13-08-2005, 22:26
|
|
|
חבר מתאריך: 27.06.05
הודעות: 2,185
|
|
אני כבר מרגיש אובד עצות.
שלום!
אני רוצה לספר קצת על מה שקרה לי. בשביל הפרוטוקול, אני בן 15.
כשהייתי בכיתה ד' הרגשתי משהו לגבי ילדה אחת מהכיתה שלי, וניסיתי לפתח איתה שיחה בכל מקום בגלל שהרגשתי מן חמימות כזאת כשאני מדבר איתה...
בכיתה ה' עד ו' הבנתי שאני מאוהב...
לא היה לי כלל בטחון עצמי אז, ופשוט לא עשיתי אם זה כלום. בכיתה ו' התחלתי כבר לדאוג מפני שהיינו אמורים לעבור לחטיבה, ורציתי מאוד להיות איתה (היא כמובן לא ידעה כלום על הרגש שלי כלפיה, או שהיא הבינה לבד בגלל ההתנהגות המוזרה שלי...)
בסוף ו' הינו צריכים לרשום את השמות של מי שרצינו להיות איתו בחטיבה, ולי לא היה מספיק אומץ לרשום אותה...
בהפתעה הסתבר שאנו באותה חטיבה(מתוך 2 אפשריות)! ואפילו באותה הכיתה!!! בהתחלה לא האמנתי, אבל כן...
אני שנאתי את החטיבה, זה היה מקום כל כך מחורבן, גם הילדים וגם המורים היו חרא. הסיבה שבגללה הלכתי לחטיבה כל בוקר היא כדי לראות אותה...
בכיתה ח' היתה לי הזדמנות לעבור לבית ספר אחר (תיכון שבו מתחילים ללמוד מכיתה ט'). התיכון בעיר אחרת. בהתחלה לא רציתי כי רציתי להישאר איתה(אם הילדה) ואז הסכמתי, כי החטיבה נעשת בלתי נסבלת... וכך אני לומד בתיכון אחר כבר שנה, אני עכשיו עולה ליוד. זהו באמת תיכון נהדר, מת על המורים התלמידים והכל...
אבל אני מתגעגע מאוד לילדה הזאת... 5 שנים לא אמרתי לה כלום לגבי איך שאני מרגיש כלפיה, אף פעם לא היה לי מספיק אומץ... ובזמן האחרון אני בדיכאון בגלל זה.
אני לא חושב שאני אקבל פה תשובה... אבל רק רציתי לשפוך את הלב השבור שלי...
תודה.
נערך לאחרונה ע"י frost_force בתאריך 13-08-2005 בשעה 22:29.
|