטה מסומנת LR-122, משקלה 46 ק"ג (לעומת 56-70 בדגמים הרגילים) ואורכה רק 194 ס"מ (לעומת 2.3 - 3 מטר בדגמים הרגילים). הרקטות שוגרו ממשגר 4-קני ייעודי שסומן LRM-122 או Grad-L, במשקל 46-61 ק"ג (תלוי במקור) ללא חימוש ו-247 ק"ג עם 4 קנים טעונים.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
בפרק כפול מרתק בסדרה WINGS OF RUSSIA הזמין לצפיה באינטרנט וסוקר את התפתחות המסוקים בברה"מ ב 80 השנים האחרונות. תצורות חימוש מעניינות של מסוקים שונים ומשונים בנשיאה פנימית, חיצונית ומטען כגון מקלעים בתא המטען של ההינד, טעינת טורפדו בקאמוב, טנ"ט דמה על מי-1 וקאמוב, הטלת מוקשים ושיגור רקות ממי-4 ועוד.
Spc. Jose Palomino, Spc. James Cobb, and Spc. Kenneth Waller, look at a modified M240 machine gun that is mounted in a mock-up door frame from a CH-47 Chinook helicopter during the 2011 Army Aviation Association of America's Annual Professional Forum and Exposition in Nashville, Tenn. The M240's turret mount has been modified to ensure the weapon doesn't hit the window frame
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
מערכת MAD (או Mortar Air Delivery) עשתה שימוש בפצצות מרגמה 81 מ"מ שהוטלו מהאויר כחימוש פזיר - למעשה גרסה זולה ופרימיטיבית של מארזי מצרר. המערכת הותקנה על מסע"ר UH-1 והופעלה בחזית וייטנאם, לאחר שהוצעה למחקר ופיתוח ע"י מפקד יחידת המסוקים של אוג' חי"ר 25. בסופו של דבר המערכת לא זכתה להצלחה מספיקה כדי להיכנס לשימוש סדרתי.
בתקופת הניסויים, הפצצות הוטלו ביד
מארז הפיזור הייעודי שפותח במסגרת הפרוייקט
לאחרונה הקונספט קיבל החייאה לא צפויהבתצורה מעט שונה, במסגרת פרוייקט ADM (או Air-Dropped Guided Mortar) של General Dynamics, שנועד להוות בסיס לחימוש מונחה מדוייק זול עבור כטב"ם טקטי. במקרה זה מדובר בפצמ"ר 80 מ"מ עם מרעום מונחה GPS ומנוהג-סנפירים שהופך את הפצמ"ר למיני-חמ"מ. התמונה צולמה במהלך הניסויים.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
פרוייקט שהחל בשנת 1981 להסבת מסוקי בל 206 לתפקיד צייד טנקים וסיוע קרוב - יש לזכור שמדובר בפרוייקט פרטי של היצרן, אשר קדם בכמה שנים טובות לפרוייקט דומה של צבא ארה"ב ונידון כאן במסגרת מבצע Prime Chance.
עלון פרסומי של היצרן משנת 1983/4
ואי אפשר בלי קצת פיקנטריה: פרסומת אחרת, הכוללת את הטקסס ריינג'ר הכי מפורסם בעולם
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
נראה כמו אבטיפוס מוקדם מאוד
- 3 להבי רוטור ראשי ולא 4
- מכלול רוטור שונה
-לא ברור אם ה"כנפונים" שאפשר לראות מעל ומאחורי המנועים שייכים למסוק עצמו, או לעצם שנמצא מאחוריו.
- מכלול המשקפות השמאלי בתצוגה דומה מאוד ל TADS/PNVS שמותקן כיום, אבל הימני לא מוכר לי. אולי נסיון לשלב את ה PNVS באותו מכלול עם ה TADS?
- צורת האף אולי מצביעה על אפשרות למכ"מ מזג אוויר (או מכ"מ מתוחכם יותר)? אם אני לא טועה אפשר לזהות את ה PNVS "מציץ" מתוך החיפוי.
- פיילונים נראים קצת שונים... קצרים יותר (מקדימה לאחורה) אבל ארוכים יותר (מלמעלה למטה). להשוואה . אולי זה רק בגלל זווית הצילום...
- חסר צינור פיטו בקצה כנף ימין? (ראו תמונה קודמת)
בתגובה להודעה מספר 183 שנכתבה על ידי ohadbx שמתחילה ב "מישהו יכול להרחיב על התצורה הבאה?"
ב-10 במארס 1977, שלושה חודשים אחרי שחברת "יוז" זכתה במכרז ה-AAH לפיתוח מסוק הקרב המתקדם של הצבא האמריקאי, הוצא מכרז רשמי לפיתוח מערכות הכוונת החימוש וראיית הלילה עבור המסוק החדש. שתי חברות התמודדו על המכרז "מארטין מארייטה" ו"נורת'רופ". הניסויים של אבות-טיפוס של שתי המערכות המתחרות החלו בקיץ 1979. המערכות של "מארטין מארייטה" שהותקנו השני מטעדים נפרדים - אחד מעל החרטום ואחד מתחתיו - הותקנו באב-טיפוס AV-02 בעוד אלה של "נורת'רופ" הותקנו באב-טיפוס AV-03. במהלך הניסויים שוגרו טילי הלפייר שהונחו על-ידי מערכות הנשק של שתי היצרניות. באפריל 1980 נמסר כי המערכת של "מארטין מארייטה" זכתה במכרז. המערכת מוכרת כ-TADS/PNVS והיא גם זאת המותקנת כיום במסוקים (לפחות עד להחלפתה ב-ARROWHEAD).
בצילום הנדון נראה אחד מאבות-הטיפוס (כנראה AV-02) כשבחזיתו שתי ההצעות המתחרות - של "נורת'רופ" מימין ושל "מארטין מארייטה" משמאל. המסוק בצילום עדיין מצוייד בזנב ה-T שהותקן במסוקים הראשונים - ושבקצהו נמצאו כנפונים קטנים (מאוחר יותר הוחלף בתצורה הקיימת לא לפני שנבחן מסוק AV-05 בטיסה כשהוא נטול מייצב אחורי).
בנוגע לכנפי-הגם של המסוק הרי שהן אכן שונות מהכנפיים שמותקנות כיום במסוקים. באבות-הטיפוס הראשונים כללו הכנפיים גם שפת זרימה נעה שניתן היה לשנות את זוויתה. תצורה זו לא הוכיחה עצמה ולכן בוטלה. בהזדמנות אני אעלה תמונה שלה לאתר.
והרוטור הראשי הוא עם ארבע-להבים כפי שהוא היום. בגלל זווית הצילום נראה שחסר להב.
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
תמונה של המערכת של "נורת'רופ" כשהיא מותקנת על AV-03 לצורכי ניסוי
טיסת הבכורה של האפאצ'י (AV-02) ב-30 בספטמבר 1975 - תצורה מקורית של זנב T (ללא כנפונים) ומטעד דמה גנרי בחרטום
וסליחה על האיכות הנוראית פשוט אני לא ליד סורק - אבל ניתן לראות חלק מאבולוציית הזנב.
פינה שמאלית עליונה - תצורה ראשונית (AV02-03), ימין עליונה - תצורה ניסיונית מתקדמת יותר (AV-02) ותחתונה - תצורה קדם-סופית (AV-04 והלאה)
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
בתגובה להודעה מספר 183 שנכתבה על ידי ohadbx שמתחילה ב "מישהו יכול להרחיב על התצורה הבאה?"
בחור שהיה טייס ניסוי של מסק"רים ואח"כ של חט' 160 המיוחדת, סרק כמה תמונות מאותה תקופה והעלה לרשת - חלק מהתמונות הועלו בהודעות קודמות, אך לא באיכות והצבע כאלה. נדירות במיוחד התמונות עם המטעד של "נורת'רופ", שרק דגם בודד שלו יוצר - שימו לב שהכבילה שלו נעטפה ע"י בד ואזיקונים...
לינקס של הצי המלכותי עם תצורת טילי אוויר-ים סי-סקוואה א-סימטרית
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
התמונות מתוך הפרק NAVAL AVIATION ששודר במסגרת CENTURY OF FLIGHT סדרת המופת של ה BBC מאמצע שנות ה-90 הזמינה להורדה וצפיה בכל מיני אתרים נישתיים, כאשר פרק או שניים זמינים לצפיה גם ב YOUTUBE.
חלק מהתמונות הרלוונטיות:
שני זוגות מקלעי "0.3 על צירים נפרדים, ניתן לשנות הגבהה אך לא צידוד
צריחון של מפציץ B-29 עם שני מקלעי "0.5, בעל יכולת צידוד והגבהה מלאים
זוג רביעיות רקטות "4
שני מקלעי "0.3, שני מקלעי "0.5, שני משגרי 7 קנים לרקטות "2.72
שני מקלעי "0.3, שני מקלעי "0.5, 8 מסילות שיגור לרקטות אורליקון 80 מ"מ
אני מכיר את האתר ואת התמונות כבר מזמן ורציתי לעלות אותן לפה, איכשהוא זה תמיד נשכח... אגב, הבחור המכונה Rotorwash היה טייס ניסוי מסוקים של צבא היבשה בשנות ה-80 ו-90, הוא כותב בכמה וכמה פורומים בחו"ל ומביא לא מעט תמונות ייחודיות ומידע נדיר.
בתגובה להודעה מספר 195 שנכתבה על ידי efekt שמתחילה ב "מישהו יכול להצביע על השנה בה צולמה התמונה?"
כבר ב 1995 בוצעו 5 שיגורי הלפייר מסי-הוק מוקדם במסגרת סדרת ניסוי מוקדמת. לאחר מכן קיבלה רוקוול חוזה רשמי להתאמת משגר ה M299 למסוקי HH-60H המיועדים בין היתר למשימות חיט"ן וליטורל וב 1998 אף בוצעו 6 שיגורים גם ממסוק זה. מבצוע ההלפייר במסוקים אלו החל בראשית 1999. חלפו מספר שנים ופרויקט ה MH-60R/S, המאחד כזכור את הפלטפורמות הותיקות - שתי פלטפורמות הנצ"ל (שאוחדו למעשה עוד ב MH-60R) והכללית, קרם עור וגידים ועל כן הוחלט ב 2006 להתחיל בניסוי הלפייר גם במסגרתו. ואכן שנה לאחר מכן, בראשית 2007, בוצעו שיגורי ניסוי הראשונים במסוק החדש כולל בפעם הראשונה ממנשאים בשני צידיו.
היכולת הנ"ל מובצעה בהדרגה מ 2008 והילך במסגרת שדרוג BLOCK 1 של מסוקי ה MH-60R (שכלל בין היתר הכפלת המשגרים לשני צידי גוף המסוק) ואכן וטייסות הסי-הוק מתרגלות אותה מאז באופן שוטף, כפי שניתן לראות בסרטון הנ"ל מקיץ 2012
לגבי מדוע דווקא בסי-הוק, אני מפנה אותך לעבודה מעניינת שנכתבה ב 1999 על ידי טייס בצי האמריקני במסגרת לימודי פו"ם ובה הוא בוחן בין היתר את האפשרות לחמש בטילי הלפייר את שלשת גרסאות הסי-הוק דאז (ה SH-60B, ה SH-60F וה HH-60H, קרי טרם "האיחוד") ולעשות בהן שימוש לטובת תקיפת מטרות יבשתיות דווקא, אם במסגרת הכנף האווירית של הנומ"ט אליה המסוקים משתייכים ואם כיחידות עצמאיות מסיפונן של יתר ספינות הצי האמריקני. במסגרת העבודה הוא משווה את יכולותיהם של מסוקי תקיפה של הצבא וחיל הנחתים לאלו של הסי-הוק ומגיע למסקנה כי ה SHים אינם יכולים לשמש כמסוקי תקיפה בגלל העדר חליפת הגנה, אמצעי חוזי ואימונים מספקים (נכון לשעתו, כאמור מאז כל אלו הושלמו במסגרת ה MH-60). בכל מקרה העבודה כוללת מספר טבלאות השוואה מעניינות, ניתוח של תרחיש מלחמה זוטא דמיוני וכן אנקדוטות מעניינות כגון אלו:
The OH-58D helicopters performed a wide variety of
missions including artillery support, scouts for reconnaissance and screening missions,
designation for AH-64 Apache and AH-1W Cobra helicopters firing Hellfire missiles,
and designation for coalition fixed-wing aircraft dropping laser-guided bombs. "In the
artillery support role the OH-58D provided lasing for COPPERHEAD laser-guided 155-
millimeter artillery munitions. In one example OH-58Ds designated for 12 Copperhead
rounds with 12 confirmed hits."
Of particular interest to this paper, the OH-58D enjoyed considerable
success operating from U.S. Navy ships during Desert Storm. "The following
example provides some insight into how effective a Hellfire armed helicopter can
be. Before the USS Missouri (BB-63) and the USS Wisconsin (BB-64) could
move into the battleship fire support area, Silkworm missile sites on Faylakah
Island and the Kuwaiti coast had to be knocked out. Thirteen raids over two days
by carrier-based aircraft on Faylakah Island came to no avail. The decision was
then made to allow the USS Jarret's OH-58Ds and LAMPS His to reconnoiter the
island and destroy the sites ifthey could be found. Battle damage assessment was
to be provided by the Missouri's Pioneer remotely piloted vehicle and OH-58D
forward looking infrared (FUR) recordings ofthe mission. The OH-58Ds found
the site and destroyed it with one Hellfire missile. What two days oftactical
aviation raids had failed to destroy was thus eliminated by armed helicopters in
less than 20 minutes.
During Operation Desert Storm, Hellfire missiles were effective against a variety
oftargets other than tanks. Hellfire was reported to be effective against armored
vehicles, tanks, bunkers, bridges, and artillery systems.
An initial assessment ofinterviews with pilot/gunners who fired 200 missiles
showed a hit rate of about 65 percent. In addition, data compiled by the Hellfire
project office on 71 missiles fired by six different units between October 1990
and February 1991 showed an average hit rate of about 79 percent. The
individual unit hit rates ranged from 25 to 100 percent At least two units
improved significantly after receiving additional training The army found that
pilot/gunners were not using techniques designed to maximize Hellfire's accuracy
in the presence ofobscurants Once proper techniques were employed units'
hit rates increased to about 90%.
Overall, about 2,880 Hellfire missiles were fired in the GulfWar with a probability of hit
greater that 75 percent
לגבי ההתעקשות של הצי לחמש את הסי-הוק במקום לעשות שימוש במסוקי הסופר-קוברה של חיל הנחתים נכתב כך
The Navy decided in 1996 that the use of Army and Marine attack helicopters was not a viable option for filling the Navy's requirement for armed helicopters. Instead, the
Navy chose to arm its Seahawk helicopters. The most cost-effective solution was to use
off-the-shelf technology. The Hellfire missile with the enhanced weapons kit described
in chapter 2 was the solution of choice. In January 1999 the first Seahawks, HH-60Hs
modified for the EWK, were given flight clearance to operationally fly with and fire the
Hellfire missile.
זהו Bell 409 / YAH-63A שהפסיד ל-Model 77/YAH-64 שהפך בהמשך ל-AH-64 אפאצ'י. החיפויים על משגרי TOW בתמונה העליונה דומים לאלה שהותקנו על מסוקי הלהטוט של ח"א ונועדו לתת ביצועים אוירודינמיים משופרים בעת טיסה במהירויות גבוהות. גם בתמונה התחתונה המסוק חמוש במשגרי TOW, אולם בהמשך הוא הותקן לנשיאת ושיגור טילי הלפייר.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
עוד ב 2005 החל הצי האמריקני בניסוי חימוש עם מסל"ט ה FIRESCOUT הימי החדש, תחילתה עם רקטות הידרה 70 מ"מ (2.75 אינטש) כאשר בשנה האחרונה מדובר לכאורה גם על חימוש נוסף כגון פודי מקלעים, טילים ורקטות גריפין
Northrop Grumman's RQ-8A Fire Scout Vertical Takeoff and Landing Tactical Unmanned Aerial Vehicle (VTUAV) System test fires the second of two Mark-66 2.75-inch unguided rockets during weapons testing at Arizona's Yuma Proving Grounds. Fire Scout fired the first 2.75-inch rocket earlier that day. Fire Scout has the ability to autonomously take off and land from any aviation-capable warship and at unprepared landing zones. With an on-station endurance of over four hours, the Fire Scout system is capable of continuous operations, providing coverage at 110 nautical miles from the launch site. Utilizing a baseline payload that includes electro-optical/infrared sensors and a laser rangefinder /designator, Fire Scout can find and identify tactical targets, track and designate targets, accurately provide targeting data to strike platforms, employ precision weapons, and perform battle damage assessment.
משהו בלמ"זי תלוי על מסל"ט DASH במוזיאון בארה"ב. על פי הכתבה המצורפת המסל"טים המוקדמים הללו, שנכנסו לשירות כבר ב 1962, סיפקו בין היתר מודיעין למפקדים בויאטנם (כולל תיקונים בזמן אמת להרעשת חופים בעזרת פוד מצלמת טלוויזיה) ואפילו הצילו חייל נחתים שניתק מהכוח שלו ותפס טרמפ הביתה על מגלש של DASH סטייל לבנון.
מסל"ט ה DASH נשא שני טורפדו וגם מסוקים מקבילים לאמריקנים (מבחינת גודל, משקל, מנוע) דוגמת האלואט 3 העתיק נשאו ונושאים עד עצמם היום הזה טורפדו בתצורה נצ"ל ימית
רוב מסוקי נצ"ל (למעט חריגים כמו מי-14) נועדו להפעלה מסיפון ספינה כדי להעריך ולשפר את טווחי ויכולות הגילוי והעסקת מטרות שלה. לכן, מדובר לרוב במסוקים בגודל בינוני ומעלה שגופם מאפשר טווח וזמן טיסה רציניים - לא השגת כלום בזה שיצאת ידי חובה והצמדת לספינה מסוק קטן עם רגליים קצרות ואמל"ח קל שלא ממש יעזור נגד מטרה גדולה וכבדה כמו ספינה או צוללת.
ועוד דבר - התצורות הנ"ל כשלעצמן הן מאוד חריגות, ולכן מקומן בהחלט באשכול זה.
בין המפסידים ניתן לראות שני שת"פים מעניינים משנות ה-70 המוקדמות - בואינג עם הבולקו של MBB ואת סיקורסקי עם הלינקס של ווסטלנד (בהפוכה, אחרי שווסטלנד יצרה במשך שנים העתקים של מסוקים אמריקנים), עוד תמונה של הבל 608 ושני דינוזאורים שנכחדו - ה UH-61 של בל (שהפסיד לבלקהוק של סיקורסקי באווירית צבא היבשה בטרם הפסיד לו גם באווירית חיל הים) וכן אחיו המגודל של סי-ספרייט שנראה כמו טראקר רק עם רוטור במקום כנפיים... שימו לב לרוטור התלת-להבי המסיבי וטיל הספארו (תצורה להגנת אוויר מקומית שצוינה לעיל על ידי 160). כפי שסירפד הציג באשכול אחר, במכרז הנ"ל התמודדה בל עם גרסת נצ"ל של היואי הדו-מנועי. כזכור השותפה האיטלקית אוגוסטה השיקה באותה שנה ממש (1973) דגם נצ"ל ונס"ש משלה - ה AB212AS - שאף יוצא בהצלחה לחצי תריסר ציים זרים ונמצא בשימוש עד עצם היום הזה.
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 20-01-2013 בשעה 15:24.
המסוק הנ"ל התבסס על מסוק מחקר מוקדם יותר של לוקהיד, ה XH-51A הביזארי לא פחות, השתמש במנוע ה T64 האמין והמוכר מהיסעור (גם אם לא לצבא ארה"ב עצמו, שהתבסס על הצ'ינוק) וניתן לראות אותו למטה במגוון תצורות חימוש לא שגרתיות, בוודאי לזמנו
תמונה נדירה של שלשה מאבות הטיפוס בטיסה משותפת - שלישיה כזאת נשאה כוח אש דומה לזה של טייסת קוברה שלמה (מהדגמים דאז)
A formation of three AH-56 Cheyenne conducting flight tests. Before the Sikorsky X2, which recently broke the helicopter speed record and employed some of the technologies introduced by the Cheyenne, the big Lockheed AH-56 flew far faster than any contemporary helicopter.
The Army was looking for a truly giant leap with the AH-56. The service established exceedingly ambitious goals. It said it wanted an aircraft with a top speed of 220 knots, able to hover out of ground effect at 6,000 feet, with a ferry range of 2,100 nautical miles. A little noticed feature of the Cheyenne, according to Arthur Moss, who wrote the AH-56 flight manual, was its ability to self-deploy over long distances, including the 2,200-mile flight from California to Hawaii.
The impressive armament of the Cheyenne included a 30-mm XM140 cannon in a belly turret, and a 40-mm XM129 grenade launcher or 7.62-mm Minigun in a nose turret. Under the wing were six hardpoints for ordnance, consisting of Hughes TOW anti-tank missiles or 2.75-inch folding fin aircraft rockets. The AH-56 had an advanced weapon sighting system that included night vision equipment and a helmet gun sight.
The Army was enthusiastic enough that in January 1968, it placed an initial production order for 375 aircraft. As it turned out, only 10 Cheyennes were built.
The mere task of finding a “chase” aircraft was needed to shadow the Cheyenne on test flights was, in itself, a difficult undertaking. No helicopter could keep up. In fact, none came close. The Army acquired three F-51D Mustang fighters of World War II vintage, built by North American Aviation, Inc., and later modified by Cavalier Aircraft Corp.
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 09-03-2013 בשעה 20:44.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
סדרת תמונות נדירה של ניסויים במקלע EX-34 של חב' יוז, ע"ג דגם מוקדם של מסוק AH-6 השייך לחט' 160. התמונות צולמו בסוף שנת 1982 בשדה הניסויים יומה, במהלך סדרת ניסויים מקיפה שבסופה הוחלט לא להכניס את המקלע לשימוש. בניגוד לרוב המקלעים הרגילים מקלע זה משתמש בנקירה חשמלית, ובנוסף סובל מקצב אש נמוך (500-600 כדור לדקה) שהפך אותו בלתי מתאים לצרכי היחידה.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
סדרת תמונות זעירות של החימוש הצנוע שהותקן באחד המסוקים הרוסיים הראשונים - Mil Mi-1 Hare. בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 נעשו ניסויים במסוק אשר חומש בטילים ורקטות, אך ככל הידוע לא נעשה שימוש מבצעי בדגמים החמושים. ועדיין, גם זאת התחלה...
סיפור מעניין כיצד אירו-דילון, היצרן הנוכחי, נכנס לסיפור ומידע על דגמים 134D ו 134H
Sometime around 1975 they basically stopped producing any support spares for the weapon system,” Dillon stated. “That was fine, because the Army had a massive amount of inventory, which they managed to burn through over the next 10 years or so, so that essentially by 1985 there was very little spares support left in the inventory. Rapidly, units that were using the weapons found themselves unable to maintain them, so that by about the 1990s there were really only two units left using the weapon system: TF [Task Force] 160 [which evolved into the 160th Special Operations Aviation Regiment (SOAR), the “Night Stalkers”] and some of the Navy’s Special Boat Units
“They were on the verge of removing the weapon system from the inventory completely,” he acknowledged. “And if Regiment had dropped it, it would have been done for history. But it was just a complete fluke of timing that we happened to be doing what we were doing when they were coming to this conclusion. And somebody heard through the grapevine about what we were doing here in Arizona. Then one day we got a phone call saying they had heard about what we were doing and inviting us to Fort Campbell [Ky.] to show them our products.”
I think the contracts started coming in ’97-’98 and then by about 2000, 2001, 2002, every year we were introducing new products for the Minigun. I calculated it out once: From 1997 to 2001, I think we were doing something like 25 to 30 products a year for it.”
“The titanium housing was great,” he added, “except that after about 500,000 rounds fired – which, in machine gun language is a very large number – a portion of it would start to wear out. Again, 500,000 rounds is a massive lifespan. Most machine guns have a life of about 40,000 rounds before you change them out. But we decided that we could save a whole lot of money and only gain 1 pound back by changing the housing back to steel. And you went from the decremented life of 500,000 rounds back up to the normal life of 1.5 million rounds.
שימו לב לקסדות של המכונאי המוטס הקנדי והאמריקני...
מוזר,
הסתרשף שונה, הקנה נראה יותר ארוך, בתמונה השניה המחסנית בכלל נראית על הצד, ואני תוהה איך מתפעלים בו מעצורים...
בתמונה הראשונה הקפיצים נראים דרוכים, ז"א שאם הם משוחררים ונתקעו הם יוצאים כבר מחוץ למסוק... איך מגיעים אליהם בשביל לדרוך?
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,691
משלנו - בל 205 חמוש לעייפה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
ספר חדש פרי עטו של (אל"מ מיל.) עודד מרום, "ידעתי שתבואו - על מסירות, עוז ומופת", מגלה פרטים מרתקים אודות התקנה של חימוש על מסוק בל 205 , בנוהל זמן קצרצר, כאמצעי שנשקל לתמוך בפעולה (שלא בוצעה) לחילוץ בני ערובה ישראליים באלגי'יר, 1968.
במסוק הותקנו (ביחד): ארבע כוורות רקטות (7 רקטות בכל כוורת); 8 פצצות (אפשרות לנורים מוצנחים גדולים במקום חלק מהן), ו.... שני תותחי 30 מ"מ מתחת לגוף, עם 125 כדור לכל תותח (!).
תמונות אביא בהמשך, אלא אם מי שמחזיק בספר יואיל ויעלה אותן - עמודים 155-156 .
נערך לאחרונה ע"י טל ענבר בתאריך 28-06-2013 בשעה 12:38.
בתגובה להודעה מספר 252 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "עוד תמונה של הצריח הכדורי המעניין הזה"
בשנת 1968 חברת Sperry Rand (שבגלגולה המקורי Sperry יצרה חלק מהצריחונים של מטוסי ההפצצה במלחה"ע ה-2) בחנה יחד עם טייסת 162 אבטיפוס ראשוני של כוונת קסדה שנועדה לשלוט בצריחון M-5 ובמקלעים שעל מנשאי החימוש M-16/21. המערכת נקראה Viper Sight, והיתה הראשונה שכיוונה את (כל) הקנים המקושרים אליה אל הנקודה אליה הביט הטייס. במהלך ניסויים בארה"ב במערכת עבדה מצויין - כלומר, בתנאים אופטימליים. בהמשך הניסויים בוייטנאם השילוב של חום אבק ולחות עשו שמות במנועי הסרוו הזעירים שהיו מותקנים בתוך הקסדה והמערכת מעולם לא הגיע לשלב הפעלה מבצעית. ועדיין, היתה זו פריצת הדרך הראשונית של התחום.
תמונות נדירות של צריחון TAT-101, אחד מהראשונים מסוגו שנכנסו לשימוש בוייטנאם. הצריחון נעלם די מהר מהנוף עקב בעיות אמינות חוזרות ונשנות שגרמו לתקיעה של הצריחון ללא פיתרון בכל מהלך הטיסה.
בתגובה להודעה מספר 258 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "מיגון צד (?) מעניין על קוברה של חיל הנחתים"
מה שהרבה יותר מעניין הוא קונפיגורציית החימוש המאוד לא סטנדרטית - מסוקי הקוברה צוידו באותה תקופה בצריחון M28 שהכיל שני כלי נשק, כשהסטנדרט הכמעט קבוע כלל מקל"ר 40 מ"מ בסלוט השמאלי ומקלע M-134 רב-קני 7.62 מ"מ בימני. בתמונה נראה הצריחון עם שני מקל"רים, ותותח M-61 רב-קני בקוטר 20 מ"מ מתחת כנפון החימוש. ויתור על רקטות לטובת חימוש קני מאפשר העסקת מטרות מדוייקת לפרק זמן ארוך יותר, במחיר של קיצור טווח ירי מירבי (הערכה שלי: נועד לחיפוי על כוחות חי"ר בשטחים מיוערים וסבוכים). אגב, יש לי תמונות של אותו צריחון עם קונפיגורציה הפוכה (שני מקלעיM-134), אעלה אותן מחר.
התמונה הראשונה היא של HAL Rudra, הדגם החמוש של Dhruv. שאר התמונות הן משלב הניסויים - הנה עוד שתיים, הראשונה צולמה בשלב הקונספט עם כוונת דמה ותותח רב-קני.
אלה חלקים של מוק-אפ שנועד לתצוגה כלשהיא. שני אבות הטיפוס בריאים ושלמים - אבטיפוס מס' 1 מוצב במוזיאון התעופה והחלל בוושינגטון, מס' 2 מוצג בתצוגה סגורה בבסיס פורט רוקר (במקום עתיד לקום מוזיאון אויריית צבא היבשה שיהיה פתוח לציבור).
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
אפשר לתהות מדוע ח"א לא רכש אמל"ח שכזה עבור מסוקי הדולפין ולאחר מכן עבור מסוקי הפנתר. אמנם הם נרכשו בכספי סיוע אמריקני ועדיין היה ניתן לרכוש את יתר המערכות מצרפת עצמה, או מקבילות להן. כזכור גם האמריקנים עצמם הצטיידו בטילי אוויר-ים פנגווין עבור מסוקי הסי-הוק שלהם וכמובן הבריטים, הצרפתים, הגרמנים ועוד. המסוקים הימיים של ח"א אפילו לא נושאים טורפדו, רקטות או פודי מקלעים, כפי שניתן לראות בהמשך. אמל"ח מגוון שכזה היה מעניק למסוקים ולחיל הים כולו ורסטיליות רבה יותר באירועים דוגמת חוף פלמחים, מרמרה, זה וכמובן בזמן מלחמה.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nsdq160 שמתחילה ב "תצורות חימוש לא שגרתיות למסוקים #1"
מהמסוקים הפחות מוכרים והפחות מוערכים... נחילי בולקו וגאזלים חמושים בטנ"טי הוט היו אמורים להוות את הקו הראשון כנגד מאסות השריון הסובייטיות במלחמה אירופאית נוספת...
המסוק נקרא BO-105, אשר יוצר תחילה ע"י MBB שהפכה לאחר תהפוכות שונות לחלק מקונצרן EADS (ועדיין מייצרת אותו). קונצרן MBB היה יצרן המסוקים הגדול ביותר בגרמניה עד שנות ה-90 אשר איגד את החברות הותיקות מסרשמידט, בולקו ובלוהם (ומכאן השם). אגב, מספר מסוקים בודדים מדגם זה פועלים גם בארץ.
אם כבר מדברים על MBB, יותר מעניין להתייחס למסוק שהיה אמור להיות היורש של BO-105 ונקרא BK-117 - זהו פרוייקט משותף עם קווסאקי היפנית שבפועל יוצרו ממנו כמה מאות בודדות של כלים (בניגוד למעל 1,500 מסוקי BO-105). במהלך שנות ה-80 הוצעו מספר חלופות חימוש לדגם זה, בעיקר שילוב של טילי הוט ופוד מקלע גחון סטאטי - בפועל זה לא ממש תפס.
יחסית לאחרונה הועלו לפייסבוק תמונות ישנות מצבא עיראק הישן. חלקן לדעתי לא פורסמו מעולם, ביניהן גם תמונות של הBO-105 עם חימוש. הBO-105 שירתו בצבא עיראק בשנות השמונים במהלך המלחמה עם האיראן. למרבה הצער החתימה של הקבוצה מסתירה חלק מהתמונות.
התמונה צולמה אם אינני טועה בשנת 1995 כאשר באופן חריג אושר למסוקים צבאיים עירקיים לחצות אל האיזור האסור לטיסה עד הגבול עם סעודיה על מנת לאסוף עולים לרגל למכה שחזרו לעיראק.
_____________________________________
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".
רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
המסוקים של ח"א העירקי לא היו מתוצרת גרמניה. 24 מסוקי Bo-105P העירקיים יוצרו בספרד ע"י CASA.
המגלשים המוגבהים והמחוזקים היו ייחודיים לדגם שיוצר ע"י CASA, וקיימים רק בצבא אחד נוסף - הצבא הספרדי. הם נועדו לתת למסוק את מרווח הגחון הנדרש להתקנת תותח Rh202 בקוטר 20 מ"מ מתוצרת ריינמטאל הגרמנית.
החימוש הרשמי של המסוקים העירקיים היה התותח הנ"ל וכן כוורות רקטות. בפועל, קראתי מספר טענות כי מסוקים אלה עסקו גם בפיזור חל"כ במסגרת הלחימה נגד השיעים והכורדים במהלך שנות ה-80.
עיראק קנתה בנוסף ל Bo-105 גם 35 מסוקי Bk-117 מגרמניה,שלמיטב ידיעתי לא הותקן עליהם חימוש כלשהו.
_____________________________________
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".
רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
שים לב שערך הויקי על המסוק לא מציין שעיראק הפעילה אותו.
_____________________________________
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".
רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
הותר לפרסום שחיל האוויר בחן בזמנו גם את הבולקו כפלטפורמת נ"ט קלה במסגרת המבחנים שנערכו במנ"ט לפני מעל 40 שנה מול הדיפנדר והגאזל (משום מה בכתבה נרשם הדופין). אמנם בזמנו האירופאים לא רצו שהדבר יתפרסם ברבים (מאחר ובאותו הזמן היו עסוקים בנסיון למכור את שני הדגמים למדינות ערב שונות ובהם סעודיה,עירק, סוריה ומצרים) ועדיין מוזר שלקח כל כך הרבה שנים לפרסם את הדבר (בבטאון החדש). בסוף של דבר לקח לבולקו עוד רבע מאה להגיע לארץ במסגרת להק תעופה.