17-12-2004, 19:48
|
|
|
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
|
|
אחרי 1967
הניגוד לתקופות שלפני 1967 ואחרי 1973 ולמעשה עד היום, המטה הכללי של השנים 1967-1973 נשלט כמעט לחלוטין על ידי אנשי שריון ובהם בר-לב, אלעזר, טל, אדן, גורודיש, להט, פלד (*2), לנר, מנדלר ואחרים. הנ"ל כמובן תוצר ישיר של הצלחת השריון במלחמת ששת הימים והגלוריפיקציה הציבורית והפוליטית של קודקודי החיל. תוך שנה בלבד מסיום המלחמה כבר שולש מערך השריון הסדיר, הוקמה אוגדה ראשונה סדירה והחיל השתלט למעשה על חצי האי סיני והפך אותו לשדה אימונים אחד ענק. אחד ההחלטות הראשונות של המטכ"ל השחור הייתה לחסל כמעט מיידית את יכולות הנ"ט העצמאיות של יחידות החי"ר והסיור ולהפוך אותן בצורה זו לתלויות לחלוטין במערך השיריון ובכלל זה כל האמצעים שהוזכרו לעיל. זה היה אמור גם לשפר עד השת"פ בין החיילות אולם בדיוק ההפך קרה והחי"ר הפך בהדרגה לחיל להחזקת גבולות, החזקת שטחים ונישות (מבצעים מיוחדים, איגוף ימי, איגוף אנכי) בעוד השריון המשיך להקים יחידות חרמ"ש משלו במסגרת החטיבות, שגם עברו טירונות במסגרת החיל ולא במסגרת חי"ר.
התפיסה השחצנית הזו היא הקונספציה השניה והפחות ידועה של מלחמת יום הכיפורים, בה כמעט ולא היה שום תיאום בין כוחות חי"ר-שריון וכתוצאה מזה שריונרים וחי"רניקים פעלו לרוב בנפרד ונשחטו בהמוניהם. לאחר המלחמה, בה התברר שלא ניתן לסמוך רק על השריון לבדו לבלימת האויב, הוקמו יחידות נ"ט רבות (כולל ייעודיות, פיקודיות וחטיבות נ"ט), נרכשו מסוקי נ"ט, נושא מיקוש הנ"ט עלה מדרגה וכו'. אולם רק עם הקמת המפח"ש לאחר מלחמת לבנון החל שינוי אמיתי בנושא השילוב בין האמצעים הללו לשריון, לתותחנים, להנדסה וכו'.
|