היום לפני: ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר מוצאים להורג במצרים השניים מוצאים להורג בעוון השתתפותם בחוליית ריגול וחבלה ישראלית, פעילות שנודעה בשם "עסק הביש"

מאת: יפעת גדות

http://www.nfc.co.il/NewsPrintVersi...595&subjectID=1

היום לפני 52 שנה, ב-31 בינואר 1954, מוצאים להורג במצרים ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר בעוון השתתפותם בחוליית ריגול וחבלה ישראלית, פעילות שנודעה בשם "עסק הביש".

פרשת "עסק הביש" עוררה סערות רבות ולא ירדה מסדר היום הציבורי במשך שנים רבות. תחילתה בשיחות שהתנהלו בין מצרים לבריטניה על פינוי הצבא הבריטי מתעלת סואץ, מהלך שעורר חשש רב בישראל.

מודיעין צה"ל העלה רעיון לחבל באופן מכוון במתקנים ובמבנים מערביים במצרים, כדי לערער את האמון של מדינות המערב במצרים.

לצורך ביצוע פעולות החבלה גויסה חוליה מקומית של יהודים מצריים, אך 13 מחבריה נלכדו, לאחר שאחד מהם נתפס בדרכו לביצוע פיגוע. על חברי החוליה הוטלו עונשי מאסר כבדים, ושניים מהם נידונו למוות.

הצנזורה אסרה על פרסום פרטי "הפרשה", ולאחר שנים נודע כי מפעילי החוליה היו קציני צה"ל בכירים, וכי הדרג המדיני לא היה מעורב. השאלה הנוקבת היתה "מי נתן את ההוראה"? פנחס לבון, שר הביטחון דאז, התפטר מתפקידו, וכמוהו "הקצין הבכיר" בנימין ג'יבלי. לימים, בשנת 1960, הועלתה הפרשה מחדש.

ד"ר משה מרזוק היה רופא, יליד מצרים. בצעירותו נמנה עם פעילי התנועה הציונית והתעניין מאוד בדת היהודית, מקורותיה ושורשיה. שמואל עזר, הצעיר ממנו, היה יליד מצרים, שימש כמורה באלכסנדריה וכמפקד רשת היהודים שפעלה מתוך אמון כי פעולתם תסייע לישראל. היה בדרגת רב-סרן.

השניים, כחלק מהחוליה, שהוכשרה בישראל לפעולות ריגול, בהוראתו של ראש אמ"ן, בנימין ג'יבלי, הטמינו פצצות בבתי קולנוע, במשרד דואר ובמרכזי מידע של ארצות הברית בקהיר ובאלכסנדריה, מתוך כוונה שפעולות אלה ייתפסו כפעולות של רשת טרור מצרית, ויערערו את יחסיה של מצרים עם ארצות הברית ובריטניה.

בשנה שעברה, ביום הזכרון ה-50 לסוכני המודיעין הישראלי שהוצאו להורג במסגרת "עסק הביש", אמר אחיו של מרזוק, "בגדו בהם ובזכרם פעם נוספת". המשפחות ביכו על כך שהממשלה ושאר המוסדות בישראל שכחו את יום הזכרון ולא טרחו לשלוח נציג מטעמם לטקס.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

אחד הספרים שהשאירו בי את ההרגשה שמלבד בגידתו של "האדם השלישי" , בגדה גם המדינה בגב' מרסל ניניו , מוריס לוי , פליפ נתנזון, רוברט דסה וחבריהם.

מומלץ לקרוא את הספר "מבצע סוזנה" ואת סיפור חזרתו של רוברט דסה "בחזרה לקהיר".

פרשת "העסק הביש" עוררה סערות רבות ולא ירדה מסדר היום הציבורי במשך שנים רבות

http://www.nfc.co.il/archive/001-D-...ml?tag=12-30-24

מאת: יפעת גדות

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nfc.co.il/uploadimages/XX-381435573101044.jpg]

פנחס לבון [צילום: אתר הכנסת]


היום לפני 51 שנה, ב-2 בפברואר, 1955, מתפטר פנחס לבון מתפקידו כשר הביטחון אחרי מסקנות ועדת החקירה, שהוקמה בעקבות הפרשה הידועה בשם פרשת לבון.

פרשת "העסק הביש" עוררה סערות רבות ולא ירדה מסדר היום הציבורי במשך שנים רבות. תחילתה בשיחות שהתנהלו בין מצרים לבריטניה על פינוי הצבא הבריטי מתעלת סואץ, מהלך שעורר חשש רב בישראל.

מודיעין צה"ל העלה רעיון לחבל באופן מכוון במתקנים ובמבנים מערביים במצרים, כדי לערער את האמון של מדינות המערב במצרים.

לצורך ביצוע פעולות החבלה גוייסה חוליה מקומית של יהודים מצריים, אך 13 מחבריה נלכדו לאחר שאחד מהם נתפס בדרכו לביצוע פיגוע. על חברי החוליה הוטלו עונשי מאסר כבדים, ושניים מהם נדונו למוות.

הצנזורה אסרה על פרסום פרטי "הפרשה", ולאחר שנים נודע כי מפעילי החוליה היו קציני צה"ל בכירים, וכי הדרג המדיני לא היה מעורב. השאלה הנוקבת היתה "מי נתן את ההוראה"? פנחס לבון, שר הביטחון דאז, התפטר כאמור מתפקידו, וכמוהו "הקצין הבכיר" בנימין ג'יבלי. לימים, בשנת 1960, הועלתה הפרשה מחדש.

פנחס לבון (לוביאניקר) נולד בשנת 1904 ונפטר בשנת 1976. בצעירותו היה פעיל ב”השומר הצעיר” וממייסדי תנועת ”גורדוניה” בפולין ומנהיגה האידיאולוגי.

נימנה עם יוזמי האיחוד בין קבוצות ”גורדוניה” וחבר הקבוצות והיה ממצדדי איחוד התנועה הקיבוצית. לבון היה פעיל במפא”י מאז יסודה (1930) וציר מטעמה לקונגרסים הציוניים ולוועד הפועל הציוני.

בשנים 1938-1937 היה, יחד עם יצחק בן-אהרן, המזכיר הכללי של מפא”י, ובשנות הארבעים היה מראשי המחלקה לאיגוד מקצועי של ההסתדרות.

שימש כמזכיר ההסתדרות בשנים 1950-1949, 1961-1956. ב-1961 הודח מתפקידו כמזכ"ל ההסתדרות על אותו הרקע.

ב-1962 פרש ממפא"י והקים את הקבוצה הרעיונית "מן היסוד".

פרסם את "יסודות" (1941), "בוויכוח המדיני" (1945), "ערכים ותמורות" (1959), "בנתיבי עיון ומאבק" (1968) ו"על ערכים ונכסים" (עורך אשר מניב) (1986).

חבר בכנסות 4,3,2,1, מפא”י. בכנסת הראשונה היה חבר בוועדת החוץ והביטחון.

בכנסת הראשונה, בממשלה ה-2, היה שר החקלאות מיום 1.11.50. בכנסת השנייה, בממשלה ה-3 וה-4, היה שר בלי תיק. בממשלה ה-5 כיהן כשר הביטחון עד 21.2.55.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.