|
מאמר שלי השבוע מ'מקור ראשון', תחת הכותרת "כשהצבא הופך סוציולוג".
(לא אני קבעתי את הכותרת, אז כל אסוסיאציה ליגיל אחר, יגיל לוי, איננה באחריותי...)
בכל אופן, את החלק הראשון, העוסק באולמרט, נסכם בקצרה (הוא אולי פוליטי, ולא רוצה צורך במחיקת התגובה) בכך שלדעתי השמחה שלו ומקורביו מוגזמת בעליל והדו"ח חמור מאוד כלפיו.
ועכשיו, לעצם העניין, הלא הוא החלק השני:
"... אולם, דו"ח וינוגרד מעלה מסקנות קשות ומדאיגות לא פחות כלפי הדרג הצבאי. הדו"ח הופך את השאלה 'מי יותר אשם' לחסרת משמעות, שכן הוא מספק די והותר אשמה עבור כל הדרגים. הדו"ח סותר את האמונה המקובלת כי 'החיילים נלחמו היטב, הבעיה היא אצל הפוליטיקאים\בפיקוד הבכיר', אמונה המקובלת כמעט בכל צבא שלא הצליח כראוי וידועה גם,בעקבות הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, כ'אגדת הסכין בגב' – לפיה הוכשל הצבא על ידי המדינאים. ובנוסח הישראלי, "תנו לצה"ל לנצח".
אם לתמצת את מסקנות הועדה כלפי הצבא, הרי שגם אם היו נותנים לו, הצבא לא היה מנצח. הצבא, לדברי הוועדה, לא גיבש תפיסה מבצעית כוללת, לא הצליח להחליט האם הוא מתפקד כפעולות בט"ש נרחבות או כמלחמה, ועסק רבות בשאלות שלא בתחום סמכותו ושלא מעניינו. כך, ב-18 ביולי הצהיר הרמטכ"ל כי "אני לא מאשר בעת הזו מהלך קרקעי רחב היקף. חבל גם לבזבז בעת הזו הרבה תכנונים עליו, נקודה. אם נגיע אליו, יהיה לנו זמן לתכנן אותו." (עמ' 82). לפי הדו"ח, נראה שאף אחד מהאלופים הנוכחים לא טען כנגדו שצבא היבשה איננו מאומן מספיק וצריך זמן לאימונים בטרם מהלך קרקעי, ולא הסביר לו שמהלך קרקעי צריך לתכנן הרבה בטרם 'נגיע אליו', וצריך להביא צבא לרמת כשירות מתאימה, המאפשרת מהלך קרקעי – ואז להחליט אם רוצים באופציה זו או לא, כאשר כל האפשרויות פתוחות.
למול זה, בתשובה לשאלת תא"ל עדו נחושתן ב-4 באוגוסט מדוע צה"ל לא המליץ קודם לכן על מהלך קרקעי, השיבו הרמטכ"ל וראש אמ"ן כי "החברה הישראלית לא הייתה מוכנה לקבל כניסה ללבנון ב-12 ביולי", ו"לא הייתה הסכמה [של הציבור] להיכנס ללבנון קרקעית" (עמ' 156) – והרי תפקיד הצבא הוא להציע לממשלה את החלופות הצבאיות הקיימות, ולא לשמש כסוציולוג-מטעם עצמו המחליט מה החברה מוכנה לקבל ומה לא (אגב, ב-24 ביולי ענה ראש המוסד לראש אמ"ן ולשר הבטחון כי "לדעתי הטראומה של לבנון יושבת יותר אצל הדרג המדיני מאשר אצל הציבור"). לאחר פעולת קלקיליה באוקטובר 1956, שהסתיימה ב-18 הרוגים לצה"ל ומרירות רבה בציבור, אמר הרמטכ"ל-דאז משה דיין לבן גוריון כי "מצב הרוח הרע שהשתרר אחרי קלקיליה לא נבע מעצם הקרבנות אלא מן השאלה שנשאלה ונשארה תלויה באויר, מדוע ולשם מה בסופו של דבר משלמים את התשלום היקר הזה. אבל כל איש ואיש בישוב יהיה מוכן לשלם את התשלום ועוד גדול ממנו, אם זה בכדי לחסל את נאסר אחת ולתמיד", כפי שניסו ישראל, צרפת ובריטניה לעשות במבצע סיני. דברי דיין רלוונטיים כיום כביום אמירתם – פעם אחר פעם הוכח שהציבור מוכן להקרבה כאשר הוא יודע 'מדוע ולשם מה בסופו של דבר', אולם איננו מוכן לבזבז חיים לשוא. ומכל מקום, אסור לצבא להימנע מפירוט הפתרונות הצבאיים, גם אם הוא חושב שהוא יודע למה החברה מוכנה ולמה לא.
הצבא, אומרת הוועדה, סבל מליקויים בכל הרמות – פחד מנפגעים שפגע בביצוע המשימה (ולמעשה, הוביל לכך שחיילים נפגעו ללא תכלית), פקודות לא ברורות ולעיתים סותרות את עצמן, בקרה לקויה על הביצוע, יוזמה לוקה בחסר, הפקת לקחים חלקית, "חוסר מוכנות וכשירות [...]היעדרן של תוכניות אופרטיביות מעודכנות ומתורגלות ושל תפיסת הפעלה אחודה, בעיות בתקשורת [בין המפקדים ברמות השונות], וכןכשלי מנהיגות בזמן הקרבות וכשלים שנבעו מהיעדר תפיסה אסטרטגית של ממש." (עמ' 361) דווקא 'תפיסת ההפעלה' החדשה של צה"ל, שהושמה ללעג ולקלס, זוכה לשבחים (מוגזמים מעט, לטעמו של כותב מאמר זה). בהקשר זה, הועדה חוששת בצדק מהנטיה לפסול כל מושג ותורה חדשים בעקבות הכשלון בלבנון; כשם שההתלהבות מתורות צבאיות חדשות ולעיתים לא מבוססות הייתה הרת-אסון, גם הנטיה להשליך כל חידוש ככלי אין חפץ בו – מסוכנת.
כמות הליקויים והבעיות שועדת וינוגרד מונה בתפקודו של הצבא, צריכה להדיר שינה מעיניהם של אזרחי מדינת ישראל, ובפרט משל מפקדי הצבא, האחראים על תיקון הכשלים. על רקע הדו"ח, אמירתו של האלוף ישי בר לרה"מ, יום בטרם המלחמה, כי "צה"ל הוא צבא בינוני שיש בו איים של מצויינות" נשמעת כמעט אופטימית מדי.
העובדה שהועדה מציינת לשבח את גבורתם של הלוחמים איננה אפילו נחמה פורתא: עדיף היה שצה"ל יתפקד היטב מבחינה מקצועית ולא יצטרך הרבה לגבורה.
כמובן, דו"ח וינוגרד איננו מסמך מושלם; יש בו מספר אי-דיוקים, ולטעמו של כותב מאמר זה הדו"ח מחמיר מדי בכמה מקומות ואיננו מחמיר דיו באחרים. ייתכן גם שבחלק מהביקורת טעות בידי הוועדה.*
אבל, אם מדינת ישראל חפצת חיים, אסור להתעלם מהאפשרות הגרועה ביותר, שהיא – שועדת וינוגרד צודקת לגמרי בביקורתה, הן על הממשלה והן על צה"ל."
*זה נכתב לפני יחזקאל דרור, אבל הנחתי מראש שאנשים עתידים להיתלות בפיפס זה או אחר ולומר 'כלום לא קביל'.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)
המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי
נערך לאחרונה ע"י YGH בתאריך 09-02-2008 בשעה 21:22.
|
ראשי
צ'אט
30-01-2008, 20:32
A friend in need 
- is a friend indeed 
מצב כלאיים
