ממש לפני שעה ומשהו קיבלתי את הבשורה.
בן 39 בלבד, נשוי ואב לשתי ילדות, סרטן במצב מתקדם.
מאמא שלו הבנתי שעקרונית זה לא משהו שניתן היה לגלות בבדיקת דם שגרתית, כדי לתפוס את זה בזמן ולהגדיל את סיכויי ההחלמה.
כל כך קיוויתי שכל הטיפולים שהוא קיבל לפחות יקנו לו עוד קצת זמן בעולם הזה... אך היום הכל נגמר.
שמעתי לראשונה על דבר מחלתו בערב יום כיפור האחרון. זה נפל עלי כרעם ביום בהיר, כי גדלנו ביחד ובילינו לא מעט ביחד כילדים. בשעתו הם היו גרים שכונה על ידינו, מרחק הליכה אפילו.
אם הייתי יכולה לתאר אותו בשתי מילים, אלו הן: בחור איכותי.
מילד חמוד מאוד (שהיה נראה יותר כמו דרום אמריקאי מאשר ישראלי), שובב ועולץ הוא הפך לאדם בוגר ורציני, כבד ראש. תמיד חיפש את הדרך הנכונה לעשות את הדברים, כולל: איך לספר לשתי ילדות שאבא חולה מאוד?
כואב הלב.
נוח על משכבך בשלום, בן דודה יקר, בחור כארז שכמוך. לעולם לא אשכח אותך

משתתפת בצערך סיון
בחור צעיר מאוד. עצוב.

משתתף בצערך
שינוח בשלום על משכבו

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)