מי עדיף למלחמה הבאה - קצינים צרובים ששמעו שריקות כדורים, או אלה הנקיים שפירנסו מסעדות בקריה?
רוני רימון


קישור


ג'יימס קרוויל, יועץ אסטרטגי מוביל המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית בארצות-הברית, אמר פעם כי רק מי ששכב על הרצפה לאחר שחטף מכת אגרוף הגונה, יוכל לנצח בקרב הבא. הדברים נכונים לגבי כל תחומי החיים, ונכונים שבעתיים כאשר מדובר בגנרלים צבאיים.

נזכרתי השבוע בקרוויל בגלל שתי כותרות מדאיגות: האחת, על כך שהרמטכ"ל מנסה לגלגל את האחריות לתוצאות המלחמה האחרונה לפתחם של מפקדי ארבע האוגדות שלחמו שם; השנייה, על כך שמפקדי האוגדות הללו לא יזכו לקידום. אמנם מתקיים ויכוח גם בתוך הצבא וגם בציבור לגבי תוצאות המלחמה: יש הטוענים לניצחון, יש הטוענים לניצחון-בנקודות ויש הטוענים להפסד. בלי קשר לתוצאה ה"אמיתית", כדאי לבחון בזהירות מי צריך לנהל את המלחמה הבאה.

אצלנו קיימת מעין נורמה, פסולה לטעמי: כאשר מסתיימת מלחמה עם תוצאות שנויות במחלוקת - צריך להעיף, להתיז ראשים. ומי יחליף את המועפים? אלה שלא דבק בהם רבב. מי אלה ? מי שלא היו כלל בשדה הקרב. רק מי שהיה בלימודים, בקריה בתל-אביב, בפיקוד אחר, העיקר - רחוק מהמלחמה. זוהי איוולת, ונדמה שגם הפעם עלול מישהו בצמרת הביטחונית לבצע טעות גורלית.

נניח לרגע שהקרבות לא נוהלו בצורה אופטימלית (מי יותר ומי פחות). תשאלו את רוב הציבור - והוא יגיד לכם שאת הקרב הבא אסור להפקיד בידי מי שניהל את זה האחרון. גם ועדות בדיקה למיניהן עלולות להגיע למסקנה זו, כי הגיון ההמון הפופוליסטי גורס כי מי שכביכול לא הצליח - שיילך. האמנם? צריך כנראה להיות קצת פחות קונבנציונלי ופופוליסטי ועם קצת יותר תעוזה ומעוף כדי לקבוע, כי את הקרב הבא נכון שינהלו דווקא מי שעשו זאת בקרב האחרון.

אנחנו זקוקים לניסיון של אלה שהיו שם; לצריבה על גופם של מי שניהלו קרב שלא הסתיים בניצחון קל ואלגנטי. אנחנו זקוקים לאלה שטעמו את טעם המוות כתוצאה מפעולה כזו או אחרת, את המבט בעיני הלוחמים, את הלילות הארוכים בחמ"ל, דווקא כשלא הולך.

אני שואל את עצמי למשל: מי אני רוצה שיהיה אלוף בזירה מלחמתית כלשהי - תא"ל גל הירש, עילוי, קצין מצטיין, שפיקד על אוגדת הגליל, חווה את מלחמת לבנון על גופו? או תא"ל אחר שהיה בזירה רחוקה, שלא שמע שריקות כדורים ורעמי תותחים ופירנס את המסעדות באזור הקריה? התשובה שלי ברורה: אני רוצה קצינים שריח אבק שריפה עולה ממדי הקרב שלהם, אלה שהקרבות שלהם נחקרים עכשיו בפינצטה על-ידי גורמים צבאיים מומחים.


כדי שלא אובן שלא כהלכה: איני גורס שכישלון בשדה הקרב יכול להוות ביטחון לגנרל בהמשך הקריירה הצבאית שלו רק "בשם הניסיון". אבל צריך לעשות הפרדה ברורה ולבחון היטב את כל צמרת הפיקוד בצפון בכל הרמות - מפקדי אוגדות, מח"טים, מג"דים ועוד - ולראות למי הניסיון יעשיר את יכולתו, ומי נכשל ברמה שלא יוכל לתפקד עוד אל מול פני האויב. אסור בעניין זה לשפוך את התינוק עם המים. היו למשל ארבעה אוגדונרים - האם הקידום של כולם חייב להיעצר? האם כולם צריכים לקבל חסינות? לא ולא. צריך לבחון למי הניסיון הקרבי במלחמה האחרונה יביא לתפקוד טוב יותר בזו הבאה, ולמי לא יעזור כלום, הוא לא כשיר להמשך פיקוד. רק אם נעביר את המפקדים במסננת הנכונה נועיל באמת לצה"ל ולמדינה, לקראת העימות הבא

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

העפה של כל מי שלא הצליח לגמרי וקידום רק מי שלא היה מעורב, היא שיטה מצויינת לקבלת פיקוד גרוע.
למעשה, זו שיטה מסורתית מאוד בצה"ל.
אבל מהמאמר עולה ריח מסויים של יחצ"נות ("גל הירש, עילוי, קצין מצטיין..."), וקצת קשה להתייחס לזה ברצינות.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אם זו כתבה מטעם, אז אולי מטעם אודי אדם (המוחלף באלוף ש"היה במסעדות בקריה" לכאורה).

בכל אופן, יש כאן סוגיה עמוקה הראויה לדיון מעמיק יותר מהכתבה השטחית הזו:
חשיבות הנסיון הקרבי כדרך הכשרת מפקד:
צבא הוא ארגון מיוחד בכך שרוב הזמן הוא עסוק בהכנות, ורק בתקופות קצרות בפעילות לחימה.
נסיון קרבי מתאים תורם המון, אך הוא נדיר מכדי להיות אבן בוחן יחידה לקידום.
(לפני שצועקים "נסיון מבצעי מפעילות בשטחים"- זיכרו שזה נכון רק עד רמת החטיבה).
הפיתרון ידוע- גיבוש תו"ל (לפי הנסיון הקרבי), אימונים לפיו, ולחימה לפיו, כל עוד אין סיבה מהותית לשנות אותו.
האימונים צריכים להיות ברמה כזו שתאתגר ותשפר את יכולות המפקד,
כך שלא נהיה במצב של בחירה בין נבלה (קצין שהיה בתפקיד אחראי וכשל) לטריפה (קצין שהתחמק מאחריות).

אבל באמת בנוסף לנאמר בכתבה יש לנו בארץ נטיה להצמיד את המושג מחדל לכל טעות שאדם עושה. היו הרבה מחדלים במלחמה האחרונה (ימ"חים וכו' ...) אבל לא כל מי שמקבל החלטה לא נכונה (אפילו אם היא גרמה למותם של חיילים) צריך להדיח על רשלנות במלוי תפקידו. אנשים עושים טעויות.

טנקים נ"טים חי"ר, אש, סוף.

התחייבות Yes

הגנרלים לא שמעו שריקות כדורים במלחמה החולפת, אלא אם כן הם שיחקו פינג פונג בחמ"ל. נסיון קרבי שהיה להם מקודם (אם היה) כבר בא לידי ביטוי בניהול המערכה ובכל זאת הם כשלו.

מדובר באנשים (לא כולם כמובן) שכשלו בניהול מערכה - שילוב של שיקול דעת לקוי, תפישה מערכתית בעייתית, ויכולת ארגונית, פיקודית וניהולית חסרה. אלה דברים שאם הם לא למדו עד כה, הם גם לא ילמדו אותם בחודשים הקרובים. את תוצאות התחקירים יוכלו ללמוד גם היורשים שאותם אפשר לבחור מקרב המפקדים שלמרות התנאים הקשים התבלטו לטובה בחודשים החולפים. פיאסקו מערכתי כפי שהיה בלבנון הוא אסון לאומי, אבל הוא גם פתח לתיקון, והוא גם יכול לשמש כפילטר שיסנן החוצה אנשים לא ראויים ויעלה מעלה אנשים מוכשרים עם קבלות.

האינטרס של הכותב (ה"אסטרטג" של מפלגת העבודה) הוא ברור, והוא שמכתיב את ההגיון המעוות שבדבריו.

שלום,

עבדתי לפני כעשור בלהבי ישקר בתור שומר בלילות.
בהגיעי לאחת המשמרות שהחלה בשעה 22:00 כל המנהלים היו במשרדים והמפעל כמרקחה, מסתבר שבכל ראשון לחודש יוצא משלוח של 5 מיליון דולר לחו"ל, ובחודש זה בפעם הראשונה במשך יותר מ-30 שנה - חל עיכוב של מספר ימים.
סטף וורטהיימר, בעלי המפעל שאינו המנהל בשוטף אמור לנחות בקרוב ולטפל בבעיה אישית.
והוא אכן הגיע, ערך מספר שיחות עם מספר מנהלים כשלוש שעות והגיע למסקנה שהבעיה הייתה באחת המחלקות בייצור, הוא קרא למנהל המחלקה אליו לשיחה, כל חבריו ציפו שהוא יפותר לאלתר ע"מ לאותת לכל המנהלים שטעויות כאלו אינן נסבלות, אך להפתעתם הוא לא פותר אלא הורד בדרגה, משכורתו נפגעה, הוא חזר לעבוד בייצור.
מר וורטהיימר נימק זאת בכך שאם הוא יפתר אותו ע"מ ללמדו לקח, הוא אכן יילמד אותו אך יישם אותו במקום אחר ומעסיק אחר ייקטוף את כל הפירות מההשקעה שלו.
לאחר מספר שנים הוא קודם שוב לתפקידו הישן ואף המשיך הלאה בסולם הדרגות במפעל.
מר וורטהיימר הוכיח את עצמו אולי בשדה הקרב הקשה והפראי היותר- עולם העסקים.
אני חושב שצריך לאמץ לפחות חלק משיטותיו בצה"ל, אני אינני מעריץ של קצין זה או אחר (בטח לא של "קצין יפה כמו דוגמן" כמו שאימי קוראת לגל הירש) אך חושב שעריפת הראשים איננה הפיתרון הנכון בשלב זה.
כן צריך להבין איפה טעינו, כן צריך לומר אמת בוועדות החוקרות השונות כי האמת היא הבסיס לכל השתפרות, ושליחת מסר לקצינים שעל אמירת אמת הם ייפגעו רק יגרום להם ל"התחמש" בעורכי דין או פשוט לשקר בוועדות החוקרות ע"מ להגן על עצמם.
הפתרון אינו פשוט ורמטכ"ל שמתכונן להגן על עצמו באמצעות פגיעה בקציניו הבכירים לא יגיע רחוק, ברור לכל שישנה אחריות מסוימת פיקודית שמגיעה עד אליו, אישית.
אבי.

אבי ש.

הורדה בדרגה לא תעזור משני טעמים. האחד - המורדים בדרגה פשוט יפרשו (עיין ערך אודי אדם), והשני - גם בדרגה זוטרה יותר הם ימשיכו להיות מופקדים על חיי אנשים ובטחונה של המדינה והסיכון שסטף היה מוכן לקחת על עצמו במפעל הוא גדול מדי במקרה הזה.

לגבי אמירת אמת בוועדות - וועדת חקירה על תפקוד הצבא אינה חקירה פלילית ומפקד אינו צריך להגיע אליה חמוש בעורכי דין. הוא צריך לאמר אמת ולהיות מוכן לקבל על עצמו גם את הדין אם יתגלה שהוא כשל. גם אם יפוטר מהצבא הוא לא ישב בכלא ולא יזרק לרחוב. אמירת האמת היא חלק מהתפקיד וקצין שנתפש מעיד עדות שקר או מטייח בחקירה צריך לעוף מייד (ואולי גם לעמוד לדין פלילי).

הרמטכ"ל אינו צריך להגן על עצמו באמצעות פקודיו, ומכיוון שברמטכ"ל הזה דבק יותר מרבב (מבחינת ביצועים) במלחמה הזאת כנראה שהוא אינו יכול להוביל הבראה אמיתית של המערכת ולכן הוא צריך ללכת. או ביתר פשטות - הרמטכ"ל אינו יכול לדרוש הסקת מסקנות אישיות לגבי דרגים זוטרים ובה בשעה להיות חסין מפניהן בעצמו (ראה התבטאויות דן שומרון שמונה לחוקר תפקוד המטכ"ל).

יבוא הספינולוג המכובד ויסתכל קצת מעבר ל"תא"ל גל הירש, עילוי, קצין מצטיין, שפיקד על אוגדת הגליל"

הקריירה של גל הירש לא כוללת אף תפקיד שבאמת מכין אותו לפיקוד על אוגדה. בכלל, בצבאות מערביים, קידום של קצינים מיחידות מיוחדות הוא איטי מאוד ודורש תהליך למידה ארוך - את כל זה גל הירש לא עבר. גל הירש לא מתאים לתפקידי פיקוד בכירים יותר מהחיילים הפשוטים שנלחמו תחתיו. אם גל הירש והספינולוג שלו רוצים להשאר במסלול הפיקוד הבכיר בצבא, יבוא אדון הירש, ו"ירד אל העם". יחזור לספסל הלימודם, ימלא כמה תפקידי פיקוד בחטיבות ובאוגדות השריון לפני שיקח על עצמו שוב תפקיד שכזה.
אם לא בא לו להתאמץ, וכל מה שמעניין אותו זה להציל את עורו - שילך הבייתה.

ובנימה כללית - כדאי שהקידום יהיה איטי יותר ויחייב מספר תחנות פיקוד ארוכות, שאחרת נמשיך לקבל חדלי אישים בתפקידי פיקוד בכירים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שלום,

הבעיה איננה בגל הירש, הבעיה היא המטומטם שמינה אותו לתפקיד בידיעה ברורה שהא אינו מתאים לכך.
הוא זה שצריך לעמוד היום ולענות על מספר שאלות.
אבי.

אבי ש.

לדעתי המפתח הוא שיפור ההכשרה באקדמיה, פו"מ, מב"ל ואימוני מפקדות שוטפים.
כך גם תהיה שפה מקצועית אחידה, ויימנעו ויכוחים כמו "כמה מאמצים לאוגדה" בזמן אמת.
אפשר לנתח את יחס הצבא למשימות לפי איוש המפקדים (איזה תפקיד הוא מקפצה ואיזה- תחנה אחרונה בקריירה). ניתן לראות שמפקד המכללות (אחראי להכשרת מפקדים בכירים) נחות ביחס למזכ"צ ראש הממשלה, למשל.
כבר כיום מפקדי צה"ל הבכירים די מבוגרים, ויש להם ניסיון רב בתפקידי פיקוד שוחקים. הם נשארים במערכת בגלל שאפתנות וציונות. האטת הקידום תביא לפרישת מפקדים לוחמים בינוניים ומעלה (שלא ירצו לעבוד קשה בשביל סיכוי קטן לקידום איטי), וצה"ל ישאר עם מעט מצויינים (שקידומם מובטח בכל מיקרה) והמון קצינים בינוניים ומטה.

תסתכל בבקשה על הקריירה של גל הירש ותגיד לי כמה תפקידים הכינו אותו לתפקיד פיקודי של עצבת תמרון?

http://www1.idf.il/DOVER/site/mainp...9118.HE&unit=10

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

חשבתי על זה קצת:

א. נסיונו (מח"ט בנימין, ק. אג"מ פקמ"ז) הכין אותו מצויין לתפקיד מפ' אוגדה מרחבית.
ב. כאשר פרצה מלחמה בגזרתו, ברור שנסיונו, ההיכרות עם השטח, המצב והאוייב (וגל הירש כניראה מהבולטים בצה"ל בהבנה "אסטרטגית" של לחימה בארגון גרילה) מאפשרים לו פיקוד על מבצעי תמרון בגזרתו. הרי הוא פיקד על מבצעים בהיקף גדודי לפחות בגזרתו בשטחים. את מינון פעילות עוצבת הגליל קבע האלוף אודי אדם שהיה בעצמו מג"ד, מח"ט ומפ' אוגדה סדירות.
ג. בכל אופן, גל הירש אינו הנושא כי אוגדות מקבילות לא הצליחו במיוחד- למרות הכשרת מפקדיהן לפיקוד על יחידות מתמרנות.

אוג' מרחבית זה אחלה - היא לא אוגדת תמרון.

בכל מקרה, היום ההתקדמות בדרגות הגבוהות היא מהירה מדי - מספיק לראות את הגילאים והנסיון של מקביליהם מצבאות המערב.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

דומני שבצהל של 2006, לאחר 6 שנות אינתיפדה שבאו לאחר 18 שנות לבנון, אין כאלו בנמצא, לפחות מבחינת הנסיון.

מהתא"לים היום? אף לא אחד.
עם זאת, מוטי אלמוז ויגאל סלוביק הם מועמדים ראויים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שלום,

אולי כדאי לשקול החזרה של חלק לפחות מהאלופים המבוגרים יותר בעלי ניסיון פיקודי מוכח בקרב.
אני בטוח שלפחות חלקים כאשר ייקרא אל הדגל יבוא בשמחה, היתרון הוא שאין להם שאיפות עתידיות
לתפקידים בכירים יותר, הם יגיעו לביצוע שני משימות-הכשרה של דור עתידי למפקדים צעירים ופיקוד בשעות קשות אלו.
אבי.

אבי ש.

עובד ביום בהתנדבות כסגן מפקד פיקוד דרום בחירום, לפי ידיעות אחרונות

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ואולי מפקד טוב נמדד בשכל בריא וראית קרב טוב ?
ואולי בכישרון טקטי יוצא מהכלל תוך נכונות להעז ?
אי אפשר ללמוד להיות מפקד טוב או שנולדת עם זה
או שתשאר בינוני .
כמובן שזו דעתי הפרטית והלא מקצועית .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

כדאי לקרוא את המאמר של זאב שיף היום בהארץ על הצעת צה"ל לניסוח יעדי המלחמה.

מתוך משהו שכתבתי לפני כחודשיים:
"התכלית האסטרטגית סבלה משתי בעיות:
א. היא לא הייתה תכלית,
ב. היא לא הייתה אסטרטגית".

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מתוך המאמר של זאב שיף :




אני לא מבין גדול באסטרטגיה צבאית, אבל המטרות הנ"ל נראות לי מטרות אזרחיות / מדיניות מובהקות. זה מה שהרמטכ"ל (להזכירכם : ראש המטה הכללי של הצבא, מפקד הצבא) אמור להגיש ?

ולגבי הדחת הגנרלים - שלחתם בן משפחה שלכם לביצוע ניתוח מסובך, הניתוח לא הצליח והחולה מת. לאחר מכן נשלחו עוד פציינטים לאותו מנתח ... כולם מתו. אתם ממשיכים לשלוח מטופלים לאותו מנתח "כיוון שעכשיו הוא יודע מה התחושה כשמנותח נפטר" או שולחים אותו קיבינימט ?

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 אני לא מבין גדול באסטרטגיה צבאית, אבל המטרות הנ"ל נראות לי מטרות אזרחיות / מדיניות מובהקות. זה מה שהרמטכ"ל (להזכירכם : ראש המטה הכללי של הצבא, מפקד הצבא) אמור להגיש ?

לא, אבל זה התוצאה שהצבא הופך ל"רזרבות" של הפוליטיקה. הקצינים הבכירים נוטים לחשוב על הקריירה הציבורית שלהם אחרי הצבא מאשר על לתפקד נכון במסגרת המערכת.

א. לגבי המסמך- זהו מסמך שהוגש לממשלה. כולנו יודעים שהמלחמה היא המשך המדיניות בדרכים אחרות; תפקיד הרמטכ"ל לגשר בין הרמות: להבין את המטרות המדיניות, ולהציג דרך צבאית להשגתן.

אם הממשלה היתה מציגה לרמטכ"ל מסמך כזה הוא היה פועל לפיו; היות ויכולת הממשלה ידועה, הצבא צריך להציג משהו- וזה מה שהוא עשה.זו לא פעם ראשונה שהצבא פועל במקום הממשלה (למשל- ההינתקות, ההסברה במלחמה).
מעניין אם הצבא גם הציג איך בדיוק הוא מתכוון להשיג "תכלית" זו- ואם תוכנן שם לפגוע משמעותית בחיזבאללה ע"י ביזבוז חלק ניכר מהסד"כ הסדיר של צה"ל 5 ק"מ מהגבול במשך כמה שבועות.
ברור שזה מסמך רע, מעורפל ובנוי לכיסוי תחת (של מי שכתב אותו- הצבא), מפני שמטרותיו כלל אינן מדידות. אי אפשר להאשים את הצבא בכך שלא מילא את תפקיד הממשלה טוב..
אישית, אני מתפלא גם שלא מוזכר בו נושא התקשורת ודעת הקהל הערבית והעולמית (נאמר ".. תוך שימור הלגיטימציה הקיימת בעולם לפעולת צה"ל, ומתן לגיטימציה לממשלת לבנן לפעול נגד החיזבאללה").

ב. האנלוגיה לרופא חלקית, כי הוא שותף בניתוחים רבים מאותו סוג, ברמות עולות של אחריות. למפקד המצב הפוך- קרוב לוודאי שלא יזכה לנסיון פיקודי מתאים לפני המלחמה הראשונה שלו.לכן ייתכן בהחלט שהוא ייכשל, אך הכישלון צריך לנבוע מתנאים מיוחדים של הקרב ולא מבעיה כללית של המפקד.
בשני התחומים, כפי שנאמר בפורום בהקשר אחר: יכולת תלויה בידע ובנסיון. המערכת צריכה להגדיר דרישות ידע ונסיון (באימונים) ולא להסתמך על צבירת נסיון בקרב.

א. ממש לא, בחברות דמוקרטיות בריאות תפקיד הרמטכ"ל הוא ליישם את פקודות ותוכניות הדרג המדיני, המצב שתיארת הוא בדיוק של צבא פוליטי שמתערב בענייני ניהול המדיני (גמו לדוגמא הצבא הגרמני של 1870-1933).

א. הצבא הגרמני לא התערב בפוליטיקה בשנים 1919-1933 כי היה שלטון דמוקרטי בריא (ויימר)
ב. הצבא לא "פוליטי" כי הוא לא היה לטובת שום צד במשחק הכוחות הפוליטי- הוא היה "מדיני" כי הוא החליף את הממשלה בתחום המסויים הזה.
אני לא אוהב את זה, אבל אני מעדיף מצב בו מטרות המלחמה נקבעות ע"י הצבא מאשר שלא תיקבענה כלל.
הבעיה היא חולשת המשלה ולא חוזק הצבא.

א. רפובליקת ווימאר הייתה רחוקה מלהיות בריאה, אחד הוויתורים שהסוציאל-דמוקרטים עשו ליונקרים ב-1919 הוא שהם יתנו להם לשמור על המעמד המיוחד של הצבא, וכך הצבא שמר על עמדת מפתח בפוליטיקה הגרמנית (במיוחד שהינדנבורג התמנה לרייכספרזידנט), רק בעקבות עליית הנאצים הם התחילו לאבד מכוחם עד שבשנת 1937 בעקבות סדרת שערוריות בהנהגת הצבא המבנה המסורתי של הצבא כמדינה בתוך מדינה נשבר.

ב. ברור שקביעת מטרות המלחמה היא משהו פוליטי! כמובן שאפשר לומר שחולשת הדרג המדיני נובעת מחוזק הצבא מחוזק הצבא שיכול לכפות את רצונו.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

כן, לבעוט את הגנרלים

את הניוון בצה"ל אפשר לעצור רק בדרך של מאמן כדורסל: להוריד לספסל את מי שטועה מדי - ולזרוק נכשלים סדרתיים. תשובה לרוני רימון
אביתר בן-צדף


במלחמה כמו בכדורסל, אין תיקו. לכל היותר יש ניצחון פירוס, עליו נאמר: "עוד ניצחון כזה - ואבדנו". בניסיון להתגבר על כך, משתמשים הגנרלים ביחצנים ובקציני חינוך, כדי להפיץ סיפורים על גבורתם והצלחותיהם הגדולות. זה עבד כמה שנים עד שהגיעה המלחמה האחרונה, שהציגה את מפקדי צה"ל במלוא קלונם: לא רק שאינם מבינים במקצועם, אלא שהכניסו את יחידותיהם ואת הצבא כולו לסחרחורת של תפיסות מקצועיות שגויות. את הפרי הרקוב של התפיסות הללו ראינו בניהול השערורייתי בלבנון.

המקצוע הצבאי בכל העולם משמר דפוסים מימי האבירים. גאווה, יוקרה וכבוד הם כלים משמעותיים בו. לכן בעולם כולו מצפים כי מפקד שנכשל בקרב, יתפטר - או יודח (ביפן אף הרחיקו לכת במנהג החרקירי). יש כמובן טעויות שהן חלק מלימוד המקצוע. כל המטיפים ל"מבחן התוצאה" בלבד אינם מבינים, כי לעתים חשובה יותר הדרך אליה. הלימוד מטעויות חיוני, ונעשה באמצעות תחקירים והפקת לקחים. הבעיה היא שאת הניסויים מבצעים מפקדי הצבא על בני-אדם - על חייליהם ועל הציבור עליו הם אמורים להגן. כשצה"ל נערך בחוסר שכל בקו בר-לב במלחמת יום הכיפורים, למשל, הושמדו גדודים כליל. בדומה, כשאוגדה 162 לא חצתה כיאות את המעבר ההכרחי בסלוקי במלחמה האחרונה, היא איבדה יחידת שריון בכמה דקות של לחימה. אין ספק כי מרחב השגיאות המוקצה לקצין מצומצם מאוד.


במאמר שפורסם כאן,רוצה ררוני רימון לראות קצינים ש"ריח אבק שריפה עולה ממדי הקרב שלהם, אלה שהקרבות שלהם נחקרים עכשיו בפינצטה על-ידי גורמים צבאיים מומחים". מדבריו משתמעת סגידה לתא"ל גל הירש, מפקד עוצבת הגליל. בכל צבא נורמלי, הירש היה עף הרבה לפני המלחמה ביוזמת מפקדיו, שהיו צריכים להיחרד מהזניית השפה הצבאית, שהוא ביצע בכל אתר. בכנסים מקצועיים צוחקים כעת מניסוחיו. כמה מסכנים פקודיו, שאוזניהם ועיניהם חוררו על-ידי "נחילים", "השתבללות" ושאר תועבות, שהמציא בפקודותיו. יכול להיות שהירש מוכשר ומנוסה - אך מקומו מחוץ לצבא. והוא בהחלט לא היחיד.

כבר בימים הראשונים למלחמת לבנון השנייה סברתי כי יש לפטר לאלתר את מפקדי האוגדות והפיקודים, בגין חטיפת שלושת חיילינו. אך אין פלא שהאלופים במיל', גיורא איילנד ויורם יאיר, העדיפו שלא לצרף לתחקיריהם המלצות אישיות. הקצונה הבכירה היא כידוע כת סגורה, המגינה בחירוף נפש על חבריה - גם כיוון שלכולם יש שלדים בארון. כתוצאה מנוהג זה התקדמו לראש הפירמידה בכוחות היבשה קצינים בלתי ראויים, בינוניים וכושלים. למרות ביצועיהם הכושלים בשדה הקרב, קצינים עלו בדרגה, קודמו בתפקיד - ואף נבחרו לרמטכ"לים. חוסר הקשר בין הצלחה מבצעית לבין קידום אישי מבטיח ירידה עצומה ברמת הצבא ובמוסריותו. כבר היום צה"ל בקושי מסוגל להגן על ריבונות המדינה, ורמתו הנמוכה מסכנת את עצם קיומנו. וכידוע, כשמגיעים לשפל המדרגה, מחכה תמיד עוד גרם מדרגות מטה.


כתוצאה מכישלונות סדרתיים של צה"ל, נוצר הצורך בוועדות חקירה משפטיות - שיעיפו ראשים. לצערי, אי-אפשר להיפטר מהנכשלים בכל דרך אחרת. זו אינה תאוות נקם לשמה (אף שגם היא לגיטימית לעתים, כלפי מי שדירדר את המערכות עליהן הופקד לשמור בשכר עתק), אלא רצון לטייב את המערכת. ועדות חקירה ממלכתיות אינן שוות את הכספים שיוציאו. עבודתן, רצונן הטוב ומחקריהן לשווא. הצבא בפרט והרשות המבצעת ככלל לא יאמצו שמץ מהכתוב - כפי שאירע עם דו"חות קודמים. "תחקיר לא מסתיים בהתזת ראשים בכיכר העיר", גורס דן חלוץ. הוא כנראה שכח איך בחיל-האוויר, טייס שנכשל בצורה מבישה בביצוע משימתו - היה מודח מיד.


את התהליך הניווני בצה"ל ניתן לעצור רק בשיטה של מאמני כדורסל מקצועי: להוריד לספסל את מי שטועה מדי, ולזרוק את הנכשלים הסדרתיים מהנבחרת. בדראפט הבא נגייס שחקנים מתאימים יותר.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.