סיפורו של קין יאנהונג הוא סיפורה של מערכת המשפט בסין.
קין נלקח לחקירה על לא עוול בכפו, לאחר עדות מפוקפקת. הוא עבר עינויי תופת, בסופם הודה בפשע שלא ביצע ונשלח לתא הנידונים למוות. רק "נס", בדמות האשם האמיתי, הציל את חייו.

במשך שלושה ימים ושלושה לילות החזיקו השוטרים את קין יאנהונג כשזרועותיו מתוחות מאחורי גבו, היכו בברכיו עם גושי מתכת כבדים והיכו אותו בחוזקה בכל פעם בה נרדם. ביום הרביעי הוא נשבר. "באיזה צבע היה השעון שלה", צרחו השוטרים. "שחור" הוא ענה, ומכה חזקה הלמה בראשו. "אדום", הוא צעק, ומכה נוספת ניחתה. "כחול", הוא מלמל. המכות נפסקו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3145352,00.html

כך תיאר אמש (יום ד') הניו-יורק טיימס את מסכת הייסורים שעבר קין (35) בחדר החקירות של משטרת סין עד שסיפק את הפרטים ה"נכונים" בתיק האונס והרצח בו נחשד. בכוחה של "הודאה" זו בלבד נשלח קין לבית המשפט, הורשע ונידון למוות. הוא חי היום לספר את סיפורו אך ורק בזכות תפנית גורל מפתיעה שהוכיחה את חפותו. תפנית שאילצה את הרשויות לשחררו, לא לפני ניסיון אחרון להוציאו להורג בכל זאת.
הפרשה האומללה הזו החלה ב-3 באוגוסט 1998, כאשר גופתה של ג'יה היירונג (30) נמצאה בחוות משפחתה בכפר דונגאופינג. לפי מסמכי בית המשפט, מכנסיה נחתכו בסכין גילוח ולאחר מכן היא נאנסה ונחנקה בטרם הושלכה גופתה מאחורי מחסן התירס בחווה.

השוטרים שהוזעקו למקום מצאו שעון פלסטיק וסכין גילוח בזירת הרצח והניחו שהחפצים נגנבו מבית סמוך זמן קצר לפני הרצח. מעבר לזאת לא נמצאו במקום ראיות מפלילות - לא טביעת אצבעות, לא דם, זרע או פרטי לבוש.

במקום לחפש ראיות, הסתמכה המשטרה על עדותם של שלושה ילדים ששיחקו בכפר קינשיאטון, קילומטר וחצי מזרחית לדונגאופינג. הילדים סיפרו שראו את קין, תושב הכפר, חוזר לביתו מכיוון דונגאופינג. בחצות הליל הגיעו ארבעה שוטרים למפעל בו עבד קין ולקחו אותו לחקירה.

"כריעת הנמר", "טיסת הסילון"

השוטרים לא סיפרו לו למה הוא מעוכב. במשך שעות הוא נאלץ לתאר כל דקה ודקה שעבר ביום שחלף. בתחילה טען קין שיצא מביתו רק בשעות הערב, בדרכו לעבודה. אולם כאשר נאמר לו כי עדי ראייה הבחינו בו מוקדם יותר, שינה את גרסתו וסיפר כי הלך לדשן את השדות בחוות המשפחה הסמוכה לכפר.

בשלב הזה כבלו השוטרים את ידיו באזיקים. הוא עדיין לא ידע במה הוא מואשם. ממסמכי המשפט עולה כי הבלש הבכיר שן ג'ון קיבל לידיו את החקירה. קין תיאר את שן כאדם חביב ורגוע, שהסביר לו שהוא נחקר באשמת גניבת שעון פלסטיק, עליו נמצאו טביעות אצבעותיו. "קיוויתי שבאמת מדובר בגניבה, וחשבתי שאם אודה הכל ייגמר", סיפר קין, "אבל האינסטינקט הורה לי לא להודות בגניבה שלא ביצעתי".

לאחר שקין לא הודה, שן שינה את עורו. הוא גייס ארבעה צוותים, שבמשמרות של שש שעות לצוות ניסו להוציא מקין את ההודאה בפשע. שיטות העינויים היו מזעזעות. באחד המקרים נקשר קין בתנוחה הנקראת "כריעת הנמר" - הוא נקשר לכיסא מתכת בידיו ורגליו, כשגופו מושען בשיפוע כך שברכיו נלחצו אל פינות הכיסא החדות. במקרה אחר ידיו נקשרו ונמתחו למעלה עד שחש כי הן עומדות להיקרע מכתפיו, שיטה לה קראו החוקרים "טיסת סילון".

גזר הדין - מוות

"הכאב היה נורא", אמר קין, "אבל הכי סבלתי מחוסר השינה". החוקרים היכו אותו ושפכו מים על ראשו בכל פעם בה עצם את עיניו, ולו לרגע קט. לאחר שלושה ימים הוא התחיל להזות. לאחר מכן ביקשו ממנו לתאר את צבע השעון הגנוב. בכל פעם בה ציין צבע לא נכון, נחתה מכה על ראשו. לבסוף זה הצליח. הוא ניחש נכון. המכות פסקו.

זמן קצר לאחר מכן אמר שן לקין שיש לו את כל ההוכחות שהוא צריך. עכשיו נותר לקין רק לשחזר את הפשע ולהתוודות. עדיין המום, קין ניחש את התשובה לכל שאלה שנשאל. הוא לא ידע מה ג'יה לבשה, הוא לא ידע איך היא נרצחה, אבל לבסוף הצליח לספק לחוקרים את התשובות שרצו. רק אז הם נתנו לו לישון.

בחודש אפריל 1999 נפתח המשפט. 50 מקרוביו וחבריו של קין הגיעו על-מנת להעיד לטובתו, אך השופטים הורו להם לעזוב את המקום בטענה שמדובר במשפט בדלתיים סגורות. התביעה לא הציגה שום עדים, לקין לא הותר להביא עדים מטעמו. התובעים קראו את הודאתו, לשופטים זה הספיק. המשפט נגמר לפני הצהרים. לאחר ששה חודשים הגיע שופט לתאו של קין והגיש לו את גזר הדין - מוות.

תפנית של גורל

בוקר אחד, במהלך ינואר 2001, בעוד קין ממתין בתא הנידונים למוות, נכנס לתחנת המשטרה חייל משוחרר בשם יואן קיופו, והודה ב-18 מקרי אונס ורצח של נשים. הוא תיאר בפרוטרוט את מעשיו, כולל רציחתה של ג'יה וגניבת השעון.

הודאתו של יואן גרמה לפעמוני האזעקה לצלצל בקרב בכירי המשטרה, אבל לא עבור קין הם צלצלו. הדאגה הגדולה היתה לחוקרים, שן בראשם, ולפגיעה האפשרית בקריירה שלהם עם חשיפת המקרה.

הפתרון היה ברור - צריך להעלים את הודאת החייל ולהביא להוצאתו להורג של קין. התהליך היה פשוט. הודאתו של יואן שונתה, כך שתתייחס ל-17 מקרי רצח בלבד, ללא רציחתה האכזרית של ג'יה.

במשך שנה נשמר הדבר בסוד, עד שאחד השוטרים המעורבים בפרשה התרברב באוזני כתב באחד העיתונים המקומיים. הכתב אומנם לא פירסם את הסיפור, אולם הוא דאג להעבירו לרשויות בבייג'ינג, שהורו לפתוח בחקירה.

"חלה טעות חמורה"

במאי 2002 קבעה ועדת החקירה שהוקמה בפרשה כי קין זכאי. הוא הוצא מתאו ונלקח לבית מלון מקומי, שם קיבל אוכל ושתייה אלכוהולית לרוב. "הייתי כל כך מאושר, שלא יכולתי לשלוט בעצמי מרוב אושר", סיפר.

קין לא ויתר ותבע את המשטרה. הוא זכה לפיצויים בסך של 35 אלף דולר, אך בתנאי אחד - שהסיפור לעולם לא יתפרסם בכלי התקשורת. הוא הסכים לעסקה, אך החליט להפר אותה השנה, לאחר שהמשטרה סירבה לציין בתיקו האישי כי הוא זוכה. במקום, צויין בתיק כי "חלה טעות עבודה".

לפני כמה ימים קין הגיע לבקר בתחנת המשטרה, באחד מנסיונותיו להביא לזיכויו. כאשר חיפש אחר שן, הקצין שהורה על עינויו, הוא גילה לתדהמתו ששן כבר לא עובד בתחנה בתור ראש צוות חקירה, אלא קודם וכעת הוא מכהן כסגן מפקד המשטרה המקומית.