כתבה מעניינת על הפצצה על הירושימה
וילפרד ברצ'ט היה הכתב הראשון מצבאות בעלות הברית שהגיע להירושימה לאחר הטלת הפצצה. זו הכתבה שברצ'ט פרסם בדיילי אקספרס לפני 60 שנה:
בהירושימה, 30 יום לאחר שפצצת האטום הראשונה השמידה את העיר וזיעזעה את העולם, עדיין מתים האנשים בצורה מסתורית ונוראה. אנשים שלא נפגעו מההפצצה מתים ממשהו בלתי ידוע, שאותו אני יכול לתאר רק כמגיפה אטומית. הירושימה אינה נראית כמו עיר מופצצת. היא נראית כאילו מכבש מפלצתי עבר עליה ומעך אותה. אני כותב את העובדות האלה בשלווה, ככל שאני יכול, בתקווה שהן ישמשו כאזהרה לעולם.
במתחם הניסויים הראשון הזה של הפצצה האטומית ראיתי את החורבן הנורא והמפחיד ביותר בארבע שנות המלחמה. לעומתו נראה אי מופצץ באוקיינוס השקט כמו גן עדן. הנזק גדול יותר ממה שיכול להיראות בתמונות. כשאתה מגיע להירושימה, אתה יכול להביט מסביבך לשטח של עד 77 קמ"ר וכמעט שאינך רואה בניין שעדיין עומד. אתה חש הרגשת ריקנות בקיבה כשאתה רואה הרס כזה שנגרם על ידי האדם.
הלכתי בזהירות לבקתה, ששימשה כמטה זמני של המשטרה בלב העיר שנעלמה. בהביטי דרומה משם, ראיתי הריסות אדמדמות שנמשכו לאורך של כחמישה קילומטרים. זה מה שהותירה הפצצה האטומית מעשרות רחובות, בניינים, בתי מגורים, בתי חרושת ובני אדם. דבר לא נותר על תלו. רק כ-20 ארובות של בתי חרושת, ללא בתי החרושת עצמם, כחצי תריסר בניינים הרוסים ושוב - שום דבר. מפקד המשטרה בהירושימה קיבל את פני בשמחה, מאחר שהייתי הכתב הראשון מצבאות בעלות הברית שהגיע לעיר.
המנהל המקומי של "דומיי", סוכנות הידיעות היפאנית, הסיע אותי בעיר, או אולי מוטב שאומר מעל העיר. הוא לקח אותי לבתי חולים, שבהם עדיין מטופלים קורבנות הפצצה. בבתי החולים האלה מצאתי אנשים שלא נפגעו כשהפצצה נפלה. לא היו להם פציעות כלשהן, אך כעת הם מתים מתופעות לוואי לא טבעיות. ללא כל סיבה הנראית לעין החלה בריאותם להידרדר, הם איבדו תיאבון, שערותיהם נשרו וכתמים כחולים הופיעו על גופם. אחר כך החלו אזניהם, אפם ופיהם לדמם. הרופאים סיפרו לי שבתחילה הם חשבו כי אלה תסמינים של חולשה כללית. הם הזריקו לחולים ויטמין אי. התוצאות היו נוראות. הבשר החל להירקב בחור שנגרם על ידי מחט המזרק. בכל אחד מהמקרים האלה מת החולה.
זאת אחת מתוצאות הלוואי של הפצצה האטומית הראשונה שהאדם הטיל, ואינני רוצה לראות דוגמאות נוספות כאלה. אפי גילה ריח מוזר, השונה מכל דבר שהרחתי אי פעם. ריח הדומה לריח גופרית, אך לא ממש. הרחתי אותו כשעברתי ליד מדורה מעשנת, או במקום שבו עדיין חילצו גופות מבין שברי ההריסות. אך יכולתי להריח אותו גם בכל מקום נטוש. הם חושבים שזהו ריח הגז הרעיל שעדיין נפלט מהאדמה הרוויה בקרינה רדיואקטיווית.
וכך מתהלכים היום תושבי הירושימה בחורבן ובשממה של עירם, הגאה לשעבר, כשמסיכות גזה מכסות את אפיהם ופיותיהם. ייתכן שהמסיכות אינן עוזרות מבחינה גופנית, אך הן עוזרות מבחינה רוחנית.
הניצולים החלו לשנוא את האדם הלבן מהרגע שבו התחולל בעיר ההרס הנורא הזה. זוהי שנאה שעוצמתה מפחידה כמעט כמו הפצצה עצמה. הם ספרו עד עתה 53,000 מתים. עוד 30,000 אנשים נעדרים, וסביר להניח שנספו. ביום שבו ביקרתי בהירושימה מתו 100 אנשים מתופעות הלוואי. הם היו חלק מכ-13,000 האנשים שנפצעו אנושות בהפצצה. הם מתים בקצב של 100 אנשים ביום, וקרוב לוודאי שכולם ימותו. עוד 40,000 נפצעו באורח קל.
יכלו להיות פחות אבידות לולא חלה טעות טראגית. השלטונות חשבו שזאת עוד הפצצה של מטוסי הבי-29. המטוס האמריקאי טס מעל המטרה והשליך את המצנח שנשא את הפצצה ליעדה ולאחר מכן הסתלק. הושמעה צפירת הרגעה ותושבי הירושימה יצאו מהמקלטים. כמעט דקה לאחר מכן הגיעה הפצצה לגובה 600 מטרים, שבו היתה אמורה להתפוצץ - ברגע שבו כמעט כל תושבי הירושימה היו ברחובות.
נאקאמורה סאן, כתב סוכנות הידיעות היפאנית שהיה בהירושימה בשעת ההפצצה, סיפר לי כי "היתה לנו אזעקה באותו בוקר, אך רק שני מטוסים הופיעו. חשבנו שאלה מטוסי סיור ואף אחד לא התייחס אליהם במיוחד. נשמעה צפירת הרגעה ורוב האנשים הלכו לעבודה. ואז, ב-8:20 חזר אחד מהמטוסים. בדיוק באותו רגע הוצאתי את האופניים שלי כדי לרכוב למשרד ואז היה הבזק מסנוור, כמו ברק.
הרגשתי חום לוהט על פני ומשב רוח הדומה לטורנדו. נפלתי על האדמה והבית קרס מסביבי. באותו רגע נשמע רעם אדיר, כאילו התפוצצה פצצה רבת-עוצמה. כשהצצתי, ראיתי עמוד ענק של עשן שחור בצורת מצנח מתרומם כלפי מעלה וחוט אדום במרכזו. החוט התפשט והתפשט, עד שכל הענן הפך לאדום.
הירושימה נעלמה, והבנתי שהתרחש משהו חדש, שלא ראינו מעולם. ניסיתי לטלפן למשטרה ולמכבי האש כדי לגלות מה קרה, אך לא הצלחתי אפילו לקבל את המרכזייה".
מאות גופות נשרפו בצורה קשה כל כך בחום הנורא שנוצר על ידי הפצצה, שאי אפשר היה לראות אם היו אלה גברים או נשים, צעירים או מבוגרים. מאלפי האחרים, שעמדו בקרבת מקום למרכז ההתפוצצות, לא נותר זכר. הם נעלמו. בהתאם לתיאוריה שפשטה בהירושימה, החום האטומי היה גדול כל כך שהם הפכו מיד לאפר. אך אין בנמצא אפר כלשהו.
אילו ראיתם מה נותר מהירושימה, הייתם חושבים שלונדון לא נפגעה מפצצות. הארמון הקיסרי, שהיה פעם בניין מרשים, הוא כעת ערימת הריסות בגובה מטר ונותר ממנו רק קיר אחד. הגג, הרצפה וכל השאר הפכו לאבק.
אזהרה: תמונה קשה
נערך לאחרונה ע"י עידו403 בתאריך 23-05-2006 בשעה 22:10.
סיבה: תמונה קשה לצפייה, שמתי אותה כקישור
|