07-04-2008, 21:20
|
|
|
|
חבר מתאריך: 27.10.03
הודעות: 21,976
|
|
|
אל תיהיה עצוב בשבילי, אבל תודה שאתה דואג לי
אתה צודק אני באמת לא יודע איזה פוקימון אני, במיוחד שזה ציטוט של מישהו אחר ולא שלי, אבל יש מצב שאני פפוקימון מהסוג "צ'ונג", אחרי הכול אני כולה 5 חודש בצבא
באמת התפקיד שלי משעמם בצבא, ואני מבזבז 3 שנים בשביל נייר, אפילו לא נייר איכותי, אלה האלה שמנגבים איתם...
אין לי חברים, האופקים שלי צרים,
ושאלה החשובה אם אני שונא את עצמי, אז כן אני שונא את עצמי, גם בבוקר אני מעניש את עצמי שאני הולך למסגרת שאני לא אוהב, המפקדים שלי משפילים אותי, קושרים אתי לעץ ומצליפים בי בשוט
האם אתה תתן לי את העזרה האמיתית?
כי גם אחרי הפאן הצבאי, באזרחות, יהיה לי קשה, אני מחפש את הדרך הקלה, בגישה הזאת אתה מקווה שיהיה לי קשה, אתה כזה נחמד.
חזרתי קצת אחורה, ובאמת שלא נוח לי עם עצמי(?) עכשיו שאני חושב על זה, באמת הכול התחיל שהייתי קטן שאמא שלי הרביצה לי עם מארוך, אתה יודע, בשביל שאבא לא יתעצבן.
אבא היה מביא פופקורן וצופה באמא שלי בזמן שהיא מרביצה לי, זה היה עושה לו את זה.
עכשיו אני יכול לבכות? או לשמור את כול הכעס הזה בפנים בלי לשחרר, ואז להרוג אותך בשנתך?
יא הומו
_____________________________________
|