30-11-2004, 10:59
|
|
|
חבר מתאריך: 22.03.03
הודעות: 22,094
|
|
כשלא מרשיעים, זה בגלל שהוא שמאלני. כשמרשיעים, זה עלה תאנה...
אני מציע שבמקום להתייחס להרשעה בהיבט הצר של שמאל-ימין, חשוב להתייחס אליה בהיבט הרחב יותר של ההלכה העקרונית, שחשובה לכל מי ששלטון החוק ותקינות הדמוקרטיה יקרים לליבו.
אני מציע לקרוא היטב את הדברים הבאים מתוך הפסיקה היום:
נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, הדגיש בפסק הדין את חשיבות תחימת גבולותיה הברורים של עבירת המרמה והפרת האמונים וכותב: "עובד הציבור הוא נאמן הציבור... משלו, אין לו ולא כלום, וכל שיש לו, למען הציבור יש לו... נאמנות מחייבת הגינות, יושר, ענייניות, שוויון, סבירות ואיסור הימצאות במצב של ניגוד עניינים... הגשמתם של אלה מחייב התנהגות על פי הדינים והנהלים, שמירה על אמון הציבור ועובדי הציבור ועל טוהר פעולותיהם. לשם הבטחת מטרות אלה בא האיסור הפלילי באשר להפרת אמונים. הוא בא למנוע התנהגות של עובדי הציבור שהיא מסוכנת לחברה ולסדרי הממשל. עובד ציבור המפר אמונים מכרסם בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת".
עוד מוסיפים השופטים: "תמימי דעים אנו כי עבירת המרמה והפרת האמונים היא אחד המחסומים העיקריים שהציב המחוקק למניעת הידרדרות השירות הציבורי ממינהל תקין למינהל קלוקל... עלינו לשוות לנגד עינינו כי אך כפסע הוא המרחק בין מנהל מושחת לתהליך של כרסום משמעותי באופיו ובחוסנו של המשטר הדמוקרטי". השופטים מוסיפים כי "כאשר עובד ציבור פוגע פגיעה מהותית בערכים הנמצאים ביסוד עבירת המרמה והפרת האמונים, אין להירתע משימוש בהליך פלילי נגדו".
השופטים קבעו בפסק הדין כי למעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור מצטברים שני שיקולים כבדי משקל: מעמדו הבכיר של עובד הציבור ועוצמתה הרבה של ניגוד העניינים. במקה של שבס, לקביעתם, הצטברותם של שני השיקולים הללו יצרה פגיעה מהותית באמון הציבור ופגיעה מהותית בטוהר המידות של השירות הציבורי. באשר למודעותו של שבס לפסול שבמעשיו קבעו השופטים כי שבס היה מודע לכך שיחסיו עם חבריו בשתי הפרשות הם קרובים והדוקים וכי הוא פועל בענייניהם בזמן שהוא משמש כמנכ"ל משרד ראש הממשלה ולפיכך היה מודע לטיב הפיזי של ניגוד העניינים שבו היה מצוי. "אמת, שבס לא היה מודע לפסול שדבק במעשיו... כמו כן, שבס לא היה מודע לקיומה של פגיעה מהותית בערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי", נאמר בהחלטה. ועם זאת, קובעים השופטים, הדבר אינו משנה מאום משום שלא נדרשת מודעות לטיבה הנורמטיבי של ההתנהגות.
השופטים הוסיפו כי ניגוד העניינים שבו היה מצוי שבס בשתי הפרשיות פגע מהותית בטוהר המידות של השירות הציבורי. השופט מישאל חשין אומר בפסק הדין "הפרתה של חובת האמונים כהפרתו של טוהר המידות... עקרון טוהר המידות של עובד הציבור זהה לעקרון תקינות פעילותו של המנהל הציבורי".
|