MEAT-SHOS פרק ב': החוויה הצרכנית


בשלהי אוגוסט האחרון, שיתפתי אתכם בחוויה הקולינארית שעברה עלי במסעדה הנ"ל שבקצרין. ציינתי שם שהם לא רק מסעדה שכדאי לבקר בה, אלא שהם משווקים בשר לכל קצווי הארץ. באחד האמשים האחרונים, עקב ירידה משמעותית של מפלס חמרי הגלם במקפיא, התיישבתי להזמין. פעם, הייתי תולה על גבי את אשפת החיצים, מותח מיתר בקשת, ושם פעמי לג'ונגל, לראות מה יזמן לי המזל. לימים, העברתי את שדות הצייד שלי לסופר הקרוב, והמשכתי לצוד לי להנאתי (המוגבלת משהו) מבצעים ומציאות. כיום – לעת זיקנה, אני גולש לי באינטרנט וצד לי את מזוני .ON-LINE

את האתר של מיצ'וס הכרתי מזה זמן, ועכשיו הגיע העת להשוואות. השוויתי את המבחר ואת המחירים לעוד ספקי בשר משובח, כולל כאלה ששמם עלה בפורום זה ממש. כמובן שאין זהות מוחלטת, אך מבין הנבחרת, מיצ'וס לא היו היקרים ביותר (אם כי אי אפשר להאשים אותם במחירים נמוכים במיוחד), וההיצע שלהם מגוון ומזמין מאד.

התחלתי להזמין, ומייד נתקלתי בבעיה. מרוב דברים טובים, ומרוב התלהבות (על כל נתח צצו לי מייד רעיונות למה שאפשר להכין ממנו....), מצאתי את עצמי מזמין הרבה יותר ממה שתכננתי. לאחר מנוחה קלה, הסחרחורת שאחזתני, חלפה קצת, והצלחתי לכווץ חזרה את ההזמנה לתשעה פריטים בלבד, תוך תפילה חרישית לאלוהי המקררים, שיהיה לי מספיק מקום במקפיא.

ההזמנה עצמה מאד ידידותית: אתה יכול לציין משקל רצוי של הבשר, איך לחתוך אותו, באיזה גודל אתה רוצה, למשל, את הסטייקים שלך (ויש לפחות שישה נתחים שונים המתאימים לסטייק, ופורסים לך פרוסות של 400-1200 גרם, לפי רצונך), וכדומה, הוראות ביצוע לקצב. יש להם מגוון של מוצרי עגל, טלה, אווזים ועופות, וכן מוצרים מעובדים כגון צ'וריסוס, נקניקיות מרגז ומעדנים שונים. גמרתי להזמין, ורציתי, כמקובל באי אילה מקומות, לשלם. הם לא רוצים! ההיגיון שלהם אומר שקודם ישקלו את הבשרים שלך, ורק אז (וגם מטעמי בטיחות) יטלפנו אליך לאישור סופי של המחיר, לשינויים בהזמנה (אם תרצה), ולתיאום המשלוח (ללא עלות!), ואם תרצה, תשלם במקום לשליח. כך אכן היה, וקבלתי טלפון המאשר את כל פרטי ההזמנה שלי, העירו לי שטעיתי והזמנתי נתח מסוים בהזמנה רגילה, בעוד שהוא כעת במבצע, ושהם כבר תיקנו לי את המחיר בהתאם.

ביום המיועד, הגיע השליח במועד המוסכם, תוך שהוא מתקשר למפרע לוודא שיש מישהו בבית. הסחורה הגיעה בקירור, בתיבות קרטון סגורות עם לוגו של המפעל, עם תעודת משלוח מפורטת מאד, כולל משקלים מדוייקים, מחיר לק"ג ומחיר ליחידה. כשפתחתי את הקופסאות, ציפיתי למצוא משטחים עם בשר בעטיפת ניילון נצמד, ואולי עם ניילונים המפרידים בין פרוסות הסטייקים. כאן נכונה לי הפתעה נעימה: כל פריט בא עטוף באריזת ואקום אטומה משלו (כל פרוסה לחוד! כל נתח או חלק של נתח – לחוד!), כל אחד עם תווית משלו עם ציון החלק המסויים. ממש בית מרקחת – נקי, אסטטי ומסודר. סידרתי את הסחורה במקפיא, ואילמלא השארתי משהו בחוץ לצריכה מיידית – לא היה לי יותר מקום.

לא אכנס לפרטים של מה הזמנתי ומה אעשה עם זה, אך פתור בלא כלום – אי אפשר.

אחת ההפתעות בהזמנה הזו היה נתח הקצבים. כלל לא מפתיע אותי שאנטרקוט, פילה ועוד כמה נתחי יוקרה הם במחירים כאלה הגורמים לי לחשוב יותר על השתלה מאשר על אכילה, אבל הופתעתי למדי מכך שנתח הקצבים זול מרוב יתר הבשרים המתאימים לסטייקים. דווקה נתח זה שכל כך הרבה נכתב עליו ועל תכונותיו המופלאות, ועל הקושי שבהשגתו? הייתכן וכל הכותבים סתם עובדים עלינו, או שכולם חושבים שאם לא התחתנת עם ביתו הפוזלת של הקצב אז אין לך סיכוי להשיג את זה? זה מה שמוריד את הביקוש ואת המחיר? אין לי מושג, וגם לא איכפת לי. באתר כתוב שזה נתח של בערך 1000-1200 גרם, אז הזמנתי לי אחד. קבלתי יותר מ- 1520 גרם, והיות ואת יתר הסטייקים ביקשתי בנתחים של כחצי ק"ג, חילק לי הקצב, ברוב התחשבות, גם את הנתח הזה, לשניים.

בכותבי שורות אלה, שוכן לו הנתח הראשון מבין השניים, על 750 הגרמים שלו, אי שם באיזור המקביל לגובה המקלדת, וגורם לי לכתוב לאט מהרגיל. לא שיחקתי בו הרבה: רק שחררתי אותו מאריזת הואקום שלו, והיישר למחבת פסים לוהטת. צלייה לדרגת "רייר", בעוד הטבח מרייר, וישר לצלחת. זה לא האנטרקוט או הרמפ-סטייק הרגיל שלכם שנפרס לרוחב הסיבים. זה נתח שטוח מטיבו, שכלל לא נפרס, אלא נחתך למידה הרצויה, והונח להיצלות על צידו השטוח. זה אומר שבצלחת אתה פורס במקביל לסיבים. היות וזה שריר "עובד", הוא דל שומן, דבר העושה אותו יבש ולעיס יותר מסטייק רגיל. מה שמכפר על הכל זה הטעם. או, הטעם... אחרי הצלייה, בעודו נח בצלחת מספר דקות (לא טוב לפרוס בשר צלוי מייד), הנחתי עליו קצת חמאה, שנמסה ונספגה בו מייד. קצת פלפל שחור, קורט מלח, ולחם שחור. תוספת? לא. בעת עבודת הקודש שבחיתוך ולעיסה, אינני זקוק לשום דבר נוסף, מלבד כוס יין אדום יבש. אההה.....

וזה רק משאיר אותי לעכל לי לאט לאט את הנ"ל, ולחשוב מה אני הולך לעולל לנטח יפהפה של "צאך" בשבת, ואולי נעשה משהו עם חזה אווז מעושן, או שמא....

עשית לי כזה חשק לאכול שהכנתי לי בולונז (אם היה משהו אחר הייתי מכין אותו)

בקיצור - הכתיבה שלך עשתה לי כזה חשק לאכול (קראתי גם את הביקורת הקודמת).

אני מבקר אומנם רק מידי פעם אבל כל פעם שווה את זה.

אחלה שבוע! ותודה

תודה, תודה על הפרגון!



אם כבר העלית את נושה הבשר הטחון (שממנו עשית את מה שעשית, מן הסתם), אזי אשיב לך בעוד קטע הקשור לבשר שקניתי:



אחד הנתחים הקבועים בשימוש אצלי הוא הכתף. זה נתח רבגוני, לא שמן, די נקי מגידים, ומתאים היטב גם לצלייה, גם לטחינה, גם לבישול איטי וגם למאכלי קדרה למיניהם. הפעם, טחנתי נתח כזה, טחינה גסה.

שמתי בתנור מספר תפוחי אדמה עטופים ברדיד אלומיניום לצלייה, ובינתיים התעסקתי בבשר. במחבת כבד טיגנתי בצל קצוץ גס, עד תחילה הזהבה, הוספתי את הבשר וטיגנתי על אש בינונית תוך כדי ערבוב מתמיד עד שהבשר איבד את כל צבעו האדום. הבשר לא הגיר את מיציו בשלב זה, מה שמעיד על טיבו (ללא מים מוספים!). בשלב זה הוספתי קצת צנוברים, שום כתוש, אורגנו, תימין, מלח ופלפל, וטיגנתי עוד קצת. הורדתי מן האש ונתתי לזה להתקרר.

בינתיים – תפוחי האדמה ניצלו היטב. הוצאתי אותם, נתתי להם להתקרר קצת, חתכתי אותם לחצי לאורכם, ובכפית הוצאתי את התוכן כשאני משאיר דופן בעובי של כסנטימטר. כעת, הוספתי לתערובת הבשר ביצה, ערבבתי היטב ומילאתי את "סירות" תפוחי האדמה במלית. מעל – הזלפתי קצת שמן זית, והחזרתי לתנור חם מאד לחמש דקות. הוגש חם עם סלט רענן, חמוצים מרוקאיים טריים ומיץ פומלות מן הצד.

שיפור למי שכשרות אינה מגבילה אותו – קצת פרמזן מלמעלה, עד שישחים ויבעבע.



בוודאי ישאל מישהו, מה עושים עם התוכן של תפוחי האדמה שרוקנו מקודם. הדבר הפשוט ביותר – זה להוסיף חמאה ומלח, בעודם חמים, ולמעוך לפירה. זאת יש לדעת שפירה מתפוחי אדמה אפויים יבש יותר וטעים יותר! שיפורים אפשריים – תוספת של שמנת מתוקה, בצל מטוגן, עשבי תיבול או מחית זיתים, או סתם קצת רוטב מהגולש או נזיד הפטריות האחרון שעשיתם!



בתיאבון!!

תודה רבה על ההמלצה והביקורת המפורטת, נשמע בהחלט משהו ששווה לנסות
רק הערה אחת לסדר, איפה התמונות ?!

היועץ המשפטי שלי טוען שפרסום בפרהסיה של צילומים מקרוב של בשר מדמם יכול להחשב כפרסום תועבה, וגם לגרור תביעות ייצוגיות מארגונים יפי נפש, "תנו לחיות לחיות", צמחונים ושאר מרעי בישין.

נת קצבים זול יותר גם אל הקצב שלי- פרה פרה בצומת כנות. הסבה פשוטה- היישון של הנתח קצר יותר ובוואקום (הוא מיישן בתליה- כמו שצריך!) מה שמוזיל עלויות. מעבר לזה, כנראה שהביקוש פחות גבוה מאנטריקוט, למשל

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

איזה כיף להתקל בשירות כל כך טוב , נכון? זה לא קורה הרבה בימינו.

והבשר? בטח מאז כבר חידשת מלאי , מתי על האש?

אנחנו לא מנגלואידים, אבל במקום זה עשיתי משהו לא פחות טוב, ואיתך הסליחה על היעדר התמונות. אני מניח שכבר ראית בחיים נתח של עגל מת, וראית גם דברים נדירים ממש כגון בצל, סיר, צלחה וכיוצא באלה זוטות. מה שאני ממליץ לך, זה לנסות לדמיין את הניחוח והטעם. הינה זה בא:

נתח חביב עלי הוא הצ'ך. זה נתח רזה, עסיסי, מלא טעם ומתאים מאד לצליה.
התחלתי מכמות ממש מסחרית של בצל פרוס בינוני. היה שם כ- 3/4 קילו. טיגנתי אותו על אש קטנה בשמן זית, בסבלנות רבה (מה זה סבלנות? פשוט: באותה עת עושים עוד משהו, בין בחישה לבחישה במחבת, ואז הזמן עובר יותר בקלות.), עד השחמה טובה.
את הבצל השחום העברתי לסיר גדול, עמיד לתנורים. בינתיים חיממתי התנור ל- 190 מעלות.
לבצל הוספתי קופסה אחת (450 גרם) של רוטב חמוציות (CRANBERRY SAUCE), ובקבוק של חצי ליטר בירה כהה. את כל זה ערבבתי היטב, כי הרוטב יוצא מן הקופסה בצורה ריבתית קרושה לגמרי. קבלתי בסוף הערבוב את רוטב הצלייה.
את הבשר השחמתי מכל צדדיו, הכנסתיהו לסיר, סובבתי אותו עד שצופה מכל צדדיו ברוטב, ומצא לעצמו תנוחה נוחה, כיסיתי הסיר והכנסתי אותו לתנור למשך שלוש וחצי שעות. בשעה השניה והשלישית הצצתי לוודא שהעניין לא מתייבש, והוספתי קצת ציר בקר עם עוד קצת בירה. בסוף - טעימה, תיקון תיבול עם קצת מחל ופלפל, עוד כמה דקות בתנור, ואח"כ מוציאים את הבשר לקרש חיתוך, מתאפקים עשר דקות, ופורסים. את הרוטב שבסיר מעבירי דרך מסננת, ומגישים ליד הבשר.

בתור תוספת, הוגש פירה של תפוחי אדמה ובטטות עם חמאה ושמנת מתוקה, ויין מרלו צונן.

לא שמעתי תלונות.

אני רק שאלה.. בזמן שהבשר מחכה על הקרש 10 דקות הוא לא מתקרר מדי?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

פרט לזה - הרוטב החם מפצה על זה, וחוץ מזה - למחרת הוא טוב גם קר. מעולה בכריכים!!