בגוגל או בכל מקום אחר :

מלחמת ששת הימים

ספינות שרבורג

נשר/כפיר

עד מלחמת ששת הימים מטוסי הקרב וההפצצה היו ברובם צרפתיים (מיראז, ווטור). היו גם טנקים צרפתיים. שמעון פרס שהיה מנכ"ל משרד הבטחון במשך שנים לפני כן, היה בקשר חזק עם צרפת ולכן הכור בדימונה, חיל האויר, טנקים וספינות הסער הראשונות- היו מצרפת. בששת הימים הנצחון האוירי של צה"ל היה בעזרת מטוסי קרב צרפתיים. לכן הצרפתים כדי לנקות את מצפונם כלפי הערבים הכריזו על אמברגו. זה לא היה רק לגבי הספינות. רוב חיל האויר שלאחר מכן הוסב למטוסים אמריקאים או משודרגים ע"י התעשיה האוירית (הכפיר). הלביא הוא מטוס שפותח כדי לא להיות תלויים. בלחץ אמריקאי פרוייקט הלביא הופסק. 5 ספינות שרבורג הוצאו בחשאי מצרפת לאחר שמסירתם נעצרה עם ההכרזה על האמברגו ע"י ממשלת צרפת. מאז היחסים הם ככה ככה.

כאשר שארל דה גול התנתק מאלג'יר והחליט לפנות למדינות הערביות על חשבון הברית עם ישראל (לא זוכר תאריך מדוייק). בתחילה זה לבש צורה של עיכוסים ובעיות בעסקאות נשק, אם כי הממסד הבטחוני הצרפתי אהד את ישראל, וסייע לה בסגירת העסקאות. האמברגו החריף כפי שהכרנו אותו הגיע אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר ישראל תקפה ראשונה ולא שעתה לאזהרותיו של שארל דה-גול שלא יעשו כן, ויחד עם הפשיטה על נמל התעופה של ביירות ופיצוץ 13 המטוסים שם, נסתם הגולל על היחסים הקודמים בין המדינות. הנזק העקרי לצבא היה בביטול מכירתם של 50 מטוסי מיראז' 5 והסטי"לים בשרבורג, שהוברחו ארצה. במקום המיראז'ים, נגנבו, בעזרת אזרח שוויצרי, התוכניות שלהם ופותח מטוס הנשר בארץ.

http://dictionary.oed.com/cgi/entry...hilite=50073566

האמברגו היווה מכה קשה , שכן מגוון הציוד שסופק מ1956 ועד 1967 , העידן הצרפתי , הינו עצום.
צרפת שהיתה ספקית נשק מהמובילות בעולם , ובתוך כך גם לארצות ערב , הפנתה את הארסנל שלה לישראל באופן גורף. עפ"י מקורות זרים , הוקמה יכולת שיגור טקק"ים בסיוע הצרפתים.מעבר לכך , עקב שיתוף הפעולה האנגלו/צרפתי/ישראלי במבצע קדש , היתנתה ישראל את שיתוף הפעולה בקבלת סיוע מסיבי. עד למלחמת ששת הימים , כלל הסיוע את הנושאים הבאים :
לחיל האוויר:
מטוסי אורגן,מיסטר,ווטור,סופר-מיסטר , מיראז',נורד ,
מסוקי אלואט וסופר-פרלון.
לשריון:
טנקי שרמן M4A1, AMX13,הסבות לתותחי שרמן M50/M51.
לתותחנים:
תותחים נגררים 155 מ"מ,אוטומטיר אובוזייר 105מ"מ ,
ליבשה:
משאיות GMC 6X6,ג'יפים,
לחיל הים:
רצון לספק סט"ילים (עד לשלב האמברגו)

איני זוכר כרגע אספקות נוספות, ולכן מי שיכול.. שירחיב.

אכן, כפי שנאמר , הפך האמברגו הצרפתי ביחד עם הבריטי (הפסקת ההתקשרות לאספקת טנקי צ'יפטיין), למפנה בחשיבה הישראלית שהיתה מושתתת על רכש והשבחות בלבד , ויצרה את המנוף לפיתוח ובניה של מערכות נשק עיקריות כמו טנק המרכבה , הסט"יל והדבור ,הנשר והכפיר והכוונה ליצר את מטוס הלביא.
בחזקת "ככל שילחצו , כן ירבה וכן יפרוץ"
חנוכה שמח
מיכאל

ווטור שמיועד להפצצה גרעינית בתנאי "שלא נשתמש בו"... חחח... מה הם חשבו להם הצרפתים האלה...

האזרח השוויצרי (אלפרד פרנקפורטר אם אני זוכר נכון) מסר את תוכניות מנוע ה אטאר 9 של המירז' שיוצר באותו זמן ברישיון בשוייץ. תוכניות המטוס עצמו התקבלו כנראה ישירות מחברת דאסו שהיתה בבעלות פרטית ולבעליה היה קשר רגשי לישראל.

השם הוא פראונקנכט. אכן, מדובר במהנדס בחברה שווייצרית
שיצרה בזיכיון מחברת סנקמה הצרפתית את מנועי האטאר 9.
הוא נתפס על ידי הרשויות השוויצריות ונישפט בעוון ריגול .
התכניות הועברו לישראל בסדרה של ארגזים גדולים ושימשו
ליצור בישראל של מנועי אטאר 9 וחלקיהם עבור מטסי המיראז' ווהנשר
שהוחל ביצורם כתגובה לאמברגו על אספקת המיראז'5.

הגישה הפרנקופילית במממשלה בכלל ובמשהב"ט בפרט לעומת הגישה האמריקאית עד לאמברגו? ואולי גם על מעורבותם של פרס ורבין בנושא?

אגב, אני שוקרל להעביר את האשכול לפורום היסטוריה

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הקשר עם צרפת כמקור אספקה מרכזי למערכות נשק הינו
רק צד אחד ליחסים ההדוקים איתה. אספקת הנשק הינה אחד
הביטויים לקשר המדיני שהתרקם בראשית שנות החמישים
ואשר שמעון פרס כמנכ"ל צעיר של משרד הבטחון דאז
היה מאדריכליו.
חשוב לזכור כי ההיסמכות על מעצמה זרה לא היה דבר חדש
בדיפלומטיה של הישוב עוד לפני קום המדינה. ההנחה היתה
ובמידה רבה שרירה וקיימת גם כיום, שישראל או הישוב לפני
הקמתה חייב בסיוע של מעצמה זרה כדי להצליח להשיג את
ידיו.
לאחר קום המדינה, הדיפלומטיה הישראלית הצעירה מיפתה
את המעצמות שיכלו לשמש משענת פוטנציאלית.
לאחר תום מלחמת העצמאות, שרר במשך מספר שנים
משטר שהגביל אספקת מערכות נשק למזרח התיכון.
החברות במשטר זה היו: ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות.
ארה"ב למרות תמיכתה בהקמת מדינת ישראל הציגה גישה
צוננת לכל אפשרות של תמיכה ממשית הן דיפלומטית והן
צבאית בישראל. בריטניה שיצאה חבולה מאד ממלחמת
העולם השניה, החלה למעשה להתקפל מרחבי האימפריה וכדי
לפצות על אובדן נכסים בחרה לחזק את הקשר עם העולם הערבי.
למעט אפיזודה קצרה של אספקת מטוסי מטאור בראשית שנות החמישים
ויותר מאוחר טנקי הצנטוריון, הממשלה הבריטית בהנהגת הקו הפרו
ערבי במשרד החוץ שלה, הציגה קו קבוע וברור שמנע אספקת נשק
לישראל.
ברה"מ הלכה והתבררה כאופציה לא רלוונטית ביחוד לאור הרצון העז
מצד בן גוריון לשייך את ישראל למדינות העולם המערבי בהנגת ארה"ב.
עיסקת הנשק הצ'כית-מצרית ב 1955 היתה ההוכחה לחוסר התוחלת
בפניה לכיוון הגוש המזרחי.
האופציה יחידה שנותרה בשנות החמישים היתה אם כן, צרפת.
בראשית שנות החמישים שלטו בצרפת ממשלות סוציאליסטיות שמנהיגיהן
אהדו מאד את היהודים בכלל וישראל בפרט לאור מה שאירע במלחמת
העולם השניה. אהדה זו היוותה כר נוח מאד להשגת הסכמה צרפתית
להעניק גישה לישראל למערכות וטכנולוגיות רגישות, דוגמת אספקת הכור
הגרעיני שהוקם בדימונה ושליחת אנשים מישראל שנה אחרי הקמת המדינה
להכשרה מקיפה בתחום הגרעין במתקנים צרפתיים וקנדיים.
התחושה הצרפתית שמעמדה כמעצמה מעורער ביחוד לאחר כשלונה
בדיין ביין פו ב1954, היוו גורם מרכזי למעורבותה בניסיון להפיל
את נאצר ב 1956 לאחר הלאמת תעלת סואץ. ועידת סוואר
בה התכנסו נציגים ישראליים וצרפתיים היתה הביטוי לניסיון הצרפתי
שנועד להחזיר לה את מעמדה. עבור ישראל הועידה היתה הזדמנות
יקרה מפז אותה ניצלה להשגת ההסכמה הסופית מצד צרפת לספק לישראל
טנקי שרמן, AMX13, מטוסיי אוראגן, מיסטר וגולת הכותרת אספקת הכור הגרעיני.
לסיכומו של דבר, עבור ישראל, ארצות הברית ניתפסה כמקור התמיכה המדיני
והבטחוני המועדף, אולם לאור מצב העיניינים המדיני והיחס הצונן מצד ארה"ב
נעשתה הפניה לכיוונה של צרפת.

מאז מהפכת הקצינים במצרים בראשית שנות ה 50 ועליית נאצר לשלטון פשט גל של לאומנות ערבית דבר שהדאיג מאוד את צרפת שטיפלה אז בהתקוממויות באלזיריה. בצרפת ראו אז את ישראל כשותפה במאבק נגד הלאומנות הערבית. אפשר אם כן לראות את תחילת השנוי בגישה הצרפתית כלפי ישראל במתן העצמאות לאלזיריה ב 1963 (דבר שאפשר לצרפת לשנות את תדמיתה בעיני המדינות הערביות).

עוד 2 תוספות:
א. הסיוע בנשק החל עוד בתקופה מוקדמת יותר, האניה "אלטלנה" יצאה מצרפת והכילה נשק שנתרם ע"י צרפתים.

ב. אף על פי שהוטל אמברגו ב 67 , הומשכו החוזים הקיימים עד לפשיטה על נמל התעופה בביירות וכנראה בחלק מהמקרים גם לאחר מכן.

כמדומני שפעולת ביירות טרפה את עיסקת המיראז 5
שעמדה לצאת לפועל. יהודה בן מאיר בספרו על תהליכי קבלת החלטות
בישראל במדיניות חוץ ובטחון מתאר את חוסר תשומת הלב לעניין עיסקת
הנשק כשהוחלט בממשלת אשכול על היציאה לפעולה.

ספינות שרבורג ספקו אותם לחה"א הלובי וזה עוד השתמש בהם כנגדנו במלחמת יוה"כ!
אירוני ביותר אבל ב 18 לאוקטובר 1973 מיראז'ים שלנו הפילו להם כמה מיראז'ים 5 כאלו, שבכלל אנחנו שלמנו עבורם... הפחד מתקריות כחול על כחול (תרתי משמע) של נ"מ וכו' הביא לצביעת המיראז'ים והנשרים במשולשים צהובים גדולים, בעלי גבולות שחורים, על הכנפיים והזנב. בסוף זה יצא יפה מאוד.
בכל מקרה, כפי שכבר נאמר פה, ניתוק הקשר מהצרפתים והבריטים ב 1969 הביא בסופו של דבר להסתמכות הולכת וגוברת על ארה"ב כמובן (M60, משאיות, תומ"תים, M16 וכו') ועל פיתוחים עצמיים וייצור ברשיון (מרכבה, גליל, נשר / כפיר, עברי / חביב וכו'). כמו כן עבודה עם דרא"פ בנושאי גרעין.

לכור, כמעין התחרטות על סיפוקו לישראל. כתוצאה מכך, נאלצו בישראל למצוא מקורות חליפיים לאספקת האורניום, ומכאן כל הסיפורים על גניבת האורניום מארה"ב, ספינות המכילות פסולת גרעינית וכד'.

בתקופת היחסים הטובים בין שתי המדינות בימי האפרטהייד ולפניו.