כרגע שיבצו אותי לשרת במין בור בשלישות (משוב ממר"מ) ממש רע לי שם, מבחינת שעות, שמירות, לחץ (נון סטופ טלפונים המון המון לחץ)- המצב הנפשי שלי נורא התדרדר, אפילו התחילו לי פצעי לחץ בפנים.
המקום נורא חנוק וגורם לי קשיי נשימה, בנוסף אני לא מסתדרת עם מקומות סגורים כי הם מכניסים אותי לדיכאונות ולחצים, גם החומר ממש לא מדבר אליי אני לא מצליחה לקלוט אותו, ובאמת שניסיתי.
אני יודעת שאם אני אשאר שם אני אגיע למצב שאני אקבל סעיף נפשי, כי מרוב לחץ ודיכאון אני כבר שלושה ימים רק בבכי ולחצים.
לפני שהגעתי שם הייתי באיזור אחר של ממר"מ שהוא איזור פתוח בו העבודה מועטה יותר, שם ממש אידיאלי בשבילי, אני מתה להגיע לשם. אבל אומרים לי שאי אפשר. אני יודעת שעוד מעט נגמר קורס של מטמיעות שבטוח חלק ישתבצו לשם... גם אני יודעת ששתיים משם (מאיפה שאני רוצה להגיע) משתחררות בחודש הקרוב.
ביום ראשון יש לי פגישה עם הרמ"ד שלי כדי לברר להסביר וכו'... מה לדעתכם יעזור לי לצאת משם, בלי שהוא יציע לי אפשרות של בסיס אחר (אני יודעת שיציעו לי צריפין) כי ממש טוב לי בבסיס שלי וגם טוב לי מבחינת הגעה ואוטובוסים.
מה לדעתם כדאי לי להגיד לו כדי שהוא ישבץ אותי במקומות שיתפנו למקום שאליו אני רוצה להגיע?
תודה רבה רבה רבה.

בבקשה תעזרו לי... אני ממש לא יודעת מה לעשות...

אם תצליחי להסביר את הדבר גם למפקד האישי/רמ"ד, מצויין אבל אני לא יכול לחשוב על משהו טוב יותר מאשר לומר את כל מגוון הבעיות שלך ביושר ולבקש מעבר למיקום שיקל עליך.

אבל לדבר החשוב יותר, הבעיה שלך היא נשמעת כפסיכולוגית בעיקרה, אולי זו הדרך להתמודד איתה? אני לא אומר שאת בהכרח צריכה למצוא פיתרון של פטור/הורדת פרופיל, אבל קב"נים לא נמצאים שם רק בשביל זה ולא בטוח שתצליחי לפתור את בעיותיך במסלול פיקודי בלבד. אני מציע לך ללכת לדבר עם קב"ן היחידה אפילו רק בשביל למצוא סיוע עם חרדות, בהתמודדות עם לחצים ומה שנשמע כקלאוסטרופוביה מסוימת.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

הקטע הוא שבצבא כמו בצבא, אני לא יודעת כמה יתייחסו לזה.
ברור לי שיש לי בעיה של קלאסטרופוביה קצת, בעיקר במקומות "קודרים" אני גם יודעת שיש לי דיכאון חורף כי קשה לי בלי לראות אור שמש (כן כן יש בעיה כזאת מוכרת ויש אפילו מנורה שמחקה את אור השמש כדי לעזור לאנשים שסובלים מזה) אבל ברור לי גם שהצבא לא נוטה לזוז יותר מדי מעמדתו.
הבעיה זה שכנראה יציעו לי צריפין, הבעיה שלצריפין יש לי שעתיים וחצי נסיעה בבוקר ו3 שעות בערב...
האם אתם חושבים שהתמדה ודבקות במטרה, בידיעה מוחלטת שיש לי טונה מוטיבציה, אני נורא אוהבת את התפקיד שלי עד עכשיו, טוב לי בבסיס וחשוב לי לסיים את השירות שאני אומרת שתרמתי וגם הצבא תרם לי, האם אתם חושבים שזה יעזור לי בסופו של דבר לקבל את הטוב בשבילי?

מחר צבא ואני צריכה עזרה...