04-08-2005, 00:08
|
|
|
|
חבר מתאריך: 01.12.04
הודעות: 1,047
|
|
סיפור קצר מאת ניל גיימן/לאכול אותם
נ י ל ג י י מ ן/ ל א כ ו ל א ו ת ם (יעל אכמון/תרגום)
לפני כמה שנים כל החיות נעלמו.
התעוררנו בוקר אחד והן פשוט לא היו שם עוד. הן אפילו לא השאירו פתק או אמרו שלום. מעולם לא הבנו בדיוק לאן נעלמו.
התגעגענו אליהן.
אחדים מאיתנו חשבו שהעולם הגיע לקצו, אך זה לא קרה. פשוט לא היו יותר חיות. לא חתולים ולא ארנבות, לא כלבים ולא לווייתנים, לא דגים בים, לא ציפורים בשמים.
נשארנו לבד.
לא ידענו מה לעשות.
הסתובבנו אבודים זמן-מה, ואז מישהו ציין שהעובדה שאין לנו יותר חיות היא לא סיבה שנשנה את חיינו. אין סיבה לשנות את הרגלי האכילה שלנו או להפסיק לבדוק מוצרים שעלולים להזיק לנו.
אחרי הכול, עוד יש לנו תינוקות.
תינוקות אינם מדברים. הם בקושי זזים. תינוק אינו יצור רציונלי, חושב.
עשינו תינוקות.
והשתמשנו בהם.
כמה מהם אכלנו. בשר תינוקות הוא רך ועסיסי.
פשטנו את עורם וקישטנו בו את גופנו. עור תינוקות הוא רך ונעים.
בכמה מהם ערכנו ניסויים.
הדבקנו את עיניהם פקוחות וטפטפנו לתוכן שמפו וחומרי כביסה, טיפה אחר טיפה.
צילקנו אותם וצרבנו אותם. שרפנו אותם. קשרנו אותם ושתלנו אלקטרודות במוחם. הרכבנו והקפאנו והקרנו.
התינוקות נשמו את העשן שלנו ובעורקיהם זרמו התרופות והסמים שלנו, עד שהפסיקו לנשום או עד שדמם פסק מלזרום.
זה היה קשה, כמובן, אך הכרחי.
איש לא יכול להכחיש זאת.
לאחר שהחיות נעלמו, מה יכולנו לעשות?
היו אנשים שהתלוננו, כמובן. אבל תמיד יש כאלה.
והכול חזר לשגרה.
עד ש…
אתמול, כל התינוקות נעלמו.
אנחנו לא יודעים להיכן. אפילו לא ראינו אותם מסתלקים.
אנחנו לא יודעים מה נעשה בלעדיהם.
אבל אנחנו כבר נחשוב על משהו. בני אדם הם גזע חכם. זה הדבר שהופך אותנו נעלים על החיות ועל התינוקות.
אנחנו כבר נחשוב על משהו.
_____________________________________
סאנדמן.
נערך לאחרונה ע"י סאנדמן בתאריך 04-08-2005 בשעה 00:17.
|