עשר שנים. כן, עשר שנים

זהו הזמן בו החשדות לאי סדרים בתע"א כבר ידועים לכל - מאז חשפה אותם מרים בן-פורת. מי יודע כמה כסף עלתה הסחבת הזו לקופה הציבורית, בתשלום למקורבו של קרת ולאחרים

סטלה קורין-ליבר 6/10/2005

מעבר לתאוות הבצע המובילה את סיפור החשדות לשוחד בתעשייה האווירית, הבעיה הגדולה יותר היא הקצב. קצב הבדיקה, קצב ההכרעות, החוט הארוך ארוך ארוך שנותן הממסד הבטחוני ליקיריו, תמיד על חשבון הציבור.
הפרשה הנוכחית התחילה לפני עשר שנים, בדו"ח של מבקרת המדינה דאז, מרים בן-פורת, שכבר אז העבירה לפרקליטות המדינה את ממצאיה בנושא הנחקר כעת.

כמה שנים אחרי כן, בדו"ח 2003, שב מבקר המדינה, הפעם אליעזר גולדברג, ומצא שוב את ניגודי העניינים הנוגעים הישר לאינטרסים הפרטיים של קצה הפירמידה בתעשייה האווירית: המנכ"ל הוותיק ביותר בחברות הממשלתיות, משה קרת. גם הפעם נדון הנושא בוועדה לביקורת המדינה וגם הפעם העביר גולדברג את הממצאים לפרקליטות המדינה. זו ישבה על החומר, לטענתה חקרה וחקרה, עד שהעבירה אותו לפני כמה חודשים למשטרה.

בדו"ח מתח גולדברג ביקורת חריפה הנוגעת לניגוד עניינים אישי של קרת, הנובע מהתקשרות תע"א עם אדיב אבירם, אביה של אילנה, המזכירה האישית הוותיקה והמקורבת ביותר, זה שנים, לקרת.

המבקר כתב, כי כבר ב-1995 התקבלה תלונה בפרקליטות המדינה "שעניינה חשד לניגוד עניינים אצל המזכירה הבכירה, הנובע מהתקשרות בין התעשייה האווירית לבין חברות משפחתיות שבבעלותה ובבעלות אביה".

לבקשת פרקליטת המדינה דאז, ערכה יחידת הממונה על הביטחון במערכת הבחטחון (המלמ"ב) בראשות יחיאל חורב, חקירה בחשדות לניגוד העניינים אצל המזכירה הבכירה. החקירה הסתיימה בהמלצה לסגור את התיק אך לבחון ולעדכן את נהלי ניגוד העניינים. ואכן, הוראה כזו נמסרה על-ידי פרקליטת המדינה לקרת ב-1993.

אולם, ב-1993 התברר למבקר שתע"א "לא פעלה בהתאם להנחיית פרקליטת המדינה ולא ערכה שינויים בנהליה העוסקים במניעת ניגוד עניינים אצל עובדי החברה". לעומת זאת התברר למבקר, כי אביה של אותה גברת רק התקדם בקשריו ובהכנסותיו ומונה לנציג רכש, שהחברה הממשלתית שילמה לו "מאות רבות של אלפי דולרים בתקופה שבין נובמבר 99 ליוני 2001". זאת, למרות שלפי ההסכם בינו לבין תע"א, הוא לא היה זכאי לעמלות אלה.

יותר מזה: ממצאי הביקורת מצביעים על כך שאבירם חגג כפול, תוך ניגוד עניינים: "נציג הרכש של תע"א שקיבל עמלה מתע"א עבור שירותיו בקשר לחברה א', שימש בו בזמן גם כמתווך/סוכן של חברה א'. הוא קיבל הזמנות עבודה ממפעלים שונים בתע"א, בהיותו נציג של חברה א', והעבירן לביצוע בחברה זו. כך יוצא שהנהלת תע"א העסיקה נציג רכש שהעסקתו היתה נגועה בניגוד עניינים". כל זה, כאמור, כשמדובר באביה של מקורבתו הצמודה של קרת עצמו, ובעמלות כבדות שהחברה הממשלתית, כלומר הציבור, שילם לו.

בדיון שנערך הוועדה לביקורת המדינה ב-15.12.03, דחה גולדברג דרישה של חברי כנסת להורות על השבת סכומי הכסף שהתעשיה האווירית שילמה כעמלה לאבירם, בטענה, כי אין זה מסמכותו להורות על החזרת כספים.

קרת התבקש על-ידי חברי הכנסת לדרוש בעצמו את הכספים מאבירם. הוא השיב, כי תע"א איננה מבקשת להשיב את הכסף או לנתק את הקשרים עם אותו נציג, מאחר שהעמלה שולמה לו כדין. לדבריו, "הוא סיפק את הסחורה ועם הצלחה לא מתווכחים".

אחרי אותה ישיבה החליט המבקר, על-פי סמכותו, להעביר את הדו"ח לבדיקת הפרקליטות בחשד לעבירות פליליות. ב-2.2.04, כאשר "גלובס" חשף את החקירה, אישר משרד המשפטים את דבר קיומה.

עכשיו לענין הכי כבד: הסחבת. כמה כסף הספיקו אבירם ושות', לכאורה, וסביר להניח שעוד כמה וכמה אנשי מכר רכש ומסחר בטחוני, למשוך מהקופה הציבורית בעשר השנים האחרונות?

האם יחיאל חורב, זה שהמליץ לסגור את התיק אבל "לרענן" את הנוהלים, בדק שאכן מתקיים ה"ריענון" הנדרש? האם מנכ"ל משרד הביטחון בשנים האחרונות, עמוס ירון, חבר טוב של קרת ששמר על המשך כהונתו שנה אחר שנה אחר שנה, לא ידע מה קורה מתחת לאפו? ומה עוד צריך לקרות כדי שמשה קרת יסיים סוף סוף את תפקידו?