יוסי מלמן כותב ב"מעריב":

בשנים 2010־2012, בתקופתם של נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, ישראל נראתה כמי שעומדת על סף תקיפה. אני מדגיש את המילה ״נראתה״, כי אני סבור שישראל לא באמת התכוונה לתקוף. נתניהו וברק רק רצו לעשות רושם כזה. חיל האוויר התאמן ועשה הכל כדי שאימוניו ייראו במצלמות של הל לווייני העולם. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אף דיבר בכמה הזדמנויות על ״בזבוז של 11 מיליארד שקל״ שהועברו למטרת ההכנה לתקיפה. הצמד ב' את ב' העביר רמזים לכל מי שרק יכלו כי אוטוטו הם עומדים לתקוף. הם אפילו הורו או רמזו שהורו לרמטכ״ל גבי אשכנזי ״לדרוך את המערכת״, קרי, להכין את הצבא לתקיפה.

הנראטיב שהושרש בציבור בישראל, וגם בחו״ל, היה שרק בזכות עמידתם האיתנה של אשכנזי, ראש המוסד מאיר דגן וראש השב״כ יובל דיסקין, נמנע המעשה ההרפתקני שסופו מי ישורנו. בדיעבד, נוטים יותר ויותר מומחים להאמין כי מהלכים אלה היו חלק ממעשה הונאה ודיסאינפורמציה מהמתוחכמים ביותר שנוצרו בתקופה המודרנית. ב' את ב' לא התכוונו לתקוף. הם רק רצו לעורר רושם כזה כדי שהעולם יתעורר מתרדמתו ויטיל סנקציות על איראן. בכך הם הצליחו. איום התקיפה המריץ וזירז את ממשל אובמה ואת ממשלות האיחוד האירופי להבין שכדי למנוע מלחמה ולאלץ את איראן לצמצם את תוכנית הגרעין שלה, יש להטיל עליה סנקציות.

התזה שלי מרחיקת לכת אף יותר. לדעתי, כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית של ישראל כלפי איראן, נתניהו וברק הונו גם את ראשי מערכת הביטחון. כלומר, נתנו גם להם להבין שכוונתם היא להורות לצה״ל לתקוף, ובכך חיזקו עוד יותר את אמינות האיום הישראלי.
http://www.maariv.co.il/journalists.../Article-472107

אם כן ואם לא, מה אמורים להבין מזה ?