זיל ZIS-E134, הסבה של משאית רגילה לתצורת 8x8 לטובת שיפור העבירות בשטחים קשים במיוחד ותנאי שלג. לא עברה את שלב הניסויים, כנראה בגלל בעיות מכאניות שונות.
שני ניסויים שונים ונפרדים, של הוספת יכולת ירי נגד מטרות קרקעיות למשגר צ'פארל הסטנדרטי - הכינויים של הכלים הם כנראה שמות לא רשמיים.
Chap-fire, ניסוי של צבא היבשה בו הותקן המשגר על משאית זחלית M548 (אותו כלי של משגר MLRS) והוספה בו מסילת שיגור של Hellfire ומערכת תצפית/בק"ש לירי עצמאי.
Chap-hydra, ניסוי של חיל הנחתים בו הותקן המשגר על נגמ"ש גלגלי LAV והוספה נקודת תליה אליה חוברה כוורת רקטות "2.75.
Chap-fire, ניסוי של צבא היבשה בו הותקן המשגר על משאית זחלית M548 (אותו כלי של משגר MLRS) והוספה בו מסילת שיגור של Hellfire ומערכת תצפית/בק"ש לירי עצמאי.
ה-MLRS שאני מכיר נקרא M270 והוא עם מזקו"ם ויקרס... לאיזה MLRS אתה מתכוון?
_____________________________________
"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם." -בנג'מין פרנקלין
ציטוט:
במקור נכתב על ידי Carl Sagan
"If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"
נערך לאחרונה ע"י efekt בתאריך 01-01-2011 בשעה 15:33.
למערכת MLRS יש סימון כללי M270, אבל לכלי שנושא את המשגר יש סימון נפרד כי הוא כלי רב-תכליתי שמבוסס על הבראדלי וסימונו M993. הוא היורש של M548, שהתבסס על M113 ונשא במקור את הצ'פארל.
Surface Launched Unit, Fuel Air Explosive. A 30-tube armored rocket launcher mounted on an M548 carrier. Designed to clear paths through mine fields using the overpressure created by exploding liquid chemical aerosol clouds. A joint U.S. Army-Navy research project.
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי a_tell שמתחילה ב "אם כבר הוזכר הM548 (שעליו נהגתי לא מעט שעות)"
גם מערכת CARPET של רפא"ל פועלת על עיקרון דומה - רקטות עם חומר דליק שאמור ליצור פיצוץ ענק שיגרום ללחץ ויפעיל את המוקשים. במלחמת לבנון השנייה השתמשו ב-CARPET כדי להרוס מוצבי חיזבאללה ובאחד המקרים אף לאייד רכב ובו פעילי טרור של חזבאללה.
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".
רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
בשנת 1991 הציגה חברת KMW אב טיפוס של הנגמ"ש Marder 2 , הנגמ"ש החדש היה אמור להחליף את הנגמ"ש Marder 1 והוא תוכנן במיוחד בכדי להילחם לצידו של הטנק Leopard 2 .
Marder 2 שוקל 44 טון ומצוייד בתותח בקוטר 35 מ"מ, ויכול לשאת שבעה חיילים בנוסף לצוות (מפקד/נהג/תותחן). (קישור)
הפרויקט בוטל בגלל עלויות גבוהות ובגלל שהמלחמה הקרה נגמרה.
כבר נכתב ש"ההסטוריה נכתבת על ידי המנצחים", עובדה שנכונה גם בתחום הרק"מ וביוחד במקומות כמו רוסיה של אחרי מלחה"ע ה-2. למזלנו יש עדיין כמה חוקרים וגולשים ברשת שמחפשים ומרכזים מידע על כל אותם כלים שלא נכנסו לייצור סדרתי, ובזכותם מרוכזים כאן מספר כלים כאלה. מקור מרכזי לתמונות הוא הבלוג הרוסי strangernn, שמומלץ בחום לקוראי רוסית.
כלי השווה איזכור הוא Obyekt 1015, שהתמודד על המכרז להחלפת BTR-152 בתור הנגמ"ש החדש לשנות ה-60 של הצבא האדום - הכלי החדש נדרש להיות אמפיבי, מהיר וקל מספיק להטסה ע"י . הכלי יועד לייצור ע"י מפעל קוטואיצי (תזכרו את השם) בגרוזיה, ושם גם נבנו האבטיפוסים. שני האבטיפוסים היחידים סומנו Obyekt 1015-B, לאחר שדרוג בו הוספו להם צריחון מקלע ומדחפים פנימיים לניהוג במים. לצערם הרב של הגרוזינים, הם התמודדו מול דגם מוצלח יותר: GAZ-49 מתוצרת מפעל גורקי שהיה אמין יותר, קל יותר, בעל ניידות טובה יותר, ובגלל שיוצר במפעל גדול ומבוסס הצליח להיות גם זול יותר. GAZ-49 זכה במכרז ובכינוי הרשמי BTR-60, והכלי הגרוזיני נעלם אל תהום השכחה.
הכישלון במכרז BTR-60 לא גרם לחברים במפעל קוטואיצי להרים ידיים, והם ניגשו במרץ לפרוייקט הבא שהיה כולו יוזמה עצמאית: רק"מ שיהווה פלטפורמה רב-תכליתית לסוגים שונים של נשק וציוד אלקטרוני. הכלי סומן Obyekt 1040 וכאן בפורום ראינו כבר נגזרת אחת שלו ששימש לבחינת האבטיפוס של SA-8 (שבסופו של דבר הותקן על BAZ-5937 יבדל"א). על האבטיפוס הותקנו ארגזים חלולים שדימו את הציוד הייעודי, והכלי עבר שרשרת מבחנים כמעט לא הגיונית שבסופו של דבר איתרה חולשות מבניות קריטיות מספיק כדי לפסול את רכישת הכלי (בפועל הגורם לכישלון היה הערכה תלושה מהמציאות של משקל כלל מערכות SA-8 יחדיו ב-3.5 טון). ועדיין, רבים מהרעיונות שעמדו בבסיס הפרוייקט הוכנסו לשימוש בכלים הבאים בסדרת BTR.
כלי נוסף שהתמודד על מכרז BTR-60 ולא התקדם לשום מקום היה Obyekt 560, וגם הוא נבנה בתצורת 8x8. בשלב מסויים של הניסויים אף נבנה דגם 10x10 מוארך שסומן אובייקט 650U, גם הוא לא נשאר בסביבה יותר מדי זמן.
הכלי האחרון לתגובה זו הוא המשאית הזחלית MT-SM, שנועדה להמשיך את הקו הרוסי של משאיות זחליות המבוססות על רק"מ קיים. כלי זה מבוסס על אותה תובת GM-xxx עליה מותקנים טילי ק"א (בוק-M2 על GM-567, טור על GM-355A, טונגוסטה על GM-352M1), שקל 34 טון והיה ממוגן ירי. הכלי דוקא הוכנס רשמית לשירות הצבא הרוסי בחודש נוב' 1992, תקופת הקריסה הכלכלית בה רכש כלים רבים בוטל וכלים קיימים הושבתו.
תמונה נדירה של M-1975, שילוב צפון-קוריאני של תותח M-46 בקוטר 130 מ"מ עם משאית זחלית ATS-59. לפי הבלוג StrangerNN התמונה צולמה בין השנים 1998-2000 במהלך העימות בין אתיופיה לאריתראה.
אגב - זה אינו השימוש האחרון של צפ"ק בתותח הזה עבור תומ"ת, בהמשך אעלה פרטים על תומ"ת אחר שהתבסס עליו.
פתרון מעניין נגד מטעני צד: רכב איתור מוקשים Husky של צבא ארה"ב, מצוייד בטורבינה ומפוח אויר - הרכב הופעל רבות בעירק, ובמקרה זה הותקן כך שבעת סיור על צירי התנועה המפוח מנקה את צידי הדרך ומעיף אשפה וחפצים תמימים אשר שימשו להסתרת מטעני צד.
במהלך שנות ה-80 הוצעו מספר פיתוחים שונים של משגרי טילי נ"ט רוכנים ע"ג תובות זחליות ומרכבי משאיות. תצורה זו נועדה לתת מענה למתקפות שריון רוסי, שהיו אמורות להתחיל את מלחה"ע ה-3 באירופה. מאחר והאיזורים האמורים הם ברובם מישוריים ומיוערים, תצורה זו אפשרה איתור והשמדת מטרות מאחורי ומתחת לקו העצים.
המערכת הראשונה היתה Jagdleopard פרי תכנון משנת 1983 של חברת Wegmann, שכללה הן דגם מאוייש והן דגם לא מאוייש. הדגם המאוייש VT PLF 1 התבסס על תובה של טנק לאופרד-1 וצריח שהכיל 16(!) טילי HOT ע"ג זרוע מתקפלת בעלת גובה מירבי של 17 מטר. האבטיפוס של המערכת אשר יוצר ע"י Krauss-Maffei היה צנוע בהרבה, עם זרוע מתקפלת שהגיע לאורך מירבי של בקושי 10 מטר ומשגרי דמה של שני זוגות טילים. שתי החברות הנ"ל התחאדו בהמשך לחברת KMW (ר"ת של Krauss-Maffei-Wegmann).
הדגם הלא מאוייש VT PLF 2 התבסס על תובה של נגמ"ש לחימה מארדר, עם צריח קטן יותר.
בהמשך פיתחה Krauss-Maffei בשנים 1984-5 כלי גלגלי בשם EPLA שהתבסס על משאית 8x8 של MAN עם צריח החמוש ב-6 טילי HOT וניתן להפעלה מתוך הצריח עצמו או מהמשאית (שליטה מרחוק). המערכת עברה סדרת ניסויים בשנת 87 בה שוגרו 5 טילים (שלושה בשליטה מרחוק, שניים מהצריח) - כל הטילים פגעו במטרה.
אחד מיני פתרונות רבים שעלו השנות -80 כדרך להתמודדות עם מסות השריון הסובייטי, לצד מיקוש פזיר מסוגים שונים ובעיקר הצפת שדה הקרב בטנ"טים (ASSAULT BREAKER, מסק"רים, טנ"טים אישיים ונישאים כגון מרדר וברדלי, ה M901 ITV, ויזל וכו'), טנ"טים לשיגור מטנקים וכו'.
חבריהם הקרובים של המשגרים הרוכנים (אהבתי את ההגדרה +1) הם המשגרים הטלסקופיים למיניהם.
15 שנה אחרי הגרמנים, הלכו השכנים הדנים על פרויקט דומה אך יומרני פחות של סוללת טנ"ט טלסקופית הניתנת להתקנה על נגמ"שים רגילים ואופניים ומתרוממת לגובה של 6.5 מטרים (!). המשגר כולל 4 טילים, כאשר 16 נוספים מאוחסנים בבטן משחית הטנקים (כמה מאה ה-20...). הקבלן המבצע הייתה חברת פולק שמידט המקומית, המתמחה זה שנים רבות בפתרונות הידראוליים צבאיים, שחלקם נמצאים בשימוש הצבא הדני באפגניסטן.
ניתן לציין שהרעיון מיועד רק לטילים רוכבי קרן לייזר או מונחי תיל המחייבים יצירת קו ראייה ישיר עם המטרה.
משפחת טילי הספייק,בעלי ההנחייה האלחוטית (תמוז) והסיב האופטי מייתרת לחלוטין את הצורך בכלי כזה,שכן אין צורך עוד ליצור קו ראייה ישיר עם המטרה וניתן לבצע ירי גם מעל קו רכס או עצים ועדיין לאתרה ולהשמידה.
_____________________________________
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".
רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
בתגובה להודעה מספר 29 שנכתבה על ידי גיל חזקיה שמתחילה ב "ניתן לציין שהרעיון מיועד רק..."
הצריח נשא עליו לא רק את המשגרים אלא כפי שניתן לראות גם את אמצעי התצפית, מה שאפשר לזהות את האויב במרחק רב בהשוואה לתצפית קרקעית, בעיקר בסביבה מיוערת הנפוצה כל כך בגרמניה. זהו צורך קיים וחשוב גם לו היו בידי הגרמנים טילי NLOS. מדובר באותם העקרונות והיתרונות הטקטיים מהם נהנות גם מערכות תצפית טקטיות מודרניות מבוססות תורן כמו אלו המותקנות על הרקון הצה"לי והנגמפ"ופ לפניו.
רכב קרב נסיוני מדגם אקסקליבר, עם צריח של תותח נ"מ M61 וולקן. הרכב נועד לשימוש כוחות סיור, וצוייד במתלים רוכנים שאפשרו לו להנמיך צללית במצבי מארב וחניה ולהגביה אותם במהלך תנועה. הכלי, כמו שניתן להבין, לא התקדם לשום מקום משמעותי...
הטנ"ט הבריטי הזה הוזכר כאןוכאן. הטנק עצמו, יוזמה פרטית של חברת ויקרס הבריטית, נחל הצלחה מוגבלת בשנות ה-60 וה-70 ונמכר לארבע מדינות בלבד בהן הודו, שייצרה אותו מקומית. דגם סימן 2 היה אמור לשאת את משגרי הסווינגפייר על פי הבונטון של שנות ה-60 לשילוב בין טנק וטיל אך בפועל לא נכנס לייצור
הבריטים התקינו טנ"טי סווינגפייר על מגוון כלי רכב אופניים ולא אופניים ובהם נגמש"י הסטרייקר (שלהם, לא האמריקני) וה FV438, שריוניות הפרט והסימיטר (ראו מטה) והלנדרובר. הנה 2 התקנות שונות של כוורות על משאית קלה מדגם לנדרובר 1 טון - אחת מהן כוורת מרובעת כולל מחסנית טעינה ידנית ל 6 טילים נוספים ושנייה לכוורת בת שישה טילים- כאשר בשני המקרים ניתן לפרוק קרקעית את המשגרים לטובת ניוד.
למרות שכבר נכתב כאן בעבר שמיגון גחון V הותקן לראשונה בשריונית שוודית עוד במהלך מלח"ע ה-2 ובבעשור שאחריה, הקונספט של רכב משא ממוגן נגד מטענים לנשיאת חיילים בשטח מאויים - או בקיצור MRAP - הוא בכלל פיתוח צרפתי ולא דרום אפריקאי כמו שנוטים לחשוב.
באמצע שנות ה-50 מצאו הצרפתים את עצמם תקועים בעימות האלג'ירי המדמם והזועם, כאשר ניוד חיילים ברחבי המדינה נעשה ע"י רכבים מםתוצרת אמריקאית שנשארו מתקופת מלחה"ע ה-2: זחלמ"י M3, שריוניות M8, משאיות GMC וג'יפים. כלים אלה סבלו ממיגון קל עד לא קיים, וכל פגיעת מוקש הפכה לאירוע עם נפגעים. צבא צרפת הטיל על AMX - האגף הצבאי של קונצרן הרכב רנו - את משימה לפתח רכב ממוגן בעל עבירות מתאימה לצרכים להובלת חיילים ברחבי המדינה. מאחר ולא היה לו הידע הנדרש, פנו אנשי הפיתוח אל חברת ברלייה (Berliet) שהתמחתה בתכנון וייצור משאיות ובמיוחד כאלה בעלות עבירות גבוהה לשימוש ברחבי מדבריות אפריקה – מה שנקרא "Sahara capable". הפרוייקט התבסס על מרכב משאית 6x6 מדגם GBC 8KB (שדגמם מודרני שלה נמצא השימוש עד היום), שקיבל חליפת מיגון מלאה כולל מיגון V לגחון המשאית. 59 כלים הורכבו ע"י AMX, ופעלו בהצלחה ברחבי אלג'יר – לאחר קבלת העצמאות בשנת 1964 הכלים כנראה יצאו משימוש ולא זכו לפיתוח המשך. למרות שלא מצאתי מידע המקשר ישירות בין השניים, תקופת סיום הלחימה באלג'יריה היא גם תקופת תחילת מלחמת הסבך ברודזיה שנחשבת עד היום למקור ה-MRAP המודרני.
את עובדת קיומו של הכלי גיליתי בכתבה של הירחון Armada, ומשם כבר התגלגלתי - הפרטים הנ"ל הוא כל המידע שהצלחתי לאסוף. אולי אם יש בקהל מישהו קורא צרפתית נוכל למצוא מידע נוסף.
קונספט של (Airborne Fighting Vehicle (AFV פורסם בביטאון השיריון האמריקאי Armor בשנת 1995. זהו נגמ"ש במשקל נמוך מספיק המאפשר הטסה ע"י מסוקי מטען כבדים כמו CH-53 או CH-48, ומבוסס על תובה מקוצרת של נגמ"ש בראדלי (5 גלגלי בוגי במקום 6). הצריח הוסר לצורך חיסכון במשקל וגם כדי לא לפגוע בכמות החיילים המקורית שמנויידת בתוך הכלי. כתחליף לצריח מותקן מדף סטנדרטי עם חצובה לתותח 30 מ"מ דומה לזה של מסק"ר AH-64 וחצובה נפרדת לטיל נ"ט ג'אוולין.
שמתי לב רק עכשיו.
מעניין- בהנחה שיש רק שיעור קטן של מינוע בכוח המוסק/מוצנח, ובטח של רק"מ, למה להציע דווקא נגמ"ש? אם כבר, הייתי שומר על הצריח של הבראדלי ומקטין לאפס את מספר החיילים הנישאים- כדי לקבל מיני-טנק שיסייע לשאר הכוח נגד שריון, בונקרים וכו'.
הסבה מבית תע"ש הישראלית של T-55 הודיים לנגמ"ש כבד, עם שריון Kanchan הודי שנמצא בשימוש גם בטנק ארג'ון. השאלה העיקרית היא כמה כלים כאלה יוצרו ומה מידת השימוש בהם, בהתחשב בעובדה שהתמונות הנ"ל הן התמונות היחידות של הכלי.
שימש ומשמש את צבא היבשה, את חיל הנחתים, את גדודי ההנדסה של חיל הים (ה SEA BEES) וכמובן קבלנים אזרחיים. שמה של ערכת מיגון הנק"ל הוא MCAP והיא נכנסה לשימוש לפני מלחמת המפרץ הראשונה ושודרגה כ CPK במהלך המלחמה השנייה. הדחפור כבר אוזכר בפורום כולל בגרסתו הנשלטת מרחוק. מעניין שדווקא את ה D-9 האמריקנים לא מיגנו בהיקף נרחב אפילו לא מפני נק"ל וזאת למרות ריבוי האיומים מכל הסוגים בעירק ובאפגניסטן.
בתגובה להודעה מספר 81 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "דחפור D7G אמריקני משוריין בעירק"
ציטוט:
במקור נכתב על ידי strong1
מעניין שדווקא את ה D-9 האמריקנים לא מיגנו בהיקף נרחב אפילו לא מפני נק"ל וזאת למרות ריבוי האיומים מכל הסוגים בעירק ובאפגניסטן.
"מעניין" זה לא, מהסיבה הפשוטה שקיימת סיבה די ברורה שגם פורסמה כאן בפורום - ניוד של כלי כזה על מוביל טנקים ברחבי ישראל זה דבר אחד, ניוד של אותו כלי על מוביל ברחבי עירק הקצת יותר גדולה הוא סיפור אחר לגמרי. בסופו של דבר שילוב של זמינות נמוכה לכוחות בשטח ומהירות תנועה נמוכה די הרגו את השימוש בכלי הזה בתפקידים שצה"ל משתמש בו, והשאירו אותו לתפקידי בולדוזר קלאסיים ברחבי הבסיסים האמריקאים הגדולים.
האמריקנים יקים שכמותם שלחו לעירק את דיוויזיות בסד"כ תקני מלא כולל כלים שלא היו אמורים לראות אור יום מחוץ לימ"ח למעט בזמן מלחמה אך נדרשו ככלי בט"ש לאור היקף משימת השיטור בעירק.
התמונה הראשונה היא ה BVP-80A הדגם עם תותח 20 מ"מ ומקלע מקביל 7.62.זהו הדגם הנפוץ שיוצר בכמויות גדולות עוד ביוגוסלביה שלפני מלחמת האזרחים.
התמונה השלישית והאחרות של אותו כלי זהו השדרוג המשמעותי שכלל החלפת צריח וחמוש בתותח 30 מ"מ.שדרוג זה נכנס לייצור ושרות בצבא הסרבי. בקוד BVP-98A או בתחילה לפני קבלת הקוד BVP-80AK.
דגמים נוספים של ה BVP בתצלומים הם בעיקרם אבות טיפוס וניסיונות שכמעט לא נכנסו לשרות
הכלי האופני הוא ה LAZAR רק"מ שנכנס לשרות בשנים האחרונות ומיועד להמכר לכמה מדינות באסיה
נערך לאחרונה ע"י aw1 בתאריך 01-12-2014 בשעה 14:44.
סיבה: תוספת
ברודזיה ב-1980, החזירו הבייתה (ברשות רודזים שלא התלהבו להעביר את הציוד לשחורים, או שלא ברשות) אי-אלו לנדרוברים רודזיים.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)
לא ברור לי מה זו הקשת הזאת, היא נראית יותר כמו בסיס למנורה מהבהבת (צ'קלקה) של משטרה מאשר קשת התהפכות שאמורה למנוע גלגול של הכלי. על פניו הצינורות נראים מאוד דקים, וזוית הקשת לא נכונה. מומחי נהיגת השטח ודאי יוכלו לתת דיעה מפורטת יותר.
מה יש להתפלא? חלק ניכר מהציוד האירני הוא לא רק"מ אלא רמ"מ-
רכב מצעדים משוריין.
ה-"סאיאד", למשל, הוא בבירור אותו כלי עצמו בשתי התמונות [צביעה זהה]. באחד הוא "משחית טנקים" ובשניה הוא "משגר רקטות קל", רק ששכחו לפרק את בסיסי נשיאת הטילים בצד מהתחפושת הקודמת.
מי יודע אם הטרקטורון הוא כלי תקני, או משהו שמישהו אילתר. הכלי נראה חדש, יפה ואזרחי לגמרי- אולי נקנה רק לצילומי הסרט, סליחה- התרגיל- המצולם.
The Shilka air defense system: Half a century guarding the skies
The term air defense is associated more with interceptor aircraft and missile and radar systems than tanks bristling with barrels. But the Shilka is the air defense system closest to the troops, having followed Soviet and Russian motorized infantry and tank battalions for five decades in which it also made its mark in ground engagements.
רק"מ שפותח ויוצר בשנות ה 50- ע"י GM וצויד בשתי תותחי 40 מ"מ אוטומטים כנגד מטוסים תוצרת BOFOROS.
המעניין שרכב זה (בדומה ל ZSU-23 הרוסי באפגניסטן בשנות ה 80) מצא שימוש די נרחב במלחמת ויאטאם כרכב סיוע אש
לטיהור ח"ר של כוחות הצפון והויאטקונג שהסתתר בתוך הגונגל .
השימוש כרכב סיוע אש וליווי סיורים היה כמובן עקב קצב האש הגבוה שמספקת הפלטפורמה של כלים כאלה ויכולת הצידוד המהירה כולל למעלה(שטח הררי באפגניסטן)שמאפשרות תגובה מהירה לאיומים לכל כיוון.
נערך לאחרונה ע"י aw1 בתאריך 05-03-2015 בשעה 21:46.
סיבה: כתיב
נכון שהכתבה היא על רובוטים אירניים (טל ענבר גם הביא תמונות שלהם לפורום) אבל יש "אבל" קטן - אם היית טורח לקרוא את הכיתוב של התמונה היית מגלה שזה רובוט אמריקאי. ושכבר דיברנו עליו. הרבה. מאוד.
ובכלל, אשכולות על רובוטים יש הרבה - אז איך כל התגובה שלך קשורה לפה..?
ידועות מאד. שנות ה-70 וה-80 שיא המלחמה הקרה התאפיינו בעודף קיבולת ייצור במדינות מערב אירופה אל מול שווקים מתעוררים במזרח התיכון ובמזרח אסיה. לכן הן היו רוויות במיוחוד באבי טיפוס שונים ומשונים שכיכבו בתערוכות נשק אך לא הפכו למוצרים מוגמרים. חלקם אף מוצגים באשכולות אלו ממש, כגון בפוסט זה . דווקא הכלי הספציפי הזה רחוק מלהפתיע ומעט הגיון בריא היה מביא אותך לשם גם בלי לדעת יתר על המידה או לחקור.
מי בדיוק הלקוח?
צבא גרמניה? רכש עשור קודם לכן למעלה מ 400 גפרדים ובעקבותיו הלכו הבלגים וההולנדים.
צבא צרפת (החצי השני בשת"פ)? רכש עשור קודם לכן 60 חתיכות מאותו צריח המוצג לעיל רק על תובת AMX-13 ובלי הפחונים מסביב. כלי זה היה נחות משמעותית מהמקביל הגרמני אך זול בהרבה.
המערכת עצמה?
באמצע שנות ה-60 שהצרפתים תכננו את ה DCA עם מכ"ם חיפוש פרמיטיבי, הנחייה אופטית וצמד תותחי 30 מ"מ עם טווח של בקושי 3 ק"מ (קרי אפקטיבי חצי מזה) לא ידעו עדיין מה זה הינד ומה זה שטורם ומה זה טנ"ט עם טווח של 6 ק"מ. ב 1980 כבר כולם ידעו.
מי מלכתחילה ירכוש מערכת הגנ"א מוגבלת שכזו דווקא על תובת מרדר יקרה להחריד? (רמז - רק צבא אחד בעולם רכש מרדרים והוא כבר מוזכר לעיל...). אז למה הציעו דווקא על מרדר? כי ב 1976 הסתיים הייצור הסדרתי עבור צבא גרמניה ופס הייצור עמד בשיממונו אז למה לא.
אח"כ החכמים הפכו את הצריח לסטילת'י, התקינו אותו הפעם על צ'פטיין (עוד תובה סופר פופלארית...) ושינו את השם לסייבר... גס וואט, גם לא עבד... אח"כ התקינו על זורר אוסטרי... גם כן לא עבד... בקיצר למערכת הזו ודומותיה (למשל המרקסמן והאוטומט) לא היו סיכויים מלכתחילה ותתקשה למצוא הגנ"א ניידת אירופאית שנמכרה בכמויות כלשהם בעולם, למעט המערכות הסובייטיות.