29-10-2005, 07:25
|
|
|
חבר מתאריך: 17.05.05
הודעות: 68
|
|
זהו נגמר הסיפור...
אחרי חודש מושלם שאנחנו יחד היא זרקה אותי.
בערב רביעי האחרון הוקפצתי בדחיפות לצבא לפעילות שקשורה ישירות לחיי אדם (לא משנה איזו פעילות ואיפה אני משרת).
באותו יום (יום רביעי) הבטחתי לחברה שלי (שמשרתת יחד איתי באותה יחידה) שאני הגיע עליה בערב של יום חמישי.
לצערי הפעילות התארכה ונמשכה ברצף עד יום שישי בבוקר (חוץ משעה שהייתי בבית ביום חמישי בשביל להביא דברים)... כשני לא ישנתי אפילו לא שעה אחת.
בבוקר של יום חמישי כבר הייתה הרגשה שזה לא יסתיים בקרוב. התקשרתי עליה בבוקר של יום חמישי להגיד לה שיש סיכוי שאני התעקב שם ולא הגיע היום. היא אמרה לא נורא יהיה בסדר.
שמח ובתחושה שאין שום בעיה, חזרתי לעבודה...
הגיעה השעה 6 בערב ונשאר עוד הרבה מה לעשות - לא יוצאים הביתה היום...
התקשרתי עליה, היא לא ענתה, השארתי לה הודעה - שאני אני אוהב אותה ומצטער אבל אני תקוע במקום הזה... ואני יוצא רק למחרת ואבוא ביום ראשון, ושתחזור עלי כשיהא שומעת את ההודעה.
כעבור חצי שעה התקשרתי שוב, שוב לא ענתה, שוב השארתי לה הודעה דומה וגם שלחתי SMS...
בשעה 10 בערב היא מתקשרת עלי, כולה עצבים...
שאלתי אותה אם היא קיבלה את ההודעות שלי, היא אמרה שכן, וזה לא מקובל אליה... ניסיתי להסביר את מה שקרה, שזו פעילות דחופה, חיי אדם וכו', אבל היא סרבה להקשיב, ובסוף של השיחה ברכה אותי ב"לך תז@#%ן" וניתוק בפרצוף...
הייתי כולי עצבני אח"כ, אבל החלטתי לתת לרוחות קצת להרגע, כי הרי ויכוחים וריבים קטנים יש בכל זוגיות, ולהתקשר עליה בשבת בערב, ולהסביר לה שוב שאני מת עליה אבל אני בצבא ודברים כאלה קורים, ואני לא עושה את זה בכוונה....
אבל אתמול בערב היא התקשרה ואני מצטט את השיחה פחות או יותר:
ד.: "א. זו ד., לפני שאתה אומר משהו חשבתי על זה כל הלילה והיום ואני חייבת להגיד שאתה לא בסדר, אתה מעמיד את הצבא מעל לכל, גם מעל היחסים ביננו, אז אם זה ימשך היחסים נגמרו."
אני: "ד. את יודעת שאני מת עליך ואם הייתי יכול הייתי עוזב הכל ורץ עליך, אבל במקרה הזה מדובר בחיי אדם נטו! אני אוהב אותך, ולכן אני לא יכול להבטיח שזה לא יקרה שוב, את יודעת שאנחנו בצבא ולכן את צריכה להבין שבלתמ"ים כאלה עלולים לקרות גם לי וגם לך... בכל מקרה אני מצטער על מה שקרה אבל תביני שזה לא היה באשמתי..."
ד.: "אם ככה היחסים נגמרו!!!!!" וניתקה לי בפרצוף.
ניסיתי לתפוס אותה עוד כמה פעמים אח"כ בפלאפון, אבל היא סיננה אותי, ובסוף כיבתה את הפלאפון.
ניסתי גם בבית, אמא שלה ענתה ואמרה שהיא לא רצה לדבר איתי ושאני לא אתקשר יותר.
אני לא מבין איך מישהי שחשבת שאוהבת אותך, יכולה להיות עד כדי כך אגואיסטית ורעה, פשוט רעה. לפגוע ככה ולזרוק. ובאמת שזה לא הגיע לי...
שתבינו אני עדיין אוהב אותה... וממש כואב לי לאבד אותה.
פשוט בא לי למות...
אני כ"כ כועס על כל העולם, עליה, על המפקדים שלי ובעיקר על עצמי.
_____________________________________
Saigon... shit; I'm still only in Saigon.... Every time I think I'm gonna wake up back in the jungle. When I was home after my first tour, it was worse. I'd wake up and there'd be nothing. I hardly said a word to my wife, until I said "yes" to a divorce. When I was here, I wanted to be there; when I was there, all I could think of was getting back into the jungle. I'm here a week now... waiting for a mission.... getting softer; every minute I stay in this room, I get weaker, and every minute Charlie squats in the bush, he gets stronger. Each time I looked around, the walls moved in a little tighter...
|