[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://news.fresh.co.il/icons/haaretz.gif]
ארכיון: פורסם לראשונה ב-07.04.1997
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
לונדון, רומא, נתניה, אורלנדו
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

מאת מלמן יוסי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

גלגוליה של "סינדי", סוכנת המוסד שפיתתה את ואנונו
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

איתורה של סינדי, סוכנת המוסד המסתורית, בפרוור אמיד בעיר אורלנדו בפלורידה שארצות הברית, הוא הישג עיתונאי מרשים של השבועון הבריטי "סאנדיי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
טיימס".

העובדה שתחקירני העיתון חשפו כבר לפני תשע שנים את רוב הפרטים על זהותה של מי שהיתה מעורבת, לפני 10 שנים, בחטיפתו של טכנאי הגרעין הישראלי, מרדכי ואנונו, אינה גורעת מהפרסום שלשום על מציאתה. כבר בפברואר 1988 חשף העיתון את שם נעוריה של סינדי - שריל שאנין - ופירסם את כתובתו של אביה באורלנדו.

היא נולדה שם ב-1960 וגדלה במשפחה ציונית. ב-1977 עלתה לישראל, שירתה בנח"ל ושם הכירה את בעלה לעתיד . ב-1985, כשכבר הועסקה על ידי המוסד, נישאה לבעלה עופר בנטוב מנתניה, קצין באמ"ן. לפני תשע שנים הצליחו כתבי העיתון, לאחר חקירה בלשית נועזת, להגיע לכתובתם של בני הזוג בנתניה. הם נקשו על הדלת והצליחו לשוחח עם "סינדי " דקות קצרות. סינדי הגיבה אז בדיוק כפי שעוזי מחניימי וצוותו מטעם "סאנדיי טיימס" אומרים שהגיבה עכשיו, כשהצליח העיתון לאתרה שוב. היא שאלה: "האם תפרסמו זאת בעיתון".

שריל ועופר בנטוב עובדים בסוכנות נדל"ן באורלנדו, המתמחה במכירת דירות לגימלאים, ונראים ומתנהגים, על פי עדות העיתון, כמו כל זוג נשוי ממוצע בשנות השלושים לחייו. יש להם בית, מכונית ושני ילדים קטנים. אלא שאצל זוגות ממוצעים אחרים האשה בדרך כלל איננה סוכנת מוסד לשעבר. חשיפתה של שריל עכשיו עלולה להביא עליהם צרות ואולי אף לסכן את חייהם.

הסכנה האורבת להם, ובמיוחד לשריל, אינה מוואנונו או שלוחיו. ברחבי העולם אמנם הוקמו ארגונים של פעילי זכויות אדם הקוראים לשחרורו של ואנונו, אך אין מאחוריו ארגון שעלול לנסות לנקום במי שנתפשת כאחראית לעובדה שהוא מרצה עונש מאסר בן 18 שנים בתנאים מחפירים בכלא אשקלון. הסכנה המרכזית היא מצד אויבי ישראל. לא בכל יום מזדמן להם להתוודע לשמה ולכתובתה של סוכנת מוסד.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/daily/D200404/sindy.jpg]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
שריל שאנין-ברטוב באורלנדו, פלורידה, ב-1997
פעילים של ארגונים קיצוניים, מוסלמים-פונדמנטליסטים או אנטישמיים, שמדינת פלורידה משופעת בהם, עלולים להתפתות להציק לה. משטרת בריטניה עלולה לבקש לחקור אותה בחשד למעורבות בפרשת החטיפה. גם התביעה באיטליה יכולה לגלות בה התעניינות מחודשת, לאחר שלפני כשמונה שנים הסתיימה שם החקירה בפרשה במסקנה שלפיה לא נמצאו הוכחות לחשד שוואנונו נחטף על אדמת איטליה.

אך החמור מכל - רשויות החוק בארצות הברית עלולות לגלות עניין בשריל בנטוב ולזמן אותה לשיחה, אף שהאף-בי-איי מנוע מלפתוח בחקירה נגד אדם שהחשדות נגדו אינם מבוססים. על פניו לא נראה שלזרועות הממונות על אכיפת החוק בארצות הברית יש חומר מחשיד נגדה או בעלה. העובדה שהיא מחזיקה באזרחות כפולה, אמריקאית וישראלית, ושירתה בצה"ל ואף בזרוע של המודיעין הישראלי - אין בה עבירה על החוק האמריקאי. אבל הרמיזות ש"סאנדיי טיימס " שילב בידיעה, כאילו קיימת אפשרות ששריל שנין-בנטוב ממשיכה לעבוד גם בארצות הברית כסוכנת פעילה של המוסד - לא יקלו על חייה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/daily/D200404/sindy_klasteron.jpg]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
הקלסתרון של "סינדי" כפי שצייר ה"סאנדיי טיימס"
כתב העיתון עוזי מחניימי מכיר היטב את ההוויה המודיעינית של ישראל. הוא עצמו היה סרן ביחידה סודית של אמ"ן ואביו המנוח, תא"ל גדעון מחניימי, היה קצין מודיעין וסגן יועץ ללוחמה בטרור במשרד ראש הממשלה. משום כך צריך היה להיות נהיר לו כי מאז פרשת פולארד, נזהרים מאוד המוסד וזרועות המודיעין האחרות של ישראל מפני פעילות מודיעינית בלתי חוקית, בלתי מוסמכת ובלי תיאום מראש עם הממשל, על אדמת ארצות הברית. הוא גם יודע, מן הסתם, כי המוסד, לפי פרסומים קודמים, מעסיק מעת לעת , לתקופות זמן קצובות על בסיס חוזה, עובדים לא קבועים, למשימות ייחודיות ומבצעים שונים.

"סינדי" היתה ככל הנראה אחת מהם. היא היתה בורג קטן במכונה מורכבת, אחת מצוות גדול של סוכנים וסוכנות, שנשלחו בחיפזון רב ללונדון, בספטמבר ,1986 כשוואנונו אותר שם (המהירות גרמה לכך שסיפור הכיסוי של סינדי לא היה מושלם ולכן הצליח צוות "סאנדיי טיימס" להתחקות על עקבותיה ולחשוף את זהותה האמיתית).

מטרתם, לפי פרסומים זרים, היתה מסובכת במיוחד: לבצע את הוראתו של ראש הממשלה אז שמעון פרס (באישור ובהסכמה של סגנו יצחק שמיר ושל שר הביטחון יצחק רבין), להביא את ואנונו לישראל, כדי להעמידו לדין. המטרה היתה לנהל מעין משפט ראווה: להענישו במלוא חומרת הדין בבחינת יראו וייראו: כל מי שמעז לחשוף את הסוד החסוי מכול - אולי הטאבו האחרון של מדינת ישראל - בא על עונשו. זרועה הארוכה של ישראל תשיגהו.

אבל פרס הציב למבצעים סייגים חמורים ביותר. הוא אסר עליהם לבצע את הפעולה על אדמת בריטניה. ראש ממשלת ישראל לא רצה לעורר עליו את זעמה של גברת הברזל , מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה. מה עוד שסמוך לאותה תקופה הוחרפו היחסים בין שירותי הביון של שתי המדינות. ב-1986 בתא טלפון ציבורי במערב גרמניה, התגלו שמונה דרכונים בריטיים מזויפים, באיכות מעולה, שסוכן מוסד ישראלי שהתרשל בעבודתו שכח אותם שם בתיק יד שעליו פרטים מזהים. ממשלת בריטניה הגישה מחאה רשמית לממשלת ישראל.

סינדי, כמו סוכנות אחרות שהשתתפו במבצע, הוצבה כפיתיון. כמו שאר חבריה לצוות היא עקבה אחר ואנונו ברחובות לונדון, אך הצליחה במה שלא עלה בידי האחרים. היא יצרה קשר עין עם ואנונו בכיכר לסטר במרכז לונדון. קשר העין התפתח לשיחה קצרה. סינדי סיפרה לו כי היא מאפרת אמריקאית המטיילת באירופה והוא נתן לה את מספר הטלפון בבית המלון שלו ואת מספר חדרו. היא טילפנה אליו כמה פעמים במרוצת הימים הבאים והם אף נפגשו.

ואנונו הגיע לאחת הפגישות מלווה בפיטר הונאם, כתב "סאנדיי טיימס" שהיה חבר ב "team Insight" - הצוות המיוחד שהופקד על תחקור סיפורו. כשהוריד הונאם את ואנונו בקרבת הייווארד גאלרי, במרכז האמנות בגדה הדרומית של התמזה, הוא הספיק לראות את סינדי. על סמך מגע קצר זה הרכיבו אנשי "סאנדיי טיימס" לאחר חטיפת ואנונו את קלסתרונה של סינדי.

מבצע הפיתוי של ואנונו היה מוצלח ביותר וסינדי היתה בהחלט ראויה לשבחים ולבונוסים, שמן הסתם קיבלה ממעסיקיה. אך גם ואנונו ומערכת "סאנדיי טיימס" נושאים באחריות להצלחת המודיעין הישראלי, שהיא כישלונם. בכל התקופה שוואנונו שהה תחת השגחת צוות ה"אינסייט" לסדרה של ראיונות ואימות סיפורו - הוא שידר סימנים של כמיהה לחברת אשה. העיתונאיות בקרב אנשי הצוות שהתחלפו בהשגחה עליו - בבתי המלון השונים שאליהם הועבר - קיבלו ממנו הצעות בהתאם.

ביודעם על בדידותו ומצוקתו יכלו אנשי "סנדיי טיימס" להפגיש אותו, למשל , עם נערת ליווי, מבלי שיידע שהיא כזאת. בזמנו, כששאלתי את חברת הצוות רואינה ובסטר ואת פיטר הונאם מדוע לא עשו זאת, הם אמרו שחששו. אם עיתון מתחרה או צהובון שוחר שערוריות היו מגלים כי "סאנדיי טיימס" המכובד שכר את שירותיה של יצאנית כדי לספק את תאוותו של מקור, היתה הכלימה גדולה.

כלומר, "סאנדיי טיימס" העדיף לשמור על תדמיתו יותר מאשר על חייו של ואנונו. גם ואנונו עצמו היה צריך להיות זהיר הרבה יותר ולא להתפתות לסיפור המפוקפק שמכרה לו סינדי. מדוע שאדם השרוי בחשש גדול לחייו והיודע כי שירותי המודיעין של ישראל דולקים בעקבותיו, יאמין לנערה המבטיחה לו אהבה ומין בדירת אחותה ברומא? מדוע לנסוע לרומא כשיש כבר חדר במלון בלונדון? די היה בכל אלה כדי לנתק מגע מסינדי, וזו היתה גם העצה שוואנונו קיבל מצוות "סאנדיי טיימס," אבל הוא לא שעה לה.

הצוות המקורי של "סאנדיי טיימס," ובכלל זה עורך העיתון באותה תקופה אנדרו ניל, עזבו מזמן את העיתון. במשך שנים אחדות הם תרמו סכומי כסף נכבדים למימון הוצאות ההגנה של ואנונו ומעת לעת פירסמו עליו כמה ידיעות , בין השאר גם את המידע הראשוני על שריל שנין-בנטוב. אבל פרט לפיטר הונאם, כיום עיתונאי עצמאי ובעליה של הוצאת ספרים קטנה, רובם חדלו מזמן להתעניין בגורלו של ואנונו. בהחלטת אנשי העיתון לחשוף חשיפה מלאה את שריל ועופר בנטוב, הם לא מונעים רק על ידי יצר עיתונאי מוצדק אלא גם על ידי רגשות נקמה ואשמה - נקמה על הצלחתה של סינדי ואשמה על שלא הצליחו לשמור על ואנונו

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il