04-03-2006, 21:55
|
 |
מנהל פורום פלאש
|
|
חבר מתאריך: 04.03.05
הודעות: 5,834
|
|
|
יש לי חיים קשים...
יש לי חיים כאלה קשים...
ואני לא מדבר מבחינת תנאים כי מהבחינה הזאת יש לי הכל
אין לי כל כך חברים, רק חבר אחד טוב מאוד ועם האחרים איכשהו ניתקתי קשרים השנה
אני בכיתה ט' (בן 14 - אמור להיות בכיתה ח'), בתחילת השנה רציתי להצטרף עם כל החברים שלי לפנימייה (ובאמת היו לי הרבה), ואז אחרי חצי שנה החלטתי לפרוש ואיכשהו במהלך הזמן ניתקתי פשוט קשרים עם כולם.
עכשיו אני מרגיש מוזר אני לא אותו האחד שהיה פעם כאילו הפנימייה שינתה אותי
כל היום אני מתכנת מול המחשב ולא נפגש עם אנשים חוץ מהאחיות הקטנות שלי שרוב הזמן סתם מעצבנות...
ניסיתי ללכת לצופים, קיבלו אותי יפה מאוד והסתדרתי (הלכתי רק פעם אחת) אבל הרגשתי לא נוח שפתאום כל כך נחמדים אליי, התרגלתי כבר להיות סגור במשך השנה הזאת.
בסך הכל כל העניין שלי בחיים זה המחשבים, זה לא שאני מכוער או משהו בכלל לא אפילו יפה (לא משוויץ רק לצורך העניין...), פשוט בתקופה שהייתי בפנימייה בהתחלה הכל היה טוב ויפה, עד שהיה נמאס לי מדמדומי הערב, הייתי בהתחלה בורח לדודה שלי שהייתה גרה בשכונהקרובה, ולאט לאט מבריז מהלימודים, עכשיו כשחזרתי הבייתה הלימודים שלי שוב מצויינים אבל בזמן הזה ניתקתי קשר עם כל החברים (בית ספר בוייאר, ירושליים - גם פנימייה וגם בית ספר רגיל).
עכשיו פשוט בכיתה אני לא מרגיש נוח עם רוב הילדים, אני פתאום ביישן, בתחילת השנה בפנימייה בכלל שחקתי אותה עם בנות (לא חברות אבל שיניתי סטייל), ועכשיו אני בקושי משחיל מילה כמו שצריך עם בת, או שיטה שמצאתי, להראות יותר מדי חוסר ביישנות על מנת שלא ישימו לב שאני ביישן (בנות) אבל זה לא טבעי.
אמא שלי לא עובדת כבר 15 שנה ואבא שלי משתגע (במלוא מובן המילה) כשהוא חושב ומדבר על זה, כל נטל הבית עליו ואבא שלי די צודק למרות שהוא לא אומר את זה בצורה יפה.
הוא חושב שלאט לאט אני נהפך להיות דפוק בשכל בגלל שאני לא מבלה עם חברים.
אבל אף אחד לא מבין שזה לא שאני מאותגר חברתית אלא שתמיד החיים שלי משתלשלים בצורה שונה וכל פעם שאני מנסה לשפר משהו כשהכל טוב - הכל יורד לטמיון (כן אני מדבר על הפנימייה אבל היו לי עוד מקרים ביסודי). |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
