טוב לא מצאתי כותרת יותר טובה...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3017360,00.html
אז השאלה שעלתה במוחי ובמוחותיהם הקודחים של עוד כמה מחבריי - כיצד השלד נותר תלוי במשך מספר שנים? ממה שראינו בסרטים וקראנו בספרים, שלדים אמורים להתפרק לעצמות אחרי מספר שנים של... מוות. אז, למישהו יש תשובה/השערה/ניחוש מושכל?

שלדים, כמו רקמות אחרות, נוטים להתפורר ולהעלם, אך "אורך החיים" של העצמות (אם אפשר לקרא לזה כך) ארוך יותר מאשר אורך החיים של רקמות אחרות בגופינו.

אגב, ישנם מצבים בהם שלדים, וגם רקמות ביולוגיות אחרות, לא נהרסות או נרקבות "עד הסוף", ולפעמים אפילו אפשר להוציא מהם דגימות DNA. דברים כאלו יכולים לקרות, למשל, באיזורים קפואים, בהם פעילות הרסנית (כמו פעילות חיידקים או מרכיבים ביולוגיים אחרים) מושהית או מואטת במידה משמעותית. לפני לא יותר מידי שנים גילו באיטליה, אדם (שכולל לא רק עצמות, אלא גם עור וחלקי גוף אחרים) שהוקפא לפני מאות או אלפי שנים (נדמה לי אלפי שנים), ונחשף רק עם התמוססות הקרחונים באיזור.
איזורים אחרים שבהם אפשר לגלות עקבות ביולוגיים שמורים, של דינוזאורים למשל, הם איזורים שהיו בעבר ביצות, ובהם כמות החמצן לא איפשרה לעצמות או לדברים אחרים להרקב בצורה מושלמת. בסין מגלים לא מעט שלדים כאלו בשנה שנתיים האחרונות, אגב.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://galbarak.co.il/for_other_uses/freshsignature2.png]

הכוונה שלי היתה מדוע העצמות נותרו מחוברות אחת לשניה, כך שהשלד כולו נותר תלוי על העץ.
לרוב, אחרי מספר שנים, העצמות נמצאות מפוזרות.

אגב, בקשר למקרה עליו סיפרת, זכורה לי תכנית מאוד מעניינת בערוץ 8 בנושא הזה בדיוק. מסתבר שאצל האדם הזה נמצא פטיש מנחושת, דבר ששינה לגמרי את קו הזמן שהיה מקובל אצל מדענים לגבי תחילת השימוש של האדם בנחושת.