אני רוצה לשמוע סיפורים עסיסיים על כל מני פלגמטים שהתחזו ללוחמים מיחידות מובחרות למרות שלא ידעו איך להוציא נצרה מהרימון.

" תקום תקום - ככה זורקים רימון"
"ככה בכוח, בכוח מושכים את זה"

"ב-48 ספרו פחות...."

קצת הומור....


לי יש מספר סיפורים ליגה לאומית מהארץ ומחו"ל - אספר בהמשך

לפני כשנתיים הגיע אלינו לעבודה בחור חדש (ל').
לדבריו הוא התגייס במחזור אוגוסט 2001, ושירת ביחידה מובחרת מסויימת שאת שמה לא אציין. הוא נפצע פעמיים בפעילות מבצעית- פעם בשכם ופעם בעזה, כאשר אחרי הפציעה השנייה שאירעה כחודשיים לפני סיום המסלול הוחלט שלא להשאיר אותו כלוחם ביחידה והוא עבר לשרת בגדוד 75 של השריון.

כששמעתי את הדברים האלה ישר "נדלקתי", ניסיתי לדובב אותו כדי שיספר עוד על השירות שלו והוא אכן סיפר:
הפציעה בעזה היתה בעצם כיסוי לפציעה שקרתה במהלך מבצע סודי מעבר לגבולות המדינה. באותו מבצע השתתפו צוותים מאותה יחידה, מטכ"ל, וצוות של יחידת קומנדו אמריקאית.
על תפקודו של ל' במבצע הוא קיבל צל"ש (!!!).
במהלך השיקום הארוך לאחר הפציעה (8 חודשים) ל' היה מסופח לר"מ 2 ברמב"ם (הוא חיפאי) והבחור התחיל ללמוד בטכניון. יש לו ציון גבוה יחסית בפסיכומטרי-723 והוא למד בפקולטה לפיסיקה במשך שני סימסטרים שבהם ממוצע הציונים שלו היה 95 והוא היה מצטיין נשיא (!!!).
ל' אף הוסיף שהצוות שלו איבד במהלך המסלול מספר לוחמים בעקבות מבצעים חשאיים ופעולות מסווגות.
עוד הוא סיפר שבמילואים הוא עתיד לשרת ביחידת האלפיניסטים ולשם כך הוא אמור לטוס לחו"ל בקרוב למשך 3 חודשים כדי לעבור את ההכשרה של לחימה בשלג.

הנורות האדומות החלו להידלק לאחר מספר ימים- גיליתי שאין לו תעודת לוחם. הייתכן?
אם ל' היה שנה וחצי ביחידה המסויימת הנ"ל, ושמונה חודשים עם פרופיל 24 שלאחריו הוא שירת כתשעה/עשרה חודשים כלוחם בשריון זה אמור להיצטבר ל 24 חודשים שמקנים תעודת לוחם.

במהלך השבועות הבאים גילינו אצל ל' בעיית אמינות- תפסנו אותו כמה פעמים בשקרים קטנים.
גילינו גם שיש לו בעיה של דיסלקציה ושהוא כל הזמן מבלבל מספרים, מה שדפק לנו את העבודה כמה פעמים- הוא היה עושה כל מיני בדיקות והיה רושם מספרים לא נכונים וככה עבודה היתה נהרסת. איך לעזאזל הוא קיבל 723 בפסיכומטרי? ואיך הוא קיבל 95 בפיסיקה בטכניון?

משפת הגוף והדיבור שלו ניתן היה להבין שהוא דביל מושלם, אוצר המילים שלו מצומצם, הוא לא מנומס (מדבר עם הבוסים תוך כדי לעיסת מסטיק למשל). הוא אחד האנשים הכי מלוכלכים ולא הגיינים שראיתי בחיים שלי- לא היה שוטף ידיים לפני האוכל, היה מתיישב לאכול בחדר אוכל כשכולו שחור מהחומרים שהוא עובד איתם- פנים, וידיים מטונפות.
במקלחת הוא תמיד היה "שוכח" להביא שמפו, ועוד ועוד ועוד...

לפני שבוע ראש המחלקה שלי החליט שזהו, נמאס לו מ ל' והוא החליט לפטר אותו בגלל כל השטויות והתקלות שלו, אך לפני זה הוא ביקש ממני לבדוק אם ל' סיפר אמת לגבי שירותו הצבאי.
נזכרתי שיש לי חבר ילדות שמשרת היום כמפק"צ באותה יחידה והוא אמור להיות באותו מחזור של ל', ואכן גם חבר שלי היה מחזור אוג' 01, אבל... ל' לא היה שם.
ל' לא היה גם במחזור שלפני זה, ולא במחזור שאחרי אוג' 01 וגם לא שני מחזורים אחר כך. משהו פה נראה לי מסריח...
אמרתי לחבר שלי ש ל' נפצע בפעילות מבצעית מחוץ לגבולות המדינה ושבאותה פעילות נהרגו מספר לוחמים. החבר התחיל לצחוק ואמר שבשנים האחרונות היחידה לא איבדה אף חייל בפעילות מבצעית שכזאת ובעצם היה לה רק פצוע אחד (הוא גם אמר לי את שמו, זה לא ל'...).
הדבר הבא היה לדבר עם חברה של אחי ששירתה כקצינת שלישות בבהל"צ. נתתי לה את המספר האישי של ל' והיא בדקה במסוף מה הוא עשה מהיום שהוא התגייס ועד שהוא השתחרר:
כחודש לפני הגיוס ל' נפצע בידו במהלך משחק כדורגל.
ל' התגייס באוגוסט 2001 לגדוד הנדסה.
אחרי חודשיים בטירונות הוא נפצע באותו מקום באותה היד לאחר שנפל מהקיר במהלך בוחן מסלול.
ל' היה מסופח לר"מ 2 ברמב"ם במשך 8 חודשים שבהם מה שעשה היה בעיקר לאכול והרבה- הוא העלה 20 ק"ג במהלך 8 החודשים האלו. מיותר לציין שהוא לא היה בטכניון באותו הזמן.
אחרי 8 חודשים הפרופיל שלו הועלה ל 64 והוא שובץ כעובד כללי בחיל האויר, או במילים אחרות- עובד רס"ר בטכני בחיפה.
במהלך שירותו בטכני הוא הגיש טופס 55+ בקשה להעלאת פרופיל אשר שניהם אושרו לבסוף, הפרופיל שלו עלה ל 82 והוא עבר לשרת כנהג טנק בגדוד 75.
במילואים הוא משרת כרגם בגדוד שריון במילואים.

כשסיפרתי את כל זה לבוס שלי הוא לא ידע מה להגיד חוץ מ- "הבן זונה שיקר לי כל הזמן".
5 דקות אחר כך ל' היה אצלו בשיחה, כעבור 2 דקות ל' התחיל "טופס טיולים יוצא".
אגב, ל' אמר שהוא מוכן ללכת למכונת אמת ושכל מה שהוא סיפר זה אמת לאמיתה.
מה שלא סיפרתי לו זה שיום קודם מצאתי במקלחות את דו"ח הפציעה שלו מהטירונות, ל' רוצה לקבל אחוזי נכות עקב הפציעה בטירונות ובשביל זה הוא צריך לכתוב כל מיני דברים עבור משרד הביטחון- באותו דף כתוב מה הוא באמת עשה בצבא (שבאופן די מפתיע אין שום קשר בין זה לבין מה שהוא סיפר לנו).
ל' ראה אותי ושאל אותי למה עשינו לו את זה וחיפשנו אותו כל הזמן, תשובתי אליו היתה:
"יש לי שאלה אחת אליך- מי היה המפק"צ שלך בטירונות ובמסלול?"
לא היתה לו תשובה.
ואז אמרתי לו- שאני יודע מה הוא עשה באמת בצבא, שהוא לא היה ביחידה מובחרת, שהוא היה עובד רס"ר בטכני וכו' וכו' וכו'...

ל' לקח את הרגליים שלו ועף לכל הרוחות.

כל מה שנכתב פה הוא אמיתי לגמרי.

לעולם אשא דגלך בגאווה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עידו403 ...נפצע פעמיים בפעילות מבצעית... ...הוחלט שלא להשאיר אותו כלוחם ביחידה והוא עבר לשרת בגדוד 75 של השריון... ...הפציעה בעזה היתה בעצם כיסוי... ...מבצע סודי מעבר לגבולות המדינה...צוותים מאותה יחידה, מטכ"ל...יחידת קומנדו אמריקאית... ...על תפקודו של ל' במבצע הוא קיבל צל"ש... ...הצוות שלו איבד במהלך המסלול מספר לוחמים בעקבות מבצעים חשאיים ופעולות מסווגות... ...במילואים הוא עתיד לשרת ביחידת האלפיניסטים... ...לטוס לחו"ל בקרוב למשך 3 חודשים כדי לעבור את ההכשרה של לחימה בשלג...

ואתה התחלת לחשוד רק אחרי שגילית שאין לו "תעודת לוחם" ?!

וואללה , ואני חשבתי את עצמי לנאיבי...

גמר חתימה טובה...

A friend in need - is a friend indeed

מה גם שלא היה כל כך זמן להתעמק בהם, היה לחץ גדול בעבודה, ולמרות לא מעט חורים בסיפורים שלו (חורים שהוא תירץ בפציעות) אף אחד לא חשב לבדוק את זה לעומק.

לעולם אשא דגלך בגאווה

הבחור די עקבי בסיפורים שלו, יחסית לשקרים.
עשיתי איתו רחף לגדוד 75 באוגוסט 2003.
אם להתעלם מהסיפורים המנופחים, הוא די מצחיק ויש לו לב טוב!

אלי לעבודה הגיע בחור בשם חסן שטען שהוא סרן בגדוד הסיור המדברי הוא כל הזמן סיפר
איך היה בצבא ואיך פיקד על חילים ואני עוד האמניתי לו יום אחד במהלך ברור אישי שעשתי אצל
אצל חשב השכר במפעל אני רואה שובר של מילואים עם שמו של חסן מיודענו וברובריקה של הדרגה
כתוב רב"ט לאחר כמה שבועות הוא נזרק בבושת פנים ועם תיק פלילי מהמפעל עקב גניבות מהמפעל

במהלך שהותי בארה"ב לאחר השירות , גרתי כל פעם באזור אחר של ישראלים מטעם העבודה.
באחת הדירות היה בחור שסיפר גם שהייה טייס במטכ"ל - כפי שתארו פה חלק מהחברים.

אהממה - אחד החברה טישטש תיק לאו מהצבא ובא איתו לארה"ב, אני ועוד כמה שהיו לוחמים - ידענו שהבחור השקרן, נקרא לו א' לא יודע איך מחזיקים נשק.

ערב אחד כשהוא מספר מורקים, שאלתי אותו איך ביחידה שלו היו מעלים תיק לאו על הגוף... א' התחיל להמציא שיטות באותו הרגע, ולפי המבטים שלנו הוא הבין שעלינו עליו

קל להבין על איזה יחידה מדובר,ואם אותו ל' היה באמת ביחידה הוא היה צריך להיות איתי בצוות(שממנו עפתי אחר כך)היה שם ל' אחד שהוא חבר טוב שלי ולא עליו הסיפור .
לא זכור לי מישהו שהפסיק טירונות האמצע בגדוד המקורי שלי(לא בגלל פציעה ביד) ,ולא בגדוד שאליו עברנו כשהתקבלנו ליחידה (במהלך הטירונות המיועדים ליחידה שייכים לפלוגה של אחד הגדודים).
כך שנשאר גדוד אחד שהוא יכול להיות בו (או שאני לא זוכר טוב ,הגיוני).
מי החבר הקצין שלך מאוג' 01?
בכל מקרה אשמח לקבל את השם שלו בפרטי (של המתחזה).

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

על מתחזים אצלנו כאן בפורום. מפאת כבודם (אם נשאר ממנו משהו) לא אנקוב בשמות אך שווה להזכיר את ISOAQ שפרסם בעצמו את תמונותיו כאן בפורום...

והמבין יבין

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מה שמדהים אותי זה שמדי פעם מתגלים מתחזים שמפאת הידע העצום שיש להם (ידע שהוא לא ידע יבש) בחיים לא הייתי חולם שהם מתחזים. ביטיס יודע בטח על מי אני מדבר...

אני חושב שאני יודע על מי אתה מדבר, ומלקרוא 4 הודעות שלו היה אפשר להבין שהוא קשקשן.

אין מקום רחוק מידי.

וכמו שזיו וטולקו ציינו, נכווינו בכך גם בעבר הלא רחוק.

לעולם אשא דגלך בגאווה

Soldier2000 - "מפקד במיל' בסיירת גולני"
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...2%E5%E C%F0%E9
isoaq - "לוחם בעשרות יחידות מובחרות וסמל סקס"

הוא הצטלם עם M-4 של מישהו ברכבת, ועם M-4 אחר במרכז האוכל של עזריאלי.
מה שהיה מצחיק, זה שאת חולצת ה א' שלו הוא הוציא מהמכנסיים וניסה לדמות אותה לירכית...

אגב, במציאות הוא היה טבח במקרפ"ר.

לעולם אשא דגלך בגאווה

ציטוטים נבחרים:
"1- לגבי סינון וועדות במהלך גיבושי יחידות מטכליות- אז כך.
הוועודת ממיינות בחומרה רבה ולפעמים ביתר דיוק , הכוונה היא שלכל יחידה יש פרופיל אותו היא בנתה ומי שרוצה להתקבל ליחידה צריך לדייק לפרופיל שהם מבקשים, היושבים בוועדה אכזריים בנושא ומנפים המון
גם אחרי סיום הגיבוש בהצלחה"

"לגבי שלדג- שלדג זוהי יחידת קומנדו של חיל האויר מטרתה היא לחדור לשטח אויב ולסמן מטרות בשביל התקפות ארטילריות אווריות וקרקעיות משולבות, חוץ מזה היא מתמחה בלוחמה בטרור וכדומה.
הוועדות בשלדג מחפשים לוחם אשר מוכן לסכן את חייו עבור המטרה.
בחור חכם, מאלתר ,פיקח, ראייה מרחבית, מנהיג מלידה.
הסיכוי שתיפול קיים כי גם בוועדה שם או הפסיכולוג הוא מפיל לפעמים על אי התאמה מזערית"

"כשאתה מגיע לחטיבה בקש , התחנן כמעט עבור גיבוש יחטיו"ת ושם תן את כל מה שיש לך !
הקב"א הדרושה היא חסויה מלפרט פה... אני עדיין בשירות הביטחון מצטער.
אך אני ממליץ לך לא להתפשר ולא לוותר על חלומך, בשביל להגיע לסיירת צריך הרבה מאוד כוח נפשי!
לגבי עקמת , אינני חושב שזה משמעותי, הכל תלוי לפי התפקוד המבצעי שלך.
כי אם המבצעיות שלך תהיה נמוכה בשל כך תיאלץ לעזוב את הסיירת!"

" לגבי מי אני ומהו מחזורי?
אני מנוע מלפרסם זאת, מצטער!"

"הסיירת היא היחידה הראשונה שקיבלה אישור ביחד עם מטכ"ל לאמן בשטח 100 הידוע!"

"אז כמובן שמטכ"ל תצא כבר בסוואנות מסירקין לצפון אבל הסיירת ואגוז יהיו שם כבר מוכנים לתזוזה.
הסיירת תיכנס כמעט ב 90 אחוז, היא מאומנת בלוחמה בטרור, היא צוות התערבות מה שנקרא!"

"לגבי שטח 100 הידוע.
שטח 100 היה מאז ומעולם כשטח אימונים סגור של צה"ל.
במהלך השנים השטח נפתח עבור יחידות כגון: מטכ"ל ,שלדג ,שייטת אך אלו ממעטות מאוד את שהייתם שם
לעומת יחידות אלו, סיירת גולני שואפת להעביר את לוחמיה כמה שיותר זמן בשטח הזה.
השטח ידוע כ נטול חוק והשגחה...."
וזה ממשיך וממשיך. השאלה שלי היא- זאת בכלל התחזות? הייתי מסתכן ואומר שהוא עשה את זה בתור בדיחה מראש.. הבחור מעלה שם מופע סטאנדאפ און-ליין ואנשים עוד משתפים פעולה במקום לצחוק איתו..

אין מקום רחוק מידי.

אין מקום רחוק מידי.

סביר להניח שלא שמעת עליה כי זה ממש מסווג.

http://www.fresh.co.il/dcforum/Army/4989.html
זה דיי מצחיק.
isoaq, מצטער קח בהומור...
בחיי משעמם לי ביום כיפור הזה

אתה מחקת את כל ההודעות שלו בפורום?כי עשיתי חיפוש ומצאתי רק הודעה אחת שהוא כתב.

הן נכתבו בפורום הישן, שעבד על ממשק DC - תיכנס לכאן, למרות שהפורום סגור לתגובות הוא עדיין מכרה זהב של מידע

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לא כל המתחזים נחשפו וחבל,שמתחזה נותן מידע הוא נתפש כבעל חשיבות או אמינות,למרות שבתכל'ס-הוא אמין בערך כמו קריאה בדבקה או באייסיירת.

סיפור שסופר לי ע"י קצין בטחון שדה ואומת ממקור אישי -
בחור (ששמו צויין בפני אך איני זוכר אותו כרגע) שלא גוייס עקב בעיות נפשיות חלם להיות קצין באגוז. הוא הלך לריקושט וקנה מדים, סיכות, תג וכו' והסתובב כקצין באגוז. עד כאן - סתם תמהוני.
אבל הבחור בעזרת המדים והסיפורים שלו הצליח להכנס לבסיס מודיעין ולשכנע חיילים לצלם אותו למזכרת על רקע האנטנות, להכנס לקריה ולהסתובב במשרדים (אולי אפילו בבור, אני לא זוכר) ואפילו התייצב בחר"פ בצריפין ואושפז על פציעה במהלך מבצע כשהוא בריא לחלוטין.
הוא נתפס בסופו של דבר כשלא יכל להתאפק וניסה להשלים את הפרט האחרון בתחפושת שלו כשניסה לגנוב נשק מקוצר מחייל שישן באוטובוס. כשהגיעו אליו הביתה מצאו שם תעודות צל"ש מזוייפות, דגל של אגוז מלא חתימות בהוקרה מזוייפות של אלופים וכו'.
והנקודה האישית - כשהוא היה מאושפז בחר"פ, אחי היה מאושפז איתו בחדר והיה קם בלילות להביא לו מים ולקרוא לחובשת כשהמנייק היה נאנק מכאבים מזוייפים. הוא מספר שהבחור היה אמין בצורה שלא תאמן ועשה רושם עצום על כל מי שפגש אותו.

והתברר שבסוף הוא בכלל לא לוחם אלא תומך שמה.

‎"הביאוהו חי או מת, מוטב חי. זה יהיה חשוב מאד עבור הנוער שלנו"

אכן היה לוחם בשלדג, בדוק פרוק ונצור.

אולי כי יודעים עליהם מעט?
הכרתי את נ', טכנאי שהיה מציג את עצמו כלוחם בשלדג. מדי פעם, כשנמאס לחבר'ה שהוא כל הזמן בטלפון עם החברה שלו, מספר לה איך בדיוק פיקד על צוות בפעילות, הם היו עולים על הקו ומזכירים לו שתורו לנקות את המחלקה. הוא גם היה שקרן באופן כללי.
מעבר לכך, ברור שהיו כמה תומכי לחימה, שכשהיו הולכים לחר"פ היו נותנים למנהלה שם להבין שהם לוחמים במסלול שרוצים לקבל טיפול מהיר ככל האפשר ולחזור ליחידה לאימונים- ראיתי בכך חיילות פרט טובה של ג'ובניק..

ציטוט:

נראית מגמה של התחזות לשלדגיסטים..

אתה לא יודע כמה..
ובקשר ליוני - חלק אומרים שכן, וחלק אומרים שלא.
בזמנו דיברתי עם מנהל הפורום בתפוז והוא אמר לי שהוא היה בגבעתי, לכו תדעו..
גם פה לא חסר דברים כאלה.

אנ'לא מבין מה הקטע של האנשים האלה, כאילו שזאת בושה שאתה בכזה מקום ולא אחר.
פשוט לא מבין.. כאילו הם יוצאים רמבו, גועל נפש.

עם כל הכבוד, זה שערן מנהל לא בדיוק הופך אותו לסמכות עליונה בכל מה שנוגע למי שירת איפה ובמקרה הזה הוא טעה ובגדול. עליי.

נמשיך את זה בפרטי כבר.

יוני הביא הרבה תמונות...וגם היה מאמרים שלו על הגיבושים שהיה

אני חושב שאני יודע בדיוק על מי אתה מדבר. אם יתחשק לך צור קשר בהודעה ותקבל עוד סיפור מצחיק על הבחור.

אין מקום רחוק מידי.

לאחר שחזרתי מארה"ב לאחר השירות הצבאי, התחלתי לעבוד בביטחון של פי גלילות
בזמני כל מי שעבד שם היה לוחם עם רקע פיקודי - תנאי מינימום
כפי שאתם מבינים כל החברה שם היו לוחמים ומלא סיפורים
כמו כן עוברים תחקיר ביטחוני.

עבדכם הנאמן שהגיע ליומו הראשון - ראה שם של בחור בשם "ז".
הכרתי את הבחור במקרה - בהמשך אפרט.

כמובן כולם שאלו אותי לעברי הצבאי ועניתי בנימוס דיפלומטי אופייני. כמובן שמייד שאלו אותי אם אני מכיר את "ז" המהולל שלחם בסיירת יעל ונפצע במספר קרבות ועוד ועוד.

אני ביומי הראשון הייתי מאד נבוך לכן יצאתי מזה באלגנטיות, בהמשך עבודתי "ז" תמיד התהלל בעברו, וסיפר סיפורים שלא יביישו את אהוד ברק ועמי איילון ביחד.

השיא הגיע יום אחר שדיברנו על לבנון, אחד החברה ששירת במגלן סיפר משהו - ואז "ז" קפץ והתחיל לסתלבט על מגלן, ואיך הם פישלו במבצע אחד שהוא היה איתם.... הבחור ממגלן היה נבוך ולא ידע על מה "ז" מדבר.

אני שונא שקרנים כאלה התעצבנתי, במיוחד שאני יודע ש"ז" שירת באב"כ וזרקו אותו לכלא על שקרים - באב"כ הוא סיפר שהוריו בשליחות לכן יצא כל שבוע על חשבון חביריו הבייתה עד שגילו את האמת.

כשסיפרתי לחברה בעבודה על "ז" לא האמינו לי - ומייד חלק סיפרו לי ש"ז" עצמו סיפר להם שאני שקרן ולא הייתי קצין בכלל ולא לוחם.

לזכותי היה לי בארנק תעודת סגן במילואים, ואחד החברה בעבודה בן דוד שלו שירת ביעל, ואני הכרתי אותו ממבצע משותף.

מייד אמרתי לבחור מהעבודה "א" - תתקשר לבן דוד שלך ושאל אותו אם הוא מכיר את "ז" המפורסם.

ברור שלאחר בירור יחד עם קצינת השלישות הוברר כי "ז" מעולם לא היה אפילו בגיבוש ליעל.

ככה הנחש התגלה.

הכי מצחיק - שיום אחד היה לנו הרצאה של בטחון שדה ע"י היחידה שעושה סיווג בטחוני מהשרות, ואני בהפסקה נגשתי למרצה ואמרתי לה "אם ככה אתם עושים סיווג... " היא התפלאה על דבריי, אך כמו שידוע לי מעולם לא תיפלו ב"ז" שהמשיך לעבוד עד שפיטרו אותו מסיבות אחרות.

הפליא אותי בעיקר במטווחים - שהוא ירה תמיד כמו אפסנאי עם שפשפת, אבל החברה לא קלטו...


מאוחר יותר נודע לי ש"ז" עבר לעבודת אבטחה רגישה אחרת ושם סיפר כבר ששירת ביחיה מובחרת אחרת.

היה לו כושר שכנוע שלא מהעולם הזה והוא ידע לרדת לפרטי פרטים- מדהים.

שקרן כזה מעולם לא ראיתי.... אבל אחרי שנחשף איך היינו צוחקים עליו במשמרות מאחורי גבו של הלוחם הדגול "מיעל" שלא ראה מעולם את הש.ג בסירקין

כזה מעפן היה...


עוד משהו - השיא היה בחומת מגן שבערך 70% מהחברה גוייסו בצו 8 , נחשו למי לא קראו?

ל-"ז" הלוחם שצה"ל לא זז מטר בלעדיו - אני נחנקתי מצחוק באותו זמן שרק הוא וכמה שירד להם הפרופיל לא גוייסו.

פעם "התחזיתי" לטייס, אבל באמת שזה לא היה בכוונה.

ומעשה שהיה, כך היה: במהלך צמ"פ בשריון, הצלחתי ברוב חכמתי ליפול מהטנק בזמן תרגולת כיבוי שריפות, ולהחבל בכתף, בראש (למזלי הייתי עם קסדה) ודי לעקם את הצוואר. המ"מ ה"מוכשר" שלי, שלימים יגורש מהצבא עקב יכולותיו ה"גבוהות" כקצין ומפקד, החליט שבמקום לפנות אותי אפשר להתאמן עלי בפינוי פצועים כשאני על סף חוסר הכרה, אבל למזלי החובש ראה את המעשה והורה מיד על פינוי לבית חולים.

הגעתי לבית חולים צבאי ישר מהשטח, כשאני לבוש בסרבל שריונאים מאובק, ושם זכיתי לכבוד ולייקר, לייחס די אוהד ומפנק ואף לתשומת ליבן של כל מיני חיילות שבאו להוציא גימלים. בהתחלה חשבתי שזה בגלל החיוך המקסים שלי, אבל אז התחילו לשאול אותי כל מיני שאלות מוזרות, והבנתי שמשום מה סברו את הסרבל שלי לסרבל טייסים...

אין על הסיפור הבא.
לבר שלי, בוגר פנמ"ץ חלם לשרת בשלדג. למרבה הצער, הוא לא הצליח לקבל זימון לגיבוש (אני כבר לא זוכר את הסיבה). מה עשה הבחור? ברר את התאריך ואת נקודת האיסוף, ועל דעת עצמו הגיע. בתחילה, כמובן לא רצו להעלותו על האוטובוס, אבל בטחונו העצמי הכריע את החבר'ה הצעירים שהיו מופקדים על ניהול ההסעה, (התרוץ העקרי היה משהו בסגנון של "עשו לי בעיות עם הטפסים, כשנגיע זה יסודר").
איך שהוא, ואין לי מושג איך, הוא הצליח לעבור את כל ימי הגיבוש, כשרק חלק מהסגל מבין שמשהו לא בסדר. הוא נבחן כמו כולם, וקיבל ציונים כמו כולם (כנראה שמישהו החליט שבאמת היתה טעות, והכניס את שמו לרשימה).
ובזה לא תם סיפורנו. הבחור לא עבר את הגיבוש, אך לא התייאש. הוא נסע עם רכבו הפרטי לבסיס, ונכנס -ללא אישור- עד שערי היחידה הנ"ל (ומי שמכיר את הבסיס- זה כבר מבצע ראוי לשמו). הלך אל הפסיכולוג, וניסה לשכנע אותו. לאחר שעה ומשהו של שיחה ונסיונות שכנוע, אמר לו הפסיכולוג "תראה, לפני שלושים שנה, הייתי מקבל אותך- אבל היום אנחנו כבר לא פלנגות. באמת יכול להיות שצה"ל הפסיד אותך, אבל זה לא בשליטתי".
כיום הבחור בפלס"ר גולני.

אמיתי לחלוטין. אם אמצא, אראה אפילו את הכתבה האוטנטית מעיתון המחזור שלנו (שקצת יותר מדויקת, עקב קרבת הזמנים).

אני זוכר שבסדיר היה איתי בפלוגה בחור מאוד ותיק שהשתחרר זמן קצר לאחר שהגעתי, שבכלל היה אמור להתגייס לנח"ל, אלא שבבקו"ם הוא עלה בטעות (ועקב מקרה קשה של הלם בקו"ם) על האוטובוס של השריון, ואחרי כמה שבועות בביסל"ש הוחלט שאם הוא כבר שם אז שישאר.

כשהוא הגיע לבקו"ם להשתחרר,לאחר שלוש שנות שירות כאיש צוות טנק, הוא נעצר על ידי המשטרה הצבאית באשמת עריקות ממושכת מחטיבת הנח"ל....

אם זה אמיתי (אני לא מפקפק בכך - רק נראה לי קשה להגיע לגדוד ולעבור 2 ש.ג ככה חופשי)
אז מגיע לבחור פרס בטחון ישראל- וואלה!!!

איזה סיפור אני מבסוט - חבל שלא התקבל

יש לזכור שלמרות שמדובר במתחזה לכל דבר ועניין, מדובר בסיפור שונה לחלוטין עם נסיבות טרגיות ביותר.
לפני כמה חודשים יצא סרט שנקרא "סיפורו של אלוף"- הסרט עוקב אחרי שגרת יומו של מיכאל לוי, תושב בית שאן שעקב חווית פוסט טראומה שהוא נושא עימו מאז נחשף לפיגוע טרור בעת שירות מילואים בבקעה, קיבל היתר מבית משפט להתחזות לאלוף משנה. הסרט מתעד בעין רגישה את תהליך אובדן הזהות של מיכאל.

הסרט אף זכה בתואר "הסרט הודוקומנטרי הטוב ביותר" בפסטיבל הסרטים בגירונה

אבל בהחלט לא ממניעים של רוע או הונאה. סיפור מרגש ועצוב על אדם במצב קשה , סרט מומלץ.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

ממש לא סיפור על סופרמן בשייטת מטכ"ל, אבל סיפור קצר על איך התהדרות בסימנים לא לכם יכולה לעלות ביוקר.

לפני מספר שנים התחלתי בהכנה לקק"צ בבה"ד החילי ושם נפגשים כמובן חיילים ששירתו בכל יחידות,חילות וזרועות צה"ל. אני לא לוחם ובחיל שלי זה בהחלט סביר לפגוש חיילים עם מדים,תגים,כומתות, סיכות מכל הסוגים והגוונים בצה"ל. על פי רוב בצדק, אבל בהחלט יש אנשים בבסיסים עורפיים שמתהדרים בהם גם (לא יחודי לחיל שלי, קיים בכל צה"ל).
אחד מהחיילים בקורס התבלט ממש מהתחלה, התערבב עם כולם, מכירים את הסגנון? שלל סיפורים לכולם, כשבעיקר המאזינים הם החיילים הצעירים יותר,חיילות, קק"צ יעודי, או מהנדסים בלי פז"מ בצבא בכלל. הבחור הגיע מיחידה מבצעית, השתתף בפעילות שלהם בשלל מקומות ביו"ש וכו' וכו'.
אני די שקט, הייתי יותר מבוגר מרוב האנשים וגם בחצי שנה אחרונה של שירות החובה, לא ממש אהבתי את הבחור הזה, את הסיפורים שלו ולא את אישיותו (תחושת בטן). מאוחר יותר התברר שהבחור כבר היה בבה"ד 1 ולא סיים וזה הניסיון השני שלו לקק"צ.
ההכנה עברה, נכנסו לבה"ד 1 ושם כבר התפזרנו והבחור לא היה איתי בגדוד, אך כצוערי החיל אנחנו מנסים לשמור על קשר גם שם. לאט, לאט מתחילים לצוץ סיפורי אמינות שונים, דיבורים על פתיחת מפה בניווט וריב עם השותף וכו', חיכוכים עם המחלקה שלו כולל שלל וועדות שונות. במקביל אני שומע מחבר שהיה במחזור הקודם, שגם בפעם הקודמת הבחור הורחק על בעיות חברתיות ואמינות.
איך שהוא, אולי בגלל כמות ה"ערבובים" שלו, הוא מקבל התחשבות יוצאת מן הכלל ומורשה לסיים על תנאי את בה"ד 1. נאמר לו שלא יקבל סיכת מ"מ, אלא לאחר שיעבור את ההשלמה החילית ובהתאם לחוות דעתם של המפקדים שם.
מגיע יום הסיום, כולנו שמחים ביציאה מהבה"ד עם הסיכה הנכספת ועולים על האוטובוסים צפונה.
לא עברה חצי-דקה,לא הספקנו עוד להגיע אפילו לצומת הרוחות, הבחור שיושב לידי באוטובוס שולף מכיסו סיכת מ"מ ועונד אותה לעצמו בחדווה. ברגע זה כבר הבנתי ממש מי הבן אדם ותחושת הגועל שלי הייתה בהתאם. לא היה לי מה לעשות, וגם לא הרגשתי שזה מקומי לפעול (בכל זאת אחד מהקבוצה) אבל האמנתי שדברים מסתדרים וכל אחד מקבל את המגיע לו - שכר ועונש.


עובר זמן מה בהשלמה החילית, ומגיע ביקור של קצין החיל הראשי שלנו.
כולנו בחדר ההרצאות, התא"ל עובר אחד, שואל מאיפה אנחנו, מה עשינו בצבא וכו'.
מגיע תורו של הבחור שלנו והוא נעמד לענות על השאלות. שואל התא"ל את השאלות הרגילות ונראה מופתע קצת לאחר שנענה על מקום שירותו של הבחור. הוא מסתכל על הכומתה בכותפת, על הנעליים האדומות, מסתכל לצדדים על מפקד הענף, מפקד ההשלמה וכל המפק"צים ושואל את הבחור שוב "איפה שירתת?" וכשהתשובה כמובן בעייתית שואל מאיפה הכומתה והנעליים... הבחור מתחיל לספור מרצפות ולגמגם, ולבסוף מודה שהם עליו ללא כל סיבה.
חוצה תא"ל מבוגר בעשרים וחמש שנה לפחות, את החדר,ובמבט של תיעוב על פניו לוקח לו את הכומתה מהכותפת ומעיף אותה מעל ראשינו ההמומים לקצהו השני של החדר, שם היא נופלת בשקט רועם. אנחנו היינו בהלם ומבוכה, כל קציני המסגרת היו עם פני חציל. התא"ל סיים את תשאול החיילים ויצא. כמה ימים אחרי זה, לא יודע למה אבל הבחור עוד קיבל קצת התחשבות, והותר לו לחתום וויתור בעצמו, וכך סיים את דרכו איתנו.

מספר חודשים אחרי,אותו חבר שלי שהיה מחזור לפני וכבר היה קצין בבסיס באזור יו"ש מספר לי שפגש באזור את את גיבור הסיפור, כאשר הוא כבר בקבע עם כומתה אדומה חדשה בכותפת, כנפי צניחה, סיכת יחידה ומספר על שירותו ביחידתו החדשה (הפעם זה היה מגלן אם אני זוכר נכון)...

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

אם הוא היה לבוש כמו חייל מאותה יחידה לה התחזה, למה הוא לא ענה לתא"ל בהתאם? כלומר, מה בילבל את התא"ל?

אין מקום רחוק מידי.

שאלה טובה, הוא כנראה לא חשב לשקר מראש והזכיר רק היחידה האמיתית שבה שירת. אולי בגלל הנסיבות לא רצה להתחיל לדבר יותר מידי, כל מפקדי ההשלמה והענף היו שם, ראש הענף הוא אדם שמכיר אותו והוא גם זה שיושב בוועדה החילית שמאשרת את המועמדים. אבל כנראה שאף אחד בעבר לא קישר או התעניין בסמלים שלו בהקשר לעבר שלו, חוץ מאותו תא"ל.

מזכיר לי את עימאד פארס מסתובב בתוך אוגדת אזח"ע או ליד הש"ג ולאחר תיחקור, מחרים כומתות גבעתי מחיילי המפקדה שם. גם לי בעזה היה איזה חיל שבוקר אחד לאחר חצי שנה שם, פתאום התחיל להסתובב עם כומתת הנדסה, למה? ככה...

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

ובכלל חשבתי שחיילי מפקדה ותומכי לחימה בחילות היבשה יכולים ללכת עם איזה כומתה שהם רוצים.

אין מקום רחוק מידי.

יש פקודות ברורות מאד למי מותר מה ומתי, הבעיה שהן לא נאכפות מספיק.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

בסדיר הייתי בפלחה"ן גבעתי.
באחד מימי ראשון כשחזרנו לבסיס, הסתובב בחור מצוות מתחתי שסיפר כי ראה בחור מצוות מעלינו מסתובב עם כומתה אדומה, נעליים אדומות וכנפי צניחה.
מדי כל הפלוגה התחילה ל"רדת" עליו שאנחנו לא מספיק טובים בשבילו, שהוא מנסה להתחזות לצנף, בקיצור לא נתנו למסכן לפתוח את הפה.
באותו ערב הגיע אלינו סונומה של הצנחנים, ומתוכה יצא אחיו הגדול שדומה לו שתי טיפות מים.
בקיצור - שווה לבדוק, ובעיקר לא להלבין...
ומהמבין יבין וחג שמח לכולם

לעומת מה שסופר פה הנסיון שלי עם מתחזים נראה פתאום די עלוב אבל בכל זאת...
לבסיס העורפי שבו שירתתי הגיע בחור שנפל מגולני.
לטענתו היה באגוז, סיים מסלול, נפצע, עבר למפקדה, הוציא ת"ש 4 ולכן הועבר לבסיס הקרוב לביתו.
אף אחד לא היה טורח לנבור בסיפור של הבחור אם הוא לא היה עונד סיכת לוחם של הגדודים במקום של אגוז.

מה שהוא שכח זה שלכל חייל הכי צ'ונג בענף שהוא שירת בו יש גישה לשח"ר של"י.

חבריו למשרד של הגיבור מאגוז גילו שהבחור גם שיקר לגבי המחזור גיוס שלו (היה צעיר בשני מחזורים ממה שטען) ולא רק שלא סיים מסלול של אגוז אלא שהוא נפל בטירונות בבא"ח (מפלוגה של 51).

יום אחד הופיעה לצד סיכת הריקושט הענקית של גולני גם סיכת צניחה...למרות שידעתי כבר מה הסיפור הייתי חייב לשאול את הבחור מה פשר הדבר, התשובה הייתה שהוא זכה בה ביושר במסגרת קורס טיס שממנו נפל אחרי חצי שנה, באותו רגע הבנתי שמדובר במקרה אבוד והבנאדם או שקרן פתולוגי או שהוא מאמין שהוא חי בעולם הקטן שהוא יצר לעצמו.

עושה רושם שתופעת המתחזים ו"משפצי" קורות החיים הצבאיים שלהם נפוצים מאוד במקומות בהם מועסקים צעירים בעבודות אבטחה, ובלי לתת להם לגיטימציה, אני יכול להבין למה דווקא שם באים לידי ביטוי מלא רמות הכישרון של אותם אנשים – כנראה שעבודות סטודנטים בשכר שעתי גבוהה קורצות מאוד, ולא מעט אנשים מבינים שההבדל בין 20 ₪ לשעה באבטחת קבלת קהל בעיריה ובין 40 ₪ לשעה באבטחת מתקן רגיש, נעוץ בשדרוג הרובאי והרזומה הצבאי. סביר להניח שאלה שרק לחוצים על משרה טובה יותר, יהפכו שירות בתותחנים למסלול בגבעתי, בעוד אלה שהדאווין והשקרים אצלם בדם, ימציאו שירות בסיירת+פציעות+צל"ש...



בשני מקרים שנתקלתי במתחזים כאלה הם מצד אחד נראו לי מגוחכים ומצד שני נראה היה שאנשים שהראש שלהם לא בתחקירים או ניתוח יסודי של מה שהם אומרים, האמינו להם...



לא ראיתי כאלה שהיו פקידים טכניים ברמלה אבל אמרו שהיו בסיירת גולני, אבל ראיתי אנשים שהיו תומכי לחימה ביחידות מסויימות (אפילו לא נפלי מסלול) ושידרגו את עצמם ללוחמים. מה שכן ניתן היה בקלות לזהות את הבלוף כי הם הזכירו מאוד את כל חובבי ה"מיליטיה" בפורומים בחו"ל – אנשים ממדינות שבהן אין שירות חובה וכל הידע שלהם בא מקריאה יסודית של אתרים, ספרים וביקור במוזיאונים ותצוגות – אנשים עם ידע תאורטי מוצק ובעקבות כך לא מעט שחצנות שבירה מאוד, אבל ללא היכרות אפילו בסיסית עם חיי שיגרה בצבא/לחימה. הדרך הקלה לחשוף מתחזה היא לבדוק אותו על חיי שיגרה: פעולות שהתבטלו בדקה ה-90, הצבה בכוננות או מעגל סביב אירוע כאשר בסופו של דבר כל האקשן במקום אחר וכו'. מתחזה תמיד יתאר אירועים שבהם "כל כדור בול" ומטרות שנחשפות לזמן ארוך משום שהוא לא יכול להכיר את הדינמיקה האמיתית של עיוורון הקרב, אש לא ממוקדת ואוייב שנראה רק בצורת רשפי אש אקראיים.



לפני כ-10 שנים עבדתי בעבודה חלקית מאוד (3 שעות כל ערב) באבטחה בבית חולים שהיה סמוך לביתי (היה הדבר היחיד שהתאים לשעות הלימודים). בשער של בית החולים עבד מאבטח בשכר מינימום שהשלים בגרויות באותו זמן. הוא טען מספר פעמים שהוא שירת ב"מטכ"ל"! לא פחות ולא יותר. זה לא שהוא היה צריך את זה בשביל להתקבל לעבודה, אבל משום מה הזכיר את זה מספר פעמים די בשחצנות. באחת הפעמים שהוא הפציץ עם היציאה הזאת אמרתי לו בפשטות שהוא לא שירת שם. הבחור התקיף חזרה אבל היה מאוד לחוץ כנראה כי חשב שאני מזהה אותו והתחיל לשאול "איפה שירתת, שמשון? יעל? דודבדבן?". עניתי לו שהייתי מש"ק אבטחה בבית נבאללה והוא הבין את הליגלוג והמשיך לנסות ולחקר מאיזו יחידה אני בא...



עניתי לו שלא ייתכן שהוא יוצא מטכ"ל מאלף ואחת סיבות אבל נסתפק בזאת שיוצא היחידה לא היה עובד בשכר מינימום בעבודת יום בשער של בית חולים (היצע וביקוש).



בחו"ל גולשים בפורומים מסוימים לא מסתבכים בשקרים ברורים כמו אנשים כאן, אבל נתקלתי בהרבה מאוד מקרים שבהם שיא הקרביות היה נחשב להריגת אדם וחלק גדול מהאמריקאים בעלי עבר צבאי כלשהו טענו שהם הרגו אוייב במהלך השירות הצבאי. עד ל 2003 לא היה באופק עימות מרובה נפגעים כך שהיתה מצוקת בסיס נתונים להתחזות. לא מעט אנשים ששירתו בבוסניה טענו שהם הרגו אוייב בירי במהלך השירות – טיעון לא סביר מבחינה סטטיסטית. לפחות בעניין זה, נכון לשנת 2001, שמעתי מעט מאוד ישראלים שניכסו לעצמם הרג של אוייב בטווח קצר או בינוני – מעניין אם זה משום האופי הישראלי או העובדה שהיו לא הרבה מקרים כאלה. לאחרונה טענה בפני ידידה אמריקאית שהחם שלה, ששירת כחייל באירופה במלחמת העולם, מספר שהוא השתתף בפלישה לנורמנדי, לחם בגרמנים והרג אנשי (ואפן) SS, השתתף בשחרור מחנות (עד כאן סביר) וגם שירת כשומר במשפטי נירנברג (שנה וחצי לאחר תום המלחמה) והיה וראה גופה של אחד הנאשמים שהתאבד...



כשאמרתי לה שהסיפור בכללותו אינו סביר משלל סיבות, היא ממש נעלבה. מעבר לכך שרוב החיילים האמריקאים לא לחמו באירופה נון סטופ (רוב היחידות כמעט ולא ראו קרב ממושך מעבר לקרבות מקומיים – במקרה של יחידות כמו פלוגת איזי מ"אחים לנשק" הוא די יוצא דופן) אלא שעד למשפטי נירנברג כבר שוחררו משירות כמעט כל אלה שלחמו מאז הנחיתה בנורמנדי ונשלחו חזרה לארה"ב (תלונה נפוצה מאוד היא על כך שכוחות הכיבוש השיפוט האמריקאים בגרמניה לא היו אלה שכבשו אותה ולכן היה להם קל לחבב את הגרמנים מה שהוביל למקרים רבים של פושעי מלחמה שגוייסו לשרת את המודיעין האמריקאי).



אותו הדבר קיים גם בעניין מלחמת ויאטנם – מלחמה שבה מעל ל 90% מהסד"כ האמריקאי בויאטנם לא חלם/כמעט ולא לחם, וגם מבין אלה שלחמו האחוז שנחשף ללחימה אינטנסיבית למשך זמן הוא קטן – הרבה מאוד בוגרי שירות צבאי כלשהו מאותו זמן הולכים על הטיקט של "ויאטנם וט" וזוכים לכבוד עצום מהאמריקאי הממוצע, למרות שמבחינה סטטיסטית הבעיות שרובם גוררים לא קשורות ללחימה אלא להשחטת הצבא האמריקאי והחיילים בויאטנם וההסתבכויות של המשוחררים בארה"ב המנוכרת של לאחר המלחמה.



בארה"ב, למרות שלכאורה היא מדינה מסודרת עם מערכת תיעוד, נפוצה יחסית תופעה של שידרוג/המצאה של שירות צבאי ומלבד המקרה של קצין בכיר בצי שהתאבד לפני כמה שנים אחרי שהתגלה שנשא עליו עיטור שלא היה זכאי לו, ישנם הרבה מקרים של מפורסמים שהתחזו לוותיקי שירות עד שהסתבר שלא שירתו מעולם! (מקרה ידוע הוא השחקן הארווי קייטל).

.

סבא שלי טען שאיתו במלחמת יום הכיפורים היה בחור בגדוד שהתחזה לשיריונר. לא האמנו למשמע אוזנינו (אני, אבי, אחי, ודודי). שאלנו אותו: כיצד הוא נהג בטנק ללא הכשרה. הוא ענה לנו: כשיש לך אדרנלין בדם אתה יכול לעשות הכל.
במקרה ראיתי את אותו הבחור באיזה סרט דוקומנטרי.....

מסתבר שהבחור (כיום בן 60 כמעט) הוא אזרח צרפתי, שהתגייס לצה"ל בתור איש תחזוקה ואז עבר לצרפת. בפרוץ המלחמה הוא הלך לשגרירות הישראלית ואמר שהוא שיריונר ורצה מאוד לטוס לארץ ולעזור למערך המלחמתי. אף אחד לא בירר אם הוא באמת שיריונר ואמרו לו או-קיי, נתנו לו טפסים, וכבר ביום השלישי למלחמה הוא הצטרף לגדוד. אותו בחור נהג בטנק כמו כלום...,ושתיבנו: ללא ידע בנהיגה קודמת!

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

-נמחק,סליחה-

"אל תספרו לי על מספרים כי אם על דרכי המחשבה של המפקדים"-חניבעל ברקא

שעבדתי בארה"ב בקניון, יום אחד הייתי עם חבר שלי ששירת כמש"ק לוט"ר ומספר חיילי מארינס הגיע לדוכן שלנו, חבר שלי אמר לי "קלוט איך אני מסתלבט עליהם"
הוא שאל אותם אם הם מ- army כאשר כל ילד בארה"ב יודע שחיילי המארינס הולכים עם מדים לבן כחול (משהו כזה - לא חשוב עכשיו) , זה היה כמו לשאול לוחם שייטת אם הוא מנ.מ.

לאחר שיחה קצרה שסיפרנו שאנחנו מישראל - התחיל הצחוק האמיתי - לא יכולתי שלא לעשות זאת לאור כמות הסיכות שעיטרו את החזה שלהם, על כל החלפת פנצ'ר קיבלו אות מופת.

הם שאלו אם שרתנו בצהל, ואז החלפנו חוויות, מה שהצחיק אותי שכל דבר שספרנו הם ענו לנו " אה-כן שמענו על זה בביסיק טרינינג של המארינס" חברי סיפר להם שכל לוחם בצהל זה מינימום נייבי סילס

השיא היה ששאלתי אותם באיזה יד הם יורים? הם לא הבינו את השאלה ואני אמרתי שבצהל יורים ב-ש הידיים כי יש קצת חיילים והרבה אוייבים, לכם אם אתה נפצע בקרב תשתמש ביד השנייה!

הם כמובן אמרו שהם מכירים את זה- ניחשתם נכון מהבייסיק טרינינג!!

חבורה של ילדים מעפנים המארינס האלה- או שלוחם שם שוקל 50 ק"ג ועף ברוח או מקרר בגודל של אלי הנה - ממה שאני ראיתי לפחות!

לי היה חבר שהתעקש שהוא הטיס F14 מעל גבי נושאת מטוסים.

הבחור היה כולו חובש אבל התעקש שטס ב- F14 מעל נושאת מטוסים אמריקאית בביקורה בארץ.

לא עזר לי שום דבר, הוא המשיך להתעקש גם לאחר שהסברתי לו שאף אחד לא יכול לעשות את זה אבל הוא היה משוכנע בזה.

פשוט שקרן פתלוגי שהאמין בשקרים של עצמו.

Aoccdrnig to a rscheearch at Cmabrigde Uinervtisy, it deosn't mttaer in waht oredr the ltteers in a wrod are, the olny iprmoetnt tihng is taht the frist and lsat ltteer be at the rghit pclae. The rset can be a toatl mses and you can sitll raed it wouthit porbelm. Tihs is bcuseae the huamn mnid deos not raed ervey lteter by istlef, but the wrod as a wlohe.

למיטב ידיעתי גם אם הוא היה טייס בחיה"א אין לצה"ל מטוסים מדגם F14,המטוס שהכי מתקרב אליו זה F15,ומה הקשר נושאת מטוסים?

שיהיה לי בריא חבר שלך,הוא צריך קב"ן....

"אל תספרו לי על מספרים כי אם על דרכי המחשבה של המפקדים"-חניבעל ברקא

הוא טען שכשאשר נומ"ט אמריקאית באה לביקור בארץ, הוא טס על F-14 אמריקאי...

והוא הגיע לנושאת מטוסים דרך צוללת גרעינית שחיכתה לו בחוף בטח...

"אל תספרו לי על מספרים כי אם על דרכי המחשבה של המפקדים"-חניבעל ברקא

לא אמרתי שהבן אדם ביצע את זה, רק הסברתי את הסיטואציה.
חוץ מזה שבלא מעט מקרים שנומ"טים עוגנות בארץ, ניתן בתאום מראש לבקר עליהם.
כ"כ מדי פעם אכן מטיסים אזרחים מקושרים/עיתונאים (אולי לא בארץ, אבל כן בארה"ב) טיסות "כיף" במטוסים, ביניהם גם F-14.

סיפורים נחמדים אתם מביאים פה אפילו מרתקים, אבל חורה לי לשמוע על בחור X שהתקבל לעבודה לאחר שעבר תחקיר בטחוני והוא משקר לכולם בנושא הפרטים שלו.
אם זה כ"כ פשוט לפנות לקשרים שיש לכם ולהכנס למחשבים בצבא שם מבררים את הפרטים על הבחור, אז איך זה כ"כ קשה לסנן את האנשים האלו ולקבל אותם לעבודות שדורשות יושר ואמינות - למה הם מצליחים לעבור תחקיר בטחוני ? או שבתחקיר הם סיפרו את האמת והבוסים יודעים את האמת ולזוטרים הם מספרים מעשיות או שהמערכת רקובה.
(ותמשיכו עם הסיפורים... זה בכל זאת מעניין )

הרי את הזימונים לעבודות האלה אתה מקבל רק בעקבות הרקע שלך ונתוניך, ובנוסף גם כשאתה בא לראיון ויש כבר את כל הנתונים שלך (והיה מספיק שהייתי מביא תעודה מזהה המקשר אותי לנתונים הנ"ל) הייתי צריך להביא תעודת שחרורכהוכחה סופית וכך גם כל האחרים. במהלך החודש מינימום שעובר עד שמודיעים לך תשובות הם בודקים את הרקע של כל אחד ואחד שוב..

עם זאת היו איתנו בקורס גם חבר'ה מהשריון ומהנדסה שלא שיקרו והמציאו כדי להתקבל אלא פשוט.. אמרו את האמת. היה איתנו שריונר (בחור שאין מילה שתתתאר אותו יותר טוב מ"מתוק") שלא ידע לפרק M16 אחרי מטווח, הוא סיים בכבוד והוסמך.

אין מקום רחוק מידי.

אני מכיר בחור שיש לו את המראה האמין שהצליח להשתמש באותו סיפור מטורף תקופה ארוכה, ועוד עבד לו.
הבחור שירת ביחידה עורפית בתחום ההתגוננות מפני אב"כ, ככה שהיה לו יידע מעמיק בתחום, אבל תיאורטי בלבד.
במהלך התקופה הפרועה שלו (שנגמרה קצת לפני זמני לצערי) הבחור היה אלכוהוליסט למחצה, וכשישב בפאבים בתל-אביב, אחרי כמות נכבדת של אלכוהול, כמו מסביב לדיוואן, הדאווינים מתחילים לעוף באויר,
והוא מתחיל לספר, על כמה שאב"כ זה דבר מסוכן, ושהוא חלק מסיירת אב"כ מקצועית שאחראית על טיפול בהתקפות אב"כ.
כמובן שבשלב הזה מישהו שואל "על מה אתה מקשקש, ישראל לא הותקפה אף פעם בנשק בלתי קונבנציונאלי". התשובה הייתה "אה, אילו רק הית יודע".

דלקת הריאות של קדאפי ב 93? זו שכמעט הרגה אותו? האמריקאים הנחיתו אותנו על החוף, החבר'ה של השייטת הביאו אותנו לתוך הבית שלו. איך עשינו את זה אתה שואל? לא יודע, להם יש את המקצועיות שלהם, לי את המומחיות שלי, הם דואגים שאני אגיע לשם בחיים, אני מפזר את החל"כ ומטפל בו ככה שהם לא יהרגו את עצמם עם החומר שלנו..., רק שביציאה העיניינים הסתבכו, היה קרב נורא, לא יודע מה בדיוק הלך שם, ירו עלינו מכל הכיוונים והחבר'ה של השייטת הכניסו אותי לרכב ועפנו משם, רק שהאמפולה של החומר נשארה שם, ככה הם הצליחו לתת לו את התרופה הנכונה בזמן"

"חאלד משעל בירדן? המוסד הכניס אותנו פנימה, היה קשה לתפוס את החת'כת ___ הזה, פעמיים חיכיתי לו שעות ברכב והוא נעלם לנו, אחד החברים הכי טובים שלי היה זה שבסוף הזריק לו את הרעל..."

אסד האב? ממזר בן ממזר, חבר'ה שלנו חיכו לו כל כך הרבה פעמים, בסוף מת באופן טיבעי ה___ הזה..."

"החפץ החשוד שמצאו לפני חודשיים במשרדי הממשלה? מה אתם חושבים, בשביל סתם מטען עושים כזה בלגאן? זה היה מטען כימי מתוחכם, רק שהחבר'ה של סיירת יעל גיבורים גדולים על חנ"מ, זה הורג אותך מהר, בלי כאבים, כשהם מבינים מה חומרי לחימה כימיים עושים לך, הם לא מוכנים אפילו להסתכל, שלא לדבר על לגעת בזיפת הזה, אז צריך מופרעים כמוני שיסגרו את העבודה, הם עושים את העבודה הקלה של לחתוך את החוטים ואני העברתי את כל החומר הכימי למיכל אטום, טיפלתי בו ולקחתי אותו איתי לרמת חובב, מה אתם חושבים, אני סתם משתכר פה הערב? עם 2 פעולות גדולות בחודש ועוד כוננויות שמקפיצים אותי כל שני וחמישי, בלי הכמויות האלו של אלכוהול היו צריכים לאשפז אותי באברבנל, כמו את רוב יוצאי היחידה שלנו, אפילו מדברים על לפתוח שם מחלקת אב"כ במיוחד בשבילנו...."

וכך הלאה וכך הלאה באותו אופן.

אני מקווה שמיותר לציין שכל הדוגמאות האלו לא היו ולא נבראו, אבל בין הדמיון הקודח של אלכוהוליסט למחצה, והרצון של אנשים להאמין לתאוריות קונפירציה, הוא טוען שזה עבד מצויין, במיוחד על הבנות מהמוצא שלו, ששמעו כבר 50 פעם שכל נהג בגייס היה לפחות יוצא שלדג. זה לפחות היה סיפור חדש...

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

אם כבר אז הסיפור האמיתי הוא שצוות של 2לוחמי מוסד במסווה של תיירים הלכו מאחוריו ואחד מהם החזיק בידו פחית בתוך הפחית היה תרסיס מיוחד שהכיל רעל קטלני,שניות לפני שהוא השפריץ עליו את הרעל חאלד הסתובב וזיהה אותם,הם הצליחו להשפריץ וחלק מהרעל פגע בו,הצוות ברח למכונית מילוט אך הם נתפסו מאוחר יותר על ידי שלטונות ירדן,חאלד הושפז בביה"ח ושלחו ללירדן את הנוגדן המיוחד כדי שחלאד יחלים-מחדל.

"אל תספרו לי על מספרים כי אם על דרכי המחשבה של המפקדים"-חניבעל ברקא

אבל את אותם הפרטים שאני ואתה יודעים לברר על הסיפור, גם הוא מצא (אלא אם כן אתה קראת את התחקיר של האירוע, הסבירות שהוא יפול על אחד כזה היא אפסית), והוא בנה את הסיפור מסביב לזה...

חוץ מזה, הדרך הקלה היא לענות ב"אה, כן. זה באמת הסיפור שמכרו לתקשורת..."
תחשוב על זה, אם הייתי עונה לך ככה עכשיו, רוב האנשים היו מניחים שאני יודע יותר טוב....
(וכמובן שאני לא!)

בכלל, אני לא אוהב לשקר, לשקר כמו שנאמר אין רגליים.
כשאני עשיתי משהו מספיק מטומטם כדי שאני אהיה עם הגב לקיר,
אני מספר תמיד את האמת, את החלק ה"יעיל" של האמת
ו"מקשט" אותה קצת כדי שלא ישימו לב להשמטות.
ניהול מידע בדרך יעילה נותן תוצאות הרבה יותר טובות משקר.
תן לאדם את העובדות ה"רלוונטיות", וזו כבר תהיה 100% הנחה שלו ופעולה שלו...

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

לפני שנים רבות (כך מתחילות כל האגדות) שירתתי כקצין באוגדת עזה. היה לנו שם שקמיסט אחד, בחור שנראה טוב, חסון, ומסתובב עם כומתה אדומה וכנפי צניחה. הבחור סיפר על עצמו ששירת במסלול בסיירת מטכ"ל, נפצע בבטן מצרור מאג בטירונות יחידה ובגלל זה הפך לאיש מפקדה. סיפור נחמד לספר לחיילות בנות 18, אבל קצת טיפשי לנסות למכור אותו למי שהוא יודע שהיה מקורב ליחידה הנ"ל בצורה אינטימית למדי, באותה תקופה בדיוק.... לאחר זמן קצר היה האירוע של נחשון וקסמן, והבחור התחיל לספר שהוא היה בצוות ניר פורז בזמן הפציעה. לקראת סוף השירות התחיל למכור שהוא בכלל נפצע בזמן החילוץ של נחשון וקסמן ז"ל.
בערך באותו זמן מגיעים אלי סיפורים שהבחור נראה בחתונה עם מדי שייטת, ושבוע אחר כל אני רואה אותו בקניון איילון עם נעליים אדומות, כומתה אדומה וסמלי לוחם בשלדג. בקיצור - ההגדרה "טייס בשייטת מטכ"ל" נכתבה עליו....
באותה תקופה הגיע אלינו ליומיים מ. לאוגדה כמדריך אקדח במילואים, כדי להעביר אימון אקדח לאנשי הקבע. (לזכות הבחור יאמר שהוא באמת מדריך טוב). באותו ערב, במהלך ישיבת מטה, התבצע ירי על האוגדה מכוון מ"פ חאן-יונס (מדובר על שנת 96, כשארועים כאלה היו נדירים למדי). כמובן שכל המטה שם שכפצי"ם וקסדות, ורץ לעמדות כדי לוודא שהשומרים במגדלים, שהם חיילי מפקדה, בריאים ושלמים, וגם שהם לא יורים חזרה סתם כך בלי לזהות מקורות ירי. אותו מ. מגיע עם עוזי פיסטול עם פנס יראור, צולבת ופרצוף של "באתי להציל את העולם".
המשך לאחר הקטע הבא:
כשנה לאחר מכן, אני מקבל טלפון - מ. על הקו. הוא מבקש ממני לאשר לאיש שנמצא אתו ברכב ומקשיב בדיבורית, איך הוא עלה באירוע הנ"ל למגדל השמירה תחת אש, חילץ משם את החייל שנפצע, סגן מפקד האוגדה אמר לו שמגיע לו צל"ש, וכו' וכו' וכו'.
המשך הקטע הקודם: האירוע האמיתי: האיש מגיע לאזור המגדל עם העוזי פיסטול והפרצוף החשוב, וסגן מפקד האוגדה צועק עליו: מ., עוף מפה לפני שאני מכניס אותך לכלא! דרך אגב, לא היו נפגעים באירוע הנ"ל - לא על מגדל ולא במקום אחר.
כדי שנבין - האיש מאמין לסיפורים של עצמו עד כדי כך, שהוא מבקש ממישהו שהיה שם לאשר לו סיפור מצוץ מהאצבע. ועכשיו אפשר להבין איך הוא מצליח לשכנע אחרים.

I think, therefore I am. I think

קוראים לו נועם ש. והוא סיפר לי את כל סיפור הפציעה בחילוץ של נחשון וקסמן, אחרי כמה חודשים חבר טוב שלי ששירת ביחידה (ועליו מספרים סיפורי רמבו שכולם אמת ) הפריח את הסיפור שלו.

למיטב זכרוני לפי הסיפור שלו הוא היה בצוות "לוט"ר בינ"ל" (צוות של ס. מטכ"ל שעובר חלקים ממסלול שייטת ומסלול 669 - לא פחות!) ונפצע באירוע וקסמן. אח"כ שכב חצי שנה משותק מותניים ומטה, ויום אחד הוא זכה ל"נס רפואי" וקם על הרגליים - עקב הפציעה הוא הועבר מהיחידה והתגלגל להיות מאבטח של אוגדונר עזה דורון אלמוג, ובשלב מסויים הוא השתגע מהתפקיד אז עשו ממנו שקמיסט עד לשחרור...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

נהג מפלוגת המפקדה לא רצה לחתום על גליל ארוך. כדיל קבל מקוצר הוא שיקר בנשקיה שהוא מהסיור. עם כל הברדק הוא נכנס עם מחלקת הסיור ללבנון, ירה, זרק רימונים והכל.
הבחור עשה טירונות 02...

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שתהיו בריאים עם כל הסיפורים האלה לא הפסקתי לצחוק...

יוסיפון,מדובר במחדל רציני מה קורה אם עולים על זה הוא נכנס לכלא לא?

"בגבורה ובענוווה"

הוא חזר לפלוגת מפקדה והכל טוב (חוץ מכמה ימים שחשבו שהוא נפקד).

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

יוסיפון,איזו מחלקת סיור?

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

מי הכיר את משה טרמינל המפורסם מתובלה?
בטרמינל הצבאי בנתב"ג הוא היה מחלק כרטיסי טיסה לעובדה ולאילת לכול מיניי אזרחים במדי ב' תמורת טובות הנאה.
בשנים לפני שהוא נתפס הינו מנצלים את הברדק ומעבירים את המעיל של המ"פ מאחד לשני עד שכולם קיבלו כרטיסים, לפעמים אפילו המ"פ לא היה איתנו רק המעיל עם דרגות הרס"ן.

טל

מצאתי באיטרנט תשובה של פסיכולוג לאחד ששאל מה לעשות עם חבר שמשקר : לא הייתי מתעמת איתו. כי השקרים הללו הם מעין מעטה של הגנה שהחבר שלך עוטה על עצמו. מאחורי אותו מעיל הגנה ישנה אישיות שבורה ופגועה מאד. בשל הפגיעה בו, הוא החליט להיעזר בהגנת הפנטזיה. ה"עצמי" השקרי. שלכולנו יש, אולם לא במידה גדולה כמו אצלו תפס פיקוד כך שהעצמי השקרי הפך לעצמי האמיתי בעיניו.

אז להתעמת איתו ולהוכיח לו שהוא משקר ואתה וכולם יודעים. במקרה הטוב יגרום לו לנתק איתך קשר. במקרה הגרוע זה אכן ימוטט אותו נפשית.

במקום להתעמת אפשר להתמודד ביחד איתו עם הקושי. למשל, כשמספר שקר נוסף, במקום להוכיח לו שזה לא נכון, להגיד לו: "עזוב, זה הרי במילא לא משנה אם אתה כך וכך או אתה אחרת. אנחנו חברים, לא?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Tal53 מי הכיר את משה טרמינל המפורסם מתובלה?

יש לי רקורד של 4 שנים טיסות על הקו לשארם - אי אפשר לשכוח אותו...

A friend in need - is a friend indeed

יש לי שכן בשנות השלושים לחייו, בנאדם נחמד אבל לצערי הרב אלכוהוליסט ושקרן פתולוגי. הוא כול הזמן מספר לי על מעלליו במלחמת לבנון הראשונה שאליה הגיע בתור לוחם בגדוד 13 ומאוחר יותר הצטרף לצוות מיוחד של מודיעין שדה בתפקיד של "מאבטח שטח" (מה זה?!). לטענתו הוא גם ביצע מספר חיסולים ואף הניח את אבן-הפינה של מוצב דלעת. פעם אחת הוא גם הראה לי חץ וקשת וטוטו ששימשו אותו בשטח הסבוך של לבנון! במלחמה האחרונה עשיתי ניסוי די מרושע כאשר שאלתי את הבנאדם אם הוא היה בצפון כי ראיתי אותו (כביכול) בחדשות מעמיס ציוד על נגמ"ש אז לדאבוני הוא ענה שכן והוא היה מאוד מופתע כי הוא לא ידע שצילמו אותו. כששאלתי למה הוא חזר מהר כול-כך הוא ענה שהדרגים הגבוהים לא אישרו ליחידה שלו להיכנס ללבנון אז הוא מאוד התרגז וחזר הביתה, לא לפני שהוא הודיע לקצינת הקישור על עזיבתו. דרך אגב, אימא שלו אמרה לי שהוא היה בצבא פחות משבוע אחרי שהתייצב בבקו"ם לפני שנים רבות...

אם הוא בשנות השלושים לחייו, ומלחמת לבנון הראשונה הייתה לפני 24 שנים, איך הוא בדיוק היה אמור להספיק להשתתף בה? כנער מתופף?

אבל יצא לי לעבוד פעם עם טיפוס דומה - הוא נהג לספר שהוא היה חימושניק אבל גם שריונר וצנחן, ומרוב שהוא היה מצטיין הוא גם הפך לנגד חימוש בעודו בסדיר, וגם נהיה קצין, ובסוף בתור פרס על הצטיינותו וכישוריו הרבים הוא זכה לשחרור מוקדם מהצבא.

פעם, כדי להשתעשע, המצאתי במהלך שיחה איתו אדם דמיוני לגמרי שכביכול שירת בסיירת מובחרת, נפצע, הפך לקומוניסט וכיום הוא מרצה אנטי-ציוני באוניברסיטה בה אותו מספר סיפורים טען שהוא לומד מפעם לפעם. כצפוי, הבדאי החל להפליג בסיפורים ובפרטים על המרצה הקומוניסט הזועם ועל עברו הקרבי המפואר, שהשיק לשלו...

מיד לאחר המלחמה נהגו מפעילים של 504 להשתמש בחיילים קרביים מכל החיילות, גם שריון לצורך הענין, לשם אבטחתם בפגישה עם מפעיל.
אני אומר את זה מידיעה אישית ולא משמועה.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

קראתי את זה לאחרונה בספר,

לצערי אינני זוכר את שמו ואינני מוצא אותו,

אם זה ממש קריטי למישהו אשתדל למצוא...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

הלכתי יום אחד בקניון וראיתי "גובניק שייטת 13" עם כנפיים הקטע הכי מצחיק שחוץ מהכנפיים והמדים הירוקים הוא היה עם נעלי ספורט+משקפי ראייה וגם שום כומתה\דרגה כלום!

אני בא אליו עושה לו תגיד גבר יש מצב אתה מסדר לי כניסה לשייטת 13 אני מורעל על החיחידה מגיל 6 ההוא עושה לי שמע אתה צריך לבקש בצו ראשון שייטת 13 וללכת לגיבוש צנחנים ושם להיות שפיץ ואז יכניסו אותך לשייטת

חחחח

הצטרפתי למקצועות של מחזור מאי.
אחר החבר'ה היה מורעל מילדות על גולני, היה הולך עם שרשרת עם תליון של העץ. כל הציוד שהוא קנה לפני הגיוס הי מעוטר בעצים ובצבעי גולני, אבל מה לעשות היה לו פרופיל נמוך, ולכן הוא הגיע לשריון.
הבחור לא התייאש וסיפר לחבר'ה שלו בבית שהוא בפלס"ר 7.
ואכן תג היחידה שלו היה דו כיווני, כשהיה בבסיס או קרוב אליו, הצד של 500 היה מופיע. אבל איך שיצאנו מהבסיס הוא היה הופך את התג לתג של חטיבה 7.

העניין נמשך עד ההשבעה בטירונות (בגלל שהיינו מחזור מאי ההשבעה היתה ביחד עם הבני"שים בסוף המקצועות) שאז המשפחה שלו הגיע.
אביו ההמום הסתכל מסביב ולא הבין מה עושים שם הטנקים ולמה הבן שלו הולך עם תג של 500.
החבר'ה שהכירו את השריטה של הבחור צעקו לאבא: "כן כן אנחנו בשריון..."
אני חושב שאז זה נגמר.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

עוד מתחזה ללוחם בשלדג

הפרטים המדויקים כבר לא זכורים לי (אולי אנסה לברר) אבל הסיפור הולך בערך ככה:
טבח היחידה ק', שהוא איש גדול-מימדים (לגובה, ולא פחות מזה לרוחב), יוצא משערי היחידה כדי לתפוס טרמפים הביתה, ועונד לחזהו כנפי לוחם (לא יכול להזיק כשאתה מתייבש על גשר יבנה). עובר רכב, ובו יושב לא פחות ולא יותר (אם אינני טועה) סגן מפקד היחידה, שחוש ההומור שלו בעניינים כגון אלה לא מפותח במיוחד. הבחור מבלה את הימים הבאים במחבוש...

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

כמו שכולם בטח יודעים- ג'ובניקים הם ג'ובניקים, ואצלהם לכומתה ולסמלים, לרוב, אין יותר מדי משמעות. ובכן, לא אצלי.
כשהייתי בקורס חובשים, גיליתי פתאום לפני מסדר שאני לא מוצא את הכומתה שלי (חשוב לציין- כומתת בקו"מ, למרות שהייתי כבר שנה ושמונה בצבא, פשוט כי לא הייתי זכאי לכומתה אחרת. כל החניכים הצעירים בקורס השתגעו כל הזמן איך זה שאחרי כל-כך הרבה זמן בצבא בעיניהם, אני עדיין עם כומתת בקו"מ). בכל מקרה, פניתי לחבר קצין מהבה"ד (שירתתי שם עוד לפני הקורס) שייתן לי כומתה. הוא נתן לי את שלו- כומתת הנדסה. (מיותר לציין שמעולם לא היה בהנדסה- פשוט יום אחד איבד את הכומתה שלו וזה מה שמצא). ירדתי למטה אחרי המסדר, ונתקלתי בשני חבר'ה לוחמים מקורס אחר שנעצו בי מבטים.
"אתה מקורס חובשים כלליים, לא?"
"כן,, למה?"
"אז למה יש לך רקע אדום לסמל"? (באמת שעד לאותו רגע לא שמתי לב)
הסתכלתי על הכומתה לרגע וחייכתי חיוך נבוך
"כי לקחתי אותה מג'ובניק אחר, שהוא שם אותו"
מיד הורדתי את הרקע האדום, כשהלוחם ממשיך בדברי התוכחה שלו. לרגע לא חבשתי שהוא טועה. מאוחר יותר כבר מצאתי את הכומתת בקו"מ שלי והחזרתי לקצין, שלא שכח לכעוס על זה שהעלמתי לו את הרקע האדום.
דרך אגב, הסיבה שעברתי בסוף לכומתה שחורה, כמו רוב המדריכים בבה"ד 10, הייתה לא שזה הפריע לי אישית, אלא שדווקא כמה חניכים לוחמים שאלו אותי יותר מפעם אחת איך זה שיש לי דרגת סמל ושרוך וכומתת בקו"מ, ואז כבר התייאשתי להסביר שמעולם לא זכיתי לכומתה שחורה, אז פשוט מצאתי אחת והלכתי איתה.
דרך אגב, היום למדריכים בבה"ד 10 יש אישור מיוחד (מהמב"ס?) ללכת עם כומתה שחורה, למרות שכעקרון לפי שיוך חילי והכל אמורה להיות להם כומתת בקו"מ. עניין של עמידה מול חניכים או משהו.

בתחילת השירות שלי, גם אני, כמו חיילים רבים אחרים, הייתי... ניחשתם נכון, ממתין.
בכל מקרה, היינו אני ועוד בחור, והגיעה מישהי שלישית- כבר מדריכה בבה"ד, שהחליטה לעזוב. הסיבה- היא רוצה לחזור להיות קרבית, כי היא התחילה בקרקל, ואז ירד לה פרופיל, ועכשיו הבעיה עברה והיא יכולה לחזור. רק מה- היו לה מדי בנות רגילים ושום נעליים אדומות. גם הסיפורים לא נשמעו אמינים, ובהתחלה ממש לא האמנתי לה. אלא, כשראיתי איך הממתין השני מאמין לה ומקשיב באוזן מלאה לסיפורים שלה, החלטתי שאני באמת לא בסדר שאני ככה מזלזל ואני צריך לתת בה יותר אמון. אז האמנתי. עד, שיום אחד, הבחורה נקראה לצאת לאבט"ש, והייתה צריכה לחתום על נשק. ומי גילה לה את כל התשובות בבוחן 100 והראה לה איך פורקים M16? עבדכם הנאמן, בוגר טירונות 02 בניצנים. התירוץ שלה היה, שבקרקל היה להם גלילון ולא M16. בירור קצר נוסף העלה שמעולם לא הייתה בקרקל.

לא מור"קים מי יודע מה, אבל בכל זאת :

מרץ 2002, התקופה שלפני "חומת מגן", תע"מ פלוגתית ברמאללה ת"פ גד' 202. באחד הלילות מוקפץ חפ"ק המ"פ (שכלל אותי, את הנהג וקשר) ע"י הסמג"ד ונסענו יחד לחבור לכוח הנדסה (גד' 603, אאל"ט) שהסתבך באזור נחליאל.
לא משנה כל מה שקרה בדרך (כולל שני אירועי זריקת אבנים ומטען קטן שהופעל על הג'יפ), בסופו של דבר חברנו למוהנדסים - סד"כ כיתתי בערך, בראשות המג"ד שלהם, וחילצנו אותם בסופות שלנו.
במהלך החזרה (שלקחה די הרבה זמן) התחילו המוהנדסים לדבר עם החבר'ה שלי. חשוב שתבינו, מדובר במילואימניקים הכי "מילואמניקיים" שישנם, כולל זיפים וכובע צמר של מכבי ת"א. די מהר נשאלת השאלה "אז מאיפה אתם?" - ואיכשהו החבר'ה שלי מצליחים ליצור את הרושם שאנחנו יחידה שאת הנפלים שלה מעבירים למטכ"ל ...
השיחה מתמשכת, כשלבסוף משהו נראה חשוד לאחד הסדירים והוא שואל "אם אתם כ"כ מובחרים, למה יש לכם נשק ארוך?" (ועוד עם מתפסי בורקס ורצועה צרה...). הנהג לא מתבלבל ועונה "שקט! מה אתה רוצה, שהערבים יקלטו אותנו?!?"

במקרה אחר, זומנתי למפקדת המחוז לישיבה כלשהי. נכנסתי לאחד המשרדים, שם ישבו שתי קצינות צעירות. כשהן ראו אותי, אחת שאלה אם אני הקח"ש החדש (כנראה שהיה אמור להגיע באותו היום). כשעניתי בשלילה, היא שאלה אז מי אני בעצם - והייתם אצריכים לראות את הפנים שלה כשעניתי, בטון רציני וקשוח, "ביקורת מהפיקוד"

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

יש לי חבר שהתגייס לצנחנים.
הבחור היה ממש מורעל על החטיבה שלו ולא הפסיק לדבר עליה.
לקראת הצניחות הוא התרגש במיוחד ואפילו קנה מצלמה חד פעמית לצניחות.
עד כאן הכל טוב ויפה...
בצניחה השנייה הוא נקע את הרגל, לא השלים 5 צניחות וכשהחברים שלו קיבלו כנפ"צ הוא שמר.
טוב הבחור לא התייאש, הובטח לו ע"י המ"פ שיעשה השלמה עם פלוגת היחס"ר (הבנתי שבאותו מחזור היחס"ר עשו את הצניחות מאוחר יותר).
למרבה הצער הוא יצא לקורס כלשהו ופספס גם את ההשלמת צניחות.
אחרי 8 חודשים בצבא הוא יצא למ"כים והחבר'ה בקורס מ"כים לא ויתרו לו וקראו לו "טבח" (ירכית, נעליים אדומות, כומתה אדומה, אין שום סיכה).
בסוף נשבר לו והוא הלך לריקושט וקנה כנפ"צ, מרוב בושה הוא אמר למוכרת "איבדתי את הכנפ"צ שלי".
בזמן שהוא ניסה לענוד אותם על החולצה הוא שבר אותם בטעות!!
ואז הוא שוב חזר לריקושט וקנה עוד כנפ"צ. הפעם המשימה הצליחה וה"טבח" חזר לביסל"ח מאושר עם כנפ"צ שהרוויח ב"יושר". :-)
מאוחר יור, בתור מ"כ טירונים הוא עשה עוד כמה צניחות (באחת מהן הוא קפץ מהמטוס ובאותה שנייה המשקפיים שלו החליטו גם לצנוח וקפצו ממנו.....) אבל עדיין אין לו 5 והכנפ"צ שלו מריקושט

שעשה את הקורס צניחה רק בתור מ"מ עם הטירונים שלו

מלש"ב שהוא שקרן פתולוגי...

אני מניח שבכל מיון כמעט, ימצא מלש"ב, שעבר מסלול בשייטת, אבל בגלל שגילו בסופו שאין לו 18, החזירו אותו להיות מלש"ב.

בעיקרון, אני לא מזלזל בכל הסיפורים הקיימים, שכן יש מצב וחלקם לפחות נכונים, ואני מכיר אישית מלש"בים עם סיפורים מאוד מעניינים, ונכונים לא פחות.
אולם, באחד המיונים בו הייתי, נכך גם ת'(אות אקרעית, שכן את שמו של החבוב אני לא זוכר). ת' התפאר במעשים גדולים. הוא היה בעמית לכושר, שם עשה קורס סנפלינג וצלילה כוכב אחד, עבר גיבוש שייטת וחתם על וויתור, בגלל שנדרש לוותר על פיצויים בגין נכות. בנוסף הוא דאג נורא שמא לא יצא הביתה עם נשק, שכן יש לו סליק מלא בתחמושת בבית. בין היתר גם תחמושת של וולקן. לשאלה איך הוא מתכוון לירות בפגזים של וולקן מנשק אישי 5.56, הוא ענה בקצרה "סמוך על סמוך".
אה, והוא גם נדקר פעמיים, ומי שנכנס לשכונה שלו לא יוצא בחיים.

זה רק אני או שזה כבר עובר את גבול ההגיוני בספק.

If two witches, would watch two watches, who'd give a fuck?

סטייה קטנה מהנושא, אבל לדעתי עדיין רלבנטי.

יצא לי להתחזות לא פעם במהלך השירות.

כמובן שההתחזות היתה חוקית במסגרת ביקורות בטחון שדה.

ניכנסתי לבסיס עם דף נייר מהמדפסת (חבר שלי נכנס עם אישור כניסה עם תמונה של מיקי מאוס).

עשיתי ביקורות בתור קצין מחשוב מהמטה ועוד כל מיני דמויות דמיוניות ... עבדתי על מחשבים מבצעיים ... דברים משעשעים אבל לא מי יודע מעניינים לספר.

דווקא לשני חברים מקורס הדרכה שעשיתי בבסיס ח"א במרכז יצאה התחזות מצחיקה יותר.

אחד התחזה לרס"ן ממדור במטה שעוסק באמל"ח מסווג והשניה התחזתה לפקידה שלו וביחד הם יצאו לסיור במתקן סודי להדהים. קצת מצחיק לספר שהוא נחשף למידע סודי ורגיש ביותר.

מאוד מצחיק לספר שהוא קיבל אירוח אח"מים כולל ארוחת צהריים משובחת.

גילוי נאות - מדובר היה בילד בן 19, רב"ט.

לא יאמן, אנשים פשוט מאמינים להכל.

גם אני שמעתי פה ושם סיפורים ומעשיות. לא כדאי לשתף פה.
אני מגיב דווקא לפוסט שלך כי מעבר לכל הצ'יזבטים שאנשים פה מספרים - social enginieeing מהסוג הזה יכול ממש להרוג. הצבא מלא בילדים אהבלים שקיבלו לידיהם כוח ו/או סמכות, וחושבים שניסיון החיים שלהם עושה אותם לחכמים ומנוסים.
האבסורד הוא שככל שהיחידה ממושמעת יותר, מתורגלת יותר -הסיכוי שלה ליפול למתווה של התחזות מתוחכמת רב יותר, ופוטנציאל הנזק - בהתאם. אתה לא יכול ללמד ילדים לציית לבעלי דרגה - ובד בבד ללמד אותם מידה הגונה של כבדהו וחשדהו. ונקודת התורפה היא כמו תמיד - השומרים בשער, למיניהם...שערים אמיתיים ושערים וירטואליים. אתה יכול לבנות יופי של יחידה מבצעית ומקצועית. אם הש"ג שלך מניח לבעל דרגה גבוהה להיכנס - זה עלול להיות מה שיפיל אותך.
להרחיק עדות, די אם ניזכר במקרה האחרון של הזוג סאלאחי שנכנסו כמו גדולים למסיבה של אובמה, וכבונוס קיבלו את מנהוהן סינג - aka הוד מעלתו ראש ממשלת הודו... והשירות החשאי טען שהם נבדקו בגלאי מתכות וכו' !

ההתחזות הכי מוצלחת שלי - טקס קבלת צוות צעיר ליחידה שבה שירתתי, בסוף מסע כומתה שלהם. האומללים הגיעו לשער הבסיס בסוף מסע של 90 ק"מ, שם נאמר להם כי מי שיקבל את פניהם הוא לא אחר מ"קצין המבצעים המיוחדים" של היחידה. עד כאן שום דבר שלא חורג מהמקובל ביחידה במקרים שכאלה - מקובל היה שאחד הלוחמים יוצא, מחופש לקצין ומזיין לצעירים את השכל עד שהם מבינים שעובדים עליהם.

במקרה שלי היה טוויסט קטן... לאחר הקשב רועם (ודי מרשים בהתחשב במצב התשישות) יצאתי לפגוש את הצעירים - כשאני, (כולה חצי שנה מעליהם) עטוי בדרגות רס"ן, שלל סיכות שונות ומשונות, קצת קמח בשיער (בשביל אפקט הגיל) ו... כומתה שחורה בכותפת.

אחרי נאום רווי ציונות, ביקשתי מהחייל המצטיין לגשת קדימה (דאגתי לקבל את שמו מהפ"פ לפני כן) וחבשתי לראשו את הכומתה השחורה. אחרי הצ'פחה המסורתית הסברתי ש"היחידה כרגע בשינויים מבניים, ולכן אתם הראשונים שמקבלים את הכומתה החדשה".

אח, אם היתה לי מצלמה... הפרצופים שהיו להם הם בין הדברים הכי מצחיקים שראיתי...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

התחזות לא נפוצה: בתור קצין ,יצא למחלקה חור בלו"ז באיזור הדרום. (חור באורך 4 ימים...)
רציתי לתאם ניווטים ונסעתי עם אחד הסמלים למחנה פיקוד דרום לצורך תיאום שטח וכו'
התברר בכניסה שאי אפשר להיכנס על מדי ב' , רק א'. לי לא היו מדי א' ולכן לבשתי איך שהוא
את המדים של הסמל ונכנסתי. לאחר שסיימתי את כל הניירת והלכתי לקבל את האישור הסופי
מהרמ"ד אימונים - הוא תחיל להשתולל על המשקיו"ת תאום איך נותנים לחוגר לתאם שטח אש
והן כמעט בכו. מזל שלפחות תעודת קצין כן היתה לי. אחרי שהוא חתם ברחתי משם , שלא
ישפוט אותי על התחזות.

איפשהו בשנת 88, יצאתי לתעסוקת אמ"ט/ אבט"ש בעזה כמפקד כח מפקדונרים מהסוג הגרוע ביותר - אפסנאים, טבחים, ועוד דומים להם, כדי לשמור על המנהל האזרחי. לטובת התעסוקה המדהימה הזו המנהל האזרחי שכר שני גי'פי סוזוקי, והם היו כלי הרכב שלנו למשימות.
יום לאחר שהגענו, אנחנו מגיעים לחטיבה בעזה למשוך ציוד (להזכירכם - שני ג'יפי סוזוקי אזרחיים למהדרין), כאשר איתי עוד 3 חיילים - אפסנאי (הנורמאלי היחיד שהיה) ושני חיילים נוספים. כמובן שכולם, כחיילי מפקדה מקושרים היטב, עם M16 מקוצרים (אז עוד לא היו מקוצררים והמצאות אחרות, חי"ר היה עם גליל והמקוצר היה נשק של קצינים ויחידות מיוחדות), אני עם נעלי פלדיום באישור רפואי, אקדח זיג פרטי (בדיוק אז התחילו להכניס אותם לצבא - אני נשבע שלי היה קודם) וכוונת אייל על הנשק (הסמכת כדורי פלסטיק).
מייד עם הגיענו התחילו חיילי החטיבה לשאול אותנו בטון של שותפי סוד שושו "מאיזה יחידה אנחנו". החיילים שלי התחילו לספר להם שהם מ"יחידה 5-1-2" (בפועל - חטמ"ר אילת , חטיבת הצ'יקמוק של צה"ל) והם לא יכולים לפרט יותר.
אחרי חצי שעה של נדנודים, הם גילו לחיילים במקום את האמת - וההם פשוט לא האמינו להם! הם היו בטוחים לכל אורך השבועיים שכשאנחנו מגיעים, מטכ"ל יורדים למדרון אחורי
מסקנה: לפעמים אתה לא צריך אפילו להתחזות. מישהו אחר שרוצה להאמין יעשה את העבודה בשבילך....(דרך אגב, אני לא ידעתי מהסיפור - כי אף אחד מהמפקדונרים שם לא העיז לדבר איתי. גילתי את זה רק אחר כך, וכמעט התעלפתי מרוב צחוק).

I think, therefore I am. I think

אולי שנה שנתיים לפני זה ביחידות אחרות אבל לא יותר. היה לי את הכבוד לקבל את אחד הראשונים כולל ערכת כלי הניקוי שלו (ערכה מעולה בעטיפת פלסטיק כחול שמשום מה לא קיבלתי עם אותו אקדח שקניתי ככלי פרטי...) וקופסת הקרטון כולל החוברת המקורית של חברת זיג. ב1988 צה"ל היה עמוק-עמוק ב FN HP.

.

אתה צודק לגבי ה - 228 (אני זוכר שהם נכנסו ב - 92, אבל זה הזכרון שלי). אני מדבר על 226, באותה תקופה נכנסו כלים לנסוי, וכולם דברו עליהם במבט מעריץ.

I think, therefore I am. I think

אחד ממכרי יצא פעם לתרגיל במל"י, אז עדיין באלי"ש. בקיצור, מילואים, היו חסרים אנשים, שמו אותו על כלי עם סימון טקטי של מג"ד. אני כבר לא זוכר איפה היה המג"ד, אבל המכר הנ"ל היה על הכלי שהמג"ד אמור היה להיות עליו.
בין כה וכה נעים אנה ואנה בהאמרים דמויי הטנקים, נוחת לו איזה מסוק בסמוך, ומתוכו יוצא אחד בוגי יעלון, וניגש היישר ל'טנק' המג"ד.
מוציא הבחור את ראשו מהכלי ומביט סביב בעניין.
שואל אותו בוגי, "איך מתנהל התרגיל"?
אומר הבחור, "בסדר, אני חושב".
- בוגי: "איפה האוייב?"
- "שם, אני חושב"(נפנוף יד בכיוון כללי מאוד).
- בוגי: "והארטילריה, מאיפה באה"?
- "מלמעלה, לא?"
בנקודה הזו בוגי מתחיל להסתכל עליו במבט מוזר קצת, ושואל אותו, "תגיד, אתה לא קצת צעיר בשביל מג"ד"?
הבחור לא מחמיץ את ההזדמנות ואומר לבוגי, "נו, אתה יודע. במלחמה כמו במלחמה, הקידום מהיר".
אחרי כמה שניות ומבט בפרצופו ההמום של בוגי הוא החליט שדי בעניין ואמר לו, "תשמע, אני סך הכל מט"ק, רק במקרה אני על הכלי הזה..."

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YGH אחד ממכרי יצא פעם לתרגיל במל"י, אז עדיין באלי"ש. בקיצור, מילואים, היו חסרים אנשים, שמו אותו על כלי עם סימון טקטי של מג"ד. אני כבר לא זוכר איפה היה המג"ד, אבל המכר הנ"ל היה על הכלי שהמג"ד אמור היה להיות עליו. בין כה וכה נעים אנה ואנה בהאמרים דמויי הטנקים, נוחת לו איזה מסוק בסמוך, ומתוכו יוצא אחד בוגי יעלון, וניגש היישר ל'טנק' המג"ד. מוציא הבחור את ראשו מהכלי ומביט סביב בעניין. שואל אותו בוגי, "איך מתנהל התרגיל"? אומר הבחור, "בסדר, אני חושב". - בוגי: "איפה האוייב?" - "שם, אני חושב"(נפנוף יד בכיוון כללי מאוד). - בוגי: "והארטילריה, מאיפה באה"? - "מלמעלה, לא?" בנקודה הזו בוגי מתחיל להסתכל עליו במבט מוזר קצת, ושואל אותו, "תגיד, אתה לא קצת צעיר בשביל מג"ד"? הבחור לא מחמיץ את ההזדמנות ואומר לבוגי, "נו, אתה יודע. במלחמה כמו במלחמה, הקידום מהיר". אחרי כמה שניות ומבט בפרצופו ההמום של בוגי הוא החליט שדי בעניין ואמר לו, "תשמע, אני סך הכל מט"ק, רק במקרה אני על הכלי הזה..."

נפלאות גבעת חלפון.

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

באיזה חורף אחד יצאנו צוות מורחב לעבודה בגבעת זאב,היינו עשרה חברה צעירים,חלק מזוקנים עם כובעי חורף מצמר על הראש, עלינו על הסוואנה של חברת ההסעות.בהיותנו צפונים סמכנו על השילוט והכוונה של הירושלמים,ככה אנחנו נוסעים ומגיעים לשלט עם חץ "גבעת-זאב"...פנינו שמאלה,אף אחד לא ממש התרגש שהיה שם שלט נוסף "כפר בידו",אנחנו נוסעים בדרך לא משהו אני חייב לציין ומגיעים למחסום צה"לי מאוייש ע"י הנחל החרדי,מבלי שניצטרך בכלל להאט חיילי המחסום מפנים את המעבר ומסמנים לנו להמשיך בנסיעה.....ממשיך עוד קצת קדימה ואני מזהה ג'יפים של מג"ב דוהרים קדימה ורואה מהומה,ביקשתי מהנהג לעצור ולחזור למחסום למה לא ניראה לי שאם נמשיך הסיפור יגמר בטוב.

חזרנו למחסום ירדתי ושאלתי את החיילים מה הסיפור שם,יש פעילות בתוך בידו הוא עונה,התרגזתי ושאלתי אותו אז למה הוא נתן לנו להכנס,הוא התחיל לצחוק ואמר "בואנ'ה יה ימס"ניקים מה באתם לצחוק עליי......ורק כשהוא השתכנע שאנחנו לא ימ"ס ובאמת קצת מאחרים לגבעת זאב אמר:אז למה פניתם שמאלה,תחזרו לכביש הראשי ותמשיכו ישר עד גבעת זאב.