|
09-04-2006, 09:23
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
חודש אפריל בצבא וביטחון לפני
לפני שנתיים פירסמנו את האשכול הזה בפורום הישן במטרה לפרסם אשכול דומה בכל חודש.
באשכול הושקע מאמץ גדול מצד שלושת מנהלי הפורום דאז, שחר, סירפד ואנוכי. לא הכנו עד היום אשכולות נוספים.
ריכוז ארועים הקשורים בצה"ל ובמערכת הביטחון הישראלית שהתרחשו בחודש אפרילבמהלך שנות קיום המדינה. מטרת אשכול זה להביא לדיונים בעקבות ארועים שארעו בעבר (חלקם היסטוריים ומלווים אותנו עד היום), להשכיל ולנסות להתעמק בהם באמצעות הגולשים כאן בפורום, שיתכן שחלקם קשורים בדרך זו או אחרת לארועים השונים, או סתם בקיאים בסיפור מסויים.
מעטמי נוחות הסרנו מספר ארועים שראינו בהם כפחות מעניינים מארועים אחרים. אורעים נוספים נישמטו או נשכחו. מי שמעוניין להרחיב על ארוע כזה או אחר שארע ולא פורסם כאן, מוזמן לעשות כן.
ריכוז הארועים נעשה באמצעות שימוש במקורות רבים, כשהעיקריים שבהם הם אתר חיל האוויר, אתר חיל הים, ספרי החמישים שנה השונים, עיתון במחנה ואתר חבר'ה.
מידע נוסף רב קיבלנו מעמוס דור, אריה גילאי ועוד גולשים מפורום זה. תודה.
אנו מבקשים לשמור על רמת דיון נאותה, לכבד את חוקי הפורום וחוקי הב"ש.
האשכול יעוגן עד סוף חודש אפריל (בשאיפה שיוחלף באשכול חודש מאי).
----------------------------------------
1948:
23 באפריל - נחתם חוזה לרכישת מטוסי מסרשמיט מצ'כוסלובקיה.
1949:
3 באפריל - נציגי ישראל וירדן חותמים ברודוס על הסכם שביתת נשק.
1951:
4 באפריל - תקרית חמורה באל-חמה, הסורים חודרים לאזור המפורז והורגים שבעה שוטרים ישראלים.
5 באפריל - בפועלת-גמול אווירית של ישראל מופצצים משטרת אל-חמה, בונקר ומאהל סורי.
ב-4 באפריל 1951, בשעה 16:45, יצאו ממשטרת צמח 21 איש בשני כלי רכב - 19 יילים לבושים במדי שוטרים, קצין משטרה וסמל - בדרכם למובלעת אל-חמה. כוח יצא לשטח בעקבות ידיעות מוקדמות שהגיעו למודיעין פיקוד צפון בדבר כניסתה של יחידה סורית לבושה אזרחית למובלעת, אשר על-פי הסכמי שביתת-הנשק עם סוריה היתה שטח מפורז השייך לישראל.
יום קודם לכן הורה אג"מ מבצעים לפיקוד צפון לערוך שם סיור ולהקפיד לחזור במקרה של התקלות במחסום או בהתנגדות סורית כלשהי. הוראה זו לא נמסרה בתדריך לכוח הישראלי. קצין המודיעין של פיקוד צפון היה במטוס פייפר שטס מעל הכוח, ועמד עמו בקשר אלחוטי בדרכו ליעד.
בשעה 17:00 הגיע הכוח הישראלי לצומת פיק ונתקל שם בשלושה חיילים סורים. התפתח ויכוח בין מפקדי הכוחות, וקצין המודיעין הפיקודי, שלא היה בקי בהוראות, שידר ממטוס הפייפר שלו הוראה לסיור להמשיך בדרכו - ועזב את המקום עם מטוסו. 24 דקות מאוחר יותר, כשניסה הכוח להתקדם לכיוון בניין המשטרה, נפתחה לעברו אש. הכוח השיב באש לא מדויקת, ובתקרית נהרגו שבעה חיילים ישראלים.
במגבלות הזמן והשטח, נדרשה תגובה מהירה, ולראשונה מאז מלחמת העצמאות הוחלט להפעיל את חיל-האוויר. מפקד רמת-דוד, סא"ל רודי אוגרטין, ומפקד טייסת המוסטנג, רס"ן מאיר רוף, נקראו למחרת בבוקר לפיקוד הצפון, לתדריך בהשתתפות הרמטכ"ל, רא"ל יגאל ידין, ואלוף הפיקוד, אלוף יוסף אבידר. התכנית שהתגבשה כללה תקיפה של שתי רביעיות מטוסים: האחת של מטוסי מוסטנג, בהובלת מפקד הטייסת רוף, והשנייה של מטוסי ספיטפייר, בהובלת מפקד הכנף אוגרטין.
בשעה 14:30 החלה התקיפה. ראשונים נכנסו הספיטפיירים, לשלושה יעפי הפצצה בזווית תלולה על תחנת המשטרה, אך הפגיעות התפזרו במרחק 60-20 מטרים מהתחנה. מיד אחריהם נכנסו המוסטנגים מדרום-מערב וביצעו יעפי צליפה וריקוט על בונקר תת-קרקעי ומאהל בעיקול הדרך. לפי עדותו של בני פלד, שהשקיף על הפעולה ממטוס הרווארד שחג בגובה 5,000 רגל, נפלו הפצצות "בכל מקום פרט למטרה".
1954:
2.4.1954 מבצע סיגריה נערכה פעולת תגמול ברצועת עזה. היה זה מבצע של הצנחנים מגדוד 890 שנועד לתפוש שבויים מצריים לצורך החלפתם בחייל ישראלי שנחטף ב- 25/3/1954. כוח של קצינים מהגדוד בפיקודו של אריק שרון חדר לרצועה פגע בג'יפ מצרי על כביש עזה - אל סבע הרג שני חיילים ולכד שבוי אחד. כוח נוסף פעל באותה שעה בדרום הרצועה ליד כביש רפיח - עזה. לצנחנים פצוע אחד (תודה לאריה גילאי על המידע).
פרטים נוספים באתר הצנחנים של אריה גילאי
1959:
1 באפריל - הוקמה שייטת הצוללות.
1 באפריל - "ליל הברווזים": ידיעה מוטעית ב"קול ישראל" על גיוס מילואים פומבי במדינה, גורמת למתיחות-שיא במזרח התיכון.
תרגיל גיוס פומבי, שבוצע ללא אישורם של שר הבטחון והרמטכ"ל, ואף ללא ידיעתם, גרם לבהלה גדולה בציבור הישראלי ועורר חשש שמלחמה עלולה לפרוץ בכל רגע. היה זה לאחר שתחנת הרדיו של "קול ישראל" הודיעה בשידור דרמטי על גיוס מילואים פומבי בישראל, למרות שגיוס המילואים נועד לשלוש יחידות בלבד. בידיעה, ששודרה פעמים רבות, לא צוין שמדובר בתמרון בלבד, וצבאות ערב, שחששו ממהלומה צבאית ישראלית, הכריזו מיד על מצב חירום והחלו בגיוס מילואים. המתיחות התפוגגה, לבסוף, לאחר שהתבררה הטעות.
האירוע כונה "ליל הברווזים" (על-שם אחת הסיסמאות ששודרו - "ברווזי מים"), ובעקבותיו הועברו מתפקידיהם ראש אג"ם, אלוף מאיר זורע, וראש אמ"ן, אלוף יהושפט הרכבי.
1961:
28 באפריל - מטוס סופר-מיסטר, מוטס על-ידי צור בן-ברק, מפיל מיג-17 מצרי.
זוג טייסי סופר-מיסטר, סגן אילן רון וסג"מ צור בן-ברק, הוזנקו לפיטרול עם גילויו של נתיב לא-מזוהה בסיני. לא נוצר מגע, והזוג המשיך לפטרל לאורך הגבול. בשלב מסויים הוזנק זוג מטוסי מיג-17 לעבר הסופר-מיסטרים, וזוג נוסף עלה לפטרל מעל שדה התעופה אל-עריש.
טעות של הבקרה האווירית של חיל-האוויר הניחה למיגים להתקרב עד כדי 3,000 מטרים מאחורי הסופר-מיסטרים, ורק תגובה מהירה חילצה אותם מהמצב המסוכן. מוביל המיגים, שהיה ביתרון רציני, החליט דווקא לסגת, משך לגובה ועזב את הקרב. אבל מספר שניים שלו לא ויתר. הוא "חידד" בחריפות אחרי הסופר-מיסטרים, שהגיבו בשבירה, נכנס לסחרור, לא הצליח להיחלץ ממנו ונטש בשלום על קו הגבול. מסוק בליווי זוג מטוסי סופר-מיסטר הוזנק בניסיון ללכוד את הטייס המצרי, אך ללא הצלחה. הפלת המיג נזקפה לזכות הטייסת, אף שהיא הושגה ללא ירי. לימים נרשמה ההפלה לזכות בן-ברק.
1965:
סוללות הוק מגיעות לישראל. מוקם מערך טילי הקרקע-אוויר (יטק"א) בפיקודו של אריה גור.
כעבור חמש שנים עסקת טילי ההוק משתלמת (ראו 1970)
1967:
7 באפריל - בקרב אווירי בצפון מפילים מטוסים ישראלים שישה מטוסי "מיג-21" סורים. הסורים מגיבים בהפגזת ישובים לאורך הגבול.
יפתח ספקטור ובני רומח נתקלו בשתיים אחר-הצהריים ברביעיית מטוסי מיג-21 מעל נאפח. היחס המספרי הנחות רק דרבן אותם לקרב שהתפתח מעל קונייטרה והסתיים בהפלת שני מיגים מעל דמשק, מיג לכל טייס. שעתיים לאחר ההפלה בדמשק, בשעה ארבע, הפיל עזרא ("בבן") דותן מיג-21 נוסף, מעל קיבוץ שמיר, לאחר קרב בן עשרים דקות בין כוחות שווים. צמד מכל צד. הקרב השלישי והאחרון, הקצר והגדול מקודמיו, התרחש רבע שעה לאחר ההפלה של בבן הרחק משם, מעל קניון הירמוך החוצה בין סוריה לירדן. רביעייה (של רן רונן) נגד רביעייה. שלושה מטוסי מיג-21 התרסקו בתוך דקות על רמת-הגלעד בשטח ירדן. רן הפילד אחד - לחיזוק המנהיגות וגם עניין של סיפוק אישי. את השניים האחרים הפילו בעקבותיו אבנר סלפק ואבי לניר. שלושת הטייסים הסורים נראו צונחים בעקבות העשן שעלה משרידי המיגים.
הרס בקיבוץ גדות שבגליל העלילון לאחר הפצצה הסורית:
הערות של קורנסון:
קודם כל, ההפצצות הסוריות לא היו פשוט תגובה על הפלת המיגים. ה 7 באפריל היה עוד יום קרב על רקע עיבוד השטח המפורז ע"י חקלאים ישראלים. עם התחלת העיבוד החלו קרבות בין צה"ל לסורים, הסורים התחילו להפגיז את הישובים לאורך הגבול ואז חיל האויר נקרא לשתק את הסוללות הסוריות על הרמה. תוך כדי התקפות החיל הופיעו המיגים הסורים ומכאן התפתחו האירועים התוארים למעלה.
מלבד זאת, בתיאור הנ"ל יש אי דיוק קטן. ההפלות של עזרא דותן ורן רונן הוחלפו. בסביבות 16:00 רונן הפיל את המיג שלו, ודותן הפיל את שלו יחד עם סלפק ואמנון שמיר חצי שעה מאוחר יותר. באותו היום טייסות המיראז פעלו בזוגות. רונן היה עם פקודו לטייסת העטלף אברהם שלמון כאשר נתקלו במיגים שלהם. דותן היה בן זוגו של לניר לגיחה, שניהם מטייסת הסילון הראשונה, וגם הם נתקלו ביחד. (סלפק מטייסת הקרב הראשונה היה עם בני רומח).
פירוט על הקרב (יש פירוט נוסף באתר חיל האוויר).
מקור מידע על הקרב הזה: ספר בשם "המלחמה על המים" שהוציא ענף היסטוריה של חיל האויר לפני כ 10 שנים. לפי דעתי זהו אחד הספרים הכי טובים שנכתבו אי פעם על החיל, למרות שהוא נוגע בתחום מוגבל מאד. יש בו תאור מפורט לא רק של כל הפעולות האויריות אלא גם של תהליך קבלת ההחלטות בממשלה ובחיל על הפעלת חיל האויר, הנסיבות שהובילו לכל הארועים וראיונות עם כל השחקנים הראשיים. הקרב של אפריל 67 למשל מתואר ברובו מפי הטייסים.
11 באפריל - הושקה ספינת הטילים הראשונה של חיל הים, אח"י "מבטח" מדגם סער 2, במספנת N.M.C בשרבורג. הראשונה מסידרת 12 סטי"לים שנבנו בצרפת.
1970:
2 באפריל - חיל-האוויר תוקף קני ארטילריה ושריון סוריים ברמת הגולן. בקרבות האוויר שמתפתחים באזור מופלים שלושה מיגים סוריים ומטוס פאנטום ישראלי. אנשי צוותו, הטייס גדעון מגן והנווט פיני נחמני, נוטשים ונופלים בשבי.
8 באפריל - מטוסי חיל-האוויר מפציצים מטרות צבאיות באזור צלחיה שבמצרים. בהפצצות נפגע בטעות בית-ספר. 47 נהרגו וכ-30 נפצעו בתקרית שהפכה לאחת הטרגדיות הגדולות של מלחמת ההתשה.
13 באפריל - מבצע "פריחה 21": מטוסי פאנטום מטייסות "האחת" ו"הפטישים" תוקפים סוללת טילי SA-2 ליד מנזלה ותחנת מכ"ם בוואדי זור שבמצרים. מבצע זה חותם את סדרת מבצעי "פריחה", שבמהלכם ביצע חיל-האוויר מעל מאה גיחות תקיפה ויירוט במצרים. בשלב זה, ממשלת ישראל מחליטה להמנע מהתגרות בטייסות הקרב המאוישות בטייסים סובייטים, בתקווה שהסובייטים לא יתערבו בלחימה.
18 באפריל 1970 - שלשה מיג 17 מצריים מופלים ע"י טילי הוק רק הפלה אחת מאושרת. זוהי הפלה ראשונה להוק, חמש שנים לאחר שהטיל התקבל בצה"ל הוא מצליח להפיל מטוס אוייב ראשון:
21 באפריל 1970 - הפלה נוספת לטיל ההוק, מיג 17 מצרי באבו-סמרא סיני.
24-25 באפריל - מטוסי מיראז' מטייסת "העטלף" ומטוס פאנטום מטייסת "האחת" מפילים שני מטוסי איל-28 מצריים שחודרים לסיני.
28 באפריל - שני מטוסי סוחוי-7 מצריים, שחודרים לסיני, מופלים על-ידי מטוסי מיראז' מטייסת "העטלף".
תאריך לא ברור -
1973:
נחשף תומ"ת חדש בצה"ל ל-33, 155 מ"מ ע"ג תובת שרמן, יתרונותיו על התותח הצרפתי הקודם, M50 : טווח ארוך יותר, 20 ק"מ במקום 17.7 וקצב אש מהיר יותר זאת בזכות קנה ארוך יותר וסדן תריסי שאוטם את הקנה טוב יותר ומאפשר ניצולת מיטבית של לחץ הגזים בקנה.
9 באפריל - אנשי ביטחון ישראלים מסכלים ניסיון לחטוף מוטס "אל-על" ולתקוף את שגרירות ישראל בניקוסיה.
9-10 באפריל - פשיטה נועזת של צה"ל על ארגוני המחבלים בביירות ובצידון - מבצע "אביב נעורים".
אשכול בפורום הישן ובו פירוט נרחב על מבצע "אביב נעורים"
אשכול נוסף מהפורום החדש.
כתבה של יוסף ארגמן, מתוך במחנה 13.4.1988 על המבצע:
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8 ו-9 .
11 באפריל - צה"ל מציג רובה-סער חדש - "גליל" מתוצרת התעשייה הצבאית.
לאורך החודש - כיבוש שיא החרמון (לא השיא הישראלי) לאחר מלחמת יו"כ.
אשכול במערכת הישנה בו "הרומני" מספר על הקרב.
1974:
19 באפריל - מטוסי חיל-האוויר תוקפים סוללות טילי SA-6 סוריות מצפון לחרמון. שני מיגים סוריים מופלים בקרבות-אוויר. מטוס פאנטום ומטוס סקייהוק של חיל-האוויר מופלים על-ידי טילי נ"מ, וטייסיהם, סרן יגאל סתוי וסגן אריה דובנוב, נספים. נווט הפאנטום, סגן בני קרייתי, מצליח לנטוש ונופל בשבי הסורי.
27 באפריל - מסוק סופר-פרלון מתרסק בחרמון: ששת אנשי צוותו נהרגים.
מסוק סופר-פרלון הוזנק משדה התעופה מחניים לפינוי נפגעים מהפגזה סורית על החרמון. בהפגזה נהרגו שבעה חיילי צה"ל ושמונה נפצעו. התוכנית היתה להוריד את הפצועים למוצב הסורי שנכבש, להנחית שם את המסוק ולפנות את הפצועים. לקראת הנחיתה במוצב פגע המסוק בקרקע וששת אנשי צוותו נהרגו.
לאחר האירוע הוזנקו למקום מסוק יסעור מטייסת "דורסי הלילה" ומסוק בל מטייסת "הבלים הדרומית". הפצועים מההפגזה פונו על-ידי היסעור. מסוק הבל פינה את הרוגי מסוק הסופר-פרלון: רס"ן ד"ר אבני אחיקם, סרן גולן לוי, סגן אמית אמיר, סמ"ר רול יעקב, סמל ברנהיים יעקב וסמל רוזנשטרייך יעקב.
29 באפריל - הסורים מנהלים מבצע משולב לצילום ולתקיפה באזור החרמון. מטוסי פאנטום ומיראז' של חיל-האוויר מופנים לעבר שמונת מטוסי המיג-21 הסוריים, שמחפים על מטוסי הצילום. בקרב האוויר שהתפתח מפילים מטוסי חיל-האוויר ארבעה מיגים. באותו היום תוקפים מטוסי פאנטום וסקייהוק ישראליים טנקים וציוד חפירה בדרך המובילה לחרמון הסורי. התקיפות בחרמון נמשכות גם למחרת.
1975:
בעקבות לקחי יום-כיפור: מסוקי הקוברה הראשונים מצטרפים למערך המסוקים של חיל-האוויר.
מלחמת יום הכיפורים היתה הזרז העיקרי לרכישת מסוקי קוברה, מסוקי הקרב הראשונים של חיל-האוויר. לחיל-האוויר כבר היה אז נסיון בהפעלת מסוקים חמושים, לאחר שהספיק לחמש במקלעי צד את מסוקי הסער, S-58 והבל-205, אולם הקוברה נראתה כפתרון מתאים לשתי בעיות קשות שבהן נתקל חיל-האוויר במלחמת יום הכיפורים: פעולה באזורים המוגנים בטילי נ"מ ובלימת טורי שריון הנמצאים התנועה. באווירה הקשה שלאחר מלחמת יום הכיפורים יצאו לארה"ב ארבעה טייסים, כולם טייסי מסוקי סער, כדי לבחון את מטוסי הקוברה.
"התלהבנו מאוד כשראינו בפעם הראשונה את הקוברה. התקרבנו עד כמה שיכלנו לליין הקוברות והסתכלנו עליהן בציפיה", שחזר סא"ל (מיל') אורי בן-דור, שנמנה על ארבעת הטייסים. "הקוברה היתה בשבילנו נציגה של תחום חדש ומרתק של לוחמת מסוקים. לא עוד מסוק סער שנוטל תפקיד פאסיבי בביצוע המשימה, אלא מסוק לוחם, שמסוגל להשיב אש כשיורים עליו. כל טייס מסוקים באותה שנה רצה להטיס את המסוק הזה. אנחנו היינו במרחק של יומיים מהגשמת חלום".
חיל-האוויר רכש מספר מצומצם של מסוקי קוברה משומשים מהדגם הראשון ה-AH-GI, שטרם צויד בטילי טאו. המסוקים האלה, שכולם שירתו לפני כן במלחמת וייטנאם, עברו שיפוץ מקיף והותקן בהם תותח מיניגאן בקוטר 7.62, רובה רימונים בגחון ומקלע 20 מ"מ בשורש הכנף. מחיר העסקה כולה הסתכם בשני מיליון דולר.
המסוקים נקלטו בחיל-האוויר במסגרת יחידת ניסוי, שנועדה לבחון את השימוש במסוקי קרב על ידי חיל-האוויר. זו הייתה מסגרת ייחודית: יחידת ניסוי שכל מטרתה לבחון את ההפעלה המבצעית של המסוקים.
המסוק הראשון ביצע את טיסת הבכורה שלו בארץ ב-13 במאי 1975, כחודש לאחר שהגיע ארצה. עד מהרה הגיעו שאר המסוקים וניסויי הטיסה שלהם החלו. לאחר שמונה חודשים הוגש דו"ח הניסוי למפקד חיל-האוויר דאז, האלוף בני פלד. מפקד חיל-האוויר החליט לאמץ את מסקנות יחידת הניסויים ולהפוך את היחידה לטייסת מבצעית בחיל-האוויר.
13 באפריל - ארבע פצצות בזוקה נורות על מטוס אל-על בשדה התעופה "אורלי" שבפאריז. הפצצות מחטיאות ופוגעות במטוס יוגוסלבי סמוך.
14 באפריל - ערב יום העצמאות ה-27: התעשיה האווירית חושפת לראשונה את מטוס הכפיר.
בערב יום העצמאות ה-27 של מדינת ישראל נחשף לראשונה מטוס הכפיר, מטוס הקרב הישראלי הראשון. שר הביטחון, שמעון פרס, אמר בטקס: "זהו הישג ממדרגה ראשונה למדינת ישראל ולתעשיה האווירית שלנו. מכל המדינות המייצרות מטוסים - אנו המדינה הקטנה ביותר, ומכל המטוסים הנוצרים כיום בעולם - הכפיר הוא מן הטובים שבהם".
הכפיר נהנה מהנסיון הקרבי הרב שנצבר על-ידי חיל-האוויר הישראלי. למרות שתואר כמטוס קרב דו-משימתי לעליונות אווירית ולמשימות תקיפה כאחת, הוא תוכנן בראש ובראשונה כמטוס לקרבות אוויר.
פרט למספר רכיבים ולמנוע, שסיפקה ארה"ב, יוצר רובו של המטוס במפעלי התעשיה האווירית.
1976:
14 באפריל - לטייסת "הקרב הראשונה", בפיקודו של סא"ל הרצל בודינגר, מצטרפים מטוסי כפיר C-2 מתוצרת התעשיה האווירית.
1977:
מסוק הדיפנדר, "להטוט", שנקלט בשורות חיל-האוויר, עורך את טיסתו הראשונה בשמי ישראל.
1981:
10 באפריל - כוחות צה"ל פושטים בשעת לילה על מתקני מחבלים באזור ערב-סלים ועל מעבר רכב מערבית לציר זהרני. חיל-האוויר משתתף בהנחתת כוחות צה"ל בשטח ופינויים ובחילוץ נפגעים. במבצע מושמדים שני טנקי T-34, חמישה כלי רכב, אמל"ח וביצורי מחבלים. למחבלים 11 הרוגים ו-6 פצועים. לכוחות צה"ל הרוג אחד ופצוע אחד.
16 באפריל - כוחות הנ"מ מפילים כדור פורח באזור מנרה. שני המחבלים שבתוכו נהרגים בקרב עם כוחות צה"ל.
תותחי וולקן מגדוד הנ"מ המתנייע הראשון שהוקם, פגעו בכדור פורח שניסה לחדור לישראל, הפילו אותו באזור מנרה, וכוחות חי"ר חיסלו את שני המחבלים שהיו בתוכו. היתה זו ההפלה הראשונה כנגד מטרה אווירית המנסה לחדור לארץ, שלא בזמן מלחמה.
משה בנג'ו היה מפקד סוללה, שעלה לאזור הגבול הצפוני כדי להחליף מפקד סוללה אחר, שיצא לחגוג את סדר הפסח. הוא סיפר: "16 באפריל היה גשום מאוד. בלילה הראות היתה לקויה והיו אזעקות שווא רבות, כיוון שאנשים דיווחו על מטרות שונות. החשש הגדול היה שנכנס לאדישות. בערך בשלוש לפנות בוקר העיר אותי שמעון שבת, החייל שתיצפת. הוא אמר לי שהוא מזהה מטרה, ואינו בטוח אם היא בלון. ניגשתי עם מפקד הפלגה, אורן הלבני, וניסינו להסתכל במטרה עם מגבר אור כוכבים, אמצעי ראיית הלילה היחידי שהיה לנו אז במוצב. בשל הלילה הגשום, לא ראינו הרבה.
אחרי מספר דקות, הדליקו המחבלים את המבער בבלון, ואז גילינו אותם. באמצעות המשקפת, הצלחתי לזהות את צללית הבלון. כוחות חי"ר היו פרוסים עוד קודם לכן באזור שאליו קרבו. נתתי פקודת אש. הפלגות ירו, הבלון נפגע, וצבר תאוצה בירידתו מטה. התחלנו בתהליך איתורם על הקרקע, יחד עם כוחות החי"ר. תוך שעה התפתח קרב עם המחבלים, שבסופו הם חוסלו".
תמונה של ה"חובט" שהפיל את הכדור הפורח:
26 באפריל - מטוסי F-16 ופאנטום תוקפים בונקרים וגשר בוואדי אל-אחדר, צפונית-מזרחית לנבטייה, ובסיס מחבלים צפונית לצידון. הבסיס מכיל טנקים, מובילי טנקים, אוהלים ומבנים. בתגובה, מזניקים הסורים מטוסי מיג-21. אחד מהם נופל כתוצאה מתקלה. מטוס פאנטום ישראלי נפגע מאש נ"מ, אך ממשיך במשימה ונוחת בשלום בבסיסו. בבסיס המחבלים נפגעים שני טנקים, 6-5 מחבלים נהרגים ושמונה נפצעים.
28 באפריל 1981 - שתי הפלות של מסוקי Mi8 סוריים, אחת ע"י רפי ברקוביץ והשניה ע"י דובי יפה. זוהי הפלת בכורה עולמית של מטוס הF-16.
בשנת 1981 היה אל"מ רפי טייס ה-F-16 הצעיר ביותר בחיל-האוויר. באותה תקופה הלכה והעמיקה המעורבות הסורית במלחמת האזרחים בלבנון. מדי פעם התקיימו מפגשים בין מטוסי F-16 ישראליים לבין מיגים סוריים, אבל הם הסתיימו בדרך-כלל בלא כלום.
בדרך כלל נפסק הקרב עוד לפני שהתחיל, בנסיון שלא להחריף את המתיחות בצפון. ה-F-16, מטוס חדש גם במושגים עולמיים, נחשב באותה תקופה לפאר היצירה של שנות ה-80, אך בביוגרפיה הקצרה שלו עדיין לא נרשמה ולו הפלה אחת בכל רחבי העולם. ב-27 באפריל החלה התקפה כוללת של כוחות השיעיים והסוריים, שהתמקמו בג'בל צנין, רכס גבוה מאוד שנמצא בין ביירות לבקעת הלבנון. בטייסת ה-F-16 התקיים יום טיסות שגרתי. "המצב בלבנון היה הרבה יותר חם מהיום", אומר אל"מ רפי. "זה התבטא בכמות הפיטרולים, ההזנקות ומפגשי המכ"ם שהיו לנו מול הסורים. גם האווירה בטייסת היתה מאוד חמה. אנחנו, הצעירים, כל הזמן דיברנו מי ישיג את ההפלה הראשונה. זה, בעצם, חלום רטוב של כל טייס, במיוחד בטייסת כמו שלנו, שהייתה טייסת איכותית, עם מטוס חדש ומתקדם, שמוקמה בבסיס מאוד מבצעי. באותה תקופה הרגשנו, שאנחנו פחות או יותר על האולימפוס, בשפיץ של חיל-האוויר. רז, מפקד הטייסת, קיבל טלפון מהמטה, תפס אותי במסדרון, ואמר לי שהולכים להזניק אותנו מול מסוקי מי-8 סוריים. התחלתי לשרטט על המפות את נתיב הטיסה והמטרות. עוד לא סיימתי לסמן את כל הנקודות, כשהופעלה הסירנה, שבישרה על כך שעשויים להזניק אותנו תוך דקה. סיימנו ביחד את הכנת המפות ויצאנו למטוסים. ברגע שהגענו לדת"ק הזניקו אותנו. המראנו עם הרבה אדרנלין בדם, כשהמטוסים חמושים במיכל דלק נתיק, ארבעה טילי סיידוויינדר ותותחים. קיבלנו הוראה לשמור על גובה נמוך, ולא לטפס לגובה אחרי ההמראה. כך טסנו עם מבער מלא לכיוון מפרץ חיפה, הקטנו במהירות ל-0.9 מאך כדי לא לגמור את הדלק, חצינו את הים בין עכו ונהריה, וטסנו לכיוון חוף ביירות, טיסה שנמשכת עשר דקות. בינתיים בדקתי טילים, מפסקים וקשר, וראיתי שהכל בסדר. כשהגענו לאזור ביירות, הורו לנו לטפס לגובה 20 אלף רגל, ופיטרלנו מול ביירות במשך חמש דקות. כשאתה מטפס לגובה אחרי טיסה מהירה בגובה נמוך, פתאום כאילו יוצא ממך האוויר. כשמזניקים אותך אתה מצפה ישר ללכת ולהפיל. בגלל שפתאום עצרו אותנו, ופתאום אמרו לנו לטפס לגובה, חשבתי שהכל בוטל. ואז הבקרה כיוונה אותנו לנקודה מסויימת ליד שדה התעופה ריאק. טסנו לכיוון צפון מערב, פיטרלנו עד לנקודה מסויימת, פנינו לאחור וחיפשנו את המסוקים. אחרי זמן קצר נעלתי במכ"ם על אחד המסוקים. הטווח ביננו היה עדיין גדול, כ-25 מייל, ואז רז הודיע שהמכ"ם שלו אינו שמיש. הוא לא נתן לי להוביל את הגיחה, כי הייתי מאוד צעיר, אבל הוא נתן לי 'חצי הובלה': הוא ישב עלי, קיבל ממני נתונים, וניהל בעצמו את קשר הרדיו מול הבקרה. הודעתי לרז על נעילה על מטרות באזור ריאק, והוא הודיע את זה לבקרה. הנמכנו ל-5,000 רגל. נכנסנו לאמ"ט (אזור מוגן טילים) וקיבלנו מהבקר רשות לאש. בדקתי שאין נעילות של סוללות טילים, שהמפסקים בסדר, וכל הזמן דיווחתי למפקד הטייסת, שטס מאחורי. ניסיתי לקלוט את המטרה בטיל חום ברגע שהתקרבנו לטווח השיגור. קיבלתי התרעה שהנעילה לא יציבה. הייתי בדילמה לא פשוטה: לשגר או לא? ההחלטה הייתה כולה שלי, כי קיבלתי אישור לשגר. ואז חשבתי לעצמי, כמה פעמים כבר יוצא לטייס להגיע לשיגור? בטווח של שני ק"מ מהמסוק, החלטתי לשגר. אני זוכר את זה טוב, כי זו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שיריתי טיל. הטיל יצא מצד שמאל עם שובל עשן, וזה היה מאוד מרשים. הסתכלתי על הטיל, מהופנט, במשך כמה שניות. ואז הטיל נפל למטה, פגע בקרקע והתפוצץ. מאוחר יותר הודיעו ברדיו שכוחותינו ירו רקטות באזור. ברגע שהטיל גמר את שלו, חזרתי למסוק. עברתי מעל המסוק, משכתי לגובה כדי לארגן לעצמי יעף נוסף. לא היתה לי הרגשה מיוחדת של כעס או אכזבה. הרגשתי שאני פשוט עובד. שמעתי את הבקר מדווח לנו, שמבנה של מיגים מתקרב אלינו ממזרח, במרחק 20 ק"מ. 'נתק מגע מערבה', הוא אמר לנו. עניתי לו 'מיד', ונכנסתי לעוד יעף. היו לי עוד שתי דקות, וזה די הרבה זמן. תוך כדי ההתארגנות ליעף השני, הבחנתי שרז מבצע יעף תותח מתחתי. לא ראיתי את רז, אלא רק את המסוק ואת הפגזים פוגעים בקרקע לידו. בשנייה הראשונה לא הבנתי מה זה, ואז ראיתי את רז יוצא מהיעף. המסוק בינתיים התארגן לקראת נחיתה. ואז החלטתי ללכת כמו רז, על יעף תותח. העברתי את הכוונת למצב תותח וצללתי אל המסוק בזווית של 45 מעלות, מלמעלה למטה. העברתי את צלב הכוונת לכל אורך המסוק ושיגרתי צרור מאוד ארוך של 250 פגזים. זה נמשך שתיים וחצי שניות, ובסוף הצרור המסוק נדלק והתפוצץ. היעף עצמו היה מאוד מהיר. בסך-הכל אין לך יותר מדי זמן, יש רק כמה שניות לירות עליו, כי ממרחק גדול מדי התותח כבר לא אפקטיבי, ואם אתה קרוב מדי זו גם בעיה. יצאתי מהיעף ב-570 קשר ובשמונה ג'י מעל המסוק, ממש מעל האדמה, והודעתי שהפלנו אותו. רז אמר לי בקשר: 'יפה מאוד שניים, יפה מאוד'. בקטע הזה המיגים כבר סגרו ל-15 מייל, והיות וזה איזור אמ"ט, ניתקנו מגע ביחד לכיוון מערב וחזרנו הביתה לנחיתה". נחתנו על המסלול וכמעט כל הבסיס עמד בחוץ. מאות אנשים חיכו לנו בדת"ק. הרגשתי מצויין, אלא מה? הייתי טייס צעיר, בדרגת סגן, והפלתי את ההפלה הראשונה של F-16 בעולם, ועוד בהפלת תותח, שנחשבת תמיד יותר קשה".
באותו יום, בשעות אחר הצהריים, הופל מסוק מי-8 סורי נוסף, הפעם באמצעות טילים.
1982:
21 באפריל - מטוסי סקייהוק, פאנטום וכפיר תוקפים בסיסי מחבלים בדוחא ובסיס אימונים במזבוד. הסורים מזניקים מטוסי יירוט מדגם מיג-23. בקרב האוויר שמתפתח מופלים שני מיגים ע"י רז זאב וחגי כץ מטייסת 117.
25 באפריל - צה"ל מסיים את פינוי סיני. כלי הטיס האחרון שעוזב את השטח הוא מסוק אנפה, שממריא משדה אופיר. במהלך המבצע מפונים בסיסי החיל בסיני ונשלמת הערכות החיל בבסיסים החדשים: עובדה (שקולט את בסיס עציון), רמון (שקולט את בסיס איתם), ומשאבי-שדה (שקולט את אגד הנ"מ).
1983:
7 באפריל - 11 עיטורי העוז, המופת וצל"ש של הרמטכ"ל מוענקים ללוחמי מלחמת שלום הגליל בבית הנשיא.
אחד המעוטרים לוחץ את ידו של ראש הממשלה מנחם בגין:
1983:
15 באפריל - נמסר כי אניית-ביון סובייטית מסיירת בחופים הצפוניים של הארץ.
16 באפריל - האלוף דוד עברי, בעבר מפקד חיל-האוויר, מונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל. האלוף אהוד ברק מונה לתפקיד ראש-אגף המודיעין.
19 באפריל - משה לוי מחליף את רפאל איתן בתפקיד הרמטכ"ל.
לוי, המכונה "מוישה וחצי" התגייס בשנת 1954 לחטיבת גולני, עבר לצנחנים והשתתף כצנחן בפעולות התגמול, ובשנת 56 היה קצין המבצעים של הגדוד שצנח במיתלה. בשנים 1967-1963 מילא שורה של תפקידי פיקוד והדרכה ביחידות הצנחנים. במלחמת ששת הימים שימש כקצין מטה בכיר בחטיבת הצנחנים שפעלה ברמת הגולן וסיני. בשנים 1970-1968 שימש מפקד חטיבה בבקעת הירדן ונלחם בחדירות המחבלים, זו הייתה תקופת "ארץ המרדפים" באחד המרדפים, כמח"ט, נפצעו לוי והקשר שלו, אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי ז"ל והחפ"ק שלו סחבו אותם באלונקה כשני קילומטרים עד למסוק הפינוי, גנדי סיפר שכולם קיללו למעט לוי הפצוע ששתק, וכשעצרו לנוח התעניין לוי בשלומו של הקשר.
ב-1973 מונה לראש מטה של מפקדת פיקוד מרכז בדרת תא"ל. ב-1974 מונה לראש מחלקת המבצעים במטה הכללי. ב-1976 מונה למפקד עוצבת שריון. ביוני 1977 מונה לתפקיד אלוף פיקוד מרכז והועלה לדרגת אלוף, בתקופתו כאלוף פקמ"ז התמודד עם ההתיישבות היהודית ביו"ש ועם ההגנה עליה. בינואר 1982 מונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם (אגף מבצעים של אז). ב-1983 מונה לתפקיד הרמטכ"ל' וב-1987 פרש מצה"ל.
אגב, חושבים שהכינוי "מוישה וחצי" צמח בגלל גובהו של לוי, ובכן מסתבר שלא, ותיקי הצנחנים מסבירים שמוישה היה תמיד בן זוגו של קצ'לה, מוישה היה מוישה וחצי וקצ'לה הנמוך היה החצי.
כחלק מהת"סים במצעד סיום קורס הטיס יצרו החניכים את שם החיבה של הרמטכ"ל היוצא, רפול:
21 באפריל - 3 חיילי צה"ל נהרגו בלבנון תוך יממה. נמסר על הגברת המתיחות בין סוריה לבין ישראל. דמשק הגבירה את הכרזותיה בדבר אפשרות של מלחמה, על רקע עריכת תמרונים צבאיים.
26 באפריל - הסורים יזמו תקרית-אש בגיזרה המזרחית בלבנון. הם ירו לעבר טרקטור של צה"ל - אך איש לא נפגע. כמו כן, הקימו הסורים עמדות טנקים וטילים חדשות בבקעה.
1984:
4 באפריל - מפקד חדש לצד"ל - גנרל אנטואן לחד.
1985:
סקירה חודשית של ארועי פברואר, מרץ, אפריל מאי 1985, מתוך גליון "סקירה חודשית" בהוצאת מערכות:
1, 2, 3, 4
1986:
20 באפריל - טיבוע ספינת המחבלים "אטבירוס" ע"י הסטי"ל "מולדת", בדרכה לביצוע פיגוע מיקוח במחנה מטכ"ל בקריה בתל אביב, 37 מייל צפונית לפורט סעיד. על הספינה היו אמל"ח רב וס"גים. 20 מחבלים טבעו, 8 ניצולים נימשו מהמים. מפקד - רס"ן דני הלוי.
1988:
17 באפריל - חיילי גבעתי נתקלו והרגו שלושה מחבלים בהר דוב, לחיילי גבעתי לא היו נפגעים. מפקד הגדוד סא"ל שמוליק אדיב דרש מהחיילים לא לעבד את העירנות "עכשיו צריך לחכות ולהתכונן לחדירה הבאה, המחבלים ינסו שוב ושוב".
כעבור שבוע (ראה 24 באפריל) נתקל כח בפיקודו שוב במחבלים במורדות המערביים של הר דוב, שלושת המחבלים נהרגו אבל גם לכח היו אבידות: סא"ל אדיב והגשש, סמל וחש רמזי נהרגו, גשש נוסף נפצע קל ומ"פ מהגדוד נפצע קשה.
20 באפריל - צה"ל חושף את המשגר M300 שיחליף את רקטת ה-RPG.
M300:
23 באפריל - דבור של חיל הים מבסיס אשדוד שעסק במשימת בט"ש מזהה בשעה 3:00 לפנות בוקר סירת נפץ מהירה נהוגה ע"י מחבל בים מצפון לצור, כשהחיילים דורשים מהסירה להזדהות היא מאיצה ומתפרצת לעברם, לאחר נוהל מעצר חשוד הם פותחים עליה באש והסירה מטובעת. זהו הטיבוע הראשון של דבור מבסיס אשדוד (ולא האחרון).
24 באפריל - חדירה של שלושה מחבלים מארגונו של נאיף חוותמאה לשטח ישראל בהר דוב כשמטרתם, כנראה, פיגוע באחד היישובים הסמוכים, דן ודפנה, המחבלים היו חמושים היטב: שלושה רובי קלאצ'ניקוב ושלושה טילי לאו, רימונים ותחמושת רבה. ומצויידים במזון רב לשהיה בשטח. החל מ-4:30 התנהל אחריהם מרדף ע"י כוחות גדולים בשטח סלעי, מבותר, סבוך וקשה מאד למעבר.
בשעה 7:00 פתחו המחבלים באש ראשונים מטווח קצר מאד, כשני מטרים! המחבלים ירו טיל לאו וזרקו רימונים, המג"ד פקד על הסתערות, בהמהלך ההסתערות נפצע הגשש מרסיס וטופל במקום ע"י החובש, יורם סלקמן, הפציעה לא הייתה קשה. תוך כדי הטיפול בפציעה נקרא החובש לטפל במג"ד. המג"ד כבר היה הרוג. ממנו עבר החובש לטפל בגשש השני שנפצע מרסיס בבטן. אחד המחבלים הגיע אל החובש הפצוע וכמעט ירה בהם, הוא נהרג, ברגע האחרון, ע"י חייל אחר בכח. פצוע נוסף היה עוז מ"פ הפלוגה המחזורית שנפצע קשה. הפצועים פונו לבית החולים, הגשש רמזי וחש מת מפצעיו עוד לפני הפינוי.
1991:
15 באפריל - חדירת שני מחבלים מירדן ליד נווה אור, המחבלים פתחו באש על בט"שית ממזרח לגדר. תפקוד החיילים והקצינים בארוע היה לקוי, הקצין שפיקד על הסיור ניתק מגע מהמחבל שהתקיל אותם ויצא מחוץ לטווח הראיה, סיור של שלושה קצינים שהגיע לסייע הרג את אחד המחבלים ונפנה לטפל בפצוע, סמ"ר בראונר, זאת כשהם מתלעמים מאפשרות לנוכחות מחבל נוסף. הרמטכ"ל, רב אלוף אהוד ברק נזף במפקד החטיבה המרחבית והדיח את ארבעת הקצינים (בדרגות סגן עד סא"ל).
1993:
5 באפריל - השקת אח"י קוממיות", סטי"ל מדגם סער 4 שעבר שינוי והסבה לסטי"ל נצ"ל. ההסבה והשיפוץ בוצעו במספנת חיל הים באילת.
1995:
5 באפריל - הלוויין הישראלי "אופק 3" משוגר בהצלחה לחלל.
6 באפריל - אח"י "חנית", השלישית בסטי"לים מסדרת סער 5 שנבנו במסגרת פרוייקט "להב" בארה"ב, הגיעה לנמל חיפה.
1996:
מבצע "ענבי זעם": עקב הסלמה בפעילות החיזבאללה נגד צה"ל וישובי הצפון, יוצא צה"ל למבצע נגד מחבלי החיזבאללה בלבנון.
אשכול הרחבה על המבצע.
1997:
טייסי ניסוי של חיל-האוויר מטיסים מטוסי מיג-29 ששוהים בארץ. טייסי קרב של חיל-האוויר מתמודדים מולם בקרבות-אוויר. המיג-29 הוא מטוס הקרב המתקדם ביותר של סוריה, איראן ועיראק.
2002:
4 באפריל - האלוף דני חלוץ מתמנה למפקד חיל-האוויר, במקומו של האלוף איתן בן-אליהו.
2004:
4 באפריל - חילופי מפקדים בחה"א: האלוף אליעזר שקדי מחליף את האלוף דן חלוץ שיתמנה בקרוב לסגן הרמטכ"ל
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 14-04-2006 בשעה 08:33.
|
|