נאמר לנו פעמים רבות שצמחים "נושמים" פחמן דו-חמצני ופולטים חמצן, וכך יוצרים סוכרים. מסיבה זו, הצמחים הם בעצם מעין "ריאה ירוקה" שמנקים את האטמוספירה מאחד מגזי החממה המשמעותיים בו, הפחמן הדו חמצני.

מה שלרוב לא אומרים לנו, הוא שהצמחים משתמשים בסוכרים האלו. המטרה שלהם היא לא רק להזין אותנו או בעלי חיים אחרים.. הם באמת משתמש בסוכרים האלו. למעשה, בלילה, צמחים "נושמים" חמצן ופולטים פחמן דו חמצני.

אז בעצם מאיפה בא הרעיון שהעצים הן ריאות ירוקות? למה אומרים שהעצים עוזרים?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://galbarak.co.il/for_other_uses/freshsignature2.png]

כי ביום הם מוציאים יותר חמצן (בצורה משמעותית) מאשר שהם משתמשים בו בלילה ...

זה התשובה שחיפשת לחידה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ג_ב למעשה, בלילה, צמחים "נושמים" חמצן ופולטים פחמן דו חמצני.

בתהליכים המטבולים שלך הצמח יש "שלב אור" שבו נוצר החמצן עקב פעילות הכלורופלסט, ו"שלב חושך" שבו נצרך חמצן ונוצר פחמן דו חמצני. אבל השמות ניתנו להם רק כי אחד דורש אור והשני לא, אין שום קשר בין "שלב החושך" ללילה - הצמח נושם חמצן ומייצר פחמן דו-חמצני 24 שעות ביממה.

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

בפוטוסינטזה הצמח משתמש ב 6 מולקולות של פחמן דו חמצני ופולט 6 מולקולות של חמצן (הפחמן הדו חמצני "נשבר" לאטום של פחמן ומולקולה של חמצן) כדי לייצר מולקולה של גלוקוז, בנשימה אירובית הוא מייצר 4(?) מולקולות של פחמן דו חמצני ומשתמש במולקולה וחצי(?) של חמצן על מנת לפרק מולקולה של גלוקוז, כך ש הצמח "ניקה" מהאוויר 2 מולקולות פחמן דו חמצני ו"העניק" לאוויר 4 וחצי מולקולות של חמצן.

הינה מתמטית, בפועל אותה חצי מולקולת חמצן תשמש לפירוק של מולקולת גלוקוז נוספת... מספר מולקולות החמצן האפקטיביים הינו 4 (במידה ולא טעיתי בנתונים..... )

מולקולת המים נשברת לשניים ויוצרת מולקולת מימן ואטום חמצן, התהליך חוזר על עצמו עם מולקולת מים נוספת וכך נוצרת מולקולת חמצן..... ולא הפחמן הדו חמצני.... 6 מוקולות מים נדרשות לייצור מולקולת גלוקוז = 3 מולקולות חמצן.... הרווח הינו מולקולה וחצי (או בפועל מולקולה אחת) ולא 4 וחצי כפי שציינתי קודם.... ומידה וכל הנתונים נכונים.... סליחה על הבלאגן אבל בשעות האלה....

ובכן, העצים אינם באמת "נושמים" פחמן דו חמצני ו"נושפים" חמצן, כפי שלפעמים נדמה מהפרסומים הפופולריים. למעשה, כמעט באותה מידה שהצמחים עושים את הפעולה הזו, הם עושים את הפעולה ההפוכה, כדי להשתמש באנרגיה הכימית האצורה בהם.*

אולם כן קיים חוסר איזון מסויים: חלק קטן של החומרים שהצמחים יוצרים, נשאר בצמח. והדרך הכי טובה לראות את זה היא בל"ג בעומר
גוף הצמח מכיל חומרים בעלי אנרגיה כימית שיכולה להשתחרר בחימצון, ויוצרו תוך שימוש בפד"ח מהאויר.

וכן, זה אומר שנספג הרבה פחות פד"ח מכפי שנהוג לחשוב: בממוצע, כדי לספוג טון בשנה - הרבה פחות ממה שאדם ממוצע אחד במדינה מערבית יוצר - צריך 2200 עצים. אחרי שהעצים "מתים" בצורה זו או אחרת, הרבה פעמים הם גם מחזירים את הפד"ח לאטמוספירה - בתהליכי רקבון, שריפה, או בצורות אחרות.

מהסיבה הזו, דווקא נטיעת עצים לא נחשבת לפתרון טווח ארוך לבעית הפד"ח באטמוספירה. בעיה שבהחלט גוברת כאשר מכלים עצים, אבל לא יכולה להפתר במלואה ע"י הנטיעה.

אגב, כיום בודקים רעיונות חלופיים לסילוק פד"ח. בעיקר דברים הקשורים להחדרת הגז למעבה האדמה ממפעלים כגון תחנות ליצור חשמל, שבהם נוצר גז רב וקל יחסית ללכוד אותו.
לדוגמא, פתרון אחד שעליו מדברים הוא דחיסת והמסת הגז במעמקי האוקיינוס, שם הוא יכל להשאר מומס, בלחץ הרב, לאורך זמן. פתרון אחר הוא לקבור את הגז בסלע נקבובי, בדומה לצורה שבה נשמר גז טבעי שאותו מפיקים מהמעמקים (אולי אפילו החדרת הפד"ח במקום הגז הטבעי).

צמחים, בניגוד לדעה המקובלת בציבור, אינם הפתרון האולטימטיבי.

*בסה"כ, לאחר שקלול של כל התהליכים, ביצירת מולקולת גלוקוז הצמח קולט כמות של פד"ח הזהה לכמות הנפלטת בנשימה האירובית (6 מולקולות).

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://galbarak.co.il/for_other_uses/freshsignature2.png]